נוסטלגיה מתעתעת בפסטיבל הפסנתר 2017

רוקפור וקצת אחרת. נוסטלגיות ברורות – השניה קלאסית כלל ישראלית שגם עומר אדם מכיר והראשונה קלאסיקה יותר נישתית. למרבה הפלא, לאחר שיחת סיכום ותחקיר מעמיק שנערך על כוס יין בשישי בלילה הוחלט שלמרות יתרון העליונות הברור של שלישיית שם טוב לוי, שלמה יידוב ושלמה גרוניך – רוקפור לקחו במדד האושר לאחר ההופעה. כמו קבוצה מאמצע הטבלה שמופיעה ונותנת בראש יותר מהמובילה.

בלילות הסתיו, כמאמר שירם של דוד פוגל ושם טוב לוי (פוגל כתב ושנים אחריו לוי הלחין), יצאנו אל פסטיבל הפסנתר. במרוצת השנים הרימו המנוולים כמה הופעות מופלאות של חיבורים חד פעמיים מוצלחים ביותר. איך שמגיעה ההודעה, אני כבר בוחן במהירות מה יש לצלילי הכרטיסים הנמכרים במהירות לקהל התל אביבי השבע. 1f7536e875b49f91e9d56bc09a6948b4_Piano-Festival_november

אז התחלנו עם רוקפור

PianoFest2017Rockfour_200115_171109

אני לא איזה מעריץ של רוקפור ומעולם לא ראיתי אותם בהופעה אבל אני אוהב את הצליל שלהם, עם הנגיעות הפסיכדליות של שנות ה60 ואוהב מאוד כמה שירים שלהם וגם את גרסאות הכיסוי לשבלול. אז הלכנו.

מה אומר, הייתה יופי של החלטה!

אמנם הגענו אל האולם עם הלשון בחוץ אחרי שעפנו במהירות להגיע בזמן (ימים עמוסים באֲגוּדָּה) אבל 20:00 ישראלי אינו באמת שמונה בערב, למזלנו. אבל כשהתיישבנו במושבנו שמחתי לגלות שבחרתי מושבים מעולים שאמם הייתה רחב המקראית.

רוח עצלנית נושבת ולכן התמונות מובאות לכם בחסות טלפון הגלקסי S7 שלי (וקצת ניקיונות אחרי) ולא זומים מטורפים של המצלמה הגדולה יותר.

לא צעירים החבורה שעלתה לבמה. רעמות אפורות למי שנותר לו שיער ואלי לולאי, הסולן, קרח ומתוח כמו קפיץ. הוא נראה תזזיתי כבר כשהוא פוסע לבמה.

נורית קצת חששה שלא תכיר אבל “שוב לא שקט", "הכעס", "מכונת הזמן", "חור בלבנה" וכמובן “אבשלום” הרגיעו אותה.

PianoFest2017Rockfour_203052_171109

PianoFest2017Rockfour_202552_171109

נתנו בראש רוקפור. כן, הם לא נורא מקוריים ולא יצאו בעיבודים מיוחדים לפסטיבל, אבל נתנו הופעה אנרגטית, מאוד בטוחים בעצמם ואין על היחידה הזו שהיא רוקנרול נטו – גיטרה, תופים, בס, זמר. טוב, יש קלידים שהם גם עלה התאנה של פסטיבל הפסנתר (שם משמאל, שמאלה מהגיטריסט ברוך בן יצחק)

PianoFest2017Rockfour_203045_171109

להיט רודף להיט ואני מבסוט. יושב לי בשורה השנייה שלי מתופף באוויר וקצת על הרגל של נורית עד שביקשה רחמים. חסר לי רק אורגן המונד או איזה מלוטרון שרוקפור השתמשו בו כדי לתת צבע שנות 60 שכזה. פשוט כואב הלב לשבת על כיסא במקום לקפץ ולפזז.

ואז נכנס מיכה שטרית.

וואלה, לא ידעתי שיגיע.

איזה כיף, יא אלוהים, מיכה שטרית!

נראה קצת דוד, מיכה, הלבין, הקריח, התעבה קצת ככה בהיקפים, אבל רק נכנס וכבר משרה איזה אווירה של נעימות.

הביצוע של “על קו הזינוק” אולי לא היה הכי מדויק אבל היה מצוין ונראה היה שכולם נהנים.

“מסמרים ונוצות” ועוד שיתופי פעולה ואלי לולאי ביטא את מה שכל הקהל חש כשביקש ממיכה שטרית להישאר איתם עד סוף המופע כי השילוב היה גדול מסך חלקיו. אבל סדר צריך להיות והמיכה ירד והותיר את רוקפור להמשיך בתנופה.

PianoFest2017Rockfour_210017_171109

לאחר מכן, על הבר באואזיס של השפית רימה אוליברה (כן, רבותי, אם כבר שחיתות אז עד הסוף!) סיכמנו שהיה זה ערב מאוד מוצלח – גם הרוקפור וגם התפריט של רימה. רוקפור נתנו את הנשמה והרימו את הקהל ממש כמו אצטדיון, בתוך אולם מעונב במוזיאון תל אביב.

אך לא ינום ולא ישן שומר ישראל. בשישי יש עוד יותר נוסטלגיה – קצת אחרת  – הרכב הרוק המתקדם שנוצר לו ככה סתם ב 1974, ייצר אלבום מופתי אחד והתפרק. שם טוב לוי סיפר על הפגישה עם שלמה גרוניך ככה סתם ברחוב שממנה התחיל שיתוף פעולה ואז גרוניך הביא את שלמה יידום במסגרת ‘חבר מביא חבר’.

אתן מכירות את השירים האלו. את “הנסיך הקטן”, “שיר בין ערביים” (מבדידות האנשים הופכים קשים / מעטים יוצאים ממנה נשכרים / יש הפוחד מהדממה / יש המגלה בה נשמה) ועוד קטעים שהשלושה רשמו בטאבו של המוזיקה הישראלית. יותר מ40 שנה חלפו מהאלבום ההוא, פרץ אנרגיה יצירתית ענק והוא עדיין רלוונטי. שיני הזמן החליקו מעליו ואולי רק שייפו את המוזיקה שנשמעת חדשנית גם היום. הוא השאיר חותם ענק ויש הרבה מוזיקאים ומוזיקה שהושפעו ממנו וכמובן ההרכב הזה שיגר את השלושה לכיוונים שונים ולפתח את המוזיקה הישראלית הלאה.

את כל זה לא הייתי צריך להסביר בחוזרנו לאיטנו לזירת הפשע, אל המוזיאון בערב יום שישי. זה ידוע

ומוכר וגם נורית הרגישה יותר בביטחון שהפעם היא מכירה טוב את המוזיקה שעומדים אנו לשמוע.

PianoFest2017KzatAheret_194543_171110

האולם מראה חתך רחב של החברה הישראלית. משקל גדול יחסית לשבט הלבן אבל בכל זאת השורות מלאות בכולם, בכל עם ישראל (חוץ מאלו שתורתם לא מרשה להם לבוא לשמוע משהו שהוא הכי קרוב לשירת הלויים במקדש). ואנחנו שהפעם הגענו בזמן ויש אפילו זמן לסלפי

PianoFest2017KzatAheret_200714_171110

שני פסנתרים וביניהם כיסא גבוה גורמים לי גם לציפייה וגם מחזירים אותי לרוג’ר ראביט ולרגע שבוא אדי ואליאנט יוצא למועדון “Ink and paint” לפגוש את ג’סיקה ראביט וצופה בקרב פסנתרנים בין דונלד ודאפי דאק. למי שצריך, הנה תזכורת

מה לעשות. אין לכן מה להתלונן. אני צריך לחיות עם זה יום יום.

השלישיה שעולה מתקבלת בתשואות. שלושה מאסטרים של המוזיקה הישראלית. שם טוב לוי מרכיב משקפיים ומתנצל שהוא לא זוכר מה לנגן עכשיו והם יוצאים לדרך. עם שיר הנסיעה הפותח את האלבום והמספר על איך שהם נוסעים להופעות שלושתם.

