סובב מון-בלאן #6 – מתגלגלים אל הסוף

היה זה רובספייר, ממנהיגי המהפכה הצרפתית שטען “שסופם של כל הדברים הטובים להיגמר”. חזרה על אדמה צרפתית לאחר שהגענו לשאמוני מהמסלול שהתארך והתבלבל ראינו כבר את הסוף קדימה. את סוף הטיול כן?

למעשה, סיימנו את קטעי ההליכה ועתה נותרו לנו יום וחצי עד לפרידה. ניצלנו אותם כהלכה. אז תנו לי לספר קצת ולסכם את הכל.

תקציר הפרקים הקודמים

השנה אנחנו, שבעה חברים עוד מימי בית הספר, נחליף קידומת. לכבוד האירוע החלטנו לעשות משהו בקנה מידה שקצת גדול מעלינו והחלטנו לצאת לאירופה ולהלך בשביל המקיף את הר המון בלאן ועובר בצרפת, איטליה ושוויץ – ה TMB, ה Tour du Mont Blanc. אנחנו כבר הולכים כמה ימים, חצינו כמה מעברי הרים ומצרפת לאיטליה. אתמול מסלול הליכה ידוע ומוכר התארך באופן משמעותי עם ירידה פסיכית והגענו למלון בשאמוני הרבה מעבר לתכנון.

שאמוני, הרים סביב לה

וועדת לינה של החבורה השכילה ושריינה לנו מלון שווה, עם ספא בשאמוני (Heliopic Hotel) ככה לסיים את הטיול בנימה אופטימית. התכנון היה לעשות שני חצאי ימים של הליכה ואז פינוק אבל אחרי יום ארוך מאוד אתמול ההחלטה הייתה לעשות יום פינוק מלא. לצאת ולטור את העיר ואז לשרוץ בספא

יפה השאמוני הזה שלהם. עיירת סקי גדולה, מוקפת בהרים ויערות ומשוייפת עד הסוף לתיירות. הכל יפה ופורח ונחמד

TMB_Day7_33_190703

נחמד לקום בשקט בחדר בלי שום יציאה מוקדמת, מקלחת סבבה שיחה נעימה עם אבי השותף שלי לחדר הפעם ואז כולנו הולכים בשלווה לארוחת בוקר מושחתת. יש מספיק זמן לאבי ודרור להפגין אינטלקט ולשחק משחק אחד של שח

TMB_Day7_6704_190703

אבי קספרוב (ימין) נגד דרור קרפוב (שמאל)

יושבים ברחוב בקונדיטוריה ואוכלים ארוחת בוקר ענקית (טעים ב Aux Petits Gourmands). יש גם תחושה של המון זמן וגם תחושה של הכל מותר לאכול אחרי שהוצאנו כל כך הרבה אנרגיה וקלוריות בימים האחרונים שזה סבבה.

למען האמת, המכנסיים שלי קצת גדולות עלי. זה מצחיק אבל הדברים גדולים עלי. נו, גם זה יעבור.

TMB_Day7_194626_190703

היופי של שאמוני הוא באנשים ברחוב. רוב האנשים באים לעשות ספורט. אין אטרקציות בעיר שאינן ספורטיביות. יש רכבל נוף מטורף שעולה למון-בלאן ושוויתרנו עליו למראה התור והמחיר אבל כל שאר הדברים באזור הם ספורטיבים ולכן התיירים נראים כולם רציניים. כל הזמן עוברים אנשים משופצרים ברחוב, עם ציוד להליכה, טיפוס, גלישת צוקים, אופניים וכו’. כפכפים או נעלי הליכה כבדות. אין מקום לסתם קשקשנים. זה טוען את הרחוב באווירה מגניבה של שרירים מסוקסים ורצינות. ואז יש אותנו. אנחנו כבר באווירת סוף קורס. הולכים לאט עוצרים בחנויות (הכל מלא בחנויות לציוד ספורט – לכל ספורט מוכר או לא).

העיירה נגמרת די מהר אם אין לך משהו מיוחד לחפש אז חזרנו לשרוץ בספא במלון. יש בו את כל החשודים המיידים בדמות בריכה, סאונות, חמאם, ג’אקוזי וכו’. מה שהקסים אותי ועוד לא ראיתי כזה הוא חדר קרח שנראה כמו בפנים של איגלו. קפוא בפנים, עם קרח שנשפך כל הזמן ואפשר לשפשף חזק על העור עד שכואב, או סתם לשבת ולקרר את השרירים.

