סובב מון-בלאן #3 – חוצים גבולות דרך Col de la Seigne!

גבולות בין מדינות הם יצירי אדם. לעיתים יש להם קשר אל קרקע המציאות ולרוב הם פשוט קו דמיוני שנמתח לו בידי מישהו ואין כל דבר שימנע מפרפר, מרמיטה או טייל מיוזע לחצות בלי משים את הגבול. נכון, חיים אנו במדינה שגבולותיה מגודרים, מבוצרים ושמורים, אבל באירופה הקלאסית אפילו כשהגבולות עדיין נשמרו בין המדינות, בהרים יכולת לחצות בקלות.

כך אנו מתעתדים לחצות בין צרפת לאיטליה. במעבר הרים מוכר וידוע בשם Col de la Seigne אשר מבוטא בשפתנו אנו – קול דה לה סֶן (מתחרז עם שמפו של קרמה מן). בגובה 2,516 מ’ מעל פני הים עובר לו קו הגבול. כמו שבזמנם אסטריקס ואובליקס חצו את הגבול מצרפת בלי להתייחס לקו עצמו (אסטריקס בשווצריה)

AsterixSwitzerland

את הלילה העברנו יחסית סביר בפונדק La Nova ב Les Chapieux. אמנם היתה רכבת של אנשים אל השירותים באמצע הלילה (אתה שותה כל היום כמו גמל ועוד יותר בארוחת הערב ובירה) שבחדר של עשרה אנשים כשרובנו במיטה העליונה זה לא פשוט. למען האמת כל אחד מאיתנו סיפר שלא רצה לרדת בחושך אבל לבסוף אחד נשבר. ואחריו שיירה שלמה של קשישים, כולל אחת נוספת שישנה איתנו בחדר. לצאת מהליינר בחושך, למעלה, בשקט, לרדת למטה, כמעט לעוף, לגשש את הדרך החוצה בחשיכה ואז להמתין בתור בשני תאי השירותים (אנחנו לא לבד…) ולחזור – זו וואחד משימה אבל עמדנו בה בכבוד בלי לצחוק.

ארוחת בוקר כמעט צבאית, מאוד ספרטנית ומינימלית ואנחנו יוצאים. היום נעלה בערך 1000 מ’ עד למעבר ב 2,516. אבל הלילה, התיקים הגדולים, אותם שלושה צ’ימידאנים ששבעתנו חולקים, לא יגיעו לבקתה הבאה כי אין גישה ברכב רגיל דרך כביש. לכן, ארזנו ליומיים, כולל הכל, מהמרים על מזג אוויר נוח ותיקי הגב כבדים יותר. הצ’ימידאנים יצאו לדרכם ואנו נפגוש אותם בעוד יומיים, אי”ה.

פינוק נוסף שלקחנו לנו הוא הקפצה לתחילת המסלול שבתחילה עובר בסמוך לכביש. מורי הדרך שביננו – רונן ורוי קראו שיש חווה קסומה ובה מוכרים גבינות ולכן החבורה חולמת על חריצי גבינה מיוחדים לדרך.

ויצאנו.

הנה המסלול כפי שנמדד בשעון הפלא של רוי שלא עמד בחווית חציית הגבול ולכן הוספתי ידנית את המסלול (בסגול)

TMB Day4 Trail Map with signs 600px

תחנה ראשונה – גבינה!

קשה לקרוא לזה כפר. חווה זה גם קצת מחמיא. אבל ב La Ville Des Glaciers יש כמה מבנים עם צרפתים קשים. אם חלמנו על שולחנות ומרכז מכירות – אין. יש חוואים חסרי סבלנות אבל קצת הסתובבנו והתרשמנו לגלות שהגבן מקבל פרסים על גבינת הבופור (Beaufort cheese) שלו מזה שנים.

