גילוי אריות בדרך לנהר מרה

בסוף היום נשאר לי פריים אחד בראש. תמונה אחת שכנראה תישאר לי חקוקה בזיכרון להרבה זמן. אני מקווה שלעד, אבל אני לא מבטיח.

תמונה מדהימה. הטבע האפריקאי בהתגלמותו.

הנה היא:

EmptyFrame x500

"אה", אתן אומרות, "לא רואים כלום, מה קרה לך?"

אז זהו. שאת הפריים הזה לא צילמתי. ברגע האמת, לחצתי על הכפתור, וכלום לא קרה. לא יודע למה. אבל הייתי כל כך מרותק למראה, שלא שמתי לב. שמתי לב שלא צילמתי והצטערתי בו במקום אבל זה לא ממש עוזר.

האריה הקשיש הרים את ראשו מתוך הגנו המדמם שאותו אכל, פרצופו מגואל בדם והוא פשוט נעץ בי מבט, ישר דרך המצלמה. אולי זה רגש קמאי של פחד או סתם תקלה טכנית של חוסר פוקוס או שלי או של המצלמה אבל בחיי שלחצתי, אבל לא קרה כלום. ואז הוא זז והמיניבוס זז  וכולם זזו והרגע הזה, המיוחד שכולנו ראינו, יישאר רק בזיכרון.

אני לא רוצה לשבור את הקוראים אבל אריה לא באמת אוהב תות. אנטרקוט יותר קרוב למציאות. בשר זה משהו שרואים את שייקה לוי מציג בפרסומת, זה נתחים שמונחים במקרר עם קצב מעל. בשר, זה צמחונים או טבעוניים ברמה זו או אחרת שזועקים שבשר זה רצח וזה להבין מה זה בשר ממש כשאתה פוגש אריה שיושב ומנשנש לו גנו צעיר, קורע חתיכות בתיאבון רב ואתה מבין שזה הטבע במלוא הדרו.

MasaiMaraDay2_3519_150811

יום אחרון במסאי מרה. מחר זה נגמר, כל החלום הזה. אבל חסרים לנו כמה חלקים לפאזל. אריה למשל. ראינו בסמבורו אריות אבל הם היו אריות פוסט מודרניים. לא קלאסיקה שחורת רעמה אלא אריות היפסטרים חסרי רעמה. קרנפים לא ראינו. המשפחה נקרעת מבפנים בוויכוח העקרוני האם הקרנף שישב לו בעשב הגבוה באגם נקורו נחשב בספירה הידועה של Big Five. יש לנו רשימת מטלות והזמן דוחק. מחר מתחילים לחזור, טיסות, בלגנים וסטייקים. נשימה עמוקה היום ויוצאים מוקדם לכיוון הנהר. ג'יג'י, הנהג/מדריך שלנו הבטיח לנו שנגיע לנהר מרה, הנהר שזורם בדרום שמורת מסאי מרה בקניה, על הגבול עם טנזניה והוא מהווה את הגבול הטבעי בין שמורת הסרנגטי שבטנזניה לבין מסאי מרה בקניה והוא גם המכשול הגדול ביותר שעומד בפני מאות אלפי ומליוני החיות שנודדות צפונה מטנזניה לקניה ובחזרה.

יצאנו בבוקר, לא מוקדם כמו שרצינו, אבל ג'יג'י כבר הבין עם מי יש לו עסק ועמד בזמנים, אפילו מקדים בכמה דקות. אני יוצא עם כל תיקי הצילום והציוד עלי, עדשה ענקית ומצלמה שפעם חשבתי שהיא גדולה.

MasaiMaraDay2_080002_150811

המצחיק הוא שעם כל הציוד האופטי המתוחכם שיש עלינו, המצלמה והעדשות שלי, הטלסקופ של אוהד והכל – עדיין הטלפון שלי עם מוט הסלפי הפשוט שלי (!) עושים את העבודה ומתעדים את ההווי של הנסיעה במיניבוס שלנו עם הגג הנפתח והמטפחות נגד האבק שנכנס לכל מקום. ג'יג'י קורא לאבק Kenya Snow כי הוא מלבין את הכל.

