עפים עם קפסולה

קפסולה היא, לפי מילון אקראי באינטרנט הזה שלכם, מיכל קטן שאוצר בתוכו דברים טובים. זו בדיוק ההגדרה לאירוע שנפלנו אליו בהפתעה לפני ימים אחדים.

ערב של אוכל טוב, שתיה, אנשים משעשעים, הופעת ריקוד מהפנטת שפתאום פוצחת באמצע, איש מפתיע עם אקורדיון שמטיח בנו שורות חרוזות בבליל שפות, מישהי שמלהטטת עם נבל וסמלפר בין אלקטרוניקה לקלאסיקה, מישהי שעושה אקרובטיקה אווירית בניגוד מוחלט לחוקי הגרביטציה, ואש מתפרצת בדמות הופעת פלמנקו רותחת.

Capsule3_4271_190516

Aoi Kagaya רוקדת

משכתי לכם את תשומת הלב?

שלושה אחראים לכל הטוב הזה, יאיר, נעם ואסא. לא הכרתי אותם לפני שטירגוט משובח הביא לתשומת ליבי את המאורע המשמח הזה. אני די מתעלם מכל מיני באנרים ופוסטים משולמים אבל פה זה נראה מבטיח. כמובן שלאחר שנפגשנו גיליתי שיאיר ואני לא מכירים אבל האחיין שלו ואוהד, למדו ביחד ואני מכיר את המשפחה היטב…

אבל נניח את החיבור הישראלי הזה בצד, כי הוא ברור לחלוטין שיקרה – הגויים משחקים משחק שנקרא בלעז “Six degrees of Kevin Bacon” והטענה היא שכל אדם יכול להגיע עד לשחקן קווין בייקון (לגויים מותר בייקון) תוך לא יותר משישה חיבורים לאנשים מוכרים. אני טוען שלישראלים זה חוק המשולשים – לא יותר מאיש אחד ואנחנו מכירים.

סחבנו איתנו עוד שני זוגות אופנתיים והגענו למשהו שנע בין מסיבה סגורה ומשובחת לבין סלון צרפתי מהמאה ה 18

Capsule3_4546_190516

איה דיין מתעלמת מניוטון

במשך מאות שנים התפתח נושא ה”סלון”. בגדול, הקונספט הוא שמארח או מארחים מזמינים קהל מעניין לייצר שיחה אינטלקטואלית והרבה פעמים מזמנים גם משתתפים שיזרעו ויפרו דיון על ידי דיקלום שירה, ציור, או כל מיני יכולות אמנותיות. בדרך כלל לסלון היה נושא שהוכרז מראש והקהל היה פחות או יותר מחובר גם רעיונית וגם מבחינה חברתית. הסלונים שיגשגו בפאריז במאות ה16-18 והמשיכו גם ברומא עד למאה ה19. היו מהפכות שפרצו מהסלונים אם היו אלו המרקסיסטים או הפמיניסטיות – הרעיונות החלו לרתוח בסלונים לפני שגלשו לרחובות.

Capsule3_4658_190516

אני לא מתיימר לומר שהיה פה בערב איזה אידיאולוגיה אדוקה אבל היה תחושה של שותפות במשהו שהוא יוצא דופן. המיקום, בסטודיו של אסא, בדרום תל אביב, חלל שבמהלך היום מכיל תעשייה זעירה וכל מיני עסקים תרם מאוד לתחושת המחתרתיות שמרימה כל דבר מאז ההגנה.

Capsule3_4657_190516

תערוכת דגלים של רות מרום

היה אוכל אתיופי מגניב (מת על אינג’רה) ואחר גם קפה אתיופי כל כך טעים שלכדנו את השפית במדרגות להוציא ממנה את הסוד אבל כששמענו שהיא בישלה את הקפה שעות וביררנו את התהליך הארוך וויתרנו. היה עוד אוכל-ים קטנים וטעימים וקוקטיילים ומוזיקה ואנשים יפים שטרחו להתלבש בהתאם ואווירה של ביחד.

איש חביב שהגיע איתנו והתפלאתי למה הוא לבוש כמו מרסל מרסו בקיץ וסוחב חבילה ענקית על הגב התגלה כנטע ווינר, חבר בסיסטם עאלי ועוד יוזמות.

