ברלין, הנה אני בא

זה מתחיל רגיל. מפעל ששולח אותי לחו"ל. גויים שצריכים כיוון מקצועי בחייהם, משהו שייתן להם משמעות ודרך להמשיך. אבל בברלין. שם עוד לא הייתי מעולם. בגרמניה עצמה הייתי פעמים רבות וגרמניה, על ההיסטוריה שלה נוכחת בחיינו ובארוחות ערב משפחתיות רבות, אבל איכשהו, לברלין לא הגעתי.

אני יכול לספר רבות על הטיסה לברלין שהתעכבה ונתקעה במינכן ועל הלילה ההזוי שהעברתי עם חבורה אקראית של ישראלים שנתקעו גם הם בשדה התעופה של מינכן, ועל השיחה הלילית המרתקת (באמת!) שהעברתי עם איש חביב, ד', איש מכירות של תותבים לפין. עולם מופלא ומלא חוויות הוא חיי ההייטק. אבל אני לא אספר. רק אומר שאחרי יומיים שבהם הנחלתי ידע רב תועלת לעשרות של אנשים שבוודאי חשו שחייהם שונו מן הקצה אל הקצה, נורית פסעה דרך מפתן המלון, המחשב נסגר ועברנו לשלב ב' של תוכנית האב!

חופשה בברלין!

פעם ראשונה לשנינו. הפעוטות הושארו בבית, כמו מקולי קאלקין בשעתו ואנו פצחנו בגילוי הבירה הגרמנית המתחדשת. העיר שחומה חילקה אותה, שחוברה לה יחדיו וחזרה להיות הבירה ההיסטורית כפי שרבים ציפו וקיוו, הקורבנות ששילמה העיר, על הצלפים הירדנים שצלפו לרוחב… אופס, התבלבלתי עם עיר אחרת שחוברה לה יחדיו.

Berlin_1228_160410פאקינג קר ליד ה East Side Gallery שם מוצג הגרפיטי שעל החומה

אני מודע לכך שיש אנשים שחוזרים שוב ושוב לברלין ויש כאלו שלא חוזרים ופשוט נשארים שם. אני לא מתיימר להביא גילויים חדשים ויש בי אפילו כוונה לכתוב עוד פוסט עם כל המקומות והדברים שאנחנו מצאנו, אבל לנו היה מדריך שהוביל אותנו בנבכי העיר, שמח לחזור למציאות שהכיר.

הכירו את הילד הנס גְרוּבֶּר (Hans Gruber) שנולד בגרמניה,עקר לישראל אבל לפי החיוך הרחב, רואים שהוא שמח לחזור. הוא ליווה אותנו בטיול בעיר, תמיד מחייך ואופטימי.

Berlin_0974_160408

מה אומר ומה אספר – ברלין אכן ראויה לשבחיה. זה כמו לעמוד בשער של לונה-פארק ענק ולדעת שלא תספיק לחוות את כל המתקנים, כמו להציץ לתוך ג'לטריה איטלקית ולהבין שגם אם תטעם מחצי הגלידות, יש עוד המון טעמים שלא תחווה או כמו לקום בבוקר בברלין ולא לדעת איפה להתחיל.

מודה אני שלא התכוננתי כראוי. לא קראתי מראש יותר, לא תכננו, לא בנינו לו"ז כמו שראיתי אחרים ברשת עושים, לא ידעתי את הטופוגרפיה, לא הכרנו את המקומות והכל מראש. בניתי על יכולת הקריאה המהירה שלי וניסיון העבר בלהיטמע בעיר זרה במהירות. אז אני יודע עכשיו שיש עוד המון דברים שלא חווינו אבל מהביקור הראשון שלי, שלנו, בברלין אני מבין שרק נגענו ואולי במקומות מסוימים ירדנו לעומק אבל יש עוד המון מה לעשות, לראות, לחוות לטעום ולהתרגש – אבל יהיו עוד הזדמנויות, אני מקווה.

