נדב ואני מגלים את ניו-יורק

בפעם האחרונה שהייתי תייר בניו-יורק, עמדתי מתחת למגדלי התאומים, מתחתי צווארי למעלה והסתכלתי, גם על העננות וגם על התור. "יאללה, בפעם הבאה", אמרתי לעצמי, "נויורק תהיה פה לעד". הייתי אז צעיר, יפה וסטארטפיסט מורעל. אה, גם לא היו לי ילדים.

מזנקים הלאה, ל 2016.  אפשר לעצור רגע ב 2001, בספטמבר ולהבין שלא רק שם טעיתי. ב 2016, אני עומד ליד הבורות איפה שאז עמדתי, כנראה, מותח צווארי למטה ומסתכל על האנדרטה שהוקמה לזכר אותו אסון. מותח צווארי למעלה מסתכל על המגדל החדש שקם על חורבותיהם של השניים, One World Trade Center, מסתכל על התור ועל המחיר המופקע לעלות למעלה. ב 1997 עלה $7 לטפס לתצפית. היום זה עולה $38 לאדם (כשלפי האינפלציה זה היה צריך להיות כ $11 של היום).

ואז מסתכל על הילד שעומד לידי.

ילד? לפני יומיים הוא חגג 18. במובנים מסוימים ילד. באחרים, לא ממש.

Trip2NYC_4313_160827

Trip2NYC_4309_160827

הרשו לי לפצוח בשיר קצת פחות ידוע. מזל שיונה וולך כבר לא איתנו.

אדם צובר נקודות כמו נמלים,
בטיסות מפעל,
בטיסות מפעל, מכווץ כמו חגב
בעת הטַיִס – ויש שאדם שר!

ואז אדם נוסע להנחיל תורה וידע בגויי אטלנטה וכשהוא עוצר בניויורק בדרך הוא דואג לפגוש את בנו שמגיע במיוחד, ימים ספורים אחרי יומולדת 18.

וכך לאחר המתנה ארוווווכה בסניף וונדיס בשדה תעופה ניוארק (גם אחרי המתנה של חמש שעות הטעם הרע לא עזב אותי) פסע נדב בראש מורם ממתחם ההגירה ושמנו פעמינו אל הכרך הכי גדול בעולם – למבט הכי טוב עליו, לפנות ערב כשהשמש שוקעת וכל מגדלי הפלדה והזכוכית ממטירים עלינו אור פז. אחד הדברים הראשונים שחווינו במנהטן היה מגדל מדינת האימפריה מזדקר מעלינו כשהגחנו לאוויר החם של נויורק.

Trip2NYC_222956_160826

היו אלו כמה ימים דחוסים להפליא וכיפים להחריד. הכוונה שלי הייתה לייצר את חווית נויורק הכי שווה לשנינו לפי מה שמעניין את נדב ומה שצריך לעניין את נדב, גם אם הוא לא מודע לכך עדיין. זה אומר שויתרנו על מוזיאונים למיניהם אבל לפחות אחד הוא היה צריך לנסות ולהודות שזה היה שווה.

Trip2NYC__160829הנוף שלנו מהחדר, בלילה

Trip2NYC__160829-2[4]

הנוף מהחדר שלנו עם עליית החמה, רק ספיידרמן חסר

אני אנסה לסדר את הדברים לפי הסקלה של נדב, מהמופלא אל המגניב קשות (לא היה שום דבר שלא היה מוצלח ממש). אני אצור פוסט נפרד להמלצות שלנו כי הבטחתי לפחות לשישה אנשים. כן, אתם יודעים מי אתם!

אני מודה שלא ממש התכוננתי לביקור הזה בעיר. הכל נסגר ברגע האחרון, כרגיל, ואני, כרגיל, הסתמכתי על היכולת שלי לקרוא ולמצוא דברים מהר, על העובדה שאני תמיד מדבר עם העוברים השווים ומקבל המלצות נפלאות ועל חוש הריח למה שסבבה ומה שלא שפותח בשנים של להיזרק ללא התראה מוקדמת בכל מיני מקומות בעולם, הודות למפעל.

