לפזז עם ז'אן מישל ז'אר במדבר!

תרועת הפיל שהידהדה ממצוקי מצדה הזרימה לי כמות אדרנלין ואושר לפרצוף שהייתי יכול לפרק מחנה רומאי לבד. הכי טוב פיל. הכי טוב שז'אן מישל ז'אר פתח את ההופעה שלו עם הפתיחה הכי איקונית שיש לו והכי מרימה. אמנם הוא לא ממש עמד בזמנים שלו – גם לא עלה ב 11 בלילה כפי שהובטח וגם הגיע לארץ 25 שנה מאוחר מדי אבל עדיין הצלילים של ילדותי.

אני יודע שזו קלישאה, אבל גדלתי עליו.

את Oxygene קיבלתי כתקליט בהיותי נער. פעם ראשונה ששמעתי מוזיקה אלקטרונית שמכילה כל כך הרבה רגש. גם בהאזנה היום זה נשמע קצת פשטני אבל עדיין מצויין. שעות הייתי טוחן בהקשבה, בוחן בתשומת לב את העטיפה המאויירת ואת הצרפתי הצעיר מאחור, עם החליפה הלבנה.

Image result for oxygeneOxygene Vinyl BackSide.jpg

ועכשיו הוא פה. כבר לא צעיר וגם המוזיקה שלו כבר לא מהפכנית. אבל כשראיתי שהוא בא למופע ענק במצדה ידעתי שאני צריך להיות שם. לא בגלל שהוא מאבות המוזיקה האלקטרונית של היום, האדם שמחזיק בשיאי עולם להופעות הכי גדולות בעולם ומי שמכר מעל 80 מיליון אלבומים. אני צריך להיות שם כי היו לי את רוב התקליטים הישנים שלו ואח"כ המרתי אותם לדיסקים כשאלו יצאו (ומכרתי את כל הוינילים שלי בעבור פחות מנזיד עדשים – ארורים תהיו "חור בשחור"!) וחרשתי אותם הלוך וחרוש. לקחתי כמה ימים לשמוע אותם שוב. הנה כל השווים ישירות מהיו-טיוב. שימו ברקע ותמשיכו לקרוא.

אני מחכה.

JMJ@Masada_194137_170406.jpg

מתנגן?

למה לא? מה קשה כל כך? מה כבר ביקשתי.

אני ממתין. המוזיקה לא תתנגן מעצמה. יאללה.

נו טוב, אני אניח ש Oxygene כבר מתנגן. תחשבו, הוא יצא ב 1976. איזה דבר זה!

כמובן שקניתי כרטיסים. גם נורית קיבלה כרטיס כי ברגע שקיבלה טבעת היא קיבלה את כל החבילה. ובכלל הרפתקאה של כל הלילה במצדה. מה רע?

JMJ@Masada_234337_170406.jpg

דבר ראשון הרוח. זה היה לא ממש מוצלח. אמנם בבית הטמפרטורה הראתה 21 מעלות, בירושלים, בדרך לים המלח זה ירד ל12 מעלות אבל במצדה היו 26 מעלות. חמים אבל הרוח שיגעה אותנו. כמו איזה מערבון מופרך התגלגלו להם שיחים בדרך אל המתחם שבהק מרחוק כמו איזה חללית. נורית שלפה את השכבות החמות מיד ובהמשך הלילה גם המעיל הרביץ סיבוב.

אנחנו היינו בחלק של הבזול, לא של הביוקר (היו מתחמים של 2,600 ש"ח לכרטיס ואפילו יותר) ובאורח פלא זה היה המתחם הצמוד לבימה. לקחנו צעד אחורה כדי לקבל תמונה טוב של הבימה הענקית על כל וילונות הלד והמסכים המטורפים (שאליהם הוצמדו אנשים כדי שיחזיקו אותם ברוח).

מחצלות נפרשו ופופים חולקו לפני שהגענו. כמובן שעם ישראל הוא עם סגולה. עשרים איש עומדים ושני אנשים שוכבים על ערימת פופים שהנסיכה על העדשה היתה מתגאה בהם.

ואז התחילה ספירה לאחור. הנה טעימה קלה – הכל צולם בטלפון, הסמסונג S7 כפרעליו

היתה זו הופעה לכל החושים – ראיה ושמיעה קיבלו המון. ריח הוויד/גראס/מריחואנה/גאנג'ה מילא את הנחיריים כשאנשים סביבנו הדליקו (כולל ההוא שהוציא משהו בגודל של קונוס של מע"צ). חוש המישוש קיבל את שלו בחיבוקים והרוח דאגה מדי פעם לטעם של אבק.

אבל אני היית מבסוט. ללא אלכוהול (ארוכה הדרך הביתה) או סמים למיניהם – אני הייתי מתודלק על מוזיקה ומופע מרהיב

JMJ@Masada_235225_170406.jpg

"מה הופעה בדיוק במוזיקה אלקטרונית?" אני שומע אתכם (עדיין מנגן ברקע, אני מקווה). אז הג'אר ניגן על קונסולות עתידניות למראה

JMJ@Masada_233619_170406.jpg

בלווית שני מתופפים צרפתיים, הוא ניגן, או לפחות עשה כאילו, את התפקידים הראשיים של היצירות. אח"כ שחרר רחפן, שקרא לו איגור שריחף מעליו ומדי פעם עף אל הקהל וצילם את המתרחש מלמעלה. הוא הגדיל ועשה וחבש משקפיים שצילמו את ידיו, מנגנות על הקונסולות, כאילו קרא את המחשבה הציבורית הכוללת – "הוא לא באמת מנגן, נכון?!.

זה נשמע שונה מספיק בקטנה כדי להאמין שהוא עושה משהו על הבימה.

מדי פעם עצר את המומנטום ויצא אל קידמת הבימה וחפר לי בראש. מעין שעטנז רוחני וקינה על גורלו של ים המלח אבל לא נראה שנאם לקהל במקום. אולי כל הצלמים והמצלמות שמסביב הם בעצם הכנה לקמפיין גדול יותר ואז סחתיין עליו

JMJ@Masada_232633_170406.jpg

המוזיקה?

חלק רצועות מוכרות מהעבר, גם הרבה רצועות לא מוכרות אבל מוכרות בערך. הבעיה היתה שהוא לא היה עקבי. עד שהרים את הקהל עם קטע קצבי וחזק הוא עצר, שאל באנגלית במבטא צרפתי כבד "?are you ok" ועיטר ב"תודה רבה" במבטא עוד יותר כבד וכיבה את הקהל. ראו את זה לפי מדד הקיפוצים והפיזוז. חוסר אחידות וחוסר כיוון היו בולטים. במקום לבנות את הערב וללכת מהקל אל הכבד, עם הפסקות מהורהרות מדי פעם הז'אר נע דרך היצירה שלו, לעיתים מרים ולפעמים עושה כיבוי צופי ומרגיע את השטח. רק הדלוקה שלפנינו המשיכה לקפץ גם כשהוא עמד ודיבר על ים המלח, מונעת מכוח פנימי וחומר כנראה משובח.

גם אני המשכתי לפזז ולקפץ בקטעים הראויים אבל נורית כבר התיישבה. עדות אילמת לזה שהבחור לא הצליח להרים את הקהל על רגליו. גם הרוח נתנה טון ומדי פעם הרימה את ראשה.

JMJ@Masada_005303_170407.jpg

לא יודע אם ז'אר היה גדול בברית המועצות אבל כמות יוצאי בריה"מ היתה ממש לא פרופרציונית. הקהל היה מורכב מהמון אנשים בוגרים ומבוגרים גם יותר מאיתנו. המון יוצאי בריה"מ, צרפתים וגם המון צעירים שכנראה באו למסיבה שהתחילה לפניו ותימשך עד אור הבוקר. היו גם קהל המסיבות הברור, על מדיו – קטן, מבריק וצמוד לבנות וגופיות לבנים. ערבוב שלם שהניף טלפוניו מעלה מעלה, לרוב לצלם וגם כדי להאיר בנר קטן לפי בקשת הז'אן

