הנשימה נעתקת בצ'ינקווה טרה

צִ'ינְקוֶוה טֶרֵה או Cinque Terre, בשפתם, הוא המקום שבו תאבדו דופק או לפחות נשמתכם תעתק. גם כי פאקינג קשה לטפס שם במדרגות וגם כי אחרי שגמרו לבנות את הפיורדים בנורבגיה (הקרחונים, אלוהים או סלארטיברטפאסט – תלוי במי אתם מאמינים) והבינו מה אפשר לשפר – גילפו את צ'ינקווה טרה.

חמש יבשות – כך באיטלקית מתגלגל השם מעל הלשון – Cinque Terre – צִ'ינְקוֶוה טֶרֵה. חמישה כפרים קטנים וססגוניים התלויים להם על ההר ומתגלגלים להם אל 5 לשונות יבשה הבולטות אל הים ויוצרות מעין נמלים טבעיים.

CinqueTerreOct16_5620_161015הנמל של ורנצה Vernazza מהשביל למונטרוסו Monterosso al Mare

הנוף דרמטי. ים כחול עמוק, הר שיורד במהירות אל הים בסלעים גדולים ומוכי גלים, טרסות של כרמים ועצי זית ויערות שמקיפים את הכל. כפרים תלולים וצבעוניים ושבילי הליכה שמחברים את הכל ביחד. וזה באיטליה, מלא חן וצ'ארם איטלקי, עם כוס יין טוב ופירות ים ודגים מטוגנים. היינו בנורבגיה, שם אולי יותר דרמטי אבל הוויקינגים האלו גם חיוך לא תוציא מהם ואילו האיטלקייה מאחורי הדלפק בפיצרייה בואכה הנמל, תרכון אליך ותשאל באיטלקית מתגלגלת "Allora?" וכבר אתה מחייך.

הנה נסיון נוסף להעביר את הנוף אליכם. אני רוצה להודות בהזדמנות זו למר לי ביונג צ'ול, מייסד סמסונג הקוראנית שבשל פועלו יש לי טלפון סמסונג S7 שצילם ככה! אפשר להקליק על הפנורמה ואפשר לעשות גם זום על התמונה ולראות עד רמת הכביסה על החבל ובאיזה תוכנית השתמשו לסחיטה! זה קצת מעצבן לסחוב את כל המצלמה הגדולה כשהטלפון מוציא כאלו.

CinqueTerreOct16_124316_161015 ורנצה Vernazza ממרומי המצודה המגינה על הנמל

התוכנית שלנו היתה להגיע לכמה ימים של הליכה בינות לכפרים. אבל אני שומע כבר את השאלה ועונה עליה: "איפה זה?!". ובכן מדובר ברצועת חוף קטנה, בצידו הצפון מערבי של המגף האיטלקי, או למעלה ושמאלה כפי שמראה המפה. העיר לה ספציה (La Spezia) היא שער הכניסה לחבל הארץ הקסום הזה.

CinqueTerre-map

Cinque Terre Map by Krigh

חמשת הכפרים הם Riomaggiore, Manarola, Corniglia, Vernazza,  Monterosso  והם חוברו להם יחדיו, במסילת רכבת שחלק גדול מהזמן דוהרת לה במנהרות דרך ההר ויש כפרים שהם כל כך קטנים ותלולים שהרכבת עוצרת בתוך ההר ועל הנוסעים לטפס את דרכם אל הכפר שממעל.

אבל לא באנו לנסוע ברכבת!

CinqueTerreOct16_5562t_161015מנוחה בקסטלו של ורנצה

בין הכפרים יש יותר מ120 ק"מ של שבילי הליכה. אפשר ללכת ישר מכפר לכפר ואז אלו הליכות קצרות יחסית ויש שבילים נפלאים שמטפסים מעלה בינות להרים, דרך הטרסות ועם נוף משגע ודרישות רציניות מהשריר הירך הארבע ראשי שלך.

mappa-sentieri-parco-cinque-terre 600pxלחצנה למקור (שאותו אפשר לקבל בכל אחת מתחנות הרכבת)

השבילים הכחולים, מחברים את הכפרים ישירות לא גבוה מאוד מעל לים והם חלק מהפארק הלאומי, דורשים רכישת כרטיס (כ 7.5 יורו לאדם, אם קונים רק פס למסלולים בלי כרטיס רכבת משולב, נכון לאוקטובר 16) והם "מתוחזקים" (יש סיפור בהמשך). שאר השבילים, שכולם ממוספרים לא דורשים שום תשלום והם יותר קשים ודורשים טיפוס. במפה מופיעים האורכים, הגבהים והזמנים של השבילים.