דבר אחד כן הכנתי מראש.

כרטיסים לאולפן של סטיבן קולברט, היכן שמצלמים כל יום את תכנית הלייט נייט, מה שקוראים שם אצלם לתוכניות הלילה המאוחרות (23:30, ממש לפני פסוקו של יום).

TKGIOHL

(ככה עושים את זה, או לעוד בוכטה של תוכניות אחרות, הכל חינם). זה היה ממש, ממש מעולה. היו לנו כרטיסי priority ולמרות זאת היינו צריכים להגיע מוקדם, בסביבות 15:00 לתיאטרון, שם מצולם כל העסק, במעלה ברודווי.  הופתענו לגלות שהיינו כמעט האחרונים בתור של כ 300 איש. זה היה קשה כל זמן שעמדנו בשמש אבל עם השעה ועם תנועת השמש, הצל קצת עזר וגם שני בקבוקי מים קרים מהמסעדה לצד התור, זו שקרה לה הדבר הכי טוב בעולם. הנה נדב עומד ומשחק פוקימון בסוף התורTrip2NYC_152613_160903

בסוף התור זז ופתאום אנחנו ליד התיאטרון, שולפים תעודות מזהות מציגים כרטיסים, עוברים בידוק ואנחנו בפנים. בצד עומדים אנשים שלא הזמינו כרטיסים ופשוט התייצבו מוקדם בבוקר כדי להכנס ב16:00 לתיאטרון. כל אחד מקבל מספר ביד, כדי שידעו בדיוק כמה יש להם ואז מכניסים את המזדמנים וסוגרים את הדלתות. בפנים הרוחות שמחות והצוות המיומן מוסיף לשמחה בהערות עוקצניות כולל הדרכה קפדנית. אין טלפונים בפנים ואם מישהו יוציא – תצא בחוץ!

Trip2NYC_160555_160829

כל העסק מתנהל במקצוענות שאין שני לה. אין נקודה שאתה לא צוחק ורוטט. סטנדאפיסט מעולה יוצא אל הקהל ומסביר מה יקרה אבל מצחיק, עובד עם האנשים, מצליח לשלוף אנשים מהקהל ולצחוק איתם אבל לא ממש פוליטיקלי קורקט. אחריו יוצא סטיבן קולבר עצמו לדבר עם הקהל, לענות על שאלות ובעצם להוכיח לי שהוא מצחיק גם כשהוא לא מתוסרט עם אינסטינקטים של נמייה מול קוברה. אז מתחילה התוכנית, עולים המרואיינים והכל זורם, מצחיק ובהפסקות הפרסומות התזמורת ממשיכה לשמור על מצב רוח טוב.

הנה טעימה – אנחנו מופיעים בסוף, בערך בדקה 1:02 בשורה אחרונה, ואני נותן כיף לקולבר בדרכו החוצה (שוב, בא אלי מישהן מההפקה והסביר לי שמר קולבר יחלוף על פני ואני יכול, אם אני רוצה להושיט יד לכיף אבל לא להוציא רגל מקו השורה). למי שרוצה גם לראות את האורחים, הנה גרסה של 4 דקות

 

מורן, חבר ותיק שאני פוגש, מקרית לחלוטין, יותר בחו"ל מאשר בארץ פגש אותי על הטיסה מנתב"ג וקבענו לחרוש שלושתנו את מנהטן. הביקור בגראונד זירו הרשים אותי מאוד, במיוחד איך שהאמריקאים בחרו לבנות אנדרטה שיש בה כמות סימבוליות מרשימה. מאות זרמי מים שיורדים אל בריכות שעומדות היכן שעמדו המגדלים, זרמים שמצטרפים לזרם אחד גדול שנעלם לתוך איזו תהום, משהו בלתי נתפס

Trip2NYC__160827

הבריכות מוקפות בלוחות עם שמות חללי האסון, וביום הולדתם, שמים להם פרח. אנחנו מצאנו מחווה אינטימית יותר לאחד מההרוגים. לי, שכמובן זוכר כל שנייה מאותו שעה של האסון, המחווה הזו והאתר כולו היה מרשים וגלעד מדהים. לנדב, שלא מכיר או מבין עולם אחר, שגדל עם האימג' הזה של המגדל והמטוס בתוכו, נראה היה שהוא מקבל את זה כמו שיקבל כל מונומנט ידוע בנויורק – פשוט שם.