Berlin_1052_160408הנס גרובר לא יודע נפשו משמחה למראה הקארי וורסט העסיסי

בהכירי מקומות אחרים, חשדתי שיש סיור חינמי להכרה ראשונית של העיר. בכל עיר גדולה היום, כולל תל אביב, יש סיורים שיוצאים מנקודה קבועה בזמן קבוע והרעיון הוא שיש מדריך (לבוש בחולצה ירוקה בסנטיאגו מול ארמון המונֵדה, אוחז מטריה אדומה בברלין לפני שער ברנדנבורג, יושב עם טי-שירט אדום לפני מגדל השעון ביפו, וכו'). אתם תשלמו לו בסוף הסיור לפי כמה שמצא חן בעיניכם. ככה על המדריך להתאמץ ולתת את כל מה שיש לו. לא אהבתם אותה, לא יהיה לה כסף לבירה בסוף היום.

יצאנו לסיור החינמי שהוביל הולנדי חביב עם זקן בשם לואיס (לא לזקן, לאיש קראו לואיס). עם תואר שני בהיסטוריה, קסם אישי רב ונסיון של יותר משמונה שנים הוא הוביל את הקבוצה המגוונת משער ברנדבורג והלאה. לעשות את זה יותר משעשע, על המצלמה הורכבה עדשה של 35 מ"מ וזהו – הכל צריך להיכנס בפריים מוגבל, בלי זום ובלי נעליים. לאחר כל סדנאות האופרה, גם שחור לבן מזדחל לו פנימה.

Berlin_1029_160408

אנדרטת הזיכרון  ליהודים הנרצחים של אירופה (או כפי שהיא מכונה במקומותינו, אנדרטת השואה) הייתה מפתיעה.

Berlin_1031_160408

השטח העצום הזה עם הבלוקים המונוליטיים שאתה הולך ביניהם ושוקע לאיטך מעיק עליך. בשקט שלה, במונוליטיות הקרירה של הגושים האפורים שנראים אחידים במבט ראשון אבל אתה רואה את השינויים הקטנים ולמרות הכל, זה גורם לך לחשוב על הנושא אפילו שאנחנו מגיעים עם מטען וידע מוקדם בתחום.

Berlin_1040_160408מחייך חיוך קטן למרות המועקה, אולי כי זו הפעם השנייה והתרגלתי?!

מה שמעניין בסיור זה הסיפור של ברלין שחולקה לה יחדיו והחיים בעיר שלפני ואחרי החומה. ערב קודם לכן, בעוד נורית עושה את דרכה לרוחב אירופה הקלאסית ישבתי לארוחת ערב עם פרנץ, גרמני מבוגר שעובד איתי והוא סיפר קצת על החיים בברלין המחולקת, כפי שחי אותם ואיך היה צריך לחצות כל פעם, מטעם החברה הגרמנית בה עבד לצד המזרחי, כשהוא לא יודע אם יוכל לחזור בשלום בגלל איזה גחמה של שומר גבול.

Berlin_0812_160407הנס ליד בנין רשות המיסים, שנבנה על ידי הנאצים כמטה החיל האוויר ונשאר מפחיד ומסיבי גם היום בווילהלמשטרסה 97

הסיור של לואיס לקח אותנו ושיקע אותנו לאט בתוך העיר, ההיסטוריה שלה וגם נתן לנו תובנות קטנות שמכוונות את הראש למקום ולזמן. גם על הגרמנים עצמם והעיר והחומה ומה להזמין במסעדה ואיזה שוק שווה ואיפה לחפש מה. המרכז מנוקד בקבוצות מבקרים שעושות מסלול דומה ושאר אטרקציות כמו סיור במכוניות טרבנט (Trabant) מזרח גרמניות מסריחות במיוחד (בשל מנוע שתי הפעימות ששורף גם שמן)

Berlin_0815_160407

 

להשלמת האימרסיה בעיר ולהגדלת העומס על הרגליים הדואבות לאחר הסתובבות רצופה כל הבוקר שבנו לשער ברנדנבורג ולסיור Alternative City Tour שהובילה אוסטרלית חביבה בשם לוסי שגם היא, כמו אחרים באה לבקר ונתקעה בעיר.  הסיור דילג וזינק לו ברכבת בין האזורים היצירתיים יותר של העיר, לאמנות רחוב, למחאות, לסקווטים (פלישה לבניין נטוש) ושאר מקומות שנוצרו באזור הדמדומים של ברלין המחולקת שאוחדה לה יחדיו.

