בורגנות סמוראית וטירות מעץ – קנזאווה

טירה שלמה, כמו באגדות, עם צריחים, חרכי ירי, תעלת מים עם ברווזים רצחניים (אין תנינים ביפן) הכל מעץ ואין מסמר מתכת אחד לרפואה. רק חיבורי עץ. נו, יפנים.

קנזאווה (Kanazawa)  היא המקום שסופסוף פוגשים קצת אלימות, מכות, סמוראים, חרבות ובלאגנים. עד כה היו לנו המון דברים שלווים, אצילים, אסתטיים וקדושים. אבל אני, מתוך שנים של אומנות לחימה ונינג’ות וחרבות קטאנה יפניות רוצה קצת אקשן. בסוף הוא בא אבל גם כאן, כשהיפנים כבר בונים טירות להגנה ומלחמה, הן עדיין יפות ואסתטיות.

Kanazawa_5262_180413

קנזאווה. עיר לא גדולה לחופה של ים. עוד עיר ששרדה את ההפצצות של מלחמת העולם השנייה והיא מספיק קטנה כדי לחשוב שאפשר לכסות אותה לעומק. הבעיה היא שיש לנו יש יום אחד וזה משאיר טעם לעוד.

MapOfJapanWithKanazawa

הגענו אתמול בלילה היישר מההר הקדוש קויה-סאן. שש שעות של רכבות ואוטובוס והגענו. דפקנו סרטן גדול והלכנו לישון. ככה אנחנו, נאלצים להסתגל.

היתרון של עיר יפנית ליד הים זה שוק דגים סוער.

Kanazawa_5179_180413

Kanazawa_5185_180413

שוק אומיצ’ו הוא לא שוק דגים כמו שוק צוקיג’י של טוקיו אבל הוא משעשע מאוד בפני עצמו וכיון שהוא מטר וחצי מהמלון שלנו – זה נפלא לפתוח את הבוקר בביקור בשוק וסקירה של המיקום המדוייק שבו נאכל את ארוחת הבוקר הממש לא סטנדרטית שלנו.

בינות לארגזים שמכילים המוני סוגי דגים וערימות של סרטנים בגדלים שלא חשבתי שאפגוש, יש דוכנים של ירקות שאני עובר עליהם ומנסה לזהות. יש המון דברים שהם כמו שלנו, אבל כזה ליד, לא בדיוק. יש דברים שאין לי מושג מה זה ואני משחק ב’נדמה לי’ ומנסה לדובב מוכרים בשוק.

Kanazawa_5187_180413

Kanazawa_5191_180413

למשל זה.

בהתחלה חשבתי שזה ערימת תולעים שכזו, עד שגיליתי שזה צמחים, כמו שרך שכזה שהם סופר עונתיים ונקטפים בהרים. יכול להיות שאכלנו כזה באותה ארוחה מטורפת בקיוטו אבל לא מרשים לגעת.

Kanazawa_5195_180413

ויש ווסאבי טרי שעושה חשק נורא לקחת וללטף אבל נראה לי שזה מסוכן. בדקתי את האופציה להביא ולגדל באדנית אבל גיליתי שווסאבי דורש טמפרטורת גידול של 8 עד 20 מעלות ומים קרים שזורמים עליו כל הזמן. בדיוק מה שיש לי במרפסת. אז אשאיר את הווסאבי פה,

Kanazawa_5196_180413

יש כל מיני מסעדות בשוק, אבל בשעה שכזו, רובן ריקות ובא לנו סושי בשמונה בבוקר. זה כבר איבוד מהמוזרות של הרעיון. אכלנו כל מיני דברים משונים בבוקר שזה נראה הגיוני לפתוח את היום בסושי.

