קולן של אלפי אכזבות בפסטיבל טאקיאמה

למאתיים אלף אכזבות יש צליל מאוד מסוים. זה צליל של טיפות גשם שמנות צונחות על עיר עץ יפנית. פסטיבל טאקיאמה המתקיים פעמיים בשנה היה העוגן שסביבו סבב הטיול וכשענני סערה החלו להמטיר גשם זלעפות על פסטיבל הרחוב, אפשר היה לחוש את האכזבה באוויר.

הדבר הראשון שעשינו לאחר שדאגנו לכרטיסי הטיסה והבנו את המה, מי ואיך – סגרנו תאריכים ולינה בטאקיאמה. עיר קטנה ומסורתית שמתקיים בה כל אביב וסתיו פסטיבל רחוב מסורתי המושך כמאתיים אלפי מבקרים מיפן והעולם. כל שנה, באפריל 14-15 ואוקטובר 9-10. אחד הפסטיבלים הכי ידועים ביפן, הוא מתקיים כבר יותר מ 360 שנה, מאז 1652 ודווקא השנה הוחלט שירד גשם.

כיון שהפסטיבל אורך יומיים, תיכננו שם שני לילות ואני אשאיר לקוראות המתוחות לגלול לאור הפוסט ולשאול את עצמן האם האכזבה הצדיקה את עצמה או שלא?!

Takayama_5607_180414

את ענני הגשם ראינו כבר מעל שירקאווה-גו ובאפליקצית YR הנורבגית לחיזוי מזג האוויר אליה התמכרנו בצורה מזעזעת (“בוקר טוב! איך ישנת? מה אומרים הנורבגים על היום?”). אין איל להתעדכן על מצב הפסטיבל והדיווחים לא ממש זרמו כי אנחנו במאחורה של הקצה של הפריפריה של היפן, אבל כל מבט לשמיים השחורים נשא עימו תפילה חרישית “אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי?”

את הגשם בטאקיאמה קיבלנו כבר ביציאה מתחנת האוטובוס. טפטוף קל אך טורדני, כמו קולו של יתוש ב 2:42 לפנות בוקר ליד האוזן. מטריד, אך אפשר להסתדר. כיון שרק שם, בטאקיאמה הבנו שאירועי הפסטיבל החלו כבר בבוקר הזדרזנו לחדרנו ב AirBnB היפני המסורתי והמצחיק ויצאנו בריצה קלה למרכז העיר (החדר הוא במרחק 6 דקות מהגשר האדום שמחבר את המרכז למרכז היותר מרכזי של הפסטיבל).

לאחר שהטפטוף כבר הפך לאלמנט קבוע שהתעלמנו ממנו הוחלט ברשויות השמיים היפניות שאפשר לעבור לתוכנית ב’ ואז פתחו את ארובות השמיים וגשם אמיתי החל לרדת. טיפות כבדות, מעוצבות להפליא, נאמנות למסורות בנות אלפי שנים ירדו בכוח.

בסמטאות הפסטיבל יכולנו לראות אנשים לבושים מסורתית רצים לכל כיוון ואז ראינו את העגלות.

Takayama_5589_180414

העגלות הללו, או Floats בלעז הן לב הסיפור. עגלות ענק, השוקלות כמה טון כל אחת. הן נבנו במאה ה 17 וכולן ידועות ומוכרות ולכל אחת יש שם וסגנון עם עיטורים, קישוטים ואלמנטים  משלה. הן נעות על גלגלי עץ עצומים, נמשכות בידי צוותים ומכוסות בפיתוחים של עץ וזהב. לכל אחת יש מוסך בתוך העיר העתיקה ושם היא מאוחסנת כל השנה עד שתצא בפסטיבלים. כל עגלה מייצגת רובע או אזור ואנשיו הם שיטפלו ויניעו אותה. יש כ 11 עגלות לפסטיבל הסתיו ומספר דומה לפסטיבל האביב. כמה מהעגלות מכילות בחלקן העליון תיאטרון בובות.

