שירים שאפשר ללעוס בחצר האחורית

עומד איש לא צעיר, עם שם שכל כולו הוא ארץ ישראל של פעם – יענקל’ה רוטבליט ומסביבו קבוצה קטנה של יוצרים צעירים שיכולים להיות בניו ובמובן מסוים הם באמת. הם מסתכלים עליו בהערצה והוא עליהם ואני על כולם.

HachatzerHa'achorit_0017_170308

היכל התרבות בתל אביב. הופעה חגיגית של החצר האחורית.

מי?

החצר האחורית. עוד חור בהשכלה המוזיקלית שלכם. אולי לא חור, אבל הם פלא מנגן ושר שצריך להיות הרבה יותר קדימה מאחורה. מתי ישבתם לאחרונה והקשבתם למילים של שיר? חשבתם על מה הוא אומר? מתי לאחרונה היו לנו שירי מחאה כנים ואמיתיים שגם נשמעים טוב והם לא למיטיבי שמע בלבד?(למרות שבתחום הראפ העברי המתחדש יש כמה דברים משובחים)

הנה, קחו טעימה – ‘ים המוות’

“שם במקום הכי נמוך בעולם
תראו איך הים הולך ונעלם
לאורך החוף נפערים בולענים
בולעים בלי ללעוס כבישים ומבנים”

HachatzerHa'achorit_0015_170308

יענקל’ה רוטבליט הוא אחד מכותבי המילים הטובים ביותר במוזיקה העברית ב 50 השנים האחרונות. אתן מכירות את השירים שלו. כולם שרו אותם –  יהודית רביץ, שלום חנוך, שמוליק קראוס ,מתי כספי, נורית גלרון, ריקי גל, קורין אלאל, יהודה פוליקר, שלמה ארצי, מיקי גבריאלוב, ג'וזי כץ, להקת תיסלם, כיף התקווה הטובה, להקת אחרית הימים, השלושרים, יגאל בשן, אריאל זילבר, יזהר אשדות, נינט טייב ותמר אייזנמן וגם החצר האחורית. “בלדה לעוזב קיבוץ”, “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה”, “דברים שרציתי לומר”, “באה מאהבה”, “דרכנו” (לא קלה היא) וכמובן “שיר לשלום” – כל אלו הם פסקול המלווה את המוזיקה הישראלית לאורך דרכה.

רוטבליט לא מעקם את השפה והמרחב כמו מאיר אריאל אבל האמירה שלו ברורה תמיד יש סיפור בשירים שלו ויש בו מחאה. מחאה רהוטה, סדורה שאין היום בקרב הדור הצעיר (בוא נשים את שאנן סטריט ועוד כמה רגע בצד) שירה כזו שמביעה דאגה סדורה למצב החברתי, פוליטי וכלכלי פה. אני מפחד להישמע קשיש מכפי גילי אבל ב”נמסטה” של סטטיק ובן אל, שלא לדבר על עומר אדם – אין יותר מדי תוכן עמוק או אמירה.

הבעיה של רוטבליט, אני מניח שהייתה בו מחאה אבל לא איך להוציא אותה החוצה כפי שתמיד עשה ולכן ב 2011 כשחיפש אנשים שיבצעו שירים חדשים שלו מצא שלושה – תומר יוסף, איתמר ציגלר וגֶדי רונן. לא יוצרים מתחילים בתחילת דרכם אלא מוזיקאים מובחרים הפועלים באזורים אחרים לחלוטין של המוזיקה הישראלית (בלקן ביט בוקס של תומר יוסף, למשל). ההרכב הוא נפלא. יש שם המון כבוד הדדי ועושה רושם שהם נהנים יחדיו – הנביא הקשיש נהנה מהאנרגיות המתפרצות (תומר יוסף לבדו מייצר יותר אנרגיה מכל הכורים בפוקושימה) והשלושה מקבלים מילים והיסטוריה ומסלול להמריא גבוה, גבוה.

יאללה חפרת מספיק. איך הייתה ההופעה?!

ההופעה הייתה נהדרת.

ימים אחרי אני עדיין חושב עליה ומזמזם לי שירים. נדב ואוהד אפילו תופסים אותי ומתחילים לשיר את המילים, כך שכנראה היה להופעה השפעה.

HachatzerHa'achorit_0059_170308

ראשית זה רוטבליט.

צולע פנימה לבמה (את הרגל השאיר בירושלים, בששת הימים) עם שיער לבן הראוי לנביא ירושלמי אבל עם חיוך רחבה וקסם שמיד זוכה לנהרה של חיוכים מהקהל.

