טוקיו, דגים וטוטורו

החברים של נטשה טענו ש”קוק בצהריים חרא של הרגל” אבל אני יכול להתרגל לסקאלופ נא בבוקר , ככה לפתוח את היום. אבל קיפוד ים טרי על הבוקר?

שוק הדגים המרכזי של טוקיו. בוקר. אבל לא הבוקר של ספרי הטיולים ותוכניות הטלוויזיה. שוק צוְִִקיג’י (הלוא הוא Tsukiji fish market) הוא מנקודות המשיכה הכי גדולות של טוקיו. תמיד מסבירים איך צריכים, סליחה, חייבים (!) להגיע מוקדם בבוקר לחזות במכירה הפומבית של דגי הטונה. רק 120 איש יכנסו. היפים והאמיצים שיהיו מול מרכז המידע ב 05:00:00.00 בבוקר יכנסו.

אבל אני קשיש. אם יש לי זמן לא לישון אז אני אכתוב כאן. אפריל וטוקיו עמוסת תיירים שקראו ספר או ראו גידי גוב ואהרוני. המנוולים יקומו לי ויעמדו בתור ב 3:00 לפנות בוקר. כדי לגלות ששניים סינים נעמדו כבר ב 1:57.

אפשר להגיע אחר כך. הנה. אמרתי את זה. תדפיסו את זה בתור פתק, תנו לשומר שמסתכל במבט של “עכשיו באים?!” ותגידו שאיתן אמר.

אבל לא מאוחר מדי, כן? אנחנו היינו שם בשמונה בבוקר. כמעט לקום ברוגע בהתחשב שלוקח המון זמן לחצות את הטוקיו הזו, אפילו ברכבת התחתית.

התלבטתי מה התמונה הראשונה שעשים כאן. כי יש את התמונה הזו שאני מת עליה ואדבר עליה אחר כך אבל אני צריך לשים אותה ראשונה כי היא מדהימה (למטה יש הסבר וגרסה גדולה יותר)

TokyoDay3_3324_180405

גם זו צריכה לבוא פה, כדי לתת לכן תקווה להמשיך אחרי כל הדגים האלו ולפגוש את טוטורו במוזיאון סטודיו ג’יבלי.

TokyoDay3_3460_180405

אבל זאת התמונה שאולי צריכה לפתוח. שלושה ביחד ורק אחת פחות מאושרת.

TokyoDay3_3284_180405

אה.

הפעם יהיו פה המון תמונות של דגים. לא כאלו חמודים באקווריום אלא כאלו שדגו אותם בליל אמש ועכשיו מפרקים להם את הצורה. אזהרת טריגר…

TokyoDay3_3246_180405

שוק טצוקיג’י הוא שוק הדגים הסיטונאי הגדול בעולם. ישנו קומפלקס עצום פנימי שם הטיפול והסחירה ממש נעשה החל מ 3 בבוקר והוא סגור למבקרים (חוץ מאותם 120 יפים ואמיצים) ורק נפתח לציבור הרחב בשעה 10:00 כשחלק גדול מהפעילות המסחרית כבר הסתיים. השוק מוקף במבוך מסחרר של רחובות צרים שבהם מוכרים הכל, החל מקיפודי ים טריים, ככה סתם הושט כפית ואכול

TokyoDay3_3202_180405

30 ש”ח וקיפוד ים טרי שלך

דרך כל צורה לאכול מה שהים מציע, כלים להכנה, סכינים, כלי מטבח ומסעדות שנעות מקטנות עד לדוכנים קטנים עם 4 מקומות ושף. הכל חי, רוטט, צפוף ונע וזה רק הקהל. הדגים מגיעים מסרדינים זעירים בגודל של כלום לדגי טונה של מאות קילו ובגודל של ספפה של עמינח.

הנה דוכן שמוכר קרוב ל 10 סוגים של שבבי דג מיובש, דג בוניטו, שממנו מכינים את ציר הדאשי שממנו נכין בדרך כלל מרק מיסו. או לא. אבל יש המון סוגים של שבבים ומאחורי האיש הנחמד שמת לחזור למיטה יש מפעל קטן שבו קשישים שובבים משבבים שבבים של דגים מיובשים במכונת שיבוב דגים.

TokyoDay3_3209_180405

השוק החיצוני צפוף. בטח באפריל, עם פריחת הדובדבן, בשמונה בבוקר.

TokyoDay3_3211_180405

TokyoDay3_3239_180405

בכל מקום טסות עגלות מצחיקות שכאלו, עמוסות ארגזים ומנווטות בידי יפנים נרגנים (והם קמו לפניך ועבדו קשה עוד לפני שהאלקטרונים בשעון המעורר שכיוונת חשבו להתחיל להסתחרר) שרוצים לעבוד וללכת לישון ואתה מסתובב להם בין הרגליים.