הנה, רשימת השירים, כדי שיהיה קל

PianoFest2017KzatAheret_214647_171110

יידוב הוא ג’נטלמן ארגנטינאי. שם טוב לוי הוא הוא פשוט איש נחמד בצורה פלילית. עם גרוניך יש לי בעיה. בזמנו הכרתי את כל האלבומים שלו, ראינו אותו המון פעמים מופיע, אפילו רקדנו לצליליו בחתונה שלנו (“הזמן עובר”) ועכשיו יש עננה כבדה מעל ראשו של נשים שהעזו וצעדו קדימה בהאשמות כבדות של הטרדות מיניות. דיברנו על זה, נורית ואני כל הדרך ולא הצלחנו להחליט אם אנחנו לא בסדר שמגיעים להופעה או שאנחנו צריכים להעניק זכות של חפות.

והנה אנחנו יושבים באולם, אז או שיצאנו מלפפונים או שאנחנו חומלים. אמשיך הלאה ברשותכן.

שלושה ענקי מוזיקה. כל כך הרבה כישרון על במה אחת. הרמוניות קוליות שמשלבות זו בזו כמו רהיט איקאה וכאילו לא מדובר באנשים שנושקים לגיל 70. שם טוב לוי מפליא ומלהטט בין פסנתר לבין החליל.

זה יופי צרוף. הנשמה ממריאה רחוק וגבוה.

PianoFest2017KzatAheret_204838_171110

גם השירים מוכרים ולמרות שיש להם קונוטציות עצובות – הנסיך הקטן מפלוגה ב’ הוא קלאסיקת יום הזיכרון – לשמוע אותו חי מפי שם טוב לוי זה מרטיט.

לפחות הוא גם מספר סיפורים. על איך שפגש את החברים, איך פגש את אריק איינשטיין. מסתבר שקצת אחרי שהשתחרר מהצבא הלך איזה ערב לנגן עם חברה ברחוב חובבי ציון בתל אביב. בעוד הם מנגנים בפסנתר, נשמעת דפיקה בדלת. היא פותחת ובפתח עומד השכן מהדירה למעלה. אריקשטיין בכבודו ובעצמו ובמקום לנזוף על הרעש הוא מבקש להיכנס ולשמוע. אחר כך ביקש להיפגש עם שם טוב לוי שהעניק לו כמה מנגינות. אריק לקח והלך.

חודשים ספורים לאחר מכן, כך סיפר לוי על הבמה, מצלצל הטלפון. אריק איינשטיין על הקו. “לא שכחתי”, הוא אומר, “הרשיתי לעצמי לכתוב מילים למנגינה. רוצה לשמוע”. לוי סיפר שמרוב הלם הוא לא הצליח לדבר ואריק המשיך והקריא לו שיר שכתב.

שיר ישן נושן, שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב
שיר של אהובה, מחכה לך –
מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה…

ואז שם טוב לוי החל לשיר וביקש מהקהל לשיר איתו

בסופו של השיר הוא פנה אל הקהל והודיע שיש לו צמרמורת מכמה שזה היה יפה. “זו לא מקהלה מקצועית ששרה בדיקציה מעצבנת ובעברית נכונה”, אמר. “בואו בבקשה איתי מחר בערב, זה היה כל כך יפה”

שיר רדף שיר, קטע אינסטרומנטלי אחד אחרי שיר ענק. מדי פעם ירד אחד מהם או שניים ופינו את הבמה לשלישי. לא יודע למה. האם בגלל הגיל הם צריכים לשירותים או שהם לא רגילים להיות יחדיו?

PianoFest2017KzatAheret_213625_171110

וזה נגמר.

הדרן ועוד אחד וזהו.

לאחר מכן, על כוס יין ומנה קטנה במסעדת טוטו, רק כדי לסגור את ההופעה יפה (נו בסדר, יש כאן קצת התפזרות) הגענו שנינו למסקנה שרוקפור ומסעדת אואזיס לקחו בהליכה את המאסטרים של קצת אחרת ואת מסעדת טוטו המוגזמת והנובורישית להחריד (מחירים מופרעים לאוכל שלא עומד ברמת המחיר וקהל שבא להראות כסף).

היה שם יופי אבל שקט מדי, מאופק מדי ולא הייתה חיבוריות ואנרגיה כמו ברוקפור. השלווה הזו, השקט והמלודיות לא מילאו את הראש ונתנו לו מקום לחשוב. אולי זה החיבור של השירים לאירועים עצובים שמנמיך משהו.

“זה לא תחרות!” אמרו לי תמיד, אבל בנקודות, רוקפור לקחו.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

משפחתיות בבודפשט

הופתענו. היו לנו ציפיות אבל בודפשט תפסה אותנו בהפתעה. חופשה משפחתית מושלמת לכל הדעות. כשזה מתעלה על מה שחשבת שזה יהיה, זה עונג צרוף.

אז מה היה לנו?

1 חופשה בבודפשט
2 הורים
2 בנים או לפי כמות האוכל, שני גודזילים שפשטו על העיר השלווה
6 ימים
1 דירת Airbnb בלב ליבו של הרובע היהודי
1,000,000,000 קלוריות

– “למה בחרתם להגיע לבודפשט?” שאלה מדריכת סיורים את ההמון שהתאסף לסיור החינמי יחד איתנו.
– “בגלל הטיסות הזולות!”, שאגתי חזרה, מוגן באנונימיות של קבוצה גדולה.
היא נראתה מאוכזבת ואני התחרטתי. חבל, לא מגיעה לה ככה.

למען האמת, הטיסה בסוכות לא הייתה זולה, בטח לא בלואו-קוסט אבל משהו אחר משך אותנו כנראה. אולי זה שני האנשים האלו שאוחזים תינוק קטן. הנכד הראשון שלהם. אני.

MukiSavtaMe 600px

סבתא ציפורה וסבא מוקי (משה). בארץ הולדתם הם היו פירי ושנדור. שם בהונגריה. ולשם ההורים שלי גם חוזרים כל פעם, לפגוש את המשפחה שהורכבה לה יחדיו ממה שהגרמנים פספסו. אז גם זה היה שיקול.

לשם השוואה, זה אני פה משמאל

BudapestOct17_5674_171007

וזה כל הצוות ליד כנסיית מתיאס הקדוש. שם, למעלה בצד של בּוּדָה. הנה, זו הכנסייה זאת

BudapestOct17_5733_171007

אז זו הייתה חופשת הסוכות שלנו. נכון, בחנויות יש כבר סופגניות אבל מוטב מאוחר מעולם לא. אני עמוס בימים אלו באֲגוּדָּה אז לקח קצת זמן. כל עוד שלא חנוכה, אז זה בסדר.

וחזרה לבודפשט

BudapestOct17_5553_171006

יפה בודפשט הזו שלכם. הדר אירופאי עם ניחוח של קיסרות והיסטוריה. רק הגענו אחה”צ וכבר יצאנו אל הנהר. לי הייתה את הזכות לחזור לבודפשט כי הייתי כבר ב 2013 פעם אחת ל 24 שעות בבודפשט במסגרת סיורי המפעל ולכן יכולתי ללפות עכוז (בבלוג מכובד שכזה לא נהוג לתפוס תחת) ולחכות עד שיגיעו כולם אל הנהר כדי לתפוס את מבטי ההשתאות מהטירה המתנוססת מעל הדנובה.

BudapestOct17_5575_171006

בכלל, נהר אמיתי זה מוצלח. למחרת בבוקר, כאשר סיירנו במרכז העיר, במסגרת אחד מה Free  Walking Tours (הקלאסי) וחצינו מצידה של פֶּשְט, העיר המודרנית יותר, אל בּוּדָה הלכנו לנו לאיטנו על גשר השרשראות המפורסם ובאמצע עצר אוהד ואמר “אוקי, זה נהר כמו שצריך”. לא יכולתי שלא להסכים איתו למרות חיבתי הפטריוטית לנהרות ארצנו (ירדן, ירקון, הכניסה לשכונה אחרי גשם) הדנובה הוא נהר חוקי.

