איך מוצאים קרנף אבוד או החזרה מקניה

בוקר אחרון בקניה. יש לימים אחרונים של טיול דינמיקה מיוחדת. כל פעולה היא האחרונה בטיול הזה. פתאום אתה מודע לכל ניואנס קטן. מגיח מהאוהל, אחרי לילה של גשמים ברמת מבול תנ"כי ונושם את האוויר המתוק של היער המקיף אותנו וציוץ הציפורים נשמע חזק מתמיד. הכל ארוז ומוכן. יש לנו טיסה במטוס קל מהשמורה חזרה לניירובי, לחסוך את דרך העינויים מהשמורה חזרה. הטיסה היא ב 11 בבוקר ולכן בעצה אחת עם ג'יג'י הנהג/מדריך שלנו הוחלט שנזנק מוקדם לנסיעת ספארי אחרונה, על כל הציוד שלנו והוא יביא אותנו בשלווה לרצועת הנחיתה.

ארוחת בוקר מוקדמת אחרונה.  השניים מעמיסים כרגיל, אבל יש איזה אווירה אחרת.  אווירת סיום. זה ערימת הסטייקים שהם יתקעו לארוחת בוקר בהרבה זמן (בבית זה פחות נפוץ, קורנפלקס קצת יותר מקובל אצלנו).

MasaiMaraDay3_064113_150812

משלחת הסבלים מעמיסה את כל התיקים על המיניבוס. ההוראות לטיסת הפנים קבעו שמותר להעלות עד 15 ק"ג לכל תיק ולכן בילינו ארוכות באיזון התיקים ורק ג'ירפת עץ ענקית שנקנתה ברגע של היסח הדעת בולטת לה בעצלתנות בתיק הגדול. ג'יג'י ביקש לקבל את השעועית שיש בתוך הכריות שעליהן אני ואוהד מאזנים את העדשה שלי והטלסקופ שלו והוא מציג לנו בגאווה את השק שיכיל את הסחורה ומסביר לי שהוא רוצה לזרוע אותם (!) בשדה הקטן שיש לו בכפר כדי שיגדלו לצמחי שעועית. אני לא מבין למה לא פשוט לקנות זרעים, אבל יאללה, שירוויח גם את אלו, הרי קניתי אותן כאן והתכוונתי לתת אותן למישהו מקומי, אז למה לא לג'יג'י ?

זו שעת בוקר מוקדמת כשאנחנו עוזבים את הלודג', לא מסתכלים לאחור. טוב, אולי קצת.

המשימה הבוקר היא פשוטה. אנחנו צריכים למצוא קרנף.

לספירה הידועה בשם The Big Five חסר לנו קרנף. ראינו אריות, נמר, פילים, תאו בכמויות וחצי קרנף. באגם נקורו ראינו אחד רובץ בדשא ונדב טוען בתקיפות שזה לא נחשב והוא רוצה קרנף. יש כ 40 קרנפים באזור מסאי מרה, לפי ספירות של השנים האחרונות, 40 על שטח של 1,500 קמ"ר. אה, ויש לנו כשלוש שעות. נראה לי סיכוי של 98.4% שנמצא, לא?

ההתחלה היא טובה. אנחנו מוצאים בצד הדרך עץ ועליו שני ציפורי bateleur שאוהד מעריץ. ממש מול עיננו. אולי לא קרוב כמו לפני יומיים כשהילד כמעט התעלף למראה הציפור אבל עדיין חיוואיי להטוטן כאן ולא בגובה מיליונתלפים מטר בשמיים.

MasaiMaraDay3_3950_150812

זוג עיטים (האם זה Steppe Eagle? היועץ המדעי של הבלוג לא סגור) יושב לו בשקט על צמרתו של עץ קרוב. האוויר כנראה קר מדי כדי להתחיל לדאות והדורסים מקיצים להם בשלווה, לעוד יום של עבודה בשמורה, לדאות, לראות, למצוא ולאכול. הם דואים שם למעלה והתיירים שמתחתם מתחלפים. עד שירדו חזרה לעץ אנחנו נהייה רחוקים מאוד.

MasaiMaraDay3_3968_150812

חסידת מרבו עומדת בבריכה שגדלה מאז אתמול. הנוף השתנה בעקבות הגשמים העזים שירדו בערב ובלילה. האוויר צלול ברמת שזה מסוכן לבריאות עם כל החמצן הזה. יש בריכות מים קטנות ושלוליות שצצו בכל מיני מקומות. אבל הדרכים לא בוציות ממש.

