שירקאווה-גו ואויר הרים צלול כיין בו

כל מעוז בורגנות ישראלי מודרני ניכר בגגות הרעפים המשולשים. רק כך, כמויות השלג המצטברות כל חורף יחליקו לקרקע ולא יצטברו למשקל על הגג. לכן, כשנהג האוטובוס משך שמאלה אל תוך התחנה המרכזית של שירקאווה-גו ולפני נפרסו שורות של גגות מחודדים חשתי בורגני.

Shirakawago_5572_180414

אבל שירקאווה-גו אינה גרסה מקומית לכפר שמריהו, אלא דווקא כפר הררי שהמילה עוני קטנה עליו. זה כמובן היה לפני שנים רבות, לפני שהפך אתר תיירות וכמובן בעיית העוני המקומית נפתרה לאחר שבני הזוג נורית ואיתן קנו כמה בקבוקי מים.

אנחנו בדרך לטאקיאמה שם יתחיל בעוד שעות פסטיבל האביב הידוע.

בשל הפופולריות המטורפת של הפסטיבל, גם בין האשכנזים (למי שרק נחת כאן, מדובר בכינוי כולל למי שאינו יפני מבטן ומלידה) וגם בין היפנים – ממש קשה למצוא מקומות לינה בזמן הפסטיבל וגם דרכי ההגעה אינן פשוטות. את מושבינו על האוטובוס המוביל מקנזאווה אל טאקיאמה הזמנו חודש מראש. בכל יום נפתחת המכירה ליום המקביל בחודש הבא. כדי להיות ב 14 לאפריל על האוטובוס קמתי מוקדם ב14 למרץ וצלצלתי אל היפנים (הנה, למי שמחפש, האתר ושם לימי הפסטיבל היה מספר טלפון להזמנה) ושריינתי שני מקומות. האוטובוס עוצר בשירקאווה-גו ורוב האנשים, בהם גם אנחנו בוחרים לאחסן את מיטלטליהם בתחנה ולצאת לכמה שעות של חקר בכפר ולהמשיך.

אז מי אתה, שירקאווה-גו?

Shirakawago_5463_180414

שִירָקַאווה-גוֹ או Shirakawa-go או 白川村 בשפתם הוא אחד משלושה כפרי הרים שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסקו. הכפרים תקועים בעמק, באמצע ההרים והיערות וידועים בכמויות השלג המרשימות שהם סופגים כל חורף. עד שנות החמישים של המאה העשרים הם היו מנותקים מרשת הדרכים ונאלצו להסתדר לבד בנוגע לחקלאות קיומית ושרידה.

היום הכפר מחובר. מנהרת Hida עוברת ליד מאז 1986 ויש גישה. הכפרים עוברים לאיטם מחקלאות הכי בסיסית ומסורתית לטיפוח תיירים. ויש להם מה להראות. למשל – פסלים מסורתיים של הלו-קיטי הנשקפים מעל לעמק

Shirakawago_5474_180414

ובכלל, השילוב של פריחת הדובדבן והשלג שעוד לא נמס על פסגות ההרים המקיפות אכן יוצר נוף שהמילה מרהיב עושה לו עוול קשה.

Shirakawago_5471_180414

(לחצנה על התמונה לגרסה מרהיבה יותר)

אז עצרנו לבדוק את הכפר. התחנה המרכזית היא בגודל של סוכת מציל תל אביבית אבל כמות האנשים והאוטובוסים שהיא מנווטת שקולה לגרנד סנטרל במנהטן. הכל מסודר, מתוקתק ושקט. יפני ממש. השלכנו מזוודות בידיו של יזם אחסנה זמנית מקומי ויצאנו לתור.

Shirakawago_5461_180414

ראשית, קר.

Shirakawago_5481_180414

שנית, ממש קר.

ממש קר כי אנחנו בתחתיתו של עמק צר המוקף בהרים של 1,500 מטר. לפי הסיפורים והתמונות, החורף ממש קשה בעמקים הללו ולכן התפתחה פה צורת בניה הנקראת בפיהם בתי Gasshou , בתים גדולים עם גגות משופעים מאוד שנראים כמו שתי ידיים משולבות בתפילה חרישית וזה גם משמעות השם ביפנית ( prayer-hands construction 合 掌 ובכלל הסימן הראשון ביפנית נראה כמו בית אז הכל מתלבש יפה). גגות קש עבים מאוד וכפי הנראה חזקים מאוד המסייעים לשלג לגלוש במורד הגג אבל דואגים לבידוד טוב.

החקלאות המסורתית מתבטאת בשדות אורז קטנים המנקדים את הנוף וגם גידול דגנים נוספים למזון. חוצמזה, התפתחה בכפרים גם תעשיית משי קטנה, גידול תולעי המשי וטוויה.

Shirakawago_5493_180414

יש כמה בתים פתוחים ואחד מהם הוא מוזיאון שבו רואים את כל הקומות (3,4 קומות לפעמים, אבל נמוכות). את הקומה העליונה, מתחת לגג, שמרו לתעשייה זעירה של משי. שם היה מספיק חם כדי שהתולעים יהפכו לגלמים ויתחיל תהליך הטוויה. הקורות המחזיקות את הגג אגודות בחבלים ושכבות של במבוק והכל שחור משנים של עשן שעלה מהקומות התחתונות, מאש החימום והבישול. שוב, אין מסמר אחד בשום מקום (ממש כמו בטירה של קנזאווה)

Shirakawago_5528_180414

Shirakawago_5487_180414

שלוש שעות הספיקו לנו די והותר. קיבלנו את אות התייר המצטיין לאחר שטיפסנו אל נקודת התצפית בהר למעלה, ברוח חזקה. היינו בשני בתים פתוחים, רכשנו שתי לחמניות מאודות ממולאות בבשר (מעולות לחלוטין, רכות, נימוחות, טעימות ומאוד מחבקות)

Shirakawago_5536_180414

רכשנו עוד כמה חטיפים משונים שאותם נביא אל ילדינו המחכים בקן, הרחק, כמו זוג ציפורים הנושאים מזון במקורם וכך המשכנו לתמוך בכלכלה המקומית. רכשנו גם או-ניגירי מקומי – משולש אורז קלוי שהיה טעים באופן בלתי צפוי. כאשר פניתי אל הצעירה בעלת היוזמה המקומית להבין איך ומדוע, הסבירה לי באורך רוח שמדובר באורז טרי שאבא שלה מגדל בשדה ההוא שם ולכן משולש אורז קלוי בלי כלום יוצא טעים בצורה בלתי צפויה.

Shirakawago_5563_180414

אבל אז נגמר לנו.

יש עוד שעה לפחות עד שהאוטובוס שלנו ממשיך הלאה. אנחנו סיימנו לתייר, השמש שקצת חיממה נעלמה מזמן וענני מלחמה שחורים החלו למלא את השמיים ולהוריד עלינו גשם ורוח קרה באה מפסגות ההרים המושלגות והקפיאה לנו את התחת.

זוג יזמי מקומי פתר לנו את הדילמה.

בתוך בית מסורתי, אל מול המקדש המקומי ועל שדה אורז קטן יש מקום בשם Kyoshu. חלונות זכוכית ענקיים פונים אל הנוף. מחצלות טאטמי ומושבים נמוכים, קפה בלבד ופרוסת עוגה ונוף נפלא. נחה דעתו של אדם וכל נראה נהדר כשחם לו וקפה מהביל נלגם אל מול כל האשכנזים שלא השכילו להיכנס והם משחקים לפניך במעין מחזה מורכב של גשם ומקדשים וקר.

Shirakawago_5570_180414

אבל אז, נזכרים האדם וזוגתו שהם צריכים לרוץ לאוטובוס ולהמשיך למחוז חפצנו שהוא העוגן הכי גדול של הטיול – טאקיאמה והחום עוזב.

יציאה מהירה אל הקור, אל תחנת האוטובוס ומשם אל טאקיאמה. ענני הגשם השחורים שמלווים אותנו לאורך הדרך לא מבשרים טובות ונראה שאנו בדרך לאכזבה גדולה בפסטיבל האביב של טאקיאמה

Shirakawago_5561_180414

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.