הם ידרסו אותך. אבל בנימוס ויגידו תודה.

TokyoDay3_3301_180405

לא הצלחתי להבין איך עובדת מערכת הניהוג של אלו לדעתי, טייס החלל הראשון שיצא לתמרן בינות לאסטרואידים צריך לעבור הכשרה כאן. אה, יש גם מקדש בשוק. יפה, קטן ומוצנע בצד.

אז הגענו לשוק טצוקיג’י. נורית עוד לא אכלה כלום בבוקר (קפה קטן ומיותר) ויש לה מבט של “תביאו לי דגים!” אז אחרי שנשנשנו איזה ממתק משונה בחוץ (מוצ’י שכזה, בצק אורז דביק ממולא בתה ירוק)  שמנו פעמינו לתוך המבוך הפנימי שיש בשוק החיצוני מחפשים משהו באווירה הנכונה ומצאנו שני קשישים מחויכים ועשרה מקומות ישיבה.

TokyoDay3_3219_180405

Jiro Dreams of Sushiכולם ראו את סרט התעודה המופתי “ג’ירו חולם על סושי”, או לפחות יודעים  שהם צריכים לראות את סרט התעודה הנהדר הזה מ 2011 שבו עוקבים אחרי ג’ירו שהוא אמן סושי בן 90+ שנחשב בעיני היפנים לאומן הסושי הטוב ביותר שחי היום. יש לו מסעדה קטנה של 10 מקומות ובסרט רואים שאחרי שבנו שלו, ממשיך דרכו (בן 50, כן?) מכין את האורז כבר עשר שנים,הוא אומר שנראה לו שהבן הבין ועכשיו הוא מרשה לו לחתוך דגים.

אם לא ראיתם. תראו. לא לראות רעבים ולנסות שיהיה סושי בבית או לפחות משהו אחר לאכול חוץ מהכריות של הספה. או מצות.

אז לכולם יש את הפנטזיה הזו לאכול במקום שכזה. אבל ג’ירו, מחזיק היום בשלושה כוכבי משלין, $300 לאיש ו10 מקומות ישיבה. ורשימת המתנה של שנה.

אז זה לא, אבל כולם מחפשים משהו שייתן את החוויה.

את שלנו מצאנו במעבר פנימי. התיישבנו ואחר גילינו שלידנו התיישב שף סושי אמריקאי צעיר מלוס אנג’לס שלא בזבז זמן והתחיל לטעום וגניחות האושר שלו היו ברמות מביכות. אבל הוא פתח את עיננו ונתן לנו מחמאות על הבחירות והסביר למה הן מעולות.

אז הנה ארוחת הבוקר שלנו. משמאל לימין – נתח טונה שמנה (Fatty Tuna), סקאלופ, קיפוד ים, שרימפ של מים מתוקים. אחר כך היה עוד, אבל זו העילית של העילית

TokyoDay3_3227_180405

שיואו.

לא זכור לי משהו כזה. הטעמים הם נפלאים. לא ברור איך מסבירים או מעבירים את כל התחושות והטעמים והאיזון המופלא שיש בכל פיסת אושר שכזה. במשך היום דגמנו עוד סושי ודגים נאים והם לא הגיעו לרמה הזו. גם לשבת שם ולראות את השניים המבוגרים עובדים בשלווה ואת הידיים המיומנות שלא מבזבזות אף תנועה זה עונג. כרגיל, סושי שף הפליימוביל שבר דיסטנס והשניים היו מבסוטים ממנו ומאיתנו.

לגבי קיפוד ים, זו הפעם הראשונה שהעזתי. אני יודע שצריך לנקות אותם היטב ושאחרת זה יגמר בבכי וגם זה נראה לא משהו. אבל חייבים לנסות, כי אנחנו עשינו עצירת ביניים בפולין ולא באנו להנות.

אז זה משונה. טקסטורה של נזלת כתומה אבל באופן לא ברור הטעם טעים, מתקתק משהו ומאוד כתום.

הנה, זו כתובתם. תמסרו ד”ש מהשניים עם הפליימוביל.

20180407_065813_cropped

ההרגשה הרבה יותר טובה אחרי שיש קצת אוכל בקיבה כשיש כל כך הרבה מסביב. עכשיו אפשר להסתובב בדרך לדבר האמיתי, השוק הפנימי. חדות העין שבינכן תשמנה לב שהחיוך חזר כשהבטן מלאה. בין סמטאות השוק החיצוני לפנימי יש בניין נקי ויפה עם שוק דגים מסודר ונעים לצרכני קצה ולא מסעדות או סיטונאים שם רואים אנשים רגילים עם רשימות קניות באים וקונים ואני מקנא.