Capsule3_4260_190516

סיסטם עאלי (System Ali – כמו סיסטר) הוא הרכב היפהופ רב-לשוני שבקע מקו הגבול של יפו ובת-ים ועושה מוזיקה מקפיצה וחזקה בארבע שפות = ערבית, רוסית, עברית ואנגלית. יש להם את הוויב של הדפוקים, האלו שזועקים את מחאת השכונות והמהגרים, כמו בזמנו Saian Supa Crew הצרפתים שאני כל כך אהבתי.

נטע שהוא משורר הטיח בנו בסגנון Poetry Slam משפטים ארוכים בעברית, ערבית, אנגלית ויידיש. הוא התיז משפטים שהחלו בעברית והסתיימו בערבית. את ההופעה שלו סיים כשלא ברור אם הוא מתכוון לעִיד(عِيد – חג בערבית) או ייד (Yid – יהודי באידיש) ואני הייתי מבסוט שעליתי על החידוד הזה (אם אין אני לי – מי לי?)

Capsule3_4235_190516

השיחות נפסקו כשצעירה יפנית קטנה פסעה פנימה. גם אותה ראינו קודם ולא הבנו מה פתאום היא נעמדת באמצע החלל ונראית כאילו היא נכנסת לטראנס. לאחר שזזנו לאחור אאויי קגאיה ( Aoi Kagaya) החלה לרקוד.

Capsule3_4270_190516

Aoi Kagaya is in da house

היא נעה כמו בטראנס. היא לגמרי הייתה בזון של עצמה.  מאיצה, מאיטה, זוחלת ופוסעת. זה היה מהפנט.

Capsule3_4293_190516

Capsule3_4327_190516

Capsule3_4302_190516

Capsule3_4316_190516

אחר כך מצאתי אותה בצד מצחקקת עם יפנית אחרת. דיברתי איתה קצת, ולעיני היא נראית שונה לחלוטין, שוב קטנה ומכונסת, אדם לכאורה אחר מזו שטרפה את הרחבה, זורמת לרוחב כמו לבה (אבל לבה מהירה, של הוואי!), כמו דרקון ששורף עיר!

אחרי שאווירה נטענה באנרגיה, נאמנים לעיקרון של חם-קר, מהר-לאט, רועש-שקט, ניגשה קתרין לסקו לנבל וסמפלר שעמדו בצד. מיתרים וביטים אלקטרונים העבירו את האווירה לתחושת ריחוף אבל בחושך מוחלט שאני וצלם נוסף עמדנו וקירקרנו בצד על התאורה שמתחשבת באורחים אבל לא בצלמים. (רמז דק, אין תמונות)

אנשים נכנסו ויצאו, כוסות הופיעו לי ביד באורח פלא. טורטיות קטנות עם בשר טעיםםם הוענקו על ידי בתמורה. אווירת המסיבה תודלקה על ידי נועה ארגוב שתקלטה בצד. בתור לאותן טורטיות, או שהיו אלו באנים, כבר התחלתי לדבר עם אנשים זרים, מנהג שקורה לי מדי פעם. לצידי עמדה מישהי שמחאה כפיים ברעש מרשים. הצעתי לה לעשות קריירה מזה כי זה באמת היה יוצא דופן. היא פתחה עיניים ושאלה אם אני חושב ככה באמת והפלגנו ברעיונות לקריירה במחיאת כפיים. צ’כוב היה מוחא כפיים בצד ואומר לי באוזן, אוחז ג’ין וטוניק, שכפיים שמוחאות במערכה הראשונה יופיעו בשלישית. הוא כמובן היה צודק.

בקהל איתרתי את יובל, מבעלי הבסקולה שהכרתי לאחרונה ודיברנו על קרקס וכל מיני דברים שעלו לי בתודעה כשכתבתי את הפוסט האחרון על הקרקס. הוא רמז לי שאחת האמניות שצילמתי שם תופיע פה גם וכדאי לי להתקדם פנימה.

כמו מטאדורית (יש כאלו, תבדקו) איה דיין פסעה פנימה לרחבה שפונתה וזוג רצועות השתלשל מהתקרה. גם היא נראתה מרוכזת לחלוטין ובחירת הלבוש שלה הדגישה את השרירים והגמישות שהיא עמדה להציג

Capsule3_4486_190516

דיין מדהימה. ראיתי אותה ושותפה (רותם ספיר) בבסקולה אבל כאן הפלא היה גדול עוד יותר. היא כרכה את הרצועות סביב ידיה ובמה שנראה כהנפת כתפיים, כמו ילד שמסביר שהוא לא רוצה, החלה להסתובב מעלה, בכיוון המנוגד לחלוטין להגיון.

Capsule3_4457_190516

אמרתי כבר פעם, יש בהופעות אוויריות שכאלו (Aerial) תמיד את הפחד בעיני הצופים. ברור לי שהיא מיומנת ורק להסתכל עליה זה כמו לראות שירטוט אנטומי ואת העוצמה של שרירי הגוף האנושי, לא ממכון כושר אלא מעבודה של ממש. עדיין, לא ברור תמיד מה ממש מונע ממנה לעוף למטה. הדיסוננס הזה, חוסר הידע שלי במגבלות, לעומת הביטחון שלה – שם בדיוק נמצאת האשליה, ההנאה ממופע משובח. היא נתנה את ההצגה הטובה ביותר בעיר.

Capsule3_4509_190516

Capsule3_4535_190516

Capsule3_4582_190516

Capsule3_4512_190516

כשהיא ירדה, כשהיא מבהיקה מזיעה (לשמחת כולם, כי אם היא מסוגלת לטפס על רצועה בנפנוף קליל של כף היד, כמו הייתה מלכת אנגליה וגם לא להזיע בכלל – על פחות מזה עשו לינץ’) נראה היה שאיה נוחתת לא רק פיזית אלא גם מנטלית. אין לי איך לבדוק את זה אבל אני חושב שיותר אנשים פשטו על הבר כי פשוט היו צריכים איזה דרינק אחרי המאמץ

זוכרים את המוחאת כפיים? זו שצ’כוב דיבר עליה, קודם, למעלה?

מסתבר שזו אתי גורי

Capsule3_4598_190516

היא ואופיר עטר הבעירו את החלל עם שירת פלמנקו יבבנית כמו שאני אוהב (כמו את דייגו אל סיגלה  ההורססס, ווינסנטה אמיגו הצונן). היא שמרה על הצליל הזה של הספרדים, זה בין ס’ לצ’ לTh (כמו שאומרים ברצלונה) בצורה כל כך טובה שאחר כך, בהתאם למסורת, דיברתי איתה בספרדית להבין אם היא ספרדייה בישראל או ישראלית בספרד (וילון מספר 2). הספרדית שלי היא קלוקלת ושבורה ושלה מהירה כל כך שהתקשיתי לשמור על השיחה.

גם אופיר היה מעולה. לא חושב שהם עובדים יחדיו אבל היתה להם כימיה טובה ופלמנקו זה מוזיקה של אנשים שעומדים מסביב ומרגישים איך הרגליים מתחילות לזוז מעצמן. לרקוע קלות והגרון רוצה לצעוק את Olé!

Capsule3_4613_190516

Capsule3_4637_190516

Capsule3_4624_190516

זו חוויה מצוינת, להיות בתוך המופע, מסביב לו ולא מרחוק. בטח בפלמנקו שהוא מאוד מקרב וחושני ווטף אותך. ריח של קפה משך אותנו לעמדת הקפה האתיופי ועייפות חומר מסוימת ומחויבות ליום המחר משכה אותנו הלאה למרות המוזיקה שתפסה כיוון אחר כשיערה גולדמן תפסה את העמדה.

לכל קפסולה יש את הרגע שבו היא מתפרקת סופית וזה היה הרגע שלנו. יצאנו החוצה אל הלילה התל אביבי כשפרפרי לילה חגים סביב המנורות ועובדים זרים על אופניים חשמליות חגים סביב הרמזורים. אני מקווה שתהיה עוד קפסולה. זו הייתה שלישית ויאיר, נעם ואסא הבטיחו רביעית. נחכה בסבלנות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Creative, Event, Music, photography, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.