זהב על המים – אבנים כמו שמיים

דיפ פרפל שרו על עשן על המים. אנחנו פתחנו את יומנו השלישי בקיוטו עם זהב על המים. זה אשכרה התנגן לי בראש כשפסענו בנחיל של תיירים – יפנים, סינים ואשכנזים דרך שעריו של המקדש הבודהיסטי  Kinkaku-ji ואל הווילה הזהובה שנראית כמרחפת מעל אגם שקט.

יש כל כך המון דברים לראות ולעשות בקיוטו שזה מייאש. ברור שאף אחד לא מבקר במאות המקדשים אבל יש כמה שהם הכי יפים ביפן שחייבים פשוט לראות, לא בגלל שזה נמצא באיזה רשימה, אלא כי זה באמת יפה מעבר לכל תפישה. הנבלות האלו, היפנים, הצליחו לתפוס איזה הרמוניה ואסתטיקה שאין בשום מקום אחר ואז פשוט שיפרו לאורך 400 שנה או יותר. או שהם הרגילו את העולם שהאסתטיקה היפנית היא יפה ואז פשוט נשארו עם מה שהיה להם. בערך כמו מה שאיקאה עושים.

אבל חזרה אל ה Golden Pavilion הביתן הזהוב הידוע של מקדש קינקוג’י. הנה מבט ראשון ומהמם על המקום ואז אני אסביר. לחצו על התמונה לקבל אותה בגודל ראוי יותר.

KyotoKinkakuji_4429_180409

זה יפה מעבר לכל הסבר. המים גם שלווים ברמה חשודה. אני צריך לבדוק אם דגים מסוגלים לחיות במים כבדים אחרת לא מבין איך המים לא זזים וזה אגם גדול מוקף אשכנזים עם מצלמות החובטים זה בזה עם מקלות סלפי כשהם מותחים אותם עד סופם ומסתובבים בלי להסתכל, אמר איתן בעצבנות אחרי שסינית חבטה בו עם מקל סלפי ולצערו לא איבדה את האייפון אל תוך האגם.

אז אציל מקומי בנה את הווילה/ביתן (ביתן יותר קל לי לכתוב וזה גם התרגום הכי קרוב) כבית קיט במאה ה14. אבל ב 1397 שוגון פורש בשם Ashikaga Yoshimitsu (גם שוגונים יוצאים לגמלאות אם הם מצליחים לא להיהרג או להתבקש להתאבד) איכשהו לקח את הביתן וכל הגנים הסובבים לעצמו והפך את הביתן למה שאנחנו פחות או יותר רואים היום. לאחר מותו, הוא ציווה שיהפכו את הביתן למקדש זן בודהיסטי (גם לשוגונים פורשים יש מצפון והם מנסים לכפר על כל החיים שהם קטפו – כמו לשים כיפה כשאתה מגיע להארכת מעצר). מ 1422 זה מקדש.

KyotoKinkakuji_4431_180409

KyotoKinkakuji_4438_180409

הוא חודש ושופץ עם השנים ומצופה בעלי זהב אמיתיים. הגן והאגם המקיפים את הביתן הזהוב הם בסגנון היפני של ‘נוף מושאל’ – Shakkei – סלעים ועצים הונחו במדויק כדי לדמות את הטבע במלואו כולל ההר הקרוב שעליו נבנתה גם נקודת תצפית משם אפשר היה לראות את כל המערך ולהתרשם מיופיו.

KyotoKinkakuji_4447_180409

KyotoKinkakuji_4448_180409

KyotoKinkakuji_4454_180409

ככלל, אם אתה בונה ביתן מוזהב, ואתה יושב בו ושותה תה משובח, אתה לא רואה את הביתן המוזהב. צריך ביתן מוכסף ממול שבו תשב עם תה לא פחות משובח וממנו תשקיף על נזר היצירה (שלך)

אני התלוצצתי כשכתבתי על ביתן מוכסף ולפני רגע גיליתי שיש עוד מקדש ובו תאומו של הביתן הזהוב שנקרא באמת הביתן המוכסף – מקדש גינקאקוג'י (Ginkaku-ji) כך שאני כבר חושב יפני.

KyotoKinkakuji_4479_180409

הגן המקיף מדהים. כל פינה ראויה לישיבה עם תה משובח. הכל נראה כאילו פראי אבל הוא לא. בכל מקרה היפנים מאוד תומכים. בעיקר בעצים עתיקים שכבר קשה להם, כמו למשל עץ האורן הזה שהתעייף קלות ואז בנו לו עריסה כדי שיוכל להמשיך לגדול אבל מונח בשקט על התמיכה שלו.

על כך נכתב בספר תהילים – “סוֹמֵךְ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים”. זה בדיוק אותו הקונספט. עץ יפה. קשה לו. אז עוזרים.

KyotoKinkakuji_4451_180409

ואתה הולך בשבילים ומתפעל ובינתיים, עדר של גננים, רובם מבוגרים וצפונה עובדים בשקט ועושים משימות קטנות שנראות מיותרות אבל זו הדרך למעשה להגיע ליופי ולאסתטיקה הזו. למשל לאסוף עלים ושאר נפולת טבעית ולסרק את הטחב.

KyotoKinkakuji_4457_180409

או לעבוד עם מזמרה קטנה ולעצב עץ שסיים לפרוח כדי להסיר תפרחות סוררות או ענפים שלא שמעו על זן וגדלים לא נכון. ומיליון אשכנזים ויפנים וסינים עוברים לידו, מצלמים אותו, מסתכלים עליו והוא בשלו, בשלווה מסתכל על העץ דקה, מושיט מזמרה וגוזם ניצן קטן, נסוג לאחור ומסתכל שנית. וזה נראה אותו הדבר אבל הוא שוב בוחן את הענף ואז בתנועה החלטית, מוריד ענף שלם ליד.

KyotoKinkakuji_4486_180409

כמובן שגם כאן, נורית ניגשה ותמורת 10 שקלים קיבלה חתימה של המקדש ביומן המקדשים שלה שהולך ותופח.

KyotoKinkakuji_4492_180409

הפעם גם קיבלנו הסבר מה מופיע על הדף, שאיפשר לנו להבין שמימין למטה בדרך כלל זה התאריך ועוד דקויות.

KyotoKinkakuji_112138_180409

וחלקינו אף קיבל גלידה שחורה בטעם שומשום שחור. אבל, הגלידה הייתה בטעם וניל מלאכותי עם צבע מאכל ונגיעות של טעם שומשום אבל אין פחי אשפה ביפן! המקום היחידי שאפשר להניח גלידה בקונוס היא בבטן. אז נאלצתי לסיים אותה. הקטע שאין פחי אשפה בשום מקום גורם לנו (ולכל האשכנזים מסביב) לעוט על כל פח שלעיתים צץ ולפרוק כיסים ותיקים מלאים בעטיפות, בקבוקים ושאר דברים. הרבה פעמים אנחנו קונים אוכל רחוב ועומדים לידו לאכול ולא לקחת הלאה כי נאלץ להסתובב עם שיפוד דביק או כוסות או ניירות ולא בא לנו. הטענה הנפוצה היא שזה בגלל התקפת גז העצבים שהייתה ב 1995  במרכז טוקיו (15 נהרגו, 50 נפצעו קשה וקרוב ל1000 איש איבדו ראייה באופן זמני) בידי מחתרת מקומית. “אהה!”, אמרו היפנים, “למה להילחם בטרור כשאפשר לא לתת להם פחים!” (בפרפרזה על האימרה הידועה בעקבות הסכמי אוסלו “מי נתן להם פחים?!”)

KyotoKinkakuji_114700_180409

בעודי מתמודד עם הגלידה המקומית בגבורה יצאנו לכיוון המקדש הבא להיום, Ryōan-ji, קילומטר ומשהו מהביתן הזהוב ובמצב שרירי הרגליים המפותחים שלנו זה כלום. זרם האשכנזים התדלדל כי הם רובם משתמשים באוטובוס המקומי. למה ריואנג’י? כי בו יש את אחד גני האבנים הכי יפים ומוכרים בקיוטו וביפן כולה.

אבל לפני שנגיע, עברנו על גבי מסעדות שונות והריחות הזכירו לנו שאנחנו רעבים אבל לא רוצים לאכול במסעדה הזו, או ההיא שם. עד שעברנו ליד שער קטן שדרכו נשקף גן חמוד ותור. של יפנים. בזריזות עקפנו משפחה סינית שהיתה עלולה לסתום לנו את המסעדה ותקענו דגל על ידי זה שאמרנו “שניים בבקשה” למלצרית לפני שהסינים הבינו מה קרה (כך שילמו על עוולות העם הסיני שהיכה בי עם מקל סלפי מוקדם יותר. לא שכחתי ולא סלחתי).