TokyoDay3_3250_180405

הצבעים והצורות לא מפסיקים להפתיע. כל מיני חיות ים שלא רק שלא ידעתי שיש, לא היה לי ברור שאוכלים אותן אבל היפנים אוכלים הכל.

TokyoDay3_3253_180405

TokyoDay3_3272_180405

TokyoDay3_3241_180405

שורשי ווסאבי, אמיתיים, לא כאלו מקופסא שהם למעשה חזרת מעורבבת עם צבע מאכל ירוק. אני יודע שאתם שואלים את עצמכם – אז ראשית זה טעים. שנית בדקתי, לגדל את הקטנים האלו צריכים שיזרמו עליהם מים כל הזמן בטמפרטורה של 12 מעלות. לא בבית ספרי. למרות שחשבתי על לגדל כזה אבל אז ביום שאני אקטוף אותו נאכל הכל עם וואסבי למשך יומיים.

הכל בשוק יפה. למה לקנות סרדינים בתפזורת אם אפשר לקנות חבילה קשורה יפה בקש שיהיה קל?

TokyoDay3_3289_180405

ההתרגשות גדולה כשמבחינים בטונה הראשונה. לא הבנתי כמה הדבר הזה גדול (אבל עוד רגע אגלה שזו קטנה).

TokyoDay3_3284_180405

TokyoDay3_3267_180405

ואז מצאנו את דרכנו אל תוך השוק הפנימי שנפתח לתיירים ב 10:00. הגודל שלו פשוט לא נתפס. גריד ענק שנראה גדול יותר מכל סניף איקאה שאתם מכירים. זה לוקח הרבה זמן לחצות אותו ולזר שלא מכיר זה נראה כמו מבוך אבל לנהגי המלגזות שעפים במהירות תת קוליות בפנים זה נראה מוכר וידוע.

בשעה זו של הבוקר זה שעת סיום וסגירות. רוב ההמולה כבר חלפה ועכשיו ממלאים הזמנות, מנקים את הדגים, שוקלים, חותכים ואורזים למשלוחים השונים. כמויות המים הנשפכים גרמו לי לעווית כל פעם (חבל על המים!) אבל לא נראה שיש פה בעיית מים.

TokyoDay3_3395_180405

קלקרים. הכל מלא בקלקרים שאותם ממלאים בקרח (יש בחוץ חבורה שמרסקת קוביות קרח בגודל של מקרר לרסק) ועוטפים דגים, צדפים, חיות ים, נתחים – הכל יפה ומסודר ומכינים תעודות משלוח להוציא לכל יפן.

TokyoDay3_3397_180405

מדי פעם רואים אריזה באמת גדולה, או ארגזי עץ עצומים שמתמלאים לאיטם בקרח וסחורה ואני מניח שאלו יוצאים מכאן לשדה תעופה כלשהוא ואולי בסופו של דבר גם לתל אביב הקטנה.

TokyoDay3_3317_180405

TokyoDay3_3322_180405

חלק מהדוכנים כבר סגר. חלק מחזיק נשים וגברים מבוגרים עם פנקסי חשבונות שמדביקים דפים על ארגזים בעוד גברים צעירים שוטפים את האזור, מנקים כלים ועורמים שאריות דגים מבהילות לפחים. כל הסכינים נטבלות במים לשטיפה ובכל מקום משחיזים ומתכוננים ליום הבא שיבוא.

במיוחד תפס לי את העין אדם מבוגר שלקח ובדק את סכיני הענק שאיתם מפלחים את דגי הטונה העצומים. סכינים שראיתי בשוק, עם להב של מטר, מטר וחצי מפלדה עשירה בפחמן שאפשר להשחיז לרמות מדהימות.

הוא עבר סכין, סכין. בדק הסתכל ושוב בחן. הריכוז שלו והמיומנות שבה הפך וגלגל חפץ מפחיד כל כך באור, בוחן את הלהב.

מאחוריו, אישה מבוגרת, אולי אישתו עובדת על חשבונות ואוכלת קערה שלגבינו היא קערה של בוקר ולה,  שפתחה את היום בשלוש לפנות בוקר זה כבר צהריים. הצוות שלו עומד מאחור ואורז והוא בשלווה בוחן את הכלים שלו.

זו התמונה שלי להיום. אם תלחצו עליה תקבלו אותה בגדול. פלא.

TokyoDay3_3324_180405

למרות שיש לו אבני השחזה שונות בגודל ענק לידו, הוא הפעיל משחזת, כייל וכיוון והחל במלאכה שנראתה לי מפחידה (קל להרוס סכין שכזה שהוא יותר רך מפלדת אל חלד). איך לעזאזל הוא יודע מתי ללחוץ, באיזה קצב למשוך וכמה לחץ להניח כל פעם?

אני מעריך שאם הייתי עושה את זה כל בוקר שנים ארוכות הייתי לומד גם אני.

TokyoDay3_3335_180405

לאחר שהשחיז ועבד על כל קטע של הסכין, לוחץ, מנקה, משנה זוויות הרכיב משקפיים, כי בכל זאת, הגיל משפיע ועבר עליה שוב. זה גם הקטע שנורית, שמפגינה סבלנות אין קץ המשיכה הלאה. היא אם ילדי, ובשוק הזה אני בקלות יכול לא למצוא אותה (והיא יודעת גם לאן ממשיך הטיול) – אז רצתי אחריה.

TokyoDay3_3330_180405

שוק טצוקיג’י ידוע בטונה שלו. בתוככי השוק הפנימי נתקלנו בענקים האלו. על עגלות מיוחדות, לאחר שנמכרו בחמש בבוקר במכירה הפומבית (הסגורה לתיירים, חוץ מאותם 120 יפים ואמיצים, כן?) והן מסומנות ומחכות לפירוק.

TokyoDay3_3380_180405

TokyoDay3_3384_180405

צוות שלם עובד לפרק את הדגים הענקיים (והמאוד טעימים) האלו. עובדים עם כלי משחית עצומים. סכיני ענק וקופיצים וגרזנים שנראה שיצאו ישר מפרק מדמם של משחקי הכס. הנה ההוא, שם מאחור, מחזיק נתח ענק של טונה קפואה (מקפיאים אותן עוד בים בהקפאה ממש מהירה, תעשייתית) כשחברו הממושקף (שנראה חנון) מסיר ממנה שכבה באמצעות קופיץ ענק שנראה שיכול לבצוע בן-אדם באבחה אחת והמחזיק אדיש.

TokyoDay3_3414_180405

לידם, איש עם סט סכינים מיוחד לכך מפרק בשר ראש של טונה – מתוך ערימה מבהילה של ראשים המונחים בבריכה לידו.

TokyoDay3_3426_180405

וישנם אזורים של יצורי ים קטנים יותר. אישה חביבה הראתה לנו את המיכלים של צדפות וחלזונות משונים ושם פגשנו גם את מגוּמי ולאו בנה. אישה מקומית עם אנגלית בסיסית וילד חמוד שבאו לראות כמונו את השוק. המוכרת הוציאה עבורו (ועבורי אחרי ששלפתי את הפליימוביל – קוואווי!) כל מיני חלזונות שמיהרו להשפריץ בצורה די גסה מים עלינו

TokyoDay3_3359_180405

TokyoDay3_3343_180405

TokyoDay3_3354_180405

דיברנו עם מגומי עוד קצת, הצטלמנו איתה ועם ליאו, בנה והמשכנו לדרכנו. החוצה, אל המרחב והאור.

למעשה, עברו שעות מאז בא דג לקירבנו וצהריים כבר וצריך לאכול. הבעיה היא שכך חושבים כולם ולפני כל המסעדות הקטנות עומדים עשרות אנשים. צריך לבחור מה בדיוק רוצים לאכול כי כל מסעדה מוכרת משהו אחר מדגים – סושי, טמפורה וכו’.

TokyoDay3_3434_180405

 

אז בחרנו משהו אחר ונעמדנו בתור כשמסביבנו מאות אנשים בכמה תורים.

TokyoDay3_3439_180405

כשהגיע תורנו כבר היינו רעבים. נכנסים למסדרון שמתברר שהוא, הוא המסעדה. בוחרים מנה שהיא קערת אורז סושי שעליה סשימי דג וקצת ירקות.

TokyoDay3_3444_180405

טעים בטירוף אבל פחות משני החבר’ה המבוגרים מהבוקר. כשזה כל כך סמוך החיך עדיין זוכר את הסקאלופ מהבוקר ויודע שזה מעולה אבל פחות.

כל מקום בתל אביב שהיה מגיש כזה, לא היה אפשר להיכנס אליו מרוב תור. כאן זה כמו חומוסיה – נורית עוד הזמינה מנה עשירה במרכיבים, כולל קיפוד ים ואיזה אשכנזי גבוה שהגיע 10 דקות אחרינו ואמר שהוא רוצה כמוה נענה בשלילה כי נגמר. 12:30 בצהריים והמרכיבים הטריים מתחילים להיגמר.

