נדב ואני ממשיכים לגלות את ניו יורק

חלק שני ובו אב ובן ממשיכים בחקר הכרך הגדול בעולם!

נראה היה שבחלק הראשון העמסנו מספיק אבל זה לא היה מספיק! האם ג'ינגיס חאן הסתפק בלהגיע לבודפשט? לא! הוא משך עד לפאריס!

האם סנאי פשוט מסתפק בהליכה איטית בסנטרל פארק?

לא! הוא חייב לבדוק את הדבר הזה שיושב בצורה משונה על סלע. אולי זה אכיל או לפחות נותן אוכל?!

Trip2NYC_4783_160831

לקח לנו יום, יומיים להיכנס לקצב. קמים בבוקר, מי מוקדם כדי לתכנן את היום ומי מאוחר יותר. מוותרים על ארוחת בוקר כי אנחנו שני זכרים מסוקסים (!) ונאכל משהו ביעד הראשון שלנו. נדב נעשה מומחה למערכת הרכבות התחתיות בצורה מרשימה ואני נהניתי להודיע לו על מחוז חפצנו ולתת לו לנווט אותנו. כמו קפטן פיקארד נתתי כיוון ויעד ואז Make it so!

 

Trip2NYC_4374_160828

sw_circleאחד נקודות השיא, בהסתערות הזו על מנהטן הייתה על פניה, שקיעה לתוך פנטזיה גיקית כבדה. אימא שלו, גילתה לנו שיש תערוכה של תלבושות ואביזרים מהסרטים הראשונים של Star Wars, באמצע של הנויורק, בטיימס סקוור.

הגענו אחה"צ, בלי תורים, היישר אל המוזיאון, שהיה חייב לשם הסדר, לתת לנו לחכות לשעה הנכונה, למרות שהייתה רק עוד משפחה ספרדית ועוד אישה נוספת וזהו. נדב, רק למראה הדלת לתערוכה כבר הראה סימני אושר קלים וכשהרשו לנו להיכנס, שלף את הבלסטר שלו וחיכה לצד הדלת, אפילו לבוש בהתאם.

Trip2NYC_4653_160830

מה אומר לכן, היה ממש שווה. אין לי צורך לגרד שכבות רבות להגיע לגיק הפנימי שלי וגם אני  התרגשתי התרשמתי למראה הגלימה של אובי וואן קנובי, התלבושת של האן סולו והביקיני של הנסיכה שנראה ממש מחפצן במציאות (קשה להאמין שאישה בשר ודם נכנסה לזה בסרט הוליוודי לכל המשפחה).

לנדב יש את החברים שלו שאיתם רצה להצטלם.

Trip2NYC_4672_160831

לראות את כל האביזרים וחרבות האור זה מדהים. זה המקור והוא נראה חרא. חתיכות מתכת ופלסטיק עלובות ששינו את ההיסטוריה של הקולנוע. אבל התלבושות מדהימות. הן מלאות בפרטים (אני אתעלם במפגין ממאתיים תלבושות של פאדמה מהסרטים הרעים). ישנם שם ציטוטים ומובאות של השחקנים, של אלק גיניס שאומר שברגע שהוא שם עליו את הגלימה הוא הבין את הדמות, נכנס אליה למרות שחשב שזה שטויות.

נדב טרח וביים את עצמו בכל מקום, ולזכותו יאמר שהעתיקו אותו.

Trip2NYC_4678_160831

שני הדברים הכי מרשימים היו כמובן יודה, עצמו שעמד שם בארון תצוגה. קטן וגומיי – יודה בכבודו ועצמו ואז מעבר לפינה – אויבו ותלמידו.

Trip2NYC_4689_160831

Trip2NYC_4693_160831

יצאנו אל כיכר טיימס בערב וכפי שרואים – הילד היה מאושר. זה היה משעשע. כל מיני דברים שנראו לי כחלק מהחוויה של נויורק, למשל ללכת לראות את מרכז רוקפלר סנטר, על הפסל הידוע של פרומתאוס שהופיע במליון סרטים (גוסטבאסטרס, שכחו אותי בבית, ספיידרמן, וכו) – לא מעניין. מבט מהיר והלאה. כל הנושא של כיכיר טיימס לא ממש עניין, פרט לכמות ההיסטרית של פוקימונים באזור. אבל אנחנו בטיול לכבוד יומולדת 18 ולכן הכיוון הוא נדב בהנחה שמה שיעניין אותו – גם אותי זה ירתק.