JMJ@Masada_011403_170407.jpg

לא צעיר הז'אן מישל הזה, בן 68 ברגע זה אבל הוא קיפץ וניגן כמו אחרון הדלוקים בקהל. מדי פעם יצא עם איזה כלי נגינה נוסף – סינתיסייזר ואפילו גיטרה חשמלית (איגור מעליו)

JMJ@Masada_000849_170407.jpg

הבימה היתה מהמממת. לא סתם וידאו ארט אלא הכל מחובר יפה, כולל ראיון עם אדוארד סנודן לרגל קטע שהז'אר כתב איתו במוסקבה – קטע שלא מבייש אף מוזיקאי טראנס מודרני. זו גם נקודת החולשה שלו.

ז'אן מישל ז'אר הוא אחד מאבות המוזיקה האלקטרונית. הוא הניח יסודות שאחר כך כולם צעדו עליהם. הוא נשאר טיפה מאחור אבל כמו סרט פעולה ישן – הוא עדיין טוב וצריך לתת את הדעת שגם אם שמעת וראית את זה כבר פעם – הוא עשה את זה ראשון.

JMJ@Masada_001802_170407

לקראת הסוף הוא הוציא את תותח הלייזר הכבד. נבל הלייזר הפך לסימן ההיכר של הצרפתי מאז שנות השמונים. זה עדיין נראה טוב ומרשים כשהוא עומד ומנגן באלומות אור ירוק הנורות אל השמיים

JMJ@Masada_010221_170407

ואז הוא ירד ועשה את תרגיל ההדרן הידוע לקול קריאות קצובות של "ז'אן מישל! ז'אן מישל! ז'אן מישל" לפי נעימת "הפועל! הפועל! הפועל!" וחזר ונתן כמה מהרצועות היותר ידועות. לקראת 1:40 בירך אותנו סופית וכמו שדרן רדיו הסביר שאחריו יבוא DJ Ravin אושיית הבודהה בר הפריזאי. "אולי אחזור אחר כך", אמר הז'אן וירד. הליינאפ ציין שהוא יעלה ב 03:00 עם צמד הטראנס הישראלי אסטרל פרוג'קשן (שהכרתי מהעבר, אבל לא ידעתי שהם ממשיכים לפעול). נורית פעלה בהתאם ופשוט התיישבה

JMJ@Masada_014853_170407

התחיל להיות קר. חבורה מיומנת לידנו פשוט שלפו שקי שינה ונשכבו על המחצלות לישון, כנראה בהמתנה לזמנים טובים יותר. הדיג'י המדובר התחיל סט והאמת שלא ממש הרים את הקהל על הרגליים. הקהל ברובו היה על הרגליים ונהר החוצה. תוך 15 דקות משהו כמו 70% מהקהל פשוט נעלם. אני רציתי להמשיך ולראות מה קורה הלאה, סוג של FOMO אבל לאט לאט, כשדיג'י רווין לא ממש הביא שום חזון ויותר עשה נעימי בגב וברור היה שאף אחד לא ממש עומד בזמנים של הליינאפ ומסיבה ענקית ואנשים בה מעט גם אנחנו התחלנו נסיגה אחורה לאזור המרכז והשמש הזורחת כבר תפסה אותנו בעוטף נתב"ג.

היה סבבה. כל ההרפתקאה מסביב בהחלט תרמה והיה כיף לפזז לצלילי ז'אן מישל ז'אר במדבר כשבכל רגע וצליל אני נזכר איך אהבתי אותו בעבר ולמרות הכל הוא עדיין נשאר יוצר מוכר ומדובר.

עדכון: נאמר לי שלא מובן אם נהנתי או לא. אז אעשה את זה פשוט. נהנו שנינו ולו היה עלינו להחליט שוב, היינו שוב יורדים (ומכניסים מצלמה ראויה יותר – אני מתנצל בפני סמסונג – ושקי שינה).

JMJ@Masada_005740_170407.jpg

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s