אוויר הרים צלול כיין בצ'ינקווה טרה (כשיש אוויר)

שרירי רגליים הם לא פראיירים. הבעיה בשרירי הרגליים שעבדו קשה אתמול ועכשיו אתה מנסה לזרז אותם לקום מוקדם בבוקר לעבודה קשה עוד יותר היא שהם לא מוכנים ממש לתזוזה. אתה הולך לך והם זזים כזה בקושי, כאילו החלידו במהלך הלילה, כאילו אומרים "באמש'ך, תן לנוח, תן לשים ת'ראש על דיונה" במיוחד כשקר בחוץ בבוקר מוקדם בכפר ריומאג'ורה, הגדול בכפרי צִ'ינְקוֶוה טֶרֵה

מי שלא זוכר או לזו שצנחה ישירות לכאן, אז אפשר להביט במהרה בפוסט הקודם בו הצגתי את חבל הארץ המופלא הזה לחופיה הצפוניים של איטליה.

CinqueTerreOct16_5802_161016בדרך לקורניליה, בינות לכרמים

בוקר בריומאג'ורה. חוטפים משהו קטן, איזה נקניק בפוקאצ'ה שקנינו אתמול ומסתכלים מהחלון של הבית שלנו על המדרון שממול. יש אוסף גדול של מדרגות שעולה בו למעלה ואני יודע שעוד מעט אני אשים רגל על המדרגה הראשונה ונתחיל לטפס.

CinqueTerreOct16_5452_161015

הנה שוב מפת השבילים של האזור, כדי להקל על ההתמצאות. החלון שלנו הפונה אל המדרון נמצא בכפר הכי דרומי, ריומאג'ורה. חפצים אנו לשים פעמינו לכפר הבא, אל מנרולה.


לחצנה למקור (שאותו אפשר לקבל בכל אחת מתחנות הרכבת)

אבל, מה לעשות שהדרך היפה, מעל הים, זו שנקראת Via dell’Amore – דרך האהבה, השביל הכי ידוע והכי תיירותי שמחבר את שני הכפרים, את ריומאג'ורה ומנרולה (Riomaggiore and Manarola) סגור מאז 24 לספטמבר 2012, שאז מפולת סלעים מוטטה חלקים מהשביל ופצעה קשה ארבעה תיירים אוסטרים. מאז האיטלקים מנסים לשפץ ולפתוח את השביל שהיה מקור חיים לכפריים ואיפשר נישואים בין צעירי שני הכפרים. אבל זה לא פשוט ולמרות שכבר הושקעו 800 אלף אירו, יש צורך בעוד 1.5 מיליון אירו לפתיחת השביל.  אפשר לראות חלקים ממנו מהכפר אבל מסוכן להתקדם בו.

CinqueTerreOct16_5486_161015

אז במקום כ 20 דקות של שביל מהמם ושטוח, אנחנו החלטנו לעשות את זה בדרך הקשה של לפחות שעה של טיפוס. לעומת השבילים הכחולים, ה Sentiero Azzurro הפרושים לאורך הים, השבילים האחרים מטפסים את ההר לגבהים שונים ומוליכים אל חמשת הכפרים. הם לא דורשים רכישת כרטיס והם יותר מאתגרים.

יצאנו אט, חיוור היה הבוקר
במרחקים הבליחו מדרגות
והיא הילכה לה בקלות יחסית
כי את הציוד סחבו הגודזילות

(נא לחרוז מדרגות וגודזילות)

היתרון בלטייל עם שני הגודזילות הוא שאפשר להעמיס עליהם מים וציוד וזה לא מפריע להם. אנחנו, הקשישים לקחנו מקל הליכה כל אחד ויצאנו לדרך מוקדם. מחפשים את הכניסה למדרגות. מטפסים 200m בשיפוע חד מאוד, בהמון מדרגות.

CinqueTerreOct16_5700_161016

הבעיה במדרגות הללו שהן לא ממש אחידות והבעיה הנוספת היא שהן ערוכות בטור ארוך ופשוט צריך להרים את הראש ולהתייאש כמה עוד יש.