למשל ללכת מריומאג'ורה למנרולה לוקח בשביל הכחול 20 דקות ובשביל ההר, זה לפחות שעה וגם וואחד טיפוס. הבעיה היא ששני שבילים כחולים סגורים מאז 2011 בשל גשמים חזקים ומפולות סלעים אז זה רכבת או שביל מדהים אך תובעני.

CinqueTerreOct16_5708_161016

אנחנו יצאנו מרומא, בצהרו של יום יפה שבו הנוער חזה בפלא העולם הקרוי הפורום הרומאי והקולוסיאום ואנו התרוצצנו סביב רומא ושכרנו רכב מראש. אני עשיתי עיניים לפקיד המזוקן ובהשכרת הרכב ובתמורה שודרגנו לרכב עוד יותר מפנק – KIA Sportage מאובזרת ודנדשה שרק תשבחות קיבלה, עד שהגענו אל השער בכפר. אבל עוד חזון למועד. את הדרך עשינו בנועם יחסי, כשאנו מתכתבים עם המארחים שלנו בצִ'ינְקוֶוה טֶרֵה, עד שהשמיים קדרו וקיבלנו הדגמה איך זה קורה שיש גשמים כאלו שסוגרים שביל הליכה ל5 שנים.

מבול בסדר גודל תנ"כי ניתך עלינו. מגבי המתוחכמים של המכונית לא עמדו בעומס והאוטוסטרדה הלכה וbrandהאטה לנסיעת זחילה. "אם זה ימשך ככה", חשבנו כל אחד לעצמו וגם בקול, "נקווה שהחדרים שלנו סבבה, כי לא נראה שנצא מהם". הגשם החשיך לחלוטין את היום והמשיך ככה עד שהגענו ל La Spezia שם עצרנו בסניף המקומי של רשת הפלא העולמי, דקאתלון (כמו איקאה רק לספורט ולטיולים ובזול. אחד המקומות המסוכנים בעולם מבחינה פיננסית) לאסוף כמה דברים (מעילים, מוטות הליכה וכו').

CinqueTerreOct16_5747_161016חמשת הכפרים מחוברים לציבילזיציה גם בכבישים הרריים ומפותלים אבל לא ניתן להיכנס עם מכונית לכפר. יש מגרש חנייה לתיירים גבוה מעל כל כפר ויש מחסום שרק התושבים יכולים לפתוח. בתוך הכפר אין חניה פנויה ויש עוד מחסום, נמוך יותר שמוביל אל לב הכפר שם רק מכוניות אספקה יכולות להיכנס, אם בכלל.

לקח לנו יום להבין מה זה הרעש המטרטר שעובר בסימטאות עד שגילינו שחלק גדול מהאספקה עובר במריצות ממונעות המתהדרות בזחלילים כמו של טנק או טרקטור (תלוי בעולם הדימויים שלך) ובמנוע רועש ומסריח של אופנוע וספה שנשאר מתקופת מוסוליני או אוגוסטוס קיסר.

הסיבה ששכרנו את ה Airbnb שאליו שמנו פעמינו בכפר הגדול, ריומאג'ורה היא שאנג'לו וקלאודיה הבטיחו לנו שיש להם חניה גדולה בתוך הבית מעבר למחסום. כל החניות בכפרים עולות 15 יורו ליום.

הגשם כמעט פסק כשגלשנו אל המחסום בריומאג'ורה בלילה. הגענו מאוחר משציפינו אבל בהתכתבויות העילגות אמרה לנו קלאודיה שאביה, אנג'לו דובר אנגלית והוא יחכה לנו. לקח לנו זמן לחבור לקשיש האיטלקי עם אוצר המילים הקטן להפליא. הביטוי הכי שימושי שלו בהגעה לבית היה "Good Driver" – אם בשאלה, אם בקביעת עובדה או אם בקריאת ייאוש.

