האם בני ברק בוערת? כן, בל"ג בעומר!

ל"ג בעומר עבר אצלי תהליך איטי ומסודר מאהבה לשנאה. כילד אהבתי אותו מאוד ובתור מי שגר על שפת יער אקליפטוסים עצום בשולי רמת גן אהבתי את הקטע של ללכת ולאסוף ענפים לתוך ארגזים (בתור ילד – הייתה החורשה מבחינתנו משהו שקול לאמזונס). רק בהמשך קריירת המדורות שלי הופיעה ההתקדמות הטכנולוגית של משטחי עץ. אח"כ הופיעו גיטרות, מגוון מצומצם של שירים שיודעים לנגן (הוטל קליפורניה, קצת פינק פלויד, שלום חנוך, שלמה ארצי) ובנות ליד המדורה, מה שהיווה שיפור משמעותי וטבילת אש.

כשבגרתי ולקחתי את ילדי למדורות של הגן, זה היה חמוד אבל מאורגן להפליא. במהלך כיתות בית הספר היסודי זה נעשה מאוס כשכמויות העץ הנשרף עברו לממדים מופרעים, הילדים הפכו מופרעים וההורים סבלו מהפרעה שהתבטאה בעוד יותר ארגון ושולחנות אוכל ומפעיל ומערכת הגברה וחוסר תשומת לב מוחלטת לילדים שלהם שאותם ניסיתי להציל מכוויה דרגה 16. כמתנדב קבוע לכל הפעילויות הייתי עולה, חזרה הביתה עם לחץ דם גבוה, עצבים והבטחה שבשנה הבאה הם יחפשו את החברים שלהם (לא עבד לי). לשמחתי ילדי בגרו ואני נפטרתי מעונשן של המדורות המאורגנות בחג הכי אקולוגי שלנו.

עכשיו אני חוגג את ל"ג בעומר ע"י אטימת הבית תוך כדי השמעת הערות נרגנות להפליא שלא ממש תואמות את גילי הכרונולוגי, אבל תמיד הקדמתי את זמני.

BeniBrakLagBaomer_2132_160525

כל ההקדמה הזו באה להאיר את העובדה שהשנה זכיתי להצצה למדורות ילדותי אבל באקסטרים. בבני ברק, עיר הקודש לעיתים נדמה כי הזמן פסק בה מלכת. לפעמים נדמה, כי הזמן לקח איזה פניה אחרת לפני שנים רבות מספור והמשיך משם הלאה למציאות דומה אך שונה לחלוטין.

"ומה מביאך אל תוככי בני ברק בלילו של הל"ג בעומר?", אני שומע את השאלה ועונה:

לפני זמן מה יצא לי לצלם באופרה הישראלית את האופרה "לה צ'נטרנלה" הלוא היא סינדרלה שעלילותיה מסופרות פה, ואז, במפגש שלאחר הצילומים, פנתה אלי יעל שישבה מולי וסיפרה שזיהתה אותי מהבלוג מה שכמובן הזין את האגו שלי יפה מאוד. דיברנו כמה פעמים שהרי עברנו את לה צ'נטרנלה יחד – הותכנו באש התרבות (כן, מטאפורות אש יחזרו כאן הרבה היום) והיא הזמינה אותי להצטרף כאורח לפעילות מועדון הצילום שהיא חברה בו, המועדון של דובי פיינר (תודה יעל ותודה לדובי).

זה היה משעשע לעזוב את ביתי שם חגגו ערימת בני נוער את ל"ג בעומר עם בוכטה של שיפודים ופיתות על האש – ההתפתחות הבורגנית של חג האש הישראלי, לחתוך בנסיעה את גוש דן הבוער כל הדרך מעוטף נתב"ג עד לפקקים של בני ברק.

ובני ברק?

היא בוערת!

BeniBrakLagBaomer_1981_160525

פגשתי את הקבוצה הנרגשת בפינת רחוב בבני ברק שהייתה חסומה יותר מהרגיל ומוארת באור כתום רך מכל עבר. אני מכיר את בני ברק לא רע. עבדתי באזור העיר ונהגתי לחצות אותה ועדיין אני עושה זאת בדרכי אל הספר שלי, ספר נעורי שגוזם את שערותי המאפירות מאז גיל 16. אבל בני ברק של ערב ל"ג בעומר היא שונה. אפילו בעיר שרגילה לחיות ברחוב ובכל שעה בשעות היום הרחובות מלאים בני אדם – זה יותר מהרגיל. כולם ממהרים. משפחות שלמות על כל טפן ממהרות למדורה המתאימה, לרחוב הנכון, לניגון המתאים ולנוסח המדויק. הפשקווילים מבטיחים גדולות ונצורות במירון ונראה שיש עוד כאלו שנזכרו ברגע האחרון ורצים להסעה למירון.

באנגלית ישנו ביטוי שקובע "so close yet so far away" וזה בדיוק המצב. זו בני ברק וזה ל"ג בעומר וזה קרוב גאוגרפית וזה חג שנחגג גם במסורת שלי אבל זה כל כך רחוק מבחינת חוויה, מבחינת כל היחס אל החג שזה מדהים שהניגוד הזה, המתח הזה מתקיים כל כך קרוב אלי.

מתחמים שלמים סגורים ובהם קהילות שונות מתאספות סביב משהו שהוא בין מדורה לאבוקה, ספוג שמן בערה ושרים בקול גדול, כמעט בטראנס, זמירות לל"ג בעומר . ביקשתי ממישהו את הנוסח ואפילו עם הדף ביד לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי ההגייה האשכנזית.

BeniBrakLagBaomer_1867_160525

הרעש מחריד אוזניים וההמון מתנועע וזז כגוש אחד. דובי הנהיג את צאן מרעיתו פנימה ללא מורא לצידם של רמקולים עצומים הפולטים מוזיקה לא מוכרת ברעש מחריש אוזניים. האברכים משני עברי המדורה, הנשים והילדים בצידיה השניים וכולם שרים, מחזיקים מעין שירונים בידיהם עם הזמירות.

BeniBrakLagBaomer_1884_160525

Zmirot 600pxלחצו לזמירות בגודל מלא

מצעיר ועד זקן, כולם שרים בדבקות. הילדים עומדים בקבוצות ענק ובוהים באש ובנו, שנראים כל כך שונים ומשונים שם, עם המצלמות והפוזות. ולמרות שציפיתי לפחות קבלה, לרוב האנשים לא אכפת שמצלמים, אלא רק כאשר אנחנו מפריעים.

BeniBrakLagBaomer_1875_160525

BeniBrakLagBaomer_1879_160525

יש משהו מהפנט בהמון הזה, בניגונים שלאוזן שלי, הלא מיומנת נשמעים ממש כמו מנטרה לא ברורה עם סיום חזק בסוף כל משפט. האברכים נעים יחדיו, כמו היו יצור אחד, ימינה שמאלה וקידה ישר ואחור.

ezgif.com-optimize

את הסיור המשכנו הלאה לחצר בית באחד הרחובות שם הופרדה הקבוצה. הנשים לא הורשו להיכנס, כפי שהורה שלט בכניסה אז הן המשיכו הלאה, למגרש מלא מדורות יותר קלאסיות. אנחנו, הזכרים נכנסנו לחצר קטנה, בינות לעמודים של בית מגורים, ושם חגו מעגלים של חסידים. כאן היו שני זמרים או MCים ששרו בדבקות מלהיבים את הקהל ואחד את השני. אוחזים זמירות בידיהם, פיזזו השניים ושרו לצלילי שניים נוספים שניגנו באורגנית וקלרינט.

BeniBrakLagBaomer_1907_160525

לצידם, מעגל גדול שסובב לו יד ביד בהתלהבות ובתוכו מעגלים קטנים בעיקר של ילדים. כמו ששרו שוטי הנבואה, "כל הילדים קופצים רוקדים". זה היה מגניב. היה קשה שלא להיכנס לקצב של הניגון, להחזיק את הראש יציב ואת העין צמודה למצלמה, מחכה לרגע הנכון (זו מצלמה דיגיטלית, אפשר ליצור עשרות ומאות רגעים נכונים ואז להיות נכונים לבחור 13 תמונות מ 300+).

מודה אני ומתוודה שקשה לי, פסיכולוגית לתקוע מצלמה בפרצופו של אדם כלשהו ברחוב. למרות שזו המהות של צילום רחוב, עדיין זה לא בא לי בקלות. איזה שהוא כבוד שטבוע בי לאנשים בצד השני, לפרטיות שלהם וכו'. אני מכיר את כל הטיעונים בעד ונגד אבל עדיין זה קשה לי. דובי חש בכך, וסחב אותי פנימה אל תוך המעגל.

BeniBrakLagBaomer_1944_160525

הנחתי את המצלמה למטה, צופה, מסתכל, סופג את האווירה ואת השמחה והניגון ובעיקר נהנה מהחוויה. אחרי שהקהל התרגל לנוכחות של הצלמים למטה על הרצפה היה קל יותר להרים את המצלמה אל העיניים ולנסות לתפוס את המתרחש.

המעגלים הופרעו כשהגיע מישהו עם ארגז של מעדנים שלא הכרתי וכל היופי הזה התפרק כשכולם החלו צוֹבְאִים על הארגז, כאילו היו בצום כל היום. סך הכל מעדנים שנראים קצת מפחידים מבחינת צבע וטקסטורה והעובדה שלא צרכו קירור.

BeniBrakLagBaomer_1936_160525

הילדים קיבלו את מנתם ושני הזמרים, הקל וג'קל חידשו את השירה והמעגלים חזרו להסתובב, יד ביד, סחור סחור.