המלצה: מסעדת גונטרו – GONTARO
http://gontaro.co.jp/english/kyoto/index.html
26 Hirano Miyaziki-cho, Kita-ku, Kyoto
075-463-1039

מסעדת סובה עם אפשרות לישיבה בשולחנות או על טאטמי. 700 מטר בערך מהביתן המוזהב. הסכמנו לחכות יותר לישיבה מסורתית והיא אכן על הרצפה בלי בור מתחת לשולחן בשביל אשכנזים. הזמנו ארוחה וקיבלנו כירה על השולחן עם מחבת נחושת יפה ובה מרק ומגשים של דברים לשים בפנים וחבית עץ קטנה עם אטריות אודון שאני כל כך אוהב אבל יש להן את הנטייה לתת צליפה אחרונה של רוטב או מרק לפני שהן נבלעות בפה. במקרה הטוב אתה משפריץ על עצמך. במקרה הרע אתה משפריץ על שותפתך לארוחה, אבל אם היא לא שמה לב וחושבת שלכלכה את עצמה אז יצאת בזול. כמובן שזה היפותטי. כך נודע לי, במקרה ואני רוצה לחלוק עימכן למקרה הצורך.

KyotoGontaro_4504_180409

KyotoGontaro_4509_180409

KyotoGontaro_4506_180409

כשכריסינו מלאות באוכל יפני משובח היה יותר נעים לצאת הלאה. זה לא ראוי לעמוד אל מול אחד מגני הזן המשובחים ביותר בקיוטו כשכל האנשים יושבים במדיטציה עמוקה, מתקדמים עוד שניים, שלושה שלבים קדימה להארה ואנחנו עומדים מעליהם עם בטן מקרקרת. עשינו את זה בשבילם, לא בשבילנו חלילה וחס.

בניגוד למקדש הקודם, שם הביתן המוזהב יושב ממש קרוב לפתח, ככה לתת ישר, בלי שום משחק מקדים, כאן יש הליכה נעימה בגן. כמו להכין אותך, עם פסל בודהה קטן בגומחה ביער ואי קטן עם גשר ועליו מקדש שינטו ושער הטורי הנחוץ (יואב תיקן אותי ודייק בעובדה שהשערים נקראים Torii עם עוד i שכזה אבל אני לא אקרא להם טוריי אז אמשיך בטורי ותזכרו בבקשה שיש שם שני i)

 

KyotoRyoanji_4523_180409

KyotoRyoanji_4525_180409

מובילות אותנו רגלינו אל Ryōan-ji הלוא הוא ריואנג’י בשפת הקודש. מה שעושה אותו ידוע הוא גן הזן היבש אותו סגנון הקרוי ביפנית kare-sansui. הרעיון הוא להביא את המתבונן למצב רוחני אחר, לעזור לו, תוך כדי התעמקות בגן לשחרר את המחשבות לדרכן ולהשאיר את הראש ריק ופנוי להתבוננות פנימית. הגן של ריואנג’י ידוע מאוד למרות שלא ידוע מי תכנן ובנה אותו.

KyotoRyoanji_4537_180409

יש 15 אבנים בגן. הם מסודרות בקבוצות כך שלעולם תיראנה לא יותר מ 14. יש מושבים ארוכים שעליהם אמור אתה לשבת, להסתכל על האבנים, על החצץ הלבן שמסורק כל יום להפליא. האמונה אומרת שרק מי שיגיע להארה, יוכל לראות בבת אחת, במבט אחד את כל 15 האבנים.

רצוי להגיע מאוחר יותר לגן, לתת לגל התיירים הראשון של הבוקר לחלוף כדי לקבל מעט יותר שקט ומקום טוב לשבת. הנהלת הבלוג אינה נוהגת לעשות מדיטציה אבל יש משהו מהפנט באבנים הללו, בחצץ הלבן המגורף בקפידה (כל יום טיפה שונה) ובחומה המקיפה ממול. ישבתי בשקט, מתרגל נשימות, כמו שאנחנו מתחילים בכל אימון ומנסה בכוח לשחרר את המחשבות. על כל מחשבה ששיחררתי באו עוד שתיים לבקר. התרכזתי בקווים, הלכתי עם העיניים על הקווים ולאט לאט הראש נרגע.

