פנטזיה מקומית – לב המעגל ולהשביע את הדרקון

הרי לכם בבקשה שני ספרים מעולים, מקומיים לימי הקורונה. שתי סופרות חדשות (לי לפחות) ושתי חוויות קריאה מעולות. יש קורונה בחוץ אז יש לכם יותר זמן עכשיו. ספר הוא פתרון נפלא שמפעיל את הראש והמוח הכי טוב כשנשארים בבית. אם לא שכנעתי אז זה המקום לפתוח שוב את נטפליקס ולחפש איזה סדרה שלא ראיתם עדיין. אבל בראש שלכם יש יכולת גבוהה יותר מכל הפקה הכי יוקרתית שתמצאו וכל מה שאתם צריכים זה את המילים שיתניעו את זה.

אם אצטט את שייקספיר – Friends, Romans, countrymen, lend me your ears.

אני קורא המון בשנים האחרונות, במיוחד מאז שכל הקונספט הזה של שינה, קצת נעלם לי ואני יוקץ טבעית בחמש בבוקר בלי הטובות של רובין שארמה שמכר את הפרארי כדי לקום מוקדם. אבל שני ספרים עבריים תפסו אותי חזק לאחרונה.

הראשון הוא ‘לב המעגלשל קרן לנדסמן והשני הוא ‘להשביע את הדרקון’ של מאשה צור גלוזמן (זה להSביע ולא להSHביע)

את שני הספרים גיליתי בטוויטר. אחרי קרן לנדסמן עקבתי (smallweed@ ) ואז גיליתי את הספר ואת התשבוחות שהוא קיבל. לשמחתי הוא גם יצא כספר אלקטרוני (אבל לא לקינדל Sad smile) ואז יכולתי לקרוא אותו בכיף על אייפד כי קצת הפסקנו לקנות ספרים של נייר (מקום בספריה שצומצמה וסביבה מלאת עצים) למרות שאין על ריח של ספר דפוס חדש. לגבי להשביע את הדרקון, הפיד שלי בטוויטר החל להתמלא במחיאות כף וירטואליות בנוגע לספר חדש ואז רכשתיו בגרסת הנייר כשאני עוקב אחרי מאשה צור גלוזמן (mashkazg@). אמנם עבר זמן מה מאז שקראתי את השניים אבל חזרתי אליהם כדי לכתוב ולספר עליהם.

BookTitles

הכיף הכי גדול בשני הספרים הללו הוא ששניהם מתרחשים כאן. עכשיו (פחות או יותר) ולאנשים שאני מכיר. כלומר אני לא באמת מכיר אותם כי אלו ספרי פנטזיה אבל המרחב הוא המרחב הישראלי המוכר, תל אביב, אכזיב, ירושלים והוויה של צבא, מועדונים, תנועות נוער, בתי קפה ושאר מקומות שכולנו עוברים בהם. זה ממקם את הספרים חזק בראש שלי כי אני קורא והתמונה שיש לי בראש מלאה ואני משלים את הפרטים, בבית הקפה שעובד בו גבע כץ של לב המעגל, או את השביל המאובק באזור עתלית של להשביע את הדרקון.

שניהם קולחים מאוד, בשפה מאוד ארצית ופשוטה, עברית של היום, של הרחוב, של האינטרנט. שניהם מדברים בגובה העיניים, בלי מליציות או לפיתת עכוז ספרותית. כיף שכזה לקרוא. הדמויות הן אנשים שמסביב, אנשים שאני יכול לחבר לחיים שלי ולהצביע על מכרים וחברות שזה פשוט הם. עוד אלמנט שהוסיף לי מאוד הוא שהסופרות נגישות. הן בפיד שלי (מאשה קצת נעלמה) בטוויטר ואני מכיר אנשים שמכירים אותן ואני מבין אותן כי הן חיות במציאות שאני חולק גם. זה לא ניל גיימן, כפרעליו שהוא גם סוג של נגיש אבל לא ממש כי הוא משהו אחר, בסקאלה אחרת, בעולם אחר וגם כשהוא מספר בטוויטר על מחשבו שלו הוא איש בריטי שאני מעריץ כסופר ויוצר אבל הוא זר לי.

להשביע את הדרקון

כמו שציינתי, זו ש’ שהיא S. לעשות את הדרקון שבע ולא להטיל עליו שבועה. הספר של מאשה צור גלוזמן הוא שילוב של רומן רומנטי, קצת מסעות בזמן, פנטזיה ומציאות ישראלית. זה סיפורה של עידית, צעירה תל אביבית, עוד יושבת בתי קפה עם לפטופ שאני מכיר מעולה (מהישיבה בבתי קפה עם לפטופ בעצמי) חובבת סקס, סמים ורוקנרול. היא מתאהבת ונישאת לחלימי, עורך עיתון נשים וגבר של הרבה נשים. לאור העובדה שהוא לא ממש נאמן לה, הם מנסים לפתוח את הנישואים אבל זה לא ממש עובד לה ומתוך משבר הם עוברים לנסות מחדש בוילה של המשפחה שלו בעתלית.

בשיטוטיה באזור היא נתקלת במעיין תחת עץ ובאופן פלאי ופטריית הזייה, מופיעה באותו המעיין, ליד עתלית של 1240, שם היא מתחילה רומן מהוסס עם אביר יפה תואר שמוקסם ממנה באותה המידה. הדילוגים שלה קדימה ואחורה מניעים את העלילה של עידית בין חלימי, הבעל שאיתו היא מנסה לאחות את הקרעים לבין ז’אן האביר הרומנטי.