זה דורש כושר, רבותי. לדרוך על כל מדרגה והן לא ממש אחידות. אבל עולים ממש מהר. השרירים מתחממים וזזים בגמישות אבל הריאות, הן משוועות לחמצן. ואתה אומר לעצמך "אבל תיכננתי להגיע לכאן בכושר, להתאמן ולטפס מדרגות בבית!" ועצמך עונה לך "בואנה, לטפס פעמיים את הבניין, 14 קומות לא בונה כושר. עכשיו תשתוק ותשים רגל אחת לפני השניה וטפס!"

הדקות עוברות, החום עולה והנוף הולך ומתהמם. השביל מוקף בוסתנים וגינות ירק ואתה יודע שיש איזה זקן שעולה כל יום, בלי להניד עפעף, בלי שום ביגוד לייקרה ומכנסיים טכניות. אני אומר את זה כי ראינו אותם. קשישים מגוידים שפשוט עולים – בלי נעלי התעמלות אלא עם נעלי עור פשוטות, מכנסיים מהודרות וסוודר צמות מהוה.

CinqueTerreOct16_5702_161016

היתרון העצום בנוף מדהים שנפרש מאחוריך, ככל שאתה עולה הוא שאתה רשאי לעצור רגע, לשים ידיים על המותניים (למה זה עוזר באמת?!) ולהיראות כאילו לא עצרת כי אין לך טיפת חמצן, אלא כי אתה, בניגוד לכל האחרים רוצה ליהנות מהיופי הזה כמו שצריך ולא רק לכבוש את ההר.

מניסיון, זה עובד יופי.

אם יש לך מצלמה גדולה זה חצי נחמה – אתה יכול גם לעמוד ומשך כמה דקות לכוון ולצלם. אבל צריך להיות יציב וגם לסחוב עוד קילו, שניים של מצלמה במעלה ההר.

אבל ככל שעלינו, הים הלך והשתלט על הנוף והצוקים שמשתפלים אליו וכמובן ריומאג'ורה שדבוקה לה בצבעוניות רבה על המדרונות.

CinqueTerreOct16_5708_161016

GME0903לאורך כל הדרך והגפנים יש מסילות כאלו משונות שיושבות על חצובות. בעונת הבציר, החקלאים רוכבים עליהם במעין רכבות קטנות שחלקן מוסבות ממנועי וספה ישנים.

בחלק מהמקומות המסילות האלו כל כך תלולות ומשייטות להן סמוך למצוק שזה נראה לי יותר מפחיד מכל רכבת הרים בעולם, במיוחד שאני יודע שאלו מסילות ברזל, ליד הים שמתוחזקות בידי איטלקים. לא מוכן לעלות על אחת כזו תמורת שום מחיר.

ועדיין, בכל מקום הן מסתעפות ומתפלות להן, עדות לתעשיית היין המקומית (דווקא לא רע, במיוחד הלבן).

CinqueTerreOct16_5712_161016

מאיר אריאל שר בשירו הישן 'שיר כאב' – "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית / יושב ערבי עם נרגילה".  אז בסוף כל עלייה של נורית ושלי בצִ'ינְקוֶוה טֶרֵה המתינו שני גודזילות עם טלפונים שישבו בשקט בצל והמתינו להוריהם שיגיעו.

CinqueTerreOct16_5724_161016

בסוף הגענו לשיא המסלול. מכאן יורדים לכפר הבא, למנרולה. חוצים כמה כרמים בצורה מסודרת, סוגרים אחרינו שערי מתכת שעליהם תלויה בקשה לסגור כנגד חזירי הבר החובבים ענבים. חשבתי ששועלים חובבים כרמים אבל כנראה שזה רק בסיפורים.

CinqueTerreOct16_5738_161016

ומכאן ירידה, כמובן תלולה לכפר

CinqueTerreOct16_5741_161016

CinqueTerreOct16_5742_161016

תחושת "ההצלחנו!" חזקה מאוד כשירדנו בסמטאות הצרות של מנרולה למטה לכיוון מרכז הכפר. במיוחד כשעולים מולנו כל האנשים שהגיעו ברכבת. מעין תחושת עליונות שכזו, המחוזקת על ידי נעלי ההליכה הכבדות ומוטות ההליכה (שהיו די זולים בדקתלון אבל נראים רציניים מאוד)

CinqueTerreOct16_5763_161016

לאחר קפה ורגיעה נתפצלו דרכינו. הבנים הביעו את רצונם להמשיך וללכת לכפר הבא דרך ההר. אם המשפחה שנחבלה אתמול בהחלקה פחות התלהבה והיה גם הסיפור של המשקפת של אוהד שנעלמה בתחנת הרכבת ולכן סוכם שהבנים ואבא שלהם ימשיכו ללכת ואם המשפחה תדלג הלאה ברכבת וניפגש כשניפגש בקורנילייה (Corniglia) – הכפר הבא בשרשרת הכפרים.

