נאפולי, וזוב, פומפיי – לא נשכח ולא נסלח

ב 24 לאוגוסט 0079, ככה בשעות הצהריים נמחקה פומפיי מעל המפה. עיר שלמה, עם 20,000 תושבים (תחשבו שוהם) פשוט מתרוקנת מכל סימן חיים. והוזוב? הוא עדיין שם כמו פצצת זמן מתקתקת בשקט.

מה לא נלך לראות מה נשאר?

בכל זאת, 25 קילומטר מהמטרופולין ההומה של היום – נאפולי , למטרופולין ההומה ההוא של הרומאים – פומפיי. בטח שנלך אחרי שתרנו את העיר (כפי שמסופר בפוסט הקודם – הנה קישור לעצלנים)

DSC_5113-01

( לעוד תמונות של אמרתי לכם – בקרו באינסטוש השני שלי)

אבל לפני שיוצאים לפומפיי שווה לעצור במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של נאפולי. לפני שקהל הקוראים ייאנח ויעבור לפייסבוק, אומר שזה לא מה שזה נשמע. זה אכן מוזיאון שמרכז את כל הדברים המדהימים שנמצאו בפומפיי ובהרקולנאום. כמה מאוצרות האומנות הכי גדולים של העולם העתיק נמצאים שם. נכון, המוזיאון גדול ואפשר לטבוע בו, אבל האיטלקים אנשים ישרים ואם לוקחים מפה רואים שהם סימנו את הלהיטים הגדולים ואז אפשר להישאר אינטליגנט אבל לקצר את הביקור לגבול שזה מעניין.

מנהלת הבלוג ממליצה (פורסם קול קורא בנושא) לבקר במוזיאון שנמצא בעיר לפני הביקור בעיר ההרוסה עצמה כדי לקבל מושג מה קורה באווירה ממוזגת ונינוחה.

הפסיפסים (מוזאיקות בשפתם) הם מהדברים הכי מדהימים ומטורפים שיש במוזיאון. בראש ובראשונה זה:

Napoli_4770_181210

(הנה, לחצנה כאן לראות באיכות גבוהה)

שנים אמר לי אבא שלי: תזכור – “בשנת 333 חטף דָרְיָוֶשׁ על הראש” (מה שאמר לו המורה שלו להיסטוריה שכנראה היה שם ונשאר לדווח). בשנת 333 לפני הספירה הובס דָרְיָוֶשׁ III על ידי הכובש המקדוני אלכסנדר הגדול בקרב איסוס (אנטליה של ימינו אנו. יש חבילה זולה לשם). אלכסנדר רכב לקרב על סוסו האהוב בוקפאלוס וניצח בקרב מבריק ששבר את גב הצבא הפרסי הענק ובישר את נפילת האימפריה.

200 שנה לאחר מכן, אמן אלמוני יצר פסיפס עצום (כמעט 5×3 מטר) שמנציח את הקרב הזה. הפסיפס הוא מדהים, מרהיב, מרגש וגם יפה. מעל מיליון וחצי חתיכות קטנות, כולן של שיש שנמצא בצבעים האלו בטבע והכל מונח בשיטה הרומאית Opus vermiculatum שעוקבת כמו זחילה של תולעת על קוי המתאר של הדמות ואז נכנסת פנימה.

ייאוש מוחלט.

וזה יפה. כל כך יפה. נכון שהאמן העתיק כנראה ציור שהיה מוכר בימיו אבל זה השתמר כל כך מדהים וקשה להבין איך 100 שנים לפני שנולד ההוא, המושיע שלהם פה בבית לחם, אמן פסיפס פומפאיי תפס הבעות ומבטים כל כך חזקים ומלאי רגש וכל זה באמצעות חתיכות שיש ששבר.

הנה הדמות הכל כך מוכרת של אלכסנדר הגדול. צעיר בן 23 על סוסו האהוב מוביל צבא קטן אבל מודרני. אני חייב לומר שישבתי מול הפסיפס בשקט הרבה זמן. הוא פשוט מדהים. כמו גלויה (לקוראים הצעירים יותר – כמו תמונה באינסטה) שנשלחה מלפני 2000 שנה באיכות מעולה.

Napoli_4771_181210

רגע. הסברים קצת.

קודם היה הר וזוב.

Napoli_084031_181212

התמונה בחסות איזיג’ט שנתנו לי מעוף יפה מעל ההר

הר געש אירופאי לא ממש מנומס, חלק מרצף של הרי געש שנוצרו מהתנגשות הלוחות של אפריקה ואירופה. הוא התפרץ הרבה פעמים בעבר, בעל מזג איטלקי משהו. כולם זוכרים לו את פומפיי ב79 לאחר ספירתם אבל במאה ה 18 הוא התפרץ 6 פעמים, במאה ה 19 8 פעמים ובמאה ה 20 יש 3 התפרצויות כשהאחרונה ב 1944. לא ממש רגוע.

פומפיי הייתה עיר גדולה, כ 20,000 איש בשיאה, עיר רומאית עשירה, כרך רב לאומי שגרו בו גם יוונים, מצרים ושאר אזרחים מכל האימפריה הרומאית. עיר קוסמופוליטית למרגלות הר געש.

הם קיבלו אזהרה בשנת 62 בדמות רעידת אדמה קשה שחירבה חלקים מהעיר (נמצאו פסיפסים שמודיעים על חדרים להשכרה, של יזמים זריזים שמיהרו לנצל את החורבן לקימום כלכלי). אבל לא זזו. ואז ב 79 לספירתם ההר התפרץ במשך יומיים משחרר אנרגיה השווה ל 100,000 פצצות אטומיות שהוטלו על יפן.

יומיים המטיר ההר גזים רעילים, אבק וולקני וסלעים גדולים וקטנים. קודם חיסל את פומפיי (הערכה היא ש 1,500 איש נספו שם) ואז עוד כמה ערים קטנות שהידועה בהן היא הרקולנאום שנקברה ממש בסלע.

יש תיאוריות חדשות מה קרה לאנשים שם, אבל אתן לכן מנוח ואמשיך בגורלם של האנשים בהמשך. בינתיים הנה מפת ההתפרצות. Neapolis היא נפולי המודרנית, אז עיר קטנה וחסרת חשיבות לעומת פומפיי.

Mt_Vesuvius_79_AD_eruption.svg

Source: Wikimedia Commons, by MapMaster

לאחר שהוכחדו כל אלו שנשארו בעיר ולא ברחו, פומפיי נקברה תחת ערימות של אבק ואבני טוף וכך השתמרה. הרקולנאום ממש נקברה תחת אבנים ולכן עדיין יותר קשה לחפור אותה. אנשים כן ברחו וגם פליני הצעיר ברח וזכה לכתוב שני מכתבים מפורטים שהגיעו לידנו (הנה המכתב שלו) שבהם הוא מתאר את מותו של דודו, פליני הזקן, מפקד הצי הרומי שניסה לחלץ אנשים דרך הים (זה מטורף לקרוא את כל אוסף האסונות שקרו שם).

הכל השתמר בפומפיי. כולל הפסיפסים המופלאים האלו והפסלים שהיו בוילות המפוארות. זה למשל, המראה שחקנים בטרגדיה יוונית כל כך מופלא שהיוצר היווני חתם עלי (דיוסקורידס מסאמוס).

Napoli_4754_181210

או למשל זה שכבר אז ידע את כוחם של חתולים במדיה. 2000 שנה לפני שתמונת חתול ראשונה עלתה לאינטרנט, רומאי אחד הזמין פסיפס חתולים לפטיו של הווילה שלו בפומפי.

דיון ארוך היה לי ולנורית למראה כל הפסיפסים המרשימים האלו. יש בהם עומק, פרספקטיבה, תפיסת מרחק נכונה, פרופורציות וקומפוזיציה מודרנית לחלוטין. איך כל אלו נעלמו למאות שנים של ציורים שטוחים ומצחיקים לאורך ימי הביניים עד שליאונרדו, מיכאלאנג’לו, דונטלו ורפאל “גילו” את הטכניקות האלו מחדש?

Napoli_4768_181210

Napoli_4766_181210

גם הפסלים מעולים. הם פורקו מהגנים של הווילות השונות, מקומם של עשירי פומפי והובאו למוזיאון. שם כבר יצא לנו קצת מהאף אבל שני האצנים השחורים האלו העיפו לי את המוח לגמרי. הם מושלמים, מתח שרירים מדויק, הכל נראה כאילו הם נתפסו באמצע מרוץ.

במקור עמדו בהרקולנאום, עותקי ברונזה של פסל יווני. שניים רצים קדימה.

Napoli_4783_181210

ואם עייפתם מהמוזיאון, צאו החוצה אבל עצרו רגע באגף למבוגרים שמוכיח שפורנו הוא משהו שמלווה את האנושות הרבה מאוד זמן.

אגף שלם במוזיאון, “האגף הסודי” כפי שהוא מופיע בדיסקרטיות על המפה, מכיל את אוסף האומנות הארוטית מפומפיי והרקולנאום. פסיפסים, פסלים ודמויות שלא משאירות כלום לדמיון. למען האמת, זה מאוד מרענן לראות שלא המצאנו כלום ואולי הם היו יותר פתוחים. יש באגף הסודי דברים נפלאים, שוב יכולת אמנותית מטורפת וכל זה בשירות עשירי העיר. למשל הפסל הזה של האל פאן שהוא בעצמו חצי תיש, מקיים יחסי מין עם עז אהובה, שמניחה פרסה ברוך על כתפו, מתוך חיבה והערכה. הפסל פשוט מדהים. באמת. בואו ונניח את הגיחי-גיחי בצד – וואו. יותר מ 2000 שנה, שיש לבן וכל שער הפרווה מונח נפלא, הבעות והכל.

 Napoli_4780_181210

ואז מסיימים עם המוזיאון ויוצאים לדבר האמיתי!

יש אנשים שמגיעים עם רכב. יש סיורים מאורגנים מנאפולי ומרומא. למען האמת רציתי לקחת את החברה הכי טובה שאני מכיר לסיורים כאלו באיטליה City Wonders שלקחתי איתם כבר סיורים בקוליסאום (הם מורשים לרדת למרתפים ולקומה השלישית), בוואתיקן, בפירנצה וכל אלו כמה פעמים. הם מעולים אבל יקרים. כיון שכרטיס הטיסה היה זול (80 פאקין יורו!) לא יכולתי להוציא, פסיכולוגית, את הסכום ליום טיול שלהם.

אז לקחנו רכבת ב 2.80 יורו. ה Circumvesuviana Train יוצאת כל הזמן לכיוון סורנטו מהתחנה המרכזית של נאפולי. יש רגילה ויש אקספרס (הנה לוחות הזמנים, נכון לדצמבר 2018) וזו נסיעה מגניבה. משמאל לקרון, ההר בולט כל הזמן, רומז שהוא שם ולא יעזור כלום.

לוקחים בתחנת Centrale ויורדים ב Pompei Scavi – Villa dei Misteri. האקספרס הוא 30 דקות בערך וזו שלקחנו היתה יותר ארוכה. אבל הנוף יפה וזה נורא איטלקי.

לא נופלים בפח של המדריכים שמחכים ביציאה מהתחנה ולוקחים מדריך מוסמך בכניסה ב 15 יורו ומקווים לטוב. אנחנו קיבלנו את סלווטורה שלמד שנתיים מעל פליני הצעיר ביסודי של פומפיי ולכן היה קצת מבוגר ועייף.

צריך מידע. העיר עצומה ומדריך פשוט מעיר אותה לחיים. ככה למדנו שהאבנים הגדולות באמצע הכביש הם מעבר חצייה, שמאפשר לאזרחים לחצות את הכביש שבנוי קמור ובשיפוע כדי להוביל את מי הג’יפה שנשפכים אליו (למי שאין בור ספיגה בווילה). זה מאפשר לי ולנורית לבצע סוג של אבי-רואד.

NapoliPompeii_5096_181211

זה כביש דו סטרי ורואים את שחיקת הכביש במקום שגלגלי העגלות עברו כשהן מתיישרות לחלוף מעל האבנים של המעבר.

העיר מאוד מרשימה. השוק שיוצא מהפורום שהוא מרכז העיר, ממש מוכן לבסטות. על הקירות פסיפסים של דגים, עופות וכו’ – כך יכולה האוכלוסייה שלא יודעת לקרוא למצוא איפה נמצא כול דבר, כמו בסופרמרקט מודרני. כל דבר בעיר נראה שימושי ומודרני. צנרת עופרת עדיין נראית מחוץ לכמה בתים, מובילה מים ממפעל המים המרכזי אל הבתים. העופרת הזו היא אחד הגורמים לנפילת האימפריה הרומית. היום ידוע שאין רמה בטוחה של עופרת במים (כפי שלאחרונה הוכח במשבר הרעלת המים בעיר פלינט בארה”ב שם מוחם של ילדים לא התפתח כראוי בשל עופרת ושאר מתכות במים). הרומאים בנו מפעלי מים מרשימים והובילו הכל בצנרת עופרת שקלה מאוד לעיבוד ובכך למעשה הורידו את היכולות שלהם בידיהם (הנה מאמר שמפרט מחקר מ 1983 שבדק תפריטים רומאים שהכילו עופרת בכמות שמסוגלת לגרום נזקים ממשים).

הווילות שמהם נלקחו הפסיפסים הידועים (כמו וילת הפאון, וילת המסתורין ועוד) מרשימות מאוד, במיוחד כשמסתכלים על ההעתק החיוור במקום לאחר שראית את המקור במוזיאון.

Napoli_5088_181211

מה שהכי מצא חן בעיני ועדות לעובדה שזו עיר חיה, עיר אמיתית הוא השלט – “זהירות כלב” (Cave Canem בלטינית) בפתחה של וילה מרכזית של אחד מעשירי העיר (רק לעשיר יש כלב וכסף לפסיפס רק בשביל להזהיר ממנו).

NapoliPompeii_5103_181211

ותמיד הוזוב שם מאחור.

Napoli_5099_181211

NapoliPompeii_5129_181211

הוא שם. ממתין בשקט. זה מדהים כמה הוא קרוב. היום הוזוב נחשב אחד הרי הגעש הכי מסוכנים בעולם – הוא פעיל והרבה זמן לא עשה כלום וכשלושה מיליון אנשים חיים סביבו.

בואו ונדבר על מה קרה שם לאנשים. כולם מכירים את הפסלים האלו – גופות האבן של פומפיי (הנה אחד במחסן). ב 1860 הארכיאולוג האיטלקי ג’וזפה פיורלי (Giuseppe Fiorell) שהחל לחפור בצורה מסודרת בפומפיי הבין שהחללים בסלע שהוא נתקל בהם, הם שאריות של אנשי פומפיי ולכן החל למלא בגבס את החללים וקיבל את הגופות הידועות האלו.

NapoliPompeii_5104_181211

כולם יודעים שאלו שנשארו בעיר נחנקו מהגזים ומתו ואז נקברו באפר. אבל מחקרים חדשים מדברים על תאוריה אחרת, אולי יותר רחומה לאנשים שהיו שם.

ההתפרצות חלה ב6 גלים. הרביעי, שיגר גל חום עצום לכיוון פומפיי. גל חום מטורף בטמפרטורה של 600 מעלות שפשוט אידה אותם במקום כשכל הרקמות והנוזלים מתאדים באחת והתנוחות המפורסמות של הדמויות הן התכווצות שרירים בחום. הגל איבד עוצמה בדרך ולכן לא הרס את הבתים. אבנים שנפלו דאגו לשבור את הגגות ולמוטט קירות אבל האנשים רובם כבר לא היו בחיים. בהרקולנאום שהייתה קרובה יותר להר האנשים נפגעו מטמפרטורות עוד יותר גבוהות ושם כל העסק היה אלים יותר (נמצאו שלדים, עם גולגלות שנראה שהתבקעו מבפנים כשכל הנוזלים ניסו להתאדות בבת אחת). אפשר לקרוא כאן מאמר קליל שמוביל למחקר רציני וטרחני.

NapoliPompeii_5136_181211

הסתובבנו שם, בפומפיי כמה שעות ואני פקחתי עין כל הזמן על הוזוב הקשיש. ברור שמתישהו ההר יאמר את דברו. הוא .שותק הרבה יותר מדי זמן. אז עוד יותר סיבה לנסוע לנאפולי וחשוב להגיע עם נעליים נוחות לריצה. כבר כתבתי בעבר על הקונפליקט המטורף של חיים על הר געש – תמיד חוזר לי השיר של דני ליטני. אבל אני חושש לחזור על עצמי (יותר מדי עופרת?!) אז פשוט אשלח אתכם להר הגעש הקודם שלנו – האקונה ביפן

רכבת ה Circumvesuviana לקחה אותנו חזרה לתחנה המרכזית בנסיעה מהירה להמשיך ולתור את העיר.

עכשיו נותר לי רק לדבר על אוכל. שוב, יש לי המון מה לומר, אז אדחה את זה לפוסט הבא

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על נאפולי, וזוב, פומפיי – לא נשכח ולא נסלח

  1. יעל הגיב:

    איתן,
    וואו ועוד פעם וואו!
    פוסט נהדר כמו כל המשפחה הנאפוליטנית שלו. גוזרת ושומרת!

  2. karnykern הגיב:

    במקרה הגעתי אליך כי חיפשתי תמונות. כתבת כל כך יפה. ביקרנו שם לפני כעשר שנים והכל כל כך חרוט בזכרוני, עד כי דבריך אלה נופלים לי טוב. תודה לך. האם אפשר לצרף קישור לבלוג שלי?
    קרני

  3. פינגבאק: Tapisserie de Bayeux ואנציקלופדיית "תרבות" | karny'story

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.