TMB_DAY4_080614_190630

TMB_DAY4_081354_190630

לא ממש שמחו לקראתנו כי היה שם איזה משבר של למלא או לרוקן חלב ולא ממש עבד ואז ערימת ישראלים עם מצלמות טלפון פושטים באושר רב על החווה ונכנסים לכל מקום – אפשר להבין את חוסר הסבלנות אבל מכרו לנו חריץ גבינה גדול ב €16. דרור ארז בתרמילו והמשכנו הלאה, חוצים את הנחל הזורם בתחתית העמק ומתחילים ללכת. כמובן שבעלייה.

השלט טוען שנגיע ל Col de la Seigne בעוד שעתיים וחצי של הליכה, לבקתת Rifugio Elisabetta הקרובה למחוז חפצנו שלוש שעות ועשר דקות ומשם יש לנו עוד שעה בערך. המצחיקים האלו טוענים שיש לנו 4 שעות הליכה עד ליעד. מבט מהיר ללוחות הזמנים שלנו, בסופו של יום, מראה שיקח לנו כ 8 שעות, עם עצירות ושאר ירקות. יום הליכה נאה.

TMB_DAY4_081451_190630

זה יום הליכה שלישי רצוף כבר. שום דבר לא תפוס, כלום לא כואב והגוף לכאורה הבין כבר את העיקרון. קמים , אוכלים קצת ומתחילים לעבוד רצוף עם קצת תדלוקים קטנים באמצע והמון מים עד הערב. מדהים איך תוך יומיים כל המערכות התרגלו לקצב הזה והכל זורם חלק. בכל השנים שהתאמנתי באמנות לחימה (מכות בפי העם) תמיד היתה את התחושה הזו בקטע של סוף האימון שיש קרבות על המזרון, של שרירים חמים ושל תנועה חלקה, שהכל עובד בלי התנגדות. ככה זה עכשיו.

וההר לא מחכה לאף אחד. שוב מתחיל ישר בטיפוס.

וגם הנוף לא מחכה לאף אחד ומכה בנו ישר

TMB_DAY4_082348_190630

העין לא שובעת ולמרות שאפשר לומר “נו, כאלו מדרונות ירוקים עם הרים מושלגים כבר ראית לפני 22 דקות או אתמול” זה לא נכון. כל הזמן הנוף משתנה ולא משתנה. המרחבים הם בלתי מתוארים ואין מצלמה שיכולה להעביר את ההוד הזה, את היופי והצבעים החדים, את האוויר הטעים ברמה של להעמיס עם מזלג ואת השקט הזה ואת הריח הזה העשיר בצומח וירוק.

TMB_DAY4_085736_190630

ואנחנו מטפסים.

אחרי אתמול ואחרי שהחשש הכי גדול שלי עבר, מבחינתי אני יודע שזה ייקח זמן אבל אגיע למעלה וזה קצת יותר קל. לא כולם הולכים באותו קצב אבל גם אם נפתח מרחק, זה ייסגר. ועכשיו אפילו אפשר קצת לדבר בעלייה, לפני שהשיפוע ישים קץ לשטויות האלו כשנכנסים לקצב של טיפוס שקט

ופתאום הפתעה. ראינו אותם בכל מיני מקומות. את המרמיטות האלפיניות, סוג של סנאי אדמה שמנמן וחביב למראה שמדי פעם צץ לו. הפעם היו שלושה פרטים שאו ששיחקו יחדיו או ניהלו סוג של קרב מורכב

זה מקסים לראות חיות בר. מרמיטות הן החיה הכי נפוצה שרואים. יש סיכוי לראות יעלים או צבי אחר אבל אין דברים גדולים – לינקס, חתולי בר מגניבים לא ממש נראים ובטח לא על השביל שמלא באנשים. אפילו ציפורים לא רואים הרבה, קצת פרפרים ואפילו לא זבובים (איזה כיף).

ואנחנו מטפסים.

