על כתפי ענקים -חגיגה עם OSOG בתל אביב

הפעם זה היה מהיר. כמו פרארי מ 0 ל 100 ב 4 שניות – מחוסר ידיעה על קיומה של להקה בשם OSOG להפוך למעריץ בשעות ספורות.  שבת בבוקר. יום חם בזוועה. אני במיטה עם עותק ורוד של עיתון טיימאאוט וקורא מאמר על להקה שהקים אביטל תמיר שקץ בסצינת המטאל הקשוח ועבר לפולק אמריקאי. זה נראה מספיק מעניין שאצא מתחום האזור הבטוח של המזגן לחפש לשמוע אותם ולבדוק אם יש עדיין כרטיסים להופעה שלהם בערב.

אני לא צריך יותר מכמה צלילים של שיר כדי להבין שאני אוהב את זה!

 

ווטסאפ קל לזוג האופנתי הנוסף (הי ניר!) ואוחזים אנו בארבעה כרטיסים להופעת הסיום של הסיבוב העולמי של להקת On Shoulders of Giants (העונה לשם OSOG).

הקהל מגוון. היפסטרים מזוקנים, מטאליסטים לבושי חולצות מתאימות וקעקועים תואמים, קצת גותיות דקיקות וגם מבוגרים יותר שאפילו חצו את גיל שלושים המכובד ואפילו יש אנשים קשישים מאתנו בקהל (בטח אבא, אמא, סבא, סבתא של) ואנחנו.

לאות הזדהות עם החמסין המטורף בחוץ, אולם ענב שעל גגו של גן העיר לא ממזגים. אולי לתת את התחושה של אסם באלבמה ואני לא יודע מאין שלפו כל כך הרבה בנות העיר הגדולה מניפות שוות ונפנפו בהן כמו איזה נשות חברה דרומיות. אל רצפת האולם פרצה חבורה ססגונית לבושה כמו כיתה טיפולית ובראשם גבר גדול שהייתי מכנה אותו עַבְדְּקַן – אביטל תמיר במראה של מטיף דרומי עם מגבעת bowler וזקן שחור מרשים.

OSOG_Concert_2193_160604

הם פותחים בשיר Medicine וחיוך נמתח על שפתותי. איזה צליל נהדר.טקסי ממש , מהפנט. בלוזי משהו עם נגיעות גוספל. ממש קשה להאמין שערימת החברה על הבמה הם ישראלים.

הם ממשיכים ב Jump ושם זה כבר יותר גיטרות אמריקנה, עם הכינור והכל. זה כל כך יפה והם שרים ונעים על הבמה בדבקות מרשימה.

OSOG_Concert_2254_160604

הנה שמות בני (ובנות) OSOG למקרה הצורך ולעשות כאן צדק:

אביטל תמיר – בנג׳ו, מנדולינה ושירה.
סטפני זינגר – שירה.
דוד בנימיני – בס ושירה.
גיא פליישר – תופים ושירה.
ארז שמידע – גיטרה אקוסטית.
אסף פרלמוטר – לאפ סטיל.
עידן אפשטיין – יוקללה.
עומר אשנו – כינור.
אופיר ונטורה – מפוחיות.
אמיר קובלסקי – פסנתר וקלידים.
אלעד נדב – כלי הקשה.
איתי גולדברג – סקסופון.

ואת כולם אפשר לשמוע באתר שלהם OSOG ממנו אפשר להגיע ל Bandcamp שם אפשר לשמוע ולקנות או לפייס לעדכונים או ל Soundcloud שם אפשר לשמוע גם

המופע מתחמם ולא רק בגלל היצירתיות המרשימה המשפריצה מהבמה (לא ממש במה כי היא בגובה הרצפה). חוסר המיזוג והאויר הדחוס עושים את שלהם וכולנו ממש מזיעים. אני לא רוצה לחשוב על בתי השחי של הנגנים שגם חוטפים את החימום של התאורה.

OSOG_Concert_2400_160604

זה היה עקב אכילס הכי גדול של המופע – חוסר המיזוג והעובדה ש Oxygen is overrated. חוצמזה אני לא רוצה להתלונן אבל התאורה הייתה ממש לא לעניין, במיוחד לצילום, אבל כל פעם הסוליסט היה בחושך, במקום שישימו עליו או עליה ספוט. החום הלך והתגבר וממש עיצבן אבל משב רוח קריר הגיע מאחת משתי הנשים על הבמה. נגנית מפוחית שנראתה מעולה ונראה שהחום של האולם דילג מעליה.

