יורה שקט מעל המרפסת

מכונית המזדה הלבנה נסעה באיטיות ברחוב. מוזיקה חזקה בקעה מהחלונות הפתוחים. שיר פופ מזרחי לא מוכר הפר את השלווה של שישי אחר הצהריים. בעודי מכתף את הנשק, שיננתי שוב את ההוראות – "צפה אל המטרה, בחר נקודת מכוון, עצום עין בלתי מכוונת‏, הבא את קצה הלהב אל מרכז החרירית בהשאירך נימה לבנה וסחוט את ההדק!". ההדף בכתף תפס אותי בהפתעה כשפרץ אנרגיה לבנה וטהורה יצא בדרכו. רגע לאחר מכן שקט השתרר ברחוב. הבעיה נפתרה.
הסתכלתי שוב, רחוק יותר הפעם, אל החבורה שהתקדמה לאיטה.

BalconyShooter_x600איור: אוהד אלקין – לחצנה לגודל ראוי יותר

עם האגודל אני מרים את המתג ושומע את השריקה המוכרת של הטעינה. דרך הכוונת אני עוקב אחר חבורת הנערים על האופניים החשמליות עם הרמקול האדום הנייד, נושם באיטיות, נותן להם הזדמנות אחרונה לפני שאני משחרר שוב…

BalconyShooter_Detail1

לפני שהשב"כ דופק על דלתי ואנשים בחליפות שחורות ומשקפיים כהות צונחים דרך החלונות (האמת, בארץ זה בטח בטי-שירט סיום מסלול ומשקפיים מהעץ באלנבי) התסריט למעלה הוא דמיוני. הייתי רוצה את הנשק המופלא הזה בתמונה אבל אין לי אותו. מה שיש לי זה רצון עז לשקט אורבני.

לפני כמה חודשים עברנו דירה. עזבנו את דירתנו הישנה, את מה שקראנו לו 'בית' הרבה מאוד שנים בשכונה צדדית מאורגנת, ירוקה ושקטה יחסית אל תוככי העיר, אל פרויקט מגורים חדש שפינה ובנה מגדלים היכן שעמדו קודם לכן בתים קטנים וישנים על שטח גדול. אני חושב שאני בשל כבר לכתוב על איך זה להעתיק את התפיסה של בית ממקום אחד למשנהו, אבל זה פעם אחרת כי אני בא לרטון על רעש.

הבית החדש שלנו מצויד במרפסת, הראשונה שהייתה לי. המרפסת חולשת יפה על השטח מגבוה ועל הנוף האורבני הנשקף ממנה של עוטף נתב"ג.

YehudBeforeSunrise_5057_151004

אבל מה שעוד נוסף לחיינו הוא מימד קולני בצורת מפגעי רעש שונים. אם זה ערב ומישהו פוצח בשירת קריאוקי באמצעות חלק מציוד ההגברה שהותירו ה Rolling Stones בביקורם בארץ. אדם כזה שניחן בחוש מוזיקלי של חמור חיגר וחירש חש צורך לחלוק את קרקוריו הצורמים לצלילי אורגנית עם כל תושבי העיר. אני בטוח שמחרוזת שירי עם אפגניים (ממחוז פארייב הצפוני, לא פחות) היא מה שכולנו רוצים לשמוע בין השעות 21:43 לזמן שהניידת חונה ליד הזמר המחונן אחרי השעה 23:00.

ברסלבים רוקדים אל מול הפיצוציה במדרחוב, אחר הצהריים ביום שישי לצלילי שירים משיחיים שונים מרמקול חבוט שאיבד את רוב היכולת חוץ מלנגן ממש חזק וצורם, מחובר לגגון על סובארו מסותתת היטב. הם לא ממש עושים לי את זה וכל שאני רוצה זה לירות עליהם איזה פצצת שקט, משהו שייתן להם להמשיך לקפץ באושר רב, אבל ב Mute .

לו הייתי מגיע עם רמקול דומה, אל מקום מגוריהם, בשישי בערב ומשמיע להם את שלום חנוך למשל, בשירו 'משיח לא בא' או אפילו מתקדם למשהו מודרני יותר כמו ג'ין בורדו או דודו טסה – לא ברור לי שהם היו מעריכים את הרצון שלי להעניק להם עומק מוזיקלי חדש. רוב הסיכויים שהייתי מקבל אבן בראש להוסיף לי עומק אישי חדש.

