כל הדרכים מובילות לרומא – גם בחגי ישראל

יש אמונות שעובדות. לגבי פתיחת מטרייה בבית או חתולים שחורים אני לא סגור אבל לגבי המנהג של זריקת מטבע למזרקת טרווי ברומא, ביד ימין מעל כתף שמאל – זה עובד.

לפי האמונה העממית (שארכיאולוג גרמני בן המאה ה 19 פשוט התחיל אותה) אם תזרוק מטבע למזרקה, אתה תחזור לרומא (שני מטבעות מבטיחים אהבה חדשה ושלושה מבטיחים חתונה באופק).

עד עכשיו זה עבד לי. עד 2013 לא הגעתי לרומא. המפעל שלח אותי לשם וביליתי שם סופשבוע וביקור ראשון במזרקה, שם הקפדתי להשאיר מטבע. כתוצאה מאותו מטבע, לפני שנה, חזרתי לשם והבאתי את נורית איתי והשלכנו שוב מטבע פנימה (טיול קסום שלא הונצח מעל דפים אלו…). כתוצאה מאותם מטבעות נקראתי שוב אל המזרקה, והפעם הבאנו עימנו את הנוער. גם הפעם השלכנו פנימה מטבעות, ועכשיו רק צריך לשבת ולחכות (אני מוכן לצאת לרומא בעוד 32 דקות מעכשיו, אבל זה סיפור אחר). 3000 אירו מושלכים כל יום למזרקה. אני מרגיש חלק מתנועה גדולה.

RomeOct16_5433_161013

495אז חגי היהודים הפציעו שוב בתזמון מושלם מבחינת התייר הישראלי, הלוא הוא ה homo touristicus. עמדנו מול האטלס של ברור וניסינו לחשוב לאיפה תטייל המשפחה הפעם. עלו כמה וכמה יעדים אקזוטיים אבל אוהד, צעיר המשפחה (ההוא משמאל עם האדום, למי שלא מכיר) קבע בהגיון שאין שני לו, "קודם נטייל בידוע ואז נצא ללא ידוע" ואיטליה נבחרה.

אני אנסה, במסגרת שכבר פעלה בעבר מעל דפי הבלוג הזה לתעד את מעללי המשפחה המטיילת. אבל יש הבדל דק כפי שעמדתי עליו הפעם.

בטיולים קודמים היו לנו ילדים קטנים, שאכלו מוקדם והגענו לאיזה מנוחה ונחלה מוקדם. לי היו את שעות הלילה לכתוב ולתעד. כך זה היה בטיול הגדול המיתולוגי שבו מעל 7 חודשים ישבתי וכתבתי כמעט כל יום. כך זה היה ביוון, בסקוטלנד ושאר מקומות. אבל הפעם מדובר בשני גודזילות. לא רק מתנשאים לגובה כזה, לפעמים כועסים ברמה שיכולה להרוס את טוקיו וכמובן אוכלים כל מה שזה ובכמויות – היום נעשה ארוך יותר ולכן את התיעוד, אני עורך שלא בזמן אמת. אבל מה אכפת – זה יופיע כאן לאיטו ובסדר כרונולוגי.

אז אנו באנו רומא. חיכתה לנו דירה מדהימה בבניין ישן, רחבת ידיים שנמסרה לידינו על ידי Airbnb וניקולה, רומאי אלגנטי, דירה במרחק יריקה מהפנתיאון. זה רק מתבקש שהדבר הראשון שהנוער יחווה הוא אחד המבנים המושלמים בעולם, הפנתיאון שהוערץ ע"י גדולים ממני – מיכאלאנג'לו קבע שהמבנה הוקם ע"י מלאכים כי אין בן אנוש שיכול להוציא דבר כזה תחת ידיו.

RomeOct16_185441_161011

הגשם החזק שתפס אותנו בדרך הפסיק לפני שנכנסנו בשערים בני האלפיים (1,890 שנה, אם נהייה קטנוניים) ולא הספקנו לראות את הגשם יורד דרך הפתח בכיפה ומתנקז באורך פלא דרך הרצפה במערכת שנבנתה ע"י רומאים ופועלת ללא רבב כבר אלפי שנים (ממש כמו כאן, בישראל, ברגע שיורדים 2.7 מ"מ של גשם). אבל נרשמה התפעלות. במיוחד מתלמיד האמנות הצעיר שלאורך כל הטיול ראה איך כל מה שאסף, למד וילמד בתולדות האמנות – נפרס אל מול עיניו.