כדי לעשות את זה יותר מעניין, הולכים לאכול Running Sushi – סושי שרץ על מסועים ואתה פשוט בוחר מצלחות שחולפות על פניך. עורם צלחות לידך ומשלם לפי צבע הצלחת. אם רוצה משהו אחר, יש טאבלט שממנו בוחרים משהו אחר שמוגש לך מיד. רצוי וכדאי להבין מתי אתה מזמין יותר מדי אחרת אתה מקבל המון עותקים של אותו סושי. פשוט נודע לי במקרה ורציתי לחלוק

Kanazawa_5198_180413

למזלי יש לי שף סושי פרטי שמעורר גיחוך בכל מקום והיפנים שמחים לראות שהוא חבוש סרט שכתוב עליו ‘סושי’.

Kanazawa_094010_180413

זה אחלה קונספט, סושי טרי על הבוקר. אבל ממש טרי. זה סוד הקסם – דג טרי לחלוטין שנחתך ביד אמן ותו לא. זה לא שני הזקנים הנפלאים משוק צוקיג’י אבל זה ממש לא רע ועולה כלום, יחסית לערימת הצלחות שערמנו, רק של דברים ממש ממש שווים.

Kanazawa_094331_180413

את הקינוח האופנתי של השוק קנינו אחר כך. עוד פעם משחק כלשהוא עם פנקייק עדין ומילוי של שעועית אדומה מתוקה. אבל אני כל כך אוהב את השילוב הזה וזה יפה מאוד וכמובן נעטף כמו למלכת אנגליה

Kanazawa_5201_180413

ההפתעה חיכתה לנו בבית הקפה הסמוך. היפנים הולכים ומתאהבים בקפה. הם פותחים בתי קפה מתוחכמים וכמו יפנים הם חופרים ונכנסים ומדייקים יותר ויותר – עד הסוף.

ממש ליד היציאה מהשוק בית קפה Kanazawaya coffee beans shop. מגיש רק קפה ועוגה אחת. תפריט קפה עשיר לפי חוזק וטעמים. מגישים קפה בטכניקה של טפטוף דרך פילטר פלאנל. יופי של קפה.

בעוד שאנו יושבים ושותים קפה, נפתחת הדלת ונכנסים שני אנשים ותינוק. ריצ’רד, רבקה ובנם ג’ספר אותם פגשנו לראשונה לפני יומיים בקויה-סאן. אצבע הגורל הפגישה אותנו. ישבנו לנו יחדיו ופטפטנו כאילו אנחנו מכירים מזמן. היו לנו עוד המון יעדים לסמן הבוקר אבל זה היה נעים להפליא ובשביל זה אני מטייל – לפגוש אנשים חדשים.

יש את הקסם הזה, כשאתה פוגש אנשים לרגע בטיול. המגננות יורדות, כל הקולטנים פתוחים ואתה קשוב. אתה מוכן לשמוע ולקבל ולדבר ולהתחבר עם זרים גמורים בידיעה שרוב הסיכויים – לא תפגשו שוב אבל יש משהו בחווית הזרות הזו המשותפת והיכולת לקבל מישהו רק לכאן ולעכשיו, בלי שום ידע עבר.

אז השמש עלתה והרחובות התחממו ואנחנו ישבנו וקשקשנו ושתינו עוד קפה. הנה הם השלושה (אבל לא בבית הקפה המדובר)

RichardRebeckaTakayma_5624_180414

והמשכנו החוצה, הולכים ומדברים בדרך אל הפארק הגדול בקנזוואה.

הם מטיילים עם תינוק בן 7 חודשים שהיה חולה כבר כמה ימים ואנחנו כבר אוחזים בשניים גדולים, אבל זוכרים את המיומנויות. חצינו את הפארק הגדול של קנזאווה. באיטיות, דרך פריחת הדובדבן הנושרת, מדשאות מרהיבות ומראה הטירה שברקע, מדברים על כל נושא שבעולם.

Kanazawa_5217_180413

שערי הטירה הפרידו ביננו.

רבקה וריצ’רד המשיכו הלאה, הם שבעו טירות עוד באוסקה. קבענו להיפגש מאוחר יותר ויצאנו לחקור את טירת קנזאווה.