לנווט את מכונית הפינוק שלנו בסימטאות הצרות והתלולות להחריד היה אתגר, כולל כמה סיבובי פרסה בעלייה עם מרווח אפס. החניה התגלתה כאתגר לא קטן ואני ייחלתי לפיאט 500 קטנטנה. אבל לאחר אינספור של תזוזות מילימטריות קדימה ואחורה החלקתי את המכונית אל תוך החניה עם מרווח של 2 ס"מ מכל צד, זחלתי החוצה דרך השפריצרים של המגב וסגרנו בחשש את הדלת המוסך, לא בטוחים שזה ייסגר. זה היה כמו נחש בריח שבלע פיל. אנג'לו הסתכל בסיפוק, פלט עוד good driver והעלה אותנו לקומת המגורים. כששאלנו על מסעדה, החוויר קלות וחייג למסעדה שעברנו בדרך לבית. "מהר!" אמר לנו "הם סוגרים, לכו מהר!"

הניווט למסעדה היה קשה כי לא היינו סגורים אם לעלות, לרדת, ללכת, לחזור אבל הגענו לגלות מהומת אלוהים. מתברר שהסערה המטורפת שבאנו דרכה, סגרה את כל האזור. קו הרכבת לגנואה שותק, אזורים שלמים נותקו מחשמל וכל הכפר נסגר, פרט למסעדה הזו שכל תיירי הכפר החליטו לצבוא עליה והם קרסו. רק בזכות הטלפון של אנג'לו, הסכימו לקבל אותנו בכעס רב אבל האוכל היה נהדר!

CinqueTerreOct16_RipaElSole_161015שרימפים נפלאים, פסטה ירוקה מצחיקה נטולת דגים ואנשובים טריים ב Ripa Del Sole

מזג האוויר המשיך לתעתע בבוקר.

בכל כפר, יש תחנת רכבת ומרכז מידע על המסלולים. יש גם מפה מקוונת שמודיעה על מצב המסלולים וההתרעות הקיימות (הנה היא, כאן) אבל בתחנות יש מידע. הדודה בתחנה של ריומאג'ורה הסבירה לנו שבשל הגשמים העזים השבילים סגורים עד שיגמרו לבדוק אותם ולהסיר עצים נפולים וכדומה. היא ציינה השביל הראשון שיפתח יהיה זה שמוביל מורנצה למונטרוסו ושהגיאולוג שלהם (!) הולך כרגע (!!) בשביל וכבר זיהה עץ גדול שנפל (!!!) והם עובדים להחזיר את השביל לתיקונו!

לקוראים שמאבדים סבלנות אומר, שהאיטלקים לעיתים מגזימים ושהמידע לא תמיד ממש, בדיוק אמין, אבל הישארו איתי לעוד קצת. CinqueTerreOct16_5497_161015אוהד וחברה חדשה בתחנת הרכת של ריומאג'ורה

החלטנו שנטייל בבוקר בעזרת הרכבות עם כרטיס משולב של רכבות לכל היום וכניסה לשבילים, למקרה שיפתחו בשעה מאוחרת יותרת. כמה דקות לאחר מכן, עומדות היו רגלינו בכפר האמצעי והיפה מכולם (לדעתנו המלומדת) – Vernazza או ורנצה בשפתנו.

CinqueTerreOct16_5500_161015

CinqueTerreOct16_5548_161015

קונוס נייר עם פירות ים מטגנים סידר את המצב ולמרות מטחי גשם קצרים מדי פעם התחלנו לתור את המקום. הגיאולוג כנראה לא סיים לפנות את הריסות המסלול, לפי הדודה בשולחן המידע המקומי ואנו החלטנו להסתובב ומקסימום לזנק הלאה ברכבת.

CinqueTerreOct16_5536_161015

למען האמת, השמיים הכהים עם העננים אומנם הביאו את הבאסה בכל הנוגע לפעילות הליכה אבל בנוגע לקונטרסט צילומי – הרי זה משובח

CinqueTerreOct16_5526_161015

CinqueTerreOct16_5528_161015

כדי להגיע לכל מקום, לנווט בכפרים האלו יש להתחמש בסבלנות ושרירי רגליים. בכל מקום יש איזה סמטה עם גרם מדרגות. צריך לחתור למגע למטרה ולקבל את העובדה שלעיתים הסימטה תוביל למקום אחר, אבל אולי פתאום תיפער לה מנהרה מתחת לעוד איזה בית ושם יש גרם מדרגות שיוביל למקום הנכון. בכל כפר יש קסטלו, מצודה, שנבנתה במאה ה16 להגן מפני התקפות התורכים ושם בדרך כלל יש נוף מדהים. אז למצוא את הדרך לשם, יכול להיות מאתגר ובנקודה מסויימת כבר לא מסתערים על כל גרם מדרגות, אלא שוקלים צעדנו בחוכמה.

CinqueTerreOct16_5552_161015

אבל בקסטלו של ורנצה קיבלנו טיפ חשוב!

הדודה בכניסה, שגבתה מאיתנו עוד קצת כסף הודתה שאין לה מושג מה מצב השבילים ואם כבר פתחו אותם. אבל היא הסתכלה עלינו ואמרה לנו "פשוט לכו לשם" כשהיא מצביעה על הרכס, "הנה, אני רואה שם אנשים על השביל".

לקח זמן למצוא את היציאה לשביל מהכיכר המרכזית. היו לנו כמה טעויות והרגשנו כמו במירוץ למליון כשהם לא יודעים איפה הלאה ואז ראינו שלט קטן בכיכר המרכזית של, בעוד פתח סימטה קטנה ובו שם הכפר הבא בתור – Monterosso. הבטנו פנימה למעבר שלא נראה משכנע והתחלנו לטפס.

CinqueTerreOct16_5612_161015

CinqueTerreOct16_5608_161015

די מהר הגענו מעל לכפר ופגשנו שני תיירים מיוזעים. דרכם למדנו שיעור חשוב בכיסוי תחת איטלקי.

– "השביל פתוח?", שאלנו בתקווה
– "כן ולא", באה התשובה המיוזעת מהזוג
– "???"
– "תיכף תגיעו למחסום עם בוטקה ושומרת. היא תגיד לכם שהשביל סגור, בגלל מזג האויר. אבל, היא תוסיף שאם תתקדמו ותעברו את המחסום היא לא תעצור בעדכם"
– "ואין בעיה על השביל?", שאלנו בפליאה, "אפשר ללכת או שבעייתי?"
– "אין בעיה. יש קצת בוץ אבל הכל בסדר גמור"

וכך היה.

הגענו לבוטקה ומחסום לרוחב השביל. ישבה שם איטלקיה משועממת במדים. כמו בטקס עתיק יומין דיקלמנו את התפקידים שלנו. שאלנו אם השביל פתוח, היא אמרה שלא. שאלנו אם אפשר לעבור והיא הנידה בראשה והודיעה לנו שאם נתכופף ונעבור את המחסום היא לא תעצור אותנו אבל זה יהיה על אחריותנו. האזהרה החמורה שלה קצת התרופפה כשראינו עוד אנשים מגיעים בחיוך מהצד השני. הבטנו עמוק אל עיניה השחורות, התכופפנו ברגש מתחת למחסום והמשכנו בדרכנו.

CinqueTerreOct16_140559_161015

אני מוכן להישבע שברגע שהתחלנו ללכת, מעבר למחסום, מקללים את ההמתנה שחיכינו לאיטלקים ועל כך שקנינו 4 פסים למעבר – יצאה השמש מבעד לעננים. כמו המוטו של יחידת העילית הבריטית ה SAS – בלטינית  Qui audet adipiscitur – המעז מנצח!

דבר אחד טוב יצא מכל הסיפור. השביל שבעונות הקיץ אמור להיות מלא. היה ריק כמעט לחלוטין פרט לזוג חביב מג'ונו, אלסקה (קרייג וג'אן) שכבר התיידדנו על המסלול ואחר כך פגשנו אותם שוב ושוב עד שפשוט ישבנו בערב לכוס יין טוב והתחברנו. ככלל, מי שאתה פוגש באמצע המסלול, הוא מישהו שגם בא כדי ללכת וליהנות אז יש כבר משהו אחד שמחבר אתכם. יחדיו.

אבל הנוף…

עוצר נשימה, כבר אמרתי?

