גם הערב הם יופיעו – חמשת המופלאים – אבל לפחות כיסא אחד יהיה ריק. לא כל מי שקנה כרטיסים הצליח להגיע ללונדון ולחזות במו עיניו. זה מה שקורה כשיורים במדינה קטנה בלבנט.
אז לטובת שי, ועוד כמה, תנו ואספר את סיפור הופעת האיחוד. אפתח ואומר שהיה מצוין. אני מודה שהיו קטעים שהבעתי אכזבה קלה באוזני ירון שישב שם לידי והכיל את הטענות שלי אבל, וזה אבל גדול – זה היה ערב מופלא. החמישה החיים והשישי המת הם אלוהי הקומדיה. מה שהם שכחו ב 50 השנה האחרונות מאז שהחלו את הקריירה – רוב הקומיקאים לא למדו ולא ילמדו. לקהל העצום שמילא את אולם ה O2 זה הייתה התגלמות של חלום ישן והאנרגיה המטורפת שזרמה מהקהל אל הבמה, כשהקהל שר כאחד את השירים המטופשים של החבורה, כשחוטב העצים פיזז לו על הבמה, או שאג את השורה האלמותית "no one expects the spanish inquisition"כשלושה אינקוויזיטורים זינקו לבושים אדום אל הבמה. אני נדהמתי לגלות שאפילו מערכונים אזוטריים שראיתי שהייתי נער, בתקופה שחיכיתי לגיוס לצה"ל, כאלה שחשבתי שרק אני צוחק מהם – כמו הפינגווין המתפוצץ על הטלוויזיה, לא רק שהוצגו ולא רק שכל הקהל ידע את המילים, אני זכרתי את המערכון, את המילים והדקויות וזה עדיין מצחיק.
(דקות לפני הכניסה לאולם עצמו – הצוות מימין לשמאל – מתי, מורן, עבדכם הנאמן וירון )
בגילאי 70+ הפייתונים שונים. מייקל פאלין חד כתמיד. הוא ואריק איידול מגישים את השורות שלהם בהנחתות מושלמות, כאילו הם עדיין בני 20+ בניואנסים דקים ותזמון קומי מדויק. אושר גדול. הנשים שטרי ג'ונס מגלם כבר פחות היסטריות אבל הוא עדיין מצוין. טרי גיליאם, מעולם לא היה שחקן גדול וההישג הגדול שלו היו האנימציות המופרעות – אז עכשיו הוא עוד פחות שחקן. גרהם צ'פמן קצת מת אבל בקטעים שלו שהוקרנו על המסכים הגדולים – הוא נראה חי וצעיר. בכלל היו קצת יותר מדי הקרנות של קטעים ישנים ומוכרים על המסכים, כן לתת להם זמן להתארגן אבל גם בהליכה החוצה בסוף, רבים התלוננו על כך.
ג'ון קליז, האיש וההיסטריה, קצת כבה. אולי העובדה שהוא נשוי בפעם הרביעית בגיל 74 הוסיפה לו כרס מרשימה וכיבתה את האש הבוערת בעצמותיו. האיש שהגדיר מחדש מהי היסטריה על הבמה וידע לצקת זעם טהור לתוך המערכונים שלו (רק תחשבו על ההוא שבא להתלונן על התוכי המת או על בזיל פולטי) קצת נרגע. הוא כבר לא עולה לטונים האלו וכבר לא שופך אש וכעס על מייקל פאלין או אריק איידול כמיכאנג'לו. היו רגעים שקליז הישן הופיע והקהל גמל לו בתשואות, אבל עם כזה אוסף של מערכונים מושלמים, במה מדהימה, עדכונים ושינויים והוספת להקת רקדנים – הפייתונים נתנו הופעה נהדרת.
