סובבים את ההר הלבן – סובב מון בלאן – #1

חזרתי. חזרנו. עכשיו צריך לספר מה היה. כזכור, יצאנו, שבעה מופלאים ללכת בשבילים הסובבים את ההר הלבן, הלוא הוא המון-בלאן הגבוה בהרי אירופה הקלאסית. השבעה, שאני גורר איתי מימי בית הספר היסודי והתיכון הלכו (גם אני, כן?!) כ 110 ק”מ בחמישה ימים בהרי האלפים המעטירים. זה סיפורנו.

TMB_DAY1_ 201437_190627

טוב, לא ממש. אין לי כוונה לתת כאן הכוונות לכל קטע וקטע כי יש המון מקורות מידע ברשת שלוקחים את זה יותר ברצינות, עם כל הפניות ומתי צריך להתכופף, כי ענף נמוך ואיפה למלא מים ומה הנקודה הנכונה לחלוץ נעליים להוציא את האבן שבטח נכנסה במקטע הקודם.

יש ספר שהוא התנ”ך במלוא מובן המילה (הנה הוא באמזון, לא יוצא לי מזה כלום ואורן יהרוג אותי על זה) ויש המון בלוגים, בעברית ובנוצרית על כל מקטע ומקטע בשביל ויש קבוצות פייסבוק שידאגו לכך שתמיד תשמעו עברית על המסלול (העדרים הולמים את ההרים)

The Tour of Mont Blanc- Complete two-way trekking guide

אבל אני אספר לכם איך זה באמת ללכת את ה Tour du Mont Blanc או TMB בפי ידידיו ומוקיריו. אני אתאר את החוויה של אדם מן הישוב שאינו סוסון שרץ או 50 ק”מ בשבוע או איזה יוצא מגלן קשוח שבשבילו השביל הוא חימום שרירים קל. התמונות הן של כולנו, מכל הטלפונים של כולם אז יסלחו לי כולם שלא ציינתי מי צילם מה.

תקציר הפרק הקודם

השנה אנחנו, כל השבעה, נחליף קידומת. לכבוד האירוע החלטנו לעשות משהו בקנה מידה שקצת גדול מעלינו והחלטנו לצאת לאירופה ולהלך בשביל המקיף את הר המון בלאן ועובר בצרפת, איטליה ושוויץ. הרבה זיעה נשפכה בהכנות לטיול, באימוני כושר, עליית מדרגות בבניין, בטיולי הכנה בחום של 35 מעלות ואלפי הודעות בקבוצת הווצאפ.

כרטיסים נרכשו מבעוד מאוד. צוות מובחר בחר לנו את מקומות הלינה על המסלול – אין לנו כוונה לעשות את כל 170 הק”מ שבדרך כלל לוקחים כ 11 יום אלא חצי מסלול. חיכינו, התאמנו, דיברנו, השוונו אורכים של מקלות הליכה והיום הגדול הגיע ונפגשנו בטרמינל 1 ואז טיסה קצרה של איזיג’ט לג’נבה.

אחד העקרונות שעמדתי עליהם מנסיון העבר הוא שאנחנו קשישים אבל יש לנו כסף. כלומר למה לסחוב את כל הציוד על הגב, כמו צבים כשיש לנו כסף לשלם לחברה כמו טקסי בסון (כפרעליהם!) שיקחו תיקים ויעבירו אותם לרוב מקומות הלינה שיש אליהם גישה ברכב וככה נקטין את העומס על הגב ועל הברכיים. אז החבורה הצטמצמה לשלושה צ’ימידנים כשכל אחד מקבל 6 ק”ג לרשותו (יש מגבלות משקל של חברת התעופה ושל חברת הובלת התיקים). התיקים חיכו לנו, ברוב הערבים, במקום הלינה.

יום 1 – 27/6/19 – Les Houches

נהגת ההעברות אספה אותנו בחיוך רחב בשדה התעופה בג’נבה ולקחה אותנו כשאנחנו הומים כמו עדת יונים למראה הנוף וההרים. בנונשלנטיות חלפנו משוויץ לצרפת בדרכנו לעיירה Les Houches המבוטאת לֶה-זוּש (הs הוא שקט אבל בגלל שהמילה השנייה מתחילה ב h ואחריה אות ניקוד מחברים את ה s למילה הבאה. צרפתים, מה לעשות). עיירה קטנה וחמודה למרגלות האלפים שם עשינו את הערב, מעמיסים המבורגר החשוב לבניית שרירים ועמידות.