Trip2NYC_4331_160827

אבל לא רק לבאסה ושכול באנו.

shake-shack-logo-160אי אפשר בלי דגימה מתחייבת של Shake Shack, רשת שפירסומה בא לה מההמבורגרים שכל האמריקאים וכל ההמלצות קבעו "אתם חייבים לאכול שם!" עצרנו להמבורגר, צ'יפס ומילקשייק בסמיכות של בטון טרי (וגם סוגר לך את הבטן כמו בטון).

"הכצעקתה?", תשאלוני.

לא. זה טעים, זה בסדר להמבורגר ממשפחת האוכל המהיר, אבל התורים והההילה מפריעים. יש משהו יותר טעים מעבר לפינה. זו נויורק. וזה בא מפאנל של שלושה טועמים, שניים מהם יעברו בדיקת DNA ואחד מהם סתם מתעסק לו עם DNA.

Trip2NYC_4348_160827

כיון שאני פריק קשה logoשל חוויות, נענו בשמחה להצעה של מורן לתפוס את הרגעים האחרונים של פסטיבל הפרינג' של נויורק. מורן, בהיותו איש אחראי ומסודר כבר סרק את האופציות וקיבל המלצות. וכך מצאנו את עצמנו, שלושתנו במרתף בסוהו, ברחוב בעל השם המופלא, רח' ואן-דם, על שמו של השרירן הבלגי שאהב לעשות שפגטים בסרטים של גולן. שם, ב The Huron Club ישבנו לראות הופעת יחיד מומלצת בשם Growing up Fundie

1470888234_13882202_10100125679349451_9183490907271258163_n

ברוק ארנולד, טקסנית עם סיפור חיים קשה מספרת בהמון הומור על ילדות והתבגרות בתוך כת נוצרית פנדמנטליסטית (מכאן השם, Fundie כשם חיבה). זה לא פשוט לגדול בטריילר שבור במקום שאפילו במונחים של טריילר טראש הוא חור קטן בטקסס. כשהייתה בכיתה ב' הוריה המובטלים שמעולם לא ראתה אותם אוחזים בעבודה, "גילו" את ישו ואת ATI, כת נוצרית מופרעת (Advanced Training Institute ) שדגלה בחינוך ביתי ולכן הוציאו אותה הוריה מכל מסגרת והיא פשוט גדלה פרא כמו העשבים בחור ברצפה בחדר שלה בטריילר. זה התחיל מאוד מצחיק, כשהיא מדברת עם אלוהים והוא עונה לה ברעמים ובקול רועם לא פחות.

Trip2NYC_4365_160827

אבל לאורך השעה שבה צחקנו החיוכים לאט, לאט ירדו, כשברוק תיארה את החיים שלה בכת שמחקה אותה לחלוטין, שזרקו לה את כל החפצים והיה לה רק מזרון דק לרצפה, אבל אחיה, שאמה ראתה אותו בחזיונות כמשיח קיבל הכל. הסתכלתי על נדב, מנסה להבין אם סחבתי אותו למשהו כבד מדי אבל הוא נראה מעוניין ולא מוטרד. אני הייתי מוטרד כשסיפרה איך נעלו אותה כשהייתה בת 17 וניסתה למרוד קלות, בארון כביסה לשלושה ימים עם צנצנות מים. הייתי עוד יותר מוטרד כשתיארה איך ניצלה את העובדה שהוריה ואחיה המשיח יצאו לטיול וברחה כשהיה לה ברור שכשיחזרו, יחתנו אותה לאיזה אימבציל, שמיד יכניס אותה להריון וזהו. נגמר. הסתכלתי באי נוחות כשתיארה ביבשות את החוויה של לצאת לעולם בגיל 17, כשאת ברמת השכלה וידע של כיתה א'. על 8 שנים של חיים במכונית בלי כלום, על מקרי אונס כי היא לא הבינה שום מוסכמות חברתיות. בדיקה קלה עם נדב העלתה שהוא היה בסדר עם זה ותכל'ס גם זה סוג של חינוך.