BudapestOct17_5891_171009מבט על הדנובה דרך ויטראז’ בפרלמנט ההונגרי

היו לנו חמישה ימים מלאי פעילות אך עם זאת נינוחים. זה נהדר לטייל כך ארבעתנו. אני אזהר ואומר שנראה לי שעשינו, נורית ואני, עבודה לא רעה על השניים האלו. הלכנו, דיברנו, למדנו דברים חדשים, לקחנו סיורים (האחד כללי להכיר את העיר ושני ברובע היהודי וההיסטוריה היהודית), ביקרנו בפרלמנט, ראינו מוזיאון אחד בלבד (מוזיאון ויקטור וסרלי), הלכנו עוד קצת והמון אכלנו. טונות אוכל אכלנו. וגם שתינו בירות ויין לרוב (רק אלו מעל גיל 18 שתו אלכוהול, תירגע ד”ר יצחק קדמן – למרות שגיליתי שפרש ב 2016, עדיין מבחינתי הוא ורק הוא הכתובת למועצה לשלום הילד ולא המפקדת החדשה, ורד וינדמן)

BudapestOct17_6241_171011המשפחה הולכת חזרה ממוזיאון וסרלי דרך האי מרגיט שעל הדנובה

זו לא הפעם הראשונה שאנו מטיילים עם השניים. אבל זה נעשה נעים יותר עם הזמן. כולנו מסונכרנים בטעם פחות או יותר, אנחנו גם משחררים וכל אחד מקבל את הביטוי שלו. צמדים נוצרים ומתפרקים כאשר

נורית ואוהד ננעלים על משהו ואני ונדב ממשיכים או אני ונורית או נורית ונדב. כמו הדנובה, זרמנו.

BudapestOct17_133304_171007נדב ונציג הבלוג ליד אותה כנסיית מתיאס הקדוש ואריחי הז’ולנאי הצבעוניים שלה

BudapestOct17_6012_171010נדב ואוהד מחכים לאמא שלהם המודדת חולצת מעצבים מהממת

אז מה עשיתם? אני שומע את השאלות כבר בראש

יום אחד יצאנו לסיור בקצת פֶּשְט, העיר המודרנית יותר, והרבה בּוּדָה וטיפסנו על הגבעה, מי כמו איילה שלוחה ומי עם לשון קצת בחוץ. על הגבעה מצאנו את הארמון, כנסיית מתיאס, מצודת הדייגים וכל הג’אז הרגיל. הכל במסגרת סיור חינמי שאינו כזה (נהוג לשלם למדריכה כראות עיניך). לאחר ארוחת צהריים מצויינת במסעדה מקומית חסרת תיירים בשכונת Taban – אני אנסה לשחרר כתובות והמלצות בפוסט נוסף – יצאנו אל בית החולים שבתוך הסלע.

BudapestOct17_5687_171007מעל פסגת מצודת הדייגים, אשתחווה לך אפיים!

בית חולים שלם ומקלט אטומי בתוך סט מערות טבעיות שחוברו להן יחדיו והיו פעילות בתקופת מלחמת העולם השניה והתקופה הקומוניסטית. מקברי, מצחיק ולא לחוששים מקלאוסטרופוביה. מלא בדמויות שעווה נאנקות ומדממות אבל מעביר את התחושה של המצור על בודה יפה, תוך כדי התעלמות אלגנטית מגורל היהודים. שווה ביקור.

יום שני הוקדש ליהודים.

אמנם יש ביננו חובבת שואה רצינית (אני לא רוצה לציין שמות או להצביע) אבל היהודים של הונגריה שזורים כל כך עמוק לתוך העיר שהיה זה טבעי לחלוטין להקדיש זמן להסטוריה היהודית של בודפשט. שוב סיור חינמי (הנה, זה). אני לא טורח לבקר בתי כנסת יהודים בטיולים אבל בית הכנסת הגדול של בודפשט הוא משהו ממש מטורף והתברר שהוא נמצא בקצה רחוב המגורים שלנו.

אכן יפה. בסגנון שאינו דומה לבית כנסת המוכר לנו, אלא שילוב בין כנסיה והסגנון השולט בדרום ספרד – סגנון המודחר (Mudejar), הסגנון המוּרי.

BudapestOct17_5807_171008

האדריכל הוינאי לודוויג פורסטר שבנה את בית הכנסת בין השנים 1854 ל 1859 בחר ללכת לספרד של תור הזהב של היהדות והלך על הסגנון המורי השלט באותה התקופה.

BudapestOct17_5837_171008

אבל בבית הכנסת ובסיור כולו ברובע היהודי עומדות לצידנו רוחות הרפאים של יהודי הונגריה. הופתענו לגלות כמה מהר חוסלה יהדות הונגריה. היא בוצעה ברובה בתוך חודשים ספורים, בין מאי ליולי 1944. יעילות גרמנית שתוגברה בהתלהבות אנטישמית הונגרית. דנו ביננו לבין עצמנו ולבין המדריכות השונות שעמדו לרשותנו במהלך היום (בסיור ובתוך בית הכנסת) האם הדירה שלנו הייתה חלק מהגטו. הדירה הגדולה ורחבת הידיים שהכילה אותנו בנוחות. האם נדחסו בה משפחות יהודיות רבות בתקופה הקשה של הגטו?

הרחבה הפנימית של בית הכנסת מכילה קבר אחים גדול, את כל הגופות שנמצאו בגטו כשהצבא האדום נכנס ושחרר את פֶּשְט. מי שזוהה, שמו נרשם על מצבה קטנה אבל קבורים שם אלפים והשמות על המצבות מועטים.

BudapestOct17_5815_171008

יש שלווה בגן הירוק. כל כך שונה מבית קברות יהודי, יפה, ירוק ומלא מחשבות.

מעבר לו, אנדרטה נוספת, בצורת ערבה בוכיה ופסל שיש שחור עם שני חללים היוצרים את לוחות הברית (שבעצם אינם שם, אלא הם חסרים – אולי לרמוז שהברית בין האל לעמו נשברה בשואה ושהוא לא עמד שם לצידם?!)

BudapestOct17_5844_171008

כן, הצוות מחייך כי ניצחנו.

BudapestOct17_5821_171008

על העלים יש שמות של נרצחים בשואה. בירור מהיר גילה שראשית, הנרצחים ממשפחות פיליפ, שלנגר ואובלט – שני הצדדים של אימי (תחשבו רגע למה שלושה שמות משפחה)  – לא מצויינים שם. שנית גילינו שמדובר בסכום לא פעוט להנצחה, אז החלטנו שיש דרכים אחרות להנציח

BudapestOct17_6088_171010

הנה צורה טובה להנציח, ולו רק את הצד השלנגרי של המשפחה. בערב אחד יצאנו לפגוש את הדור הצעיר ודובר האנגלית במשפחה. זה לא באמת הדור הצעיר, כי הדור הצעיר ממש לא הגיע ברובו כי יש גנים ובתי ספר אבל היה כיף לשבת כמה שעות בדירה פרברית בבודפשט, לדבר עם אנשים שחלקם ממש מזכירים את סבתא שלי (סבתא ציפורה) ולהיזכר שדם סמיך יותר ממים. גם משחק הSET שהבאנו סייע לשבור את הקרח במיוחד כשעצרנו את שני הגודזילים הפרטיים שלנו מלדרוס את בני משפחתם הרחוקים. כמו שאמר פלדרמאוס – Give them a fore.

BudapestOct17_6075_171010

יום אחר הוקדש לסיור בפרלמנט המפואר של הונגריה (בהזמנה מראש). שוב, הליכה נעימה במזג האוויר שפשוט האיר לנו פנים עם שמש נהדרת וחמימות סבירה. פרט לשתי נסיעות רחוקות שגם מהן חזרנו ברגל – את כל המרחקים חרשנו ברגלינו, נאמנים לתפיסה שכדי להכיר מקום, צריך ללכת בו. זה נכון למדבר יהודה וזה נכון לבודפשט. ככה גם פוגשים אנשים ופסלים חביבים כמו אימרה נוג’, מי שהיה ראש הממשלה ההונגרי בשנים 1953 עד ל 1956  שאז היה ממנהיגי המרד בברית המועצות ועל כך הוצא להורג.

BudapestOct17_133131_171009

הפרלמנט מרשים, יפה ונגיש להפליא, במיוחד אם משווים לכנסת ישראל. נמצא בו העצם היקר ביותר להונגרים. לא, זה לא נקניק משובח אלא כיתרו של המלך ההונגרי הראשון, סטפן (הקדוש!) שניתן לו בשנת 1,000 לספירתם. אי אפשר לצלמו אז אני אגנוב תמונה ממישהו אחר.

זה הכתר. הוא יושב לו על כרית קטיפה באולם המרכזי בפרלמנט. יש לכתר היסטוריה עתיקה של משיחת אנשים למלוכה, גניבתו על ידי אנשים רעים ומציאתו על ידי אנשים טובים שהחזירוהו לידי ההונגרים. בפעם האחרונה העלימו אותו ההונגרים מידי הצבא האדום המתקדם בסוף מלחמת העולם השנייה ומסרו אותו באוסטריה לאמריקאים שבלי היסוס דחפו אותו לכלוב מוגן בפורט נוקס, שם מוחזקות רזרבות הזהב של ארה”ב. רק ב 1978 הנשיא קרטר החזיר אותו.