Berlin_0829_160407אומנות רחוב בחצרות הפנימיות של Hackescher Markt, תרבות נגד ממש מול תרבות הבעד של Uniqlo

עם לוסי ומדריכה נוספת עקבנו אחרי האנרגיות החופשיות שזורמות דרך העיר, מהאמנים ואלו שחיפשו דיור זול ומצאו את דרכם לברלין המערבית של המלחמה הקרה, שם קיבלו סיוע בדיור ושאר בונוסים והקימו להם חיים אנרכיים ויצירתיים ומה שקרה להם אחרי נפילת החומה. כמו בכל מקום אחר בעולם (אולי לא במדבר הקלהרי, אבל חוץ משם בכל מקום אחר) המגניבים מאתרים מקום זול ושווה ומתיישבים בו – חוקית או לא. ואז הבורגנות (זה אני, כן?!) מתלהבת ומגיעה ומתיישבת חוקית ולאט לאט השכונה נעשית יותר מסודרת ואז המגניבים כבר לא יכולים לסבול את מחירי הדיור ומחיר המילקי ופשוט מדלגים למקום אחר בעיר וכך הלאה.

זה ילדים, נקרא ג'נטריפיקציה.

Berlin_0825_160407לוצי הקטנה המתעללת בחתול שלה ברחבי העיר – אומנות רחוב של El Bocho

אבל קורים עוד דברים בדרך. המגניבים שגרו בתקופת המלחמה הקרה באזור Mitte עזבו אותו לטובת הבורגנות ונדדו אל Friedrichshain התברגנו קלות, נולדו להם ילדים (כי כמה אפשר להתאמן) ועכשיו הם עדיין רוצים יצירתיות ומגניבות אבל אם אפשר שיהיה ממול איזה גן משחקים ואולי איזה בית קפה קטן ונחמד ליד ואם אפשר, אז גם כמה חנויות לבגדי ילדים (אבל אורגניים וסבבה וללא הסללה מגדרית בבקשה!).

ותמיד מגיע דור צעיר ויצירתי שלא אכפת לו אם המים החמים זורמים והחלונות בסדר והוא ממשיך הלאה במגניבות ועובר לאזור חדש והכי משעשע בברלין היא העובדה שיש המון מקומות נטושים באמצע של הצנטרום. בנינים גדולים שהולאמו ע"י ממשלת גרמניה המזרחית ועם הנפילה עומדים בשיממונם בלי שיהיה ברור של מי הם. לוסי לקחה אותנו למקומות כמו Kopi 137 שהוא סקוואט ידוע שאוכלס בצורה בלתי חוקית ב 1990 עם נפילת החומה ונבנתה בו קהילה עצמאית שמספקת את כל צרכיה. למרות שהבעלות על הבניין ידועה ומוכרת והבעלים אף ניסה לפנות את המתגוררים הם חיים שם עדיין לאחר שמאבק מתוקשר הצליח לבנות מערכת משונה של אמון והם מורשים להישאר שם עד 2038.

Berlin_0868_160407האיש הוורוד, העגום  והמוחה נגד תרבות הצריכה של Blu בשכונת  Kreuzberg.

אני מודע לכך שברגע שסיור תיירים מסחרי לוקח אותי למקום – אני חלק מבעית הג'נטריפיקציה ולא הפתרון אבל באמשכ'ם, כשאני אתגורר בברלין, אגדל זקן, קרחת, אופני פיקסי צבעוניות ושאר סממנים אז ארשה לעצמי ללגלג על התיירים שלא מודעים לוייב האמיתי. אבל אני תייר, ואל תבכי לי ילדה.