OSOG_Concert_2263_160604

מטופחת ואוחזת מפוחית ביד עטויית לק. זה נראה מוכר…

OSOG_Concert_2209_160604

פתאום זה קפץ עלי. ראיתי אותה, את אופיר ונטורה, יחד עם הרכב הבלוז של אורי נפתלי לפני כמה שנים. ראשית, יופי שהיא ממשיכה ומתפתחת. שנית, זו סצינה נורא קטנה ואותם אנשים נעים ונדים בין הרכבים וסגנונות שונים.

המוזיקה נהדרת. אמנם יש שירים חלשים יותר שפחות תופסים תנופה ואולי יש חוסר אחידות אבל יש גם הברקות של פולק אמריקאי פוגש מזרחיות קלה כמו Wanted.

 

OSOG_Concert_2220_160604

הצליל של הלהקה די מובהק ועשיר. לקול של אביטל יש לעיתים איכויות טום וויטסיות וזה מתחזק בשירים מסוימים שיש להם צליל דומה לטום וויטס. הכינור שמוסיף ניחוח קורט ויילי לכל האמריקנה הזה עושה את זה יפה. הנה Cookie Town

OSOG קוראים לבמה כל פעם חבר אחר ומקבלים אותו באהבה. סקסופוניסט, גיטריסט חשמלי מעולה אבל התוספת הכי משמעותית מבחינתי הן האחיות לוז (The Hazelnuts). השלישיה שאינה של אחיות גנטיות. שמענו אותן בפצ'ה קוצ'ה לפני כמה שנים, שרות בסגנון ווקאלי ישן מאוד שנקרא  Close Harmony Singing – סגנון שהיה פופולרי בארה"ב בשנות ה20-40. בסגנון הזה בדרך כלל יש שלוש זמרות, שכל אחת מהן שרה קו מלודי שונה שמשתלב בקווים של שתי הזמרות האחרות.

הן מקסימות! גם מזכירות את האחיות אנדרוז מהסרטים האמריקאים הישנים וגם את שלישיית בלוויל מהסרט המצויר המופרע באותו שם

andrews sisters #4 - NEWtriplets-of-belleville

OSOG_Concert_2332_160604

הנה הן, עושות קולות רקע ב Swing &a Miss שממש נותן לקולות הרקע לעמוד מקדימה.

OSOG_Concert_2320_160604

OSOG_Concert_2306_160604

המוזיקה שמחה ומקפיצה רגליים. בהתחלה רק צלמים נשכבו מקדימה, לפני הלהקה אבל ככל שמקדם השמחה עלה, והחום התגבר החלו לרדת אנשים לשולי הבמה. נדהמתי לגלות שאנשים שרים את המילים כמו בהופעה של שלמה ארצי – מכירים כל תו וכל ניואנס. עם הזמן והערב יותר ויותר אנשים נטשו את הכיסא (גם אני) וירדו לפזז למטה.

OSOG_Concert_2358_160604

זה ממש מפתיע למצוא כזו להקה אמריקאית בארץ. הצליל הוא אמריקנה נקי ובסיסי. עוד יותר מפתיע לשמוע שהם ערכו סיור מוצלח בארה"ב. זה כמו למכור קרח לאסקימוסים. אביטל שר באנגלית בטוחה. לא שומעים את הישראליות ועד שהוא לא מפסיק בין השירים ומדבר עם הקהל – הוא לא נראה משלנו (או כמו שאומרים בבני ברק – נישט פין אונזערע). אבל הבחור מכאן והוא נרגש מאוד מהתגובה של הקהל והאהבה העצומה שהם מקבלים. יש דיסוננס קל בין הקשיחות של הבחור לבין הרכות שמקרינה ממנו כשרואים את השמחה שלו, האמיתית על החגיגה שמתרחשת כאן למטה מול עיניו. אתה יכול להדהים קהל אמריקאי בלואיזיאנה אבל לא תקבל את האהבה שתקבל בתל אביב, כשאמא בקהל. הם מנגנים באיזו התלהבות שהיא ממש מידבקת וההרמוניות מצוינות – הכל מתחבר יפה, במיוחד אחרי שנשלף הבנג'ו שבכלל לוקח את הכל מעבר לאוקינוס האטלנטי.

OSOG_Concert_2356_160604

לבסוף הם יורדים, OSOG ועולים מיד, כמו שמקובל ואז עוד שרשרת. קלה עד שנגמר החומר כפי שאומר אביטל תמיר והאורות עולים על האולם החם. הייתה הופעה מצוינת, כפי שאני אומר לאביטל שעומד בפתח חדר האומנים בדרכנו החוצה, מחכה לשמוע את הברכות והאיחולים. הנה, אני משאיר לכם את ה setlist שנגנב ברוב רגש לאחר שיצאנו את פתח מרכז ענב.

OSOG_Concert_2419_160606

אני הולך לשים אותם במעקב שלי. הם בהחלט ראויים לו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s