NAME_3793_191229

הספר קולח וזורם ואני חייב לומר שאולי אני לא בדיוק קהל היעד אבל גמעתי אותו בשלוק אחד. הוא מתחיל קצת לאט אבל די מהר תופס קצב. הזינוק של עידית לעבר הוא כיף אמיתי, במיוחד כל הפרטים ותרגיל הידוע של ‘דג מחוץ למים’ – עידית שפוגשת את ז’אן ליד המעיין לא ממש מתנהגת כבת התקופה והמתח הזה של מישהי מהעתיד מול איש העבר משחק מצויין. אין פה משהו שלא ראיתי כבר – אם זו מהסדרה “זרה” (שמבוססת על סדרת ספרי Outlander) שנורית מחבבת ועד לקלאסיקות של יאנקי בחצר המלך ארתור של מארק טווין. אבל זה כתוב טוב ויש המון מחקר תקופתי עד לרמת גירוד בדי הצמר על הגוף שממשיכים את הקו המוחשי של כל הספר.

כיף של ספר, אסקפיזם שלא ממש מצריך מאמץ. רק לשבת ולקרוא. וזה ממש התבקש לייצר לו גרסת פליימוביל. כולל הדרקונית שמופיע ברובד אחר בסיפור.

NAME_3784_191229

כולל תמונת אחרי הקלעים הרגילה

PlaymobilSatisfyDragon_092908_191229

לב המעגל

ראשית, לא הצלחתי לחשוב על סצינת פליימוביל לספר. לא בלי לספיילר. אולי זה מחמאה, כי הגיבורים הם בסופו של דבר אנשים רגילים למראה.

אם להשביע את הדרקון הוא רומן רומנטי שמערב פנטזיה, לב המעגל הוא ספר פנטזיה טהור. מדע בדיוני שקורה במציאות ישראלית טיפה שונה. זה ספר יותר עוקץ, יותר חד עם השלכות גם על המציאות הפוליטית שלנו כאן. אבל גם הספר הזה זורם בקלילות וקראתי אותו בשלוק.

הספר מתרחש בישראל, בתל אביב. הגיבור גבע כץ והמקיפים אותו הם ישראלים שעשו צבא והכל אבל יש להם כוחות מיוחדים. הם מיעוט נרדף ושנוא במדינה. הם אנשים שיש להם שליטה ביסודות הטבע או מכשפים (באדמה, במים, באש, ברוח), רואי עתיד ואמפתיים שהם מכשפי נפש. יש כת קיצונית בשם “בני שמעון” והכל נשמע מוכר אבל שונה. הם מוגבלים למקומות מסויימים באוטובוסים, להיכנס בדלתות מיוחדות ומסומנות לבניינים. כמו שחורים בדרום העמוק של ארה”ב במחצית הראשונה של המאה ה 20.

גם כאן הפנטזיה נטועה עמוק בהוויה הישראלית, עם סלנג מקומי, טיפוסים ידועים ושנאה כל כך מוכרת מהחיים בארץ. היופי בספר של קרן לנדסמן הוא שכמו מאשה היא כותבת מערכות יחסים נהדרות. בשני הספרים המין הוא פשוט ולא מביך בנוסח עדות הפטריק קים (“ידיו המסוקסות אחזו בשדיה השופעים”) ויש הורים וילדים ומערכות יחסים רומנטיות הטרוסקסואליות והומוסקסואליות בלי שום התנצלות או הסמקה ספרותית. נהדר.

כספר פנטזיה מקורי בעברית זה הישג מרשים. בטח לספר ראשון של סופרת. בנערותי קראתי את כתב העת הידוע “פנטזיה 2000” – כתב עת ישראלי למדע בדיוני שכלל בעיקר סיפורים מתורגמים ולעיתים הופיעו בו סיפורי מקור בעברית.

89944180100198980401no

רובם היו מגושמים (איך אתרגם את המילה Clunky?) בעברית קשה וגרמו לעיתים לCringe ומבוכה קלה בשל השפה והרעיונות. היו סיפורים טובים (אני זוכר אחד לטובה – פיל עומד לדרוס של יגאל צמח) אבל היה רוב שלא עמד בכבוד במבחן מול הסיפורת המבריקה שתורגמה באותו הגיליון.

ולמה אני נדרש לפנטזיה 2000, שהאחרון הופיע ב 1984?

כי לב המעגל הוא מתווה אבן דרך. יש מדע בדיוני ופנטזיה ישראלים שקורים פה, לגדות הירקון וברחובות תל אביב והספרים הללו עומדים בלי בושה כתף אל כתף עם דברים שמתפרסמים אצל הנוצרים, בנוצרית.

קוראים בזמן קורונה!

אז יאללה רבותי. לקרוא, לקרוא, לקרוא.

אם חנויות הספרים סגורות – שני הספרים מופיעים באפליקציית עברית (שאני לא אוהב כי היא מכריחה אותי לקרוא באייפד ולא בקינדל האהוב שלי). סגרו את הנטפליקס, ושבו לקרוא. הכי טוב ואהוד לקרוא ספר בבידוד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.