Trip2NYC_4367_160827

אז בואו ונוריד קצת את מפלס החרדה ע"י אוכל.

בראשון יצאנו למסלול בברוקלין, כשאנחנו מובלים בראש ובראשונה על הצורך לבקר ולאכול בפסטיבל האוכל smorg_headerשל סופהשבוע, ב Smorgasburg. איכשהו תמיד אני מידרדר לאלו, בלונדון, ברלין, בסאנטיגו ובשאר מקומות. דוכנים של אוכל מכל מיני מקומות, טעמים, צבעים, יופי והמון אנשים מגניבים. סמורגבורג הוא די גדול, עם עשרות דוכני אוכל.

אני ממליץ על זה של יום שבת שהוא בוויליאמסבורג ששם יותר מעניין  אחרי האוכל מאשר של יום ראשון ב Prospect Park שפחות מעניין לתיירים שרוצים להסתובב. אבל בכל זאת, הגענו בלי ארוחת בוקר, מכינים את עצמנו לטעימות. הנה כמה טעימות שוות כמו הלהיט הנוכחי – ראמן בורגר (Ramen Burger) שזה פשוט המבורגר משובח בלחמניה שעשויה מאיטריות ראמן שטוגנו לצורת לחמניה. טעים, משעשע ואם אתה אדיוט מספיק כדי לעצור ולצלם ולביים את הלחמניה, היא תתפורר לך ואז נראה אותך, כשאפילו בנך בכורך מגחך על איך אתה אוכל. היפותטית כמובן. אני רק מצייר אופציה לבאים אחרינו.

Trip2NYC_4389_160828

היה גם באן עם בשר אבל נדב גרם למוכרת עצב רב כשביקש להוציא את כל טוב הלב שהיה עוד בלחמניה. וגם איזה מאכל קריבי של בשר מעושן על מצע של פירה פלנטיין (סוג של בננה שיותר תפו"א מבננה).

Trip2NYC_4392_160828

ישבנו לנו בצל, אוכלים בכיף, מדברים ומסתכלים על העוברים והשוות. כשהיינו מוכנים נשלח הילד להביא את גולת הכותרת, שלי לפחות.

Trip2NYC_4396_160828

עוגת מים!

בצד, עמדו כמה חבר'ה יפנים ומכרו את זה. Water Cake. טיפת מים ענקית בסירת עלה. שקוף לחלוטין ואפשר לבצוע אותה בכפית.

בפה?

זה מים!

רוטב סוכר חום ואבקת סויה נותנות טעם אבל זה מים. שמעתי על זה אבל הייתי חייב לראות ולטעום. זה נקרא ביפנית Mizu Shingen Mochi וזה קינוח משונה שאם לא אוכלים אותו וממשיכים לצלם, תוך 30 דקות הוא פשוט הופך לשלולית מים. גם ככה הוא התחיל להזיע אבל זה פלא לראות את הכפית נכנסת פנימה. כמובן שתיחקרתי לעומק את החבורה בדוכן וביחד מילאנו את עגלת הקניות שלי באמזון. נקווה שהמים בארץ ישתפו איתי פעולה.

