מבט לאחור של הטרובדור בשחור – אהוד בנאי

שלושה שירי געגועים שר אהוד בנאי במופע אחד. שלושה חברים שהלכו איתו כברת דרך, השפיעו עליו ואינם עוד. אחד מהם הוא ‘בלוז כנעני’ על מאיר אריאל שהוא אחד השירים שאני הכי אוהב של בנאי. ‘דוד ושאול’ מספר, דרך הסיפור התנכ”י על הקשר בין בנאי ליוסי אלפנט שהפיק וניגן באלבומו הראשון והיה שם ברגע הפריצה שלו.

EhudBanai@Gray_0499_180109

את השיר השלישי לא הכרתי.

’ז’אן ז’אק מון אמי’ הוא שיר שבנאי שחרר לפני שבועות ספורים, לזיכרו של חברו המתופף, ז’אן ז’אק גולדברג שהיה הכי מוכר כאיש הגדול עם הפנים הלבנות מאחורי מערכת התופים של להקת הקליק (יש לי זכרון מעומעם של הופעת איחוד או משהו) והיה אחד מהכוחות שהניעו את בנאי לפרוץ ולשנות את הרוק הישראלי.

עיתונאי המוזיקה של הארץ, בן שלו, כתב על גולדברג ובנאי לפני שבוע, הרבה אחרי שקבענו ללכת לשמוע את בנאי, אבל זה השתלב יפה. הנה הקישור לסמולנים, חובבי הקריאה ושאר מנויי הארץ כמוני.

הוא חוגג 30 שנה, לאלבום הפריצה שלו, אהוד בנאי והפליטים. שני פליטים, יוסי אלפנט וז’אן ז’אק גולדברג הלכו לעולמם (1991, על בימת הלוגוס מדום לב) וגולדברג (2006, סרטן) ורק גיל סמטנה ממשיך ללוות את בנאי. גם במופע הקטן הזה, חלק מסיבוב ההופעות של חגיגות 30 השנה הוא לצידו (ראשון משמאל, על הבאס וההפקה המוזיקלית)

EhudBanai@Gray_0652_180109משמאל – גיל סמטנה: בס, מאיה בלזיצמן: צ’לו, אהוד בנאי, ערן פורת: תופים, אלעד כהן בונן: כלי הקשה וסאמפלר, נושי פז: גיטרה

מועדון קטן יחסית הוא הגריי ביהוד, אבל הצליח להיכנס לסבב של הגדולים ואפשר להגיע בקלות מהבית, עם חנייה פשוטה וחברים. זה מאפשר לנו להיות ספונטניים מדי פעם ולשמוע זמרות וזמרים אהובים בקלות. סאונד בסדר, לא מספיק בירות מרתקות אבל יאללה, אפשר לרדת בנעלי בית.

הבעיה היחידה הפעם הייתה דרישת האמן, מר בנאי כפי שגילתה חברתנו הטובה שכדי להגן על שמה הטוב והצח אקרא לה בב”ד. חשקה נפשה בסלט מרענן ושהתפריט גרס שינוקד בקוביות גבינה לשם שלמות. אך גבינה וקוץ בה – מלצריתנו הצעירה בישרה בחיוך שלאור דרישת האומן לא יוגש חלב לצד בשר (במנות שונות – אך כאלו שמורכבות באותו מטבח). אבל, כך הצעירה, יש קינוחים חלביים וקפה עם חלב. בב”ד שהיא אדם מכיל, אוהב, מקבל ומחייך אל העולם – הפיוז קפץ לה ובאיזה מקום בצדק. זו עיסקה מסחרית שאנו שילמנו כרטיס לשמוע את מר בנאי החביב עלינו עד מאוד ואין לנו בעיה עם אמונותיו ודרכיו אבל עד הרגע שהוא כופה אותן עלינו.

עלייתו של הבנאי הרגיעה את הרוחות. כמו קרוב משפחתו הרחוק, בוב, גם הוא יודע לתקן.

EhudBanai@Gray_0624_180109

הוא לא זמר ענק אבל הנשמה, המילים והנגינה שמים אותו גבוה מעל. כמו דודו יוסי יש לו יכולת הגשה וצורת שירה שהיא יותר מזימרה. הוא נפלא, ענק ותותח והאלבום המדובר הוא אחד האלבומים החשובים והמשפיעים ביותר ברוק הישראלי.

תראו איזו רשימת שירים נהדרת (צולם בבוקר שלמחרת, עם זריחת החמה כשעדיין מתנגן לי בראש השיר היחיד שלא היה וממש חסר לי – רוחות הצפון)

EhudBanai@Gray_0663_180110

הג’וקרית שלו היתה מאיה בלזיצמן. צ’לנית נהדרת שזכינו לראות את תחילת שיתוף הדרך שלה עם אהוד בנאי, אי שם בפסטיבל הפסנתר ב 2011 (הנה, אפילו אז התפעלתי ממנה). ב 2011 נפלתי כשהיא פסעה לנעליה של מזי כהן כששרה את תפקיד מאמי בשיר החתונה (שבאופרת הרוק נקרא חתונה ומשום מה כאן הוא נקרא עיירה בדרום).

EhudBanai@Gray_0574_180109

הפעם זה נראה טבעי. גם מאיה בלזיצמן צ’ילנה בקלילות תוך כדי שהיא שרה את תפקידה של מאמי. הבעיה בשירי המחאה של אהוד בנאי, היא שהם עדיין רלוונטים למרות שעברו שנים ארוכות הניכרות בשערו המלבין של בנאי.

 

כשענד לעצמו את המפוחית שלוקחת אותו לימיו כנגן רחוב קיוויתי שאזכה לרוחות הצפון (“…קניתי לי חבר בשם דייגו / כמה בירות – זה כל מה שהוא לקח / אמר שזה ממיס את האגו / על הרצפה צנח”)

EhudBanai@Gray_0604_180109

אבל לא.