העליה להר, אל כפרונצ'יק קטנצ'יק (200 איש ביום טוב – כמו בניין ישראלי גדול) בשם Volastra הייתה ארוווווככככהה וקשה. בערך שני מיליון מדרגות שחלקן הגדול לא ממש אחידות וגם הגודזילות עצרו לנוח בנקודה מסויימת ופוקאצ'ה יבשה שנשארה בתיק הפכה להיות מעדן מלכים. בדרך פגשנו שוב את ידידנו האלסקנים מאתמול, כשהם בסוף ההליכה והם במקום לנטוע באנו תקווה, הסבירו לנו ששם, כשהשביל מתיישר למעלה, והמדרגות מפסיקות, עוברים את השלט החלוד הגדול שמסתיר את המשך המדרגות.

אבל בסוף מגיעים לכפר. אני חושב שהחולצה שלי הכילה כליטר של זיעה שהתנדפה לה בבריזה. 340 מטר יש לטפס, במדרגות ובתלילות מרשימה, אבל עשינו זאת.

CinqueTerreOct16_5786_161016

את השלט הבא פגשנו כבר הלאה, מחפשים את החיבור לשביל הבא. הכל מסודר ונחמד, מספרי שבילים שמופיעים על השלטים ועל המפה וסימון אדום לבן שמסמן את השביל. מוכר ואהוב משבילי ארצנו.

CinqueTerreOct16_5783_161016

מכאן השביל נעשה מרהיב בצורה מזעזעת. קשה להאמין שיכול להיות יפה יותר וכל סיבוב מצליח להתעלות על קודמו. שביל צר שחולף לו בתוך כרמים, ומצד שני צוק שנופל אל הים. בריזה נעימה עולה מהים וריח של צמיחה, שקשה להסביר, אבל ריחות נעימים של ירוק ויפה.

ושטוח. יש ריח של שטוח, בלי מדרגות סוףסוף. משוגעים אלו האיטלקים האלו עם כל המדרגות שלהם.

CinqueTerreOct16_5800_161016

ככל שאנו חותרים קדימה הכפר הבא, קורנילייה מתחיל להתגלות, אבל יש ואדי גדול שמפריד בינו לביננו. לא ברור לי איך חוצים אותו כי הוא יוצא חוצץ ביננו לבין הכפר ואין איזה גשר או משהו שיחבר. ואז השביל פשוט לוקח ימינה וחותך פנימה אל תוך יער. חומות אבן נושנות ועתירות אזוב מלוות אותנו בשביל שהולך ונעשה צונן וקריר ואנחנו נעשים יותר מבסוטים.

לא ג'ונגל סמיך אבל יער. יער אירופאי השונה מהיער הסבוך והמפחיד של בן שמן. פטריות ודרך מרופדת בעלי שלכת נושנים, גזעים מכוסים קיסוס, עצים שחורקים לאיטם ברוח. יער. ובנקודה מסויימת מגיעים לערוץ שמבתר את הדרך לכפר ושם הנקודה שבה אנו חוצים (בלעז נקודת ה switchback ) ושם מפכה לו  מעיין צלול, וניקבה בסלע הממלאת בפכפוך עדין בריכת אבן שבה מים צלולים ועלי שלכת. שני הנערים הסתכלו עלי במבט מחוייך ואמרו כמעט יחדיו "מזל שיניב לא פה!"

CinqueTerreOct16_5811_161016

יניב הוא חבר יקר החובב מאוד מקווי מים ולא מהסס לפשוט את בגדיו ולקפוץ לכל מקור מים, גם אם זה בור מים מכוסה מכסה מחליד באמצעו של שדה מלא פרות ברמת הגולן. דוגמא היפותטית, כמובן.