MasaiMaraDay2_084130_150811

אז אנחנו יורדים לנהר, כמו שברוס ספרינגסטין שר, רק שהשיר שלו יותר עצוב מהשמחה שלנו, למרות שאנחנו עצובים שזה נגמר. יש לנו תכנון להגיע מספיק מוקדם לנהר כדי אולי, המון אולי, לצפות בעדרים חוצים את מים המסוכנים. זו המהות של הנדידה היבשתית הגדולה ביותר על פני הכדור הזה.

אבל, תוכניות הן משהו אחד ומה שאתה מוצא בדרך יכול לשנות את התוכניות. כשג'יג'י ירד הצידה לשביל צדדי ופתאום צעדה מולנו ציפור לַבְלָר הלוא היא secretary bird שהופיעה כבר בחלומות של אוהד לפני חודשים, כשהתחיל לחפור לתוך ציפורי אפריקה – למרות שראינו אחת קרובה ממש אתמול, זו שיתקה אותו. לפרטים,  חזורנה בבקשה לתיאור האתמול, כדי לקבל את כל הפרטים על הציפור המרשימה הזו.

או שלא.

MasaiMaraDay2_3421_150811

עדיין, זו ציפור מרשימה, הולכת לה על הרגליים הארוכות שלה, בעשב הגבוה, מחפשת לה איזה משהו לנשנש בבוקר. היינו שמחים להישאר ולהסתכל אבל ג'יג'י הבחין בסימן החשוב ביותר בפארק.

ערימת מכוניות סביב קבוצת עצים.

ג'יג'י זינק קדימה, עוקף במרץ כמה נהגים ומנסה להשתלב בתנועה שנעה מעגלית סביב שיח אחד. אולי עשר או חמש-עשרה מכוניות עמדו שם. מי שתפס מקום טוב, לא רוצה לזוז. אחרים מתמרנים סביב העומדים, כולם מחפשים זוית לראות, לצלם, להבין מה קורה. רכב עמוס בשני צלמים הודים חמושים בעדשות ענק, כמה מהחבורה שבהם נתקלנו כבר בעבר, תמרן ונעמד לפני כולם, חוסם את המראה לכולם. ג'יג'י תמרן אף הוא ופתאום ראינו.

אריה יושב בתוך השיח ולפני חצי של עגל גנו צעיר. החצי השני היה מפורק בצד, איברים מוטלים בעשב. האריה, שנראה קשיש משהו, חסר עין, כנראה זכר לקרב ישן, ישב בשקט, חצי הגנו בפיו והוא קורע נתחים מדממים של בשר.  הוא הפגין אדישות אל מול צי הרכבים שמולו, יושב, מוסתר ברובו בתוך השיח ואוכל מה שנראה כנתח מובחר.

בכלל עושה רושם שהטורפים אפילו לא מתאמצים בעונה הזו. למה לכרסם כל פינה ולנצל כל שביב של בשר כשיש עדר גנו מסביבך – הושט כפה וגע בם. אוכלים את הנתח הכי מובחר והולכים להוריד עוד גנו. האריה הקשיש אכל לאיטו, כאילו שבע כבר, קורע כל פעם חתיכה ולועס.

MasaiMaraDay2_3542_150811

לא יוצא לנו לראות את הציד. הם בדרך כלל צדים לפנות בוקר, בחושך כשיש להם יתרון עצום, לחתולים הענקיים האלו, על עדרי הגנו המצטופפים בחושך.  אפילו עכשיו, כשאריה יושב לא רחוק מהם, הם אדישים. אולי כי הם יודעים שהוא שבע?!

MasaiMaraDay2_3435_150811

יש אתיקה כזו, בין רוב הנהגים. אחרי זמן מה, אתה זז, נותן למישהו אחר לראות. אמרתי לרוב, כי יש כמה חסרי מצפון שפשוט פורצים בינך לבין האריה ונעמדים, מתעלמים בהפגנתיות מכולם. ג'יג'י נע מדי פעם,  נותן לנו זוויות על האריה שהיה אדיש ולא טרח לתקוע בי מבט עם העין הצהובה היחידה שלו. המשכנו לצפות בו עד שנמאס לנו ולאריה שהסב לנו את עכוזו ומשך את הטרף עמוק יותר אל תוך השיח, כמו חושש שניקח לו.

מה שכן לקחנו זה את ההזדמנות לזוז. Twende היא המילה שלימד אותנו ג'יג'י – קדימה! בסוואהילי. וזה בדיוק מה שביקשנו, הלאה, אל הנהר!