אבל אותי הטריד שמאז המאה ה17 הצלב בראשו עקום. כנראה שסגרו עליו בכוח את המכסה של התיבה ועיקמו אותו. יותר מ300 שנה ואף אחד לא תפס אותו ויישר אותו.

הצעתי לבנים שיסיחו את דעתם של השומרים שהרי הם רק חמושים בחרבות ואני אפרוץ ואיישר את הצלב ואציל את כבודה של האומה.

אבל ראינו שאפילו על הגשרים בחוץ יש תבליטי אבן ענקיים עם הכתר והצלב העקום, אז ויתרנו על העזרה שעמדנו להציע ולו רק בגלל כל התיקונים בכל רחבי הונגריה.

BudapestOct17_5913_171009סמנכ”ל התפעול של הבלוג ליד הכוכב האדום שהורד מגג הפרלמנט עם הסתלקות הרוסים ב1990

מחוץ לפרלמנט, על גדת הדנובה יושבת לה אנדרטה שחיכינו לה. פשוטה ונוקבת היא מורכבת משורות של נעלי מתכת על שפת הדנובה.

BudapestOct17_5956_171009

היא מספרת את הסיפור הנורא של חיסול יהודי הונגריה ובמיוחד את מאות האנשים שנורו פשוט על שפת הדנובה והושלכו אל המים הקפואים, על ידי אנשי צלב החץ. האנדרטה מאוד חזקה ולמרות ששמענו עליה ועל כל מה שהיא מדברת עליו, עדיין מעוררת מחשבות. האנדרטה לא במצב הכי טוב ואולי זה מעיד על היחס הנוכחי בהונגריה לשואת היהודים עם העלייה בכוחו של ראש הממשלה ויקטור אורבן והמדיניות הלאומנית שלו.

אבל עזבו רגע את כל הרצינות הזו. הנה שני הפעוטות שלנו על גדת הדנובה (אין לי תמונה של חתול)

BudapestOct17_5944_171009

ואת שני הזאטוטים הללו נטשנו במרכז בודפשט, לבדם, ללא אם ואב ושלחנו אותם אל הדירה, כשהם מנווטים את דרכם לפי גרמי השמיים (וקצת גוגל והרבה זיכרון של אוהד).

אנחנו יצאנו לבדוק, עבורכן, קוראות יקרות, את סצנת המרחצאות ההונגרית.

בודפשט יושבת על כ 125 מעיינות חמים הנובעים מבטן האדמה. לא סתם הרומאים, חובבי רחצה שכמוהם, הקימו עיר בשם אקווינקום במקום שהיום היא בּוּדָה הישנה. גם התורכים תרמו לפיתוח תרבות הרחצה והיום יש די הרבה מרחצאות בבודפשט ולכל הונגרי יש דעה מוצקה לגבי איזה בית מרחץ הוא הכי טוב, נכון, נעים, נקי שווה וכמובן שהאחרים הם לא. כמו יהודים ובתי כנסת.

אנחנו הקשבנו, קראנו, התייעצנו ופשוט בחרנו את זה הכי נגיש, הכי מפורסם וכן, כנראה הכי תיירותי. אז מה…

בית המרחץ Széchenyi Baths  או בעברית פשוטה סְצֵ'נִי הוא הכי גדול והכי מצועצע בבודפשט והוא גם פשוט להגעה כי הוא באמצע פֶּשְט. רכבת, הליכה קלה, קופה לקנות כרטיסים ותא הלבשה, מחליפים לבגדי ים (כי הוא גם מעורב ולכן צריך בגדי ים) ויאללה החוצה.

BudapestOct17_165353_171009

יש המון בריכות בפנים. חמות, חמימות, קרות, חמות מאוד וקפואות. מבחינים במקצוענים עוד מרחוק כשהם טובלים במתינות ועוברים הלוך ושוב בין חם לקר בפנים קפואות. אנחנו פשוט דילגנו בכיף, נהנים מהחוויה ומהאינטימיות המזויפת של רק שנינו ועוד מיליון אנשים. מדי פעם נכנסים לחדר סאונה של 50 מעלות ואז קופצים לבריכה של 18. בדיעבד זה תענוג. באותו הרגע זה טירוף.

הקסם האמיתי מבחינתי, היה בחוץ. הבריכה החיצונית הגדולה עומדת על חום יציב של 38 מעלות בעוד שאוויר הערב הצליח להגיע רק ל 13 מעלות. אתה יוצא מהבניין החמים, רטוב כולך וצועד ב 13 אל הבריכה.

BudapestOct17__171009

חשוב ללכת לאט. גם שלא תחליק אבל בעיקר להחזיק פאסון, להיראות אדיש שהקור לא מזיז לך למרות שתחת בגד הים הרטוב קופאים לך איברים חיוניים. ואז נכנסים לבריכה החמה והאושר מכה שנית.

BudapestOct17_01_171009מנהל התוכן של הבלוג ויושבת ראש הקונצרן במים החמים

ביום האחרון המשפחה הרגישה טיפה יותר תרבותית. לפיכך שמנו פעמנו אל מוזיאון ויקטור וָסָרֶלִי. המוזיאון שנפתח מחדש לאחרונה נמצא הרחק מהמרכז, באזור בודה הישנה, או, אובודה. אני הכרתי את עבודתו של וסרלי, בין השאר בעזרתו של סבא שלי, סבא מוקי שאהב והכיר אמנות ומבחינתו כל מה שהונגרי היה טוב ולכן זה שילוב מנצח.

וסרלי היה אמן – צייר ופסל – שדי המציא ודחף את האופ ארט. זו אמנות חזותית, בעיקר בתחום הציור, העושה שימוש באשליות אופטיות ובהפשטה גאומטרית. הנה דוגמה:

BudapestOct17_6191_171011

BudapestOct17_6185_171011

אחד הדברים המגניבים במוזיאון הנוכחי הוא פינה של VR – מציאות מדומה – שבה חובשים משקפיי תלת מימד ופשוט נכנסים לתוך יצירות של וסרלי. זה שימוש מעולה בטכנולוגיה חדשה שנותנת פרשנות לציורים.

BudapestOct17_6176_171011

כששמנו פעמינו בחזרה למרכז נתקלנו במשהו משונה.

BudapestOct17_6129_171011

מבט מעמיק יותר גילה מצלמות קולנוע, צוות צילום ענק, במאי סיני עצבני במיוחד, מנהל סט אמריקאי רגוע והמון ניצבים הונגריים

BudapestOct17_6141_171011

אני אחזתי במצלמה בביטחון ופשוט פסעתי אל תוך הסט, מחפש את הזוית הנכונה. כך יצא לי לדבר עם כמה מהאנשים כדי לגלות שמדובר בהפקה סינית בשם Rookies שמצטלמת בבודפשט. כל ההמולה שראינו היא סביב צילום סצנת פעולה שבה שני הבריונים (משמאל בתמונה שלמעלה) יוצאים בריצה מהמכוניות ושולפים אקדחים בתוך המון ביריד שכשזה.

BudapestOct17_6150_171011

ואז מופיע השחקן הראשי שנשמר עד לרגע זה באוהל שלו ובמקומו עמד הונגרי כחוש לבוש באותה חליפה

BudapestOct17_6155_171011

זה הרגע שסילקו אותי, אבל הספקתי לדבר ולצלם גם כמה ניצבים שבאופן מוזר לבשו לבוש של ההוסארים – פרשים הונגריים מהמאה ה18. גם הם לא ידעו להסביר מה בדיוק הם עושים בסרט. נאלץ לחכות ליציאתו לאקרנים.

BudapestOct17_6212_171011

את הערב האחרון בבודפשט בילינו בהליכה איטית מהמוזיאון והמסעדה שגמרה אותנו (כמויות לגדוד של הוסארים רעבים) דרך האי מרגיט אל דירתנו. זה נפלא שיש טבע ענק שכזה באמצע העיר. הולכים לאט, מדברים ומסכמים יופי של טיול. כמובן שאבא דופק סלפים אבל בד”כ ילדים טובים ומוכנים להשתתף.

