הולכים להקיף את ההר הלבן , באירופה, עם ילדי בית הספר!

קחו את רשימת אנשי הקשר. אתם לא זוכרים מאיפה אספתם חלק גדול מהם. אני מוכן להמר שאת רובם הכרתם בשנים האחרונות. כמה מהם אתם סוחבים מכיתה ב’ או לפני? כמה מהם אתם עדיין בקשר מספיק טוב כדי לחלוק חדר בביקתה על הר?

לי יש שבעה כאלו. ואיתם בעוד כמה ימים אצא ללכת בשביל הסובב את ההר הלבן, המון-בלאן באירופה.

ויקטור פרנקל אמר שאדם מחפש משמעות. מייקל ג’ורדן אמר שאסור לוותר בדרך למטרות שאתה מציב לעצמך. הומר סימפסון אמר שלנסות זה השלב הראשון של כישלון. סטיבי וונדר אמר “אופס, מי הציב פה את המטרה הזו?!”, ואני אמרתי, יאללה, בוא ונשים לנו מטרה גדולה.

השנה אנחנו, כל השבעה, נחליף קידומת. בואו ונאמר שאנחנו מכירים מעל 30 שנה, אוקי? חשבנו שראוי לעשות משהו טיפה יותר אפי, מחווה גדולה לרגל האירוע. החלטנו על ה TMB – סובב מונט בלאן או בשפתם Tour de Mont Blanc.

תיכף אציג את הנוכחים, אבל אקדים ואומר שכולם צודקים. לשים מטרה נעלה שכזו עובד. בנקודה מסוימת הבנתי שזה קורה ואם לא אתחיל לתפוס את העסק ברצינות ולהתחיל להתאמן, זה יגמר בבכי. אז הפעם אני אדבר על חברות שנמשכת שנים ועל כניסה לכושר שהפתיעה אותי. אבל אתחיל בחבורה שלנו.

והנה שישה מתוך שבעת המופלאים. אף פעם לא מצליחים לתפוס את כולם. אנחנו בדיוק סיימנו טיפוס קשוח בנחל כיסלון כרמילה בקצב מהיר.

מימין לשמאל: רונן (אני אספתי אותו בכיתה י’), ירון (כיתה י”א), כבודו בירוק מיוזע, רוי (שנכנס לחיי בכיתה ג’), דרור (י”א) ואבי (אני חושב בכיתה ב’ או אולי א’?). עופר (כיתה י’) חסר כאן. עדכון: חלק מהנוכחים ביקשו למסור שלמיטב ידיעתם חלק מחברי הקבוצה האחרים מכירים עוד מגיל חמש ומוקדם מזה. אז עידכנתי.

Chekhov@Carmila_3441_190615

לשם השוואה, הנה כמה תמונות שנעות בין נוסטלגיה חמימה לקרינג’ קשה.

תמונה איקונית שלנו מהטיול השנתי של י”א  – בצהוב זה אלי שנעלם לנו עם השנים וממנו בכיוון השעון, אנוכי, אבי, רונן עם בנדנה ורוי.

Chekhov@Highschool trip_600px

אני ועופר, אי שם בסוף שנות השמונים בחמש בבוקר במדבר לפני טיול ספנלינג

OferEitan@SnaplingTrip 500px

ירון ואני והנרייטה (מי יודע איפה היא היום…) בטיול שנתי של י”א

YaronEitanHenrietta@ClassTrip11_1986 600px

ושוב רוב החבורה, אי שם על גבעות השומרון באמצע שנות ה 80

Chekhov@Highschool trip crazy 600px

והנה שוב לאחר זמן מה (עופר משמאל)

Chekhov@Carmel 600px

עברנו המון, החבורה הזו ועדיין כל אחד מהם מרגיש לי כמו האח שמעולם לא היה לי. יש לנו מעל 200 שנה של זיכרונות משותפים, בדיחות גרועות, סיפורים וחיים שלמים שחיינו בנפרד אבל תמיד מחוברים. זכרים, מה לעשות, זה קשה לנתק.

כששמנו לנו מטרה משותפת זה היה לפני שנה כמעט ולפחות לי הייתה תחושה של ‘יש זמן’. המסלול שנבחר, ה TMB הוא אחד מהשבילים הארוכים הכי פופולריים באירופה והוא מקיף את רכס המונט-בלאן באלפים השוויצרים, הצרפתים והאיטלקים. אורכו המלא הוא כ 170 ק”מ ויש בו טיפוסים וירידות שמסתכמות ב 10 ק”מ של עלייה וירידה. אנחנו מתכוונים ללכת כחמישה ימים בצידו הצרפתו-איטלקי.

אנחנו יוצאים מחר לדרך אבל אני לפחות התחלתי לפני כמה חודשים כשהוברר לי שאני חייב להרים כושר ולהתחזק, אם מסיפוריו של א’ שהוביל לשם קבוצות ועשה זאת בעצמו או סיפורו של נ’ שנשבר באמצע ופרש. מחלתי על המשטמה הקבועה שלי לחדרי כושר ונרשמתי. נורית אף הגדילה וחיברה לי מדריך כושר אישי לפגישה בשבוע. לצערי, קבוצת הנינג’יטסו שלי יצאה לפגרה עד להודעה חדשה בשל פציעתו של המדריך, א’ (אותו א’) ומאז יצאתי לנבצרות ספורטיביות.

שלושה וחצי חודשים של חדר כושר ואימון וטיולים בכל הזדמנות שיש אמנם לא גידלו לי קוביות בבטן אבל גרמו לי להרגיש יותר טוב עם עצמי וגם כל מיני מחושים נעלמו להם עם הזמן ופתאום דברים נעשים יותר קלים.

Eitan@Gym_093525_190605

תמיד אומרים שההתחלה היא קשה ואז זה הופך לתשוקה אמיתית. ובכן, לא בדיוק. אני עדיין לא מחכה ללכת לחדר כושר אבל עושה את זה ומודה לאל שברא מכשירי כושר עם נטפליקס מובנה. זה לא חדש לי ההרגשה המצויינת הזו של סיום אימון כשכל הגוף מיוזע אבל זז בקלילות כשהכל חם, אני זוכר אותה משנים של אימונים על המזרון בקבוצות הנינג’יטסו אבל הפעם יש לי מטרה ברורה.

בסופו של יום, אני רוצה להיות מסוגל להנות מטיול של פעם בחיים ולחזור הביתה בשלום. פעם ראשונה שאנחנו ככה כולם יוצאים לחו”ל, לטיול שכזה. אנחנו מקפידים לצאת לטייל כמה פעמים בשנה, טיול יום שכזה שלפעמים מרגיש המשך ישיר לטיול של י”ב. מאז ומעולם החבורה הזו טיילה ועשינו חלק גדול מהמסלולים המוכרים יותר ופחות. אבל אז התחתנו (כל אחד בנפרד) וילדים וקריירות וחיים שלוקחים אותך למקומות שונים אבל תמיד ידענו לחזור. זה בא בגלים, תקופות של שקט ותקופות כמו עכשיו כשקבוצת הווצאפ של החבורה רועשת וגועשת כמו הקבוצה של גן פשוש לפני מסיבות הסיום

זה סבבה.

טיילתי הרבה לאחרונה, זה קשור גם לעובדה שאני כרגע מחוסר עבודה ויש לי יותר זמן ויצא לי לסחוב את נדב ואוהד גם איתי.

DSC_3220_Insta2000px

אוהד אפילו יצא לטיולי הכנה איתנו, לא משאיר אפילו אבק מאחור עם הרגליים הארוכות האלו והכושר הטבעי של מתבגר. לפחות כשחזרנו לרכב הוא כבר חיכה לנו עם קפה מבעבע ועוגיות פרוסות

Ktalav with Ohad 20190608_083135 600px

57c45b66-7ec5-4674-a094-00ba2cc92948

ועכשיו, התיקים כבר ארוזים, כל הזיעה כבר נשפכה ואוספים חדשה לשפוך על אדמת אירופה. זה רק טיול אבל זה נראה כמו וואחד אתגר גדול, עסיסי וכיפי.

אפילו החולצות כבר מוכנות ומקופלות (כמובן שחסר רוי בתמונה)

עכשיו רק נשאר לשים רגל ראשונה על המסלול.

ושנייה.

ולקחת נשימה ולהתחיל לעלות

BeforeTMB_8535_190624 600px

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הולכים להקיף את ההר הלבן , באירופה, עם ילדי בית הספר!

  1. Rachel הגיב:

    wow! קודם כל מזל טוב! תהנו שם בגבהים
    מחכה לשובכם כדי לקרוא איך היה

  2. אודי הגיב:

    אני חושב שהתבלבלת. בתמונה עם הנרייטה זה לא אתה, זה אוהד.

  3. The Sister הגיב:

    טעית גם אתה אודי – זה 100 אחוז (!) יונתן. העתק מדויק.

    חוץ מזה – תעשו חיים , תזכרו שעליות זה טוב (לא זוכרת למה אבל קבלו את זה כעובדה) ,
    שאם זה היה קל ופשוט כולם היו עושים את זה,
    ושאתם תותחים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.