MasaiMaraDay3_3972_150812

זה הכי מוקדם שהסתובבנו במסאי מרה. השמש עלתה לא מזמן והשמורה מתעוררת. משפחה של תרנגולות פנינה הולכת בטור מבוגרים וקטנים יחדיו, כמו אפרוחים שהולכים לגן בבוקרו של יום

MasaiMaraDay3_3981_150812

על עץ עומד זרזיר כחול (Greater blue eared starling כפי שאוהד הראה לי במגדיר) באור היקרות של הבוקר. זה כאילו שהשמורה זורקת עלינו קצת דברים קטנים, זיכרונות אחרונים לארוז ולקחת.

MasaiMaraDay3_4000_150812

ג'יג'י כבר יודע מתי להאט ולעצור ומתי להמשיך. חבל שהגענו למצב הזה ביום שאנחנו יוצאים חזרה. לוקח זמן לאמן מדריך ואז כשאתם משדרים על גל אחד – זה נגמר.

MasaiMaraDay3_3992_150812

ג'יג'י חותך מהשבילים שכבר למדנו להכיר ומושך לכיוון שלא זכור לנו מהימים האחרונים. "קרנפים", הוא אומר, "אפשר למצוא בשעות האלה של הבוקר, בתוך העשב הגבוה כי הם חיות לילה ובמשך היום הם ירבצו בצל ולא יזוזו". כולנו נעמדנו, מחפשים קרנף עבור נדב.

MasaiMaraDay3_081354_150812

יש המון תאו בעשב, והגוש השחור הגדול הזה מייצר הרבה קריאות שווא. לפחות יצא לנו לראות גם עגל צעיר של תאו ולא בפה של איזה אריה או משהו

MasaiMaraDay3_4006_150812

לפתע ג'יג'י עוצר בפתאומיות ומרים משקפת. אנחנו כולנו נדרכים ומסתכלים ולא רואים את מה שהוא מנסה להראות לנו. "נמיות" הוא אומר, "שם ליד העץ". רק כשהצביע ראינו את התנועה, מרוב הסוואה שלהם. נחיל של נמיות קטנות עמד בתחתית העץ. כמו טימון במלך האריות (רק שטימון הוא סוריקטה ולא נמייה).על כל משפחתו עמדו שם כמה עשרות של נמיות מפוספסות (Banded mongoose).

MasaiMaraDay3_4009_150812

כיון שבמהלך הטיול השיר של טימון היה מאוד פופולרי ברכב ("מהר לפני שהצבועים באים!) ערימת הנמיות שמסתכלות ימינה ושמאלה בעצבנות מעלה כמובן ביצוע נוסף

 

MasaiMaraDay3_4021_150812

אנו ממשיכים הלאה והעשב נעשה ממש גבוה. זה אזור שעדרי הגנו עוד לא הגיע אליו כנראה. במקומות שהם כבר עברו, העשב הוא בגובה של מגרש כדורגל (30 מ"מ לפי תקנות אופ"א) אבל ג'יג'י מושך לכיוון שאולי יהיו בו קרנפים – הכל בשביל נדב.

כמה גבוה העשב?

תראו על פיל

MasaiMaraDay3_4032_150812

גור פילים חמוד נעלם בו לחלוטין. מזל שהוא מרים שנורקל, שיראו אותו

MasaiMaraDay3_4037_150812

תראו, איך פיל בוגר פשוט שוקע בעשב. איך נמצא פה קרנף?

MasaiMaraDay3_4040_150812

MasaiMaraDay3_081820_150812

נדב כבר התיישב. משהו לא נראה לרוחו. נראה לנו שהוא מוטרד מלוחות הזמנים – אנחנו לא ממש יודעים איפה אנחנו, איפה שדה התעופה ומתי צריך להיות שם. כל בירור עם ג'יג'י  נענה בחיוך רחב – "Hakuna Matata!" הוא אומר, אין בעיות ומממשיך הלאה. אני מניח שיהיה אכן בסדר וממשיך לסרוק את האופק, מחפש את הקרנף האבוד הזה, קרנף הגאולה.