אחר כך זה השלישיה שישבו לרוחב הבמה, תומר יוסף, איתמר ציגלר וגֶדי רונן, במעין חצי מעגל ולא במבנה רגיל של להקה כשהתופים מאחור וגיטרה לפנים. נותנים כבוד וכולם שווים. יחד איתם עלו גם הגיטריסט רון בונקר והקלידנית תום דרום (הי, זכרתי שראיתי אותה ולשמחתי החיפוש בבלוג העלה את תום דרום עם אסף אבידן, אז ב2012). רק ספי ציזלינג בחצוצרה ויאיר סלוצקי בטרומבון הוגלו לאחור

HachatzerHa'achorit_0031_170308

קשה לי לקרוא להם להקה. אולי הרכב או סופרגרופ יותר יתאימו. הם שרים ומנגנים בהרמוניה נפלאה. לכולם יש מקום והחיבור בין מוזיקה למילים נדיר. “מבינים אותם ממש טוב”, אמרה לי אורית שישבה לידי. זה נכון וגם זה נדיר. אני מניח שעם כזה טקסט, לכל היושבים על הבמה חשובה ההגייה של כל מילה ומילה ואתה יושב בחושך עדיין אורית שלא עשתה שיעורי בית כנדרש התפעלה מעומק הביטוי כי היא שומעת ומבינה. החריזה, המצלול הכל יושב מהודק במקום ופשוט מתדפק על האוזן ונכנס עמוק בין שתיהן.

הטקסט חוגג את עצם קיומנו כאן (“הסיפור הגדול”) מדבר על פערים בין עניים לעשירים ("שיר האביונים"), על החיסול של ים המלח ("ים המוות"), מזכיר את הטייקונים (“קורח הטייקון”) ולא שוכח לומר ש”כל האופציות על השולחן”.

כל פעם חצרן אחר שר והאחרים ליוו אותו. רוטבליט הוא זמר חלש אבל משכנע בדיקלום הזה שלו. תומר יוסף הוא זמר מעולה וקשה לי להבין איך הוא מתופף בהתלהבות ושר בדבקות ומשדר כל כך הרבה גרוב

HachatzerHa'achorit_0108_170308

בכלל המוזיקה נעה דרך כל כך הרבה סגנונות חלקם גרובים, עם המון Fאנק וחלקם חוזרים לימי אריק איינשטיין (רק תקשיבו ל”איש בחליפת הזכוכית” ששר איתמר ציגלר).

HachatzerHa'achorit_0133_170308

הקהל הוא קהל שבע של היכל התרבות, כחלק מפסטיבל 60 שנה להיכל התרבות וכשרוטבליט דיבר אליו ועל השינויים באווירה נדו הרבה ראשים בהבנה. כשאיתמר ציגלר שר במלאכיות על “האור החדש”, זה דיבר בדיוק על זה – על השינוי האיטי שחל בחברה ובמדינה, לא מהפכות אלא חשיכה שיורדת לאיטה.

החושך ירד על הארץ
לא בבת אחת, לא פתאום
האור הלך ופחת והלך ופחת
מעט מעט, יום יום

תחילה כה מעט , עד כי מתי מעט
נתנו עיניהם להבדל
כי לאט לאט מצטמצם האור
ומתארך הצל

מזל שהיו כלי נשיפה ותומר יוסף שהרימו שוב ושוב והזכירו גם את הצד הכיפי של החצר האחורית שגם אם יש להם משהו נוקב לומר, הם יודעים לומר אותו בזמן שאתה רוצה לרקוד.

HachatzerHa'achorit_0127_170308

קשה להאמין כמה תוכן ושירים יש להרכב רק משני אלבומים אבל אם אתחבר למסורת הירושלמית של יענקל’ה רוטבליט – כל שיר מלמיליאן. כמובן שאת אגרוף הפלדה בכפפת הקטיפה הם השאירו להדרן כי כמו שאמר רוטבליט "לא נלך בלי לעשות לכם מצב רוח טוב".