למתקדמים, הנה מאמר קצר אך מרתק של לוץ הנקה (Lutz Henke) שעבד עם Blu (זה שכאן למעלה) על כמה מהדוגמאות הידועות של אמנות רחוב ב Kreuzberg לאחר שמחקו אותן כמחאה על זה בדיוק.

הסיור הזה, תיירותי ובורגני ככל שיהיה פתח לנו את העיניים והראש. עברנו ליד בית עץ באמצע הרחוב. התברר לנו שזה מקום ידוע, בית העץ של אוסמן קאלין (Osman Kalin – Baumhaus an der Mauer)  שפשוט נברא, יש מאין, בצמוד לחומה כאשר מהגר תורכי חביב החליט להתחיל ולגדל ירקות בשטח שהיה לימבו אמיתי – שייך רשמית למזרח גרמניה אבל נמצא בטריטוריה של מערב ברלין, רק בגלל שהחומה לא נבנתה לפי המפה אלא התעקלה לה תוך שהיא יוצרת אי קטן של אדמה שלא שייכת לאף אחד. הוא המשיך וזכה גם למעמד מיתולוגי בעיר שבה היוצא מגדר הרגיל הוא הרגיל.

Berlin_0854_160407בית העץ של אוסמן קאליו בשכונת קרוזנברג, אי קטן בליבה של עיר

Berlin__160407אסטרונאוט מרחף לו מעל שכונת קרויזנברג (Victor Ash – Mariannenstrasse, Kreuzberg)

אבל לא רק תרבות מצאנו. בעקבות ההמלצה החמה של א' שמעיד על עצמו שהוא אוכל ברמת תחכום של ילד ובעקבות ההמלצות החמות של כל המדריכים באשר הם, סיימנו את היום הרשמי בפסטיבל אוכל רחוב הנערך כל יום חמישי בשכונת נויקולן ב Markthalle Neun שפירושו אולם שוק מס' 9 (בכלל, גילינו בברלין שהגרמנים מעניקים שמות מאוד פרקטיים לכל דבר. אין מקום למטאפורות או דימויים). אולם הומה אדם עם בסטות שמוכרות רק טעים (וגם שני ישראלים שמוכרים מלאווח עם רסק וביצה לגויים). די מהר הבנו את העסק, תפסנו לנו פינת ישיבה וכל פעם אחד ישב והשני הלך לצוד אוכל לפי בחירתו ממקום אחר על פני כדור הארץ. ביחד עם כמה בקבוקים של בירה צוננת – האושר היה מושלם.

Berlin_0895_160407שוק אוכל רחוב ב Markthalle Neun כל יום חמישי בערב

הדבר היחיד שאפשר לומר שהכינונו מראש היה ביקור החובה בכיפת הרייכסטאג. כמו שאמר אברהם אבינו, כל יהודי צריך כיפה. בנין הרייכסטאג, הלוא הוא מושב הפרלמנט הגרמני הוא כמו טנדר טויוטה היילוקס. חבטו בו שוב ושוב, שרפו אותו, הפציצו אותו, ירקו עליו, החליפו בו חיתולים ולאחר האיחוד הוחלט על שיפוץ. הבריטי נורמן פוסטר הוא זה ששיפץ את המבנה, תוך שהוא משמר את החזיתות ההיסטוריות ומחליף הכל בפנים כולל כיפת זכוכית איקונית הזהה לכיפה המקורית של המבנה.

Berlin_0789_260407הנס גרובר מציג: כיפת הרייכסטאג משער ברנדבורג

כאן נורית נהגה באחריות והזמינה לנו תור מראש, כמו לרופא. נכנסים באתר שלהם ומזמינים תאריך ושעה ואז אין תורים ואין כלום. אנחנו פשוט פסענו פנימה ולאחר בדיקה בטחונית היינו בפנים עם האוזניות והמדריך האלקטרוני.