הגשם שירד אתמול בלילה ממש שינה את הכול. פתאום נמלאו בורות במים ויש מקום לחיות לעצור ולשתות. אני מניח שגם לטורפים זה משנה. אולי בגלל זה ערימת הזברות שאנו חולפים לידה מרשה לעצמה לעצור ולשתות. הם יודעים שהאריה מחכה להם בבור הגדול, לא יודע שהם מצאו בור חלופי.

MasaiMaraDay3_4058_150812

 

MasaiMaraDay3_4055_150812

קשה להיפרד מהשחור לבן הזה, מהעדרים האלו שהם כל כך יפים. הן רק עומדות בקבוצה, הזברות הללו ויש לך עשרים תמונות וקומפוזיציות. שחור ולבן. הכי פשוט, בלי שום גוונים של אפור. יהיה קשה לא לראות את המרחבים הללו שהתרגלנו אליהם עם הזברות ושאר העדרים.

לא רחוק מהקבוצה הזו שעמדה ולגמה לה מים שירדו רק אתמול בלילה מהשמיים בתוך שיח יושב האויב. כנראה שהוא לא רעב ואני מניח שהן לא היו נינוחות כל כך אם היו מודעות לקרבה של אריה בוגר לא רחוק מהן. הזברות צריכות להבין שאם שתי מכוניות, אותן קופסאות משונות שמסתובבות בשטח עוצרות, אז יש דברים בגו.

MasaiMaraDay3_4060_150812

הוא ישב שם בשקט, קפוא וצפה במישור שלפניו, אולי מחכה לאיזה דגדוג בקיבה או שגם הוא מוקסם מהאסתטיות הפשוטה של עדר הזברות.

קרנפים איין. כבר היו כמה אזעקות שווא, אפילו ג'יג'י שגה פעם אחת, כיון שישבן של תאו בעשב הגבוה יכול בקלות להיחשב כקרנף. נדב כבר נראה יותר מעוניין בעמידה בלוחות הזמנים מאשר בקרנף שכולנו נרתמנו למצוא לו. בנקודה מסוימת ג'יג'י מבין שיש חשש במכונית מעמידה בזמנים כי אנחנו לא ממש מבינים איך עובד העסק של הטיסה חזרה, אם יש טרמינל או תהליך כלשהוא שצריך לעבור ומתחיל בתנועה איטית לכיוון שדה התעופה. עדיין יש זמן ולכן הוא ממשיך בנסיעת ספארי, כשאנחנו עם הראש בחוץ סופגים רגעים אחרונים.

הוא מאט מול ערוץ קטן, שם אנחנו מקבלים תצוגה של איך-היתה-נראית-חצית-נהר-לו-ראינו-כזו-אחת. עדר של גנו שירד ללגום מים בתחתיתו של ערוץ נכנס לבהלה לא ברורה. לא היה זה מאיתנו, כי ראינו אותם מרחוק נכנסים לפאניקה ומתחילים לשאוט החוצה. הם פשוט התחילו לרוץ החוצה, מטפסים על הקירות בזינוקים שנראה היה שלא יצליחו לעבור. אולי לזה חיכה האריה ההוא שם, בצד. אבל זה מרשים לראות את השטיפה של העדר במעלה הערוץ, מנצלים כל מעבר בגדות הבוץ של הערוץ. הנה אחד מהם, מטפס בטירוף החוצה.

MasaiMaraDay3_4063_150812

MasaiMaraDay3_4064_150812

MasaiMaraDay3_4065_150812

MasaiMaraDay3_4066_150812

MasaiMaraDay3_4076_150812

לא רחוק משם, חזרנו לדרך ראשית והתקדמנו לכיוון שדה התעופה. השעה הייתה קרובה לעשר בבוקר והטיסה שלנו ב 11 אז חשבנו שצריך להיות לפחות שעה לפני.

אבל כשהגענו ל"שדה התעופה" הבנו שהקדמנו קשות. גם לקרוא לחלקת האדמה הזו, המבוראת מעשבים שדה תעופה זה קצת קשה

MasaiMaraDay3_103159_150923

השם הרשמי מדבר על airstrip – מסלול המראה ונחיתה ותו לא.