(תומר יוסף גם ביים וערך, האיש הוא תופעה)

הפליט הוא שיר שפשוט בועט ישר בבטן או נמוך ממנה. מקפיץ, שמח ואקטואלי בכל משפט, חרוז ובית חוזר. לשים אותו בסוף הבטיח דיון ער בכיכר הבימה שאליה נפלט כל הקהל ואולי גם זו היתה הכוונה למרות שלדעתי זו מחאה למשוכנעים וכולנו יצאנו מתבוססים בצדקת כפינו ומרגישים שהנה עשינו משהו (ולא עשינו כלום)

אבל לא אסיים בלי לעשות לכם מצב רוח טוב. הנה עוד שיר, אחד האהובים עלי של החצר האחורית

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

שאריות שיטפון לשבת

בשבת בדרך כלל לא נהנים משאריות, אלא אם שישי היה עמוס.

בשישי היה עומס גשם ולכן נהנו בשבת משאריות שיטפון בנחל אוג. זה שיטפון עניים שכזה כי קל להגיע אליו ולא צריך מיומנויות או רכב מיוחד. שעה מהבית ואנחנו בשיטפון.

WadiOgFloods_1152_3_4_tonemapped_180127.jpg

לי היו תכניות לזנק מוקדם לפני שיטפון המטיילים אבל המשפחה קמה לאיטה ואכלה ארוחת בוקר של שבת כהלכתו. ואז החלה הנשירה הטבעית וכך מצאנו עצמנו נורית ואנוכי בדרך על כביש ירושלים לבדנו בדרך לצומת אלמוג

WadiOgFloods_1172_180127(אין לי כזו כרס, נשבע לכן אבל החולצה והרוח חברו יחדיו להשמין אותי!)

בחניון שמעל לנחל היה עומס קל אבל יש מספיק נחל לכולם. הוא שטף היטב בלילה ואתמול אבל מאז שפסקו הגשמים לפנות בוקר, נחל אוג שוטף אבל פחות.

WadiOgFloods_1182_180127

זה שהוא הולך ומזדרדף מאפשר לנו להתחיל ולהכנס למעוק של אוג אבל עם תמיד עם אוזן כרויה לשמוע אם מתחיל שוב פעם לשטוף ותמיד מסתכלים שהמפלס לא מתחיל לזוז למעלה. לא נכנס לעומק, לא כשיש עוד מים בנחל ואולי עוד ענני גשם בדרך

WadiOgFloods_114920_180127

תמיד מצחיק אותי שלמרות המצלמה המשובחה התלויה על צווארי, תמיד תהיינה תמונות טלפון.

לא יכולתי לצאת מהבית בלי כמה עוזרים.

ראשית, צלם מערכת הבלוג הותיק, מר הנס שפק שליווה אותנו לאורך כל הדרך

WadiOgFloods_1185_180127

שנית, גם גמל ונווד התלוו אלינו לדגמן מדבר

WadiOgFloods_1134_180127

WadiOgFloods_1167_180127

WadiOgFloods_1126_180127

כשעלינו למעלה, ומצאתי גמל בקנה מידה יותר גדול ישבתי לצלם את שני הגמלים יחדיו. הנווד המדברי של הגמל האמיתי, בדואי חביב כל כך התלהב שעזר לי לעגן את הפליימוביל ברוח המטורפת ששררה שם והתחלנו לדבר עד שהציע לנו להכין תה והכין תה שהכיל 1:1 מים וסוכר אבל היה הדבר הכי מחבק וטעים ברוח הקרה

WadiOgFloods_1237_180127

והיה עוד דבר אחד.

הקריאות הן מה שמשכו את תשומת ליבי. ואז ראיתי פרץ של צבע נוחת על עץ ומיד ידעתי, גם בלי אוהד לצידי שזה שרקרק גמדי

WadiOgFloods_1231_180127(הנה, לחצנה לגרסה גדולה של הפלא הקטן)

הוא עמד ונתן בי מבט ואני הייתי כל כך מבסוט מהיופי הזה שעומד לו על עץ ומתעלם מכל העוברים והשבים שהתעלמו ממנו.

WadiOgFloods_1146_180127

עמדנו שם למטה, ליד הנחל השוטף ואז הסתובבנו ופשוט חזרנו הביתה – יש עוד מרק וקציצות בבירה שצריך להכין ולהאכיל את הגוזלים הלומדים.

פורסם בקטגוריה Playmobil, Travel | עם התגים , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

חלום ליל קיץ מרהיב מחפש הגיון

מה המשותף לאופרה חלום ליל קיץ ולסרטי סופרמן האחרונים, ולריאן ועיר אלף הכוכבים, כל סרטי הרובוטריקים וכמובן סאקר פאנץ’

AwfulMoviePosters

אומר זאת כך, יונית – “העלילה לא מפריעה בכלל לחוויית הצפייה”

זה לגמרי נכון לגבי האופרה “חלום ליל קיץ” שמועלית בימים אלו בהפקת מקור של האופרה הישראלית. אופרה מודרנית למדי, שנכתבה ב 1960 ובאנגלית שנשמעת משונה באוזן אחרי כל האופרות באיטלקית ובשאר שפות שאינן אנגלית.

המקור, הקומדיה של שייקספיר כבר עושה את החיים קשים. זו אגדה כל כך מסובכת עם קווי עלילה שמתפצלים ומתחברים כך שבא לך פשוט לשים את המוח במצב המתנה ופשוט לתת לעיניים לעבוד על ניוטרל.

אבל האופרה הישראלית לקחו את המחזה השייקספירי המתרחש בלילה אחד ביער הפיות ושמו אותו בהוליווד של שנות ה40 בהברקה מעולה. לא ברור לי אם זה תרם להבנה אבל זה נתן מקום לבנות במה יפיפייה.

MidnightSummerDream_9465_180102

אוברון, מלך הפיות אצל שיקספיר, הפך לבמאי הוליוודי שמסתובב כמו מלך על הסט. טיטניה, מלכת הפיות, היא השחקנית הראשית, דיווה אמיתית.

MidnightSummerDream_9413_180102

השדון פָּאק, הוא סוג של פרד אסטר דקיק ושרירי שרוקד על הבמה מעולה כולל קטע ריקוד אמנותי שלא ברור איך הוא שייך אבל בבלאגן ששורר בלילה שאוברון משתולל, זה משתלב יפה.

MidnightSummerDream_0450_180102

ראשית, אני חייב להזכיר לקוראות. הכותב אינו מומחה אופרות.

שנית, המוזיקה ממש לא עניינה אותי. גם לא השירה. הכל היה גם קצת ארכני ואפילו איטי יחסית לאופרות הקודמות שראיתי וצילמתי שם פוסע מישהו אל קדמת הבמה המעוצבת ושר איזה 10 דקות בלי לזוז.

‘צטערת

יחסית לאופרה בריטית הייתי אומר It was not my cup of tea

אבל נהניתי לצלם!

הבמאי עידו ריקלין, אלכסנדר ליסיאנסקי, מעצב התפאורה ואבי יונה בואנו (במבי מתהילת המופעים של שלמה ארצי) שעיצב את התאורה בנו לי סט מושלם. ההמצאות היו נהדרות. כולל עיגול מרחף שכל פעם היה משהו אחר. ירח המאיר תמונה נוגה של הלנה השרה

MidnightSummerDream_9542_180102

או יהלום ענק המאיר את אמבט קצף של טיטניה

MidnightSummerDream_9696_180102

בכלל כל סצינת האמבט העיפה לי את הסכך. יש לי מלאנתלאפים תמונות משם. אתן מקבלות רק שתיים

MidnightSummerDream_9707_180102

יש בקומדיה המקורית של שייקספיר וגם באופרה עלילה מקבילה על חבורה של פשוטי עם שרוצה להפיק מחזה לדוכס והדוכסית המקומיים. בהפקה של האופרה הישראלית ניק בוטום וחבריו הם פועלי במה שזה משתלב יפה בקונספט של הוליווד שנת 40.

MidnightSummerDream_9623_180102

זה גם מרים להנחתה כי הדמויות השונות במחזה שבתוך האופרה הופכות לדמויות היסטוריות מעברה של הוליווד הקלאסית – קאובוי, דורותי מארץ עוץ, האריה הפחדן שגם משחק אותה כמו האריה של MGM, גראצ’ו מרקס, צ’ארלי צ’אפלין ועוד

MidnightSummerDream_0370_180102

MidnightSummerDream_0231_180102

MidnightSummerDream_0267_180102

לא רואה ממש סיבה למה לעשות את זה ככה, אבל למה לא?

כדי לתת עוד קצת אוירת שנות ה40 בהוליווד, פתיחת האופרה וסופה מלווים בהקרנות קולנוע ישנות, משהו כמו יומני קולנוע ישנים שבהם שתולים ברמה מעולה (אני יודע להעריך עבודת וידאו טובה) גם השחקנים ולאורך כל האופרה מדי פעם, על מסכים מאולתרים כמו סדין גדול או איזה מפרש מוקרנים קטעי קולנוע שהשחקנים שעל הבמה מגיבים להם. כמו למשל דמטריוס השר אל הלנה הנופלת מצוק. הלנה מוקרנת על מסך גדול כשהיא נופלת הרחק, הלאה מהמצלמה ודמיטריוס עומד בדלת ה EXIT של הקולנוע. רפרנס בתוך רפרנס בתוך רפרנס. בדיוק בשבילי.

MidnightSummerDream_9662_180102

וגם מקהלת פיות יש, נערות מקהלה דמויות שירלי טמפל שכאלו (נו, נועה קיריל של 1930) ששרות בגוון מלאכי בנקודות המפתח בעלילה הלא ברורה, אבל, מה אכפת לי.

MidnightSummerDream_9407_180102

וכמובן הרגע לו כולם חיכו – הרגע בו השדון פאק הופך את ניק בוטום, פועל הבמה לחמור. התאורה פה נראתה כמו יער פיות שכזה, בין הקונספט של בימת הסרטים לבין התפיסה הרגילה של יער הפיות.

MidnightSummerDream_9816_180102

וכמובן בסופו של אותו ליל שימורים פאק הופך את ניק בוטום חזרה לדמות אדם לאחר שבילה לילה עם מלכת הפיות טיטניה.

MidnightSummerDream_0094_180102

לסיכומה של אופרה – אני נהנתי. ויזואלית היה מדהים. כאופרה? וואלה לא יודע, לא השאיר עלי כזה רושם אבל אני לא דוגמה כזו טובה לקהל חובבי האופרה באשר הם. אני מניח שטהרני האופרה ושמרניה יתקשו לבלוע את הצפרדע (שלא לומר את החמור) אבל אם תפתחו את הראש, אולי זה ישמע אחרת.

MidnightSummerDream_0083_180102

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

מבט לאחור של הטרובדור בשחור – אהוד בנאי

שלושה שירי געגועים שר אהוד בנאי במופע אחד. שלושה חברים שהלכו איתו כברת דרך, השפיעו עליו ואינם עוד. אחד מהם הוא ‘בלוז כנעני’ על מאיר אריאל שהוא אחד השירים שאני הכי אוהב של בנאי. ‘דוד ושאול’ מספר, דרך הסיפור התנכ”י על הקשר בין בנאי ליוסי אלפנט שהפיק וניגן באלבומו הראשון והיה שם ברגע הפריצה שלו.

EhudBanai@Gray_0499_180109

את השיר השלישי לא הכרתי.

’ז’אן ז’אק מון אמי’ הוא שיר שבנאי שחרר לפני שבועות ספורים, לזיכרו של חברו המתופף, ז’אן ז’אק גולדברג שהיה הכי מוכר כאיש הגדול עם הפנים הלבנות מאחורי מערכת התופים של להקת הקליק (יש לי זכרון מעומעם של הופעת איחוד או משהו) והיה אחד מהכוחות שהניעו את בנאי לפרוץ ולשנות את הרוק הישראלי.

עיתונאי המוזיקה של הארץ, בן שלו, כתב על גולדברג ובנאי לפני שבוע, הרבה אחרי שקבענו ללכת לשמוע את בנאי, אבל זה השתלב יפה. הנה הקישור לסמולנים, חובבי הקריאה ושאר מנויי הארץ כמוני.

הוא חוגג 30 שנה, לאלבום הפריצה שלו, אהוד בנאי והפליטים. שני פליטים, יוסי אלפנט וז’אן ז’אק גולדברג הלכו לעולמם (1991, על בימת הלוגוס מדום לב) וגולדברג (2006, סרטן) ורק גיל סמטנה ממשיך ללוות את בנאי. גם במופע הקטן הזה, חלק מסיבוב ההופעות של חגיגות 30 השנה הוא לצידו (ראשון משמאל, על הבאס וההפקה המוזיקלית)

EhudBanai@Gray_0652_180109משמאל – גיל סמטנה: בס, מאיה בלזיצמן: צ’לו, אהוד בנאי, ערן פורת: תופים, אלעד כהן בונן: כלי הקשה וסאמפלר, נושי פז: גיטרה

מועדון קטן יחסית הוא הגריי ביהוד, אבל הצליח להיכנס לסבב של הגדולים ואפשר להגיע בקלות מהבית, עם חנייה פשוטה וחברים. זה מאפשר לנו להיות ספונטניים מדי פעם ולשמוע זמרות וזמרים אהובים בקלות. סאונד בסדר, לא מספיק בירות מרתקות אבל יאללה, אפשר לרדת בנעלי בית.

הבעיה היחידה הפעם הייתה דרישת האמן, מר בנאי כפי שגילתה חברתנו הטובה שכדי להגן על שמה הטוב והצח אקרא לה בב”ד. חשקה נפשה בסלט מרענן ושהתפריט גרס שינוקד בקוביות גבינה לשם שלמות. אך גבינה וקוץ בה – מלצריתנו הצעירה בישרה בחיוך שלאור דרישת האומן לא יוגש חלב לצד בשר (במנות שונות – אך כאלו שמורכבות באותו מטבח). אבל, כך הצעירה, יש קינוחים חלביים וקפה עם חלב. בב”ד שהיא אדם מכיל, אוהב, מקבל ומחייך אל העולם – הפיוז קפץ לה ובאיזה מקום בצדק. זו עיסקה מסחרית שאנו שילמנו כרטיס לשמוע את מר בנאי החביב עלינו עד מאוד ואין לנו בעיה עם אמונותיו ודרכיו אבל עד הרגע שהוא כופה אותן עלינו.

עלייתו של הבנאי הרגיעה את הרוחות. כמו קרוב משפחתו הרחוק, בוב, גם הוא יודע לתקן.

EhudBanai@Gray_0624_180109

הוא לא זמר ענק אבל הנשמה, המילים והנגינה שמים אותו גבוה מעל. כמו דודו יוסי יש לו יכולת הגשה וצורת שירה שהיא יותר מזימרה. הוא נפלא, ענק ותותח והאלבום המדובר הוא אחד האלבומים החשובים והמשפיעים ביותר ברוק הישראלי.

תראו איזו רשימת שירים נהדרת (צולם בבוקר שלמחרת, עם זריחת החמה כשעדיין מתנגן לי בראש השיר היחיד שלא היה וממש חסר לי – רוחות הצפון)

EhudBanai@Gray_0663_180110

הג’וקרית שלו היתה מאיה בלזיצמן. צ’לנית נהדרת שזכינו לראות את תחילת שיתוף הדרך שלה עם אהוד בנאי, אי שם בפסטיבל הפסנתר ב 2011 (הנה, אפילו אז התפעלתי ממנה). ב 2011 נפלתי כשהיא פסעה לנעליה של מזי כהן כששרה את תפקיד מאמי בשיר החתונה (שבאופרת הרוק נקרא חתונה ומשום מה כאן הוא נקרא עיירה בדרום).

EhudBanai@Gray_0574_180109

הפעם זה נראה טבעי. גם מאיה בלזיצמן צ’ילנה בקלילות תוך כדי שהיא שרה את תפקידה של מאמי. הבעיה בשירי המחאה של אהוד בנאי, היא שהם עדיין רלוונטים למרות שעברו שנים ארוכות הניכרות בשערו המלבין של בנאי.

 

כשענד לעצמו את המפוחית שלוקחת אותו לימיו כנגן רחוב קיוויתי שאזכה לרוחות הצפון (“…קניתי לי חבר בשם דייגו / כמה בירות – זה כל מה שהוא לקח / אמר שזה ממיס את האגו / על הרצפה צנח”)

EhudBanai@Gray_0604_180109

אבל לא.

לפחות קיבלתי את ‘הכוכב של מחוז גוש דן’ האירי. עיברות מעולה של השיר האירי הפופולרי Star of the  County Down (הנה ביצוע פחות מוכר אבל ממש שמח). חוצמזה, קיבלתי הדרן עם כמות שירים שמחה שהרימה את הקהל, עם טיפ טיפה הסלאחי ולמרות שעברה שעה וחצי, זה נראה כמו כלום. רק המגבת של ערן פורת המתופף העידה על המאמץ והזמן שחלף.

EhudBanai@Gray_0597_180109

היה נינוח ומעולה.

הופעת רוק של אמצע השבוע, בנעלי בית מטאפוריות עם חברים ובירה ואהוד מרחיבה דעתו של אדם, עושה אותו שמח וחביב לבריות אפילו אם מזיזים לו את הגבינה.

מוקדש לבב”ד, כפרעליה שתמיד סלטה יהיה משופע בכל אשר יחפוץ ליבה.

פורסם בקטגוריה Music | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

תותים תוצרת בית. בום!

יש כאלו שמדברים על חקלאות אורבנית. יש כאלו שעושים!

יש ערים שלמות שהתפרסמו סביב פרי מסויים. יש מי שלוקחים את הנושא לידיים!

נעמי שמר כתבה שיר שפחות או יותר אחראי לקריירת הזימרה הקצרה של השחקן משה בקר. השיר ידוע במיוחד בזכות השורה:

תות שדה מרמת השרון / חגיגה אמיתית בגרון

זהו. כל זה שייך לעברה המפואר של מדינת ישראל כי הגינה שלי התחילה להפיק תותים ברמות מעולות.

נכון, אני עוד עובד על הגדלת היבול כדי לעלות לרמות של יצוא או לפחות לקערה עם קצפת, אבל רמת השרון  לא קמה ביום אחד.

אתמול נערך קטיף ראשון ונבחרו שלושה תותים כביכורי התות. בטעימה עיוורת וכמובן, בלתי משוחדת בעליל הם נבחרו הטובים ביותר בבית. אמנם היה קשה קצת לחלוק אותם בין כל האוכלים אבל הסתדרנו

תות טרי, שנקטף זה עתה ובידיך הענוגות (רואים בתמונה שהן ענוגות, לא?) הוא פשוט נפלא.

אז יאללה. תביאו שמנת או לכל הפחות קרם פטיסייר מעודן ונשב על תותים

 

פורסם בקטגוריה Food, Thoughts | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

סוף ממולא בטעות תחילה – עלי כרוב ניצנים ממולאים

נורית התחילה וזה היה הרעיון שלה. היא רצתה גינה במרפסת וחפרה לי בראש והביאה את הגננים הנכונים והרימה גינה יפיפייה. ואז החליטה לשתול פרחי כובע נזיר ושתלה במקומו כרוב ניצנים.

זה סיפור שמתחיל בטעות שתילה ומסתיים בארוחת צהריים מעולה של כרוב ניצנים ממולא.

StuffedBrusselsSprout_9340_171223

אז נורית, זו מהפרח, שתלה כרוב ניצנים באדנית גדולה הכרוב שמח מאוד על התנאים הנוחים וגדל וגדל וגדל.

StuffedBrusselsSprout_9292_171223

הכוונה היתה לשתול את כרוב הניצנים באדניות של ירקות אבל היא התבלבלה. והכרוב המשיך לגדול ולגדול וניצנים לא נראו בארץ.

StuffedBrusselsSprout_9294_171223

אז ישבתי ושאלתי את עצמי, מאין יבוא עזרי? איפה אמצא מידע על גידול כרוב ניצנים? לו רק הייתה לי גישה לרשת מידע בינלאומית שם אפשר לברר שאלות על כרוב ניצנים ולראות סרטוני חתולים.

בינות לסרטי החתולים גיליתי סרטוני כרוב ניצנים וגיליתי שעלי לקטום את רוב עלי הצמח כדי להכניס אותו ללחץ ואז יוציא ניצנים בדמות כרובונים קטנים.

StuffedBrusselsSprout_9297_171223

אז בשבת בבוקר עטיתי על עצמי את האוברול וכובע קש ויצאתי לפינת המרפסת להיות חקלאי. ברגש וחיל ורעד קטמתי את רוב עלי הצמח במזמרתי הוותיקה.

StuffedBrusselsSprout_9312_171223

צרור יפה הונח במטבח. אבל חבל סתם ככה לזרוק עלים נהדרים כאלו טריים לחלוטין כמו שאי אפשר למצוא בשום מקום. מצווה היא לקחת אותם ולמלא אותם!

באותה רשת של סרטוני חתולים ביררתי שאין בעיית רעילות  או משהו, אבל נראה שהכל בסדר והערימה יכולה לעבור בישול בלי לאיים על אף אחד מהאוכלים. לעלים יש טעם אגוזי קל והם קצת קשים אבל טעימים. בסופו של יום, זה כרוב. עוד אחד ממחלקת הכרוב וכרוב ממולא הוא מוכר וידוע אז למה זה לא?

StuffedBrusselsSprout_9314_171223

יודע אני את הכללים של ריכוך וקיצוץ אבל בכל זאת חפצתי להיתלות באילנות גבוהים או לפחות בכרובים נוספים ושלפתי בין חתול בוהה עם קרני אייל לחג המולד, לבין עוד שיר של סטטיק ובןאל את המתכון של לימור לניאדו תירוש לעלי כרוב ערבי (מלפוף) ממולאים (הנה, זה פה, באתר הארץ).

עכשיו הבה ונשחיז סכין, נשטח משטח עבודה, נסנור סינור ולעסק

ראשית, יש להוריד את עוקצי העלים כדי שנוכל לגלגל אותם בקלות וחוצמזה, זה לא ממש טעים. עוברים על העוקץ עם סכין עד שליש העלה ומסלקים אותו. אחר כך, חולטים את העלים לכמה דקות בסיר שטוח גדול מלא במים רותחים. את הגבעולים שומרים בצד. גבעול שהוסר במערכה הראשונה יופיע שוב אחר כך.

StuffedBrusselsSprout_9316_171223

אחרי כמה דקות במים, העלים מתרככים ומקבלים צבע ירוק עמוק ומהמם במיוחד. בזמן שהם מתבשלים להם ומתרככים מכינים את המילוי, המלית בפי העם.

StuffedBrusselsSprout_9320_171223

אני השתמשתי בבשר בקר טחון. מסקנה מסוף התהליך – בשר כבש שמן היה עושה עבודה טובה יותר ומתייבש פחות. נו מה לעשות, לומדים. מערבבים הכל עם שמן זית  שידביק הכל וקבלים תערובת מושלמת.

עכשיו למילוי.

מניחים עלה חלוט במים כשהוורידים שלו כלפי מעלה, כדי שהצד החלק והיפה יהיה כלפי חוץ. עליו שמים נקניק שכזה של המילוי לרוחב העלה. סוגרים ומגלגלים את בסיס העלה סביב המילוי ואז מקפלים את השוליים פנימה ומגלגלים את העלה יפה ומהודק לגליל מושלם.

StuffedBrusselsSprout_9324_171223

StuffedBrusselsSprout_9325_171223

ככה ממשיכים עד שמשהו נגמר.

מרפדים תחתיתו של סיר הכי רחב שיש בבית בגבעולים ששמרנו בצד קודם לכן. ממש כמו בתיה עוזיאל שתמיד הכינה מראש. זה מבטיח שהממולאים לא ידבקו לתחתית או ישרפו. לגבי הסיר, ממולאים מכינים בסיר הכי פשוט שיש. רצוי בסיר ג’יפה כמו של סבתות, כזה מאלומיניום. אני קניתי כזה לפני שנה,  בעיקר לקציצות ולסטיילינג.

StuffedBrusselsSprout_9321_171223

על שכבת הבידוד מתחילים להניח את הגלילים הירוקים הללו. כמו פאזל משבצים אותם לכיסוי מלא.

StuffedBrusselsSprout_9326_171223

מיץ משני לימונים, או שלושה. מים עד כיסוי מעל הממולאים, שמן זית ומלח. שעתיים זה ירתח ויבעבע כשהבית מתחיל להתמלא בריחות מעולים.

באמצע הדרך לא עמדתי בפיתוי והצצתי. זה נראה מעולה ומקסים.

StuffedBrusselsSprout_9332_171223

אחרי שעתיים, לאחר שתפו”א לתינוקות הבית הוכן והכל הותקן וחיכה לסיר המלך.

StuffedBrusselsSprout_9340_171223

איזה יופי. איזה ריח מעולה וצבעים נפלאים ואיזה רכות שכזו שהצטברה לה על העלים שקיבלו. סלט רווי בצל ילווה את הממולאים ואיזה בירה טובה שתשטוף את הכל.

StuffedBrusselsSprout_9346_171223

יצא מעולה. קצת יבש כי לא היה מספיק שומן בבשר – נמלא בכבש בפעם הבאה.

וכך משהו שנולד בטעות, בשתילה לא נכונה, הוציא תבשיל נהדר. אמרו חז”לנו זיכרונם לברכה: “איזהו חכם? הממלא את כרובו”

אני בטוח שיש עוד מישהו שם בעולם שמחפש מה לעשות עם העלים של כרוב הניצנים. מיסרו נא לאותו אדם את דבר קיומו של פתרון פה, בתחומי הבלוג

פורסם בקטגוריה Food | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

Merry 2017 Christmas!

To those of the readers who celebrate Christmas or are just happy with the holiday spirit I want to extend a very warm holiday greeting and merry Christmas

For this occasion, I’ve asked the blog’s favorite Santa to model for us

20171221_150846_INSTAOMG! look at all those sweet bros

BerlinNov17_105024_171118Come, join me under the Christmas tree

20171221_150759_INSTAI like red balls and I can not lie, you other brothers can't deny

NahalZafitTamar_130114_171224Operation ‘Desert Santa' brings back memories

20171221_151339_INSTAYou call this a christmas tree?

All Santas and other Playmobil friends can be found at:

http://www.instagram.com/playmoscope

פורסם בקטגוריה Event, Playmobil | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה