חיי שמפניה – קצת תרבות בלונדון!

עמדתי ובהיתי בקיר הסירים.

לקח לי כמה שניות להבין מה זה. כשפסעתי פנימה לחדר חשבתי שאלו לוחות שעונים, גלגלים או ג'אנטים של רכב. רק מקרוב ראיתי שאלו הם סירים.

אחר כך קראתי שאת הקיר יצרה האמנית הסעודית Maha Malluh וכשהבנתי ששם היצירה הזו, התלויה על הקיר בגלריה סאצ'י הוא  Untitled (Food for Thought series), 2016 זה היכה בי.

ChampagneLifeLondon_114638_160126

233 סירים. כולם מפויחים, עם מרק שגלש, עם אורז שלא ירד בזמן מהאש, מאש מדורה או אש גלויה, אש לא מבויתת או סתם סיר שעבד המון זמן.

ChampagneLifeLondon_114923_160126

אלו הן המון נשים שהאכילו המון משפחות. הן האכילו יותר מאלף איש. ונשרף להם האוכל מדי פעם. הן עבדו מעל להבות שפייחו את תחתית הסירים, חלקם סירי ענק, לא למשפחה קטנה שאנחנו מכירים אלא למשפחות גדולות אולי לאירועים.

כל הסירים האלו הן אלפי ועשרות אלפי שעות של מאמץ, של ניצול, במקום שאין לנשים יותר מדי זכויות (סעודיה), בוודאי לא לנשים שעומלות על האוכל.

ChampagneLifeLondon_115017_160126

אבל מצד שני, יש פה גם אלמנט של האכלה, של טיפול והזנה ואולי גם העצמה נשית – הנה קבוצה של נשים שדאגה למאות ואולי אלפי אנשים לארוחות יום-יום. כל זה מהכותרת Food for thought.

את הסוס לא הבנתי.

עמדתי והסתכלתי עליו, משועשע לגמרי.

אבל לא הבנתי.

ChampagneLifeLondon_114720_160126

הפסל הזה, של סוס מפוחלץ, ספק עומד ספק טובע בבלון כחול שנראה רך אבל הוא קשה כמו שרף, מושך המון תשומת לב. יש לסוס הבעה משונה אבל הוא פחות מסביר את עצמו. הפסל הוא של האמנית Soheila Sokhanvari האירנית ושמו  Moje  Sabz מתייחס ל"תנועה הירוקה" (אני מאוד אוהב מנה פרסית שנקראת חורשט סבזי שהיא ירוקה גם אז אני אניח ש Sabz זה ירוק) שניסתה למרוד בשלטון האירני ב 2009  והכדור הטורקיז כאילו מסמל את התקווה שהאוויר יצא ממנה והיא תוקעת את סוס המהפכה (אני באמת מנסה פה, אבל זה לא בא לי בקלות!). יש גם חמור עיסת נייר עקוד בחדר, ביצירה שנקראת חמור ירושלים, Jerusalem Donkey, של האמנית הקנדית Mia Feuer, שנוצר בעקבות ביקוריה במחסומים שבין ירושלים לשטחי הרשות הפלסטינית. וכל זה רק בחדר הראשון של התערוכה!

ChampagneLifeLondon_115101_160126

בכל מקרה הסוס  הטובע בכדור מככב ברוב בכרזות והכתבות על התערוכה שנקראת ‘חיי שמפניה’ או כפי שהמקומיים מעדיפים Champagne Life  בגלריה סאצ'י בלונדון.

הגלריה שיושבת לה בבניין יפה באמצע שכונת צ'לסי היוקרתית בלונדון שייכת לאיש הפרסום צ'רלס סאצ'י ולכבוד שנתה ה30, יצאה עם תערוכה שכל כולה אמנות נשית, אבל לא כאלו ידועות ומוכרות, אלא 14 אמניות מכל העולם. אני לא ממש מומחה אמנות ולא ממש מתיימר להטיף כאן אבל לא ראיתי קשר בין היצירות פרט לעובדה שהשלטים בצד אמרו שזו אישה שיצרה את זה.

אבל, התערוכה ממש יפה והבניין על 15 האולמות שלו הוא בדיוק בגודל הנכון כך שבשנייה שמתחילים להתעייף, זה נגמר ויש חנות מגניבה.

לאמנית הסרבית Jelena Bulajić מוקדש חדר משלה, עם פורטרטים עצומים של אנשים קשישים. בתחילה חשבתי שאלו תצלומים המוגדלים לגודל עצום

ChampagneLifeLondon_115705_160126

אבל כשהתקרבתי הבנתי שזה ציור מטורף והשלט הקטן הסביר לי שהיא מציירת עם שמן מעורבב עם אבק אבנים – אבקת גרניט, שיש, גיר ושאר מינרלים. מקרוב, זה נראה כמו מפת דרכים של קמטים ושנים שחלפו. אולי זה מה שרצתה לומר על זיקנה. אבל הפרטים הם מטורפים, כולל ההשתקפות בזכוכיות המשקפיים.

ChampagneLifeLondon_115715_160126

Jelena Bulajic x400

ואולי זה סתם מיומנות טכנית שמונחת על הקרנת צילומים על קנבס עצום?

לא יודע ולא עוסק בביקורת אמנות, אבל עדיין החדר מרשים, במיוחד בשל הגודל העצום של הפורטרטים הללו והיכולת שלך לגשת עד שאפך נוגע בבד (זה גלריה של כבוד, אין מחסומים או שומרת בנעליים אורתופדיות שתעיר לך).

הנה דוגמא מהאתר של האמנית לגודל של התמונות               2015 Photo by Jelena Bulajić

ואם בתערוכה נשית בלבד הגודל כן קובע, אז אולם נוסף, למעלה, לקראת סוף התערוכה ממש מביא אותה בגודל

 

ChampagneLifeLondon_122714_160126

בחדר אחד יש סליל חוטים ממש ממש גדול.

אין לי מושג מה הוא מסמל אבל הוא מאוד משעשע ולידו יש כדור צמר שכזה – שניהם עשויים מחוטי נחושת דקים כעובי שערה.

ChampagneLifeLondon_122302_160126

שניהם של האמנית Alice Anderson שלה זה קל"ב כיון שהיא תושבת לונדון. הכדור, קוטרו 2 מטר והוא נקרא '181 ק"מ' אז אולי זה אורך החוט שממנו הוא גולגל. הסליל ממש מושך את העין ואת הילדים.

ChampagneLifeLondon_121917_160126

ובקומה העליונה, בין אם זה קשור או לא לנושא התערוכה (נשים יוצרות) יש אוסף שממש בועט לך בבטן של אמנית בשם Aidan שהיא חצי אזרית (מאזרביג'ן) וחצי רוסיה שעובדת באיטליה. היא יוצרת פסלי שיש בשחור ולבן שמדברים על נשים בעולם המוסלמי.

זה נפתח בשלוש נשים עטויות בורקות שנראות מאחור כמו שלושה קונוסים של שיש שחור בוהק

ChampagneLifeLondon_123305_160126

342_t275

אבל כמו שלמדנו בכבש השישה עשר:

מִי שֶׁמַּבִּיט בִּי מֵאָחוֹר
לֹא יָכוֹל לִשְׁאֹל אוֹתִי
שְׁאֵלוֹת שֶׁשּׁוֹאֲלִים מלפנים
מִי שֶׁמַּבִּיט בִּי מֵאָחוֹר

ובאמת כשנעים באולם (שיש בו עוד דברים, פסלים ויצירות) הנשים מתגלות.

לא שחלילה רואים אותן, אבל הן נגלות כבנות אדם. מכוסות מכף רגל ועד ראש, אבל זה גם משהו.

ChampagneLifeLondon_123451_160126

התערוכה רצופה עבודות שמשתמשות בשיש כמו היה בד, על כל כפליו ונראה כאילו הוא נשפך ומצד שני יש בהן המון משמעויות. כמו למשל שתי הידיים האלו המציצות מקפלי שרוול של בורקה או ניקאב מוסלמי אבל הן מזכירות לי גם מִחראב – הגומחה בכל מסגד הפונה לכיוון התפילה למכה

ChampagneLifeLondon_123414_160126

בשלושה ארבעה חללים Aidan מצליחה לדבר על הנשים בעולם המוסלמי אבל גם להראות כמה פנטזיות של שליטה של האישה שמתחת לבורקה בגבר.

ChampagneLifeLondon_123707_160126

וכל היופי הזה פתוח לרווחה וגם חינם בגלריה סאצ'י בלונדון, עד ל 9 במרץ 2016

הנה האתר הרשמי, http://www.saatchigallery.com

Champagne-life-cover

Champagne Life is at the Saatchi Gallery, London until 9 March

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s