אל לב טוסקנה – מגדלים וברושים

אחרי כל הריגושים של פירנצה, היה צורך לשחרר קצת את הרגליים ולשתות קצת נופים בעיניים. כמו קולונל קורץ במאקונג, העמקנו אל לב טוסקנה אל המגדלים של סן ג'ימיניאנו, אל הגבעות המוריקות של ואל ד'אורצ'ה, אל שבילי הברושים על הגבעות הירוקות המתגלגלות ואל יין הברונלו המעולה של מונטלצ'ינו.

SanGimignanoOct16_6396_161021

עצירת חובה, בטח לפי הזיכרון היא העיירה והמגדלים של סן ג'ימיניאנו. תחרות עזה בימי הביניים גרמה לכך שכל משפחה שמכבדת את עצמה בנתה לה מגדל. מרוץ החימוש הזה הביא לכך שעד סוף ימי הבייניים התנוססו כ 72 מגדלים ומה שעצר את התחרות לגובה הוא הקביעה של מועצת העיר שאף מגדל לא יעבור את המגדל של הארמון המועצה. כך שנעצרנו ב 70 מ' – בערך בניין של 21 קומות – מרשים מאוד לטכניקות הבנייה של אז (בהתחשב בבניין שלנו – נראה לי שאז בנו יותר טוב). אבל אחרי 1348 כשהמגפה השחורה חיסלה כ 8,700 מתוך 13,000 התושבים העיר החלה לדעוך, מרכז הכובד המסחרי עבר לפירנצה, מגדלים התמוטטו מחוסר תחזוקה, פורקו והעיר קפאה על שמריה – לשמחת המבקרים היום שנהנים מעיר ימי הביניים שמורה במצב טוב מרופא עם מעט מגדלים אבל מספיק.

כבר במרחק רואים את המגדלים, למרות היום הסגרירי שתקף אותנו בבואנו אל העיר מאחור כדי להתגנב אליה בלי שתשים לב.

SanGimignanoOct16_6313_161021

בפנים יש את השילוב הידוע של רחובות צרים ומלכודות תיירים בדמות חנויות שמוכרות את המקבילה המקומית של גמל מעץ זית – מגדלים מקרמיקה.

 

SanGimignanoOct16_6318_161021

אבל אם יש מגדל – תקנה 692/1914 של האיחוד האירופי קובעת שיש לטפס עליו בכל מחיר. כמובן שכך עשינו לכל 54 המטרים ו 218 המדרגות. כנראה שעם השנים המגדל הולך ונעשה גבוה יותר וגם האויר סביבו הולך והופך דליל יותר כהשפעה של ההתחממות הגלובלית או זרם האל-ניניו. אז כשטיפסתי עליו לפני כ 15 שנה זה היה יותר פשוט ונשארה לי יותר נשימה למעלה.

SanGimignanoOct16__161021

ואחרי שמסדירים את הנשימה, הנוף שב ועוצר אותה. היתרון של גשם בבוקר הוא שהאוויר שהשאיר אחריו צלול כמו יין טוסקני לבן. הגבעות הללו, הירוקות כל כך והשמיים האינסופיים הם תאווה לעיניים.

SanGimignanoOct16_142941_161021

במרכז, כיכר עם באר עתיקה, פיאצה דה לה סיסטרנה. זכורנה אותה. יש לי תחושה שבעתיד הלא רחוק ישבו שם הטיילים וילוקו גלידה.

אבל לפני שיקבלו גלידה, נחבאת לה ליד הכיכר אחת מגלריות האמנות המודרנית החשובות באיטליה Galleria Gagliardi. ככה סתם, דלת זכוכית אנונימית מובילה למבוך תת קרקעי של חדרים ואולמות ותערוכות מתחלפות של האמנים המובילים בעולם (גם מיודענו הסיני-פלורנטיני איי וייוויי מיוצג שם). היה משעשע. שני דברים שבו את ליבי .SanGimignanoOct16_6390_161021

הראשון הוא מגדל של ידי ברונזה הנקרא "עץ הזיעה" (Sweat Tree) מונומנט בגובה 8 מטר המורכב מידי ברונזה המונחות זו על גבי זו, כמו שהיינו משחקים – בונים מגדל ידיים. היצירה מ 2016 והיא טרייה לגמרי, שלא תגידו שזה לא בלוג נושך המביא לכן את הדברים הכי חדשים ומתוחכמים וזאת בכלל בלי כסף!

האמן האלבני שאני לא אעז לנסות לתרגם את שמו Sislej Xhafa בנה את המזרקה (?) הזו והציב אותה מול הקולוסאום ברומא כסמל לזיעה ולידיים העובדות שבונות את החברה האנושית. אוסף ידיים אנונימיות שנאספו יחד לבנות משהו מונומנטלי.

במקור היו מים שזרמו דרך הידיים כמו זיעת העובדים (כותבי הבלוגים אינם מזיעים וידיהם רכות ורק אוושת המזגן מפריעה להם וגם יכולים לשים קרם לחות אבל אז המקלדת נעשית שמנונית, אז אולי לא).

SanGimignanoOct16_6378_161021

 

 

 

 

הכול עומד למכירה, כך שאם יש לכם גינה בבית ורוצים מגדל של 8 מטר של ידי ברונזה, תפנו לגלריה. כמה טלפניות חינניות במיוחד מחכות לצלצול שלכם.

מיצג נוסף היה אוסף של בתי שימוש ארעיים, כאלו שמביאים לאתרי מופעים או אתרי בניה ובהם אנטנות שונות. מעין התרסה על חוסר הפרטיות של האדם המודרני או משהו בסגנון כזה. המצאתי את זה כרגע כי לא טרחתי לצלם את שם היצירה שמשתרעת על שטח גדול וגם היא כמובן עומדת לרשותכם – במרחק טלפון אחד ושטח נרחב להניח אותם.

 

SanGimignanoOct16_6372_161021

גלידה, ישיבה קלה בשמש בכיכר והמשכנו הלאה.

SanGimignanoOct16_6405_161021

SanGimignanoOct16_160044_161021

אל המרחבים הטוסקנים!

ValDOrciaOct16_6577_161022

אחרי כל כך הרבה ימי הליכה, צריך גם לטייל בדרכים אחרות – להסתובב בנוף, לראות ולשתות אותו וגם לשתות דברים אחרים באזור, כמו יין. אמנם זה פחות קוסם לנוער אבל אני מממן את הטיול ולפעמים בעל המאה הוא בעל הדעה.

01_M26CLI_1144955kבדרך כלל בטיולי המשפחה שרכב מעורב בהן, הרכב מקבל שם ויחס תואם. המפלץ האגדי של הטיול ההוא הגדול, הוולוסירפטור של הטיול ליוון והיו עוד. כאן ליוותה אותנו פנלופי, קיה ספורטאז' עם מערכת ניווט בעלת קול נשי רך במבטא בריטי אצילי שמיד הרימה לי אסוציאציה לדמות מופת מילדותי שהייתה רק לפני שנים אחדות – הליידי פנלופי קרייטון ווארד – האישה היחידה בצוות המופלא של "כנפי הרעם" שכראוי למעמדה הרם בחברה הגבוהה הלונדונית התהדרה לה באנגלית מושלמת ומבטא הכי בריטי שרק יכול להיות. רק שהיא לא נהגה באמת, אלא פארקר, הבאטלר המושלם.

ValDOrciaOct16_6529_161022

פנלופי הובילה אותנו בבטחה, ואפילו לקחה אותנו (כשאילצנו אותה באיומי GPS) דרך כבישי עפר מקומיים, שבילים חקלאיים וכמה מקומות יפים להפליא. זה נדיר שאנו יוצאים לטיול שכזה בלי מפה. כזו כמו של פעם, מגיליון נייר מקופל מלא סימונים צבעוניים. אולי אני קשיש, אבל יש למפה שני יתרונות ברורים. הסוללה שלה מחזיקה המון זמן, גם בלי טעינה ויתרון נוסף על מערכות ניווט לסוגן היא שאפשר לראות דברים באזור, לבחור כביש שנראה שעובר במקום יפה וללכת לאיבוד בצורה מסודרת. מערכת ניווט תיקח אותך ליד האגם הכי יפה, הטירה הכי מרשימה, המוזיאון המקומי עם פוחלץ ממותה שנמצא שם – ולא תדע את זה לעולם. יש חן וקסם בללכת לאיבוד.

כך בדרכנו לעיירה מונטלצ'ינו, מרכז היין הידוע של איטליה, הברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino) altesino logoחתכנו לנו דרך כמה דרכים קטנות, מאלצים את פנלופי לחשב מסלול מחדש, ללא טרוניות ותלונות וכך פתאום מצאנו את עצמנו מול שלט קטן אבל מוכר. נורית, כפרעליה, מצאה את הדרך וכך בלי שום תכנון מראש פשוט היינו בדרך עפר יפיפייה מעל הכרמים של אחד היקבים הכי שווים של ברונלו, אלטסינו שמייצר את הברונלו של מונטלצינו – יין המיוצר מזן ספציפי של הסנג'ובזה המקומי לאזור ולכן הוכר כאזור גידול ייחודי, האזור הראשון באיטליה שקיבל DOCG. האחוזה מקסימה אבל אין בה מקום לאנשים ספונטנים. כמה שניסיתי להפעיל את קסמי על המדריכה המקומית היא לא הסכימה להוסיף אותנו לסיור אבל בכיף מכרה לי בקבוקים של הזהב האדום. החוקים הנוקשים קובעים התיישנות בחביות קטנות למשך שנתיים ועוד לפחות 4 חודשים בבקבוק. אלטסינו מיישנים 4 (!) שנים בחביות עץ אלון ואז 4 חודשים בבקבוק ומקבלים פלא נוזלי שיקח לו עוד 8-10 שנים להגיע לשיא עוצמתו ויכול להחזיק בכיף 20 שנה, לסבלניים במיוחד.

נראה שזה אחלה ביקור שם. שווה לקבוע מראש ולא להסתמך על קסם אישי שלא עובד. הנה כאן אפשר לקבוע.

AltesinoWinery_6534_161022

האזור מסביב וכל האזור של עמק אורצ'ה – ואל ד'אורצ'ה (Val d'Orcia – עמק הנהר אורצ'ה) הוא פשוט יפה. ללכת בו לאיבוד מסודר. לעצור כל פעם בראש איזה גבעה, לעמוד ליד המכונית כשרוח קלילה מחליקה בחרישיות סביב הפדחת, להסתכל על הירוק הזה עם איזה בית חווה במרחק ושדרת הברושים המובילה אליו. להתבונן בעיניים פקוחות ואז נהוג להפטיר בשקט, מתחת לשפם (למי שאין אפשר גם בלי):

"קושיליראבק! איזה נבלות! איך יש להם את כל זה!!!"

המהדרין מוסיפים גם "פששששששששששששש" ארוך.

ValDOrciaOct16_6546_161022

ValDOrciaOct16_6543_161022

AbbeyStAntimoOct16__161022תנאים של חיבה ליד מנזר מנזר סנט'אנטימו (Abbazia di Sant'Antimo)

וכל זאת כדי להגיע לקראת שקיעה ל Pienza העיר שטוענת לכתר גבינת הפקורינו, לערש היצירה שלה. לא סגור על זה אבל יש שם חנויות שאפשר למות מהן של גבינות פקורינו שגם אדם כמוני שלא ממש חובב גבינות התעלף קלות מהן והרגיש חלושס.

SanGimignanoOct16_6585_161022

סיום הגון ומומלץ מאוד הוא בכפרון הקטן של מונטיצ'לו (Monticchiello) שם ישב הצוות העייף לארוחת ערב מעיפה במסעדה קטנה וחביבה בשם Osteria La Porta שפשוט פינקה אותנו עד קץ אבל אז גיליתי שצריך גם לנהוג חזרה דרך כל האיבוד שהלכנו דרכו היום. מזל שיש אוטוסטרדות ואת פנלופי שלקחה אותנו בשלווה אל הבקתה שלנו ביער.

יער? בקתה?

בפעם הבאה…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s