Trip2NYC_4397_160828

למרות המחאות הרפות של נדב, חקרתי את שותפינו לספסל הפיקניק על מה שווה שנעשה היום בברוקלין (זה מה שקורה כשאתה לא מתכונן מספיק). אני מודה כרגע שצריך גם לבחור את מושא החקירה. משפחה עם ילדים קטנים תמליץ על מה שהיא מכירה שלא ממש מתאים לנו. צדק הנער. אבל בכל זאת הגענו לטיילת של ברוקלין ביום הכי חם שיכולנו לחשוב עליו

 

Trip2NYC_4427_160828

כמה שראית את קו הרקיע הזה, כמה סרטים, תמונות וציורים. זה לא משנה כלום. זה מדהים, מטורף ומרשים. קשה להאמין בכושר הדחיסה האנושי – לדחוף כל כך הרבה לחתיכת אי לא ממש גדול ועדיין למצוא בה פינות ירוקות, נקודות שקטות במרחק של שני אנגסטרם ממרכז אורבני תוסס.

Trip2NYC_4407_160828

אני חייב לומר שהטיילת של ברוקלין יפה אבל בצהריים של יום ראשון בחום אימים, בלי צל ובלי מים – לא היו מאושרים מאיתנו כשהיא נגמרה במפעל גלידה קטן ומקומי (לא לפני שחדרנו לשייק שק המקומי וגמענו מים חופשיים וקרים כמו שני גמלים שכרגע הגיחו מהסהרה). עם גלידה מעולה במערכת וצל הצלחנו להפעיל את הראש, לקחת מונית על הנהר (שווה!) ולדלג לווילאמסבורג, בירת החסידים, הג'נטריפיקציה וההיפסטרים

Trip2NYC_4477_160828

מצאנו מליון מקומות קטנים ושווים. כמו מגלי ארצות, כמו לואיס וקלארק פנינו ושוב ושוב בסמטאות, מובלים על ידי חוש, הולכים בעקבות רמזים דקים של מוזיקה, צהלות וריחות.

באחה"צ של יום ראשון, מצאנו חגיגות ומסיבות קטנות. מוזיקה, אוכל, אנשים ואלכוהול.

Trip2NYC_4482_160828

וכאן טמונה הבעיה.

אלכוהול. בירות, קוקטיילים נפלאים ויין קר. כולם אסורים לבן ה 18 שלי. גיל השתיה החוקי הוא 21 ובכל מקום דרשו מאיתנו להזדהות בכניסה. לא עזרו לי החיוכים, הניחמודים, ההתממות ושאר המניפולציות הזולות. כל ההסברים שלי שהסתכמו ב !?Haven't the jewish people suffered enough נתקלו בקיר של אטימות. במיוחד היה גוי אחד, אחיו הגדול יותר של שאקיל אוניל, מעין טרול שחום עור שלא נתן לנו אפילו להסתכל פנימה וכך כמו משה בהר נבו המשכנו הלאה לשוטט.

Trip2NYC_4483_160828

אבל לא אלמן ישראל. הנער מצא את חנויות ה T-Shirts שחיפש (וגילה שהיפסטרים מאמינים בחולצות T חלקות ויקרות במיוחד…). אבל תגלית אחת היתה משובחת ומתוקה.

Trip2NYC_4495_160828

מפעל השוקולד של האחים MAST הוא מתקפה חושית קשה. בסוף ברוקלין יש מקום מיוחד בו אפשר לעמוד ולהריח שוקולד. וגם לטעום וגם אם יודעים מראש, להזמין סיור של שעה מפולים לטבלה – ניסינו לשדל את המוכרת לתת לנו להצטרף אבל היה זה סוף הסיור האחרון לאותו יום. בכל זאת בחרנו בקושי רב טבלה של שוקולד מעושן והתמוגגנו לטעם – נדב פשוט התעלף מרוב אושר. עשן המדורות בפאפואב גינאה החדשה משמש ליבש את פולי הקקאו המקומיים, כיון שהלחות לא נותנת להם להתייבש כמו שצריך. העשן הזה חודר לפולים ונותן טעם מעושן קלות בקצה הטעם שפשוט שולח אותך לרחף קלות מעל המדרכות של ברוקלין.