פְרֵי ותור (Frey and Thor) האלים האחראיים על מזג האוויר הטוב ועל הסופות והברקים היו לצידינו. למרות בוקר קריר ומעונן, השמש יצאה והשמיים נראו כמו בפתיחה של הסימפסונים. כיפת הזכוכית השקופה אכן מרהיבה קשות ורק לידה אתה שם מבין את הגודל שלה.

Berlin_0936_160408

שווה הביקור. נוף מרהיב נשקף לכל כיוון, אתה הולך לאיתך בספירלה, מטפס אט-אט כשברלין נפרסת מסביבך, חמים ונעים לך ובאוזניים איש עם קול ערב מספר לך מה אתה רואה. והכל חינם על חשבון ממשלת גרמניה, כולל מים מינרלים משובחים בכניסה בכוסות חד-פעמיות שהן ממש חוויה חד פעמית.

חובק אתה את אשת חיקך (לא מוכרחים, אבל לי זה יצא ככה) צופה אל העיר שחוברה לה יחדיו ויודע שיש לך עוד כמה ימים של חופש, בירה, אוכל טוב, בלאגנים ושאר שטויות.

Berlin_0946_160408

הכיפה היא מעשה מופלא של אדריכלות מודרנית. כל כולה בנויה סביב משפך של אור, מבנה של זכוכית ומראות המוביל את אור השמש אל אולם המליאה. "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", אמר לואי ברנדייס, המשפטן האמריקאי והשקיפות הזו של הכיפה וגג המליאה אכן מציגים את הדמוקרטיה הגרמנית במיטבה. כולל תריס ענק שעוקב אחר השמש ודואג שכל הלבנבנים האלו לא ישתזפו יתר על המידה.

Berlin_0975_160408

הגדולה של המקום נמצאת בראש הכיפה, שם יש פתח עליון בכיפה ומולו פתח פליטה למערכת האיוורור של הבניין כולו. איך הגשם לא נכנס? יש הסבר באוזן שנשמע מעולה אבל רק אם הגשם הגרמני נופל מסודר ולא כמו הישראלי שנופל לו בערימות מכל כיוון.

Berlin_1018_160408

מה הכי שווה שם? נשכבים על בסיס הפתח, על ספסל עץ מעוגל התומך בחמימות בגב, אור השמש מחמם את הפנים, ספסל העץ והמתכת מחמם את התחת בזמן שבלונדיניות גרמניות מטופפות להן במעלה המסלול ויש המיה כזו של אנשים ומקלות סלפי. אני מוכן להישבע שנמנמנו שם ככה לשנ"צ קצר שהכין אותנו ללילה של זחילת ברים ומסעדה איטלקית טובה באזור פרידריכשיין-קרוזנברג (ברחוב oranienstrasse וסביבותיו מספיק מה לשתות ולאכול)

Berlin_1073_160408ייזכר לטובה הבר/ברסרי ORA המצוי במה שהיה פעם בית מרקחת מיושן על כל התפאורה וקוקטיילים שווים. הם רקחו עבורנו כמה דברים טובים שפעלו באופן די מיידי והעלו את סף השמחה שלנו.

באופן משונה את הערב סיימנו בבית מרקחת אחר (אולי זו אופנה עכשיו?!) שגם הוא הוסב להיכל אלכוהול אבל יותר על הקצה  הלוא הוא Die Apotheken Bar שם שמחנו לקבל טיפול מונע שהרי ידוע שאלכוהול הוא מחטא מצוין ועל מנת להימנע מכל מיני מחלואים וחררות צריך לנקוט בפעולה רצינית ולהכניס קצת אלכוהול למערכת עד שרמת הדם במערכת האלכוהול תגיע לתוצאה הרצויה.

לפחות לא צריך לנהוג ומערכת התחבורה הציבורית בעזרתו החביבה של גוגל יעילה להפליא.

החיבור הזה בין מגניב וחיי לילה לחיי בוקר אינטליגנטים הביא אותנו אל אי המוזיאונים. גם אם אינכם חובבים את הז'אנר, מוזיאון הפרגמון אכן שווה.