הנה, היישר מהאתר הרשמי של הפסטיבל, רשימת כל העגלות ושמותיהן. מאוד יפני, כמו רובוטי ענק הלוחמים בלטאות עוד יותר ענקיות – יש שמות לכל אחת (הנה, מהאתר הרשמי – זהירות, PDF)

כשראינו את העגלה הראשונה, צוות לבוש מתואם דחף אותה תחת לחץ מסויים אחורה, לכיוון המוסך שלה ואז זינק עם מגבות לבנות והחל לנגב את העגלה מלמעלה עד למטה ביסודיות יפנית. אני לא נלחץ בקלות מדברים כאלו אז ניגשתי לברר.

– “שלום”, כך אני, “למה מחנים את העגלה ברברס?”
– “הה, הה, הה, הה, הה”, התנשף יפני עם כובע מצחיק שכרגע דחף עגלה של כמה טון לתוך מוסך
– “ובכל זאת? קצת גשם אז נשברים?”
– “גשם. צריך להגן על העגלה”, אמר היפני באנגלית שבורה, “הפסטיבל בוטל!”
– “אח שלי, יאללה, בואו תצאו – לא יקרה כלום”, ניסיתי לפנות לליבו היפני
– “זו עגלה בת 300, מעץ ומכוסה בזהב. גשם משחיר את הזהב ומקלקל”, כך ההוא והלך לקחת מגבת.

אז רשמית בוטל הפסטיבל. אם מחר יהיה שינוי במזג האויר, אז יבטלו את הביטול. אולי. לא יודעים.

Takayama_5613_180414

במורד אותה הסמטה חזרה סצינה דומה עם עגלה אחרת. גם הם נגבו את העגלה ביסודיות. ועמדו ליד המוסך והסבירו פנים לכל האשכנזים והיפנים. אז עמדתי שם וצילמתי עגלה במוסך. אבל אז הופיעה הודעה על מסך הטלפון.

רבקה (Rebecka) וריצ’רד שפגשנו עוד בקויה-סאן וגם אתמול בקנזאווה מסתובבים באותן הסמטאות. לקח לנו כמה דקות לחבור איתם ועם בנם המתוק ג’אספר והגשם הסוחף זרק אותנו לבית קפה מקומי. ישבנו בשקט, לוגמים תה ואוכלים באן מקומי בעוד שהגשמים דוחפים עוד ועוד תיירים לבית הקפה. למרבה הפלא בשעה 17:00:00.00 בדיוק הודיעו לנו שבית הקפה נסגר, ולא עניין אותם כלום, כמו למשל שהמקום מפוצץ ואנשים קונים עוד ועוד. סדר יהיה פה!

השיחה קלחה. זה ממש כיף להכיר אנשים מרתקים בחו”ל – מגשרים על פערים ממש מהר ומספרים בקלות את סיפור חייך ושומעים את סיפוריהם, מה הם עושים ומה שלום הבן שלהם. זה היה כל כך נחמד שכשזרקו אותנו החלטנו להמשיך לארוחת ערב משותפת ושמנו פעמינו אל:

המלצה:
Hida Takayama Kyoya

1 Chome-77 Oshinmachi, Takayama
http://www.kyoya-hida.jp/
מיקום: https://goo.gl/maps/7sPdKV2npXC2

מסעדה נהדרת המתמחה בגריל ובבקר הידה (Hida Beef) שהוא הבקר המקומי והוא נפלא קשות. ישבנו בפנים על מחצלות והכרנו לעומק. ג’אספר שרק החל לעמוד היה מאושר ופשוט חיבר את כל האנשים במסעדה שפשוט נמסו למראה החיוך שלו. שמענו על החיים של גרמניה ובריטי בדרום אפריקה , סיפרנו על חייהם של זוג ישראלים בישראל. וכמו שקורה לפעמים, הזמן עצר מלכת והיינו ארבעה אנשים שמעולם לא נפגשו אבל ישבנו ודיברנו שעות ונהנו. בירות זרמו, גשם לא הפסיק לרדת לשניה אבל בפנים היה חמים ושהאוכל החל להגיע, קיבלנו נושא שיחה חדש.