Kanazawa_5225_180413

הנה מגיע קטע חפירות ראשון לפעם זו. לא סתם מצורפת תמונה של חפיר.

טירת קנזאווה הוקמה ב 1580 במרכזה של עיר מבוצרת שהפכה לאיטה לקנזאווה. גבעה בין שני נהרות היא אחלה מקום לבצר. היא החליפה ידיים עד שנחתה בידי שבט מַאֶדָה (Maeda clan) – שיותר נכון לכנות אותם חמולת מַאֶדָה. החמולה היא חמולת של סמוראים – שנייה בעוצמתה לחמולה ששלטה ביפן באותו התקופה, זו של השוגון טוקגאווה שבנה את טוקיו כבירה החדשה של יפן. חמולת מַאֶדָה בנתה את הטירה במשך 12 שנה ואז כל פעם שטירת העץ נשרפה הם הקימו מחדש ושיפרו אותה שוב ושוב, גם לאור לקחי מלחמות אזוריות. 300 שנה שלטה החמולה של מַאֶדָה על האזור, למעשה עד תקופת מייג’י שבה הקיסר שב ותפס את השלטון ביפן ופירק את מעמד הסמוראים.

רק ליישר קו – סמוראים הם גם חתולים שאוכלים פיצה בסדרת הילדים של שנות ה 90 אבל הם גם היו מעמד של אצילים ולוחמים שאמנם לא היה גדול כל כך מבחינת האוכלוסייה ביפן (פחות מ10% בתקופות השיא) אבל אורח החיים שלהם, קודי ההתנהגות הנוקשה וקוד הכבוד שלהם, טקטיקות הלחימה שלהם – הכל מזוהה היום עם יפן כולה. פירוש השם סמוראי הוא ‘איש שמשרת’ והם היו שכבת הקצונה, אם תרצו של השליט הפאודלי המקומי ששלט תחת חסותו של השוגון שיושב בטוקיו. אלו היו 24 שניות הסבר.

Kanazawa_5227_180413

סמוראי מקומי, ממשפחת מַאֶדָה המאוחרת יותר

הטירה מגניבה.

משופצת מחדש, יד שנייה מסמוראי. ב 2001 החל מאמץ שיחזור של הטירה, תוך שימוש בכמות אינסופית של בעלי מקצוע שהשתמשו בטכניקות מסורתיות.

Kanazawa_5243_180413

Kanazawa_5221_180413

הטירה ריקה ברובה אבל עדיין מרשימה. בנויה כרגיל, עם שערים וגשרים ושכבות של הגנה ופניות שונות ומשונות כדי לשבור התקפה. ברור לחלוטין שהיא נבנתה לתקופה שלא כללה נשק חם אבל אותי היא שכנעה. המיצגים בפנים מראים חתך רוחב של הקירות שבנויים על בסיס של רשתות במבוק וחבלים ועליהם שכבות של אדמה, טיח ואבן. אם צריך, מוסיפים חיפוי ברזל ממוסמר.

Kanazawa_5251_180413

כל הטירה, במקור וגם במצבה המשוחזר עשויה עץ. הכל בנוי מקורות עצומות שכמובן לא יהיו בנויות ישר, בזוויות ישרות כי זה לא יפה אלא כל המגדל המרכזי בנוי בצורת יהלום, שמכתיב זוויות חיבור לא ישרות שרק המחשבה על הדיוק בלי שום מכשיר מודרני עושה לי צמרמורת.

כמו שיעורי מלאכה בבית ספר – הכל חיבורי עץ מטורפים. שיניים ומחברים שננעלים בדיוק שגם איקאה לא יודעת לחקות וננעצים עם יתד עץ אחת או שתיים במקום אסטרטגי וזהו. בלי דבק, מסמר או בורג.