TMB_DAY1_210947_190627

חלוקה לזוגות ושלישיה לחדרים השונים (כל פעם אתה ישן עם מישהו אחר, כמו גואל רצון).

יום 2 – 28/6/19 – Les Houches אל Les Contamines

זה הרגע שבו מתחילים. יוצאים בבוקר מהמלון בלה-זוש, כולם נרגשים וקפיציים. המטרה היום היא להגיע לעיירה בשם Les Contamines. אבל היתה לנו התלבטות קשה.

יש ל TMB מקטעים מסודרים ומתועדים וזה השביל “הרשמי”. אבל יש המון שבילים נוספים שמחברים את המקטעים ועוברים במקומות אחרים ואלו הם הווריאנטים (Variantes). מלה-זוש צריך לעלות אל ההר לנקודה שנקראת Col de Voza (1659 מטר מעל פני הים) שעשינו בלי בושה ברכבל ומיד הצטלמנו

TMB_DAY2_093650_190628

TMB_DAY2_093402_190628

שימו לב לחולצות התואמות! (ותודה לגלית על העזרה עם הלוגו)

ועכשיו ההתלבטות הקשה. יש שתי דרכים להגיע לעיירה קונטמין. הקצרה והקשה או הארוכה והקלה יותר. אפשר ללכת דרך מעבר שנקרא Col de Tricot ובדרך עוברים גשר תלוי מרהיב אבל אחר כך יש ירידה קשה (לרדת 600מ’ כמדומני) של שעתיים שפשוט מרסקת ברכיים, גם של גדולים וחזקים מאיתנו.

אל מול עיני הייתה תלויה דמותו הטרגית של נ’ ידידי שיצא לדרך וכבר ביום הראשון איתגר את ברכיו עד שנאלץ לפרוש כבר בהתחלה ולדדות למלון בג’נבה. סיפורו נגע לליבי עד כי למעשה הפחד שלח אותי להתאמן ברצינות מראש וגם להתנגד קשות לירידה כזו ביום הראשון. לכן, נמצא פתרון – נלך עד לגשר ונראה לו, ואז נחזור על צעדינו ונצעד לא דרך Col de Tricot אלא דרך העיירה Le Champel שם הירידה מתונה יותר אם כי ארוכה הרבה יותר וכך נשמור על הדרך והברך.

אבל, זה היה ארווווווך.

הנה המסלול שקלט שעון הפלא של רוי, המסלול שהלכנו בסופו של דבר

Day 2 Trail Map

ראשית שמנו פעמינו אל הגשר התלוי, כשרוחו של אינדיאנה ג’ונס שורה עלינו. השביל הוא צר ויפיפה להפליא

TMB_DAY2_095906_190628

דרור, הולך בסובלנות

הבעיה הראשונה היא שחם. גל חום מזעזע שוטף את אירופה ואנחנו מעל 1600מ ועדיין חם, כשלושים ומשהו מעלות. אבל הכל ירוק, פורח, צלילי הזרם ששוטף מקרחון Bionnassay וההרים שמקיפים מכל עבר. הדרך קלה ואין שום בעיות ודי מהר הגענו אל הגשר (זה אני, שם עליו)

TMB_DAY2_103611_190628

הגשר הוא מחסום רציני. כולם רוצים לצלם, להצטלם ומחכים שהאחרים, חסרי ההתחשבות האלו ירדו כבר וישאירו לנו את הגשר כי ברור שזה יותר חשוב. ואז סלפים, וסרטונים ובהייה אל הקרחון של Bionnassay (ביונסה? יש על שמה קרחון כבר?!) והמחשבה הישראלית – “לו היינו מחברים את הזרם הזה לכינרת, טבריה היתה נעלמת תוך 23 דקות”.

TMB_DAY2_104211_190628

TMB_DAY2_59_190628

לקח זמן אבל הצלחנו להשתחרר מהגשר. חזרה לנקודת הפתיחה היה קל ואז התחלנו למעשה את המסלול של אותו היום.

בתחילה, זה היה סבבה ולמעשה המשכנו בשביל כשמדי פעם עוצרים לעשות עוד איזה תמונות כי ההתלהבות והנוף הם לא יאמנו. האנרגיה פועמת קשות בעורקים והכל נהדר

TMB_DAY2_47_190628

עוצרים אפילו לבירה בדרך, במושב Le Champel (זה ממש קטן, קשה לי לקרוא לזה עיירה) אבל החום הכבד וההליכה כבר נותנת אותותיה

TMB_DAY2_05_190628

אני ורונן באמת שמחים לשתות בירה קרה אבל לא ממש רואים

מכאן הולכים והולכים ונפרדים לזוגות ושלשות לפי הקצב. בירידות יותר מדברים, בעליות יותר מתרכזים בנשימה והיום מתארך ומתארך וגם הדרך. אני וירון פספסנו פנייה וירדנו חצי קילומטר בירידה מטורפת שאותה היינו צריכים לעלות וזה לגמרי הוציא את האוויר מהמפרשים

אז עצרנו לאכול את הבאגטים והנקניקים שרכשנו בבוקר. זה מצחיק שאתה לא מרגיש רעב, למרות שהלכנו המון זמן והמון מרחק, אבל ברגע שהביס הראשון נלעס, אתה חש כאילו לא אכלת יומיים.

TMB_DAY2_154659_190628

רואים שחם לנו ואנחנו עייפים?

החום הכבד השפיע גם על צריכת המים. בגדול חשבנו להסתדר עם ליטר שממלאים כל פעם אבל לקחנו שני ליטר כי כמות המים שצרכנו בגלל החום עלתה ועדיין, ממלאים בכל מיני ברזים שכאלו, בכפרים ועל הדרך והמים קרים וטעימים. כמה שלוקים ואתה מרגיש כאילו הם זורמים לך לכל הגוף מקררים אותו וטוענים אותך מחדש. זה מפריע, כישראלי לשפוך כל פעם את המים הקודמים ולמלא מחדש, אבל הם נשפכים כל הזמן ומתרגלים

TMB_DAY2_151332_190628

TMB_DAY2_140133_190628

בסוף נגמר לי הכח. לא רק לי אבל אני הכי מעניין אותי. לא ממש בסוף אלא לפני הסוף. כל פעם עוצר כדי לתת לדופק הזדמנות לרדת, להחזיר קצת אוויר. העלייה האחרונה ל Les Contamines לקחה 92 ק”מ ו 20 שעות. לא ממש אבל זה נדמה היה ככה. למה שמים את העיירה למעלה? מה זאת האנטישמיות הזו? קצת התחשבות, קצת תרבות אירופאית.

הנה אני, לא ברגעי המופלאים ביותר, 2 דקות מסוף המסלול (לפני שגיליתי שהמלון נמצא במעלה העיירה, קושיליראבק!). זה לא על אדי דלק. זה על אשליה של אנרגיה.

TMB_DAY2_180442_190628

הנה, אני ברגע נדיר של טסטימוניאל בריאליטי שלא היה

ואז הגענו למלון המהמם עם המדשאות המעטירות ומקלחת חמה וארוחת ערב ומיטה והתיקים שלנו שהגיעו למרבה הפלא

TMB_DAY2_181401_190628

TMB_DAY2_6095_190628

ירון, רונן ועופר במנוחת לוחמים לפני האוכל

ארוחת הערב היתה נחוצה ואפילו שהגישו דג (בהגשה מהממת) ואני שלא אוהב דג מבושל, אכלתי רק כדי לתדלק. השיחה סביב השולחן היתה על היום הבא שאמור להיות הקשה ביותר במסלול עם עלייה של 1200מ’ וירידה של 950מ’. האחרונים שהגענו, היינו קצת מיואשים לאור הסיום של היום הזה. אבל סמכנו על שנת הלילה ועל התכונה האנושית כל כך של שכחה (אחרת לא היו ילדים יותר).

בדיעבד, זה היה קצת קשוח ליום הראשון לטעמי. הנתונים משעון הפלא של רוי דיברו על כמעט 30 ק”מ של הליכה ב 10 שעות וזה לא ממש שטוח. עכשיו זה נראה קלללל, אבל באותו הרגע זה לא היה פשוט.

זהו. תם היום הראשון להליכה. נראה לי שאסיים כאן ואשחרר אתכם עד לפוסט הבא

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Sports, Thoughts, Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.