טאקיאמה נמצאת במחוז Gifu והיא מרכז של בשר ה Hida. כולם שמעו על Kobe אבל יש עוד כל כך הרבה לטעום ולא במחירים המופקעים של בשר קובה. מדובר בנתחים משוישים של בשר מעולה שנצלים לאטם והם עסיסים ורבי טעם שכבר עכשיו, רק מלתאר לכן כמה הם עסיסיים ורבי טעם, אני מרייר על המקלדת כמו תינוק בן 7 חודשים. לא זול במיוחד ויש מערכת דירוגים (כמובן…) שמשפיעה על המחיר והטעם. אנחנו הזמנו דרגה 4 (בתמנה – 150 ש”ח ל 200 ג’) ורבקה שנמאס לה מכל הדגים לקחה דרגה 5 (ב 260 ש”ח ל150 ג’). צלינו אותם לאט על הגריל ובטעימה ממש לא עיוורת אפשר להרגיש את ההבדל וזה מטורף. הבשר נימוח ורב טעמים כמו שום דבר שטעמנו ביפן. עסיסי וממלא את הפה בטעם מובהק בשרי בלי להתחבא מאחורי שום תבלין או מסתור.

Takayama_5655_180414

ישבנו הלאה, צולים עוד ירקות, איזה נתחון קטן וממשיכים

Takayama_5656_180414

עד שכבר היה מאוחר ומסביבנו התחלפו כבר כל השולחנות. מדובר בערב שבו הפסטיבל שמושך רבבות לעיר בוטל. אז ברור שכולם צובאים על המסעדות. ולנו היה בשולחן סועד צעיר שכבר הלך ודעך.

אז החלפנו פרטים, קבענו שניפגש במקום כלשהו אחר בעולם ונפרדנו

Takayama_5664TOUCHED_180414

הגשם ליווה אותנו כל הדרך לחדר שלנו. בית מסורתי קטן ומצחיק ליד הנהר ברחוב מקביל לפסטיבל ויש בו 10 חדרים המושכרים ב AirBnB ובעלת בית קשישה על טורים גבוהים. הכל קטן, מינימליסטי עם חדרי אמבטיה משותפים וקירות נייר. לא מפנק ודי בסיסי אבל יבש ונוח וקרוב.

ובעוד הגשם דופק נמרצות על הגג והחלונות פרשנו את הפוטונים על הטאטאמי וצנחנו לישון.

Takayama_5692_180414

 

למחרת הבוקר קמנו ליומו השני של הפסטיבל שבוטל אתמול בערב

 

נחילים של אשכנזים נראו ברחובות הרטובים, נעים בנחישות אל תחנת הרכבת והאוטובוס המרכזית, כמו עכברים רטובים העוזבים את האנייה. בעוד שאנו שריינו מראש את כרטיסי הרכבת מבעוד מועד ההמונים צבאו על עמדות המידע וחיפשו דרכי יציאה. כמו סרטי אסונות, אנשים הרגישו שהם חייבים לצאת לחופשי מהעיר שטופת הגשם הזו. אבל יש כמות סופית של רכבות ואוטובוסים וחלק מהתיירים נאלצו לשבת ולחכות שעות ארוכות בתורים לקרונות הרכבת שמאפשרים ישיבה לא מוזמנת או יצאו באוטובוסים לעיר גדולה אקראית שממנה ימשיכו הלאה. אנחנו המשכנו הלאה, מאושרים בעליונותנו המוסרית והארגונית בחסותה של נורית שדאגה מראש לכל הדברים ויצאנו בגשם חזרה למרכז העיר.

הגשם לא ממש פסק אבל נחלש. חצינו שוב את הנהר ונדהמנו לגלות כמה עלה במשך הלילה.