BalconyShooter_Detail2

בלילות הקיץ החמים, שום דבר אינו קורה. לכן, חבורות שלמות של נערים ונערות מהלכים ברחובות העיר וקוראים שירה של ארז ביטון ושאר משוררי ערס-פואטיקה.

כן, ממש.

כנראה שבשל ריבוי האוזניות, לדור הצעיר יש ירידה בשמיעה ולכן הם חייבים לצעוק זה באוזנה של זו. חז"ל אמרו כי "דברי חכמים בנחת נשמעים" אז אם הדברים נצעקים תוך תיאור מדויק של מקצועה העתיק בעולם של אימו של בן השיחה – זה אומר שהדוברים אינם חכמים?

אני אולי קשיש נרגן, אבל גם אני ישבתי בכרך הגדול רמת-גן בנעורי בגינה הקטנה בגודל 10×10 על שני הספסלים היחידים שהיו שם מתחת לבניין הגדול ודיברתי עם החבר'ה שלי עד השעות הקטנות. אבל לא הייתה לי טכנולוגית בלוטות' שבה אני יכול להתחרות בחברי מי לוקח יותר – עומר אדם או פאר טאסי. גם שלמה ארצי בשעות הבוקר המוקדמות ברמקול קטן אך לא איכותי ברחוב יציק לי.

זו איזה הפקעה של המרחב, מעין אלימות אקוסטית שבה אין כל הבנה שמה שאני אוהב, לא בהכרח כולם אוהבים. המוזיקה הנפלאה שלי יכולה להישמע כמו פטיש אויר למישהו אחר. זה המשך ישיר להתחשבות החמה והלבבית הישראלית הידועה. אני לא שוויצרי שמלין על כל ציפור שמצייצת מחוץ לדציבל שהוקצה לה לפי חוקי הקנטון, אבל יש סף מסוים של התחשבות אנושית.

BalconyShooter_Detai3

בעירנו הקטנה יש כ 28,000 תושבים וכ 30 בתי כנסת רשמיים ועוד רבים נוספים פחות רשמיים. יש לכל עדה ותת עדה כמה בתי כנסת – לתימנים יש בתי כנסת בנוסח שאמי ובלדי, לתורכים יש כמה אבל רגלם לא תדרוך בבית הכנסת של יוצאי בולגריה. וכולם מכניסים ספרי תורה, ממש לפני החגים (בכלל יש המון 'הפרשות חלה' ו'הכנסות תורה' לאחרונה – זה נשמע משהו שדורש רופא). כשמשקיעים כ 150,000 ש"ח בספר תורה חדש אי אפשר בלי תהלוכה ברכב מצופה כולו אורות ניאון צבעוניים וטכנו חרדי בסגנון עדות האומצה-אומצה. 30 איש הולכים אחרי הרכב, עולזים ושמחים וכמה אלפי אנשים מקללים את קמצנותם על כך שלא התקינו זכוכית כפולה בחלונות לבידוד.

Mute-button-icon-1106121401חיפשתי ב'עלי אקספרס' – אולי יש כזה מין משהו שיורה בועה שעוטפת את מקור הרעש. משהו כמו כפתור mute כיווני. אני מכבד את זכותם של אנשים לרעש האהוב עליהם אבל שיכבדו את זכותי לא לאהוב את אותו זבל שהם שומעים. אם בא לי לשמוע כרגע שירי קינה סקוטים מבוצעים ע"י תזמורת חמתות החלילים של בית הספר הטיפולי של צפון גלזגו – אני אשמע את זה אבל לי יש את הזכות להתעלל רק בבני ביתי ולא על כל המרחב הציבורי, למרות שלא ברור לי איך אנשים לא מתרגשים מקטע הסולו המצמרר של שון מקרורי המתעלה ביבבות חלילים לגבהים חדשים.

עד אז, אני אצפה מהמרפסת שלי, חולם על נשק השקט הפלאי, על טילי ההשתק, משגר בועות הדממה ויורה קרני הדומיה. או לפחות איזה פצצת מצרר של רגשות התחשבות שאוכל לשגר מעל העיר…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Creative, Thoughts, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s