אבל טור נוסף של מכוניות עצר אותנו.

יש מושג ידוע ברחבי הרשת – FOMO

Fomo

| fōmō |
noun
a state of mental or emotional strain caused by the fear of missing out.

וזה בדיוק מה שקרה. אתה רואה טור ענק של מכוניות ואתה יודע שיש שם משהו שווה. והפחד הזה שתפסיד דוחף אותך. ג'יג'י אפילו לא שואל אותנו אלא מאזין בשקט לרדיו המטרטר ונוסע למקום ואנחנו למדנו לא לשאול ולהיות מופתעים.

MasaiMaraDay2_3600_150811

ואל מול הערימה הזו, זוג של אריה ולביאה.

MasaiMaraDay2_3568_150811

MasaiMaraDay2_3574_150811

לא אריה קשיש ושתום עין, אלא אריה בוגר, עם רעמה כהה ומרשים. הוא עמד והביט בשורת המכוניות ואז החל ללכת לאיטו, אדיש לקול תקתוק המצלמות

MasaiMaraDay2_3589_150811

הוא הולך בהליכה של "אין פה שום דבר שיכול לי וכולכם על הזנב שלי!" ומהר נעלם בעשב הגבוה, מה שמדגים איך זוג של טורפים גדולים פשוט מסתתרים להם בעשב, בלי שתראה שום עדות לקיומם שם. גם לא כשאתה עוצר לפיפי.

MasaiMaraDay2_3595_150811

עזבנו את הטור והמשכנו הלאה, שוב מושכים לכיוון הנהר כשפתאום ג'יג'י שובר ימינה לשביל קטן צדדי, בלי לומר כלום ואז הוא עוצר ליד שיח. הפעם אין שום טור מכוניות, שום התראה ומולנו, בצל השיח עומדת לה לביאה יפיפייה.

MasaiMaraDay2_3612_150811

 

MasaiMaraDay2_3617_150811

והיא שלנו בלבד. בלי שום שותפים, יש לנו לביאה משלנו.

אבל שוב אנחנו נתקפים ב FOMO, כי היום זה היום האחרון ואנחנו רוצים לראות את הנהר! הבעיה היא שאנחנו נתקלים באריות כל הזמן ואי אפשר סתם להתעלם מהם! אתמול בערב, נורית התלוננה שלא ראינו אריות כאן במסאי מרה, במיוחד אחרי שדיברתי עם האוסטרלים שהתיידדתי איתם בתחילת הטיול, בלודג' הראשון שישנו בו, ב ARK. האוסטרלים אתמול ראו בוכטה של אריות, כולל גורים מה שעורר את קנאתה של נורית. "איך כולם נתקלים באריות, גורים ואריות טורפים ואנחנו לא?!"

אז זה נרגע קצת ויצא מהמערכת, אחרי כשעה ויותר של גילוי אריות. רק גורים חסרים לנו לאוסף.

כאלה גורים – חמודים, סקרניים ואריות קטנים

MasaiMaraDay2_3623_150811

MasaiMaraDay2_3629_150811

אחרי ששבענו ממראה הגורים והם שבעו ממראה מכוניות ופשוט צללו להם לתוך סבך השיחים הקרוב המשכנו הלאה. יש לנו מטרה – להגיע לנהר עוד היום. כי אם לא היום – אז אימתי?

כשהדרך אצה לך, אתה מתעלם מהעדרים הענקיים שהעין כבר התרגלה אליהם, אבל עדיין תאו אחד שעמד מולנו ולעס ברגש, מתעלם לחלוטין מהעובדה שהוא חוסם את דרכנו גרם לעצירה ולקליק הבלתי נמנע של המצלמה

MasaiMaraDay2_3646_150811

ולא רחוק ממנו, שוב, שוד ושבר – אריות בצל.

עץ בודד (קשה לקרוא לזה עץ – אולי שיח מגודל) ובצילו זוג – לביאה ואריה מנמנמים להם.