יש בתוך הטירה אזור שגרם לי עונג רב שמדגים את החיבורים, עם עמדה שהייתי צריך לגרש ממנה ילדים יפנים תאבי ידע כדי שלא יפריעו לאשכנזי לשחק בחיבורי קורות. מנוולים. להם יש את זה כל יום.

Kanazawa_5239_180413

https://youtu.be/yxBip3wdGGQ

הנופים מראש המגדל מסבירים למה בונים טירה על לשון יבשה גבוהה בין שני נהרות, בעמק בין הרים וים. לא צריך שלטי הסברה ביפנית.

Kanazawa_5234_180413

להשלמת הרושם, לאחר שיצאנו, חגה מעלינו ציפור ענקית, עוף דורס שהזכיר לשנינו את הצפר של הבלוג שנשאר מאחור (8,888 קילומטר מאחור במעוף הציפור) ולי את העדשה הענקית של הציפורים שנשארה גם היא מאחור. לא בטוח למי התגעגעתי יותר באותו רגע אבל ציפור ענקית מעל הטירה – ציפור בר לחלוטין, לא איזה מייצג לתיירים – זה מרשים.

בדיקה מאוחרת עם הצפר המרוחק העלתה שמדובר בדַיָה שחורה (Black Kite -とび – tobi) שיש גם בארץ אבל ההיא שם נראתה שמסוגלת לשאת סמוראי קטן כדי להאכיל את גוזליה. לפחות הרזולוציה של המצלמה איפשרה להתקרב.

Kanazawa_5276_180413

Kanazawa_5286_180413

כל האושר הזה היה חייב לקבל מענה.

לפעמים סוכר הוא חבר. בטח אם מדובר בסוג של אוזן המן יפנית (רק שהבצק הוא רך כמו פנקייק, המילוי הוא משחתי ולא גרגירי, הטעם הוא שעועית אדומה ולא פרג אבל חוץ מזה, זה ממש אותו דבר). נעזרנו בחפץ חד כדי לחלוק.

Kanazawa_125041_180413

לצורך איזון, לאחר טירה לצרכי מלחמה, צריך משהו לעיתות שלום.

גן Kenrokuen הוא גן ידוע ומפורסם בכל יפן. מודה אני ששבענו קצת מגנים ולכן רף הריגוש שלנו טיפה עלה וצריך חבטה רצינית לפנים כדי להוציא מאיתנו ‘וואו’ אבל וואלה יפה.

Kanazawa_5326_180413

Kanazawa_5337_180413

Kanazawa_5306_180413

Kanazawa_5313_180413

כמובן שזה לא בא בחינם ומדי פעם יש גדוד של עובדים שמורטים את הדשא כמו סימה מורטת הגבות. לא עובד אחד של העיריה על משהו בגודל פארק הירקון אלא יותר עובד אחד שמכסה שטח של אדנית

Kanazawa_5345_180413

בשלב זה של הטיול אנחנו נינוחים ומיומנים מספיק כדי להחליט שאמנם יש המון מה לראות אבל להיכנס לבית תה, באמצע הגן ולשתות תה יפני בכאילו טקס תה יפני  – זה סבבה וצריך גם כזה. ולאכול עוגה משונה עם פריחת דובדבן במקל מצחיק שכזה רק מוסיף.

Kanazawa_5323_5322_180413

Kanazawa_5330_180413

אבל אנחנו עדיין ליד הטירה הגדולה של קנזאווה. ומי יגור מסביב לטירה?

סמוראים!

קנזאווה ידועה ברובע הסמוראים שלה. סביוני סמוראים, אם תרצו. בורגנות סמוראית במיטבה. משפחות הסמוראים היו משפחות אמידות ונהנו ממגורים רחבים (במונחים יפנים, כן) כשאסתטיקה היא מעל לכל. במאה ה 17 75% מאוכלוסיית העיר הייתה משפחות סמוראים. נראה אתכם רבים עם השכנים כשהוא סמוראי חמוש בשתי חרבות. בדרך כלל הם קיבלו משהו כמו חצי דונם לפחות לבית שהקיף גן יפה והיה מוקף חומה. זה אם אתה סמוראי דרגה 1. ככל שהיית רציני יותר קיבלת יותר שטח ואנשים לפקד עליהם.

אנחנו הילכנו לנו בשקט ושלווה ברחובות שכונת Nagamachi שהיא כמו הנווה צדק של קנזאווה – רובע סמוראים שקט וציורי. רחובות קטנים שלעיתים זורם בהם יובל מהנהר

Kanazawa_5371_180413

עד ל Nomura-ke שהוא בית סמוראים משוחזר – שמר על כל המאפיינים והיום הוא פתוח לציבור הרחב ותאב הידע.

שוב, מתוך שנים של אימונים בנינג’יטסו שכללו גם טכניקות חרב יפניות (קאטות, שליפות וכו’) אושר רב הוא להיפגש עם שריונות סמוראים. טכניקות שלמות של אומנות החרב (קאטורי) מכוונות לנקודות התורפה של השריון, הנפות חרב למעלה שנועדו לעקוף מכשולים בקסדה – והנה שריון אמיתי לפנינו ולא כזה של הסוס בראש התהלוכה, אלא אחד פושט יותר, של איש עבודה.

Kanazawa_5347_180413

אבל גם כאן יש גן, יפה עם כל הניואנסים שיש בגן יפני ודווקא הקטן הזה, הדחוס יותר יפה לי יותר בעין מאשר הגנים הענקיים. גן שמישהו נותן את הנשמה והברכיים בו.

Kanazawa_5370_180413

Kanazawa_5367_180413

די כבר עם נורית בכל מקום. הנה אשכנזייה אמיתית, יוצאת עדות איטליה שהתחפשה לה ונעתרה לבקשתי.

DSC_5355

Kanazawa_5352_180413

הבית חסר רהיטים אבל מעביר את תחושת הסדר והאסתטיקה שמזוהה עם היפנים והסמוראים בפרט.

Kanazawa_5378_180413

יש במרחק של 50 מטר לערך עוד בית, שם בסביוני הסמוראים, בשכונת Nagamachi – בית של סוחר, בית מרקחת של משפחה ממעמד הסוחרים שהחלו לעלות בסולם החברתי עם שקיעת מעמד הסמוראים. זה מרתק לראות איך זה דומה ושונה במרחק כזה קצר אבל ממעמדות ומזמנים שונים.

עוד מוזיאון סמוראים שאסור לצלם בו וכבר אחרי הצהריים ואנחנו ר-ע-ב-י-ם. פרט לכל מיני עוגות ודברים משונים. הרוחות קצת נסערות בשל הרעב וצריך למצוא מזון. בעוד אנו משוטטים קיבלנו המלצה בחנות משקפיים שנכנסנו לראות (משקפפורים או לא) אבל במסעדה צחקו עלינו. בלי הזמנה מראש, אין סיכוי. תחזרו ב 2019.

הנה כשירות לקהל – המיקום המשוער, ליד חנות משקפיים מגניבה בקצה של סמטה יפיפייה. ככה נראית הכניסה:

Kanazawa_170621_180413

המשכנו לשוטט וכבר מאוחר וקשה לחשוב ברעש שהבטן עושה. ואז ברחוב קטן (הנה, מיקום) ראינו כמה אנשים עומדים בתור.

אנחנו למדנו כבר שיעור חשוב בהילכות התור היפני: קודם עומדים בתור. אח”כ השני הולך לברר למה מחכים בעצם.

נורית נעמדה בתור לפני משהו שנראה כמו מסעדה

Kanazawa_5403_180413

אין שום שלט חוץ מהגדול מעל הדלת. Google טען, לאחר שהפעלתי את התרגום שמדובר ב Ferocious Grill – גריל אימתני. זה כבר נשמע טוב.

השלט היחיד שבישר משהו קבע שפותחים ב 17:30. קצת מאוחר לארוחת צהריים אבל נורית שיצאה לסיור באזור בעוד שהגנתי על מיקומנו בתור, בחירוף נפש, קבעה בשאט נפש שאין משהו טוב יותר באזור. יש לנו עוד כ 17 דקות להמתין ויש כבר תור ארוך מאחורנו כך שהדבר האחרון שאנו רוצים זה להיתפס כפראיירים בעיר ששלט בה הכבוד הסמוראי.

אז המשכנו לחכות.

בפנים נראה היה שעובדים קשה. פרט לאשכנזי אחד שהגיע. התור הלך וגדל וכולו יפני. ב 17:28 החל לצאת איש שכל פעם תלה עוד שלט, הרים פנס נייר אורז עם לוגו, חיבר אותו לחשמל, תלה את הוילון שמברך את הלקוחות בבואם פנימה ולאט לאט המקום החל לקבל צביון.

ב 17:30:00.00 לפי השעון האטומי של הירושימה נפתחה הדלת והזוג הראשון הוזמן פנימה בטקסיות.

Kanazawa_5407_180413

וכך גילינו שמצאנו את Itaru Honten – בר יפני או איזאקאיה אם תתעקשו – מוסד מוכר בקנזאווה.

המלצה:
בר יפני, Izakaya
Itaru Honten –
מיקום: Location: 2 Chome-7-5 Katamachi, Kanazawa
אין אתר, אבל הנה משהו וגם TripAdvisor

בפנים חמים ונעים. התיישבנו על הבר. שלפתי שף סושי מפליימוביל לקבל יחס מועדף שלא קיבלתי, למרות קריאות ההתפעלות של הטבחים והמלצרית. אבל האוכל היה מעולה, גם אם נוריד את המקדם הגבוה של הרעב והבירה

Kanazawa_5411_180413

למשל פיסות טונה שמנה (Fatty Tuna) עם ביצה טרייה ומעט תיבול

Kanazawa_5410_180413

כל מיני תמנונים מטוגנים

Kanazawa_5418_180413

ומהגריל (שגוגל אמרו שהוא אימתני אבל הוא היה קטן) דג צלוי שאפילו אני, איתן אלקין שלא אוכל דגים מבושלים אכלתי בתיאבון.

Kanazawa_5419_180413

לא מסעדת פאר אבל הכל היה טעים וטרי והוכן במיומנות שכיף היה להסתכל. כל הזמן זרמו פנימה עוד ועוד יפנים ולאחר יום ארוך של הליכה וסמוראים, חמימות התפשטה בגופינו והכל הפך נינוח. ככה זה כששותים אלכוהול על בטן ריקה.

Kanazawa_5416_180413

ואם אלכוהול כבר בעניין – לאחר שחברינו מהבוקר, על תינוקם הצעיר נפלו לשינה, יצאנו אנו לסיבוב לילי ברובע הגיישות של קנזאווה, מובלים בעיקר בעקבות תחושת פספוס – FOMO שכזה.

הרחובות היו ריקים. כל מקום שניסינו להכנס היה סגור. זה נראה אזור ששווה סקירה באור יום אבל אנחנו ממשיכים הלאה מחר.

את הערב סגרנו במבשלת בירה מקומית. אמנם אווירה בינלאומית אבל עדיין, יופי של בירה

המלצה: מבשלת בירה
Oriental Brewing
http://www.orientalbrewing.com

 

מיקום: Location: 3 Chome-2-22 Higashiyama, Kanazawa

Kanazawa_211603_180413

ההליכה חזרה למלון היתה קשה – קר ובירה אבל מחר אנחנו על האוטובוס לטאקיאמה – העוגן של הטיול וצריך לקום ממש, מוקדם.

כדי שלא תצאו מכאן במתח. קמנו. בזמן. הגענו לתחנה המרכזית היפיפייה של קנזאווה בזמן, אפילו הספקנו קפה.

Kanazawa_5422_180414

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.