בהתחלה הדבוקה זזה אחיד. עצירות לצרכי תמונות עוזרות להחזיק את כולם יחדיו. זה נראה ממש טור-דה-פראנס

אבל כשהשיפועים מתחילים לדבר ועובר הזמן זה נראה אחרת קצת מבחינתי. ראשית, ההחלטה האופנתית להוציא את החולצה מעל לחגורות התרמיל אינה טובה ואני נראה כמו בחודש מתקדם עם פתיחה של כמה אצבעות. שנית, זה תיעוד אותנטי של המאמץ. אני שמח שכמה חודשי אימון שיפרו את המצב ודקה של מנוחה מחוללת קסם אבל לא הפכתי לחיית הרים

אני ועופר מנסים את הטקטיקה של ירון ומנסים למשוך הלאה גם על חשבון זמן מנוחה כדי להקדים את החבורה שאז תדביק אותנו שוב. אבל הפעם יצא לנו להגיע לפני כולם הלאה כולל לחצות זרם שוצף של מים קפואים המפשירים מהשלגים שלמעלה. העובדה שאין גשר מעידה שזה כנראה משהו קצר מועד, כאילו שההר מרגיש חוב להוריד מעליו כמה שיותר מים בכמה שפחות זמן. ההשקעה בנעליים טובות עזרה ואנחנו חוצים יבשים למרות שהולכים עמוק במים. בכלל, ציוד טוב משדרג את החוויה לגמרי

דרור שוב איתנו וזה נחמד שכולם ביחד. אבל דרור, מתעקש ללכת עם נעלי התעמלות (זה נוח לו יותר) ובכלל העליות לא מזיזות לו כמי שהיה עוד בבית הספר בנבחרת הריצה. אבל כשהוא הגיע לזרם השוצף לא התעצל, חלץ נעליים וחצה יחף כשאחרי שני צעדים איבד לגמרי תחושה ברגליים (מי קרח בזרם מדהים)

TMB_DAY4_094941_190630

ואנחנו מטפסים.

מדי פעם אנחנו עוברים קבוצה. אנשים עוברים אותנו. צרפתים משוגעים יורדים בריצה מטורפת או רצים למעלה כאילו כלום. אני לא מרגיש את המשקל על הגב אבל קצת יותר קשה – עלינו לאזור ה8 ק”ג של ציוד ומים. וחם. החלטנו כולנו, החלטה מנהלתית להשאיר את מעיל הפוך היעילים של יוניקלו בתיקים שהמשיכו הלאה אבל יש על כולנו גם ציוד חם כי התחזית רומזת לסיכוי לגשם וזה מוסיף משקל.

TMB_DAY4_05_190630

ואנחנו מטפסים.

העמק נפרש מאחורינו ומתחילים לראות שדות שלג לצידנו מה שמעיד על הגובה. גל החום שעובר על אירופה שחרר את השביל מרוב השלג ואנחנו מטפסים, לפעמים בבוץ אבל בגדול המסלול נוח ורחב, מאפשר עלייה שלנו וירידה של אנשים שבאים מולנו. לפתע יש לי פאטה מורגנה באוזניים. “עופר!” אני פונה לעופר, “עופר, את שומע מוזיקה?”

אני מוכן להישבע שאני שומע מוזיקה מהדהדת מהסלעים והפסגה הסמוכה. המוזיקה נשמעת נהדר ומשתלבת מצוין בנוף ובפסגות הללו אבל אני לא מבין מאיפה היא מגיעה.

אנחנו הגענו לסוף הקונצרט. רוי ודרור הספיקו לפגוש את הנגן המוכשר שפשוט התיישב לו על מדרון, מעט מתחת למעבר ההרים, שלף חצוצרה חבוטה, הצמיד שפתיים ונשף מוזיקה צלולה שנדמה שהדהדה דרך האוויר הנקי וכמו האירה את האזור. רוי, חצוצרן בעצמו ישב נרגש לידו ואחר כך אמר לי שנדמה היה שהחצצורן מדבר עם ההרים והם מהדהדים לו תשובה.

רוי מימין, מניד בראשו בהערכה

זהירות, גבול לפניך

משם, דחיפה קטנה ואנחנו ב Col de la Seigne לעצירת מנוחה וצילומים. בשיא המעבר בין שתי פסגות יש מערום אבנים עם שלטי כיוון ולידו אבן קטנה. מצידה האחד, מופיעה האות F וצידה השני האות I. זה הגבול. מצד אחד זו צרפת ומצד שני זו איטליה.

TMB_DAY4_01_190630

TMB_DAY4_115008_190630

מרוב התרגשות קפצנו. על הגבול.

TMB_DAY4_111210_190630

דרור התגלה כבמאי קפיצות מעולה ואף התעלה על עצמו וביים תמונות סלפי איכותיות. הנה אני, מלא אושר על כל שקיימנו והחיינו והגיענו לזמן הזה, של מעבר ההרים

TMB_DAY4_022_190630

TMB_DAY4_113940_190630

TMB_DAY4_114119_190630

חדות העין שבינכן בוודאי שמתן לב שדרור לובש גופיה אחרת בתמונה זו אבל אין זו אגדה. האיש הוא אגדה ומחליף חולצות כל הזמן כדי להיראות במיטבו ולהרגיש הכי נוח – כמו הפרסומת ההיא – את הכי יפה כשנוח לך. את החטיפים והגבינה אכלנו בצד האיטלקי, בלי משים, ייבאנו גבינה צרפתית לאיטליה, אבל מהר מאוד העלמנו את הראיות. אני לא חובב גדול של גבינות אבל הבופור ההיא הייתה מעולה.

ואנחנו יורדים.

מרגע שחצינו את הגבול למעשה עברנו במעבר ההרים ועכשיו עלינו להנמיך לתוך איטליה ואל הבקתה שלנו שעוד לא מופיעה על השלטים. אמנם צריך לעבור שוב פעם שדות שלג אבל זה לא עוצר אותנו, ובמיוחד את דרור שהחליף שוב חולצה לתמונה מצוינת ( הקבוצה האמריקאית מאחור ממתינה בסבלנות. הכל טוב).

TMB_DAY4_121250_190630

דרור בפוזה מגרה ושתמות קבוצת REI האמריקאית!

עשרות מטרים מתחת למעבר, בצד האיטלקי יש ביקתה איטלקית יפה, עם מקום למלא מים ומוזיאון קטן ובלקון לעצור ולשאול את עצמנו למה מגיע לנו כל היופי הזה. הבקתות הללו, היושבות על השביל נראות מושלם. הם משדרגות את הנוף ונותנים לו נופך אירופאי, אולד-סקול שכזה. מבני אבן יפים ופשוטים שמקנים תחושה של חמימות ושיש מי שדואג לך.

TMB_DAY4_46_190630

TMB_DAY4_123349_190630

שניים חסרים בקהל המהלכים – עופר וירון המשיכו הלאה, בונים קרדיט של מרחק בירידה.

את הקטע הבא נזכור עוד הרבה. בניגוד למדרונות שלג רבים אחרים, זה היה מקביל לשביל ולא הסתיים בתהום. המדרון קרא לנו וכשקוראים לנו אנחנו באים. אבי היה הנחשון בחבורה (אחר כך גילינו שגם ירון ועופר עשו זאת לפנינו כשאנחנו עוד התברברנו בבקתה ומילאנו מים). אני הוספתי את השדרוג הטכנולוגי ובמקום שקיות הגריסה של פעם, על השלג, החלקנו על כיסויי הגשם של התרמילים.

אתה יושב על השלג, התרמיל נותן משקל נגד, מרים עקבים ונותן לגרביטציה האיטלקית לסחוב אותך הלאה במדרון. כיף עצום, במיוחד שאתה יודע שחסכת לרדת עוד כמה עשרות מטרים או יותר

TMB_DAY4_124321_190630

הנה אני במבט ממעל

וכאן מלמטה – שאגות האושר הן אותנטיות

ואנחנו יורדים.

ומתקדמים והתחושה היא מצוינת, כי אנחנו עומדים בזמנים וההליכה לא נראית קשה והנוף יפה ומים בכל מקום בזרימה מטורפת ופריחה וירוק ולפחות לי אישית יותר קל בירידה, למרות הברקסים כל הזמן עם הרגליים והברכיים. די מהר אנחנו מגיעים לישורת ומוצאים שוב מים קפואים וקרים היישר מהזרם ההפשרה שמעלינו לשתייה ומעבר לפינה, על מדרון גבוה, ביקתה. זוהי Rifugio Elisabetta – ביקתה ידועה, בעיקר בשל העובדה שאין עוד הרבה אופציות מסביב וגם היא בקתה כזו בעלת מראה מכובד ואירופאי כזה, של מטיילים של פעם. בין בתי החווה ההרוסים שמתחת לה, אנחנו מוצאים את שני הבנים האובדים – ירון ועופר – ויושבים לנוח בצל היחידי באזור המגן מהשמש המטורפת (למרות שאנחנו ב 2,195 מ’). הרגליים היחפות הן הכרח, לתת להן קצת להתאוורר לאחר כל המאמץ הזה.

TMB_DAY4_135904_190630

העלייה לבקתה נראית רצינית ונמאס כבר לטפס, אבל המחשבה על בירה קרה ואולי משהו קטן לאכול מכריעה אותנו (עופר נשאר לנוח) ואנחנו עולים, מורידים נעליים ונכנסים – בכל הבקתות יש דרישה חמורה לא להכנס עם נעלי ההליכה ולהחליף לכפכפים, או שהם מספקים קרוקס מכוערים במיוחד.

רק בהליכה לשולחן שעל המרפסת ובהייה בצלחות של אחרים, נזכרנו שאנחנו רעבים וצריכים לאכול. בירה ומנה של פולנטה עם תבשיל סמיך הכולל נקניקיות מסדרת אותי ברמה בינלאומית והעולם נראה יפה כל כך.

TMB_DAY4_144929_190630

TMB_DAY4_150221_190630

כשפולנטה גודשת את הקיבה, והמוח עושה – גלוג–גלוג-גלוג מהבירה והשמש ומול העיניים נפרש עמק נפלא היישר מהבלקו התלוי ולראשונה משהתחלנו ללכת אפילו עננים מעוצבים איטלקים – הכל נראה נהדר.

TMB_DAY4_6384_190630

אי שם באופק, בקצה השביל יש אגם. אגם קומבל ובקצהו יש בקתה נוספת ושם, יש מישהו שמחכה לנו ומקלחת והכל. אבל יותר קשה לחזור לנעליים ולתיק אחרי שהתחרדנו עם בירה בשמש החמימה וכל האיטלקית הזו מסביב. זה ממש מצחיק, אנחנו שלושה קילומטר אווירי מאבן הגבול עם צרפת ושומעים יותר איטלקית מצרפתית. המון טיילי יום כי אנחנו נכנסים לסוףהשבוע ואנשים באים ליום הליכה אוכלים משהו באליזבטה והולכים חזרה, הנבלות.

כשהקיבה מלאה, הבירה משקשקת בעורקים והשרירים קיבלנו מנוחה, ההמשך קל יותר ופתאום צצה לנו הטיילת המהוללת מאתמול, ובנון שלנטיות משתלבת פנימה וממשיכה איתנו. יש לה תלונות על האמריקאים המעצבנים (לפי הגדרתה) שפגשה אתמול כשאנחנו עצרנו ללילה בבקתה וכנראה שפשוט יותר בתוך הקבוצה שלנו שלא מתרגשת מדי ולא מייצרת דרמות.

ואנחנו יורדים.

בינות לנחלים שזורמים ומפלים שוצפים מהקרחונים ומצבורי השלג האדירים על הפסגות. האוויר חמים ומלא ריחות משכרים של פריחה וירוק.

TMB_DAY4_154741_190630

TMB_DAY4_160022_190630

והזרמים הולכים ומתחברים ושוצפים יחדיו בצבעים שונים, והפכפוך הולך ומתגבר וגדל וכבר יש גשרים רציניים יותר וזה הולך ונבנה ונעשה לאגם

TMB_DAY4_11_190630-2

TMB_DAY4_11_190630

המסלול שטוח לצד האגם ויותר משפחות הולכות עם כלב ועגלה וילד ואנחנו מרגישים תותחים עם תיקי הגב והמקלות והמקצועיות המקרינה. פתאום, מצידו השני של האגם והזרם הטורקיזי של מי הפשרת שלגים שחותר בתוכו רואים שביל שעולה ופתאום מציץ גג, אורגני שכזה, שמתחבר יפה לטבע ומתכתב עם הפסגות שמסביב ולפי כל הסימנים מדובר ב Cabane du Combal – יעד החבורה לערב זה (ילדים, עזרו לאיש הנחמד עם התיק על הגב למצוא את הבקתה בתמונה מעל)

TMB_DAY4_164626_190630

הגענו ליעד.

כאן נפרדים מקלייר הקנדית. היא חיה על תקציב נמוך ואוהל ולא תכנס לבקתה. מבט בעננים שלמעלה וכולנו מאחלים לה לילה שקט ויבש. היא ממשיכה הלאה

TMB_DAY4_54_190630

TMB_DAY4_165754_190630

כמו המקצוענים שאנחנו, לא מתפתים לקפה או בירה. ישר מסתערים על המקלחות – יש לנו חדר של ארבעה וחדר של שלושה. נקיים ורחוצים אנו יורדים למטה ואז מתפתים לצאת לבדוק את האגם שמעל הבקתה, הליכה של כמה דקות. סוחבים איתנו עוד שלושה ישראלים שהלכו לצידנו את הדרך וכמה טיילות אוסטרליות ויוצאים לבדוק את האגם.

TMB_DAY4_183003_190630

נו, שלולית חורף יפה בצורת לב אבל זה לא האגם שהובטח לנו. אבל עם כל זה, האגמונים הקטנים האלו יפים והערב היורד צובע את הנוף בצבעים פסטליים יפים ומתחיל לטפטף ואנחנו יודעים שחמש דקות מאיתנו יש בקתה חמה ועוד מעט יגישו בה ארוחת ערב שווה. הסכנה הכי גדולה כרגע היא שנפספס את ארוחת הערב.

TMB_DAY4_182542_190630

אין נחת גדולה מלשבת בפרלמנט בבקתה לפנות ערב. לגמנו כבר משהו, אנחנו נקיים ונינוחים. אמנם אין קליטה סלולרית או וויפי אבל ירון מצא שאם עומדים על הספסל ממול ומפנים את הפנים לכותל המזרח עם תפילה חרישית יש אדים קלים של קליטה, מספיק להודיע שהגענו בשלום ואין צורך להציק לקרביניירי המקומי.

TMB_DAY4_202705_190630

העננים שהחלו להתקבץ דאגו לתת מכת גשם נאה בלילה עם ברקים ורעמים בליל קיץ חם. יש משהו מרגיע בנקישת הגשם על חלונות הסקייליט שבחדר. רק בעל הבית המעצבן שכל הזמן כעס עלינו ועל שאר האנשים באמת ללא סיבה העיב קלות על בקתה שהיא מושלמת, נקייה, מרווחת להפליא ונוחה.

בעוד שהברקים מאירים את החדר ולנו נעים בתוך הליינר ועליו שמיכה, אני אפרד מעוד יום. מחר יום קל של חצי יום הליכה וירידה לעיירה האיטלקית קורמיור. הנה הנתונים היומיים משעון הפלא של רוי.

TMB Day4 Trail Data

פוסט זה פורסם בקטגוריה Sports, Travel, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סובב מון-בלאן #3 – חוצים גבולות דרך Col de la Seigne!

  1. אודי הגיב:

    הפעם באמת עברתם את הגבול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.