RomeOct16_5174_161011

la-casa-del-caff---tazza-doro-romaגם הקפה האיטלקי היה גילוי. בהיכל הקפה של La Casa del Caffé Tazza d'Oro al Pantheon הידוע בכינויו טאצה ד'אורו (כמו דוד דאור, רק ביותר מרענן ורב טעמים) לקחנו שלושה אספרסו מקיאטו – נדב מחזיק מעמד עם השוקו (אני החזקתי מעמד בלי קפה עד שנות השלושים המאוחרות…).

אין על קפה איטלקי שנעשה כמו שכתוב בספרים. טעים, חזק, מלא בריחות נהדרים וצעיר הבנים למד להעריך את זה ברבות הבקרים והצהריים, אבל זו ההתקלות הראשונה בכוס אספרסו איכותי.

RomeOct16_190912_161011

תופעה דומה, של פקיחת עיניים לרווחה קרתה גם בגלידה. יש גלידה, יש גלידה איכותית בחנות ויש ג'לאטו איטלקי ואני בחרתי לסחוב את הצוות לגלידריה הכי אהובה עלי ברומא (בדקתי אותה מול הרבה אחרות וגם הקפדתי לחזור אליה כמה פעמים בביקורים) Gelateria del Teatro (ראו בסוף קישור למפת המקומות שלי ברומא). השמאלי תמיד בנושאי השוקולד והשני תמיד בפיסטוק ועוד טעם. יושבים ומדברים ואוכלים גלידה אלוהית.

RomeOct16_155144_161012

ואם כבר אלוהים נכנס לתמונה, אז חשנו צורך להכיר לנוער את המדינה שהקים, או כך לפחות כמה אנשים טוענים, בליבה של רומא ויצאנו לסיור מודרך בוותיקן. מוזיאון הותיקן שאינו באמת מוזיאון אלא פשוט אוסף האמנות הכי מטורף בעולם – אלפי שנות ביזה איסוף  מביאות לכך ששוכבים שם הדברים הכי מדהימים שיש, בלי לדבר על הקפלה הסיסטינית ועל בזיליקת פטרוס הקדוש .

לפני כשנה היינו שם, ולקחנו סיור מעולה ולכן חזרנו אליו. מדריכים דוברי אנגלית מעולה, עם ידע אקדמאי באמנות, חוש הומור ומשופשפים לחלוטין וכמובן, לדלג על התורים – אני גדלתי מספיק כדי להבין שזה לא מותרות. וכך בבוקר יפיפה, אחרי יום גשם וקר מצאנו עצמנו חובשי אוזניות ירוקות בכס הקדוש. מקשיבים לאיגור, איטלקי חביב עם ידע רב על מעללי מיכאלנג'לו.

RomeOct16_5211_161012

אני לא רואה את הטעם להתחיל לספר על כל פלאות המקום, על הכיפה שבנה מיכאלאנג'לו לבזיליקה, מעתיק את הכיפה של הפנתיאון אבל מוריד מטר כדי לתת כבוד למקור העתיק, ועל כל היופי שממלא בצפיפות את החדרים. אם הייתם, אתם זוכרים. אם לא הייתן, אז יאללה, צריך.

RomeOct16_5220_161012

במקרה, הגענו לכס הקדוש ביום רביעי בו נושא האפיפיור דרשה בפני ההמונים ולכן הבזיליקה היתה סגורה בפנינו עד שעה מאוחרת ולכן הסיור לקח אותנו לחלקים שבדרך כלל מדלגים עליהם. זכינו במדריך שהיה ידען גדול בתקופות העתיקות וקיבלנו הדרכה נפלאה.

דברים רבים רואים אבל שום דבר לא מתקרב לפסל הזה. פסל רומי שנמצא בחפירות ב 1506 ומאז מוצג בוותיקן מראה את לאוקון ובניו. לאוקון היה כהן של פוסיידון, אל הים, בטרויה. כשהטרויינים מצאו סוס עץ גדול מחוץ לעיר לאוקון הוא זה שאמר "Φοβάμαι Έλληνες και δώρα φέροντες" או בגדול, 'היזהרו מיוונים נושאי מתנות'. אבל האלים היו לטובת היוונים ולכן כשלאוקון ירה חץ על הסוס, אתנה שלחה מהים שני נחשים ענקיים שחנקו את לאוקון ובניו למוות.