Takayama_5698_180415

Takayama_5720_180415

רק אתמול עמדנו על הגשר הסמוך לביתנו ודיברנו על כמה יכול הנהר לעלות, בהתחשב בגדות המסודרות והנה במשך הלילה עלה מפלס הנהר משמעותית ונראה זועף יותר בקצפו. הנורבגים של YR.no שאותם אספנו מריצ’רד שנשבע בדיוק מדהים שלהם והוכיחו את עצמם בימים האחרונים טענו שלקראת הצהריים יפסק הגשם ואף הוסיפו שהשמש תפציע.

הלכנו למקור, לשאול.

עצרנו במוסך עגלות קרוב (מיקומן מופיע על המפות יחד עם שם העגלה שיש שם) לשאול מתי הם יאותו לצאת. מצאנו צוות שלדי שבישל לעצמו ארוחת בוקר וחילל את שלוות הבוקר במנגינה יפה אך מונוטונית משהו. הם מלמלו משהו על יציאה בצהריים (אחר גילינו שזו עגלה עם מריונטה – ראו למעלה – ולהן יש לוח זמנים אחר).

Takayama_5712_180415

אז יצאנו להיות תיירים בטאקיאמה, בתקווה שיצאו כל החוגגים עד הצהריים. העיר בהחלט התרוקנה מאשכנזים והיה פחות צפוף. עד שיתחיל משהו, אם בכלל, יצאנו לבית העיריה העתיק של העיר – Takayama Jinya. קומפלקס שנבנה בשנת 1603 ושופץ מחדש במאה ה 19 והולאם מהשליט המקומי כבניין ממשל מרכזי לנפת Gifu תחת שלטון השוגון ואחר כך הקיסר. מעניין, יפה, אבל אוזננו הייתה כְּרוּיָה לשקט שלאחר הסערה – אין יותר גשם וניכרת המולה.

הנורבגים צדקו.

הגשם פסק לקראת הצהריים. בכיכר שמול בית הממשל העתיק, כיכר Nakabashi החלו להישמע קולות מוזיקה. כשהגענו האריות הראשונים כבר רקדו.

Takayama_5751_180415

לא זכור לי שהיו אריות ביפן אבל הריקוד הגיע מסין. ה shishi-mai כפי שהוא נקרא ביפנית צחה הוא ריקוד שמביא מזל טוב כי האריות מפחידים את הרוחות הרעות ואם לא הם אז המוזיקה המונוטונית של החלילים והתופים. שני רקדנים, אחד אוחז בראש אריה מעץ ונוקש בלסתותיו ברעש רוקדים עם סנדלי חבל.

לצערנו הרב, קול התוף נשמע למרחקים ואסף תיירים רבים. המזל הוא שהיפנים ורוב האסייתיים אינם גבוהים אבל הם דוחפים חזק. היה קשה להתקרב למעגל הפנימי אבל למען קוראות הבלוג ידעתי שעלי לעמוד במשימה.

Takayama_5859_180415

Takayama_5793_180415

Takayama_5775_180415

זה די מגניב לראות אותם. יש המון אנשים מסביב שלוקחים חלק, אולי כי הרקדנים לא ממש רואים כלום ויש לחשנים וכל מיני עוזרים שדואגים שהכל יעבור חלק. לקח לי זמן לשלוף טלפון כדי לתעדו וזה סיום הריקוד אבל הנה טעימה קלה מהריקוד

לאחר שהסתיים הריקוד וכל הרוחות הרעות עזבו את האזור בפחד בלתי מוסבר יצאו האריות למנוחה ופאתי הכיכר נגלו הרקדנים, מיוזעים אך מרוצים

Takayama_5870_180415

ואז האריות הלכו וכיכר העיר התרוקנה פחות או יותר. כל הנגנים והלבושים מסורתית יצאו הלאה והכיכר נותרה מלאה אשכנזים שחצי תאוותם בידם. קיבלו טעימה וזהו.

אז הלכנו להיות תיירים בתוך הTakayama Jinya, אותו קומפלקס ממשל קדום. ובכן, אומר כך יונית, זה מעניין ויש שם כמה חצרות ודברים שאכן דורשים הדרכה והעמקה אבל אני לפחות הייתי בתחושות FOMO קשה כי כל פעם שמענו הלמות תופים מרוחקת ולא ממש ידענו מאיפה ולמה.

כשיצאנו לחצר הקדמית מצאנו ילדות יפניות לבושות ירוק ומאוד נרגשות. מסביבן, אנשים החלו לתפוס מקומות אז מיהרנו לעמוד, בלי להבין למה. פשוט עומדים ומחכים.

Takayama_5906_180415

אנשים לבושים בגלימות החלו להתארגן. נראה היה שמדובר במועדון גמלאים כלשהו ולתגבר אותם הגיעו קבוצת גברים לבושי חליפות ובראשם מישהו שאולי הוא ראש העיר. רציתי לרוץ אליו, לאחוז בדשיו ולצעוק “מה קורה עם הפסטיבל? haven’t the jewish people suffered enough?” אבל חששתי שכיפני הוא שולט בטכניקות הטלה ויעשה לי טומואה נגה ישירות וישסה בי את אחד האריות המסתובבים ברחובות. אז ויתרתי.

הם לא בזבזו זמן, הוציאו איזה מזבח נייד והתחילו להביא מנחות. ראשית, ענפים ירוקים לטהר את האווירה

Takayama_5915_180415

כולם בורכו באיטיות וביסודיות. זה היה יפה, אך איטי קצת בשבילי. עדיין, רציתי לשמוע מה יהיה לראש העיר לומר, למרות שברור שאין לי מושג ביפנית אבל זה נראה לי חשוב לתת למנהיגים המקומיים את הכבוד. אז התחלתי לשחק קלות במצלמה

Takayama_5919_180415

לאחר כל הברכות שונות, מועדון הגמלאים הסתדר בשורה והחל להעביר מנחות מזון כשהכהן הגדול מסדר אותן יפה בעוד הבנות מחללות את הטקס. כל מנחה נמסרת עם קידה נמרצת ותודה חרישית.

Takayama_5949_180415

כשראש העיר עלה לברך ולשאת דברים איבדנו סבלנות. מה עוד ששמענו הלמות תופים בחוץ אז יצאנו מהר למצוא מעגל רוקד של גברים ונערים עם תופים.

Takayama_5989_180415

Takayama_5995_180415

מכאן דברים החלו לזרום מהר.

לכל מקום שפנינו, בכל סמטה שהצצנו אליה, היתה תהלוכה. לא ממש הצלחנו לראות איזה תבנית מסודרת, איזו תוכנית אב של התהלוכות. נראה היה שכולם חוגגים את תום הגשם ופשוט יוצאים אחרי שישבו וחיכו.

Takayama_6007_180415

Takayama_6113_180415

Takayama_6087_180415

עוד ועוד תהלוכות, עוד אנשים לבושים בתלבושות מסורתיות שונות לחלוטין אבל נראה שכל תהלוכה יש לה איזה היגיון פנימי משלה.

Takayama_6098_180415

Takayama_6128_180415

עוד אריות הגיעו, מכל מיני כיוונים

Takayama_6050_180415

ונגנים. המון נגנים, המון מתופפים עם תופים שנעים בין ממש גדול למוגזם וכולם מכוסים ניילון מפחד הגשם. חלילים מכל מיני סוגים וכולם מנגנים בצורה די מונוטונית.

Takayama_6125_180415

Takayama_6065_180415

Takayama_6106_180415

Takayama_6122_180415

והמון אנשים סוחבים דברים אחריהם, כל מיני מזבחים ניידים או שוגונים

Takayama_6135_180415

Takayama_6077_180415

Takayama_6074_180415

Takayama_6082_180415

אני הייתי מוקסם מכל הצבעים והאנשים. יש לי יותר מ 1000 תמונות מאותו יום. חלומו של כל צלם. לזכותה של נורית, כפרעליה, היא שיתפה פעולה, גם הייתה ספוטרית מעולה וגם עמדה בשקט כשאני רצתי כל פעם לאגף איזו תהלוכה כדי לקבל את הזווית הנכונה או את הרקע שרציתי.

ככה גם עמדה בשקט למרות שכל חושיה אמרו לה שצריך לזוז כשהתחילו להגיע התותחים הכבדים.

Takayama_6161_180415

לאור ההבטחות של הנורבגים והתבהרות השמיים העגלות הגדולות החלו לזרום. לא ממש לפי התוכנייה שהחזקנו בידנו אבל תפסנו את ההפקה שמסתובבת בשטח והוצאנו מהם, בדרכי נועם, את השעה והמיקום של תנועת העגלות.

חיכיתי ליד עץ הדובדבן הזה הרבה זמן כשההמונים שואטים הלאה אבל ידעתי שהפריים הזה יגיע.

Takayama_6195_180415

(לחצנה על התמונה לקבל גרסה גדולה יותר)

כל עגלה (וזאת שמעל, שמה Shakkyotai, לפי הברושור הרשמי) שוקלת כמה טונות, כשהגדולות מגיעות ל 10 טון (לשם השוואה קיה ספורטאג’ חדשה שוקלת טון וחצי – אז מדובר בשלוש עד שבע קיות שכאלו). צוות מיומן מושך אותן בחבלים ועבד מאוד קשה להעלות את העגלה הזו על הגשר

מלמעלה, במרומי העגלה יושבים ילדים שאמורים לנגן, לתופף ולחלל אבל הסקרנות גוברת על הכל (לצד הילדה, בובה שעוד רגע תופיע בבלוג כמעשה צ’כובי)

Takayama_6205_180415

ועוד עגלה עושה דרכה מעל הגשר

Takayama_6225_180415

(גרסה גדולה בלחיצה)

וכשעולים על גשר קמור אז עובדים קשה למשוך אבל אחר כך יש לך ביד עגלה ששוקלת טונות ושואפת להתגלגל קדימה ללא מעצורים לתוך המון. הברקסים היחידים הם סנדלי החבל של החבר’ה.

Takayama_6242_180415

ילדה קטנה ומתוקה שעמדה בצד, הביטה בעגלה העצומה העוברת, בחבורת האנשים המיוזעת הדוחפת אותה ופניה היו הבעת פליאה אחת מרשימה

Takayama_6254_180415

כמו שני רודפי אמבולנס מנוולים, נצמדנו לצוות האחורי של העגלה השנייה מתוך השתיים וצעדנו בטקסיות אל תוך ההמון, פוסעים לצלילי הילדים המנגנים במרומי העגלה כשאנו נעצרים בדיוק באמצע, במיקום מושלם ומברכים את עצמנו על הטקטיקה.

Takayama_6320_180415

Takayama_6340_180415

אבל אז נשמעו תופים מאחורינו והסתובבנו לראות את העגלה האחרונה מבין השלוש שאמורות להציג תאטרון בובות חוצה את הגשר. צריך לפנות שטח גדול לעגלה לתמרן והיפנים המתמחים בלדחוף אנשים לקרונות רכבת שאי אפשר להכניס בהם זבוב החלו לדחוף בחוזקה. לפתע גם לנשום נראה כמותרות. נדחסנו כמו שלא נדחסנו בשום הופעה בפארק הירקון או בשום תור יפני.

Takayama_6283_180415

Takayama_6306_180415

העגלה חלפה על פנינו, על פני כל מצלמות הטלוויזיה והכתבים שהיו פרוסים על כל הגגות הקרובים ונעצרה.

עכשיו היה זה משחק שרידה. במרומי העגלות ניכרה תכונה רבה. אנשים החלו להרים את הגגות, שישבו על כלונסאות ואחרים הכינו את המריונטות בראש כל עגלה.

Takayama_6372_180415

Takayama_6300_180415

המריונטות, או בובות בראש שלושת העגלות הן דוגמא מושלמת לאמנות מהמאה ה 17 של בניית אוטומטים. כל אחת נשלטת על ידי 36 חוטים ומוטות המופעלים על ידי כמה בובנאים, לעיתים 9 במקביל. הן משהו די עדין ומסתמך על טכנולוגיה עתיקת יומין וחומרים ישנים כמו קפיצים מזיפים של לוויתן בלני (Right Whale) שהיפנים טוענים שאי אפשר להחליף ולכן צדים ליוויתן חדש כל פעם שצריך לתקן בובה.

כשכל העגלות היו מוכנות אנחנו כבר התמזגנו לחלוטין לכל הסובבים אותנו. כל כך צפוף היה, שהייתי צריך להחליט להשאיר את הידיים מעל לכתפיים ואת הארנק השלכתי אל תחתוני לאחר שמערכת הכריזה השמיעה אזהרות שוב ושוב מטעם משטרת טאקיאמה מביאה לתשומת ליבנו את האפשרות של כיוס בהמון.

ואז התחילה ההופעה.

איך אומרים באידיש? נו שוין.

Takayama_6354_180415

הנה שתי הופעות לדוגמה. המוזיקה נשמעת מרמקולים גדולים בהיקף הכיכר

Takayama_6372_180415

בתחילתו של כל מופע הסביר קול נעלם מעל מערכת ההגברה מה פירושו של הסיפור שיומחז בעזרת הבובות ומה משמעותו. הקריינית הנסתרת הזהירה את הקהל מפני ההופעה השנייה שבמשך שנים נחשבת לוולגרית במיוחד כי בובת הגבירה העדינה הופכת לאריה בעזרת ראש אריה המגיח מעכוזה ולכן במשך שנים ארוכות לא הציגו את ההצגה בשל החשש לפגוע ברגשותיו של הציבור  היפני. הנה היא, שניות לפני המהפך הנורא, רוקדת עם אריה בידה.

Takayama_6401_180415

למרות שלבסוף די נמאס לנו מההופעה המאוד סטטית הזו, היינו נטועים במקומנו עד שתם סיפור המעשייה האחרון על הנזיר והשד. מזג האויר שהשתפר והסיפורי המוסר היפנים גרמו לנו לרעב שאותו שברנו עם סושי מקומי שהסתמך על נתחי הבקר של טאקיאמה. לא ראינו כזה בשום מקום וזה היה נפלא, עם בירה קרה.

Takayama_6506_180415

השמש והשמיים הכחולים הוציאו את כל העגלות לרחוב, לא לתהלוכה רשמית כי היו אלו שעותיו האחרונות של הפסטיבל בן היומיים אבל לפחות לתצוגה.

Takayama_6515_180415

לקראת שקיעת החמה, החלו העגלות להתקפל והרחובות הפכו פנויים שוב.

אנו גילינו בדרך הקשה שהערב השני של הפסטיבל, כשההנחה שרוב התיירים כבר עושים את דרכם החוצה הוא יותר מורכב מבחינת מסעדות אבל מצאנו עוד גריל קטן וחגגנו את סוף הפסטיבל.

Takayama_6545_180415

לסיכום החוויה – לא ברור לנו אם הפסטיבל שווה את הזינוק הארוך שעשינו אליו. אולי כי לא חזינו במלוא עוצמתו אבל קיבלנו המון עגלות ובובות ותלבושות ואריות. אולי אם היינו נשארים יותר זמן באזור או הופכים את זה למשהו שעוצרים בו על הדרך היה זה שונה. יש לנו מחר נסיעה ארוכה החוצה, חזרה למסלול הטיול שלנו ולהאקונה אבל אני אשאיר אתכם עם אריה אחד אחרון

Takayama_6011_180415

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.