Berlin_1077_160409

שער עִשְׁתַ‏ר (באשורית ܕܵܪܘܲܐܙܲܐ ܕܥܵܐܫܬܲܪ, לקוראים האשורים של הבלוג – אני יודע מי אתם וגאה בכם!) הוא פשוט השער בחומת בבל שהוביל פנימה. אותה בבל מהתנ"ך, עם המגדל והכיבוש של יהודה וגלות בבל – הנה השער והוא נראה מדהים!

Berlin_1106_160409

כל החיות והאריות והגריפונים וכל השער המונומנטלי הזה – מרשים גם אם אתם לא ממש בקטע ובאתם רק כדי לעמוד בלילה בתור בכניסה לברגהיין.

יש לנו, לי ולנורית דיון שלם, כל פעם שרגלנו דורכת במוזיאון אירופי שכזה, המלא בעתיקות "שחולצו" מאזורים אחרים בעולם. זה נראה כהמשך לקולוניאליזם ולפטרונות האירופאית (אך לא רק להם – התורכים עדיין מחזיקים בכתובת השילוח הירושלמית). לוקחים את הקצפת שבקצפת ממקומות שונים בעולם ומביאים אותם לברלין (או לונדון, או פאריז וכו'). זהו שוד עתיקות ממוסד!

אבל…

זה מאפשר לאנשים לראות דברים שלעולם לא יגיעו אליהם ובעיקר מציל את העתיקות, כמו למשל את שער אישתר מידי דאע"ש שכן כל הדברים האלו ישבו להם במדבר העירקי או בסוריה במדבריות.

אבל…

גם בפרתנון שבאתונה חסרים פסלי שיש רבים ופיתוחי שיש מהכרכובים שעל המקדשים. לורד אלגין הבריטי לקח אותם (הנה, כאן מסופר הסיפור בביקור שלנו במוזיאון ההוא). אבל שם אין צורך להציל כלום משום דבר וזה יותר ביזתי מהצלה של פיסת תרבות חשובה.

ולסיום הדיון האין סופי הזה, סיפור אחד קטן (אם הגעתן עד כאן, אז למה לא). ליד הקירות המעוטרים הבחנתי בצוות צילום. פניתי להכי בלונדינית ושאלתי מה קורה כדי ללמוד שהם צוות של תוכנית תחקירים שעושים כתבה על יוזמה של מוזיאון הפרגמון להביא פליטים לראות את המוזיאון. מביאים פליטים מעירק לראות את עתיקות בבל. המדריכים הם פליטים בעצמם שעברו הדרכה. כיון שחלק מהפליטים הם גם האליטות שנמלטו אז יש שם אנשים עם ידע ושפה.

מתברר שהפליטים ממש מתרגזים כשהם רואים את המוזיאון. "זה שלנו!", ה אומרים, "זו המורשת שלנו שגנבתם ושמתם פה במוזיאון!". אבל עם הסיבוב וההעמקה הם משנים בד"כ את דעתם – "טוב שהעברתם אותם למקום בטוח", הם ממשיכים, "זה לא היה שורד במיקום המקומי – היו שודדים, מפוצצים או סתם לא נותנים להגיע".

גם שער השוק ממילֵטוֹס נמצא כאן, כפי שמציג הנס גרובר באושר רב. גם השער העצום הזה, נלקח מהעיר מילֵטוֹס שנמצאת היום בתורכיה.

Berlin_1059a_160409

שוב. זה פשוט מרשים ויפה. כמו שאר העתיקות של מסופוטמיה. אפשר להעמיק במוזיאון ולעבור מוצג, מוצג באיטיות ואפשר גם לסרוק אותו בשלווה ורק להיעצר איפה שיפה ומעניין. איש הישר בעיניו יעשה.

Berlin_1100a_160409-2

ואם טרחנו והגענו לאי המוזיאונים ורכשנו כרטיס, האם לא נלך לראות את המלכה המצרית נפרטיטי? בסמוך לפרגמון נמצא המוזיאון החדש (Neues Museum) שבו יש את האוסף המצרי. את פסל ראשה של המלכה נפרטיטי כולם באים לראות, כמו את המונה ליזה בלובר ושם אסור אפילו לשים את היד על המצלמה. הפסל המפורסם אכן יפיפה אבל חוץ ממנו יש שם אוסף מטורף של עתיקות מצריות הכולל את "האיש הירוק", פסל של ראש באבן ירוקה שהוא כל כך מרשים במודרניות שלו שאפילו אם היה נוצר היום, הוא היה מדהים. אבל הוא בן מאות ויותר שנים ולכן עוד יותר נפלא.

בכלל, התצוגה המצרית מטורפת ומציגה דברים שלפחות לי הרימו גבה לגבי היכולת הטכנולוגית והאמנותית של המצרים שציירו רק שטוח אבל הוציאו דברים כמו ראש הנסיכה הזו תחת ידיהם.

Berlin_1137_160409

אבל די מהר נגמר לנו. כל כך הרבה דברים יש לראות, כך שכבר נמאס לנו וליבנו נעשה גס אל מול יצירות מופת מדהימות.

לפני שיצאנו את המוזיאון פניתי לנורית ואמרתי – "כל שלטים במוזיאון מציגים את פסל נפרטיטי באדום וגם עוד משהו – כובע הזהב. בואי נמצא אותו, נסמן X עליו ונמשיך. בדיעבד, זו התגלית שלי במוזיאון. את פסל נפרטיטי הכרתי וידעתי למה לצפות. הוא חלק מתמונת העולם שלי, מדהים ככל שיהיה. לכובע הזהב פשוט לא הייתי מודע והוא גם לא ממש התאים לי לתפיסת העולם שלי. הוא שבר לחלוטין את מהלך ההיסטוריה כפי שאני תפסתי אותה.

כובע זהב בגובה של 75 ס"מ ושוקל 490 ג' שזה כלום ומעיד על יכולת גבוהה. הכובע הוא מתקופת הברונזה, כלומר ששאר המוצגים הם גרזיני מתכת עלובים ושאר חפצים עילגים. עליו יש עיגולים שונים שמהווים לוח שנת שמש ושנת ירח מאוחדים. כיון ששני לוחות השנה, השמשי והירחי מתאחדים כל 19 שנה הכובע נעשה עוד יותר מדהים. זה אומר שמישהו היה צריך להבין שיש מחזוריות – זה לוקח כמה דורות ואז לתעד את המחזוריות שלוקחת 19 שנה, בלי כתב או Outlook. זה פשוט חפץ שלא ברור לי איך הוא משתלב בהיסטוריה האנושית. זה פיסת ידע וטכנולוגיה שלא ממש שייכת לתחילת הציביליזציה 3200-600 BC. הכובע קסם לי כל כך ששכחתי לצלמו ואני מגיש צילום של מישהו אחר.

Berlin Golden Hat By Philip Pikart (Own work) [CC BY 3.0], via
Wikimedia Commons

אבל גם קניות זה ברלין ופה לא אלאה אתכן. רק אומר שאזור הקניות הידוע, Ku'damm קצת מייגע אם לא באתם בראש של קניות אבל אחרי מספיק ניסיונות הראש מסתדר לכיוון. גם אם מדובר בחנויות מוכרות ברמה זו או אחרת. הנס גרובר מאוד התרשם מהחנות של לגו והמוכרים בחנות לגו היו מזועזעים מהצלם בהיכל בדמות ילד פליימוביל בהיכל הלגו.