הפסל יפה. לחשוב שזה עשוי שיש וגולף בידי אומן יווני לפני יותר מאלפיים שנה זה מדהים. ההבעות. התנועה, השערות והזקן והגוף שלאט נחנק והשרירים המשתרגים, ממש כמו פטריק קים – אפשר להסתכל שעות. הסיפור המרשים ביותר הוא על ידו הימנית של הפסל, זו שמושטת לאחור.

כשהפסל נמצא, היד הייתה חסרה, שבורה בקו הכתף. דורות של אמנים ניסו לשער ולשחזר את היד החסרה. כולם אמרו שהיא מושטת למעלה או קדימה, בניסיון הרואי אך נואל להיחלץ מהגורל האכזר. מיכאלאנג'לו שהיה נוכח ברגע שנשלף מהאדמה ושישב הרבה מול הפסל הזה שהשפיע עליו מאוד, טען אחרת. מהיכרותו של גוף האדם והתחושות שלו הוא קבע שהיד החסרה צריכה להיות מקופלת לאחור.

RomeOct16_5229_161012

ב 1906 בשנות השמונים נמצאה היד החסרה. היא שכבה במחסנים של הוותיקן שנים רבות עד שהחליטו שהיא המקורית. למרבה הפלא היא התאימה בדיוק והחור של מסמר הברזל שחיבר אותה לגוף התיישר בדיוק מול החור השני. היא הייתה בדיוק כמו שמיכאלאנג'לו  חזה. היד המלאכותית המושטת למעלה פורקה. הגאון הרגזן ידע יותר טוב מכולם. ככלל, הסיור בוותיקן הוא סיור לתוך הגאונות של אדם אחד, מיכאלאנג'לו בונארוטי. מבחינתי, שימו לי מזרון על הרצפה של הקפלה הסיסטינית ואני אשכב שם שעות ואבהה בתקרה. אה, ומטען לטלפון. כי יש דברים שקל להתרגל אליהם כמו ויקיפדיה בכל מקום.

יש המון מה לראות שם, בוותיקן.

RomeOct16_5236_161012

אני חייב לציין את האולם החביב עלי, שבו גרסת מפות גוגל של הוותיקן שעובדת מאז 1583, בלי חשמל ובלי חיבור לאינטרנט. פרי עבודתו של אחד – איגנציו דנטי, כומר, מתמטיקאי,  אסטרונום וממפה ארצות שהלך ומדד את כל איטליה ואז במשך שלוש שנים ישב וצייר את הכל, ברמה שגם היום, עם לוויינים, מדי לייזר, וויז ופוקימון – זה עדיין די מדויק אבל בוודאות הרבה יותר יפה.

RomeOct16_5246_161012

אני התרגשתי למצוא את היעד הבא שלנו, אזור צ'ינקווה טרה משורטט להפליא (אני אחזור לזה, אל דאגה)

RomeOct16_5254_161012

אבל חוץ לוותיקן, חיכו לנו החיילים במדים המגוחכים של המשמר השוויצריע של האפיפיור (אבל כרגע סיימתי לקרוא ניתוח מעניין שטוען שתכלס, למרות שהם נראים חיילי שוקולד, הם חיילים מאוד מיומנים, בכלי נשק, בלחימה פנים אל מול פנים והם צלפים מעולים והדרישה לגובה מעל 1.74 מבטיחה שרובם ממש גדולים.

RomeOct16_5294_161012

ואחריהם חיכתה לנו רומא.

RomeOct16_5380_161013

עלינו וירדנו את רומא. חורשים אותה ברגל. עוצרים מדי פעם לתדלק בגלידה או איזה קפסיטו קטן לעידוד. לנדב ואוהד שזו הפעם הראשונה כבוגרים באיטליה ובעיר אירופאית שכזו (רומא לא מזכירה בכלום את לונדון) זו היתה, נראה לי, חוויה מתמשכת. במיוחד כשאבא שלהם התעקש להסביר פה ושם על היסטוריה, על אמנות, על קיסרים רומיים ושאר שטויות – כמו שהבטחתי – whether you like it, or not

RomeOct16_5412_161013

הכיכרות והפסלים והמזרקות שבהן אוהד התקפל מעוצמת היופי ונדב הניד ראש בהערכה ובדק נוכחות פוקימונים באזור. כמו למשל מזרקת ארבעת הנהרות – fontana dei quattro fiumi – במרכזה של כיכר נאבונה שבה ייצוג לכל ארבע היבשות שברניני, הפסל הכיר ב 1651 כולל דמות השחור המייצגת את הנילוס ואפריקה השחורה בצורה שלא הייתה מתקבלת באהדה היום וכמה פוקימונים בהם גם מר מיים האנדמי לאירופה בלבד.

RomeOct16_5365_161013

האוכל המופלא בכל מקום היווה מקור אושר בלתי נדלה

RomeOct16_151426_161012

בכלל, המשפחה החליקה מהר לתצורת טיול. לנורית ולי, פתאום היה לנו אחד את השנייה לכל היום ונושאי השיחה הלכו ועזבו את כל הבלגנים שהשארנו מאחורינו ככל שהתקדמנו

RomeOct16_232845_161012

הנוער הלך ודיבר בינו לבינו במיוחד על נושאים נבחרים מאינטרנט או טקטיקות פוקימון מתקדמות או סתם דיון על סרטון זה או אחר.

RomeOct16_5306_161012

ככלל, הנוער הם חברים די טובים. מורשת מאותו טיול ארוך בגיל צעיר. ויש בנינוחות של טיול, משהו שמחבר חזרה ובמיוחד הכלל שליד שולחן האוכל עושים מערום של טלפונים ואסור לגעת בהם – עוזר לשיחה קולחת יותר. ועכשיו, בגילאי 18 ו½14 הם יותר אנשים, אפשר לדבר על דברים עמוקים יותר, לדון מה ראינו, לנהל שיחה עם בני שיחה שיש להם מה לומר, חושבים קצת כמונו אבל גם אחרת וחולקים גם חוש הומור משותף ובסיס משותף לקרקורים וירידות.

RomeOct16_5321_161012

לא נוטרים טינה על מזלג שנשלח לצלחת שממול כי כולם צריכים לטעום מכולם ובינכה וכה כל מה שלא נצליח להתמודד עימו ימצא את דרכו לילד המתאים שכן לשניהם קיבות של טי-רקס עם קיבה נוספת למתוקים.

טוב, גם אם יש טינה, היא נעלמת מיד…

RomeOct16_151352_161012

ובערב, אכלנו טוב. יש שתי מסעדות ש"גילינו" בפעם הקודמת שהיינו ברומא, שהן מופת לאוכל האיטלקי והרומאי בפרט. האוכל ב Hostaria Romana כל כך טוב שפשוט לא צילמתי כלום. מנת הקאצ'ו אי פפה שלהם היא הכי מושלמת בעולם. cacio e pepe, או פשוט גבינה ופלפל היא מנה שאין בה שום דבר שיסתיר ולכן היא היא חייבת להיות מושלמת. איטריות, פקורינו רומאנו ופלפל שחור גרוס טרי. זהו, ורק לחשוב על זה עולות לי דמעות.

ליום הנישואין שלנו שהמון פעמים חל באיזה טיול עם הנוער, לקחנו אותם להבין מה זה כמהין. ב Osteria Barberini עושים את זה נכון. אני מתנצל מראש על ה Food Porn אבל אני מוכרח.

<Food Porn>

ראשית, פתחנו בברוסקטות עם ממרח כמהין טריות ופרמזן מיושן וכמה פרוסות כמהין להגדלת השחיתות ולידם מנה כל כך פשוטה שאני ממש שטוף דמעות – כדור מוצרלה טרי על עגבניות ורוקט. קרום דק שמכסה טעם נפלא. יין לבן להוריד את כל זה.

RomeOct16_212023_161013

אוהד ביקש לעצמו ריזוטו כמהין, שוב, הכל טרי ומופלא

RomeOct16_213407_161013

נדב התמלא באושר (אבל בדיעבד, לא באוכל) ברביולי עדין ומדויק של, ניחשתם נכון, גבינות ברוטב כמהין. טעים ברמות אולימפיות.

RomeOct16_213503_161013

RomeOct16_213507_161013

נורית השחיתה דרכיה והוסיפה לריזוטו גם סוג של שרימפ גדול ועסיסי כשהזהב השחור מעטר את העסק (כמהין שחורות הן לא ממש שחורות וכמהין לבנות לא ממש לבנות כשהן נחתכות)

RomeOct16_213341_161013

אני ניצחתי את כולם עם הלזניה שהייתה אפויה בתנור עם שכבות של פורציני וגבינה וכמהין ופסטה ורוטב ופשוט פלא שראוי להיכלל ברשימת הניסים שהאפיפיור שומר. מושלם בכל צורה שהיא ומשלב פשטות עם טעמים עמוקים של אדמה ותנור עצים. אני יכול לכתוב בלוג שלם רק על הלזניה הזו שהיא מהטובות שאכלתי, כולל לזנית זנב השור המיתית של מסעדת סולה היפואית, עליה השלום

RomeOct16_213518_161013

גם השף שמח בשמחתנו באנגלית שבורה והלך לשמוח עם הבלונדינית הברזילאית בשולחן ממול, זו עם המחשוף הנדיב.