BudapestOct17_171026_171011

היו עוד המון חוויות נהדרות ודברים קטנים וחנויות ווינטג’ מעולות (רגלנו לא דרכה ועינינו לא שזפו חנות רשת או קניון).

ועוד לא דיברתי בכלל על המסעדות ועל האוכל וגם על כל הברים המעולים הפזורים סביב לדירה שלנו. כל ערב הסתיים באיזה בר, בין אם זה רק אני ונדב, או עם נורית (אוהד בחר ללכת לישון)

BudapestOct17_222218_171009

זה עוד כיף אחד שמגיע כשהם גדלים. דוד גרוסמן כתב על מישהו לרוץ איתו ואני מדבר על מישהו לשתות איתו ושלומד להעריך בירת בוטיק טובה. כשמרחיקים אותו מהמחשב בבית הוא מתגלה כאיש מקסים ובן שיחה מעניין. נו, בשביל זה צריך לטוס לבודפשט.

BudapestOct17_223604_171009

נראה לי שכבר ארוך מדי.

אולי יש פה אחת שתגיע עד הסוף ולכן נראה לי שאת מדור האוכל אני אדחה ליום אחר ולפוסט חדש.

אז לאורו של הפרלמנט המשתקף במימי הדנובה, אסיים כאן ואקווה לכתוב את הבא לפני חנוכה!

BudapestOct17_6323_171011

פורסם בקטגוריה Family, Travel | עם התגים , , , , , , , | תגובה אחת

הציפור הכי מהירה בעולם – על המרפסת שלי

לא סגור שעל זה דיבר ביאליק. המשורר הלאומי דיבר אל הציפור שהגיעה אל אדן חלונו. הבז הנודד שדרס יונה אל כרכוב הגג שממול לא ממש נראה כמו צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת.

זה מה שכתב ביאליק ב1891, בהיותו בן 19 בשירו הראשון – "אל הציפור". כולם מכירים את השיר האמור להיקרא בהגיה אשכנזית כבדה (וכן, כבר השתמשתי בשיר הזה כאן):

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי –
אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה
בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

הוא בטח דיבר על משהו חמוד, כמו נחליאלי. לא על זה

PeregrineFalcon_6946_171028(לחצנה לתמונה גדולה יותר)

זהו גבירותי ורבותי – בז נודד, Peregrine falcon בשפתם. היצור המהיר ביותר על פני הכדור הזה. היפנים קוראים לו בשם הכי מגניב שיש – Hayabusa שם קשוח לציפור קשוחה. מדובר בציפור שלפי מדידות הגיעה למהירות שיא בצלילה של 390 קמ”ש. זה יותר ממהירות השיא של מכונית פרארי.

הבז הנודד כשמו כן הוא, נודד ורק עובר פה בארץ. הוא צד באמצעות המהירות שלו. הוא מזהה טרף כמו ציפור קטנה או יונה במקרה שלנו סוגר כנפיים ומתחיל בצלילה מהירה ופשוט נטרק אל הטרף התמים בעזרת עצמות החזה החזקות שלו. הציפור בדרך כלל מתה מעוצמת הפגיעה. הוא ממשיך בצלילה עם הטרף ויורד לקרקע לפרק ולאכול.

PeregrineFalcon_6923_171028(לחצו לתמונה גדולה יותר)

וזה מה שקרה רק הבוקר על הגג שמול המרפסת.

אוהד, הצפר שביננו ישב לאכול ארוחת בוקר מאוחרת כששמע צרחה של עוף דורס. הוא הרים עיניים וראה את הבחור הזה נוחת על כרכוב הגג ממול עם יונה או ציפור קטנה אחרת ומתחיל במרץ לפרק ולזרוק נוצות לכל עבר.

טלסקופ צפרות הורם, למצלמה לקח טיפה יותר זמן להגיע (תגובה מהירה, ניר!) ואז פשוט ישבנו וצפינו. הבז היה ממש יסודי ואכל יפה הכל, איברים פנימיים מדממים, חתיכות בשר שקרע, הטיל באוויר ותפס. מרוכז לחלוטין כשהוא מתעלם   מההתרגשות שנמצאת מטרים ספורים ממנו. בכל זאת, לא יוצא לנו בכל יום.

מתוך התחשבות בקוראות הבלוג עדינות הנפש אני חוסך את התמונות המדממות.

PeregrineFalcon_6904_171028(פה לוחצת לתמונה גדול!)

החגיגה נגמרה כשהתחילו עורבים לחוג. בתחילה נתנו כבוד אבל מה לעשות והם ערסים ומגיעים במספרים והבז קטן יותר ולא ממש יעיל בקרב קרקע.

ידענו שברגע זה או אחר נאלץ להיפרד. בפתאומיות, בלי לגמור את מה שנשאר בצלחת הטיל עצמו והמריא לדרכו.

PeregrineFalcon_6952_171028(לחצנה לתמונה גדולה יותר)

הנה גם וידאו. המצלמה גם היא התרגשה ובגלל הזום המטורף קצת התבלבלה ומדי פעם מאבדת את הפוקוס. למי זה לא קרה?

עדכון משעשע מרשת אחרת

יובל שקשה להסביר כמה מהעבר הוא ומגדיר מחדש את המושג  a blast from the past קרא ושלח לי קישור לקומיק  -הבא לקוח מכאן – Saturday Morning Breakfast Cereal

 

Credit – SMBC comics – link

פורסם בקטגוריה General, photography | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת

ארגזים של פליימוביל וקריוקי של דובים

אנה מאוסטרליה הייתה הראשונה. אני חשבתי שזה שילוב מנצח של אומץ וחוסר מודעות, של ביצים ענקיות ורצון חשיפה מונומנטלי. היא זינקה אל בימת האבן, לקחה את המיקרופון ביד ואל מול כמה אלפי אנשים פשוט שרה ורקדה.

MauerparkKaraoke_154657_170917

אני לא מתיימר לגלות כאן משהו ראשוני וחזק אבל הקשבנה – זה ממש סבבה.

ברלין, גרמניה.
כל יום ראשון עם מזג אויר יפה.
מאוארפארק (הלוא הוא Mauerpark)
האמפיתאטרון ההוא בצד, אחרי הצהריים, כזה 3 בערך

מסיבת קריוקי.

אתה יושב לך בכיף. מוקף אנשים מכל מקום בעולם, כולם מבסוטים ונורא ידידותיים. מוכרי בירה ושאר bearpit_karaoke_2017קוקטיילים מסתובבים בקהל ומוכרים, ובכן, בירה ושאר קוקטיילים. וכשמגיע הזמן. אירי חביב העונה לשם הבדוי ג’ו האצ’יבן גומר להכין את הציוד הכולל אופניים, שמשיה, שני רמקולים ענקיים, מיקסר, מחשב ומיקרופונים ולאחר שהוא שר איזה שיר מראשו הקודח הוא מתחיל לחפש בקהל מי רוצה לשיר.

להפתעתי הרבה, יש המון קופצים. הם ממש קופצים אל הבימה, מזמינים שיר ומבצעים אותו לייב, בלי מילים על מסך ובלי כלום. אם הם טובים אז יותר מ1000 איש מלווים אותם בפזמון בפרץ אנרגיה שמסוגל להרים לוויין לחלל. אם הם מזייפים, אז יותר אנשים קונים בירה ומחכים בקוצר סבלנות שזה יגמר. אני לא שמעתי קריאות בוז פומביות אבל הבנתי שגם זה יכול לקרות. אולי לכן קוראים לאמפיתאטרון שם בפארק – גוב הדובים.

צעד אחורה בבקשה.

זוכרים שפעם הייתי מספר שהמפעל שלח אותי להרביץ חוכמה בגויים. היום אני כבר לא במפעל אלא בארגון קטן ומעולה, שאקרא לו מאילך האֲגוּדָּה וגם לאֲגוּדָּה יש צרכים וכבר נשלחתי אל ארצות הגויים כמה פעמים (אני צריך באמת לספר על הפעם ההיא המשעשעת בקוריאה, ואולי גם על בוסטון) ועכשיו נשלחתי ללמוד את דרכי העם הגרמני ומהלכיו בנושאי התעשייה הכבדה. לאגור חוכמה וידע על מנת שאוכל להביא אור ליהודים ובראש ובראשונה לעמיתי לאגודה.

אז הקדמתי ובאתי ברלינה, לאחר שחברת אייר ברלין באמת יצאה מגידרה למנוע ממני להגיע (250 טייסים צילצלו כאחד להודיע שהם חלו בשפעת – רק כדי שתבוטל טיסתי ברגע האחרון). אבל לא אלמן ישראל וחברת UP, השם יקום את דמו של השירות שלהם, שמה קץ למזימות אייר ברלין והפקירה אותי בברלין ביום ראשון יפיפה.

MauerparkKaraoke_055553_170917

ומה אעשה בברלין בבוקר יום ראשון?

אלך ל  Mauerpark. הפארק הירוק היה בזמן המלחמה הקרה רצועת מוות. שטח חשוף בין הגדרות של גרמניה המערבית והמזרחית. הרעים ישבו למעלה, הטובים למטה. עם פירוק החומות הפארק חזר להיות פארק גדול ירוק ויפה. בסופי שבוע, בימי ראשון הוא מארח את שוק הפשפשים הכי גדול בברלין, דוכני אוכל מעולים מכל העולם, בירה ויין כמים, עשרות אלפי אנשים ש 63.7% מהם מגניבים וראויים לאחד הספורטים האהובים עלי בכלל  – people watching – להביט באנשים, באינטראקציות, בקעקועים, הלבוש, בעוברות השוות והכל. ומוזיקה. המון מוזיקה.

MauerparkKaraoke_142037_170917

אני מורח אתכן קצת כאן. אני חיפשתי את הדוכנים שידעתי שיהיו. דוכני פליימוביל משומש, למצוא מציאות למיניהן וכמובן מצאתי.

ארגזים על ארגזים של דמויות, תוספים, רכבים וכל מה שפליימוביל. באחד מהדוכנים זה היה ממש לפי משקל, ביורו אחד לדמות ו3.5 לדמות ולכל התוספים שלה.

זה היה קשה.

MauerparkKaraoke_132158_170917

חדש וישן. יש להם שנת יצור טבועה על תחתית הרגל ומצאתי שם וינטג’ים נפלאים משנות ה70. הייתי יכול לקנות מיליון אבל הגבלתי את עצמי, מעין תסמונת עונג-כאב שכזו. ואחר כך מצאתי דוכן ממש מסודר ששם הייתי צריך לאסוף 3 מסוג אחד או 4 מסוג אחר כדי לקבל הנחה ופשוט נתקעתי שם, בין הילדים ושאר אנשים משונים לפחות כמוני.

וקניתי. או הו, איך קניתי. חכו חכו. עוד תראו. בטח לאלו העוקבים אחרי האינסטגרם הפליימובילי שלי (גם באינסטה הרגיל יש פליימוביל).  הנה, תסתכלו בצד של הבלוג, שם למעלה.

אחרי הפליימוביל הרגשתי רעב עצום (ככה זה שיוצאים מהבית ב 03:45 בבוקר). למזלי היה תור ענק שסימן דוכן מוצלח במיוחד של נקניקיות קארי וורסט וצ’יפס מקומי שטוגן שלוש פעמים. מה אני מפגר ללכת על פלאפל?

MauerparkKaraoke_145513_170917

היו עוד אלפי דברים שהצטערתי שלא יכולתי לקחת. כוסות בדולח מגניבות, מפות קיר עם שרטוטי מכונות גרמניות, מנורות מזרח גרמניות חמורות סבר, בגדים צבעוניים שהיו גורמים לסטיבי וונדר עווית בעין, תקליטים לפטיפון שכבר שנים אין לי ועוד ועוד ועוד. הייתי מגיע  עם משאית ברברס ומעמיס, לו רק יכולתי.

אז הסתובבתי והבטתי באנשים וקניתי כובע מעולה (מהדודה שתופרת אותם – הנה כאן ב www.kapkaberlin.com) ובירה שעשתה את השמש הרבה יותר נעימה והקשבתי למוזיקה של כל מיני להקות על הדשא והבטתי באנשים החביבים, עד שהבחנתי באמפיתאטרון.

MauerparkKaraoke_152548_170917

תפסתי את מקומי שם, אמנם באיחור ולא בישיבה ומאחור אבל עדיין, זה היה מגניב.

אחד, אחת, עלו אנשים. לי אין בעיה לדבר מול קהל אבל הם היו משהו אחר לחלוטין. אנשים עלו ונתנו את הופעת חייהם. בלי שום מורא, פחד או חיל. כמו אודישן שכזה, לאיזו תוכנית ריאליטי אבל בלייב לחלוטין. והוייב שם היה מופלא. אוירה של אחווה, שמחה וחיוך. גם כשמישהו זייף קשות, החיוכים היו של “סבבה אחותי, תני טיפה יותר רגש, מאמי” ולא “עופי לי מהעיניים, הרסת לי את השמיעה!”.

הנה, שני ביצועים שניסיתי לתפוס.

ראשית, ביצוע לא רע לשירה של המנוחה, הגברת וויטני יוסטון "I want to dance with somebody"

שנית, ביצוע נחות אבל יופי של הופעה עם "Proud Mary" של להקת Creedence Clearwater Revival  הידוע יותר כ "Rollin', rollin', rollin' on the river"

מ 2009, כל יום ראשון שבו יש מזג אויר מספק, מגיעים שני אירים ומארגנים את המופע הספונטני הזה שהפך כבר לשם דבר. ונראה שיש אנשים שמתכוננים לזה היטב. מכל העולם הם מגיעים וזה פשוט נפלא.

אחרי איזה שעתיים, עזבתי והלכתי לשתות עם שני ב Berliner Republik, הבר הקרוב למלוננו שם הבירות נמזגות כמו בבורסה – ברגע שסוג מסוים פופולרי, אז המחיר שלו, המופיע על מסכים דמויי בורסה יורד ואז מזמינים ממנו הרבה והמחיר עולה, חוץ מאירועים שקורים מדי פעם של קריסת הבורסה ואז כל המחירים צונחים וכולם מזמינים עוד 3 בירות לפחות.

ולמחרת עליתי על החליפה והלכתי לכנס. מה לעשות. לא באנו ליהנות.

MauerparkKaraoke_132326_170918

אין מה לעשות.

מישהו צריך לשבת בהרצאה של סמנכ”ל תבניות ואלמנטים (Vice President, Elements and Moulds) של חברה אהובה אך קשה לאור האוסף שאספתי בשוק הפשפשים. סמנכ”ל בכיר בחברת LEGO

MauerparkKaraoke_104251_170918

היה מרתק. רציתי באמצע לצעוק “ג’ספר, תעשה לי ילד!” אבל ידעתי שלא יעריכו את זה. למרות שהם לגו ולא פליימוביל, הם רציניים.

היו עוד הרצאות ודברים מרתקים שלמדתי ושיחות ופגישות, אבל זה כבר לא לפה. עזבנו. פעם אחרת. רק סרטון אחד, שליווה את ההרצאה והשאיר אותי פעור פה. הנה הוא. קשה להאמין אבל לאחר יותר מ 400 פוסטים בבלוג, הנה סרטון של לגו.

פורסם בקטגוריה Playmobil, Travel | עם התגים , , , , , , , , , | תגובה אחת

זהב בגרביים

בסוף אוגוסט זה הגיע. לא הייתי שם מההתחלה אבל אני חלק מזה כבר יותר מ 40 שנה. בסוף אוגוסט ההורים שלי חגגו 50 שנות נישואין. חתונת זהב בלעז. אז שלפנו גרביים והכנו תכנית אמנותית.

למען האמת חשבנו הרבה. איך לעשות משהו אחר, משעשע שיתפוס את גודל ההישג בימינו אנו הרצופים בגירושין.

רגע הפסקה להערה לקורא עם האצבע על כפתור התגובה – גירושין, נישואין – כן, בדקתי. אפשר לומר נישואין וגם נישואים וזו לפי פסיקת האקדמיה ללשון עברית. הנהלת הבלוג הרגישה מאוד לשפה העברית השגורה בבלוג זה בדקה זאת עבורכם והנה המובאה (הביטוי יוֹמַן רֶשֶׁת, כתחליף למילה בלוג אינו מוכר בציבור ולכן השימוש הוא בשפתם)

Celebrating 50th Anniversary 600px

אז היה תפריט אוכל טוב וחברים של ההורים ונכדים וילדים והיה חידון kahoot שלא נשא פרסים אבל עורר יצרים רבים ותחרות בריאה וסיפורים וצחוקים וצ’יזבטים (מילה שמתאימה לסיפורים מתקופת החתונה ופחות מוכרת היום).

מה זה https://create.kahoot.it/? אין מצב שאתם לא מכירים. מדובר בכלי חמוד, פשוט וחינמי לערוך חידונים חמודים, פשוטים וחינמים באמצעות הסמארטפון של כולם. הנה, ככה זה נראה – משמאל, מסך השאלות ומימין, הטלפון הפרטי של כל אחד ואחת.

2017-09-22_19-07-53

אבל גולת הכותרת הייתה ההופעה.

שברנו את הראש מה לעשות. ואז בסיעור מוחות של אוהד ושלי בדרך לחזרה בתל אביב (להצגה ההיא, זוכרות?!) זה בא לנו. נעשה הצגת תיאטרון עם בובות גרב! בפרץ של התלהבות כל אחד מאיתנו דילג מעל ההצעה של הקודם והגדיל את הרעיון בעוד צעד ואז כשהודענו לאורית על היוזמה ובאנו לחפש אצלה גרביים משובחות ובודדות (כי החינוך הפולני שלנו לא הרשה לנו להרוס זוג קיים – כי אנו חוגגים זוגיות, לא?!) היא באה עם הפסקול המושלם.

ערב אחד ישבנו שלושתנו – נורית, אוהד ואנוכי – השניים עם כישרון הידיים המופלא ואנוכי לערב מצוין של בניית בובות. ברור שאמא שלי עם רעמת השיער הלבן תקבל בובה עם שיער לבן וברור שאבא שלי עם השפם ההולך לפניו יקבל שפם. עשרה נכדים יקבלו בובות בגדלים שונים.

נתחיל בסוף. הנה התוצאה:

The50thAnniversary_5473_170910

אבל בערב ההוא של היצירה נהנתי ברמות על. ישבנו ביחד לשלוש שעות של עבודת יצירה, גזירה, הדבקות, רעיונות, טכניקות שאוהד ונורית שלפו ממוחם הקודם ושטויות ששלפתי אני כביצועיסט.

MakingSockPuppets_202349_170822

MakingSockPuppets_213629_170822

הנה הערימה, מוכנה לפעולה

MakingSockPuppets_213849_170822

הייתה חזרה אחת שבה גילינו שיש בעיה קלה של הפרשי גבהים בין שני הגודזילות שלי לבני הדודה שלהם אבל הופקו לקחים. ביום הגדול הכל היה מוכן וכמה שתירגלנו זה זרם יפה וקצר מדי לטעמי אבל היה קשה למסתתרים מאחורי המסך להחזיק יותר זמן.

הרשו לי להציג את המופע הקצר להפליא – כולנו משפחה (לצלילי רחוב סומסום)

הביקורות היו מופלאות. הקהל התפוצץ בתשואות ויצא מהר לאכול מרוב מחיאות כפיים ושמחה.

ולבסוף, עוד נחת קטנה. הרעיון של אורית והביצוע של אוהד. הנה המתנה שקיבל הזוג הצעיר – זוג ציפיות למיטה – הוא והיא. שפם ורעמה לבנה.

The50thAnniversary_5476_170910

מזל טוב, אמאבא! לחיי השנים שבדרך!

פורסם בקטגוריה Creative, Family | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תשע”ח – שתהא לנו שנה עמוסת חיוכים!

שנת תשע”ח תיכף פורצת. אני יכול לראות אותה עומדת על הקווים ומתחממת לקראת הכניסה למגרש.

ומה נאחל לה ולכולנו לקראת כניסתה?

שתהא לנו שנה עמוסת חיוכים!

שנחייך. ברגע שמישהו מחייך אלייך הכל נעשה נעים יותר. ברגע שמרוח לך חיוך על הפרצוף – הכול יותר טוב – בין אם קראת פוסט ממש מצחיק, קיבלת תמונה של האחיינית רוקדת או מצאת ווידאו ממש מעולה של חתול ביוטיוב. אם אתה מדבר עם משהו ומחייך – קבל חיזוק – יצרת קשר טוב. אפילו אם חייכת במבוכה כשנתקלת בעמוד ברחוב בזמן שקראת את הפוסט הזה ממש – חייך במבוכה והכל ישתפר (אלא אם איבדת שן או שתיים ואז החיוך יכול טיפה להפחיד).

נאמן לתפיסה הזו יצא הבלוג למסע צילומים לברכה המסורתית לחג

Shana Tova 2017 Smiling Grid 600px

מכל קצוות תבל, או לפחות מכל קצוות ארגזי הפליימוביל שבביתנו הקט נאספו האנשים הטובים ונעמדו אל מול המצלמה. ראו איזה פלא, כולם מחייכים!

אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת, שנה של אושר, עושר וכושר והכי חשוב – לשמור על מצברוח טוב ולחייך.

מכאן, שוב, לפי חוקי המסורת אני אעבור לסיפורי מאחורי הקלעים ולכמה מהפורטרטים הנוגעים ללב שצולמו לצורך הפרויקט. קשה לעבוד עם כל כך הרבה טאלנטים וזה לקח כמה שעות טובות אבל כרגיל הנהלת הבלוג יוצאת מגידרה על מנת לפנק, לפנק ולפנק.

ShanaTovaPlaymobilSmile_0091_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0076_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0035_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0042_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0079_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0058_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0053_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0081_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0047_170909

ShanaTovaPlaymobilSmile_0059_170909

למקרה שלא שמתם לב, מדובר כאן במחווה קטנה  לפיטר פן

ShanaTovaPlaymobilSmile_0073_170909

והרמיזה הקטנה למתקדמים שבוודאי קלטו שיש לג’ינג’ית המקסימה הזו ביד ראש וזנב כמחווה אינטר-טקסטואלית (שלא לומר ארס-פואטית) לברכת ראש השנה.

ShanaTovaPlaymobilSmile_0083_170909

וכמובן, לשבור את האשליה  – הנה עמדת הסטודיו המתקדמת

ShanaTovaPlaymobilSmile_090555_170909

והאשלייה המושלמת – הנה הנערה והסוס – כפי שנראתה מאחורי הקלעים

ShanaTovaPlaymobilSmile_102003_170909

ואם הגעתן עד כאן – נותר לי רק לאחל – שנה טובה!!!

פורסם בקטגוריה Playmobil | עם התגים , , , , , , , | 4 תגובות

מאה מיליון גרעיני חמניות – איי וויויי בירושלים

מיליונים של גרעיני חמניות זרוקים ככה סתם. היד רוצה לקחת ולשים בפה אבל לא יפה לפצח גרעינים במוזיאון, מה עוד שמה שיתפצח קודם לכן הם השיניים שלי כי הגרעינים השחורים עשויים מפורצלן קשוח

כל הפיצוציות של תל אביב היו יכולות לחיות שבוע מהמשטח הארוך הזה של גרעינים המונחים כך סתם והעין לא תופסת את הכמות. והיד? היא רוצה לחפון כמה, להרגיש אבל לא יפה, זה מוזיאון וזו אמנות

AiWeiwei_Jerusalem_5405_170826 (2)

האמן והאקטיביסט הפוליטי הסיני איי וויויי (AI Weiwei) הוא שיצר אותם. לא הוא עצמו, אלא 1600 אנשים ישבו במשך שנתיים וחצי ובצורה ידנית יצרו 100 מליון גרעיני פורצלן  במשקל 150 טון. בראשית הוא פרש אותם באולם המונומנטלי של מוזיאון טייט מודרן הלונדוני. עכשיו הם פה, בירושלים.

הרעיון מאחורי הערימה מורכב לפחות כמוה. ראשית, הוא מדבר לאנשים ישירות כפרויקט שרק בסין ניתן לעשות אותו, כי רק שם, בעיירה Jingdezhen, שבה יצרו קרמיקה לאורך דורות, יש את כוח האדם והסבלנות לעשות גרעינים, לצבוע אותם אחד, אחד ביד וכל מה שבא אחר כך. ולהיות מבסוטים מכך וזו שירה צרופה ליכולת הסינית של ייצור בכמויות ודיוק.

שנית, יש המון מטענים סביב גרעינים שחורים וסין. גם בסין הם נחשבים כפיצוחים ואיי וויויי מספר שעוד בילדותו אנשים היו מחזיקים גרעינים בכיס וכשאתה עוצר לדבר עם חבר ברחוב, אתם חולקים את הגרעינים (ובטח זורקים את הקליפות על הרצפה). כך שזו גם מחווה לאחווה השוררת בין פשוטי העם הסינים. אבל יש עוד, חכו. ממבט מרחוק נראים כל הגרעינים זהים, כמו ההמון הסיני אבל רק בבחינה מקרוב רואים שאין שניים זהים.

ויש גם כמובן, פן פוליטי. בתקופת מהפכת התרבות הסינית, מאו דזה דונג דימה את עצמו לשמש ואת ההמונים לגרעיני חמניות על פרחי החמנייה העוקבים אחרי השמש במסלולה. כך שאיי וויויי מתזכר גם את התקופה האפלה ההיא.

הנה סרט לא ארוך מדי ומרתק שמתעד את יצירת הגרעינים

אבל כיוון שבישראל עסקינן ולא רוצים שייעלמו הגרעינים, יש לשמחתי עמדות בצד עם גרעינים למישוש. הם כבדים באופן מפתיע כי המוח רואה בהם גרעינים שחורים רגילים ואז היד החופנת מופתעת.

AiWeiwei_Jerusalem_115245_170826

למרות זאת, מוזיאון ישראל בטוויטר הרשמי שלו נתן דוגמה אלו שלפחות מחזירים את הגרעינים. אני מניח שילדים לוקחים בלי להבין והורים מחזירים בהבנה. או לפחות רוצה לקוות כך

DG71Xr2WsAAqT9GDI3jP3QW0AAmUbmהגרעינים, הם שמושכים את האנשים לירושלים, לתערוכה אבל יש עוד המון מה לראות. זו תערוכה לא מאוד גדולה של איי וויויי.

אבל לפני שאמשיך.

מי זה האיי ווייווי הזה? למה הוא נשמע כמו יאוש קל באידיש?

למעשה, האמן, האקטיביסט הפוליטי, הילד הרע, החולם והפסל איי ווייויי ביקר כבר כאן מעל דפי הבלוג, כאשר נתקלנו בתערוכה מעולה שלו בפירנצה (הנה, כאן). ובכל זאת, מדובר על אחד האומנים הסינים הכי ידועים בעולם. איי נולד ב1957 בבייג'ין לאם ואב שהיה משורר סיני שלא מצא חן בעיני שלטון מאו וכל המשפחה נשלחה למחנה עבודה בתנאים קשים כשאיי היה בן שנה. 16 שנה חיו כך, מה שהשפיע על איי הקטן וההשפעות ניכרות בעבודות שלו היום. כשמאו מת ואיי היה בן 18 הם חזרו לבייג’ין.

איי חי שנים בארה”ב והוא נע ונד בעולם כולו, חלק מכך בשל רדיפת השלטון הסיני. הוא מבקר קשות את השילטון ובתערוכה בפירנצה ראינו את הסרט והמיצג שעשה לאחר רעידת האדמה בסיצ’ואן שם נהרגו יותר מ5000 ילדים בבתי ספר שקרסו עליהם בגלל בניה לקוייה. איי חשף את העובדה שהבניינים נבנו ללא פלדה לחיזוק באזור מוכה רעידות ושילם על כך ב-2011, כשנעצר בנמל התעופה של בייג'ין, נאסר על ידי הרשויות בסין ללא משפט למשך כ-81 יום ועונה עד ששוחרר בהגבלים.

יש יחסי אהבה/שנאה בינו לבין המשטר כי מצד אחד הוא מבקר קשות את המשטר ובשל היצירות שלו יש לכך הד רחב ומצד שני מה שהוא חושף על סין – על הטכניקות המסורתיות והרבדים התרבותיים – אין שום דבר דומה לזה במערב.

105182686

דוגמה נוספת למשחק הכפול שאיי משחק בראש של המבקרים (שלא לומר mind fuck קשה) נמצאת באולם ענק בתערוכה בירושלים וזה שטיח. ליצירה הזו הוא קרא “soft ground” והיא נוצרה לתערוכה שלו במינכן. אמנים סינים (כמובן) ארגו שטיח עצום (250 מטר רבוע) שנראה בדיוק כמו רצפת השיש של מוזיאון Haus der Kunst שהיטלר ציווה על בנייתו כדי להציג את האומנות של הרייך השלישי. השטיח אפילו כולל את השינויים שעברו על רצפת השיש, על פתחי הביקורת למערכות האולם והכל. זה נראה מרחוק כמו רצפת שיש, עד שדורכים ומבינים שזה שטיח. יש כאן ביקורת על משטרים טוטליטרים, בעצם העובדה שהשטיח הונח על הרצפה המקורית ושינה את כל האקוסטיקה של היכל השיש הנוקשה.

במוזיאון ישראל מותר לעלות על השטיח. כמו ששרו ‘שוטי התהילה’, בתחילת דרכו של אברהם טל – “כל הילדים קופצים רוקדים”.

AiWeiwei_Jerusalem_5437_170826

אנשים יושבים, מדברים, שוכבים. ילדים עושים סלטות, גלגלונים ושאר אקרובטיקה. אבל כשאני נתתי גלגול נינג’ות אחד לאורך המזרון, נגשה אלי השומרת ונזפה בי קשות. הדרת קשישים במוזיאון!

זה יוצר דינמיקה מדהימה. יש שקט יחסי באולם כי השטיח בולע כל רעש וזה משנה את כל ההתייחסות למוזיאון כי אתה דורך והולך על היצירה. וזה מותר ומוזמן וזה כיף. אני חלצתי נעליים ועליתי עם גרביים לחוש את השטיח.

אחר כך הצלחתי לקבץ את המשפחה לתמונה נדירה של כולם.

AiWeiwei_Jerusalem_429_27_170826

לאורך האולם מציג איי יצירה נוספת בדמות טפטים בשחור לבן. יצירה בשם אודיסאה או Odyssey

לרגע זה נראה כמו תבנית אבל מקרוב רואים שזה סיפור אחר לגמרי. מ 2015 איי חוקר ומתחקה אחר תנועת הפליטים מאזור סוריה. הוא ירד לעומק “משבר הפליטים” ויצר סיפור המשלב אלמנטים מודרניים ועתיקים, בסגנון של עיטורי כדים יווניים שנמצא בחפירות, עם הפרספיקטיבה מהצד וכל היוצא בזה – משלב טנקים ומשאיות בחיות מיתולוגיות, כולל דמותו שלו (משחק לילדים – למצוא את איי בטפט)

AiWeiwei_Jerusalem_5424_170826

AiWeiwei_Jerusalem_5410_170826

צריך להתעמק כדי להבין את כל מה שיש שם. זה נראה תמים ויפה עד שמסתכלים מקרוב, על החיילים, המשאיות והטנקים וזרם האנשים ההולך לרוחב הקיר.

AiWeiwei_Jerusalem_5423_170826

כל האולמות מכוסים בטפטים שלו, שנראים מרחוק כמו דוגמה יפה אבל מקרוב רואים שמדובר באמירות פוליטיות

AiWeiwei_Jerusalem_5417_170826

למשל אוסף שטרי החוב שאיי נתן לאנשים שהילוו לו כסף ב 2011. אז, כששוחרר ממעצר, השלטונות החליטו להאשים אותו בהתחמקות מתשלום מס וקנסו אותו במשהו כמו 1 מיליון דולר. הוא יצא למסע גיוס ואסף את הכסף מאנשים פרטיים. כל אחד קיבל שטר חוב עם שמו ובולים שהראו את הערך. מכל אלו יצר טפט שנראה כמו תבנית אבל מקרוב רואים שאין שניים דומים (משחק לילדים: למצוא את הערך הכי גבוה)

810credit: Ai Weiwei studio

יש עוד ועוד והתערוכה מרתקת. גם לילדים. הקטנים יראו את הדברים הפשוטים והגדולים יוכלו להבין את כל הרבדים הנוספים. ממש, ממש שווה וזה כאן בירושלים. טוענים את אפליקציית המוזיאון על הטלפון ומקשיבים בתערוכה.

AiWeiwei_Jerusalem_5421_170826

אה, חוצמזה יש גם תערוכת כלבים וחתולים באגף הנוער לאלו שעוד צריכים משהו לילדים.

יאללה. עד סוף אוקטובר ויש חגים בפתח וילדים משועממים. קדימה, אין תירוצים.

AiWeiwei_Jerusalem_133246_170826

פורסם בקטגוריה Creative, Playmobil | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה