מסביב המון אנשים סופרים את קיצם לאחור, דוחים מטלות לאחריי ה 21 בדצמבר 2012, היום שבו יסתיים העולם לפי לוח השנה של המאיה. כל הרשת מלאה בבדיחות ונבואות ולכן הבלוג, אי של רציונליות וידע החליט לעשות סדר בבלגן.
"מי נתן לך את הרשות?!", יצווחו כמה, מבקבקים עוד מים ועורמים עוד קופסת טונה, "מה אתה יודע?".
במהלך אותו טיול מיתולוגי שלנו שבו, בין השאר, חרשנו את מקסיקו לאורכה ורוחבה עצרנו בכל כך הרבה אתרי מאיה, נפגשנו עם מדריכים, קראתי ולמדתי עד שאני יכול לומר שיש לי הבנה מסוימת בתחום.
לא רק בצ'יצן איצה מוכת התיירות האמריקאית, שם יעמדו עוד יומיים עשרות אלפים ויביטו בצל דמוי הנחש המטפס במעלה הפירמידה בזריחה
אפילו השתתפנו בטקס רב רושם וארוך כאשר צ'יף פומה בלנקה (הפומה הלבנה) הוביל טקס אפוף עשן נרות פולחן ותרועות בקונכייה ענקית אל מול אבן השמש האצטקית שבמקומות רבים מוצגת בטעות כלוח השנה של המאיה
אם כבר השתכנעתם, נעבור להסבר קצר ופשוט:
למאיה ולשאר העמים המסו-אמריקאים היו כמה לוחות שנה. אדם חי את חייו לפי שניים חשובים:
- Haab – לוח שנה אזרחי או לוח שנה אסטרונומי של 365 יום שמאורגן ב18 חודשים של 20 יום (ושארית של 5 ימים שנחשבים לימים חסרי מזל)
- Tzolkin – לוח שנה דתי של 260 יום, המאורגן ב13 חודשים של 20 יום והוא זה שקובע את הטקסים הדתיים (עד היום).
הנה ה Tzolkin שמוצג כשני גלגלי שיניים. הקטן, הפנימי סופר חודשים ומסומן בספרות של המאיה. החיצוני הוא לוח של ימים עם השמות של כל יום. בזמן שהחיצוני משלים סיבוב שלם, הפנימי זז חודש אחד.
תארו לעצמכם עוד סט כזה בצד לשנה האזרחית, ה Haab. חישוב פשוט מראה ששני אלו מתאחדים כל 52 שנה (ראש השנה של שניהם מתחיל באותו יום). כלומר כל 52 שנים על הלוח הגריגוריאני שלנו שני הלוחות של המאיה משלימים סיבוב מלא וחוזרים לאותה נקודה. כל התרבויות של מרכז אמריקה חגגו את היום הזה ולמשל דאגו לכבות את האש שדלקה תמיד בבית והביאו אש חדשה אל תוך הבית.
באתר מדהים במדינת מורלוס שבמרכז מקסיקו, בעיר קדומה שנקראת סוֹצִ'יקָלְקוֹ (Xochicalco) נפגשו האסטרונומים של כל התרבויות (המאיה, הזפוטקים, האצטקים ועוד) במין או"ם שכזה, לסנכרן את הלוחות של כולם. יש באתר הזה שהוא מחוץ לסבב הרגיל של התיירים, מקדש עוצר נשימה ביופיו שנקרא הפירמידה של נחש הנוצות קֶצָלְקוֹאֲטְל. הנה פינה אחת ממנו. התבליטים מתארים מפגשים של הכוהנים/אסטרונומים לסנכרון הלוחות כדי שכל התרבויות יהיו מיושרות.
סימנתי באדום את הפרט הזה מהתבליט. כאן יש כהן ומה שמסמן שתי שמשות שזה אומר שהוא בא ממקום חם במיוחד – אולי מאחת ערי החוף הדרומיות יותר. יש סימונים והירוגליפים לכל אחד מהנציגים וכיון שהם נפגשו פעם ב52 שנה, היה זמן לבנות משהו מדהים. כל הסיפור על סוֹצִ'יקָלְקוֹ מסופר כאן ואני מכיר את מי שכתב אותו והיה לו המון סבלנות ורצון לספר – שווה לקרוא
נחזור לסוף העולם.
היה למאיה "מחזור קצר" של 52 שנה וכדי לחשב דברים יותר ארוכים הם המציאו את "מחזור גדול" שהוא (אני אחסוך לכם את כל המכפלות) 5200 שנה. ככה אפשר לתארך שושלות מלוכה, מלחמות ודברים שלוקחים יותר מ50 שנה.
המחזור הגדול עומד להסתיים ב 21 לדצמבר 2012 לספירת הנוצרים (למרות שיש הטוענים שהוא כבר הסתיים ב 2010 או ב 2011).
מה יקרה כשיסתיים המחזור הגדול של המאיה, 5200 שנה מאז שהתחילו לספור אותו?
כלום.
פשוט יחזרו לאפס ויתחילו שוב.
כמו מד מרחק של מכונית שמגיע ל 999999. הוא פשוט מתאפס וממשיך הלאה. המכונית לא מושמדת, לא נעצרת, לא הופכת לנחש עם נוצות.
הכול חוזר ל 0 והמחיר שלה יורד במחירון לוי יצחק. הנה, הכנתי למתקשים ולרואי השחורות דוגמה:
ההימור שלי שיהיו המון אנשים מאוכזבים וכמה תלמידים שלא טרחו ללמוד לבחינה בשישי וזהו. עולם כמנהגו נוהג ובמקסיקו יחגגו את פתיחתו של המחזור הגדול השני. לסופו יישאר רק הבלוג וכמה קוראים חדשים.
אני נוהג בקלות ראש כזו כי זה דומה להימור של פסקל.
בלייז פסקל היה מתמטיקאי ותיאולוג צרפתי (1623-1662) שתרם רבות למדע ובמיוחד לתורת ההסתברות. הוא גם ידוע גם בשל "ההימור של פסקל" שניתן לתרגמו כך:
"אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו,
אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול".
ההימור הזה פורק ובותר כבר כמה מאות שנים אבל אני אשתמש בו כך:
"אם העולם יחרב ב21 לדצמבר 2012, אף אחד לא יזכור לי שאמרתי שלא יקרה כלום,
אבל אם הוא לא יחרב, אז אני רשמתי מראש שזה מה שיקרה"
לסיום, אשאיר אתכם עם סיפור קצר של ארתור סי. קלארק, סופר המד"ב שכתב ב 1953 סיפור קצר שנקרא תשעת מיליארדי השמות של אלוהים או The Nine Billion Names of God שמערב תרבות אחרת, בודהיזם ומה קורה כשמנסים להשתמש בטכנולוגיה כדי להאיץ את ספירת שמותיו של האלוהים.
הסיפור נמצא כאן (אנגלית) – שווה לקרוא אפילו אם העולם כן יסתיים כי זה סיפור קצר וערכו רב.
שנה טובה!
מנה מנה 
המבחן של פסקל מופרך ביסודו.
אם אלוהים קיים, ואתה מעמיד פנים שאתה מאמין בו, ובו זמנית מהרהר במבחנים המטילים ספק במציאותו – לא הרווחת דבר.