RomeOct16_213545_161013

בבקה עם רום שהיתה מתוקה, מרירה, חמצמה ותכלס עברה כל טעם חוץ מחריף.

RomeOct16_222618_161013

ואחד הטירמיסואים הכי שווים שדגמנו. יגיעו עוד כמה טובים.

RomeOct16_222632_161013

<Food Porn/>

זו באמת היה אחת הטובות בטיול של שבועיים, אבל היו כמה מקומות שנתנו בראש לא פחות.

ואם לתת בראש, אז הנה הבחירה שלי למקום הרומאי שעומד יחד עם הפנתיאון במקום הראשון. אני מת על מזרקת טרווי. מבחינתי, כל יום צריך לעבור בה, אם באור או בערב כשהיא מוארת ולהסתכל קצת, להיטען בכל היופי הזה שבוקע לו לכאורה מהסלעים הלא מסותתים של Fontana di Trevi. הסוסים שנולדים מקצף הגלים והטריטונים המחצררים (או שהם מחרצצים? או אולי מחצצרים? אפריים קישון ידע) פשוט גורמים לי עונג כל פעם שאני עובר שם ולכן סחבתי גם סחבתי את כולם לשם – שלוש פעמים. באור, בחושך וסתם כי היינו קרובים.

RomeOct16_5345_161012

RomeOct16_5356_161012

שלושה ימים קצרים ודחוסים עשינו ברומא. מתאימים את העיר הנצחית לקהל, לאורך סבלנותו ולרצונות של כל אחד. אבל יש דברים שאי אפשר בלעדיהם.

סיור בקוליסאום. ובפורום הרומאי ובגבעת פלטין, מושב הקיסרים. אני הייתי בסיור בפעם הראשונה שהגעתי לרומא וכשחזרתי עם נורית השקעתי ויצאנו לסיור עם אחת החברות היחידות שיורדת למרתפים של הקוליסאום ומטפסת אל הקומה השלישית הסגורה לקהל הרחב. לא סיור זול במיוחד אבל מומלץ קשות וראוי. רצוי להזמין מראש ויש גם הנחה למי שמצלצל למרכז שלהם (טיפשי לא?)

ב 2011 נערך שיפוץ רציני והתחילו בניקוי ופתיחת כל החללים שמתחת לרצפת הקוליסאום, במקום שבו החזיקו חיות, הגלדיאטורים חיכו ויצאו במנהרה סודית למגוריהם, היכן שהוחזקו המכונות שהפעילו את ההצגה הכי גדולה בעולם העתיק, העלו כלובי חיות, הניעו חלקי רצפה וכו'. הסיור הוא מדהים והכל קם לתחיה מול עיניך.

כיון שהיינו לפני שנה וכיון שהשניים כבר גדולים, הפקרתי אותם מוקדם בבוקר מול הקוליסאום, רשומים לסיור של שלוש וחצי שעות. היו לנו פנטזיות של בוקר שקט לנו, אבל אנחנו ארזנו את כל מטלטלנו וחצינו את העיר לאסוף את המכונית שנשכרה מראש לצורך חלקו הבא של המסע האיטלקי.

RomeOct16_082012_161014

השארתי אותם עם מדריך שעשה עלי רושם טוב. טיבריו שמו, "כמו הנהר שלנו פה ברומא", הוא אמר לי, "כמו העיר שלכם בצפון ישראל". אז פנה לנוער ואמר "כמו קפטן ג'יימס טיבריוס קירק!" והם קיבלו אותו בחיוך.

RomeOct16_083259_161014

לאחר ארבע שעות, כשפגשתי אותם שוב ברכבת התחתית הם היו מלאי חוויות ותשבוחות לטיבריו ולקוליסאום ולפורום הרומאי שהודות לסיור קם ועמד מול פניהם במלוא הדרו.

ארוחת צהריים מהירה בתחנת הרכבת ויציאה צפונה – יש כמה כפרי דייגים בצ'ינקווה טרה (Cinque Terre) שמחכים לנו. יש גם דייג קשיש שיושב בקפה וממתין. הוא ישתה כמה כוסות ויעשן הרבה סיגריות עד שנגיע.

RomeOct16_5396_161013רומא – מבט ממעל – אוהד אלקין

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s