רק המחשבה על המים הקרים באמצע היער, צלולים או לא, מעוררת רעד. עם קצת שמש ומזג אוויר יותר חם, המים עלולים להגיע לטמפרטורה של קפואים. מיותר לציין שחוץ מאצבע, לא טבלנו כלום והמשכנו הלאה, וכמו מרקו גם אנחנו חיפשנו את אמא (וואלה, זה די מתאים! מרקו היה איטלקי ויצא מנמל גנואה שנמצא לא רחוק מאיתנו)  – רק שאנחנו ניחשנו איפה היא – בבית קפה במרכז קורניליה עם ספר, אחרי מסעות רכבת.

CinqueTerreOct16_5819_161016

אחרי שיצאנו מהיער התחלנוו לרדת וכמו בשער המסלולים, אתה עובר איזו פינה ופתאום הכפר מולך במלוא הדרו, כשהשמש זוהרת מעל לים. זה כל כך יפה שזה כואב וראינו כבר כמה כפרים. אולי זה כמו מרקו, הגעגועים לאמא צבעו את הכפר בדוֹק קטן של אושר

CinqueTerreOct16_5824_5_6_161016

USA_fullבכלל, כל הכפרים כאן והרכבת והנוף נורא מזכירים לי את הסרטים של גאון האנימציה היפני מיאזקי. גם ב'מסע המופלא', ב'טירה הנעה' וממש ב'שירות המשלוחים של קיקי' מופיעים מקומות, רכבות שחוצות את הנוף על הים וכפרים שמזכירים את מה שאנחנו רואים כאן. הצבעים האלו, המשתפל אל החוף והאניות שחולפות – זה נראה ממש לא מקרי.

הנה, העיר שבה קיקי, המכשפה המתלמדת מתיישבת ופותחת בה את שירות המשלוחים שלה על גבי מטאטא המכשפות.

20140421_172609

הפגישה עם נורית הייתה מרגשת, גם בגלל שהודיע שלא מצאה את המשקפת של אוהד, וגם בגלל שישבנו ואכלנו והרטבנו גרוננו בבירה צוננת (רק אלו מעל גיל 18, כן?).

קורנילייה היא כפר יפה, שכמו כל השאר, גם הוא מלא מדרגות וסמטאות קטנות.

CinqueTerreOct16_5853_161016

CinqueTerreOct16_5836_161016התצפית מקורנילייה אל הכפר מנרולה שבאופק, יושב לו על הצוק

עם השמש היורדת לאט אל הים, כששרירי הרגליים מודים על המנוחה לאחר כל הקילומטראז' של היום, לאחר כל העליות והירידות חזרנו לתחנת הרכבת. את הנסיעה הזו הרווחנו בכבוד רב. כאן תחנת הרכבת דורשת לעלות במעלה הכפר (שוב?!)  ואז לרדת אל הים שם שוכנת התחנה שמזכירה לי שוב את הסרטים של מיאזקי.

CinqueTerreOct16_5857_161016

CinqueTerreOct16_5859_161016

הבעיה היא שהרכבת שמה אותך בתחתית הכפר, גם בריומאג'ורה ורגליך שכבר נחו על מושב רך מסרבות לטפס עוד 15 דקות לבית שבמעלה הכפר. אז יושבים בריומאג'ורה למטה, שותים יין ומנשנשים משהו עד לארוחת הערב, עם כל האנשים הנחמדים שאספנו בדרך – ג'אן וקרייג מאלסקה, ד"ר פול הקנדי עם אשתו סוזן וזוג חבריהם (כולם יהודים טובים). הכל נראה יותר מסבבה עם יין טוב, עייפות של טיול רגלי קשה ואנשים נחמדים מכל העולם

CinqueTerreOct16_5467_161015

מחר עוזבים את צ'ינקווה טרה שהייתה טובה אלינו. מקום נפלא שראוי לביקור ולטיפוסים נוספים. עוזבים את חבל ליגוריה וחוזרים דרומה, אל הפלא שקרוי טוסקנה. יש לנו ביקור נוסטלגי לערוך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אוויר הרים צלול כיין בצ'ינקווה טרה (כשיש אוויר)

  1. יניב מולאי הגיב:

    או ששדדת סניף של פוקס או שאחד הגדזילות לא מחליף את המגן של קפטן אמריקה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s