Trip2NYC_192705_160829

Midtown-Comics-Logo-Hi-Resבעצתו של מורן, כן חיפשנו ועצרנו במרכז תרבותי חשוב – מיד-טאון קומיקס, חנות קומיקס ענקית ליד כיכר טיימס שתופסת שתי קומות של קושי והחלטות קשות. אני עדיין טוען ש Forbidden  Planetהלונדונית היא חנות הקומיקס הטובה בעולם שם אתה תשלוף חוברת אקראית מאיזה מדף וכמובן שאיש הצוות שעבר כרגע, קרא אותה, יש לו מה לומר ובוודאי להסביר לך שאם זה מה שאתה אוהב יש כאן משהו טוב יותר.

אבל נדב שקע פנימה להחלטות הקשות – בהינתן תקציב וצרכים – מה לוקחים. נתתי לו ליהנות מהמחקר והלכתי לחפש את הקומיקסים שלי (לא היה! אזל בדיוק!) אבל היה משעשע לשמוע את נדב דן בכובד ראש עם אחד מאנשי הצוות במעלותיו של וולברין בסדרה של Old Man Logan (מעולה!) ו Secret Wars

Trip2NYC_4694_160831

מה שהיווה מבחינתי טקס חניכה מרשים באותו ערב היא העובדה שנדב מצא לנו את המסעדה הקטנה לאותו ערב. אני החלטתי על מקסיקאית ואז שלפנו טלפונים למצוא. פסלתי כמה המלצות שהיו לי כי נראו לי תיירותיות או רשתות מדי. אני אוהב את המסעדה הקטנה בצד, ברחוב קטן, זו שיש בה אוכל שבא לך לבכות כמה שטעים לך ולא בטוח שבא לך לצלם אותו. איפה שהנויורקים אוכלים ולא כל התיירים האלו שבאים מהלבנט.

נדב מצא לנו. דיינר לטיני/מקסיקאי , קופליה שמו (Coppelia) ברחוב 14, רחוק ומספיק צדדי בשבילי. הוא הגדיל עשות וניווט אותנו לשם. בתמורה הוא קיבל סוףסוף את הבירה שלו. ואיזה בירה! פסיפיקו קרה, הבירה המקסיקאית הכי טעימה שאני כולי געגועים אליה. "Dos Pacificos, por favor", זה כל מה שהיה צריך לבקש, בלי תעודות וזיהוי וחארטה. ולמרות שלא אכלנו טאקו, הבירה שלו הייתה כמו מים גנובים.

Trip2NYC_4700_160831

אבא ובן יושבים בדיינר בצד, בערב, חולקים שתי בירות מעולות ואוכל מקסיקאי מופלא בנויורק. זה מה שאני חלמתי עליו כשהחלטתי על הפגישה שלנו באמריקה. מודה אני שקיוויתי לקצת יותר שיחות עומק אבל ככה זה כשיש לי בנים ולא בנות. אבל לפחות היה זה טעים ונעים.

למרות החום המעיק של סוף אוגוסט, הסתובבנו המון. למשל ביום שבו אכלנו בוקר בגרסה הנויורקית לשרונה מרקט (או אולי הפוך?) chelsea market – מעוצב, יפה וחסר נשמה. אבל אנחנו תיירים. לא באנו ליהנות ואם כולם אומרים שאנחנו מוכרחים, אז חייבים, לא? זו חובתנו התיירותית. מבחינתי, לבוא, לראןת, אולי לתפוס משהו לאכול ולעוף משם.

Trip2NYC_4572_160830

אבל היתרון הכי גדול של שוק צ'לסי הוא הקירבה ל Highline.

Trip2NYC_115706_160830

למי שעוד לא שמע – the highline הוא (היא?) פארק ירוק ויפה בגובה מעל לרחוב בדרום העיר. לאורך 2.5 קילומטר מסילת רכבת עילית שהלכה ונרקבה הוסבה לפארק פורח שנפתח לציבור ב 2009 לאחר מאבק ציבורי והשקעה נועזת בפיתוח מה שנידון היה להריסה כמפגע אורבני.

