נאפולי למיטיבי לסת – מה אוכלים פה?

בואו ונדבר גלויות. נאפולי היא חגיגת אוכל מטורפת ומלאת קלוריות ריקות וכל כך טעימות. יש שם ז’אנרים שלמים של אוכל שלא ידעתי אותו. אני מחכה עדיין לחברת מישלין לקבל חסות לפוסט הזה (כי צמיגים, דההה?!). לא נתקלתי במסעדות פאר, אלא דברים פשוטים, אוכל רחוב טעים ואלו ההמלצות של הבלוג להפעם.
אני יודע למה באתן. הרשימה. זה מה שחשוב. רשימת המקומות שחפרתי הודות לסקרנות בריאה, מחקר מקדים, הליכה בסמטאות ולעזרתם של מר מתוק היושב בערבות רומא (הנה הוא לטיפים ושאר מידע – הוא גם ידוע בשם Tshesly) ושל ליאור שלקח אותנו לסיור בנאפולי.
הנה המפה והרשימה: https://goo.gl/maps/FtvsvLv6oNw
NapoliFoodMap 600px
ותיקות הבלוג יודעות שהנוהל פה הוא להוריד סטרס כמה שיותר מהר. אז עכשיו שהרשימה הוסגרה, אפשר להמשיך הלאה ולסקור ולטעום אוכל נפוליטני

יש פיצות בנאפולי

יש פיצות נפוליטניות, כמובן, בנפולי. לא סתם פיצריות אלא מקדשי פיצה. ראשית, בואו ונדבר רגע על בצק. בתור מישהו שחוקר פיצות המון שנים אני חושב שאני מבין את הפיצה שלי לעומק (הנה הפוסט עם המתכון של טוני וספה והנה ההוא עם המתכון ההיסטורי – הכל כולל הסברים איך להכין בתנור ביתי).

בארץ, יותר חובבים את הפיצה הרומאית, שיש לה בצק פריך שמאפשר להניף סלייס ללא חשש ויש לו קראנץ’ פריך בסוף, כזה קחחחחץץץץ משביע רצון. הנפוליטנים לא חושבים ככה. הפיצה שלהם קרובה בקשיחותה לפיתה עיראקית. יש לה שוליים עבים ואמצע דק יותר מחוט השדרה המוסרי של רוב בית המחוקקים הישראלי. ללא גלגול הסלייס או קיפולו אי אפשר להניף אותו אל-על.

תנורי האבן הנפוליטנים הטובים מוסקים בעץ ומגיעים ל 450 מעלות צלזיוס ובאזורים מסויימים גם ל 550 מעלות. הפיצה נכנסת פנימה ל45 עד 90 שניות (!) והיא מסובבת ומוזזת לאזורים שונים ולעיתים מורמת לכמה שניות כדי שהאוויר החם בכיפת התנור ימיס את הגבינה בלי לשרוף אותה. וזהו.

יש המון אגדות על ההמצאה של הפיצה ופיצה מרגריטה בפרט (הנה, מר מתוק טיפל יפה בנושא) אבל אין ספק שנאפולי טוענת לכתר הפיצריות הטובות ביותר באיטליה. אמנם הפיצריה שנחשבת הטובה ביותר באיטליה (קל וחומר בעולם כולו) נמצאת מחוץ לנאפולי –  Pepe In Grani אבל בואו ונדבר על המקדשים המקומיים.

יש הסכמה כללית על ארבעה – דה מיקלה (L' Antica Pizzeria Da Michele), סורבילו (Pizzeria Gino Sorbillo), די מתאו (Di Matteo) וכמובן המיתוס הידוע של בראנדי ( Pizzeria Brandi שם האגדה מספרת שהמלכה מרגריטה גרמה להמצאת הפיצה על שמה) – כולן ברשימה. הכיף הוא שיושבים במקדש שכזה, אוכלים פיצה באושר רב, שותים בירה או יין ויוצאים עם פחות מ 10 יורו לאיש.

ממקדשי הפיצה אנחנו דגמנו את דה מיקלה ואת סורבילו.

דה מיקלה היא נפלאה בעיני.

NapoliFood_4629_181209

קצת מחוץ לאזור התיירותי אבל עדיין עם תורים.ביום ראשון לקח לנו שעה להיכנס לשולחן של ארבעה, בשעת צהריים – אפשר להגיע באמצע השבוע כשהאיטלקים פחות פנויים ולהגיע בסביבות 16:00 ואז התורים נסבלים יותר. חשוב להירשם, לקחת מספר ולהיאזר בסבלנות.

בדה מיקלה רואים את ההתפשטות האיטית של המסעדה – כל פעם התווסף איזה חלל וכשנכנסים להיכל עוברים בין חדרים וחללים עד שמוצאים את המקום המיועד.

NapoliFood_4617_181209

ישבנו והמלצר האדיש ניגש. באיטלקית השבורה שלי (שרובה ספרדית) ביקשתי תפריט.

– “תפריט באנגלית, "per favore – כך אני ברגש
– ?, הרים המלצר גבה שעירה
– “תפריט?!”, ניסיתי שנית
– “מרגריטה או מרינרה”, פסק המלצר והלך

הכי פשוט – עם גבינה או לא. שני סוגים של פיצה וזהו. וגם המרגריטה מתהדרת בשני עלי בזיליקום וזהו. אז לקחנו מרגריטה אחת לשנינו.

NapoliFood_4649_181209

והטעם? אוי בא לי לבכות.

טעים. ממש טעים. פשוט עם קצת שרוף להדגשה ונפלא. אתה מרגיש את הפחמימות זורמות ברכות ומחבקות אותך. דה מיקלה התפרסמה כשג’וליה רוברטס ישבה שם לאכול פיצה בסרט המיותר ‘לאהוב לאכול להתפלל’ (וואלה, ראיתי אותו. מיותר). אבל בקטע הבא אפשר ממש לראות את המקום והפיצה.

עמדתי ליד הפיציולו ופשוט נהניתי לראות באיזה מהירות הם עובדים. בשניות הם פותחים כדור בצק לעיגול. מורחים את הרוטב בחסכנות, בלי שום תנועה מיותרת ואיש התנור משחק עם הפיצות והאש, מכיר את התנור שלו ויודע בדיוק מה החום בכל מילימטר ומשיט את הפיצות במיומנות.

NapoliFood_4631_181209_HEADER_300x170

NapoliFood_4666_181209

את מקדש הפיצה השני בחרנו בקפידה. סורבילו ממש באמצע של הכל, ב Via dei Tribunali , ליד הקפלה של הגולגלות וליד סמטת סצנות חג המולד (הנה, הכל פה). יש שם שלושה סניפים – אחד של פיצה, אחד של מטוגנים ואחד של משהו אחר. ג’ינו סורבילו הוא שף פיצות ידוע בכל העולם. הוא אפילו שפט בין אייל שני ויונתן רושפלד באיזה גלגול של מאסטר שף. הוא חולש על אימפריה חוצת יבשות.

גם פה יש תור. פה קוראים בשמות אז אי אפשר ללכת וצריך להיות דרוך וקשוב בזמן שאתה רעב ויש ריחות שיכולים להרוג אותך. המדרכה רטובה מרוב רוק של אנשים שעומדים וכל פעם שהדלת נפתחת וריח הפיצות מזנק החוצה בא לך למות.

NapoliFood_4838_181210

סורבילו היא יותר ידידותית לתייר וגם היא ענקית. שם יש תפריט ענק של המון פיצות אבל ראינו שהאיטלקים לא מתבלבלים ולוקחים מרגריטות. אז התפשרנו על מרגריטה עם כדור של מוצרלת בופאלו טרייה בראשה ואחת שהיא שעטנז לא כשר – פיצה נפוליטנית עם פרושוטו (שהוא מהצפון השנוא) וארוגולה.

NapoliFood_4861_181210

וואי.

טעים. טעים. טעיםםםםם!

דומה אך שונה מדה מיקלה. נפלא ממש. אבל דה מיקלה לוקח גם בטעם וגם בפשטות המקום.

NapoliFood_4864_181210
ת’כלס, בכל פינת רחוב יש פיצריה שרובן הן מצויינות. זה פשוט יחסית – יש להם את הקמח הכי טוב, עגבניות נפלאות ומוצרלה טרייה ומעולה. קשה לקלקל כזה שילוב.
אבל יש ז’אנר שלם שלא הכרנו.

יש מטוגנים טעימים בנאפולי

לא הייתי מודע לז’אנר השמן הזה.
דבר ראשון זה אוכל רחוב. אם אלו פיצות מטוגנות (יותר כמו קלצונה מטוגן), קרוקטים של תפו”א, ארנציני (כדורי ריזוטו ד’אמש שנעטפו בפירורי לחם וטוגנו), כאלו עם בשר ואפונה בפנים ועוד. אכלנו כמה דגימות של זה – כולם היו מעולים. די מתאו, לא רחוק מסורבילו (ברשימה!!!) ידועה בתחום וגם יש ליד הפיצריה של סורבילו, סניף מטוגן.
אבל אני נכבשתי בקסם של החור בקיר של פרננדה (Pizza Fritta da Fernanda). ליאור לקח אותנו לשם. חור בקיר, ברובע הספרדי ושם עומדת פרננדה ומכינה פיצות מטוגנות. כל דבר שמטוגן בשמן עמוק נעשה טעים. גם נעל בלט תהיה פריכה ומעולה.
פרננדה לא צעירה. יש לה את התנועות של מי שפותחת 50 פיצות בשעה כבר 50 שנה. היא פורשת כדור בצק, מורחת רוטב עגבניות, מפזרת קצת גבינה ואז לפי הבקשה, מוסיפה בשר או לא.
NapoliFood_4556_181209
מקפלת לשניים בתנועה מהירה
NapoliFood_4559_181209
ומניחה ברגש בקלחת שמן רותח
NapoliFood_4565_181209
העסק מיטגן ממש מהר
NapoliFood_4571_181209
והופ, זה מוכן
NapoliFood_4573_181209
כן. גם אני מסתכל על הדבר הזה ומתפלץ אבל זה כל כך טעים ובכלל חופש אז מותר.
הפיצה ממש לא שומנית. הכל בפנוכו שלה נמס ונרגע וזה פשוט וטעים.
NapoliFood_4579_181209
בין סמבוסק, לבוריקה שכזה וזה ממש טעים. אתה הולך ברחוב צר וציורי ברובע הספרדי והכל נראה נחמד טוב כשאתה מלא בפיצה מטוגנת.
במסעדה אחרת, טברנה דל’ארטה אכלנו מנה של כל סוגי מטוגני הרחוב ויש מבחר מטורף שלמעשה הוא קדם לתנורי האבן – יותר קל לטגן מאשר לפתח תנורים שמגיעים לחום המטורף הזה. הנקודה שבמקומות שמטגנים על המקום ולא שומרים בוויטרינה – זה לא שמנוני אלא פריך, חם ומשגע.

יש דגים ושאר עניינים של הפנים

נפולי לחוף ימים שוכנת. יש מבחר עצום של חיות ים ודגים שמוצגים בשווקי הרחוב. ברובע הספרדי יש כל מיני מסעדות צהריים דגים ופירות ים קטנות לצהריים. אין לי המלצה ספציפית אבל יאללה נסו וספרו.
NapoliFood_4541_181209
היחידה שדגמנו היא יותר מסעדת ערב בשם איל גארום, על שמו של אותו נוזל מצחין שהרומאים הכינו מתסיסה של דגים ושימש אותם לתיבול מאכלים בהעדר רוב התבלינים המוכרים לנו היום (מלח, פלפל…). ייצור גארום היה ענף כלכלי חשוב בפומפיי ואולי בשל הריח הנורא התפרץ הווזוב ולכן זה מוצדק.
איל גארום (Il Garum Ristorante Osteria) נחמדה מאוד לערב שכזה אבל לא תחליף לאיזה שרץ מהיר בצהריים.
NapoliFood_214422_181209NapoliFood_211523_181209
כיון שנאפולי היא בליבה, עיר ענייה והאוכל שלה הוא אוכל עניים, נפוץ גם השימוש בחלקי פנים ודוכנים כאלו מופיעים עם כל מיני דברים שברור לי שיושבים בבטן של חיות ושל שלנו אבל קשה לקבוע מה זה מה. יש מסעדות Tripperia שם אפשר לאכול מנות המבוססות על חלקי פנים.
NapoliFood_4583_181209
ערב אחד, במסעדת אוסטריה דל’צ’יטארה הזמנתי מרק שכזה בחשש רב והכף הראשונה הייתה קשה לטעימה אבל זה התגלה כטעים וסבבה לחלוטין ומאוד ממלא. רק צריך להתגבר על חסם פסיכולוגי מסוים וזהו.

ומה עם מסעדה לערב?

יש כל מיני מסעדות משלין. אני ויתרתי כי יותר מעניין אותי האוכל המקומי ולא פרשנות מודרנית ומתחכמת לאוכל המסורתי. קודם תנו לי לטעום את המסורת ואחר כך פירוקים והרכבות שלו.
מר מתוק שלח אותנו לשתיים שוות מאוד לטעמי. להפתעתנו הרבה הן שכנו 2 דקות מהמלון ואחת מעל השניה – טברנה דל’ארטה (Taverna dell'Arte) במעלה המדרגות ואוסטריה דלה ציטארה ( Osteria La Chitarra) במורדן. הטברנה היא טיפה יותר מתוחכמת והאוסטריה היא מסעדה של אוכל נפוליטני ביתי בבישול מסעדתי. שתיהם טעימות ונותנות מבט נהדר לאוכל המתוחכם יותר אבל עדיין עממי של נאפולי. ידידותיות, חמימות, כשבעל הבית מסתובב ומדבר עם האורחים. ממש שווה.

עכשיו קינוחים ומתוקים ומלוחים

טוב, כאן זו תגלית מטורפת.

יש לנפוליטנים נשק יום הדין. זה נקרא Sfogliatelle ובעברית קיראו את זה – סְפוּ – לְ – יָא – טֵלֶה (ונסו למשוך את ה-לה בסוף כדי לעשות רושם). לכאורה – בצק מלא בקרם. נו, אז מה.

אבל, ספוליאטלה מסוג Riccia (רִי-צִ’י-יָה) הוא בצק עלים מלא דפדפים שנאפה לצורת צדפה שכזו ובתוכו קרם ריקוטה טרייה,קצף ביצים אוורירי, עם גרידת תפוז מסוגר עדינה להפליא ואיזה גרגיר קינמון אחד שמעיף את כל העסק. זה טעים להפליא מהוויטרינה אבל ישירות מהתנור זה כמו לאכול חתיכת שמיים – הפנים הוא רך במרקם של ענן מתקתק עם ניחוח תפוזים והחוץ פריך ופציח כמו סודות האטום.

NapoliFood_4701_181209

יש גרסה נוספת שנקראת Sfogliatelle Frolla שזה אותו מילוי רק בכדור בצק פריך. ויש עוד ממתק נהדר שהם גנבו מהצרפתים – baba שמו, קיצור של Baba au Rhum – כמו בריוש על ספידים, גבוה, אוורירי וטבול בסירופ סוכר ורום (יש מקומות שהוא מלא בדברים).
יש עוד המון מתוקים אבל אלו מספיק מגוונים כדי לנסות אותם בכל מקום. אבל חובה תיירותית היא להגיע לאזור התחנה המרכזית, ליד כיכר גריבלדי ל Sfogliatelle Attanasio. במוצאי יום ראשון היה תור ארוך אבל הם מהירים ויעילים. צריך להידחק פנימה, לקחת מספר, להצהיר על הזמנתכם (לפחות 1+1+1), לשלם ולחכות בחוץ עד שמספרכם יופיע. ביום שלישי בערב היו 10 לפנינו. בראשון בערב, 40 לפחות אבל זה רץ מהר.
אני נכנסתי פנימה ובחיוך אושר לי לצלם קצת בבפנוכו. במטבח, צבא של קונדיטורים עומל כמו נמלים. במיוחד מצא חן בעיני אותו אחד שעמד ודיבר עם כולם ובינתיים, האצבעות שלו צרו בכמה לחיצות מהירות כמות אדירה של קונכיות בצק ששכנו מילא ממיכל גדול מלא בתערובת ריקוטה. הוא לא הסתכל ופשוט יצר במהירות ומיומנות
NapoliFood_4680_181209
ואז מגשים על גבי מגשים הם הושמו בתנור וכל פעם שנפתח, הרי דמה הדבר לשערי גן עדן שנפתחים מדי פעם ונותנים לאוויר המבושם לצאת החוצה ולשגע את המאמינים
NapoliFood_4695_181209
ויש גם את הגרסה הנפוליטנית לעוגיות עבאדי שנקראת Taralli. מלוחים וטעימים להפליא, כמו מקלות לחם משודרגים בטעמים. אנחנו מצאנו את Taralleria Napoletana עם המון טעמים ומקום לשבת ולטעום.
הכל ברשימה – https://goo.gl/maps/FtvsvLv6oNw
ויש עוד. הו, עוד ועוד. ולא דיברנו על הקפה הנפוליטני החזק במיוחד – הם מדברים בבוז על הרומאים ששותים מים דלוחים בטעם קפה. יש להם מקינטות משלהם והם מכינים נוזל שחור שמסוגל להעיר את תושבי פומפיי לחיים. יש מקום קטן, Cuccuma Caffè, בית קפה שבו צעיר חמוד חולט קפה בשיטה הנפוליטנית המסורתית. הוא יפשוט את הרגל כי הוא עובד עם פלטות חמות ומרתיח מים במקינטות אבל שווה לתפוס אותו לשיחה והדגמה ולשתות את הקפה שלו – בלי חלב ובלי סוכר (רק עם הממתיק המקומי שהוא סוג של מולסה עם קפה) אז לא לעולם חוסן.
צאנה לרחובות נאפולי. בכל מקום יש משהו חדש לאכול ולטעום. כמו שנות כלב, קלוריות נפוליטניות נספרות אחרת.

NapoliFood_4532_181209

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Food, Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על נאפולי למיטיבי לסת – מה אוכלים פה?

  1. מזל ב. הגיב:

    נהדר ! תודה על הפוסט והבחור המקסימים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.