MasaiMaraDay2_103106_150811

MasaiMaraDay2_3653_150811

הקירבה לטורפים הגדולים מדהימה. הם ממש כאן, אבל בניגוד להרי הגולן, אין כל צורך להושיט היד ולגעת בהם או להתקרב יתר על המידה – עדיין מדובר בטורף על, מלך החיות – לא משהו שאתה יכול לזלזל בו, למרות שהוא נראה ישן ומנומנם. ככה הם מחסלים תיירים. אבל אתה קרוב. מספיק קרוב לחוש את העוצמה מתחת לעור המדובלל. מספיק קרוב כדי לראות את הכפות המסיביות שמסתירות ציפורניים חדות.

MasaiMaraDay2_103046_150811

"קצנו באריות!", אמרנו לג'יג'י. "גם אם תפגוש אחד, תמשיך הלאה". ג'יג'י חייך לעצמו, חושב בוודאי על הקלות הבלתי נסבלת שבה נשבור את ההבטחה הזו למראה קצה הזנב של אריה אחד. אבל הוא המשיך הלאה, בדרך הראשית החוצה את השמורה, או אחת מהן, דרך חבוטה ומעלה אבק.

כן האטנו למראה מעגל נשרים סביב פגר, שוב למודי ניסיון מאתמול, חיפשנו לראות אם יש משהו יוצא דופן בינות לציפורים הגדולות

MasaiMaraDay2_3674_150811

כל שראינו היה החלפת מהלומות בצווארים מנופחים בין נשרים שונים, סביב אותו גוש בשר בלתי מזוהה.

MasaiMaraDay2_3664_150811

שוב, עדר הגנו המקיף את שדה הקטל, היה אדיש לחלוטין לאחד מטובי בניו שהיה מוטל שם, תחת הנשרים שנאבקו לקרוע חתיכות ממנו. זה כנראה מה כשקורה כשהמוות הוא עובדת טבעית ופשוטה לעדר עצום של חיות בר שיודעות שככה זה עובד.

אנחנו המשכנו הלאה, משאירים את הנשרים בענן אבק גדול, מושכים לכיוון נהר המרה. לפתע ירד ג'יג'י מהדרך בפתאומיות ופנה לכיוון קבוצת עצים. כשהתקרבנו, ראינו עוד מיניבוסים אבל היו אנשים בחוץ, כך שידענו שזה לא עוד אריה.

MasaiMaraDay2_120346_150811

אבן בודדה עמדה באמצע רחבה. "זה הגבול", אמר ג'יג'י, "כאן עובר הגבול בין קניה לטנזניה". אבן גבול עומדת לה באמצע ואנחנו משמעים את אותם הבדיחות שאם הייתה האבן יכולה לדבר, הייתה צועקת עלינו – "אוי, אין לי דרכון", "הופה, אני בטנזניה", "בואנה, אותו מזג אויר בטנזניה", ויוצא בזה. שמענו הומור חד ומיוחד שכזה גם באנגלית מפי כמה תיירות אמריקאיות וכנראה גם בהינדי, אבל לא ממש הבנו.

מה שעוד לא הבנו הם ענני עשן ענקיים באופק, נראים כמו שריפה ענקית במישורים. "זו שריפה", ג'יג'י אמר, רואה את המבט שלנו, "טנזניה מבעירה את המישורים במטרה להבהיל את החיות ולהשאיר אותן בתחומה. זה טוב לתיירים". "אבל החיות נודדות מזה מיליוני שנים", אמרתי לו. "נכון, אבל הממשלה של טנזניה חושבת שככה ישאירו אותן בתחום הסרנגטי וימשכו יותר תיירים מקניה בחודשים הטובים". הסתכלנו בענני העשן בחוסר אמון מוחלט. עד כמה יכולה הטיפשות האנושית להגיע. החיות נודדות, זו עובדה. אנחנו רואים אותן. כל מה שהם עושים הוא להרוג כמות גדולה של חיות בשריפות, להשמיד את המישורים והמערכת האקולוגית העדינה וליצר זיהום מטורף. ואין פוצה פה ואין מתריע.

ג'יג'י  הסתכל, הסיר את כובעו וגירד בראשו. "זה בסדר, החיות חכמות יותר מהממשלות. הן עוברות ומגיעות כמו תמיד. בואו, נגיע לנהר, הוא ממש כאן". לפני שעלינו חזרה, על הגבול הטנזני הצוות כולו הסתדר לסלפי.