מה שגמר אותי כל פעם הם הנקודות שבהן הם הצליחו להצחיק אחד את השני. זה שאחרי 50 שנה הם עדיין יכולים לגרום לשני לאבד את המומנטום ופשוט לצחוק רק מאיזה אילתור מסוים או תזמון קצת אחר – זה נהדר וזה היה הכי מצחיק שאפשר. במערכון בו פאלין רוצה לקנות וויכוח, הוא הצליח לבלבל את קליז שפשוט התחיל לצחוק ולחלוטין איבד את המיקום שלו במערכון, מה שהצחיק אותו עוד יותר. למזלו, פאלין נשאר רגוע וכשקליז שאל אותו אם זו לא השורה שלו עכשיו, פאלין הסתכל בממזריות על הקהל והתניע את המערכון מחדש לקול תשואות הקהל.
על כך אומר שהחיינו והגיענו לצפות במחזה.
עכשיו, בהשפעת שידורי המונדיאל, אני אציג את המהלכים תוך שימוש בתמונות. גם אני וגם ירון הכנסנו מצלמות למרות שלכאורה אסור (זה מה שמופיע באתר של המקום) אבל אודה ולא אכחד, ירון עם המצלמה הקטנה שלו (איזה Lumix דמויית SLR) הוציא איכויות יותר טובות משלי – עם הניקון והעדשה הגדולה שלי. לכן, הוא התורם העיקרי לתמונות התקריב ועל כך נודה לו כולנו. יש לנו גם קטעי וידאו שאולי אספיק פעם לערוך לקליפ קצר – בתקווה לפני פתיחת אולימפיאדת ריו 2016.
אז הנה הם – החמישה המופלאים וההוא שמת – על הבמה.
אזהרה: זה הולך להיות ארוך. ומשעשע. אבל ארוך. עם המון תמונות והמערכונים המקוריים, למי שרוצה. אבל אל תגדנה שלא הזהרתי אתכן. זה הולך להיות עיון ארוך אבל שווה את זה.
ראשית הארנה התמלאה בכמות לא נתפסת של אנשים (20,000 איש מול 14,000 בבלומפילד, למשל). על הבמה היו שלושה מסכים שלאורך כל הערב שיחקו תפקיד ונראו כתפאורה למועדון וודביל ישן.
חושך והתזמורת תופסת את מקומה ומתחילה לנגן מחרוזת שירים ומנגינות פייתוניות. על המסך, רץ סרטון אנימציה חדש של גיליאם עם הראש של גרהם צ'פמן שמסתובב לו בחלל. חמשת הנותרים (כפי שהם מכנים את עצמם פורצים לבמה לבושים כספרדים וקדים לקהל – על המסך מהבהב כיתוב "Photo Oppurtunity"
לאחר שהתשועות קצת פוחתות, אריק איידל וטרי ג'ונס מרימים את הגיטרות והחבורה פורצת במערכון הלמה שלא הכרתי והוא מלא באינפורמציה חשובה על החיה המצוינת הזו (למות יותר גדולות מצפרדעים ויש להם מקור לאכול דבש – הכל בספרדית שבורה למדי)
ואז זה מתחיל – האורות כבים והמנגינה המפורסמת של מונטי פייתון מתנגנת ועל המסכים – הפתיחה של הקרקס המעופף.
בזמן הזה, מכינים את הבמה. ככלל, היו כל הזמן קטעים מוקרנים שהיו קצת מעצבנים – לא טרחנו והגענו כדי לראות את הקטעים שיש לי בבית – אבל זה נתן להם זמן להתארגן, להחליף תלבושות ולהכין את הבמה – אז בראש אני מבין אבל הלב דורש לדלג על הקטעים האלו.
האורות עולים ועל הבמה ארבעת הסנובים (The Four Yorkshiremen) בחליפות יושבים במועדון ומחליפים ציזבטים על כמה היה קשה להם כשהיו ילדים. קליז מחליף את גרהם צ'פמן והם פותחים בתוספת קטנה אבל משמעותית: "Who’d have thought 40 years ago we’d all be sitting here doing Monty Python?”