Trip2NYC_120533_160830

אני מת על זה. הפארק יפה, מושך אנשים, מטופח ומספיק שונה כדי לרתק. כל המקומות והבניינים של עלובי הנפש שהיו צמודים לרכבת שהובילה סחורה לאורך האזור התעשייתי של נויורק הפכו לנדל"ן יוקרתי ומעוצב הפונה אל הפארק

Trip2NYC_4607_160830

בעוד שאני עפתי על עצמי (יש בערך שמונים מיליון תמונות משם – ריחמתי עליכן) נדב איבד סבלנות והחל לבדוק את אופציית הפוקימון המקומית.

Trip2NYC_4623_160830

אחסוך לכן גם את הביקור באתר הקדוש הנוסף הנמצא ליד הקצה הצפוני של ה Highline, מקדש הקמעונאות, הצילום והאלקטרוניקה B&H, שם בילינו פרק זמן קסום ומלא קשיים. ברור לי שאני למעשה צריך, או יותר נכון מוכרח כ 78% מהמוצרים הנמכרים בחנות אבל את כספי השקעתי בטיול לנויורק…

בכלל אני חושב שכיסינו שטח עצום בהליכה. פשוט הלכנו המון למרות החום הכבד של סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר. כל האגדות על החום של נויורק ועל הלחות – נכונות ואינן אגדות. היו רגעים שחשתי געגועים לתל אביב, לרגע שבו הבריזה נעצרת והלחות מסתערת עליך בעוד אתה חש את טיפות הזיעה מחליקות במורד הגב. אבל תמיד היה משהו מצנן או מקרר שיוריד את הטמפרטורה או יצנן אותנו.

Trip2NYC_0007_160827

לכאורה ביום הכי פחות חם, לפי התחזית השבועית, יצאנו לבדוק את סנטרל פארק. האח הצעיר (אי אפשר לומר האח הקטן לאור הצמיחה שהוא מפגין) המליץ על האתר ככר פורה לפוקימונים ואני רציתי לראות את הדבר הזה, המופרע, פארק ירוק ומלא פינות באמצע של נדל"ן מהיקרים בעולם.

נאמנים לשיטה עצרנו לקחת ארוחת בוקר בטייק-אווי (ארוחה לקיחה?) ב Whole Foods בכיכר קולומבוס ופסענו פנימה אל הפארק שהתגלה כעצום למדי. השילוב הזה של ירוק ועיר לא מפסיק להיות יותר ממופלא. איך הנבלות עושים את זה ואנחנו , כמו שאלתרמן אמר:

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט

Trip2NYC__160831

באחו גדול, הקרוי Sheep Medow מצאנו לנו עץ, צל ומקום לסעוד את ליבנו (נדב אכל breakfast pizza  שיש עליה חביתה ונקניק), להימתח על הדשא ולבדוק את מצב הפוקימונים באזור.

Trip2NYC_112639_160831

סנטרל פארק התגלה כגדול מאוד. לקחנו את הזמן בהליכה איטית דרך מרכזי העניין שסימנתי לי. אי אפשר בלי לעבור דרך ג'ון לנון ושדות התותים שלו. אני הופתעתי לרעה. ידעתי שיש פסיפס אבל חשבתי שיש אחו יפה שכזה ובמרכזו התזכורת ששם, ממש ממול בכניסה לבית דקוטה מנוול בשם מארק צ'פמן מנע מאיתנו עושר מוזיקלי נהדר כשירה בג'ון לנון והשאיר אותנו לתמוך ביוקו. אבל בינות לעצים, ברחבה קטנה יש פסיפס וסביבו בכל רגע נתון ממוצע של 8.71 תיירים לאינצ' רבוע. לא תכננתי להצטלם שם אבל ראיתי שכולם עושים את זה ופחדתי שאשאיר צלקות על נפשו הרכה של הילד, אז עמדנו בתור וסגרתי עיסקת צילום הדדית עם איזה ספרדייה מבועתת.

Trip2NYC__160831-2

לאחר שיצאנו לסיבוב ב Ramble איזור ה"פרא" של הפארק, שהאמת שהוא ממש נראה כמו יער של ממש, פי שמונתלפים יותר יער מבן שמן למשל, עם חיות וציפורים ושם הסנאים המקומיים בדקו את נדב, הייתי מוכרח לעצור במסיבת התה של עליסה.

Trip2NYC_4813_160831

היום הלך ונעשה חם ונדב גם קצת חש בבטנו אז יצאנו משם אבל לא לפני שעצרנו למראה התקהלות ב Bethesda Fountain Plaza. לצד המזרקה ראינו קבוצה שרה ורוקדת.

בירור קל העלה שאלו צילומי קליפ לאיזה זמרת פיליפינית. נשאלת השאלה: אם לפופ קוריאני קוראים K-pop ולפופ יפני קוראים J-pop אז איך קוראים לפופ פיליפיני? P-pop???

Trip2NYC_4826_160831

Trip2NYC_4829_160831

כמו מגנטים, התקבצו מכל מקום פיליפינים נרגשים שעשו סלפים עם כל הכוכבים שדי איכזבו כששרו מול מחברת ענק עם מילות השירים. רציתי גם אני לקבל סלפי עם הכוכבת אבל ויתרתי למראה נדב.

Trip2NYC_4835_160831

אכזבה קלה נוספת נרשמה כשנדב ביקש לראות את גן החיות של סנטרל פארק שהכיר כל כך טוב מהסרט המצויר מדגסקר שאותו ראה כילד בערך 721 פעמים. גם אני כבר התחלתי לזמזם את השיר של המלך ג'וליאן ששמעתי 721 פעמים (מדובב כמובן) "כולם לזוז ת'טוסיק", אבל כפי שמוכר המשקאות אמר לי – "כולם מתאכזבים שזה לא נראה באמת כמו בסרט". צר לי שכבר עכשיו נדב צריך לסבול איך שחלומות לא מתגשמים…

Image result

 

 

 

 

 

 

 

למרות שלא הביע עניין רציני, הודעתי לנדב שאת הMoMA אנחנו מוכרחים לבקר. יש דברים שחייבים, אבל הבטחתי לו שהוא יהנה מזה. אני חושב שהצלחתי, גם ברבות השנים וגם בימים האחרונים לצבור קרדיט אצלו וחוצמזה אני גם אבא שלו אז זהו.

יש ל MoMA, מוזיאון האמנות המודרנית מהמובילים בעולם כמה קומות. יש אוסף קבוע של יצירות מופת ויש תערוכות מתחלפות שזה הימור – אולי טוב אולי ממש רע.

התחלנו בתצוגה הקבועה. נדב הילך לו במבט משועמם קלות, עקף קיר ומצא עצמו מול תמונה שהוא מכיר.

Image result for starry night original

זו כמובן (קוראות הבלוג, בודאי נאנחות באושר למראה התמונה) The Starry Night שצייר וינסנט ואן גוך ב 1889 כששהה בפרובנס. נדב הסתכל על התמונה, הסתכל עלי במבט משונה –

נדב: אני מכיר את התמונה
אני: !
נדב: זו המקורית?!
אני: !!!

הוא הסתובב והסתכל. כמו בפרסומת הישנה למאסטרקארד, המבט על פני נדב כשהוא הבין שהחדר מלא ביצירות האמנות שהן הקצה של הקרם של האמנות המודרנית –  Priceless!

מכאן המשכנו כשאנחנו במקום אחר. יש תובנה שזה משהו מיוחד, לי זה הזדמנות לפגוש יצירות מוכרות אבל על אמת ולנדב לראות יצירות מוכרות על אמת. מדי פעם, ניתנה לי הזכות לעוף על עצמי ולדבר על קומפוזיציות, הנחות צבע ושבירת מוסכמות, אנקדוטות ושאר לפיתות עכוז אומנותיות אבל בטעם טוב.

הנה לפניכן קולאג' שאני קורא לו – נדב בוהה באמנות מודרנית. באחרון הוא יביע את דעתו.

MoMA Collage

זה היה נחמד מאוד, כולל הוויכוח הצפוי כשנתקלנו במרסל דושאן וגלגל האופניים והשרפרף, או קנבסים עצומים של ג'קסון פולוק, מכוסים במה שנראה קשקוש, הגיאומטריות הצבעוניות של פייט מונדריאן – נדב הסתכל והודיע שזו לא ממש אומנות כי גם הוא יכול לעשות את זה. צללתי בהנאה רבה לדיון, שאני מכיר את שני צדדיו מצוין, בין השאר עם אמא שלו לאורך שנים.

התערוכות המתחלפות שיש כרגע, של ברוס קונר ועוד, לא ממש מעניינות ועברנו ברפרוף על הכל, פרט לחלל אחד של רייצ'ל הריסון, למיצג בשם Perth Amboy שם עמדה היצירה Scholar's Rock שפשוט הקסימה אותי ושיגרה אותי אל הספר בין הכי אהובים עלי: Bridge of Birds  (אני צריך לכתוב עליו פעם…)

Trip2NYC_4885_160831

באותו ערב, גם כהמלצה של אבא של נדב, יצאנו לנו לשמוע קצת ג'אז רציני במקדש הג'אז הידוע

Trip2NYC_4899_160901

ה Blue Note הוא באמת מועדון קלאסי, בין הידועים בעולם. כל הגדולים ניגנו שם ועדיין מנגנים. אנחנו באנו לשמוע את The Duke Ellington Orchestra שהיא תזמורת שהקים אלינגטון עצמו ב 1923 ושעדיין מנגנת יחד לאחר מותו ב 1974. אלינגטון כתב מעל 3,000 שירים, הרבה מהם מוכרים אבל אני פשוט מכור לצליל של ביג באנד. לצליל החם הזה של שורות על גבי שורות של כלי נשיפה שמנגנים בהרמוניה. יש בזה משהו שמזרים את הדם בקצב, במבנה הזה של תזמורת וסולנים שמאלתרים מעליה. ישבנו בשולחן קטן עם אבא ובן איטלקים מרומא, אכלנו אוכל בינוני ומטה במחירים בינוניים ומעלה אבל המוזיקה מפצה על הכל.

Trip2NYC_4917_160901

בקהל ישבה נכדתו של הדוכס, מרסדס אלינגטון, שמנהיג הלהקה (ג'ימי?) פנה אליה ביראת כבוד, וסיפר לנו עליה, על קריירת הסטפס שלה ועל כך שהעמידה דורות של רקדנים ורקדניות. מדי פעם פנה אליה והקדיש לה שירים ואנקדוטות ובכלל ראינו שגם המועדון טיפל בה יפה ובפמליה שלה, מה שהוסיף לי לחוויה 'האותנטית'.

Trip2NYC_4370_160828

מוזיאון נוסף נקרה בדרכנו, שלא בתכנון, שוב הודות למורן ולגשם, המבול התנכ"י שירד לאורכו של כל היום האחרון שלנו במנהטן, מבטל ומחסל את התוכניות שלי. אם יש גשם ויש זמן קצוב – נלך לראות את המיצג החדש בפלנטריום של ה American Museum of Natural History.

תכל'ס לא אודה שטעיתי, אבל אודה שחבל לי שלא הקדשנו יום למוזיאון. ראיתי המון כאלו אבל הוא פשוט מקסים. לא היה לנו מספיק זמן לתור בו. שעתיים שמתוכן חיכינו רבע שעה לתורנו בפלנטריום ובמשך חצי שעה נהדרת טסנו במרחבי החלל כשסופרסטאר אסטרופיזיקאי ניל דה גראס טייסון מסביר לנו בקולו הקטיפתי על היקום האפל והחומר האפל והתפשטות הזמן והמרחב ובא לך עוד ועוד אבל זה נגמר.

ליד מטאור ברזל ענק, נפרדנו מניו יורק, שדמעה מהשמיים על העובדה שאנחנו עוזבים. אני לא האמנתי שזה באמת אמיתי אבל באולם הכניסה יש גוש, מטאור ברזל שנפל מהשמיים, 14 טון של ברזל וניקל שצריך לגעת בו כדי להבין את העוצמה של זה. מול המטאור הזה, הסתכלנו וידענו שנגמר. עוד מעט מתחיל המירוץ הביתה, מוניות, טיסות ושאר בלאגנים. זה הסתיים אמנם באח ואשה שחיכינו לנו (בלי בלון של דורה) בנתב"ג אבל אני חושב שלשנינו נשאר טעם של עוד.

Trip2NYC_4920_160901

Well, we'll always have New York

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s