MasaiMaraDay2_120719_150811

לבסוף הגענו לנהר. הוא פשוט הגיח מאחורי הפינה והיה שם. ירדנו שוב מהרכב ועמדנו מול שלט שמזהיר שאין להתקרב לנהר ללא מדריך. מתחנו צוואר, מנסים לראות אם יש צליחה של הנהר, מעבר חיות שזה מה שרצינו לראות – מה שהכי מסמל את הנדידה. אבל לא ראינו.

ברור היה ששכירת המדריך להתקרב לנהר היא עוד דרך לעשות כסף מהגרינגוס. אבל בדיון מהיר, היה לנו ברור שלא באנו עד לכאן כדי להסתכל על הארץ המובטחת מעבר לשלט המעוטר בגולגולות של גנו, שמין הסתם לא ממש צלחו את הצליחה. מתחת לעץ קרוב היו מוטלים מקומיים במדי צבא. פקחים של ה KWS הלוא הוא ה Kenya Wildlife Service. סגרנו עם הסמל על מחיר והוא שלף בחור חייכן חמוש ברובה מיושן, פקח בשם ניקולס שהוביל אותנו מעבר לשלט המאיים, אל הסלעים שעל שפת הנהר.

הנהר אינו מאוד רחב בנקודה הזו, כנראה לכן מגיעים העדרים לכאן. אבל על הגדה שממול היתה קבוצת היפופוטמים הכי גדולה שראינו. MasaiMaraDay2_3731_150811

להפתעתנו, הם שכבו מחוץ למים, למרות השמש היוקדת. בדרך כלל, ההיפו נשארים במים כל היום להגן על עורם העדין. בעודנו הולכים אחרי ניקולס, הפקח, סיפר לנו אוהד על זיעת ההיפו. מתברר שההיפו מפרישים לזיעתם חומר שהוא מגן על העור מהשמש באופן טבעי ולפני כמה שנים ניסו לזקק את החומר כמגן קרינה טבעי. מה שנראה כמו זיעת אדומה (שלכן אנשים חשבו שההיפו מזיעים דם) הוא למעשה קרם הגנה מהשמש. אבל, הוסיף אוהד, כשניסו לזקק את החומר גילו שיש לו ריח נורא. כדי למנוע שחופי ארצנו לא יתמלאו בצחנת היפופוטמים עצרו את הפיתוח (רק תחשבו על זה, בלונדינית ארוכת רגליים מורחת על עצמה קרם אדמדם ומתחילה להריח כמו בהמה ענקית, מה שדוחה מחזרים עקשניים….הממממ…. אולי עליתי על משהו).

MasaiMaraDay2_3719_150811

ניקולס הוביל אותנו בשביל דרך השיחים לאורך הגדה. הרובה, כך הסביר, נועד להגן על התיירים, במקרה שאחת מחיות הבר תחליט שהיא רוצה לבדוק אותנו מקרוב (הוראות הפתיחה באש קובעות שיש לירות באוויר קודם, כי לא ברור לי מה יעשה רובה ל3.5 טון של היפו מסתער).

נדב הסתובב עם עדשת התותח, מבסוט ממה שהרגיש לו ככלי נשק אימתני יותר מהרובה של ניקולס שהושאר כנראה בידי הבריטים שעזבו את קניה בתחילת שנות ה60.

MasaiMaraDay2_3774_150811

הילכנו לנו על גדת הנהר שהשרה קרירות מסוימת על האוויר. כל הזמן יש עין אחת על הגדה השנייה, איפה שההיפו רובצים להם וגם לראות אם יש עדר שמתקרב. ניקולס הסביר לנו שהחציה האחרונה הייתה לפני חמישה ימים בנקודה הזו ולפני שלושה ימים עדר חצה בנקודה אחרת.

הוא המשיך והסביר שאי אפשר לצפות מתי יחצו. בדרך כלל מגיע עדר ומבלה זמן על הגדה, נע במעגלים, מתקרב ומתרחק מהנהר, כאילו הגנו יודעים שזה מסוכן ולא כולם יגיעו בשלום לצד השני. הם עושים רונדלים כאלו, כל פעם מתקרבים יותר לגדות התלולות ואז משהו קורה. ניקולס ציין בחיוך שהרבה פעמים מה שקורה אינו צפוי. בריצה של העדר שמתקרב לגדה, לעיתים מועד אחד הגנו ונופל לנהר. "דויד ירד!" אומרים הגנו זה לזה בגעיות, "זה התחיל! כל הכבוד לו – תמיד ידעתי שהוא מנהיג אמיתי" והעדר מתחיל לשעוט למים.

חלקם ירדו בשלום את הגדות החוליות, חלקם יפלו וינחתו במים. חלקם ישבור רגליים בירידה או בנפילה, ויסחף בזרם ויטבע.  יש תנינים במים שדואגים לאלו שנסחפים בלי יכולת לברוח, מטביעים אותם ומטמינים אותם בקרקעית בינות לסלעים כדי שבשרם יירקב מספיק לאכילה לתנינים.

MasaiMaraDay2_3819_150811

ההיפופוטמים הם גם צמחוניים, גם טריטוריאליים להחריד וגם אגרסיביים. הם יתקיפו את הגנו שחולפים דרך השטח שלהם, רק בגלל שהם עברו בשטח שלהם. אין להם כל ענין בגנו עצמו, אבל שלא יעז לעבור בשטח שלהם – כמו איזה חוואי חמום מוח.

MasaiMaraDay2_3740_150811

וכך עובר העדר. כמה ימים אחרי, הנהר מלא בגוויות של גנו מרקיבות להן בשמש, חטיף לתנינים הגדולים של נהר מרה.

MasaiMaraDay2_3814_150811

בניגוד לתנינים שראינו בסמבורו, אלו כאן, הם מפלצות של ממש מבחינת גודל כיון שעליהם להוריד גנו בוגר ומשתולל. הם מגיעים לארבעה ואפילו חמישה מטר באורכם, נחים להם על הגדה בשמש ליד משפחת ההיפו. נראה שהם מסתדרים יפה שני אלו, ההיפו והתנינים.

MasaiMaraDay2_3769_150811

כל זאת סיפר לנו ניקולס בעודנו מתקדמים בסבך שעל גדות הנהר. ההיפו יושבים להם ממול, גושים ענקיים שמשמיעים כל מיני נחירות וקולות משונים. אבל גם להם יש קָטַנִי שהם כמעט חמודים, למרות שברור לי שהקָטַנִי הזה שוקל מעל 100 ק"ג ושאימא שלו תחסל גם אריה שיאיים עליו.

MasaiMaraDay2_3716_150811

יש להם גם לפעמים הבעה מטומטמת קלה, ספק חיוך שמשעשע אותנו. הנה אחד שנראה שהוא חולם חלום טוב, אולי על נהר קריר בשוויץ עם כרי דשא גבוה ועסיסי ופרפרים יפים וללא שום זבובים או מציקים אחרים.

MasaiMaraDay2_3806_150811

כשהחזיר אותנו לרכב, שמחנו לשלם לניקולס הפקח את שהגיע לו בצדק ואף יותר – הסיור הרגלי היה שווה והוא ידע המון ובכלל היה נחמד – רוב הקנייתים שפגשנו היו חביבים (גם בלי שהיה כסף מעורב)  והמשפחה המטיילת נפרדה מהפקח כשערימה ענקית של היפו מביטים בצד השני של הנהר בלי להניד עפעף.

MasaiMaraDay2_130606_150811

MasaiMaraDay2_3736_150811

"אין חציה היום", אמרנו לג'יג'י כשנכנסנו שוב למכונית, "twende, סע הלאה". המשכנו הלאה כשקרקור קל מתחיל למלא את חלל הרכב – הרעב שהושם בצד לקראת הנהר חזר לו ואיתו החשש מארוחת הצהריים הארוזה שהוכיחה את עצמה כאירוע מבאס.

עצרנו בצד אחד השבילים, מביטים בחשש לכל הצדדים אחרי שראינו מספיק אריות ליום אחד. הארוחה אכן היתה מחניקה קלות אבל התגברנו עליה וחזרנו לרכב עם טעם קל של מיץ גויאבות חם בפה. מזל שהבאנו איתנו כמויות של שקדים ואגוזים לרענן את הפה.

כשהמשכנו הלאה ראינו מה היינו רואים אם הייתה חצייה של הנהר. על יובלון קטון שחתר לו בשטח הגיע עדר קטן של גנו וזברות ונע קדימה ואחורה, מגיע אל המים וחוזר שוב. להפתעתנו ראינו את הזברות מושכות אחורה, נותנות לגנו להגיע ראשונים, כאילו שולחות את הטיפשים קדימה, לבדוק את המים ולהעסיק תנינים פוטנציאלים לפני שתגענה הן עצמן אל המים. חכמות אלו, המפוספסות! אולי לכן לא ראינו גופות של זברות בנהר.

MasaiMaraDay2_3853_150811

בינות לעדרי הזברה שעמדו בצד היו גם הרבה סייחים שעדיין נשאו עליהם פסים פלומתיים אדמדמים. כמה שראינו כאלו, עדיין זה מראה נהדר.

MasaiMaraDay2_3833_150811

גם אנטילופות קאנה (Eland) שלא ראינו עד כה, עמדו להן בצד, מסכלות בזלזול מסוים בגנו. אין לכך מקום כיון ששתי החיות הן אנטילופות אבל עדיין הגנו הוא בן הדוד האהבל שלא ממש רוצים להיות מחוברים אליו.

MasaiMaraDay2_3933_150811

השמש עמדה גבוה בשמיים וחרכה את השטח כשג'יג'י החל לחזור. לאות מסוימת השתלטה עלינו וגם עצבות קלה על זה שנגמר, שמחר מתחילים לחזור הביתה. הוא הקפיד לנוע בשבילים הקטנים, לחפש את הדברים המעניינים ואוהד ואני המשכנו לעמוד עם הגוף בחוץ, סורקים את הנוף.

תחת עץ מגוחך שג'יג'י קרא לו "Sausage Tree" על שם פירותיו דמויי הנקניקיות שהיו תלויים מהענפים. המסאי רוקחים מהם בירה, הסביר ג'יג'י ואנחנו הבחנו במחזה לא פחות משעשע כשחבורה של Ground Hornbills שכולנו יודעים שבעברית הם נקראים קלאו אדום-פנים הילכו להם בחשיבות משעשעת

MasaiMaraDay2_3864_150811

MasaiMaraDay2_3867_150811

הצפר דרש עצירה מיידית לבדיקת הנושא. גם ג'יג'י התרשם מהמציאה ושאל משקפת מאיתנו להביט במחזה. ציפור גדולה בעלת פנים אדומות גבשושיות הילכה לה בדשא היבש, מחפשת משהו לנשנש (הן אוכלות זוחלים, חרקים ואפילו יונקים קטנים).

MasaiMaraDay2_3878_150811

עמדנו שם, אל מול העץ, במנוע דומם והסתכלנו. שוב הציפורים והצפר ניצחו. כזה עוד לא ראינו. זה לא עורר התרגשות כמו כמו ה bateleur של אתמול אבל אוהד היה מבסוט כשהוא ממלמל בשקט כשהוא בוחן את הציפורים דרך הטלסקופ.

להשלמת הסט, איך שהמשכנו הלאה, נקרה על דרכנו לבלר. הפעם בהליכה איטית בשטח, מחפש משהו לנשנוש

MasaiMaraDay2_3904_150811

MasaiMaraDay2_3922_150811

זה כבר היה צ'ופר של ממש לאוהד. ג'יג'י שכבר הבין את החיבה של אוהד לציפורים האלו עצר מיד כדי שלא להפריע לציפור. למרות שכבר ראינו הבוקר אחת, עדיין זו הייתה נהדרת, מהלכת לה בהדר מרשים עם כל הגובה הזה והראש הזוהר עם כתר הנוצות. לבלר לדוגמה. בר רפאלי של הלבלרים.

זה היה סיום הולם לסיור של היום. הדרך נמשכה לה, ללא הפרעות מיוחדות. חצינו עדרים שלמים שוב ושוב, כשהגנו זזים ברגע האחרון מדרכנו והזברות מברכות אותנו בניד ראש כשאנו חולפים. חזרנו ללודג' בשעות אחר הצהריים, מיוזעים ומאובקים. נדב ניצל את ההזדמנות לזנק לבריכה והספיק לצאת לפני שגשם שוטף החל לרדת, טופח על גגות הרעפים שמעל לאוהלים בעוד אנו מתחילים אריזת התיקים לקראת החזרה של מחר – נותנים את הדין על כל פסלי העץ שקנינו לאיטנו בימים האחרונים.

MasaiMaraDay2_164236_150811

מחר זה נגמר אבל יש כמה טיסות והזדמנות אחרונה למצוא את החיה החמקנית היותר – חסר לנו קרנף לאוסף!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s