KyotoRyoanji_4542_180409

החומה היא חומת חימר שעבר תהליך חימום עם שמן ונבנה לחומה. עם השנים, השמן חילחל החוצה והשאיר סימנים ושאריות שונות שאין שום אדם בעולם שיכול לייצר כאלו דגמים. החומה היא מה שמשלים את המשולש – החצץ הלבן, הסלעים השחורים ומכוסי הטחב והחומה האדמדמה המקיפה את הגן.

גם במקדש הזה, נורית אספה חתימה, כראשונת המעריצות וכהרגלנו בקודש הזן, הרגע הונצח.

KyotoRyoanji_4546_180409

אני הילכתי לי במתחם הגן. זה מהפנט, במיוחד הרצון הזה שלי (שלנו?) לחפש משמעות באבנים, בצורות, בתבניות – ואין. ויש. כי כל מובן, פירוש או תובנה הם נכונים, כי אין פתרון לגן. הוא שם כדי שתחשוב, כדי שתעזוב כבלים של תבניות מחשבה ידועות ומוכרות ותצא לדרך אחרת.

לא פחות יפה אך פחות מוכר הם שאר הגנים שמסביב, ירוקים ויפים ומלאי הטחב הזה שאני מת עליו – רך, ירוק ונראה עסיסי.

KyotoRyoanji_4553_180409

מעבר לגינות הזן יש גן יפיפה עם עצים מלאים בפריחת דובדבן ושוב אנו מקבלים עדויות לאיכות התמיכה שמקבלים העצים מהיפנים. חלק גדול מהעצים נתמכים על ידי שלטונות המקדש, אבל גם כשהם תומכים, היפנים, הם עושים את זה אסתטי ויפה.

KyotoRyoanji_4560_180409

KyotoRyoanji_4569_180409

KyotoRyoanji_4572_180409

נורית קיבלה מכה של פריחת דובדבן, כפי שכל הזמן רצתה וציפתה – הטיול תוכנן במקור כדי לחזות בפלא, שאכן הוא פלאי. בטוקיו לא היו לנו את ההיצף הזה של עצים פורחים בגלל גלי חום שהגיעו השנה מוקדם מהצפוי וכאן – הכל פורח.

KyotoRyoanji_4566_180409

לרגע חשבנו שהיום יהיה יום רגוע ושליו, לאחר שרוקנו את הראש והכיסים מאשפה. אבל אז נזכרנו שיש בקיוטו תערוכה של האמנית היפנית קוסמה. כן, אני יודע. זה נשמע כמו קללה. יופי. אבל שמה הוא Yayoi Kusama והיא ידועה בכך שהיא מכסה הכל בנקודות. היא די מבוגרת כבר, לאחר שספגה השפעות ניכרות של תרבות פופ בניו-יורק העליזה של שנות ה 60 ויש לה מוזיאון שכנראה הוא ממש מהמם בטוקיו אבל דורש הזמנה של חודשים מראש. ואילו כאן במוזיאון הקרוי Forever Museum of Contemporary Art Gion, או FMOCA בקיצור (הנה הקישור) יש דלעת ענקית שלה ותערוכה של יצירות. אז אנחנו בדרך לשם תוך כדי הגילוי שלכבוד חודש אפריל ופריחת הדובדבן, אחת מבכירות הגייקו (זוכרים שדיברנו על גיישות?!) ומאיקו (מתלמדת) יערכו הופעה קצרה במוזיאון לכבוד המאורע. לא רע, תערוכה והופעה – שתי ציפורים באבן אחת.

KyotoForeverMuseum_4639_180409

הדלעת הענקית של קוסמה יושבת לה בחוץ  בלב רובע הגישות של גיון

בתערוכה אסור לצלם. היא קצת חדגונית, יש לומר ומכילה גם עבודות מוקדמות של האומנית שאולי הן חשובות להבנה רחבה של תחום היצירה שלה אבל הן משעממות. תביאו לנו נקודות וכמה שיותר!!!

בשתי קומות יש רק עבודה אחת שמותרת בצילום והיא אכן שווה את זה – מונחת לה סירה עשוייה בננות בד או משהו בסגנון, על בימה המעוצבת בהתאם. “סירה הנושאת את נשמתי”, נקראת היצירה מ1989

KyotoForeverMuseum_4632_180409

KyotoForeverMuseum_4636_180409

אבל לא באנו רק לחזות באמנות חזותית. באנו לחזות בשתי אמניות המייצגות את שיא התרבות היפנית המסורתית. פוסטרים בכל האזור מבשרים על כך ואני שרוצה מקום טוב מקדימה רצתי הלאה, אל האולם הקטן, שם ישבנו על הטאטמי וחיכינו.