היה זה מזל שריחפנו כי אז נתקלנו בתגלית ממש שווה.

תור של אנשים עומד לפני בנין נמוך עם השלט National Sawdust . נאמנים למורשת המזרח אירופאית מיד נעמדנו בתור. ההוא לפני אמר שהזמין כרטיסים ואז הגיע תורי.

אני: שלום, נשארו כרטיסים?
היפסטר נחמד: כן, יש עוד אבל לא הרבה. כמה אתם?
אני: שניים בבקשה. למה הכרטיסים?
היפסטר מופתע: מה זאת אומרת למה?
אני: מה מציגים כאן? מתי? כמה עולה?
היפסטר שנותן בי מבט משונה: עוד מעט מתחיל כאן מחזמר. South by South Death. הנה קח את הפירסום.
אני: סבבה, שמור לי שני כרטיסים בזמן שאני קורא.

כעבור דקות ספורות ישבנו בכיסאות, בשורה הראשונה של חלל שלקרוא לו מודרני זה עלבון

Interior of National Sawdust, New York. Designed by Bureau V. Photography by Floto + Warner.

SXSD – South by South Death הוא מחזמר מודרני שהועלה לשני ערבים בלבד. זה מטורף!

להקה של ארבעה נגנים עלתה והחלה לנגן. במשך כמעט שלוש שעות הועלה מחזמר שיכול לעלות גם בבמות של ברודווי. הסיפור הוא Slasher musical – בסגנון סרטי האימה המוכר. מבקרים מגיעים לפסטיבל מוזיקה (SXSD מזכיר משהו?!) על אי. לפני 19 שנה הפסטיבל הופסק כי הבמה עלתה באש וסולן הלהקה (Burt Cocaine – מזכיר סולן ידוע ומת כלשהו?) נהרג. עכשיו חוזרים לאי לפסטיבל מוזיקה ורוצח מטורף The Selfie Killer, או שזה רוחו של הזמר המת מחסלת את באי הפסטיבל אחד אחד. מחזמר מודרני עם בלוגרים של מוזיקה, אנשים ששולחים טוויטים שמוקרנים על הקירות ושאר דברים שעושים את זה כאן ועכשיו. קאסט ענק של זמרים מעולים, הפקה מצוינת ומצחיקה. כל פעם הסתכלתי על נדב וצחקתי יותר רק בגלל שראיתי שהוא פשוט מחרחר מצחוק.

SXSD Collage

אני לא אהרוס לכם מי בסוף הרוצח, אבל זה לא היה מי שחשבנו שזה הוא. אבל היו שם כמה נאמברים מעולים של ריקוד ושירה שפשוט לא מובן מי אלו האנשים האלו שבונים מחזמר שלם ועושים חזרות והכל לשתי הופעות (דיברנו עם המפיקה בהפסקה, הם מקווים שמישהו ירים את הכפפה ויעשה מזה להיט). זה היה ערב מעולה ובמיוחד כשלא ציפינו לזה. המחזמר סגר לנו את הפינה והצורך לראות מחזמר בברודווי (גם רבע מחיר) למרות שנרשמנו להגרלות כרטיסים לכמה מהלהיטים הנוכחים.

יצאנו אל הערב של ברוקלין והיה לנו קר ורעב. אני מכיר לזה תרופה אחת מצוינת:

Trip2NYC_4529_160829

ראמן שמן, חם וטוב. נדב גילה שראמן זה טעים אבל לא כל הדברים שיש בפנים ולפעמים מרק עוף הוא כן שווה הזמנה, גם אם זה מסעדה יפנית. נו לומדים. למרות שהבטחנו זה לזה ערב קצר ומנוחה במלון, נגררנו אל החדר לקראת חצות וצנחנו כמו זלזלים עלי מיטה.

נראה לי שזה מספיק לנגלה ראשונה, אז אני אשחרר אתכן אבל מבטיח לא לחכות עוד חודש להמשך…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s