MasaiMaraDay3_4100_150812

שדה קטן עם מסלול עפר שבקצהו צריף עם אנטנה שנראית כמו רדאר קטן ושני פקחי שמורה חמושים, להגן  על הגרינגוס מחיות בר כיון שאין שום גדר או הפרדה מהשמורה. כמות הגללים על המסלול מעידה על כך שבלילות הקיץ הקרירים, מיטב חיות השמורה עושות את צרכיהן במרכז שדה התעופה של מסאי מרה.

MasaiMaraDay3_103338_150812

עם נקוף הדקות התמלא המשטח שליד רצועת התעופה ברכבי ספארי והנהגים נפלו זה על צווארו של זה. אבל התברר שחלק רק באו לראות את המקום וככל שהתקרב זמן ההמראה החניה התרוקנה וזה לאחר שתהיתי כמה גדול יהיה המטוס לאור כמות האנשים.

MasaiMaraDay3_103356_150812

ב 10:57 לא ראיתי שום מטוס או כלום ולא הבנתי איך נמריא ב 11:00. אבל התחלנו בהתארגנות. רוקנו את כל השועית שקנינו לשק של ג'יג'י לשמחתו הרבה. הוא בתמורה שלף את "כרטיס הטיסה" שלנו שהיה פשוט דף מודפס עם שמותנו.

ב 10:58 כלום לא קרה.

MasaiMaraDay3_4097_150812

אבל דקה לאחר מכן החלנו לשמוע זמזום מרוחק, כמו יתוש מעבר לשמיכה שמשכת על פניך בלילה חם. שניות לאחר מכן ראינו צללית קטנה מנמיכה אל המסלול.

MasaiMaraDay3_4101_150812

דקה לאחר מכן, ניצב מטוס קטן על המסלול וממנו פסע הטייס. הוא פתח משהו שנראה כמו בגאז' של מכונית ועמד עם רשימה לידו. כולם צבאו עליו והוא פשוט חיכה שתראה לו את כרטיסך, הוא בדק את הרשימה שלו ואם הופעת שם, נדרשת להניח את המטען בבגאז' של המטוס. כל הדיבורים על 15 ק"ג לתיק, כל האיזונים שלנו, כל התירוצים וההסברים, הטיעונים שכנגד שהוכנו – לא נזקקנו להם. כל שהטייס רצה הוא לפנות את המסלול כמה שיותר מהר. נדב ואני מיהרנו להטעין את תיקינו אל תחתית המטוס ואני נשארתי להיפרד בחיבוקים עזים מג'יג'י כשנורית והילדים עלו בכבש המטוס לתפוס מקום.

MasaiMaraDay3_4109_150812

אין מושבים מסומנים והם פשוט התיישבו. מיהרתי אחריהם כיון שהמטוס התמלא מיד ובעודי מנסה להבין איפה לשים את התיק ואיך לעלות שמעתי את הטייס מפטיר – "יש מקום אחד מקדימה". לא הספיק לומר "דימה" ואני כבר הייתי במושב הקדמי, לצידו של מושב הטייס, מאושר ברמות על.

MasaiMaraDay3_112726_150812

"אל תיגע בכלום!", ציווה עלי הטייס בעוד הוא מרים מתגים ובודק שעונים. אספתי את ידי לחיקי בעוד שאני מסתכל ומנסה להבין מה כל דבר. זה עומד להישמע נורא, אבל זה היה ניגוד מעניין לראות טייס אפריקאי לבוש יוקרתי, עם שעון ברייטלינג שנראה אמיתי, זקנקן אופנתי ונעלי עור יוקרתיות, כולו משדר עידון ומקצועיות אחרי כל הדמויות המהוהות שראינו בכפרים ובעיירות על אם הדרך, הנהגים, וכל האנשים שפגשנו  בין אם ניסו למכור לנו דברים או לא.

כשהמראנו חשבתי על י. חברנו הטייס ומה הוא היה אומר. זיהיתי את רוב המכשירים והייתי מבסוט מעצמי שאני מצליח להבין את רוב הפעולות שלו, במיוחד כשהטייס הפעיל את הטייס האוטומטי, שלף ספרי טיסה ושקע במילוי דו"חות שונים ומשונים.

MasaiMaraDay3_112609_150812

בשבתי בקדימה של המטוס, זכיתי למבט אחרון על אפריקה הפראית מהאוויר. ראיתי את השבילים שנדדנו בהם ימים, ראיתי את העדרים העצומים שמכסים את המישורים וקיבלתי עוד קנה מידה על הכמות הבלתי נתפסת של בעלי חיים השותפים בנדידה הכי גדולה עלי אדמות. קבוצת פילים שנעה עוד הספיקה לבלוט בשטח לפני שהאדון טייס הרים חרטום וטיפס במהירות מעלה.