פעם הם היו צעירים שהתחפשו לזקנים נפוחים. היום התחפושת הרבה יותר משכנעת…
איידל יוצא לשיר את שיר הפין (The Penis Song) ומיד אחר כך פורצת להקה גדולה של רקדנים וממשיכים לרקוד כשהוא מוסיף עוד בית לאיזון והפעם שיר הפות (הם פשוט לקחו את כל המילים שמשמעותם הם פין ופות והפכו אותם לשיר). קליז מופיע כגנרל צבאי נפוח שאיבד את שתי ידיו במלחמות ומציין שאיבד אותם באושר רב. סרטון נוסף ועכשיו, כשהאור עולה, האפיפיור ג'ון קליז יושב על כסאו ואריק איידל כמיכאנג'לו מוצג בפניו. האפיפיור מאבד את הסבלנות שלו עם מיכאנג'לו שצייר את הסעודה האחרונה עם 28 תלמידים וקנגורו לשם האווירה.
אל הבמה פורצים רקדנים – הזכרים לבושים כבישופים והנשים כנזירות – הם רוקדים את "Every Sperm is Sacred" כשהמסכים מציגים ויטראז' עם זרע .
כיון שאלו הם מונטי פייתון וזו אנגליה – הנזירות מאבדות את הגלימות די מהר וממשיכות לרקוד בבגדים תחתונים
אל תוך הבמה מתגלגלים שני תותחים ענקיים בצורת איבר מין גברי ומוצבים בקצוות, מופנים לקהל.
עם הפינאלה של השיר, גם הם מגיעים לפינאלה
לאחר המערכון שבו מייקל פאלין כבעל וטרי ג'ונס כאשתו דנים ביתרונות להיות פרוטסטנטים
ולאחר שמוקרנים כמה קטעים כדי שיספיקו להיערך מחדש, עולה האור על הסט של היועץ התעסוקתי ג'ון קליז שמנסה להתמודד עם מייקל פאלין שהוא רואה חשבון אפור שרוצה להפוך למאלף אריות ומגלה כמה תגליות מעניינות על טיבם של אריות
בסופו של הקטע קליז שואל את רואה החשבון המבוהל מה הוא באמת רוצה להיות ובחיבור מצוין, משיל מייקל פאלין את הז'אקט שלו, חושף תחתיו חולצה משובצת, מניח על ראשו כובע פרווה והופך מיד לחוטב עצים מזמר עם מקהלה של שוטרים קנדים המורכבת משאר החבורה וזמרי גיבוי
הקומיקאית קרול קליוולנד שהשתתפה איתם בהרבה מערכונים מגיעה להיות החברה המעריצה של פאלין
אחרי עוד וידאו, אנחנו מתוודעים לפרופסורים האוסטרלים מהמחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת וואלה-מה-לוּ. הם מחלקים פחיות בירה מתנפחות לקהל (ירון מתעצבן שהם זורקים רק לשורות הראשונות) ופוצחים בשיר על הפילוסופים והרגל השתייה שלהם וכמו בהופעה בהוליווד – מארגנים שירה בציבור – ראשית מציעים לקרוא מהדף ביד של פאלין ולבסוף מתרצים ומעלים את המילים על המסך מאחור. 18,000 איש שרים ביחד בשמחה רבה (כ 2,000 התביישו לשיר)
בעוד שהאוסטרלים מפנים את הבמה, האורות נדלקים על משרד קטן ובו יושב טרי ג'ונס עם ערימה של בונבוניירות ארוזות, כשקליז וגיליאם מפתיעים אותו כשני שוטרים. הם באו לחקור את הבונבוניירה האחרונה שהחברה הוציאה לשוק עם טעמים מוזרים כמו צפרדע פריכה וקיא עפרונים
וכמובן גיליאם משחזר את הבחילה שהפגין בסרט לשמחת הקהל.
(סחתיין לירון על התזמון המושלם)
אריק איידל מגיע על סט משלו עם מייקל פאלין במערכון, שחשבתי שרק אני מכיר, על האיש שמדבר בשיכול אותיות. השניים בהחלט נהנים מעצמם ומריצים את המערכון בצורה מענגת כשאיידל מגלגל את המחזות השייקספיריים מעל לשונו בחיוך רחב וזוכה לקריאות עידוד
שיר על סין שלא הכרתי והפסקה. ירון שניסה לבדוק את מצב השירותים חזר מזועזע מאורך התור. טוב, הוא יצטרך לצחוק בעדינות יותר לאחר ההפסקה.
חזרנו מההפסקה. מתחילים חלק שני של ההופעה!
ריקוד. שיר ואח"כ קטע משודר 'ברדיו' של 'מותה של מרי מלכת הסקוטים' – תסכית רדיו שבו שומעים מכות ויבבות של מי שטוענת שהיא מרי המלכה. משם, כשהאור עולה, אנו רואים סלון ומערכון הפינגווין על הטלוויזיה מבוצע ע"י קליז וג'ונס – במקור הייתה זו הופעה מרשימה של גרהם צ'פמן – אבל ההוא מת.
גם זה מערכון די אזוטרי. הייתי בטוח שרק אני מכיר אותו, כי הוא מעולם לא צץ מעבר לעונות של הקרקס המעופף, אבל כנראה שהיה לי טעם טוב כבחור צעיר ולכן גם הוא זכה לביצוע מחודש וטרי ג'ונס תפס את מקומו של צ'פמן המת ומייקל פאלין תפס את מקומו של ג'ונס בתור קריין הטלוויזיה שמודיע לצופות שהפנגווין על הטלוויזיה עכשיו יתפוצץ. המשעשע הוא שלקהל הראו את הנעשה בטלוויזיה על המסך הגדול וברגע שמייקל פאלין מופיע, שתי הנשים מזדעזעות קלות ואומרות שזה מייקל פאלין ושהן מקוות שלא יתחיל עוד פעם עם הסיפורים המשעממים שלו על מסעות בעולם ופאלין משחק אותה נעלב, שוב לקול צהלות הקהל שמזהה את הסטייה מהמערכון והעדכון הקטן למה שקרה להם מאז.
(ירון תופס את הפינגווין ברגע שהוא מתפוצץ)
מערכון נוסף ומיותר של טרי גיליאם ואז עולים שני השופטים הנשיים – פאלין ואיידל שמנהלים שיחה תוך כדי שהם פושטים את גלימות השופטים ומגלים שהם לובשים בגדי נשים מתחת. השניים מעולים וגם כאן מוסיפים למערכון הישן פנים חדשות כשאחד מהשניים (פאלין, לפי מיטב זכרוני) שואל את השני אם הוא טיפל בגירושים של הזוג קליז ואז הם עוברים לדון בעובדה שקליז נשוי כבר בפעם הרביעית ומנסים להבין אם הוא מוסלמי. התוספות האלו למערכונים הישנים סוחטים הכי הרבה צחוקים וכמובן שהשניים מבצעים את זה מעולה.
נו, לפחות רואים שהם קצת שמרו על עצמם, ולא גדלו במימדים כמו חברים אחרים בחבורה.
ואז מגיע האלבטרוס. קליז מסתובב עם מגש של מוכר פופקורן ועליו אלבטרוס, כשהוא מנסה למכור את האלבטרוס לקהל. נראה כאילו הם שלפו את אותו פוחלץ דליל נוצות שכיכב בסרט בהוליווד. וזה פשוט מצחיק וקליז מחלץ מעצמו קצת זעם על השאלה האלמותית "?what flavour is it" – והתשובה "Bloody sea-bird flavour".
בחיבור מצוין של מערכונים, טרי ג'ונס שיצא בשן ועין מהמפגש עם מוכר האלבטרוס ממשיך לפאב שם הוא פוגש את אריק איידול לאחד המערכונים הכי מצוטטים, הכי ידועים והכי מדויקים שלהם – nudge nudge
השניים יושבים בפאב התוכי והצפרדע – שתי החיות מככבות במערכונים ידועים
כאן איידל ממריא חזרה למחוזות של לפני שנים רבות. הוא פשוט מצחיק, מנחית את השורות שלו בתזמון קומי מדויק, עם כל המחוות של החנון הבריטי שמנסה להוציא מידע מהג'נטלמן לצידו. הוא מוציא מכולם חיוך רחב על האימרה הכה פשוטה "A nod's as good as a wink to a blind bat"
עכשיו מערכון הסחיטה (Blackmail) שהוא שעשועון טלוויזיה שבו אם לא תצלצל לשלם, יחשפו איזה סוד שלך בפריים טיים. פאלין יורד בזקט מנומר, כולו מנחה טלוויזיה חלקלק והפעם, הפייתונים המזדקנים פינקו את עצמם וכל הרקדניות סובבות אותן בלבוש מינימלי (אריק איידל שביים את המופע הודה בכך עוד מראש)
הוא מעלה איזה סלב מקומי לשמחת הקהל ומנסה לסחוט אותו. אחר כך גיליתי שכל ערב היה סלב אחר שהובל אל הבמה. את שלנו, איזה סלב טניס מוזנח, לא זיהיתי.
לאחר מערכון נוסף של קליז שאותו לא הכרתי (אן אֶלק, עם התיאוריה החדשה על הברונטאוזרוס) שהיה משעשע מגיע עוד להיט ענק
הזוג המבוגר שיושב בסלון ואז מזנקת עליו האינקוויזיציה הספרדית כיון ש:nobody expects the spanish inquisition
זה פשוט אדיר. המערכון כל כך מצחיק שמספיק שהם מדלגים על הבמה בגלימות האדומות שכולם מריעים. כולל שני האינקוויזיטורים שישבו בקהל לידנו, עם שפם גדול וכובע טייסים
העינויים שהשלישיה מעבירה את הגברת הזקנה הם קשים (במערכון המקורי, קרול קליבלנד הייתה הבלונדינית הצעירה ועכשיו היא הגברת הזקנה – עברו איזה 50 שנה מאז…). הם דוקרים אותה עם כרית רכה ואז מושיבים אותה, למרבה הזוועה בכורסה נוחה!
בסוף מאיימים עליה עם המקרר שנפתח לגלות את אריק איידול בקטע מחזמר
אריק איידול שר על היקום בלווית סרט שמוקרן הכולל את סטיבן הוקינג על כסא הגלגלים שלו שמבצע מרדף קל על מדשאות האוניברסיטה.
אווירת המחזמר ממשיכה עם ריקוד ההליכה המטופשת. אחד המערכונים הכי ידועים של קליז לא מבוצע על ידו (או ליתר דיוק ברגליו) כיון שכמו שהוא הסביר בעצמו, במסיבת העיתונאים שקדמה למופעים, בגיל 74 קצת קשה לו עם מפרקי ברך וירך מלאכותיים…
אז במקומו, חבורת רקדנים הידסה לה על הבמה לצלילי money is the root of evil של הפייתונים – כולם במגבעות באולר וחליפות
מה שמביא אותנו אל עוד קטע ידוע שבו מייקל פאלין נכנס לסוכנות לקנות לעצמו ויכוח. המנוולים שומרים את הלהיטים הגדולים לסוף!
טרי ג'ונס מחליף את גרהם צ'פמן ושואג על מייקל פאלין
כמו שכבר ציינתי, ג'ון קליז כבר יותר עייף. גם כאן הוא ישב יותר מחוייך ונינוח מאשר שהיה צריך ובנקודה מסוימת פשוט התפוצץ מצחוק ולא הצליח להמשיך. זה היה באמת מצחיק. הוא פשוט בהה בפאלין וצחקק.
מייקל פאלין לא איבד את העשתונות והתניע מחדש את המערכון.
הנה גם הווידאו בחסות ירון הפקות (תיקון – חברת ההפקות של הפייתונים 'עלתה' על הוידאו ברגע שעבר את 1,500 הצפיות וכיבתה לי אותו – עמכם הסליחה אבל יש לי אמונה מלאה שמעטים ממכם יצטרפו לתמוך בי בתביעה שלהם נגדי.
(כאן היה וידאו, עד לא מזמן)
אחרי שטרי גיליאם שר את שירו "I've got two legs" ונורה ע"י קליז כשערימות של מעיים מלאכותיים נשפכים ממנו גולגלה אל הבמה מסעדת פועלים קטנה, עם טרי ג'ונס כטבחית משועממת ודוחה למדי שכל התפריט שלה מורכב כמעט כולו מלוּף (SPAM). זהו המערכון שנתן לעולם את הכינוי SPAM לדואר זבל.
המערכון מתקדם עם ערימות של וויקינגים שמחוללים על הבמה ושרים SPAM, SPAM, SPAM ובינות לוויקינגים מופיע ג'ון קליז עם כלוב בידו.
זה הסימן לכל האולם לאבד סופית את השליטה על הסוגרים. הדוכן של בית הקפה מסתובב, מייקל פאלין עולה אף הוא לבמה וכשג'ון קליז מנחית את הכלוב בעוצמה על הדלפק, נראה שכל הקהל מלמל את הפתיחה:
?Hello, I wish to register a complaint…Hello? Miss
מערכון התוכי הוא האהוב ביותר של החבורה – עלה שוב ושוב בכל משאל. אפילו מרגרט ת'אצר ציטטה אותו בזמנה על המפלגה הליברלית באקט מדהים של קוליות בריטית (אני לא מצליח לחשוב על שום דבר שיכול לההתקרב לזה בכנסת שלנו)
כמובן שגם כאן הם משנים ומאלתרים קלות כיון שאת המערכון הזה הם ביצעו כל כך הרבה פעמים ששניהם כבר הודו שהם חייבים תמיד לשנות משהו כדי לשמור על הרעננות.
אין יותר לאן ללכת מכאן ולכן הם מסיימים עם מספר של שירה וריקוד על חג המולד כששלג נופל על הבמה והרקדניות רוקדות בחזה פלסטיק חשוף. החמישה עולים ומצטרפים כולם במקטורנים לבנים חגיגיים
הקהל כבר לא יכול לשאת זאת עוד והפייתונים מקבלים תשואות בעמידה כשכל האולם, כל 20,000 האנשים נעמדים תוך כדי מחיאות כפיים
כשהם יורדים, עולה השקופית הבאה
לכולם ברור מה חסר – איזה שיר לא הושר. איזה שיר הוא זה שתמיד מסיים באווירה טובה?
אריק איידל, האיש שכתב ושר את השיר הכי מפורסם של הפייתונים עולה עם גיטרה ופשוט פותח שירה בציבור.
ובזאת, לאחר מחיאות כפיים ותשואות יורדים החמישה והאורות נדלקים. בעוד הקהל עושה דרכו החוצה, מופיעה על המסך אותה שקופית שהופיעה בסרט ההופעה בהוליווד
היה נהדר. ובאמת מצחיק ואני אוכל לספר לנכדי. בתקווה שהם יבינו את ההומור הזה שלדעתי ישאר מצחיק גם לאחר שיכחד התוכי האחרון (למשל ה Norwegian Blue כבר לא כל כך נפוץ בפיורדים)
לאחר שייט מהיר בסירה חזרה
אל הלונדון איי והתגלית שגם ביולי קר בלונדון בלילה.
לאחר עוד קצת רכבות תחתיות
הגיעו שני החברים בשעה מאוחרת אל חדרם, כשבשל השעה המאוחרת ארוחת הערב של בייגלה ומים נקנתה בפיצוציה קרוב וסיכמו שהיה זה יום טוב והיסטורי (סוף סוף משהו היסטורי ברביעי ליולי!)
מנה מנה 
תודה על הסקירה המפורטת והמושקעת!
חבל רק שיוטיוב כבר הורידו את הווידאו (לפני שהספקתי לצפות בו… :-()
לא רק שהורידו, קיבלתי גם נו-נו-נו על הפגיעה הקשה בזכויות של החבורה