בשעה המדוייקת עלו שתי נשים לבמה בטפיפה איטית. לפי כל מה שסופר לנו – אחת גייקו (כלומר גיישה מוסמכת) עם שיער בתסרוקת מורכבת במיוחד ואבנט קשור היטב והשנייה מאיקו (גיישה מתלמדת) עם תסרוקת לא פחות מורכבת אבל עם המגבלה שזה השיער שלה והיא חיה עם התסרוקת הזו והאבנט שלה (האוֹבִּי, כמו באובי וואן קנובי) קשור בצורה ששובלו מגיע לרצפה.

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4590_180409

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4581_180409

רואים את ההבדל בינן לבין כל המתלבשות שמסתובבות בחוץ. איכות ניכרת. הן טופפות בשקט כי צעדיהן מוגבלים על ידי הקימונו אבל נראות מרחפות באותו הגובה. המנחה הציגה אותן ביראת כבוד. הגייקו היא שם ידוע כנראה בחוגים המתאימים וזו הופעה מיוחדת שבה השתיים יבצעו שתי יצירות ידועות המהללות את פריחת הדובדבן.

ואז התחילה המוזיקה.

מוזיקה יפנית מסורתית לא ממש הרמונית לאוזן המערבית. אבל השירה שנוספה נשמעה צורמת למדי. הן לא שרו, או נגנו. אלא ישבו. והאזינו גם איתנו.

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4583_180409

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4584_180409

ואז קמו והחלו לרקוד. בתנועות זורמות אך איטיות הן נעו על הבימה הקטנה. אני מניח שזה טעם נרכש ואנשי המוזיאון היו נרגשים מההזדמנות לראות גייקו מופיעה ולא מתלמדות מנסות את כוחן. ניסיתי לראות את החן והמאיקו הייתה, לדעת שנינו יפה הרבה יותר אבל אין לי את קנה המידה לשפוט את מה שראינו

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4592_180409

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4594_180409

הן ביצעו יצירה אחת ואז המנחה הסבירה על היצירה הבאה שנראה, כולה נרגשת ונסערת ואז התחילה שוב המוזיקה ואותה נגינת כלי מיתר – קוטו ושמיסן והפעם איזה חליל וזמרת בקול יותר גבוה.

הן נעו, חלפו אחת על פני השנייה. הגייקו קיבלה יותר נקודות על ביצוע כי התנועות שלה היו חדות ומחושבות (כמו שמבצעים קאטה בקראטה) אבל המאיקו קיבלה את כל הנקודות כי הייתה יותר חיננית. הריקוד לא קיבל שום נקודה כי לא ממש הבנו מה קורה.

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4610_180409

לאחר 15 דקות זה הסתיים והחלטנו שטוב שלא השקענו את השעה בצפייה במופע של בית הספר למאיקו (שנמצא מול המוזיאון) – מופע שניתן כל אחר צהריים – שעה של מיטב אומנות השירה והריקוד כפי שהן לומדות.

להירגע מההופעה הסוערת יצאנו לבדוק ולהשוות את גן הזן של המוזיאון לאלו שראינו היום והיה זה יפה ושליו. לא מצליח להבין איך מחזיקים כזה גן. איך מתחזקים, מסדרים, משכנעים את העצים לגדול בצורות הללו – דרושות שנים ארוכות. איך הם עושים את זה?

KyotoForeverMuseum_4626_180409

KyotoForeverMuseum_4630_180409

בדרך החוצה, בעוד נורית מחפשת את דרכה, ראיתי פתח והתקהלות קטנה. אם יש התקהלות, אני צריך להיות שם. הספקתי לראות, לרגע קט, את המאיקו ששמה פרח מזיכרוני, יוצאת חזרה לביתה דרך מרכז רובע הגיישות של קיוטו, גיון, כאילו שזה לא 2018 אלא 1800. היא נעה על הסנדלים האלו שלה, כמו שאני מדשדש בכפכפים כי היא חייה עליהם ובתלבושת הזו כבר שנים. לרגע אחד, האיר את פניה חיוך מתוק ויכולתי לראות את הצעירה שמתחת לכל המסורת.

KyotoFMOCAGeishaPerformance_4611_180409

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.