MasaiMaraDay3_4122_150812

המושגים של השבר הסורי אפריקאי מובנים מהגובה הבינוני שטסנו בו יפה. גם אם זה לא ממש השבר עצמו אלא קמטים אפריקאים בגלל הסורים, רואים את השברים החרוצים עמוק במישורים וחווה מזדמנת מעניקה קנה מידה כלשהו לגודל השבר או החריץ הזה.

MasaiMaraDay3_4137_150812

הטיסה אינה הנוחה בעולם. מדי פעם היו מהמורות וקפיצות  שבהן הסתכלתי אחורה לראות את משפחתי היקרה ששמה יהבה על הטייס ועל הצלם שיושב ליד. אולי הידיעה שאני שם מקדימה הרגיעה, אולי לא (או שזה הכדור האמריקאי השווה נגד בחילות) אבל נורית נראתה רגועה והילדים נראו מבסוטים (שתי הנשים שישבו קדימה היטיבו להדגים את חרדת הטיסה שלהן). לאחר הנחיתה בניירובי הם הגישו לי את פרי עבודתם.

MasaiMaraDay3_4130_150812

מסתבר שבמהלך הטיסה הם כתבו מילים לשיר שליווה אותנו במשך בטיול – אותו שיר ממלך האריות – שירם של טימון וחבריו – "מהר לפני שהצבועים באים" – תפעילו אותו שם למעלה ותיקראו את המילים שכתבו השניים:

מהר לפני שהתיירים באים!
לחן: מרטין ארסקין
מילים: נדב ואוהד אלקין

מהר לפני שהתיירים באים…
נצלם!

נתמקם נת נת נתמקם  נו אבא תצלם  (x2)
מה זה שם?

מהר לפני שהתיירים באים
נצלם!

בספארי אנחנו כל היום
מחפשים קרנף בכל מקום
מחפשים כשהיום מאיר
מחפשים אריה צעיר
תיירים בשיירות גדולות
אולי מצאו כמה פילות
נתמקם לנו במהרה
הללויה איזו תמונה!

מהר לפני שהתיירים באים…
נצלם!
נתמקם נת נת נתמקם  נו אבא תצלם x2
בטלור!

כששירה בפינו ועצב קל בליבנו פסענו אל תוך האויר הדחוס של ניירובי בירת קניה. עוד העיבה עלינו העובדה שנורית, לאחר שעברה טיול שלם בתוככי אפריקה, כמעין ליווינגסטונית מודרנית הצליחה למעוד על מדרגה ביציאה מבניין הטרמינל ולסובב את הקרסול למוד הקרבות שלה. כך בפסיעה וצליעה הגענו אל הנהג השלישי שלנו בטיול, אל כריס ואל הרכב שלו שבאמת נראה שונה וחדיש מהמיניבוסים החבוטים שהיו לנו עד כה.

יש לנו לשרוף כחמש-שש שעות עד הטיסה חזרה. הצורה הפשוטה ביותר היא ארוחת צהריים ארוכה במיוחד ונסיעה בפקקים המזעזעים של בירת קניה אל שדה התעופה הבינלאומי. אי לכך ובהתאם לזאת לקח אותנו כריס אל מקדש הבשר המקומי, הלוא היא מסעדת קרניבור הידועה.

שמעתי עליה וראיתי אותה בדרום אפריקה, אבל מסתבר שגם כאן יש. בור של פחמים לוהטים מברך אותנו בבואנו אל המסעדה, עליו שיפודי ענק של בשר. אין זה המקום לצמחונים או טבעונים. כאן ברור לחלוטין למה באת.

MasaiMaraDay3_4152_150812

העיקרון מוכר וידוע. אתה מתיישב ואל השולחן יזרמו שיפודי ענק עם בשר בצורות שונות ואתה יכול להמשיך ולקבל עוד ועוד. התריתי בפעוטות שריירו להם רק מהריח שהכלל אומר שקודם ידחפו לכם דברים פשוטים יותר ונחותים יותר ורק אחר כך מגיעים הנתחים השווים. יחד עם זאת, הקיבולת שהשניים פיתחו באחרונה והעובדה שארוחת הבוקר הייתה זיכרון עמום – הרגיעה אותי.

MasaiMaraDay3_4156_150812

והבשר החל לזרום. מלצרי ענק בתלבושת מגוחכת למדי הגיחו ללא הרף, מעמיסים בשר. גם ארנב ותנין הוגשו והילדים שהתלהבו למאכל בשר תנין נאלצו להודות בעובדה הקלישאתית ש "It tastes like chicken". הקצב החל להאט עם קצב המילוי שלנו ונורית היתה הראשונה שהחלה להיות בררנית בבחירות שלה עד שהרימה דגל לבן ונכנעה. אני נכנעתי שני, כשהשניים בתנופת עשייה מחודשת. להפתעתנו, אוהד היה השלישי ונדב המשיך בבליסה, תוך שהוא מתכנן את צעדיו בקפידה.

MasaiMaraDay3_4161_150812

לבסוף גם נדב נאלץ להודיע על סיום והוריד את הדגל שבמרכז השולחן, עוצר את זרימת השיפודים.

נשענתי לאחור, מתוך תחושת סיכום מסוימת וגם בגלל שהתקשיתי לרכון קדימה. הסתכלתי על משפחתי וחשבתי על החופשה המדהימה שעשינו. אם נניח לרגע את תקרית הרכב המפחידה, הרי שלא יכולנו להציע לאוהד טיול בר מצווה טוב מזה. נראה לי שלא נוכל ממש לטפס הלאה מכאן עבור הצפר וחובב החיות הצעיר.

MasaiMaraDay3_4166_150812

זו לא חופשה במובן של חופש ומנוחה. מדובר בעיסוק עמוס, בלקום מוקדם בבוקר ולהתרסק בערב לשינה עמוקה. אבל החוויות מצטברות במהירות מדהימה וקשה לי אפילו להצביע על משהו אחד שהוא גולת הכותרת. אוהד עדיין מדבר על הפגישה עם הבטלור (Bateleur) בעיניים בורקות ולכולנו יש נקודה בוהקת של אושר אבל היו כל כך הרבה דברים שיקח לי מאות שנים לכתוב עליהן. העובדה ששניהם כבר גדולים אומרת שהם קלטו וספגו חוויות ברמה של אדם בוגר. עצם זה שנתנו להם את העצמאות שלהם והיכולת שלהם לתקשר ולהבין בלי שאנחנו נתרגם ונסביר העצימה את החוויות מבחינתם וגם מבחינתי.

יכולתי להמשיך ולדבר ולהסביר עוד המון כי אחרי כל כך הרבה אוכל, אין ממש מה לעשות.

ישבנו בשקט, מדברים ומנסים לעכל. גם את הבשר, גם את הטיול וגם את העובדה שנגמר לנו הטיול. אחר כך עצרנו לקנות מפה של אפריקה עם חיות בר לאוהד שתהיה לו בחדר ויצאנו חזרה לכריס ולנסיעה המייגעת והמזעזעת לאורכם של 15 ק"מ שלקחו יותר משעה חמה ודחוסה. בדרך התברר לנו שהוא גם הנהג הקבוע של מוטי קירשנבאום ודיברנו איתו על מסעות קירשנבאום בשמורות קניה (בעודי כותב את השורות הללו, זמן רב לאחר שפגשנו את כריס, מוטי קירשנבאום הלך לעולמו, כנראה זמן קצר לאחר שביקר באפריקה. איש יקר, חבל דאבדין ולא משתכחין).

ובכל טיול יש בסוף טיסה מעצבנת הביתה וזו הייתה מעצבנת במיוחד, דרך אדיס אבבה וקהיר.

MasaiMaraDay3_192812_150812

לבסוף כשהסתובב המפתח בדלת הבית. פסעה משפחת אלקין פנימה אל הבית הדחוס כשקרני אור ראשונות מפציעות דרך התריסים המוגפים. משפחת אלקין הייתה עייפה מאוד אבל הרגישה מאוחדת ומיוחדת. זמן קצר לאחר מכן, הופעלו המחשבים השונים והגיבוש הלך והתפרק לו כמו ערימת התיקים שנערמו על רצפת הבית.

תם ונשלם הטיול הקנייתי. תמו חגיגות בר המצווה של אוהד.

Gilded_20150807_171844

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s