לפחות קיבלתי את ‘הכוכב של מחוז גוש דן’ האירי. עיברות מעולה של השיר האירי הפופולרי Star of the  County Down (הנה ביצוע פחות מוכר אבל ממש שמח). חוצמזה, קיבלתי הדרן עם כמות שירים שמחה שהרימה את הקהל, עם טיפ טיפה הסלאחי ולמרות שעברה שעה וחצי, זה נראה כמו כלום. רק המגבת של ערן פורת המתופף העידה על המאמץ והזמן שחלף.

EhudBanai@Gray_0597_180109

היה נינוח ומעולה.

הופעת רוק של אמצע השבוע, בנעלי בית מטאפוריות עם חברים ובירה ואהוד מרחיבה דעתו של אדם, עושה אותו שמח וחביב לבריות אפילו אם מזיזים לו את הגבינה.

מוקדש לבב”ד, כפרעליה שתמיד סלטה יהיה משופע בכל אשר יחפוץ ליבה.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

תותים תוצרת בית. בום!

יש כאלו שמדברים על חקלאות אורבנית. יש כאלו שעושים!

יש ערים שלמות שהתפרסמו סביב פרי מסויים. יש מי שלוקחים את הנושא לידיים!

נעמי שמר כתבה שיר שפחות או יותר אחראי לקריירת הזימרה הקצרה של השחקן משה בקר. השיר ידוע במיוחד בזכות השורה:

תות שדה מרמת השרון / חגיגה אמיתית בגרון

זהו. כל זה שייך לעברה המפואר של מדינת ישראל כי הגינה שלי התחילה להפיק תותים ברמות מעולות.

נכון, אני עוד עובד על הגדלת היבול כדי לעלות לרמות של יצוא או לפחות לקערה עם קצפת, אבל רמת השרון  לא קמה ביום אחד.

אתמול נערך קטיף ראשון ונבחרו שלושה תותים כביכורי התות. בטעימה עיוורת וכמובן, בלתי משוחדת בעליל הם נבחרו הטובים ביותר בבית. אמנם היה קשה קצת לחלוק אותם בין כל האוכלים אבל הסתדרנו

תות טרי, שנקטף זה עתה ובידיך הענוגות (רואים בתמונה שהן ענוגות, לא?) הוא פשוט נפלא.

אז יאללה. תביאו שמנת או לכל הפחות קרם פטיסייר מעודן ונשב על תותים

 

פורסם בקטגוריה Food, Thoughts | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

סוף ממולא בטעות תחילה – עלי כרוב ניצנים ממולאים

נורית התחילה וזה היה הרעיון שלה. היא רצתה גינה במרפסת וחפרה לי בראש והביאה את הגננים הנכונים והרימה גינה יפיפייה. ואז החליטה לשתול פרחי כובע נזיר ושתלה במקומו כרוב ניצנים.

זה סיפור שמתחיל בטעות שתילה ומסתיים בארוחת צהריים מעולה של כרוב ניצנים ממולא.

StuffedBrusselsSprout_9340_171223

אז נורית, זו מהפרח, שתלה כרוב ניצנים באדנית גדולה הכרוב שמח מאוד על התנאים הנוחים וגדל וגדל וגדל.

StuffedBrusselsSprout_9292_171223

הכוונה היתה לשתול את כרוב הניצנים באדניות של ירקות אבל היא התבלבלה. והכרוב המשיך לגדול ולגדול וניצנים לא נראו בארץ.

StuffedBrusselsSprout_9294_171223

אז ישבתי ושאלתי את עצמי, מאין יבוא עזרי? איפה אמצא מידע על גידול כרוב ניצנים? לו רק הייתה לי גישה לרשת מידע בינלאומית שם אפשר לברר שאלות על כרוב ניצנים ולראות סרטוני חתולים.

בינות לסרטי החתולים גיליתי סרטוני כרוב ניצנים וגיליתי שעלי לקטום את רוב עלי הצמח כדי להכניס אותו ללחץ ואז יוציא ניצנים בדמות כרובונים קטנים.

StuffedBrusselsSprout_9297_171223

אז בשבת בבוקר עטיתי על עצמי את האוברול וכובע קש ויצאתי לפינת המרפסת להיות חקלאי. ברגש וחיל ורעד קטמתי את רוב עלי הצמח במזמרתי הוותיקה.

StuffedBrusselsSprout_9312_171223

צרור יפה הונח במטבח. אבל חבל סתם ככה לזרוק עלים נהדרים כאלו טריים לחלוטין כמו שאי אפשר למצוא בשום מקום. מצווה היא לקחת אותם ולמלא אותם!

באותה רשת של סרטוני חתולים ביררתי שאין בעיית רעילות  או משהו, אבל נראה שהכל בסדר והערימה יכולה לעבור בישול בלי לאיים על אף אחד מהאוכלים. לעלים יש טעם אגוזי קל והם קצת קשים אבל טעימים. בסופו של יום, זה כרוב. עוד אחד ממחלקת הכרוב וכרוב ממולא הוא מוכר וידוע אז למה זה לא?

StuffedBrusselsSprout_9314_171223

יודע אני את הכללים של ריכוך וקיצוץ אבל בכל זאת חפצתי להיתלות באילנות גבוהים או לפחות בכרובים נוספים ושלפתי בין חתול בוהה עם קרני אייל לחג המולד, לבין עוד שיר של סטטיק ובןאל את המתכון של לימור לניאדו תירוש לעלי כרוב ערבי (מלפוף) ממולאים (הנה, זה פה, באתר הארץ).

