בונבון אופראי שאין כמותו – כרמן באופרה הישראלית

זה כמו אלבום של ה greatest hits. גם למתחילי אופרה שכמותי זה נשמע מוכר. ועוד קטע מוכר ואז רגע שאני אפילו יודע לזמזם את ההמשך ופה מילה ופה שם. והכל צבעוני ויפה כשהמסך עולה על כפר בתי אבן בהרים כשאורות הכפרים המרוחקים מנצנצים בחשיכה, והכל על הבמה בתל אביב – הלב מתרחב.

CarmenOpera_9809_180711

האופרה האחרונה לעונה, הפעם האחרונה לשנה זו שאני, אנחנו, מצלמים בחזרות הגנרליות לאופרה. זכות גדולה וכיף ענק וכמה זה נהדר לסיים בבום, בממתק לאוזניים, לעיניים ולעדשת המצלמה. לא איזו אופרה למיטיבי שמע, איזה משהו דרמטי ומתלבט עם יסורים ובעיות.

בכלל לא.

כרמן היא אופרה צרפתית מאת המלחין ז'ורז' ביזה. אתם מכירים אותה. מבטיח לכם.

עוד לפני עליית המסך, כשעדיין מתארגן עם החצובה, מצלמה ושאר הציוד התזמורת ניגנה את זה:

ואני עצרתי ואמרתי לעצמי בשקט – “וואלה! אני מכיר את זה!”

והמשכתי להתארגן.

הבימה הפעם יותר רחבה וגדולה מאי פעם. נראה כאילו באופרה הישראלית הגדילו בשקל תשעים ויצרו אשליה של מקום ענק. אם זה מפעל הטבק בסביליה, פונדק צועני, נקודת מפגש של המבריחים בהרים או כיכר העיר בסביליה – זה נראה ענק עם המון משתתפים שיוצרים כל מיני התרחשויות קטנות שמושכות את העין

CarmenOpera_9194_180711

CarmenOpera_9197_180711

גם המון ילדים. הקומיקאי האמריקאי הנרגן וו.סי פילדס אמר “לעולם אל תעבוד עם חיות או ילדים” והתכוון שהם יגנבו את ההצגה. גם כאן זה עובד.

CarmenOpera_9150_180711

העלילה כרגיל, לא ממש מורכבת. מתחילים במפעל הטבק בסביליה, שם החיילים הספרדים מתערבבים עם פועלות הטבק ואז פורצת כרמן לבמה, לעדשה ולחיינו

CarmenOpera_9215_180711

וזה קורה שוב.

כרמן פוצחת פיה בחושניות ושרה ושוב אני מחייך בחושך כשהעין דבוקה למצלמה. בטח שאני מכיר את המוזיקה הזו. אם תגידו לאנשים תזמזמו אופרה, 57% מהם יזמזמו את זה:

“אהבה היא ציפור סוררת” שרה כרמן והמקהלה עונה אחריה וכמו בהופעה של עינת שרוף אפשר לשמוע מסביב המהום קל, מעין תחושה כוללת של זמזום כאשר כולם חוזרים מנטלית על “טה-טם טם טם, טה, טם טם טםםםם”. וכרמן שלנו (אלנה מקסימובה?) לא רק שרה אלא גם משחקת בחיילים ובנו בקהל והיא התגלמות הצוענייה החופשית, הבוערת באש

CarmenOpera_9285_180711

האריה הזו, הקטע של כרמן כל כך מפורסם שאפילו הזמר הבלגי הכי רחוק מאופרה שיש, סטרומה (Stromae), לקח את הקטע ואת הקונספט של האהבה שהיא ציפור והפך את הציפור לזו של טוויטר אבל השאיר את הבסיס המוזיקלי – בדיוק 140 שנה אחרי ז’ורז’ ביזה. הוא אפילו קרא לשיר שלו כרמן, בלי להתבלבל

אני מוקסם מכרמן לחלוטין. מאמין לה ולאיך שהיא מפילה את החייל הנאיבי הזה, דון ז’וז’ה ברשתה. אין לו שום סיכוי כנגד הנשיות המתפרצת של הצוענייה המתחמנת את החיילים

CarmenOpera_9459_180711

CarmenOpera_9518_180711

כרמן ממשיכה לתחמן את החיילים עד שהמסך יורד ויש הפסקה לבנות את כל התפאורה המטורפת של המערכה הבאה. כשהאור עולה ושאר הצלמים מתרוממים מכיסאם לכולם יש את אותו חיוך מרוח על הפנים. המוזיקה מצוינת, הזמרים טובים ויותר מאשר הם שרים הם משחקים את התפקיד לגמרי ובשילוב עם כל המשתתפים האחרים והתפאורה המשכנעת מקבלים תוצאה מעולה, חוויה שונה מכל קולנוע, הצגה, מחזמר או משהו אחר. זה הזיקוק המושלם של האופרה, מבחינתי. אני בטוח שפלצני אופרה גדולים ממני אולי יעירו שזו אופרה קלילה, יש סיכוי שהשירה לא חדה מספיק ואולי יטילו ספק ביכולות התזמורת.

אותי זה לגמרי שכנע.

CarmenOpera_9666_180711

אם נזרוק פנימה מוזיקה בסגנון ספרדי ונוסיף לתערובת כמה רקדני פלמנקו אז בכלל נקבל ממתק ספרדי בנוסח צרפתי. ביזה שילב הרבה יסודות ספרדיים במוזיקה, שהיא ביסודה צרפתית. כמה קטעים הם בפירוש שייכים לעולמות הפלמנקו.

CarmenOpera_0092_180711

כמו שסרטים רבים חינכו אותנו וביזה היה שם הרבה לפני, ב 1875, בכל מיני רגעים בעלילה חוזרים מוטיבים מוזיקלים.

הנה למשל, הטוראדור שמגיע לבקר בפונדק ומכריז על עצמו בשיר שהוא גם קלישאת אופרה נהדרת

(קפצו ל 1:16 אם אין לכם סבלנות)

CarmenOpera_9741_180711

הרגל קופצת למשמע המוזיקה הכל כך מוכרת הזו. מיד הראש עף לסביליה, למלחמות שוורים והצעידה הקצבית הזו אל הקורידה. החיוך ממש מקשה עלי לצמצם את המבט אל תוך העינית של המצלמה ואני יושב לאחור ומביט בהנאה. איזה יופי!

ברגעים שונים התזמורת תחזור על הלייטמוטיב הזה, הנעימה המוכרת הזו – כמו הנעימה של הטבעת בסרטי שר הטבעות, הנעימה של מלחמת הכוכבים וזה כל כך מוכר ומגניב.

כרמן באופרה היא כמו וונדר-וומן. היא בכל מקום, בזה לכל סכנה ובמקום שמבריחים נזהרים היא עומדת ושרה. הנה, כרמן, חברות ומבריחים – כולם שרים ולא טורחים לברוח מהצבא המתקרב!

CarmenOpera_9816_180711

אפילו במעבר ההרים, עם דון ז’וז’ה שערק מהצבא בשל אהבתו לכרמן, כשיורד שלג על הבמה (אני התעלפתי מהשלג הזה ורק חשבתי איך נפטרים כל ערב מכל השלג הזה ואוספים אותו חזרה?) הם לא נרתעים ושרים ושרים ושרים.

CarmenOpera_9954_180711

אבל בסוף, כמו כל אופרה מלפני 140 שנה, לא יתכן שיגיע הסוף בלי שכרמן, אישה חופשיה ונחשקת שחייתה את חייה כמו שרצתה ומסרה ליבה לבסוף לאחר, לא יתכן שלא תשלם.

CarmenOpera_0167_180711

כמאמר האימרה ‘זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה’. אז היא לא שמנה אבל היא שרה ומסיימת את חייה הבימתיים.

CarmenOpera_0243_180711

לא קצר, אבל נהדר. באמת שווה. ממתק אמיתי לימות הקיץ החמים שלוקח אותך רחוק אבל בקלילות, כמו כוס יין לבן צונן או איזה סנגרייה טובה.

לסיום, במחווה לרחל, צלמת בקבוצה שהראתה לנו סגנון שונה מהו, ניסיתי את כוחי גם אני במשהו יותר אמנותי בפינה לשיפוטכן

CarmenOpera_0157_180711

CarmenOpera_9925_180711

CarmenOpera_9401_180711

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Music, photography | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות

ילד ואבא מנתחים את הגורילז החדש

הגורילז, להקת הבית הוציאו אלבום חדש ומצוין ביום שישי האחרון (29/6). כבר בשבת הספקנו, אוהד ואני לשמוע אותו בלופ יותר מ 10 פעמים, מהם 5 פעמים לפחות ברכב, כשאנו דנים בכל שיר ושיר. הרשו לי לפתוח צוהר לשיחות ודיונים של שנינו סביב האלבום.

בגדול, שנינו נשמנו לרווחה. אלבום מצויין שחוזר אחורה לפני הצליל של Humanz שלא ממש נפלנו ממנו. נסענו לפני חצי שנה בערך לראות אותם בברלין במסע מטורף של 52 שעות על אדמת ברלין. הנה, תקראו פה וגם תקבלו הסבר מקיף על הלהקה שלא ממש קיימת שהקימו שני אנשים מאוד מוכשרים – המוזיקאי הבריטי דיימון אֲלְבֶּרְן והאנימטור הבריטי אף הוא, ג’יימי היוּלֵט.

לאלבום החדש קוראים The Now Now והוא אלבום האולפן השישי של הלהקה הוירטואלית, שני לאחר שתיקה של 7 שנים. שלושת הראשונים – Gorillaz (2001), Demon Days (2005), Plastic Beach (2010) היו מופלאים וסיפרו סיפורים מטורפים על החבורה והיה להם קו מוזיקלי ברור שהתפתח אבל באחרון, ב Humanz של 2017 זה נעלם והלך למשהו אקסטרווגנטי, מלא כוכבים וסלבס ופחות מוזיקה טובה.

ואז פתאום יצא זה, The Now Now. אין ממש סיפורים סביב הלהקה, פרט לעובדה שמרדוק, המנהיג בכלא ומחליף אותו אחד מדמויות הרשעים בסדרת Powerpuff.

Cover

ישבנו לנו לדבר אני ואוהד. להלן גיבורי השיחה: ילד – אוהד, בן 16 חובב מוזיקה וגורילז בפרט (גם את הגרסה השעירה בספארי). אבא – חובב גורילז ואוהד בסדר כלשהו.

אנחנו נעבור שיר, שיר.

Humility  – feat. George Benson

אבא: דבר ראשון, דיימון אלברן פותח עם השיר הכי טוב באלבום. ישר ברצועה הראשונה נותן בראש עם שיר מלודי, יפה שממש מחזיר עטרה ליושנה. יש בשיר שורה שאומרת “Reset myself and get back on track” שמדבר בשיר על 2D שחוזר לעצמו אבל נראה לי שאלברן גם מדבר על עצמו

ילד: נכון, כי 2D הוא הסולן כמו דיימון אלברן עצמו ולמעשה אלברן מביע את עצמו דרך 2D. גם בסולואים הקודמים שלו, של אלברן הוא היה כזה דכאוני וכאן הוא חוזר למוזיקה משעשעת יותר, שמחה יותר. המילים של השיר מראות שאלברן רוצה לצאת מהבדידות, מהחור שהוא נמצא בו. בקליפ 2D נראה שמח ולא דכאוני ודיימון אלברן שמח שהוא מתקדם למצב טוב יותר.

 

אבא: והעיניים של 2D בסרט? כי לפני המיתוסים של הגורילז, מרדוק, שהוא הבסיסט השטניסט והפושע של הגורילז דרס את 2D, ואז באוסף תאונות ביזארי העיניים של 2D הפכו שחורות לחלוטין (מצב שנקרא Hyphema)

ילד: בקליפ של Humility העיניים שלו לבנות, בשונה מהאלבומים הראשונים שם היו עיניו שחורות וזו הפעם ראשונה שזה קורה מאז Plastic Beach – בזמן האלבומים הפחות מוצלחים ואז בסוף הקליפ, הוא פוגש ומתנגש עם ראסל, המתופף אחוז השדים של הגורילז ואז עיניו הופכות לשחורות – כאילו חוזר לאלבומים הראשונים, הטובים יותר.

Tranz

אבא: זה שיר שעף ישר לשנות ה80. סינתיסייזרים וצליל דאפט פאנק שכזה. ואלברן שוב חוזר לשיר דרך מגאפון בצליל המתכתי הזה. המילים גם מדברות על חוויות סמים ומסיבות:

Assimilate the dopamine
Passing through your head

When you get back on a Saturday night
And the room is caving in

ילד: לא בהכרח – החדר שסוגר עליך הוא אולי חוויה של אלברן שמרגיש מוגבל וסגור והוא גם אומר שDo you turn into your effigy? כלומר הוא מרגיש גרסה קטנה ולא ממש מוצלחת של עצמו, אז כנראה הוא לא יצא מהמצב הדכאוני שלו.

אבא: אבל הוא מדבר בשיר ושואל אותנו אם גם אנחנו רוקדים ככה ועונה שהוא רוקד ככה לעד.

ילד: לא נכון, במילים כתוב כשאלה ותשובה אבל כשדיימון שר את המילים ההללו זה נשמע שהוא שואל “האם אתם רוקדים ככה לעד?” ומשאיר את זה פתוח

אבא: עדיין זה שיר כיפי וקופצני ורקיד, כזה שירים קהל בהופעה.

Hollywood  – feat. Snoop Dogg & Jamie Principle

אבא: חזרנו לסנופ דוג מפלסטיק ביץ’. דיימון אלברן מאוד אוהב לשלב ראפרים בשירים שלו. כאן הוא מביא שוב את סנופ ששיתף איתו פעולה המון בהופעות. שוב צליל ישן של המוזיקה, מאוד שנות ה 80 עם האפקטים המסומפלים ומכונות תופים וקטעי האוס. ג’יימי פרינסיפל, מאבות ההאוס של שיקגו עוד ב 1980 משתף פעולה כאן ונותן כיוון. השיר מדבר על הוליווד ואיך קשה להצליח שם. אני חושב שזה מגיע מדיימון אלברן שיוצא מאנגליה ומלונדון ומנסה להצליח בעיר האשליות. ואז סנופ דוג נכנס בסוף ומספר שהוא הצליח בגדול בעיר הקשה הזו.

So I dimmed out, rimmed out and cracked the glass

סנופ שבר את תקרת הזכוכית והצליח

דיימון (לבן מימין) וסנופ דוג (לא לבן, משמאל)

ילד: זה שיר פשוט בלי יותר מדי עומק שמדבר על הוליווד או אולי להצליח בגדול באמריקה ושזה לא באמת גן העדן שמציירים לנו אלא זה כמו כל מקום אחר.

Kansas

ילד ואבא: השיר הזה לוקח את האלבום הזה למקום אחר שמזכיר את האלבום הפחות מוצלח של הגורילז – The Fall. שם גם כל רצועה הייתה מקום אחר ואלברן נדד ביניהם במהלך סיבוב הופעות של הלהקה.

אבא: איטי ודביק כזה בקצב, וממשיך את הקו של הכישלון או הפחד ממנו מהשיר הקודם על הוליווד. אלברן בורח למקום הכי רחוק רעיונית מהוליווד – לקנזס. הוא מבטיח לעצמו שלא יבכה וימשוך את עצמו החוצה ופשוט ימשיך קצת על טייס אוטומטי עד שהצלקות יבריאו. בבית השני הוא כבר אופטימי. הוא יתקדם ומזכיר את הגבעות הירוקות של אנגליה (למרות שבלונדון אין ממש גבעות ירוקות…)

[Chorus]
I'm not gonna cry
I got more time to give
I'm not gonna cry
Find another dream

[Verse 1]
Am I incapable of healing?
The memory of my fall from grace in your heart
I'm on my journey home with no fuel, alone
I think I'll coast a while

[Verse 2]
'Cause I'm about to solve it
Put my engine back into overdrive
So I can breathe again, photosynthesize again
With the green hills of my home

ילד: בפזמון יש “אני אמצא חלום חדש”, בפעם הראשונה בשיר זה נשמע שהוא ויתר על החלום וזהו. בפעם השניה שהפזמון חוזר הוא ממשיך ואומר בבית השני “אני הולך לפתור את זה!” אז יש כאן תקווה

אבא: ואז לקראת הסוף מגיע גשר בשיר. המוזיקה כמעט נעלמת כי הוא רוצה לשבור את השיר ולהדגיש ואלברן אומר

But if I got it right, you'd tell me
And if I was wrong, then I'd disappear
But I'm incapable

הוא לא יכול להיכשל וימשיך הלאה. אחלה שיר שקט עם מקצב מעולה

ילד: זה לא שהוא לא יכול להיכשל אלא הוא תמיד ימשיך הלאה לנסות כי הוא לא יכול להפסיק לנסות להצליח.

אמא: (לא כאן כרגע אבל אמרה בשבת) וואי, אני גדלתי בקנזס במשך שנה ובכיתי. לקחו אותי באמצע התיכון לחור שלא הכרתי בו אף אחד והיה לא ממש טוב אז יש לי משהו גם מהשיר הזה.

Sorcererz

ילד: שיר חביב להקשיב לו אבל אין בו עומק. הרוב זה אותה שורה שחוזרת על עצמה. נפתח ב 2D שמדבר על רעש של תופים שהוא שומע, אולי כמו גורילה שדופקת על החזה, מרעישה להראות את המקום שלה ואז אלברן אומר “ Everybody cool down / Everybody see yourself” כדי להרגיע את המצב

אבא: וואי, אתה חופר. זה יותר פשוט – ממשיך את הקו של השיר הקודם. דיבקו בחלומות ובאמת שלכם. מוזיקה דיבשית שכזו, דביקה כמו דבש עם drawl שכזה. שיר לנסיעה. שום קשר לשם.

Idaho

אבא: Idaho זה Ohadi הפוך. נדב עלה על זה במוזיאון תפוחי האדמה באיידהו לפני המון שנים. קראנו שדיימון אלברן כתב את השיר בזמן ששהה בבקתת הסקי של ברוס וויליס באיידהו. ככה שזה נשמע שיר גיטרות פשוט שמתאר את יופיו של הטבע. מעט מאוד אלקטרוניקה, כאילו נבנה עבור הפשטות של מרכז ארה”ב והיערות של איידהו. נורא קל לשיר אותו שזה נראה לי מעולה להופעה.

Blackfoot Idaho - Potato Expo(אני ונדב 14 ליולי, 2007 – הנה כאן)

ילד: נכון קהל שלם צועק איידהו, איידהו. לא מבין מה הקטע שהוא שר אל האלים? .Playing it all for gods. מוזר.

אבא: זה ממשיך את הבריחה מהוליווד. הוא בורח באוטובוס – 2D או אלברן עצמו, למרות שאם מתארחים אצל ברוס וויליס לא נראה לי שמגיעים באוטובוס…

[Chorus]
Idaho, Idaho
There's a beauty on the road
Every day I look out on the bus
At silver linings getting lost

[Verse 2]

Tinseltown is down the road

Tinseltown היא כינוי להוליווד, כפי שלמדנו בסרט רוג’ר רביט. אז הוא בורח באוטובוס אבל יודע שהיא שם, במורד  הכביש.

ילד: שיר נחמד ואיטי, נעים וחביב, צ’יל. אבל לא ממש מובן.

Lake Zurich

אבא: ג'ורג'יו מורודר שכזה. רצועה אינסטרומנטלית שמחזירה אותנו יש לליבה של אירופה הקלאסית. הרשת מזכירה שהקטע הזה נכתב במלון מול אגם ציריך ולכן השם. כמו האלבום The Fall שנכתב בדרכים. אלקטרוניקה מונוטונית משהו. לא ממש מבין למה שיחררו את זה ביחד עם Humility

ילד: זה רק filler, משהו למלא את הזמן. אין בזה כלום.

אבא: די מסכים והוא שובר את הזרימה של האלבום. יאללה נדלג לשיר הבא

Magic City

אבא: חזרנו לאמריקה, למיאמי שהיא ה Magic City.

ילד: ולסמים כי אלברן או 2D שר פה שאנחנו מתפתחים (evolving) והוא רק מזדקן.

אבא: זה אומר שהשיר הקודם, של אגם ציריך לא שייך בכלל לאלבום הזה. אין לו מקום. וכל המוזיקה היא טריפית שכזו ואלברן שר פה חלומי שכזה עם אפקטים של הד. שוב, שיר מגניב, צליל נהדר אבל לא ממש מחזיק סיפור. בכלל, כל הקטע של הגורילז הם האגדות על חברי הלהקה וכאן אין שום רמז לסיפורים שכאלו.

Fire Flies

ילד: צליל טוב. מילים פחות. לא מעניינות.

אבא: מבחינת מילים וסיפור האלבום דועך לאיטו. המוזיקה מצויינת והפקה נהדרת אבל המילים לא ממש בונות קו סיפורי.

ילד: השיר נשמע שנכתב בתוך טריפ רע.

אבא: ילד? מה קורה פה? מאיפה הידע הזה?

ילד: הכל טוב. ידע כללי.

אבא: יש בשיר טוּבּה או כלי נשיפה עמוק כזה וצליל בס מגניב. אבל מסכים שהסיפור כאן דועך.

ילד: זה נשמע שהוא איבד את הדרך, את המטרה שלו. אולי מדבר על ההתחלה של הלהקה, שדיימון אלברן וג’יימי היולט (המאייר – אבא. הגאוני!!! – ילד) חשבו להרים להקה שלא קיימת בשם הגורילז שאין לה מגבלות כי אין פה דמות מוכרת ואולי ככל שאלברן נכנס יותר לאלבום הזה הוא מאבד את הגורילז ומדבר יותר על עצמו דרך הסאונד של הגורילז. כמו שקרה לו ב The Fall שבו הוא כתב על חוויות של סיבוב ההופעות העולמי ואיבד את הגורילז למעשה.

ילד: אני גם התבגרתי מאז שהכרתי את הגורילז המגניבות ואני יותר רואה את אלברן מאחור וגם היולט, המאייר, די נעלם באלבום. הם צריכים לשמור על איזון בינהם.

אבא: וואללה. מרשים מה שאמרת. באמת, אין באלבום הזה סיפורים של הגורילז ואין קליפים מדהימים שדוחפים את הסיפור קדימה.

One Percent

אבא: זה נשמע שיר חללי שכזה. כמו אלברן עושה מייג’ור טום. נפתח בצליל חללי ואז אלברן זורק מילים על עולמות  שקולטים אותך ואימון לקראת עולם חדש

On the training ground
For the new world

ילד: שיר משעמם. מילים משעממות ומוזיקה גם. ממשיכים הלאה.

Souk Eye

אבא: שיר מתוק לסיום לאחר כל הדיכאון. לי זה מיד מעלה אסוציאיה לשיר המופלא rhinestone eyes  מתוך plastic beach אבל אין באמת שום קשר. ובכלל הוא שר על עיניים בשוק (כמו שוק בכרמל. שוק, נו…)

ילד: ראינו באינטרנט שיצאו גרסאות לשיר הזה עם תמונות של מרדוק, מנהיג הלהקה שכרגע, לפי המיתוסים הוא בכלא.  הגורילז אפילו פתחו אתר לשחרורו מהכלא (הנה, תעזרו לו!). בשיר יש שורה שאומרת I will always think about you וזה אולי 2D שר למרדוק.

(מרדוק בכלא. יש גם באתר אפשרות לשוחח איתו)

אבא: והשורה Waiting on LA to come find me, be forgiven מחזירה אותנו סופית, בשיר האחרון, שיותר אופטימי ללוס אנג’לס. אחרי שעזב את העיר וכעס על הוליווד וברח לאיידהו – 2D ואלברן חוזרים ללוס אנג’לס ולחלום.

ילד: שיר חביב וממש נחמד. אחרי Lake Zurich העסק הופך מתסכל ואז השיר הזה מתקן את הרושם.

אבא: מסכים. יאללה, ילד, היה ממש כיף עכשיו נשלח את זה וניתן לאחרים לקרוא!

פורסם בקטגוריה Family, Music, Thoughts | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

אופרה מתחת לים – דידו ואניאס

משינה טבעו את המושג “משהו קטן וטוב”. דידו ואנֵיאָס עונה לכל הצרכים – קטנה, קצרה, טובה ויש המון משמעות למילה ‘טבעו’ כי היא מתרחשת בים ובקרקעיתו.
OperaDidoAeneas_7246_180530

אמנם המוזיקה שהתנגנה היא מוזיקה בסגנון בריטי עתיק של המלחין האנגלי הנרי פרסל אבל לי התנגנה בראש מוזיקה אחרת – under the sea מתוך ‘בת הים הקטנה’

אחר הצהריים תל אביבי. חבורה של צלמים בחזרה גנרלית של האופרה הישראלית, לפני העלאת דידו ואנֵיאָס אופרה שכתב הנרי פרסל הבריטי, כנראה בסוף המאה ה 17, אולי לחצרו של המלך צ’ארלס השני או אולי לבנות בית הספר לבנות בצ’לסי. בכל מקרה האופרה הועלתה פעם אחת אז, אבדה ולמעשה רק שוחזרה בתחילת המאה ה20. עצוב ככל שזה יהיה, זה קיצר אותה לשעה.

OperaDidoAeneas_2815_180530

זה ישב לי טוב, הקצר הזה. להגיח החוצה מהאולם החשוך ועדיין אור יום זה משעשע. חוצמזה, האופרה הייתה ויזואלית להפליא, מה שמאוד חביב עלי כי אני שטחי ומספיק שיפה אז אני שמח.

OperaDidoAeneas_7387_180530

הסיפור של האופרה הוא לא מורכב ומבוסס על דמויות מהאנאידה של וירגיליוס שמספר על מלחמת טרויה. כן, זו שנגמרה בסוס ולקח חשוב לא לסמוך על יוונים. מלכת קרתגו דידו (קרתגו תהיה היריבה המיתולוגית של רומא)  מתאהבת בנסיך הטרויאני אנֵיאָס שמגיעה לחופיה כניצול מספינה טובעת לאחר שיצא מטרויה הכבושה בראש אנשיו. הכל נראה סבבה אלא שמכשף/ת הים מחליט שזה לא יקרה ומשכנע את אניאס להמשיך הלאה ודידו שבורת הלב (למרות שחשדה שהאהבה הזו היא חד צדדית, קרתגית אבל חדה) מסיימת את חייה כראוי בכל אופרה ומתאבדת.

OperaDidoAeneas_7577_180530

דידו ואנֵיאָס שאנחנו ראינו היא תוצר של זוג בימאים, כוריאוגרפים ומעצבים – ססיל רוסה וג'וליין לובק שכבר צילמתי את “לה צ'נרנטולה” שלהם שהייתה צבעונית להפליא וכללה גם המון מחוות ויזואליות ורקדנים שקידמו את העלילה. ובכן יונית, אני רואה כאן קו מנחה.

המון רקדנים, אקרובטים, צבעוניות נהדרת וכל תחבולה בספר להעביר את התחושה שהאופרה מתרחשת בים – אם לחופו, עליו או מתחתיו (כמו במחבואים, לקשישים שביננו).

זה התחיל עם רקדנית שהיא אקרובטית (או הפוך) בתפקיד שליחת האלים שתעבור כל העלילה ותקשר בין עולמם של האלים ומכשף הים לבין עולמם של דידו ואניאס. היא מדהימה בתנועות שלה וכמובן בקטעי האקרובטיקה עוצרי הנשימה שלה.

OperaDidoAeneas_7562_180530

ואז כמובן, לאחר רמזים שונים ומשונים, וצלליות מאיימות של מתחת למים מופיעה מכשף הים

OperaDidoAeneas_7418_180530

OperaDidoAeneas_7435_180530

OperaDidoAeneas_7440_180530

Ursula-Little-Mermaid-Disney-witch-h1

אני ראיתי אותו, גדול ומאיים על הסלע ומיד קפצה לי אורסולה לראש.

אורסולה היא מכשפת הים מתוך סרט דיסני ידוע – בת הים הקטנה. היא כמובן לא מנותקת ממסורת מוכרת של מכשפים תת-ימיים והחיבור התמנוני לא הומצא על ידי דיסני אבל זו הדמות איקונית וגם אם זוג המעצבים של האופרה לא ראו מימיהם את בת הים הקטנה, זה יושב בזיכרון הקולקטיבי. יחד עם עם ראשים המוארכים של המפלצות של ה.ר. גייגר

OperaDidoAeneas_7504_180530

ובכלל בנות הים שריחפו להן תוך כדי שירה גרמו לי להעריך יותר את המקצוע כפוי הטובה הזה של זמרות אופרה שאינן הסולנית. לשיר אופרה תוך כדי שאת תלויה מלמעלה זה מרשים!

OperaDidoAeneas_7532_180530

OperaDidoAeneas_7747_180530

ואם השקעה כבר, אז אני חייב לומר מילה על הסולנית, דידו שבחזרה שאנחנו ראינו היתה ענת צ’רני (שגם אותה ראינו בעבר כמה פעמים, יש שני קאסטים בדרך כלל כך שסולן שר ערב כן וערב לא) והבחורה בהריון מתקדם ושרה (חודש שמיני אמרה לי מאיה) .

OperaDidoAeneas_7586_180530

אבל תנו לי להניח רגע את האיזוטריה בצד.

האופרה היתה ממש יפה. המוזיקה בסגנון אנגלי עתיק עם לאוטות, צ’מבלו ושאר כלי נגינה שהניחו אותי ישירות בימי הביניים האנגלים. לשם שינוי, הליברית, הטקסט של האופרה (הה! למדתי משהו לאחר יותר מ 15 אופרות!) הוא באנגלית כך שהצלחתי לעיתים לעקוב אחרי העלילה גם כשהעין דבוקה למצלמה, מחכה לרגע הנכון

OperaDidoAeneas_7660_180530

OperaDidoAeneas_7414_180530

ואני חוזר לויזואליה של האופרה. לעיתים זה היה קצת קאמפי, קצת מצחיק ברמת התיאטרליות והדרמטיות המוגזמת. כשאנֵיאָס נלחם במפלצת שנשלחה על ידי מכשף הים יש על הבמה מפלצת נפלאה מבחינת הגיחוך שבה

OperaDidoAeneas_7630_180530

כשאנֵיאָס תקע את חניתו, באומץ רב, אל ראשה של המפלצת, היא שילחה סילון של נצנצים אדומים שהתפזרו לכל עבר ולמרות שזה רגע דרמטי אני פשוט נקרעתי מצחוק. צר לי אם מישהו נפגע אבל לא יכולתי לעצור את זה. זה פשוט היה מעולה ודרמטי כמו מסיבת סוף השנה בתיכון. בראבו!

הסוף של דידו באמת היה דרמטי ועצור.

כשדידו מבינה שזהו, אנֵיאָס ממשיך הלאה ומשאיר אותה לבד שבורת לב היא, כאמור, מתאבדת. אבל בהפקה יוצאת דידו עם שמלה גדולה שהופכת למסך המדמה את הגלים (הוא עושה גלים) ואז היא נעלמת בו תוך כדי שירת האריה הכי מפורסמת מהאופרה “When I am laid in earth” – הנה תראו אבל לא מכאן

OperaDidoAeneas_7793_180530

ואז היא נעלמת בגלים ברגע מאוד עצור ויפיפה

OperaDidoAeneas_7811_180530

OperaDidoAeneas_7818_180530

תם הטקס.

פורסם בקטגוריה Music, photography | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

טוטמו לא לגמרי על התדר

תבינו, טוטמו הייתה נהדרת, כמו בפעם הקודמת שראינו אותה, אבל לא ישבה טוב על התדר. התדר בתל אביב הוא לא רק מקום. הוא הוויה, הוא אקוסיסטם שלם ומקום שבו מגניב להיות אבל הוא לא חלל מוזיקה שיכול להכיל את הצלילים האינטימיים הרכים והאלקטרונים של טוטמו.

Totemo@Teder_8449_180619

היה מגניב. באנו, ישבנו על בירה ופיצה מעולה של אייל שני ואז עלתה רותם אור הלוא היא טוטמו ואיתה דן קרפמן על בס וקלידים ורן יעקובוביץ' על תופים. לשניהם היו גרסאות אלקטרוניות של הכלים, עם תופים אלקטרונים וסמפלרים שבישרו על הבאות. המוזיקה של טוטמו שונה. בקיטלוג ההכרחי של כל חובב מוזיקה, טוטמו מגיעה ממחלקת האינדי ובהחלט שייכת לאגף האלקטרוני אבל פה מבחינתי נגמר הקיטלוג.

הנה, תטעמו, Hits שלה, שהתפרסם יותר בשל הקליפ המקורי שצילמה שהנציח את השלבים שעברה במהלך מלחמתה במחלת הסרטן |(שממנה החלימה, חמדולליה), קצת יפני שכזה אבל רך, נעים עם שילוב טעים של אלקטרוניקה

היא אחרת שכזו בנוף הנוגים עם גיטרה או הרוק'נרול של גיטרה-תופים-בס. לא שיש משהו רע באלו אבל טוטמו באה אחרת. כמו שהיא שרה ב Hits

In my mind
You're the very essence
Of the present future
Celebrating your indifference

היא דמות של הווה אחר.

אבל נחזור לתדר וטוטמו ברשותכם. אמנם חלק מהאנשים המשיך לשבת במקומו, עם בירות, פיצות ושאר חומרי עישון אבל חלק נע קדימה לכיוון הבמה והריע. היו אפילו ששרו בעיניים עצומות את המילים לשירים הישנים (מ2016 ולא אלו החדשים). אבל משהו לא זרם.

Totemo@Teder_8437_180619

אולי זה אני. אולי זה כבר הזיקנה, המרירות והפולניות שקפצה עלי אבל אנשים דיברו בקול רם ממש לפני. חו”לניקים שאמרו להם שפה, בבית רומנו, מגניב. אחרים פשוט נהנו מערב הקיץ החמים ומהאווירה ולא ממש צפו וככה דיברו, שתו, נכנסו אחורה וקדימה ופשוט הציקו. הסאונד לא ממש עשה חסד לדקויות של המוזיקה ולמרות הההתרגשות הניכרת של טוטמו והלהקה ההרגשה נעצרה אחר כמה שורות וכמה אוהדים שרופים. הם חזרו מסיבוב הופעות אירופאי מוצלח שכלל גם הופעה בפסטיבל בעיירה הפולנית עם המשקל הכי כבד, אושוויינצ'ים. אולי בגלל זה, בקהל הביתי האוהד הם עפו גבוה.

Totemo@Teder_8452_180619

ראינו אותה לפני חצי שנה בערך, בהופעה בטיילור מייד באלנבי. נכון שזה היה קטן יותר אבל זה ישב יותר טוב והסגנון הקברטי של המקום עזר למקם את המוזיקה שלה יותר נכון. נו, זה לא היא, זה אני.

Totemo@TailorMade_223606_170708

המוזיקה שלה היא שטיחים על גבי שטיחים של צלילים. אני מניח שלאחר הניצחון הלאומי של נטע ברזילי והעובדה שלופר ושאר אלקטרוניקה עכשיו הם נחלת הכלל, יש לאגף האלקטרוני של מחלקת האינדי טיפה יותר יחסי ציבור קלים אבל לטוטמו יש את הסגנון שלה שבאמת בולט מעל השטח, חוץ מהחיבה שלה לחלוקים דמויי קימונו והעובדה שהיא פשוט יפה. הנה, תקשיבו ל SeeSaw

זה פשוט יפה.

הנה, לסקרנים, האלבום שלה מ 2016 כולו על באנדקמפ – אפשר להקשיב ואפילו לתרום לעצמכם ולה ולקנות אותו.

 

 

פורסם בקטגוריה Event, Music | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מטעות לטעים – חקלאות מרפסת וכרוב ניצנים חופש אסיאתי בשומשום

היא באמת חשבה שזה פרח ושתלה אותו באושר רב. זה לא היה פרח אלא שתיל רך ותמים של כרוב ניצנים שפשוט גדל וגדל לממדים של אודרי 2 מחנות קטנה ומטריפה.

כבר סיפרתי את סיפורו של אותו צמח, בפוסט קודם כאשר הבנתי שעלי לגזום את העלים כדי להכניס את הצמח למצוקה ושיתחיל לייצר את הכרובונים. זה מה שיצא בפעם הקודמת כשהיו לי המון עלי כרוב חופשיים

אבל כרוב הניצנים אינו איזה עץ שאוכל לשבת בצילו ולקרוא את מוספי השבת וצריך לסיים את הסיפור הזה.

זה נגמר הפעם במנה של כרוב ניצנים אסייתי בשומשום וסויה (בסוף מתכון גם למי שלא טועה ושותל)

BrusselSproutsLunch_7175_180428

אז ביום שמש של אחרי יפן נפלה ההחלטה. אם אני מכין יקיטורי עוף (שיפודים יפנים שכאלו) אני צריך אלמנט ירוק ומריר ליד. יומו של הכרוב בא. הוא צמח יפה מאוד, שתה לי הרבה מים

BrusselSproutsLunch_7156_180428

BrusselSproutsLunch_7152_180428

אבל לא לעולם חסד.

מה שגיליתי הוא שלמנוול יש שורש רציני ודרושה חפירה ומשיכה חזקה, כזו שמאיימת לתת אותותיה בגב, בטח כשאני לא רוצה לפרק את כל מה שמסביב. אז חפרתי ומשכתי בעודי מזמזם את שירו הידוע של לוין קיפניס על אליעזר והגזר:

מְשׁוֹךְ בָּגֶּזֶר, מְשׁוֹךְ בָּגֶּזֶר –
אֵין כָּמוֹהוֹ גֶּזֶר!
מְשׁוֹךְ יָמִינַה, מְשׁוֹך גם שְׁמֹאְלָה
אֵין הוּא זָז הַגֶּזֶר!

בסוף יצא המנוול. משתי האדניות שם נשתלו השתילים העדינים למראה

BrusselSproutsLunch_7171_180428

גדל יפה הבחור, שתה הרבה מים, קיבל הרבה שמש, הפך להיות הבריון של האדנית, מטיל חיתתו על כל הצמחים האחרים שנרתעו ממנו אבל זהו. תם שלטון העריצות הכרובי.

BrusselSproutsLunch_7173_180428

בעוד מי הבישול מבעבעים פירקתי את הכרובונים משני הצמחים, השריתי במים כדי להסיר את החול שדבק בהם והכנתי כך:

כרוב ניצנים אסיאתי בסויה ושומשום

לא חייבים לגדל, אפשר לקנות טרי בחנות או רחמנא לצלצלן, לקנות קפוא.

חומרים

  • כרוב ניצנים – חבילה
  • 2 כפות (או יותר) של שומשום. אפשר לערבב לבן ושחור
  • 2 כפות שמן ניטרלי בטעם (קנולה, חמניות וכו’)
  • 1-2 שיני שום כתושות
  • 2 כפות רוטב סויה
  • 1 כף דבש
  • 1 כף מיץ ליים או לימון
  • 2 כפות מי ברז
  • 1 כפית שמן שומשום

ראשית, שולקים את הכרובונים בהרבה מים רותחים ומלח, בערך 5 דקות עד שהם מתבשלים בצורה שווה. מוציאים, מסננים ושמים בצד

  1. במחבת יבשה קולים שומשום – 2 כפות או יותר לפי איך שאוהבים, ומערבבים, מקפיצים עד שהוא מתחיל להתפצפץ. מניחים בצד
  2. באותה מחבת, מוזגים שמן ניטרלי בטעם – קנולה וחבריו – 2 כפות בערך ומוסיפים 1-2 שיני שום כתושות.
  3. לפני שהשום משחים, כי לא צריך עוד מריר זורקים פנימה את הכרובונים וצורבים אותם קלות
  4. מוסיפים – 2 כפות סויה, 1 כף דבש/סילאן, 1 כף מיץ מליים (רצוי) או לימון (מצוי), 1-2 כפות מים כדי שלא יישרף מהר. מערבבים ומצמצמים את הרוטב עד שמסמיך. ברגע האחרון מוסיפים 1 כפית שמן שומשום שנשרף מהר ולכן מערבבים ונותנים לו עוד 10 שניות
  5. מערבבים פנימה את השומשום הקלוי ומגישים.

זה ממש דקות, אל תתלהבו שיש 6 שלבים. זה פשוט וטעים יותר עם כרובונים טריים וממש מעולה עם כרובוני חופש

BrusselSproutsLunch_7175_180428_SQUARE

פורסם בקטגוריה Food | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מורצ’יבה בתל אביב–חוויה משפחתית

שתי משפחות ניצבו זו מול זו בהאנגר 11 במוצאי שבת האחרונה. מצד אחד אוהד ואנוכי. מצד שני על הבימה ניצבה משפחת מורצ’יבה המורחבת – שני האחים פול ורוס גודפרי, הזמרת סקיי, בעלה סטיב גורדון ובנה ג’ייגה (Jaega). ממש כמו ששייקספיר פתח את רומיאו ויוליה “בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים כִּבְדֵי־כָּבוֹד בָּעִיר”.

Morcheeba@TLV_213654_180609

הסיבה לאיחוד המטורף הזה הוא שאנחנו באנו לשמוע אותם. מורצ’יבה הוקמו בשנות ה90 ע”י שני אחים פול ורוס גודפרי ופרצו לתודעה עם צירופה של הזמרת סקאי אדוארדס (או פשוט סקאי). הם פיתחו לעצמם סיגנון שרכב הרבה על גלי הטריפ-הופ האהוב עלי. הם מנגנים ערבוביה של סגנונות – אלקטרוניקה רכה עם אלמנט צ’יל אאוט, פופ, דאב, היפ הופ, טריפ הופ וגם קצת דאנס. האלבום שלהם מ 1998 שנקרא Big Calm חביב עלי מאוד, רך ונעים על האוזן, לא משהו שיעיף לכם את הסכך אבל ממש סבבה. ומשם הם המשיכו, ייצרו להיטים אבל לא שרפו את גלי האתר (פרט לגל קצר בסופשבוערגוע של גלגל”צ בסוף שנות ה90). תמיד נראה היה לי שנשארו כזו להקה של לא משמיעים ברדיו אבל כולם מכירים.

מתישהו הכרתי אותם לאוהד שחובב מאוד את מאסיב אטאק, פורטיסהד ושאר הילדים לאומת הטריפ הופ. הוא ממש חיבב את מה ששמע וכשראיתי שהם באים לארץ, לא קניתי כרטיסים.

בימים האחרונים לפני ההופעה כשפרסומות החלו לצוץ בכל מיני אתרים (הודות לגוגל ופייסוש) נתקפתי FOMO קשה. הבטחה למחיר טוב והנחה קלה העבירו אותי לעמדת רכישה ושני כרטיסים נקנו.

אמנם את סופהשבוע העברתי בקמפינג עם אחת אחיינית לרגל בת המצווה אבל בערב לקחתי את הנוער הפרטי שלנו ושמנו פעמינו אל נמל תל-אביב שלא הראה סימנים של רגיעה לאחר מצעד הגאווה. לצערי, לא הבאתי את המצלמה האימתנית הפעם אז תסתפקו בתמונות מהסמסונג המזדקן בחן

שוב, גברים בני 40+ ששיערם מאפיר (אלו שעוד יש להם) ובנות זוגם הרכיבו את הקהל. אמנם ירידה בגיל הממוצע מההופעה של מוצ"ש הקודם אבל עדיין – לא הקהל של נועה קיריל. האנגר 11 היה 70% מלא לאורך כל הערב, אז לא היה כל דוחק ומדי פעם אף הרגשנו איוושת מזגן. היה מקום לפזז ולזוז אבל אז עלו גיא ויהל ולפחות סביבנו כיבו את השמחה. חבר’ה נחמדים עם להיט אחד אבל לא נפלנו.

מיד אחריהם עלו פועלי במה לסדר את הבמה להופעה הראשית. אחד מהם התעכב ארוכות על הגיטרות ובאמת בדק לעומק כמה גיטרות. באמת התרשמנו ממנו. עד שמישהי באזור העלתה תיאורית קונספירציה:

“אולי הפועל זה מורצ’יבה? הרי אף אחד לא יודע איך הם נראים”.

פועל הבמה המקריח סידר בקבוקי בירה ומים על המוניטור וירד. כיבו את האור והוא עלה עם שאר חברי הלהקה, בירך את הקהל והתחיל לנגן. דממה שררה באזורינו. קשה היה לקבל שהשמנגוץ הזה הוא רוס גודפרי, אחד משני האחים שהקימו אותה כבר ב 1996. אחרי שהחלו לנגן עלתה מחוללת האנרגיה הכי גדולה במזרח התיכון – יותר מהכור באירן – הזמרת סקאי אדוארדס שחזרה להרכב שהקפיצה קדימה ועזבה.

Morcheeba@TLV_223348_180609

וואלה היה מעולה.MorcheebaSetList

התחילו ממש חלש. אבל סקאי הרימה את הקהל.  היא זזה מופלא, שרה מדהים ודיברה עם הקהל כל הזמן בין השירים.

היא נראתה כמו אמזונה, או לוחמת מסאי. רינת קורבט שבה פגשתי על רצפת האולם ושעובדת איתי קבעה שהיא נציגת ממלכת וואקנדה לישראל.

היא לא הפסיקה לרוץ, לקפוץ, ללכת, לחזור. הכל בחיוך רחב על עקבים מטורפים כפי שהתגאתה בהם ומניירות חיוניות של ‘ערב טוב תל אביב’ ועוד חידודים בעברית.

קול מדהים יש לסקאי ולמרות שהם הוציאו רק לפני שבוע אלבום חדש (הם התפרקו אבל חזרו לאחרונה לפעול יחדיו) הם לא הפילו עלינו יותר מדי שירים חדשים. היא סיפרה סיפורים שמשכו לתוך שירים, כמו הביקור שלהם בחוף ימה של תל אביב שהוביל בצורה טבעית לשיר “The Sea”, אחד מהלהיטים הכי חביב על שנינו.

רוס הלך והתחמם, עד שלקח את המיקרופון וקרא לשלום ואחווה וסיפר שהם לא הבינו למה לא לבוא לישראל לאור הקריאות שקראו להם באנגליה. “זו הפעם הראשונה שאנחנו כאן” הוא שב ואמר “ונהדר פה". כמובן שזכה למחיאות כפיים שאיימו לפרק את ההאנגר כי גם תל אביבים מאפירים מגלים תחושות גאווה לאומית כשצריך.

אז חוץ משניים-שלושה שירים מהאלבום החדש שלא חושב שאף אחד בקהל עוד הספיק לעבור עליו הם תקעו להיט אחרי להיט. Otherwise, Part of the Process,Blood Like Lemonade ועוד כמה. כדי לתבל את הערב, רוס גודפרי, האח היותר מדבר סיפר על אבא שלהם שהיה משתכר ומשמיע להם תקליטים של ניל יאנג ואז הם ניגנו את Don't Let it Bring You Down של יאנג. הם הוסיפו אחר כך את Let’s Dance של דייויד בואי, זיע”א שהרים את ההאנגר

Morcheeba@TLV_223704_180609

אמרתי כבר שהיה סבבה?

מורצ’יבה, לדעתי, הופתעו מאוד מהשליטה של הקהל בחומר. אולי לא ציפו לכזו קבלת פנים ודי מהר התחממו וראית שהם נהנים. אולי חוץ מפול גודפרי שהיה על הקלידים ועל עמדת הדיג’י מאחור וכמו שאוהד אמר לי, נראה כמו דמות שברחה מהסרט סנאץ’ – בריטי קרח עם טרנינג אדידס רכוס עד סופו ומבט אדיש עד קר. לשניהם היה סקסאפיל של פקידי שומה, מחוז דרום, בדסק הוצאות מיוחדות

Morcheeba@TLV_224642_180609

אבל לאזן את זה – סקאי הייתה אדירה ומעלה. לאחר  שפלטה שהיא בת 46 הבנו שהיא זה היא, המקורית ושהיא לא בת 28 כמו שחשבתי (בהתחלה חשבתי שהיא מחליפה ולא הזמרת המקורית) ושיש לה 4 ילדים ואז הציגה את המתופף הצעיר כבנה (ג’ייגה – Jaega) והערכתי אליה הרקיעה שחקים.

Morcheeba@TLV_233949_180609

מילה אחרונה חייבת להיאמר לתאורה המעולה שהפכה את המקום למועדון בחו”ל. זה נראה מעולה, נשמע טוב (למרות שהיו כמה מקרים של סאונד אוייש), לא היה חם מזיע, היה מקום לפזז גם מטר מהבמה – כל זה גרמו לאוהד לאושר רב ולכן לי לאושר עוד יותר רב (כי הוא נהנה מההופעה ואני גם מההופעה וגם מזה שהוא נהנה ושר בקול ניחר את מילות השירים).

Morcheeba@TLV_231856_180609

אפילו אלוהי החניה שסידר לנו חנייה מול הירידה מהגשר בנמל הפניק אותנו. למרות שנראה שמורצ’יבה סירבו לרדת גם מההדרן ואדון גודפרי עוד המשיך עם הלופר שלו גם לאחר שירדו – דקות לאחר שנפתחו דלתות האולם ורוח ים קרירה זרמה – ישבנו במכונית חזרה, כשסקאי אדוארדס לואטת בחשיכה היישר מהספוטיפיי.

מצאתי הופעה שלהם בברלין מהשנה, אז הנה, תתרשמו לבד

 

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

חוה אלברשטיין שרה עם שלומי שבן לשבט הלבן

רק בדרך לאמפי שוני הבנו שאנחנו בדרך להופעה של חוה אלברשטיין ולצידה שלומי שבן. לא הופעה ששניהם שרים, אלא חוה שרה ושלומי מלווה. זה לא שינה כלום אבל היה זה תרגיל בהתעוררות כי לא חשבתי לבדוק את זה קודם לכן.

ChavaShlomi_7942_180602

ההודעה על ההופעה הופיעה בפברואר ותוך שלוש דקות היו במיילי שני כרטיסים כי שמעתי רק קולות התפעלות מהמופע. אבל מאז היו מליון דברים ולא ממש טרחתי לבדוק מי מופיע ומי שר.

הכל טוב.

בבית אמא שמענו הרבה חוה אלברשטיין. גם את תקליטי הילדים וגם את השירים הקלאסים. במיוחד כמובן זכור לי האלבום האלמותי ‘חוה ועודד בארץ הקסמים’ שממנו לקוח השיר שהוא זכרון ילדותי משמעותי ‘עוג מלך הבשן’. זו הייתה התחפושת שלי בגן טרום חובה, לפי תמונת העטיפה עם גלימה אדומה ארוכה וכפתור זהב גדול הרוכס אותה. במיוחד אני זוכר את העלבון שחשתי שאנשים החמיאו לי על תחפושת אחשוורוש ולא הבינו שזה עוג מלך הבשן.

כבר אז לא הבינו אותי.

הנה, תקשיבו לקלאסיקה (1971)

אמא שלי אפילו הייתה עם חוה בצבא, בנות אותו גיל, אז חשתי בבית למרות שמעולם לא היינו בהופעה של אלברשטיין.

דלתות האמפיתאטרון שמבצר שוני אמורות היו להיפתח ב 19:30. ב 19:50 המקום היה 70% מלא. כצפוי, השבט הלבן הגיע במלואו.

אני אומר זאת בחיבה. אני גם שייך לשבט הזה. אבל הקהל ברובו היה מבוגר, ששמע את חוה אלברשטיין כבר במופע היחיד שלה ב 1969 וזוכרים מה ינקה אמר להם באותו ערב. הם כולם הגיעו, חמושים בכריות וז’אקט שלא יהיה קר והמון פגישות מקריות. אחד המעוזים האחרונים של השבט. די מהר האמפי התמלא כפי שמעולם לא ראינוהו. דחסו אותו היטב וב 21:00 כבו האורות, כמובטח, כי סדר צריך להיות והשניים עלו.

ChavaShlomi_7866_180602

אלברשטיין ללא גיטרה. בלי שום דבר להתחבא אחוריו. גם לא מוזיקלית כי לידה יש פסנתר ושלומי שבן, אלגנטי כתמיד וזהו. אין להקה או כל דבר שייתן לה סיוע.

היא הייתה מדהימה.

יש לה קול נפלא. חם, גמיש להפליא, בגבוהים ובנמוכים, בשירה השקטה ובעוצמה. וכל זה בוקע מאישה קטנה עם תלתלים ו 71 שנים.

ChavaShlomi_7847_180602

שלומי שבן נראה שמבין לחלוטין את מקומו. הוא משמש בקודש. פסנתרן מחונן ומעבד מוזיקלי מעולה הוא ישב שם ונעלם מאחורי הקלידים. מלווה ברגש אבל לא נע קדימה לקחת מקום במופע. הוא נתן לה את מסלול ההמראה, בעיבודים שהיו ליד הקלאסיקות כי בכל זאת, אלברשטיין עבדה עם כל הגדולים – משה וילנסקי, מתי כספי (יבדל”א), נעמי שמר, אהוד מנור, נחצ’ה היימן ועוד. לא שוברים יצירת מופת שנבנתה בידי טובי המוזיקאים שהיו פה, אבל אפשר להוסיף ולעטר ומדי פעם לצאת הצידה.

ChavaShlomi_7912_180602

התפאורה הייתה מסך שמשתפל והופך מקיר אחורי לרצפה. עליו היו עננים ומדי פעם הופיע אלמנט מהשיר האחרון ששרה, בצורה פשטנית למדי אבל לא באנו לוידאו ארט מטורף. למשל ברוש שמופיע ב’תפילת יום הולדת’ (“אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש”) וביקתה בשיר ‘סולווג’

היא לא באה לעשות שירה בציבור. העיבודים הקצת שונים מקשים והרפרטואר שמכיל גם שירים שפחות מוכרים (למרות שתמיד יש מישהו בקהל שפולט אנחת רווחה). היא גם עצרה לדבר אל הקהל ולקרוא סיפורים שכתבה מתוך מילון עברי ישן או מאיסוף של הוראות בימוי ממחזות ישנים שהפכה לסוג של סיפור. יש שירים שהמקצוענים מכירים. יש שירים שאנחנו מכירים אבל לא ממש יודעים לפזם. אבל אין פזמון שלא מצטרפים אליו.

ההגשה שלה נהדרת. לא סתם היא עומדת על במות יותר מחמישים שנה. היא שולטת בקהל ובקול בכל רגע נתון והיא בלי נוסטלגיה. נראה כי החיבור לשבן נוסך בה אנרגיה וכל פעם שהוא מפליא בקלידים היא מסתכלת בו במבט מלא גאווה ולמרות הרוח הקרירה שנושבת בשוני בתחילת חודש יוני, החום ביניהם זורם מהבמה.

אחת הפעמים היחידות ששבן מופיע במלוא הדרו היא כשהוא חוצה את הבמה לפסנתר עומד לידו תוף גדול לעיבוד דרמטי ומפסנתר ומתופף (לא זוכר איזה שיר…)

ChavaShlomi_7927_180602

ChavaShlomi_7923_180602

וכל פעם חוה מפתיעה. למשל ב’לונדון’ ששלומי שבן לקח לכיוון קברטי לחלוטין, ממש קורט וייל, היא עוברת לשיר אותו במיומנות מרשימה, שונה לחלוטין מהסגנון שאנחנו מזהים איתה.

אני נמסתי לחלוטין כשהגיעה ל’בלדה לסוס עם כתם על המצח’. מת על השיר הגלותי והכל כך יהודי הזה. יש בו הכל – סיפור מצחיק, חוכמה יהודית והמון יידישקייט וכמו שהטלטאביז כבר פיצחו – חזרה על מוטיב מוכר לשימחת הקהל.

כשהגיעה לשיר את ‘שקיעתה של הזריחה’ (“אין ספק ש… אין ספק ש…, זוהי שקיעתה של הזריחה”) הסתכלתי על נורית בתמיהה והייתי מוכרח לבדוק אם זה שלה ופורטיסחרוף רק חידשו, למרות שדי הייתי בטוח שזה שלהם (זה שלהם, היא חידשה). היא שרה אותו בכוונה מלאה וממש עשתה אותו שלה. היא גם יצאה לבלוז קטן באמצעו של שיר עם ‘The man I love’ של גרשווין (שבן הוסיף את הפתיחה של ‘רפסודיה בכחול’ של גרשווין לאחד השירים לשמחתי הרבה).

שלושה הדרנים נתנו השניין. כמו שהיא אמרה, נראה ששלומי לא רוצה לרדת. אבל בהדרנים הוא נע קדימה. כשלקח מיקרופון (והיא אמרה “עכשיו תשמעו שהוא יודע לדבר…”) עם השיר של שניהם שהוא כתב "’תרגיל בהתעוררות’ שביצעו נהדר.

היא הסתכלה עליו בשמחה כשחזר להדרן אחרון עם אורגנית קטנה שנראה שגנב לבן שלו והפעם הוא ליווה אותה אבל בצליל אלקטרוני פשוט. שני מוזיקאים מוכשרים על הבימה. כל אחד מהם נותן השראה לשני ולוקח אותו למקומות אחרים. הם עמדו שם, שווים.

ChavaShlomi_7963_180602

אבל לפני שכבו האורות, אלברשטיין פנתה לשבן ודפקה לו בוסה של הערכה וכמו אם הגאה בבנה המוצלח וזה היה רגע מצוין לסגור.

ChavaShlomi_7964_180602

קשה להשיג כרטיסים, אבל שווה. גם לאלו שלא גדלו עליה. אתם מכירים את השירים. זה בסדר.

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | 3 תגובות