Berlin_1147_160409

Berlin_1149_160409הנס גרובר לא מאבד את הראש

היו עוד המון מקומות לאכול, לשתות, לקנות ולבלות. היו שווקי פשפשים שם נמצאו חברים להנס, דמויות פליימוביל יד שנייה, חלקן הגדול וינטג'י עוד מ 1974 שהביאו לי אושר רב ונקווה שבקרוב יקבלו את הבימה שלהם. היו רחובות שלמים בשכונות מגניבות עם גלריות, חנויות מגניבות, מקדשים שונים לחפצים שאני ממש חייב, גם אם אני לא יודע עדיין למה, היכלים לטי-שירטים מעולים ושאר ירקות.

Berlin_1242_160410

אחת החנויות היותר יוצאות דופן הייתה זו – Aufschnitt Berlin בפרידריכשיין. ברגע הראשון, זה נראה כמו עוד קצבייה, עוד אחת מיני רבים שחלפנו על פניה. אבל מבט שני מבין שאין פה שום בשר. הכל זה כריות.
Berlin_1189_160410

כל המוצגים המונחים במקררים גדולים הן כריות. נקניקים, סטייקים, נתחים – הכל מבד. זה נראה מעולה ולצערנו הרב היה סגור.

Berlin_1190_160410

לסיום, חוויה אחת אחרונה, מפתיעה ומשעשעת. לקראת סוף הביקור, ערב יום ראשון שוטטנו קלות בסמטאות רובע Mitte כשלפתע ראיתי תור. חצר קטנה ואנשים הממהרים להתיישר אחד אחר השני. מיד נעמדנו בתור, מנסים לברר מה קורה. כשהתור התקדם נודע לנו כי למעלה נמכרים כרטיסים וכי מצבנו טוב. לקח זמן נוסף לגלות מה מציג.

שלישיית Luz y Sombra, כך נאמר לנו, תופענה בנגינת טנגואים של מלחין הטנגו הארגנטינאי אסטור פיאצולה. עד כה נשמע טוב ובטח ובטח כשמיקומנו בתור מעולה. בהנאה השמורה לישראלים הסתכלנו ברחמים מהולים בפטרונות על כל עלובי הנפש שהגיעו אחרינו, בטח ובטח כשהם יודעים בדיוק למה באו.

האולם בקומה השניה של clärchens ballhaus נקרא פשוט אולם המראות או Spiegelsaal. אולם נפלא שנבנה במלוא הפאר במאה ה19 ועמד ריק 60 שנה, הולך ומתפורר, כשכל התפארת שלו נשחקת. ההחלטה להשאיר את הדקדנס הזה הייתה נהדרת והאולם נותן תחושה של הוד ישן

Berlin_1299_160410

. הקהל היה שילוב של מבוגר באלגנט מאופק של שמלות ושרשראות פנינים לצעיר ואקלקטי של זקנים היפסטרים וסקיני. אל האולם פסעו שלוש עלמות גרמניות המנגנות עלי כינור, פסנתר וקלרינט שנתן לטנגו הארגנטינאי נופך כלייזמרי משעשע.  אפשר לשמוע אותן באתר שלהן, כאן (כולל תמונות מוצלחות מהאולם)

Berlin_1287_160410

חציו הראשון של הקונצרט או הופעה היה מרשים ונהדר – אני אוהב טנגו, במיוחד כשמסבירים לי עליו בגרמנית שוטפת שאיני מבין, במיוחד כשהקהל כולו סביבנו, פורץ בצחוק משחרר. אבל הטעות שלנו הייתה שלא ברחנו בהפסקה כי החלק השני היה ניסיוני ומייגע.

חמישה ימים ביקרנו בברלין.

הספקנו המון ולא הספקנו כלום. גירדנו עמוק לתוך מרקם העיר ולא ממש השארנו שריטה עליה. יש מקום לעוד זמן בברלין, עוד דברים לראות, לאכול, לשתות, בוודאי לקנות והכי חשוב – לחוות את האנרגיה הנהדרת של העיר הזו. אני אולי נשמע קלישאתי, אבל זה הבלוג שלי ומותר לי.

Berlin_1199a_160410

הישארו לפוסט הבא לרשימת הכתובות והמציאות שלנו ושל אחרים בברלין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Playmobil, Thoughts, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s