TokyoDay3_124236_180405

הנה של נורית, עם קיפוד ים, ביצי סלמון, סקאלופ, שרימפס כלשהוא, סלמון, ג’ינג’ר וזרועות סרטן שלג.

שלי מעולה על טהרת הטונה השמנה וסקאלופים. הכל טרי, טרי, טרי ומתפקע מטעם ולא מבושל בכלל.

TokyoDay3_124216_180405

ומכאן, יצאנו לאט. עדיין בלי לקנות שום דברים חוץ מאוכלים שונים. נראה אם אצליח לחזור מיפן בלי סכין.

ומצד אחד של טוקיו יצאנו לצד השני – יותר משעה ברכבות – לפרבר הקטן של XXX שם נמצא מוזיאון ג’יבלי הלוא הוא:

המוזיאון של מיאזקי וטוטורו!

שוב אחזור על זה. אם לא ראיתם את “השכן שלי טוטורו”, “המסע המופלא”, “הטירה הנעה”, “הנסיכה מונונוקה”, “פוניו” ועוד כמה שלא הגיעו לארץ בצורה מסודרת (“שירות המשלוחים של קיקי”, “החתול חוזר” ועוד המון) אז אתם צריכים. לפחות את הראשונים שציינתי. אלו הם הסרטים המצויירים היפים ביותר שתראו. כל פריים קורן מיופי מצויר ביד והם מושלמים מכל צורה שהיא. היוצר Hayao Miyazaki הוא כמו אל בתחומי יפן וכל מי שחובב אנימציה, מכיר אותו ואת העבודה שלו. הסטודיו שלו, מאז 1985, סטודיו ג’יבלי (Studio Ghibli) יצר את כל הסרטים המופלאים הללו ויש לו מוזיאון.

המוזיאון נמצא בפרבר של טוקיו ושמו Mitaka. חייבים-חייבים-חייבים-חייבים-חייבים-חייבים להזמין כרטיסים מראש – בעשירי לכל חודש נפתחת המכירה לחודש הבא בשעה 10 בבוקר, שעון יפן. אני שמתי שעון וקמתי כדי להזמין. האתר קורס בעשירי וכשהוא מתאושש למחרת – אין יותר כרטיסים. פשוט ונוח.

העיירה Mitaka היא חמודה ונעים ללכת בה או בפארק היפיפה שלאחריו נמצא המוזיאון. העיירה מרגישה כמו מקום שחיים בו, עם משפחות וילדים שמתרוצצים ברחובות, משחקים בפארק וסבתות מסתובבות עם נכדים. זה מבחינתי מבחן אמיתי למקום שהוא פחות תיירותי.

אבל, אי אפשר להתחמק מטוטורו.

הנה אוטובוס שנע בעיר (אולי זה סוג של אוטובוס של המוזיאון?)

TokyoDay3_145543_180405

עכשיו השוו נא לשיר הפתיחה של טוטורו (שהתנגן לי בראש מהרגע שיצאנו לדרך משוק הדגים)

הגענו מוקדם, ויתרנו על קפה התוכים שממול למוזיאון (למי שמגיע עם ילדים קטנים זה אולי סבבה, למי שהוא בעצמו ילד קטן – שוקולית יקרה לא מתאים).

טוטורו עצמו צופה בנכנסים בשלווה.

TokyoDay3_3460_180405

אסור לצלם בפנים. אבל זה כל כך יפה וצנוע. ומדהים ומסביר מה זו אנימציה ידנית והחדרים של מיאזקי עצמו עם ספרי ההשראה שבנה לכל סרט וסצינה וסקיצות וכל היצורים שברא.

TokyoDay3_3455_180405

וסרט.

סרט אנימציה ידנית חדש שיצרו בסטודיו למוזיאון שלהם. סרט של 20 דקות, מקסים ויפה בקולנוע קטן. סרט שלא תראו בשום מקום אחר בעולם והוא כל כולו שירה ליצירה של מיאזקי.

שעתיים וחצי טחנו שם. מוקסמים מכל רגע. זה מוזיאון שיש בו מקום לילדים אבל גם גדולים יהנו לראות את ההשראה ואת הכישרון ואת תהליכי היצירה הידניים.

על הגג, שם מותר לצלם חיכה לנו הרובוט, זה מ”הטירה בשמיים” ואני שמחתי לראותו.

TokyoDay3_3469_180405

גשם קל החל לרדת כשמנו פעמינו חזרה אל לב טוקיו, לסגור עוד יום ארוך של דגים ורובוטים וחנות מזכרות של טוטורו…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.