הטיפוס לא פשוט עם מליון וחצי מדרגות אבל לאט ובטוח עושים את זה. אלא אם אתה אחד מהגודזילות ואז אתה מדלג לך מעלה כמו עז הרים איטלקית.

CinqueTerreOct16_5629_161015

הצוקים שנשברים אל הים בפתאומיות, הצבע המדהים של המים והתחושה של אין פה כלום ואז אחד הכפרים נגלה, דבוק כמו גבינה לפיצה, על המצוק והוא צבעוני ויפה כל כך. רוח ים קלילה משחקת בשיער ומייבשת את הזיעה ועושה את החיים הרבה יותר נעימים.

CinqueTerreOct16_5634_161015

השביל מסודר היטב. אנחנו חיפשנו את הקריסות והעצים שנפלו ואת הגיאולוג הידוע שהולך ומפנה את השביל כמו חוטב עצים מיוזע. אבל כלום. לא גיאולוג ולא חסימות. בנקודה מסויימת נורית שאגה שהיא מצאה את העץ הנפול וכשהגענו היא דילגה באלגנטיות מעל קנה (אין כזה דבר קנה סוף) שנפל.

יש לומר שהשביל הוא בסגנון מוכר לנו – האמריקאים הביעו שעשוע שהשביל אינו מגודר ומלא מעקות כמו שיש בפארקים בארה"ב אבל זו גישה איטלקית. כשאתה בשביל צר מעל הים יהיה מעקה אבל אם יש לאיפה ליפול, למה לקלקל את הנוף?

CinqueTerreOct16_5638_161015

הלכנו ככה ולאחר שעה וחצי של הליכה החל הכפר הבא להתגלות. מונטרוסו או monterosso al mare אם נרצה לדייק כי בטח יש באיטליה עוד 3 כפרים בשם הזה.

CinqueTerreOct16_5641_161015

CinqueTerreOct16_5646_161015

אני חושב שזה היחיד שיש לו חוף רחצה חולי יפה ונוח עם שמשיות ותיירות בבגדי ים שלא משאירים הרבה לדמיון ומשפחות וילדים. רק אין מוכר ארטיק שמאיים שהוא הולך. רק הרכבת הולכת ובאה מעל לחוף כמו באיזה סרט של מיאזקי היפני (שלדעתי אמר שהעיירות האלו היוו לו מקום השראה)

CinqueTerreOct16_5655_161015

וכך בערך בשעתיים של הליכה שבה ההורים האטו את הילדים הגענו מורנצה למונטרוסו. כמובן שגם לקראת מונטרסו עקפנו את השומר החמוץ והמחסום והמלצנו לכמה תיירים שעמדו אל מול המחסום להמשיך ללכת. לא ברור היה לי מדוע האיטלקים סגרו ככה הרמטית אבל אני אציין כאן שהמסלולים האלו לא ממש נוחים ובטוחים בגשם ממש. נורית הצליחה להחליק יפה במדרגות היורדות מההר ולהיחבט אל הקרקע למרות הכל, אבל היא אישה מוכשרת להפליא בהמון נושאים.

אפשר לומר שהרווחנו את לחמנו בכבוד, או ליתר דיוק הרווחנו את פסטתינו בפירות ים בכבוד. ואין כמו בקבוק בירה קר למטייל המיוזע כשהוא יורד מההר.

CinqueTerreOct16_160339_161015

דילוג רכבת מהיר חזרה ממונטרוסו לריומאג'ורה – עניין של כמה דקות.

CinqueTerreOct16_5677_161015

הטיפוס חזרה לבית שלנו, במעלה הכפר היה קשה, אחרי שהרגליים כבר התרגלו לטוב אבל האור הזהוב ששטף את הכפר הצבעוני היה גמול הולם. אבל לא כל תושבי הכפר נמרצים כל כך, כפי שחשבתי שיהיו וחלקם פשוט ישבו, אדישים, נהנים מאורה של השמש היורדת ומביעים שעמום טוטאלי למראה התיירים על כל ציודם.

CinqueTerreOct16_5693_161015

CinqueTerreOct16_5695_161015

מחר עוד יום של הליכות, אבל נתן לשמש ולחתול האיטלקי רב המבע לסגור את היום.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s