TMB_Day8_171944_190704

ישבנו בשקט, נהנים מהשלווה של הספא. ישבתי עם הספר שלי בקפסולת קש תלוייה מהתקרה הגבוהה אל מול הבריכה וקראתי לי בשקט, מדי פעם נשמט לשינה, רק כדי למצוא שדרור כמובן צילם אותי בסדרת תמונות מביכות. כשרוני כל כך.

TMB_Day7_6726_190703

זה נהדר. אחרי ימי ההליכה הזו, לתת לכל השרירים לנוח, סאונות וקרח כאילו היינו ספורטאים אולימפיים אבל זה unwinding מעולה. ככה לרדת מהמאמץ וההרפתקה הזו בשקט. זה גם מתאים כי הספר שלי עומד להיגמר ואני בולע אותו בקצב הולך וגובר (Damnation של Peter Beck – כתבתי עליו בפוסט הקודם). כל מה שמצפה לנו זו ארוחת ערב אחרונה של כולם. מחר אחה”צ מחכה לנו הסעה לג’נבה, לדשה התעופה לקראת הטיסה ארצה. להם לפחות. אני פוגש את נורית בשדה התעופה לכמה ימים של זוגיות.

אבל אי אפשר כל הזמן מנוחה, אז אירגנו למחר בבוקר טיול אופניים!

מתגלגלים ביער

שאמוני, הרים סביב לה ויערות. המון שבילי הליכה וגם שבילי אופניים. תמורת סכום סמלי שכרנו כולנו אופני הרים אימתניות עם מנוע עזר. שלא כמו כל בני התשחורת המאיימים על שלום הציבור על מדרכות ארצנו, כאן חייבים לפדל כדי שהמנוע יכנס לפעולה. לא פידלת, לא נוסע.

TMB_Day8_093735_190704

ולדרך.

יש המון שבילים מסביב, ביערות. אני לא רוכב מדופלם – רק בגיל 35 למדתי לרכוב (לא לרכב – ראו מה האקדמיה אומרת) בלי גלגלי עזר. מה לעשות. בעיה משפחתית. אני רוכב סביר אבל לא ממש טכני והשבילים הם לחלוטין פשוטים ויפים ואם יש קושי, פשוט נותנים למנוע לתת דחיפה קלה וזהו אתה מדווש כמו תותח, מסתכל בבוז על כל המזיעים האלו בלי המנוע.

TMB_Day8_23_190704

TMB_Day8_120825_190704

אז עלינו וירדנו, ורכבנו ליד נחל ודרך נחל שצינן אותנו. תפסנו תחת ועלינו עליות שלא הייתי חולם לעלות בכוח רגליי בלבד וחלקן לא באמת העזתי לרדת ברכיבה ובלי לדפוק חשבון ירדתי לצד האופניים. חלקנו, כמו רוי, רוכבים בצורה מסודרת יותר והפגינו שליטה מרשימה אבל המנוע סוגר פערים בקלילות.

TMB_Day8_104121_190704

TMB_Day8_110447_190704

אבל אי אפשר הרפתקה בלי איזה אתגר ולקראת סוף תקופת ההשכרה של האופניים, דרור החל לפגר מאחור וגילינו שיש לו פנצ’ר ואין לנו דרך לתקן. חיל חירום נשלח חזרה לעיירה ואנחנו התפננו לפרק את הגלגל ולחכות לפנימית חדשה. למזלי, יש לאוהד אופני Scott לא חשמליות עם בדיוק אותם גלגלי “19 אז זה היה מוכר להפליא. לפני שנה בערך הודעתי לאוהד שרוכב מדי פעם שאנחנו צריכים ללמוד להחליף פנימית כי זה יכול לקרות ואז אין זמן ללמוד והנה זה השתלם.

TMB_Day8_130554_190704

צוות פנימית חזר עם כל מה שצריך ובמאמץ משותף החזרנו את דרור למסלול (למסלול האופניים, שום כוח בעולם לא יחזיר אותו למסלול החיים המוכר).

TMB_Day8_6766_190704

חזרנו למלון, לספא ולרגיעה עד לשעת היציאה חזרה.

TMB_Day8_103204_190704

זה היה משונה להסתכל על הכביש חזרה לשדה התעופה. לפני שמונה ימים הגענו נרגשים ומלאי חששות לגבי המסלול, מזג האוויר, הסינכרונים של כל הדברים ובגדול, הכל עבד והתכנון של כל ועדות הטיול היה מצויין.

יצאנו שבעה, אנחנו שישה לאחר שירון נאלץ לחזור לארץ ועוד מעט הם ישארו חמישה כשאני אעזוב את החבורה כדי להיפגש עם נורית שכבר פעם לקחה אותי מהחבורה הזו.

זה היה משונה להיפרד מכולם בשדה התעופה. הם נוסעים למלון בשדה ויצאו לטיסה שממריאה בשבע בבוקר. כן, אני אראה את כולם שוב והיה סבבה וגם כיף להיות לבד אבל זה הרגשה מצחיקה אחרי שחזרנו לחיות אחד בתוך השני כמו פעם, כשהיינו נערים.

יצאתי מהרכב, כיתפתי את התרמיל ושמתי פעמיי אל תוך הטרמינל, בלי להסתכל אחורה על הפרצופים הדבוקים לשמשה (אני מקווה שהייתה שם דמעה ולא אנחת רווחה).

ישבתי בספסל אל מול תחנת הרכבת ואחרי שעה קלה, הבחנתי בקהל בפנים מוכרות.

TMB_Day8_191615_190704

תוך כמה דקות היינו על הרכבת, דוהרים הלאה מג’נבה המשעממת אל לוזאן (Lausanne). מלון, מקלחות, החלפת בגדים לכאלו שלא לבשתי כל הזמן ונעליים של אנשים רגילים ואנחנו בביסטרו קטן ומוצלח ונורית מתלוננת שאני לא מפסיק לדבר ולספר על כל מה שקרה והיה וזה לא להאמין.

מזל שהגיע האוכל. שבלולים למנה ראשונה מישהו?!

TMB_Day8_220801_190704

איך אסכם את הטיול שלנו ב TMB?

אני כותב את הפוסט הזה יותר מחודש אחרי. החוויות הראשוניות שקעו ויש לי כבר הרבה זמן להרהר.

זה היה מדהים.

זה לא רק הטיול. ההכנות היו משהו משמעותי – מבחינתי כל נושא הכושר והעלאת יכולת גופניות היו משהו משמעותי. אני עדיין ממשיך בשגרת האימונים, חבל לקלקל.

אין שום דבר שמשתווה לחוויה של multi-day hike. העובדה שאתה הולך ממקום לינה אחד לבא במשך ימים גורמת לגוף ולנשמה להמריא. ברור לי שעשינו משהו קטן לעומת מסלולים שאנשים הולכים (בדיוק פגשתי את עדן שהלך ממקסיקו לקנדה ודיברנו על זה).

וכמובן חבריי למסע היו גורם אחר. בכל זאת חברים הכי ותיקים שיש לי. זה לא רק ההרים המדהימים שיישארו לי חרותים בזיכרון, אלא כל החברים על רקע ההרים. זה השאיר על כולנו חותם גדול. כולנו היינו בחו”ל וטיילנו אבל זה היה משהו מיוחד לכל אחד ואחד מאיתנו. גם אם היו כל מיני נקודות חריקה כי בכל זאת מדובר בשבעה קשישים נרגנים שקמים בלילה להשתין הן היו מינוריות ונשתכחו לחלוטין. אנחנו כבר מדברים על המסלול הבא.

היה תכנון טוב, הפטנט של הקפצת תיקים גדולים משותפים ממקום למקום ממש הקל ועשה לנו הרבה יותר כיף. כולם יצאו בשלום וחזרו בשלום. בגדול, מזג האוויר חייך אלינו ואי אפשר שלא להזכיר את הנופים שלא יאמנו של האלפים וכל האנשים שיוצאים אל הטבע ורוח ההרים מחברת את כולם יחדיו.

TMB_DAY4_111210_190630

תם ונשלם מסע סובב מון-בלאן 2019. מכאן זה בירידה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Sports, Travel, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.