עכשיו הבה ונשחיז סכין, נשטח משטח עבודה, נסנור סינור ולעסק

ראשית, יש להוריד את עוקצי העלים כדי שנוכל לגלגל אותם בקלות וחוצמזה, זה לא ממש טעים. עוברים על העוקץ עם סכין עד שליש העלה ומסלקים אותו. אחר כך, חולטים את העלים לכמה דקות בסיר שטוח גדול מלא במים רותחים. את הגבעולים שומרים בצד. גבעול שהוסר במערכה הראשונה יופיע שוב אחר כך.

StuffedBrusselsSprout_9316_171223

אחרי כמה דקות במים, העלים מתרככים ומקבלים צבע ירוק עמוק ומהמם במיוחד. בזמן שהם מתבשלים להם ומתרככים מכינים את המילוי, המלית בפי העם.

StuffedBrusselsSprout_9320_171223

אני השתמשתי בבשר בקר טחון. מסקנה מסוף התהליך – בשר כבש שמן היה עושה עבודה טובה יותר ומתייבש פחות. נו מה לעשות, לומדים. מערבבים הכל עם שמן זית  שידביק הכל וקבלים תערובת מושלמת.

עכשיו למילוי.

מניחים עלה חלוט במים כשהוורידים שלו כלפי מעלה, כדי שהצד החלק והיפה יהיה כלפי חוץ. עליו שמים נקניק שכזה של המילוי לרוחב העלה. סוגרים ומגלגלים את בסיס העלה סביב המילוי ואז מקפלים את השוליים פנימה ומגלגלים את העלה יפה ומהודק לגליל מושלם.

StuffedBrusselsSprout_9324_171223

StuffedBrusselsSprout_9325_171223

ככה ממשיכים עד שמשהו נגמר.

מרפדים תחתיתו של סיר הכי רחב שיש בבית בגבעולים ששמרנו בצד קודם לכן. ממש כמו בתיה עוזיאל שתמיד הכינה מראש. זה מבטיח שהממולאים לא ידבקו לתחתית או ישרפו. לגבי הסיר, ממולאים מכינים בסיר הכי פשוט שיש. רצוי בסיר ג’יפה כמו של סבתות, כזה מאלומיניום. אני קניתי כזה לפני שנה,  בעיקר לקציצות ולסטיילינג.

StuffedBrusselsSprout_9321_171223

על שכבת הבידוד מתחילים להניח את הגלילים הירוקים הללו. כמו פאזל משבצים אותם לכיסוי מלא.

StuffedBrusselsSprout_9326_171223

מיץ משני לימונים, או שלושה. מים עד כיסוי מעל הממולאים, שמן זית ומלח. שעתיים זה ירתח ויבעבע כשהבית מתחיל להתמלא בריחות מעולים.

באמצע הדרך לא עמדתי בפיתוי והצצתי. זה נראה מעולה ומקסים.

StuffedBrusselsSprout_9332_171223

אחרי שעתיים, לאחר שתפו”א לתינוקות הבית הוכן והכל הותקן וחיכה לסיר המלך.

StuffedBrusselsSprout_9340_171223

איזה יופי. איזה ריח מעולה וצבעים נפלאים ואיזה רכות שכזו שהצטברה לה על העלים שקיבלו. סלט רווי בצל ילווה את הממולאים ואיזה בירה טובה שתשטוף את הכל.

StuffedBrusselsSprout_9346_171223

יצא מעולה. קצת יבש כי לא היה מספיק שומן בבשר – נמלא בכבש בפעם הבאה.

וכך משהו שנולד בטעות, בשתילה לא נכונה, הוציא תבשיל נהדר. אמרו חז”לנו זיכרונם לברכה: “איזהו חכם? הממלא את כרובו”

אני בטוח שיש עוד מישהו שם בעולם שמחפש מה לעשות עם העלים של כרוב הניצנים. מיסרו נא לאותו אדם את דבר קיומו של פתרון פה, בתחומי הבלוג

פורסם בקטגוריה Food | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

Merry 2017 Christmas!

To those of the readers who celebrate Christmas or are just happy with the holiday spirit I want to extend a very warm holiday greeting and merry Christmas

For this occasion, I’ve asked the blog’s favorite Santa to model for us

20171221_150846_INSTAOMG! look at all those sweet bros

BerlinNov17_105024_171118Come, join me under the Christmas tree

20171221_150759_INSTAI like red balls and I can not lie, you other brothers can't deny

NahalZafitTamar_130114_171224Operation ‘Desert Santa' brings back memories

20171221_151339_INSTAYou call this a christmas tree?

All Santas and other Playmobil friends can be found at:

http://www.instagram.com/playmoscope

פורסם בקטגוריה Event, Playmobil | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

לזכרם של ג’ון לנון, רובין וויליאמס וג’ורג’ מרטין

ואחד בובי מקפרין, יבדל”א!

בשישי האחרון, ה 8/12 מלאו 37 שנים להירצחו של ג’ון לנון. בערב של ה 8 לדצמבר 1980 ירה בו מנוול בשם מארק צ’פמן ורצח אותו. אז לזכרו מצאתי באינטרנט פנינה נדירה ואמיתית.

קצת חזרתי אליו לכבוד התאריך והשמעתי משיריו. חיפשתי קצת ביוטיוב כמה דברים של לנון ונזכרתי באלבום שמאוד אהבתי ואפילו רכשתי את הדיסק שיושב בארון בשקט. לחיזוק, גם שבתי לפוסט שרשמתי בבלוג בעקבות מופע 30 השנה להירצחו, הנה כאן, עם נדב שנראה קטנצ’יק.

george martin in my lifeב 1998 הוציא ג’ורג’ מרטין, המפיק האגדי של הביטלס אלבום בשם In My Life כשם שירם של הביטלס. הוא בחר שירים ואמנים שונים לבצע את השירים בעיבודים שלו. כיון שהוא אחראי במידה רבה לצליל של הביטלס (וכונה תמיד The fifth beatle) אז כמובן שהוא יכול לקחת את היצירות שלהם ולהתעלות הלאה.

באיזושהי צורה, לא זוכר איך, שמעתי על האלבום ורכשתי אותו, באוזן כמדומני. חרשתיו קשות ורובו מפתיע ומצוין וכמובן מעובד מעולה.

יש שם אנשים שלא נראה לי ששרו פומבית לפני שמרטין פנה אליהם כמו גולדי הון או הרצועה הטובה מכולם עם שון קונרי המדקלם את In my life בקול עמוק ומשכנע.

הנה רשימת השירים לשיפוטכם. כמה הם קיטשיים וצפונה וכמה הם פלא של ממש.

Come Together – Robin Williams & Bobby McFerrin
2. A Hard Day's Night – Goldie Hawn
3. A Day In The Life – Jeff Beck
4. Here There & Everywhere – Celine Dion
5. Because – VANESSA MAE
6. I Am The Walrus – Jim Carrey
7. Here Comes The Sun – John Williams
8. Being For The Benefit Of Mr. Kite – Billy Connolly
9. The Pepperland Suite – George Martin
10. Golden Slumbers, Carry That Weight, The End – Phil Collins
11. Friends And Lovers – George Martin
12. In My Life – Sean Connery

ואז האינטרנט שלף קלטת ישנה שהומרה מ VHS לYouTube המתעדת את הנעשה מאחורי הקלעים של הקלטת האלבום ויש שם קטע ארוך ומרתק של רובין וויליאמס (זצוק”ל) עם ג’ורג’ מרטין (זצ”ל) המקליטים את שירו של ג’ון לנון (זצוקל"א) Come Together ביחד עם בובי מקפרין הווקליסט (יבדל”א). זה מרתק לצפות בזה, לראות את רובין וויליאמס במלוא עוצמתו ואיך הוא מתייחס בהדרת כבוד אך בהומור למרטין הבריטי היבשושי. יש שם גם את הקלטות השיר של גולדי הון (נחמד), ג’ים קארי ופיל קולינס.

ממליץ לשבת ולראות

וגם לאלבום עצמו אפשר להאזין ביוטיוב הזה שלכם – הנה ככה – אלבום המלא

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תמונות בתערוכה. שלי.

ובכן, לא הרבה מאז שהגעתי למצוות, הגעתי גם לתערוכה.

לא. לא רק שלי, אבל בכל זאת, מכובד.

כזו ששמי מופיע על פתק קטן ליד ואנשים עומדים ומנסים להבין מה הייתה כוונתי ומחווים דעה על הטכניקה ושאר ירקות.

ממש משעשע.

הריגוש החל כשקיבלתי את התג בכניסה.

PhotoFestivalOpera_190405_171123

לא משתתף, או חבר במועדון, או מציג בחבורה.

אמן. לא פחות ולא יותר. הנה האמן ויצירה אחת חביבה

PhotoFestivalOpera_8931_171201

חמש תמונות ורצועת קומיקס שלי הוצגו כחלק מתערוכת תערוכת צילומי אופרה. ותיקות הבלוג בוודאי נאנחות עכשיו בפולנית מדוברת. “נו שויין, עוד פעם ההוא והאופרות שלו!”

בשנה ומשהו האחרונות זכיתי להיות חלק מקבוצה קטנה אך איכותית של צלמים שמגיעים בדבקות אין קץ לצלם בחזרה הגנרלית של האופרה הישראלית, יום, יומיים לפני הבכורה. כל זה בשיתוף עם האופרה שמגלים סובלנות ואיפוק ובנחייתו של צלם וג’נטלמן, יוסי צבקר.

הנה, כל הרשימות והחוויות והתמונות משבע האופרות שצילמתי בהן ואני עדיין לא ממש אוהב אופרה!

כיון שנבנה גוף עבודות מכובד להפליא ומרשים ולכן ראוי להעניק לו מקום מכובד. הבימה שנבחרה היא פסטיבל הצילום הבינלאומי או כפי שהוא נקרא עכשיו PHOTO IS:RAEL שנערך פעם בשנה ועכשיו בפעם החמישית הוא פסטיבל מרשים בהיקפו שמצליח להביא כל טוב מקומי ועולמי. זו לא ‘עדות מקומית’ או פסטיבל תמונות הטבע, אלא משהו יותר אמנותי (למרות שיש בו תערוכות דוקומנטריות). כיון שהפעילות שלנו באופרה היא תחת המטרייה של העמותה שמריצה את הפסטיבל היה זה טבעי. מחיר נקבע להשתתפות (להדפסות, תלייה וכו’), שולם והעסק יצא לדרך.

אייל לנדסמן, עוד צלם וג’נטלמן ומנכ”ל הפסטיבל התנדב לאצור את התערוכה ובמסגרת של כמה פגישות הלך וצמצם את כמות העבודות הנבחרות לעיתים למורת רוחם של המשתתפים אך הכל תוקן ברוח טובה. לא תמיד האוצר והצלם מסכימים – בשביל זה יש אוצר שמסתכל על הכל ורואה דברים אחרת.

התמונות שלי שנבחרו לתערוכה לא הציגו קו אחיד – כי אין לי קו אחיד.

מהאופרה ‘כוחו של גורל

LaForzaDelDestino_3174_170510 Sepia

מהאופרה ‘נורמה

הקומיקס שהכה גלים המתעד את האופרה ‘איפה השָלַט של הטלוויזיה?!’ (הנה היא במלואה)

והאחרון שנבחר היה דימוי מהאופרה ‘כוחו של גורל’ אבל בגרסת הפליימוביל החביבה

הנה

LaForza_01_Eitan_2870 Playmobil 600px

האתר שנבחר לפסטיבל כולו היה במגדל החדש הנבנה בתל אביב, מידטאון שמו, העומד על השטח שהיה פעם מחלבות תנובה, בין מגדלי עזריאלי לתחנת הרכבת. האופרה הישראלית אף היא הרימה את הכפפה והבטיחה להרים מופע פתיחה בתערוכה בהשתתפות זמרי האופרה ולהביא תלבושות כדי לתת לתערוכה נופך יותר, אמממ, אופראי.

ההזמנה שנשלחה לכולנו הרימה את הדופק. הנה אני, שם על ההזמנה. הפעם האחרונה ששמי הופיע על ההזמנה, עמדתי תחת חופה.

IMG-20171123-WA0001

ערב הפתיחה הגיע, מגולח, מצוחצח ומעונב הגעתי, מלווה בבני משפחה וכמובן חברי הקבוצה.

כגודל הציפיה, כך הייתה האכזבה.

היו המון תקלות בתערוכה, אבל היא הייתה חשוכה מדי, עמוסת תלבושות בכמויות שהסתירו את התמונות וגנבו את ההצגה. תמונת הפליימוביל לא קיבלה אור ותמונה אחרת הייתה מלוכלכת ומאובקת כאילו נשלתה מארכיון עתיק. מה שהרים לי את לחץ הדם והביא לי את הסעיף הייתה העובדה שהקומיקס שזכה לתגובות נלהבות הודפס קטן ונתלה כל כך נמוך שגם טיריון לאניסטר, הגמד ממשחקי הכס, היה צריך להתכופף.

הייתי מופתע מכמה זה הפריע לי. אני מחזיק מעצמי אדם שקשה להעליב אותו אבל זה ממש פגע. אני ממש כעסתי. גם שם וגם בלילה כשהגעתי הביתה והלכתי לישון. שאר חברי הקבוצה הסתובבו אף הם בחלל התערוכה עצבניים.

לאורך מופע הפתיחה שבו הוקרנו התמונות מאחורי הזמרים, רתחו הרוחות. במקום להסתובב כחתנים וכלות ביום כלולות, החבורה נעלבה עד גבה גלי.

PhotoFestivalOpera_203001_171123

גם עכשיו, בדיעבד, לאחר שהכל נסגר ופורק זה עדיין צורם. הפסטיבל כולו הופק בצורה מרשימה וכאן פגעו בציפור נפשנו. עזבו נפשנו – ציפור נפשי. הימים הראשונים התנהלו כשהודעות זורמות בקבוצת הווצאפ והיעלבויות שונות בעוצמתן עלו וצפו. זה ביאס עוד יותר שהקבוצה שחושלה לה יחדיו באש המוזיקה החלה להראות שברים.

בימים שלאחר הפתיחה יצא לי להיות כמה וכמה פעמים בפסטיבל ודיברתי עם כל מי שצריך. דברים קטנים קרו אבל הקומיקס שלי עדיין סבל מהזנחה. גם  תקלות אחרות לא תוקנו וצילומים נוספים סבלו מהזנחה

ואז קרה הקסם.

הייתי בשעת שישי בצהריים בפסטיבל ועליתי לתערוכה כדי לראות מה השתנה הלילה הזה. כלום לא השתנה אבל בזמן שעמדתי שם מסתכל על התמונות והנוף מהקומה ה 35 עברה מישהי בתערוכה. נעצרה מול התמונה שלי, הפליימוביל והסתכלה. אחר כך רכנה לקרוא את השלט הקטן, שלפה טלפון וצילמה את התמונה. גיחכה לעצמה, פנתה אלי, סתם לעוד מישהו שעומד שם בתערוכה ואמרה

– “זה מעולה, לא?”
– “תודה…”, עניתי, מחוייך
– “מה? זה אתה צילמת?” היא שאלה
– “כן…”

עברתי איתה על התמונות בתערוכה והיא שאלה שאלות ואמרה שזה ממש יפה. אחריה באו עוד אנשים והסתכלו. ואז ראיתי עוד אנשים מצלמים את התמונות והמון עצרו מול אותה אחת וצילמו

PhotoFestivalOpera_8932_171201

זה סובב לי משהו במוח.

כן, היו פשלות בתערוכה ונכון, שילמנו כסף טוב אבל זכינו להופיע כחלק מפסטיבל גדול ואנשים עומדים מול הצילומים ומדברים עליהם. זה עזר לי לשים דברים בפרספקטיבה ולזכות שוב בשלוות נפש (לפחות בגיזרה הזו, כן? יש עוד המון דברים אחרים לא פתורים!). אני לא מתהדר באגו גדול, אבל גם אני נהנה מלטיפה על האגו מפעם לפעם, בטח מאנשים שאני לא מכיר ושאין להם שום אינטרס מולי. אם מישהו צחק מהקומיקס שלי או התלהב מהתמונות שלי עד שהיה צריך לצלם לעצמו עותק פרטי – דייני.

הנה, לילי מהקבוצה שלחה לי כמה תמונות משבת

PhotoFestivalOpera_0001_171209PhotoFestivalOpera_0003_171209

 

 

 

 

 

 

 

 

PhotoFestivalOpera_0005_171209שלוש התמונות באדיבות לילי סגל

זה סגר לי את הפינה. אני עדיין חושב שהיה אפשר לקבל מוצר הרבה יותר טוב וכנראה שהייתי/היינו צריכים להיות יותר מעורבים ואולי לשים לב יותר מראש אבל היינו תערוכה ויש כל מיני פייסבוקים ואינסטרגמים ובטח גם ווצאפים עם התמונות שלי.

לפיכך, אם היה עלי לסכם את החוויה, עלי לומר שהיה טוב ויכול היה להיות מעולה אבל יצאנו גם ממצריים וגם מפולין.

ואם הכותרת הזכירה לכם יצירה מוזיקלית, אין זה מקרה. ‘תמונות בתערוכה’ של המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי ליוותה אותי במהלך הכתיבה ואתם מכירים אותה – אז הנה לכם

פורסם בקטגוריה photography, Thoughts | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

רואים גורילז במקומם הטבעי

הכי טוב לראות את ה Gorillaz במקומם הטבעי. זה עצוב להתבונן בהם ולשמוע אותם בסביבה מלאכותית. החוויה הזו של הפגישה (לגמרי לא מקרית, שלא תבינו לא נכון) מועצמת כשזה נעשה כמו שצריך.

כמו למשל ב Max-Schmeling-Halle בברלין.

נניח, כן? לצורך הדיון.

מזל שהיינו שם כדי לדווח.

אלו מהקוראים שלא התעדכנו , אתם יכולים לזנק ולראות את כל הסיפור בפוסט הקודם. הנה כאן.

אני ממתין פה, עד שתגמרו לקרוא. עושה קצת מתיחות, הגב מציק קצת וגם הכתף. מחכה לכם. יאללה…

BerlinNov17_090327_171116

חזרתם?

יופי אז נמשיך.

אז כמו שכבר קראתם, לקחתי את אוהד ויצאנו אל בירת הגרמנים לראות את הגורילז.

מי אלו הגורילז – תנו לי להשלים פערים.

2-D head filppedמי שאין לו כוח לחפירה קלה, יכול לדלג הלאה לסיפור ההופעה
עד לסימון הבא!

שני בריטים מאוד מוכשרים חברו להם יחד והמציאו להקה שמצד אחד היא מאוד מוצלחת ומאוד מתועדת ומצד שני לא קיימת. המוזיקאי דיימון אֲלְבֶּרְן והאנימטור ג’יימי היוּלֵט. אלברן הוא גם המוזיקאי מאחורי Blur והיולט הוא הקומיקסאי מאחורי Tank Girl, סדרת קומיקס מצליחה (וסרט אחד מחורבן).

הלהקה לא ממש קיימת בעולם האמיתי שלנו (מה זה אמיתי?!).

הם מורכבים מ4 חברים: מרדוק (Murdoc Niccals) הבסיסט הפלילי משהו, 2D, הזמר, קלידן והאיש שעומד בקדמת הלהקה שעיניו שחורות לגמרי אחרי שמרדוק פגע בו עם מכונית ישר בפנים כשניסה לגנוב קלידים. ראסל הובס (Russel Hobbs) הוא המתופף והגיטריסטית היפנית הקטנה נודל (Noodle) סוגרת את הרשימה.

הנה הם משמאל לימין – מרדוק, 2D, נודל וראסל הובס. כך הם נראו בתחילת הלהקה

Gorillaz-Phase-One

ככה הם נראים היום

B1quJWzvp1S._CR0,0,3840,2880_._SL1000_

מה שיפה בגורילז הוא שיש סיפור היסטורי מלא איך הם נפגשו ועל השדים ששכנו בגופו של ראסל, על נודל שחשבו שהיא נהרגה בהתקפה על האולפן רדוף הרוחות שבו הקליטו את האלבום הראשון. בכל אלבום יש איזה נבל ראשי שרודף אותם והם נלחמים בו ונמלטים.

ג’יימי היולט מגיע מעולם הקומיקס. הוא יודע איך בונים סיפור ואיך לקדם עלילה. כל ההיסטוריה של הגורילז היא כזו, מגובה בקליפים מדהימים ויזואלית שמספרים הלאה את קורות הלהקה.

המוזיקה היא פנומנלית. שילוב של רוק, פופ, היפ-הופ, קצת דאנס הרבה אלקטרוניקה – קשה להגדיר איזה ז’אנר היא בדיוק אבל דיימון אלברן הוא קוסם. האלבום השני, Demon Days הוא שילוב מעולה של הכל. בחלק גדול מהשירים מתארחים יוצרים וראפרים נוספים כמו לו ריד, סנופ דוג, דה לה סול ועוד.

מי שיש לו את הסבלנות לראות – הנה ההיסטוריה של הלהקה בקליפ מרשים של שעות ארוכות של עבודה של איש אחד באינטרנט (יש המון אנשים כאלו. איזה כיף!)

 

רגע, איפה אנחנו נכנסים כאן לתמונה?

אני מצאתי את הגורילז ב2001. שמעתי את Clint Eastwood ברדיו והוכיתי בתדהמה!
(אתם מכירים את השיר. 100%. הנה הוא)

זה היה מדהים ואז התחלתי לחרוש את האלבום הראשון Gorillaz. השני היה עוד יותר טוב, Demon Days וכך הלאה. הקליפים היו שונים מכל מה שהיה בשטח וכך נוצרה לה אהבה. כשערכנו לנדב יומולדת 12 בבית (ונשבענו זה לזו שלא נעשה זו שנית לאחר המפגע של עשרות ילדים מתבגרים בסלון ישראלי) השתמשתי בקליפים שלהם כסוג של וידאו-ארט ברקע כשניגנה מוזיקה נחותה יותר לאוזני בני התשחורת.

Clint Eastwood יצא בדיוק שנה לפני שאוהד יצא. מי ידע אז שיהיה לנו ילד שבעוד שנים יהפוך לגרופי קשה של הלהקה? לפני כמה שנים הנחתי אותם על שולחנו והצעתי לו שיקשיב ויסתכל. תוך חודשיים הוא כבר הכיר את כל המילים ולא רחק היום שידע לספר לי כל שיר מאיפה הוא, מה בדיוק הוא מספר בהיסטוריה של הלהקה ועוד מיני תופינים ומגדנות. הוא אימץ סגנון ציור שמזכיר את העבודה של ג’יימי היולט על הגורילז וזהו. a new fanboy was born

בתחילת 2017 לאחר שקט של כמעט 7 שנים שוחרר אלבום חדש וצליל חדש ודימויים חדשים לגורילז. היה ברור שסיבוב הופעות עולמי זה רק עניין של זמן ולכן לאחר כמה חודשים ויום אחרי שהוכרזו מועדי ההופעות נרכשו שני כרטיסים להופעה בברלין.

כמו כל דבר בחיים, בסוף זה הגיע.

2-D head filppedלטובת כל אלו שדילגו בחינניות על סיפורי העבר…
השענו לאחור, It’s show time

 

הנה, הכנתי כבר את רשימת השירים, כדי שיהיה קל יותר.

2D Holding Setlist

אפשר להקשיב לכל הרשימה דרך כאן

הכניסה ל Max-Schmeling-Halle בברלין משאירה אותך, חובב המוזיקה הישראלי, בקנאה. תור ארוך נכנס פנימה בקצב מהיר, כולל מישוש גופני ובלי שום ספק. לא מכניסים כלום.

אנחנו בקטע של הישיבה (לא מסומן) ונתתי לאוהד למצוא לנו מקום ולאחר בחינת כמה נקודות תצפית הוא בחר לו מקום והתיישבנו.

BerlinNov17_194357_171117

קצת התבאסתי שלא ירדנו לרצפת האולם אבל בדיעבד, כשראינו את הדוחק והלחץ והעובדה שהמשטח הוא ישר (זה אולם ספורט) דווקא המיקום שלנו נתן לנו לראות את כל הבימה והוידאואים מעולה. וכמו שהכרטיסים אמרו בשעה 20:00:00.00 כבו האורות והחלה הופעה.

על הופעת הקירור של הראפרית הבריטית Little Simz אין הרבה מה לומר פרט לעובדה שהיא הייתה ממש מונוטונית, לא ממש סחפה קהל ודי שיעממה אותי עד רמת נמנום קלה.

אבל ב 21:00 כבו האורות שוב ובאולם החל להתנגן ריף בס מאיים ושאגות

Hello, hello, is anyone there?
Hello, hello, is anyone there

לקול צווחת הקהל כולל שתי צווחות פרטיות שלנו עלה לבמה הגורילה העיקרי דיימון אלברן עם מקרופון של מגפון לתחילת השיר M1 A1.

BerlinNov17_224158_171117

יש לזה משמעות שאתה פותח בלהיט מהאלבום הראשון שלך ולא דוחף מיד את השירים החדשים. גם ישר לעניינים בלי “ערב טוב ברלין!” וכו’.

אני הייתי בהיי של הופעה. אוהד פשוט ריחף שתי מדרגות אושר מעלי.

אלברן דילג ישירות ל Last Living Souls ואחריו ל Rhinestone Eyes

BerlinNov17_211207_171117

המסך הענק שמאחוריו הקרין את הקליפים המתאימים של הגורילז בעיבודי וידאו להתאים אותם לאירוע ולפעמים פשוט נסחפתי להביט בקליפ המוכר והיפיפה וברקע ביצוע חי של המוזיקה.

הנה טעימה קלה – הכול בטלפון הסמסונג S7 שלי – מרשים לחלוטין.

זה היה מהפנט.

Gorillaz setlist at Max-Schmeling-Halle Berlin Germany THINעל הבימה היו המון אנשים. שישה זמרי רקע מעולים – שלוש זמרות סול ושלושה זמרים שמדי פעם קיבלו הזדמנות לתת בראש והיו מצוינים בפני עצמם (יש סרט תיעודי שלם על כך, זמרות רקע שרוצות לנוע  קדימה אל קדמת הבמה – Twenty Feet from Stardom). שני מתופפים שתפקדו במקום ראסל, המתופף אחוז השדים, שני גיטריסטים למלא את נעליה של נודל, ספק גיטריסטית ספק super soldier, כמה ראפרים שעלו וירדו לפי הצורך, כולל הבריטית Little Simz שהייתה מעולה על המוזיקה של אלברן ולא לבדה. מה שמוכיח עוד יותר את העושר של המוזיקה שלו.

במבט לאחור, בחירת השירים נתנה לקהל כולו ובפרט לנו את מה שרצינו.

כן, היו כמה שירים שלא הגיעו אבל עדיין כל הלהיטים הגדולים היו וגם כמה שירים שלא היו להיטים אבל כיון שאנחנו טחנו את האלבומים הם היו מוכרים ואהובים (אוהד גם עבר על כל הרמיקסים, מכיר את כל האיזוטריה וכל מיני שירים שגם אלברן לא סגור שהוא הוציא לעולם).

חלק מהשירים קיבלו מעטפת חדשה, ביצועים שקצת סחפו לרוח האלבום החדש אבל רעננו את הביצועים המוכרים. הוידאו שניגן מעל הבימה שמר את כולם בקצב.

קיבלנו גם מנה מעודנת של האלבום החדש שלקח לי המון זמן לעכל ולהתחיל לחבב למרות שהוא ממש פחות ברוח הגורילז. יותר מדי מתארחים, פחות מלודי אבל יש בו גם כמה שירים שעם הזמן למדתי להעריך כמו Strobelite שלא הצלחתי להוציא מהראש ימים ארוכים כולל

דיימון אלברן הוא וואחד מוזיקאי מוכשר אבל לא הכי כריזמטי שיש בעולם. הוא התרוצץ, שר, מנגן בהמון כלים, שר עם מגאפון ליצור את האפקט השירה שיש למשל בשיר  Rhinestone Eyes. עדיין הוא סחף את הקהל ואותנו גם כל פעם מחדש. הוא אכן ניסה את מזלו בגרמנית במבטא בריטי בגרסה המקומית של “Shalom Tel Aviv” הדרוש לכל הופעה.

שעתיים בערך העונג נמשך. בתחילה ישבנו, רוקדים במקומנו אבל לאט לאט הקהל הגרמני החל לקום ולרקוד.

BerlinNov17_211550_171117

לעיתים המתארחים היו על הבמה, עושים ראפ (שלא לומר מראפרפים) ולעיתים הם שרו את הקטע שלהם מעל המסך הגדול כששאר הנגנים ודיימון אלברן נמצאים על הבמה ומגיבים.

BerlinNov17_212313_171117

BerlinNov17_210850_171117

הכי משעשע היו מוכרי הבירה. מהרגע שנכנסנו ועד שכבר היינו בחוץ, מוכרי בירה הסתובבו להם, עולים ויורדים עם חבית (!) מקוררת של בירה על הגב במנשא מיוחד וממנה יוצא צינור וברז בירה. אנשים קנו או כוס או קנקן של ליטר. כמה פעמים. שוב ושוב.

אני רציתי בירה אבל כשראיתי את הדרך לשירותים היה לי חבל להפסיד מההופעה כל כך הרבה זמן. אז התאפקתי.

לדעתי במהלך ההופעה, רק בבלוק שאנחנו ישבנו שתו יותר בירה משלושה ברים תל אביבים ביום חמישי בערב. כשההופעה החלה עברו המוכרים לפנסי ראש כדי לא להפריע והמשיכו את השירות.

BerlinNov17_204236_171117

BerlinNov17_211519_171117

השירים פשוט טובים וכל פעם אני ואוהד מביטים אחד לעיני השני, מנסים לזהות מהצלילים הראשונים באיזה שיר מדובר ואז בדרך כלל צווחים באושר, כמו ילדות בשורה ראשונה של ג’אסטין ביבר.

כשדיימון עובר לענוד גיטרה אקוסטית לגרסה יפיפייה של On Melancholy Hill המון מצתים נשלפים לנפנוף, כמו בימים הטובים לפני היות הטלפון חכם

BerlinNov17_213326_171117

הכי קל כשהדיימון מוציא את המלודיקה שלו – סוג של הכלאה בין קלידים לכלי נשיפה כמו למשל ב Tomorrow Comes Today ואז אתה חושב לעצמך –רוקסטאר אמיתי מעביר אותה בקלילות גם עם כלי ממש גיקי כמו מלודיקה. מזל שיש וידאו ארט מעולה

BerlinNov17_211508_171117

BerlinNov17_224023_171117

ככלל, עם ההתקדמות של ההופעה לא יכולה המחשבה להתגנב לראש:

איזה מעולה זה לגור בעיר שכל פעם עוברים בה כל המופעים וההופעות הכי שוות ויש אולמות ממש בתוך העיר שיורדים מהרכבת ונכנסים והלהקות והדיימון אלברן לא עושים הנחות ומגיעים עם הכול. כל הסט, כל הגימיקים, כל הלהקה, המסכים, הסאונד, הכול כולל הכול.

BerlinNov17_212747_171117

לקראת ההדרן, כבר עמדנו על הרגליים מפזזים באושר עם כל הקהל הגרמני, שרים בקול רם. Little Simz שכל כך הביאה לי את הסעיף לפני, כבר לא יורדת מהבמה ונותנת צבע מעולה להופעה.

בהפסקה לפני שעולים חזרה להדרן הפנים של אוהד אומרות הכול. אני לא צריך את המילים שבאות אחר כך כדי להבין שהילד בשמיים. הפולנייה הפנימית שבתוכי מתיישבת על הספה ושמה את הרגליים על השולחן. My work here is done.

ההדרן קצת מבאס בהתחלה עם שיר שאני לא מכיר בכלל, ממחלקת איזוטריה וזוטות אבל Kids with Guns עם ליין הבס החזק שלו ווידאו ארט איקוני ממש מרים את האולם על הרגליים ואנשים דופקים עם קנקני בירה ריקים על המעקות.  Feel Good הנהדר בביצוע מצויין גורם לתקרת האולם לרעוד ולאוהד ולי להחליף מבט עם תחינה – “שלא יגמר לעולם!”

BerlinNov17_224207_171117

אבל זה נגמר. מתכוננים לנחיתה עם גרסאות ענק של שני שירים טיפה יותר רגועים – Don't Get Lost in Heaven שנותן לכל זמרי הרקע מסלול המראה ונחיתה מעולה ואז קרשנדו ענק של Demon Days ונגמר.

הקהל הגרמני קם כאחד ובאופן לא אופייני מתחיל הסתערות, שלא לומר בליץקריג אל היציאות. להפתעתנו הבירה עשתה את שלה – תורים לשירותים ותורים עצומים לדוכנים שבהם, כפי הנראה מחזירים את הכוסות והקנקנים לקבל את הפיקדון חזרה.

כמו בחזית הרוסית ב 1945 אנחנו מתקדמים אל המלתחה לאיסוף כל המעילים והאקססוריז.

אני חושב שהחיוך על פני שנינו אומר את כל מה שאני יכול לכתוב בכמה פסקאות

BerlinNov17_230003_171117

היה מעולה. כל היום היה נפלא וזה היה סיום נהדר. אפילו אויר הלילה הקר (פאקינג מעלה 1 מעל האפס) לא יכול לצנן את ההתלהבות.

טראם ישיר למלון ואנחנו צונחים. לילה טוב קופים יקרים.

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה