טובלים על צידו של הר געש – האקונה

יש שיר של דני ליטני "לפתח הר געש" שמו השואל איך אנשים מתעקשים לחיות לפתח הר הגעש. הרי ניתן למצוא פינות שקטות ללא עשן ורעש, עם אדמה מוצקת וטובה שלא תרעד תחת הרגליים. נו, טוב, כל היפן הזאתי היא לפתח הר געש אבל האקונה נמצאת ממש על הר הגעש.

כל הטיעון הזה מתפוגג לאיטו ונעלם כשאציג את המעיין החם שיש לנו במרפסת האמבט הפרטי במלון הספא המהמם.

Hakone3rdDay_7004_180418

היישר מטאקיאמה, יותר משש שעות של רכבות שונות דרך מפעילי קווים שדורשים כרטיסים מסוג אחר, דרך נאגויה ואודווארה הגענו אל האקונה – Hakone. בסוף גם נסענו ברכבת שטיפסה את ההר בזיגזגים, Switchback בלעז, כל פעם עוצרת, מסיטה את המסילה לזו שעולה ועושה רברס עד להחלפה הבאה. ואז הגענו לתחנה הנמוכה של רכבת ה Fenicular – שאין לי מילה בעברית לתאר אותה, רכבת על מתלול, כמו הכרמלית ולא רכבל שגם אותו לקחנו

הנה הפניקולר, עוצר לנו בתחנת Gora. אפשר לטפס רגלית אבל ההר תלול והיאוש גדול

Hakone3rdDay_102434_180418

והנה הרכבל. רואים? יש הבדל!

Hakone1stDay_6555_180416

אז בעוד שאנו מתניידים בשלל רכבות מכל הסוגים, הרשו לחזור למסורת עתיקת יומין ולהסביר מה בדיוק קורה כאן.

אנחנו כבר מתקדמים לסוף הטיול, לצערנו הגדול. אדריכלית הטיול, קיסרית המיקומים, מלכת התכנון ואוצרת החוויות תיכננה שלבסוף נגיע לחוויה שונה לחלוטין על מורדות הר הגעש האקונה. מצד אחד, דאגה לנו למלון ספא מפנק, ההיפך הגמור מהחדר הפשוט והמצחיק שהיה ביתנו בטאקיאמה ומצד שני דאגה לנו לתכנון הכולל מסלולים בחיק הטבע הגעשי. ממש מושלם, שלא לומר מוש.

אבל נורית מתכננת תכנונים ומזג האוויר והנורבגים של YR.no צוחקים (נו, תחזרו אחורה להבין את חשיבות הנורבגים). מזג האוויר הגשום נסע עימנו כל הדרך הארוכה מטאקיאמה ועננים כבדים מכסים את השמיים.

האקונה וכמה עיירות סביבה יושבת כ 100 קילומטר מטוקיו, לחופו של אגם אשינוקו, על הר געש העונה לאותו השם וידועה בנוף המהמם, במעיינות החמים שבה ובעובדה שהר פוג’י הקדוש ליפנים וסימלה המוכר ביותר של האומה נשקף במקומות שונים ויפים. כל המעיינות החמים האלו והפעילות התרמית גורמים לכך שהאזור ידוע בריבוי האונסן שבו. אונסן, הוא בית מרחץ ציבורי הבנוי סביב מעיין חם ויש כללי טקס ברורים ומובהקים של הרחצה. בשביל זה גם אנחנו מגיעים.

החשש ממזג האוויר שלח אותנו ישירות להר הגעש. קראנו במקורות שניתן להגיע עם הרכבת האלכסונית אל תחנת הקצה של הרכבל ומשם אפשר להגיע להר הגעש. אבל לא הבנו שהרכבל עובר מעל הר הגעש בנונשלנטיות ממש לא יפנית.

Hakone1stDay_6563_180416

אתה שט לך ומחפש את הר פוג’י שלא ממש רואים ואז פתאום הלוע מתחתיך.

זה לא ממש הלוע של ההר, אלא עמק שהוא חלק מהקלדרה שנוצרה לפני כ 3,000 שנה כשהר האקונה התפוצץ לו ויצר עמק ענק שעד היום עובד. סילוני קיטור ואדי גופרית עולים מהאדמה ברעש שגורם לכל הסצנה להראות כמו משהו היישר מהגיהינום.

 

Hakone1stDay_6573_180416

פעם היו שבילי הליכה סביב לעמק שאפשרו גישה אל מרכז המבקרים ואל האטרקציה הכי גדולה – מעיין הביצים השחורות, אך לפי מה שהבנתי, לאחר שרצף של רעידות ושאר פעילות וולקנית פתחו לוע חדש ב 2015 אז השביל נסגר. אחזור על זה שנית. 2015. לפני שלוש שנים. באפריל 2015 שמו לב שיש נפיחות קלה בצד ההר. כמו דלקת שכזו. במשך החודש שלאחר מכן, כמות הרעידות הוולקניות עלה במרוצה וכל האזור נסגר לשנה ונפתח מחדש אבל בזהירות יתרה כי יש הבדל בין לדבר על משהו שקרה לפני 3,000 שנה ואז אתה אומר ‘נו, זה היה מזמן’, לבין משהו שקרה זה עתה. חוצמזה, יש עכשיו עוד ארובה וולקנית שפולטת אדים בשצף קצף.

Hakone1stDay_6575_180416

אבל העסק פתוח ומרכז המבקרים בעמק עם השם השטני Ōwakudani עובד ללא הרף. ראשית, יש שם מוזיאון מצחיק בשם Hakone Geo Museum שהוא חובה גם אם אתם לא מצוידים בילדים. הוא מסביר תופעות וולקניות בצורה פשוטה ובשימוש במוצגים שחלקם דורשים הפעלה (לדמות פעפוע של גזים דרך מים רותחים עם משאבת אופניים – תנו לי עוד ועוד!) וחלקם מאפשרים השתתפות פעילה.

Hakone1stDay_6583_180416

שם למדנו איך רותמים היפנים את כל הוולקניות הזו לבתי המרחץ ועל הדרך מייצרים כמויות מטורפות של גופרית.

אבל, הלהיט הכי גדול של Ōwakudani  הן הביצים השחורות.

Hakone1stDay_160638_180416

ביצה רגילה שבושלה במעיין חם במקום. בגלל שיש במים הרבה גופרית וברזל, הם יוצרים ריאקציה עם הסידן בקליפת הביצה ומכסים אותה בסולפאט ברזל (Iron Sulfate) שהוא שחור. אבל עזבו את הכימיה. זה ממש ממש ממש מגניב!

500 ין, 16 שקל קונים לכם שקית נייר עם 5 ביצים ומלח. חיפשנו שותפים לחלוק את הרכישה אבל קיבלנו מבטים אטומים אז החלטנו שבעצם זה לא נורא לאכול שתי ביצים. את החמישית שכחנו בתיק ונזכרנו לאחר זמן מה.

Hakone1stDay_6599_180416

קצת מאכזב למצוא בפנים ביצה קשה, רגילה, כמו זו שאכלנו רק לפני שבועיים בליל הסדר. טעימה, אבל רגילה.

Hakone1stDay_6608_180416

גם שף הפליימוביל נדרש לעניין וגם הוא הביע את אותו אושר

Hakone1stDay_6630_180416

אבל כל הביצים הללו והמזג המעונן גרמו לנו לרצות עוד יותר לחזור אל מלון הספא שעוד לא בדקנו ולכן שמנו פעמינו אל המלון.

עוד לא הזכרתי שום מלון במסגרת הבלוג ויפן אבל אני אחרוג ממנהגי.

המלצה:
מלון Laforet Club Hakone Gora Yunosumika, Hakone

הנה ב TripAdvisor
מיקום בגוגל
חדר בר השוואה ליערות הכרמל, עם ספא פרטי ואונסן – פחות מ 1,000 ש”ח ללילה, כולל ארוחת בוקר

אני מסתכן בלהראות פרובינציאלי, אבל זה מעניין לי את העכוז השמאלי אז הנה הסרטון שצילמתי עם כניסתנו לחדר כדי לחלוק עם הבנים

ולא. אלו לא קימונואים, כמו שציינתי אלא יוקאטות – קימונו כותנה קייצי פשוט שהפך בשנים האחרונות לבגד בית מקובל. תוך דקות החלפנו וליפנים היינו!

Hakone1stDay_6663_180416

וככה ירדנו לאונסן, לבית המרחץ הציבורי של המלון. אמנם יש לנו אחד בחדר, אבל חייבים לנסות את הדבר האמיתי. לא באנו ליהנות ויש לי, לפחות, מחויבות מסוימת לקוראי וקוראות הבלוג.

כשהיינו בקויה-סאן עקבתי אחרי כללי הטקס ועכשיו חזרתי כתלמיד שקדן. אמנם אסור להכניס מצלמות לאונסן, אבל חיכיתי שיתפנה וצילמתי בעירום ובכלל יש לי דרכון ישראלי, אז זה מותר.

לאחר שמורידים את היוקאטות ומניחים בסלסלה נכנסים לחדר הבא שם יש מקלחות ובריכה חמה היישר מהר הגעש שלמעלה. חייבים להתקלח לפני ולהסתבן היטב עם המגבת הקטנה שמחכה בחדר. יושבים על השרפרף עם הפנים לברז ושוטפים הכל היטב, מסבנים ושוטפים ואז שוטפים את השרפרף כמחווה לבא בתור.

Hakone2ndDay_6975_180417

ואז, תוך כדי השמעת קולות ‘וואח, וואח, וואח’ חרישיים ושאר קרכצן מתיישבים פנימה לתוך המים הרותחים באנחת רווחה. יש עוד כללים אבל אתם תחפשו אותם אם זה רלוונטי. אין ריח גופרית עז, אבל המים עשירים במינרלים. כל מעיין מבטיח מזור לרשימה ארוכה של בעיות אבל עזבו. העיקר זה החום הזה המופלא.

אחרי שהבאתם את הגוף למידת החום הרצויה, אפשר לפסוע החוצה, אל הבלקון שם יש עוד אמבט ויש גשם שיורד לך על הראש והוא קר והרעש של הגשם הנוקש על הגגון ושילוב של פכפוך המים הוא קסום.

Hakone2ndDay_6969_180417

מדי פעם, אפשר לצאת ולשבת בחוץ קצת כדי להתקרר. האוויר באפריל ממש קר אז זה נושך בכל המקומות. כן, יש עוד זכרים ערומים אבל יאללה, אז מה. החשש הכי גדול הוא לא להחליק.

אחרי הטבילות הממושכות כשאתה רך כמו בצק פיצה חוזרים להישטף כדי להסיר את הגופרית ושאר הדברים המזינים ויוצאים אל חדר ההלבשה שם יש גם סלון תסרוקות וטיפוח מרשים. אני לקחתי שם סכין גילוח ודפקתי אחד הדוק והרגשתי מיליון ין לפחות.

Hakone2ndDay_6977_180417

להשלמת הערב, יש לנו מקומות במסעדה טובה. אמנם לא גיון ננבה של טוקיו אבל לאדון Nobu, השף הכי מפורסם של יפן שיש לו מסעדות מצליחות בכל העולם, יש גם מסעדה באזור, 700 מטר במורד ההר מאיתנו. רק שהפעם הזמנו מראש.

המלצה:
מסעדת ITOH DINING by NOBU

http://itoh-dining.co.jp/hakone/index.html
מיקום: https://goo.gl/maps/nGwjpVpYmqD2

אז ירדנו מיוקאטות, עלינו על מיטב מחלצותינו וצעדנו מעדנות במורד ההר אל המסעדה, שלובי ידיים, נינוחים. אנחנו כבר יותר משבועיים, לבד, מנותקים לחלוטין משאר העולם, ללא חדשות או ידע כלשהו על מה שמתרחש מעבר לד’ אמותינו. רק הבית תורם סיפורי בריאות שהולכת ומשתפרת לאור התקופה הקשה שלפני. זוגיות במיטבה, במיוחד אחרי שמורקה ונרחצה היטב. לא זוכר מתי היינו ככה, כל כך נינוחים וביחד ורכים.

ואז הגענו.

Hakone1stDay_200739_180416

הושבנו לבר שמצידו השני שף ומשטח לוהט. לקחנו סאקה משובח ובחרנו בתפריטים שונים ויצאנו לדרך.

ראשית, מנת פתיחה, סאשימי של  Red seabream עם פתיתי מיסו יבש ופלפל חלפניו מקסיקאי (שהרי נובו מחבר בין המטבח היפני המסורתי לזה הפרואני בסגנון מטבח ה Nikkei)

Hakone1stDay_201422_180416

לאחר מכן, הוגש לנו מרק בצל ירוק ולאחריו סלט של שרימפס וחזרת ברוטב לימון פיקנטי. כל השילובים האלו של חם, קר, חריף, חזרת, חמוץ היו מעולים והדליקו את כל המנורות בראש

Hakone1stDay_202757_180416

כאן עלינו מדרגה. השף שלף שני נתחי דג והחל צולה אותם במיומנות לפנינו.

אני לא אוהב לאכול דגים.

אבל, כשיצאנו ליפן השארתי בבית את הביקורתיות ואת השיפוטיות (לגבי אוכל, כן?) וקבעתי עם עצמי שאנסה. עד כה, העברתי לנורית רק מנה או שתיים בכל הטיול ואכלתי דברים שאני לא הייתי מאמין על עצמי.

Hakone1stDay_202916_180416

ואז הוא הגיש לנו. נתח צלוי אבל לא לרמה שזה כבר נורא דגי. בחום מטורף הוא חרך אותו ובישל ואז בזק עליו רוטב יוזו, אותו פרי הדר יפני.

טעיםםםםםם. ממש נימוח והרוטב הזניק את הכל למעלה עם חמיצות מעודנת שהשלימה את החמאתיות של הדג. רך, טעים עם קרום פריך קמעה – מושלם, קבע זה שלא אוכל דגים.

Hakone1stDay_203627_180416

כאן התפצלנו. אני קיבלתי נתח של כבד אווז עם רוטב כמהין  על טוסט קטן ומושלם. לא ממש יפני אבל נפלא

Hakone1stDay_204644_180416

נורית נשארה בים והזמינה חצי לובסטר עם צדפות סקאלופ צלויות. השף פתח באש והתקיף מכל הצדדים.

Hakone1stDay_204838_180416

Hakone1stDay_210130_180416

אני בחרתי בסטייק. מספיק כבר עם כל הים הזה ויש פה סטייקים נפלאים. שוב, לא kobe אבל בקר Wagyu שהוא באותו אזור חיוג. השף צלה אותו וחתך אותו לגודל ביס. טעים ברמות שבא לבכות אבל לא נעים. מה, תשב לך במסעדה חשוכה, של שף ידוע, על צלע של הר געש שרק לפני שלוש שנים יצר עוד ארובה וולקנית ותבכה אל תוך הסטייק המשובח שלך? למה?

Hakone1stDay_210003_180416

וקינוח של עוגת גבינה ומאצ’ה (תה ירוק יפני מריר) עם גלידת וניל ורוטב תפוזים.

Hakone1stDay_212336_180416

כשסיימנו, כבר התחילו לנקות ולסדר את המסעדה לקראת סגירה. השף שלנו ביקש את סליחתנו ושייף את המשטח הלוהט לרמה של יצא-עכשיו-מהמפעל. עם ניירות שיוף וספוגים קשים הוא וחבריו החזירו את המסעדה למקור.

שקלנו את מצבנו. אנחנו נינוחים, חמימים וטוב לנו. טיפה שתויים וקר בחוץ ויש לנו 700 מטר של טיפוס בשיפוע מטורף. Haven’t the jewish people suffered enough?

מונית, שתיקח אותנו 700 מטר למעלה. 700 ין. אחד לכל מטר. 22 השקל שהושקעו הכי טוב לאחרונה. הבעיה היחידה היתה שהנהג לא לקח אותנו עד לחדר. אבל הסתדרנו ושקענו לתוך מיטות הענן שלנו וזהו.

מחר מצפה לנו יום גשום. נראה מה נצליח להציל מהתוכניות המקוריות.

אני אותיר אתכן עם השיר היפיפה של דני ליטני ודן אלמגור. אני כבר השתמשתי בו, אבל בבלוג אחר לפני הרבה שנים – בטיול ההוא הגדול, למורדות הר סט. הלנס. יש התיישנות ולכן מותר לי.

תקשיבו לשיר. אני יודע שיש לו משמעות נוספת שהיא תמיד אקטואלית בישראל, אבל תנו דעתכן גם לפשט ולא רק לדרש

לפתח הר געש

דני ליטני

מילים: דן אלמגור
לחן: דני ליטני

כשאתה קורא בעיתונים
על התפרצות הר געש בסיציליה
על קבורתם של שני כפרים שלמים
בניקרגואה בצ'ילה או בהודו

כשאתה קורא בעיתונים
אתה שואל את עצמך מדוע
מדוע זה שבים האיכרים
דווקא למדרונות אשר בגדו

מדוע זה אינם נסים משם
ומחפשים מקום יותר בטוח
שבו יוכלו סוף סוף לחיות בשקט
אחת ולתמיד

הרי אחת לכל כמה שנים
כך בפרוש כתוב בעיתונים
שוב תתפרץ הלבה מן ההר
ותאיים לקבור את כל הכפר

מדוע זה לחזור הם מתעקשים
מדוע את הכפר אינם נוטשים
אחת ולתמיד

יש לפעמים אתה פוגש תייר
והוא שואל אמור נא לי מדוע
מדוע מתעקשים אתם לחיות
דווקא לפתח הר הגעש

הרי ניתן למצוא עוד בעולם
פינות שקטות ללא עשן ורעש
ואדמה מוצקת וטובה
שלא תרעד מתחת רגליכם

מדוע זה אינכם זזים מכאן
ומחפשים מקום יותר בטוח
שבו תוכלו לחיות סוף סוף בשקט
אחת ולתמיד

הרי אחת לכל כמה שנים
כך בפרוש כתוב בעיתונים
שוב מתפרצת הלבה מן ההר
ומאיימת שוב על כל הכפר

מדוע זה אתם כה מתעקשים
מדוע את הכפר אינכם נוטשים
אחת ולתמיד

ואז פתאום אתה מבין אותם
את האיכר שעל הצ'ימבוראסו
ואת האם שעל הפוג'יסאן
ואת הילד על הוזוב

גם הם יודעים ודאי שבעולם
פינות שקטות יותר מהר געש
ואדמה המוצקה מזו
שבו טמונים בתי אבותיהם

גם הם יכלו אולי לזוז משם
ולחפש מקום יותר בטוח
שבו יוכלו סוף סוף לחיות בשקט
אחת ולתמיד

אך הם דבקים למדרונות ההר
ומחכים אולי, אולי מחר
ומקווים ליום שכבר יבוא
שבו ההר ישקוט מזעפו

ואז על הבזלת השחורה
איך אז יוריק הדשא ויפרח
אחת ולתמיד

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.