BeniBrakLagBaomer_1951_160525

האנשים היו אדישים או ידידותיים. בעודי עומד שם ניגש אלי מישהו ובחיוך גדול שאל אותי:

איש: מזהה את המוזיקה?
אני: עכשיו שאתה שואל זה באמת נשמע מוכר, אבל לא מספיק
הוא: אלו כמובן לא המילים המקוריות אבל את לא יודע מאיפה?
אני: וואלה, לא יודע. מה זה?
הוא: (בחיוך ענק) זה טרנטינו מתוך ספרות זולה
אני: (בחיוך שמתחלף בתדהמה) נכון! זה מדהים וזה בדיוק זה. איך זה בדיוק זה קורה?
הוא: שששששש, הם לא יודעים מאיפה זה בא. אולי זה ניגון עתיק, לא?
אני: (מבט של פליאה עולה לי) איך זה כאן ואיך אתה כאן מכיר את זה, אם אתה מרשה לי לשאול?
הוא: (בחיוך עוד יותר עצום) אני מתל אביב, הייתי חילוני עד לפני שנה, שנתיים עד שראיתי את האור!
אני:
הוא:
אני: (לא יודע איך מברכים על חזרה בתשובה. מחייך כשההוא מתרחק)

BeniBrakLagBaomer_1894_160525

הקבוצה המשיכה לה הלאה, לחפש עוד אקשן בסמטאות הקטנות. היו מקומות שבהן נתבקשנו לא להיכנס ולא לצלם וכיבדנו את הבקשה. אני מניח שצלם יחיד היה פחות מפריע אבל כפי שאמרתי, אני באתי ליהנות ולחוות ולראות ואף אחד לא משלם לי על הפריים המושלם אז זה מקום פשוט יותר.

בני ברק עיר דחוסה להפליא. רק לשם השוואה בבני ברק צפיפות האוכלוסין היא 24,280 תושבים לקמ"ר ובתל אביב הצפיפות הממוצעת היא 8,229 תושבים לקמ"ר שזה אפילו יותר מה 6,790 תושבים לקמ"ר של ירושלים.

צפוף באוזן.

הסיכוי למצוא ככה סתם מגרש פנוי למדורות על שטח פתוח ומאוורר הוא אפסי. אבל כשיש כזה, יש בו מיליון מדורות. זה ממש שונה מסצינת המדורות המוכרת לי מעירי המעטירה. המדורות הן כמו של פעם – או שהן קטנות ואינטימיות הוא שהן מוקדים עצומים סטייל האינקוויזיציה הספרדית, גדולות באופן מסוכן.

השונה הוא ההעדר המוחלט של מבוגרים מהאזור. אין את הועד של הכיתה, ההורים המתנדבים ושאר מבוגרים אחראים יותר או פחות. יש 20 מדורות, 300 ילדים, רובם לבושים בחולצה לבנה מכופתרת  ומבוגר אחד או שניים. זה מפחיד אותי לראות כמה כמעט תאונות מתרחשות מול העיניים. אבל מצד שני, הלב יוצא אל הילדים הללו שזוכרים איך זה לשחק ערב שלם בלי אייפון הכי מתקדם בכיס. אתה רואה את הנהרה והאושר בעיניים ואתה מבסוט.

BeniBrakLagBaomer_2159_160525

מופעי זיקוקים משכו את עינינו. על שטח קטן וחולי עפים באוויר גיצים.

BeniBrakLagBaomer_2052_160525

ילד אחד, שהרבני שמו, עם פנים מרוחות באפר וזיעה מעיף גחלים בוערות באוויר עם את חפירה, סומך על בורא עולם שיעזור לו להימלט בזמן, לפני שערימת גחלים תנחת על ראשו. לא עוזרות הצעקות "תיזהר" והוא בשלו. ואתה לא יכול שלא להיות מוקסם מזה, למרות שכאבא בא לך לגעור בו ולזרוק אותו הביתה להתקלח ולישון. לא יודע את הסטטיסטיקה של כוויות בבני ברק בערב ל"ג בעומר אבל אולי יש שם איזו השגחה.

BeniBrakLagBaomer_2150_160525

הערב דעך לו כמו מדורת ל"ג בעומר. עשינו את דרכנו הלאה כשאנחנו רואים איך כל המתחמים שהמו מאות ואלפי אנשים רק לפני שעה, ריקים ורק המסכנים שנשארו לסדר אחרי כולם והילדים שממשיכים לרוץ בחולצות הלבנות והמכנסיים השחורים.

הודיתי ליעל ודובי ונפרדתי מהקבוצה, חוזר דרך סצינות מוכרות של כיבוי מדורות אל העשן הסמיך שעוטף את הבית והריח המוכר של עשן וזיעה לפני המקלחת.

היה לי לעונג ויעל הנציחה אותי, שם על הגדר, מחפש את הפריים הזה שלי, זה שישב שם וחיכה לי שאבוא עם הכיפה הגדולה, להסיר כל ספק שאני מכבד את סביבתי. לא יודע למה הבעת העצב והריכוז הזו אבל יפה לי כל הכחול הזו כשמסביבי בני ברק בוערת.

BeniBrakLagBaomer_1943_160525תמונה: יעל ארגוב

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Event, photography, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על האם בני ברק בוערת? כן, בל"ג בעומר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s