לא הלודג' ליוצאי לודז'

"אני אשכב לי, כאן בחושך", הוא משפט שגור בפי יוצאי לודז', בין אם הם פולנים מבטן ולידה או שהן תימניות מקורזלות אבל עם כל מה שמגדיר פולניה טובה. כל פולניה מיומנת תצליח למצוא את הרע והקודר גם כשהיא יושבת בנינוחות אבל הלודג'ים שאנחנו יושבים בהם יקשו גם על פולניה מיומנת.

Lodge מתורגם לבקתה צנועה. אין בלודג'ים שאנחנו שוהים בהם שום צניעות. אני אומר את זה בהפתעה וחיוך. כדי לקבל את חווית השמורות עד הסוף, מומלץ לישון בתוך השמורה, לראות את החיות גם בשעות הערב או בבוקר, מוקדם. לרבוץ  בבריכה ולראות פילים. זה קשה.

MasaiMaraDay2_164236_150811

למען גילוי נאות, אומר שאנחנו שידרגנו. בחרנו להגיע ללודג'ים קטנים יותר, קדמיים יותר, שווים יותר. הרבה פעמים אנשים יוצאים בקבוצות ומגיעים ללודג'ים שהם מלונות של מאה ומאתיים חדרים או קרוב לכך. אנחנו שוהים במדרג הביניים ויש כמובן לודג'ים שהם משהו ברמה מטורפת, עם עשרה חדרים. החדרים תמיד בין גדולים לענקיים, יפים ונעימים. למשל בסמבורו, היה לנו חדר עצום ולילדים אחד משלהם.

KenyaArkToSamburo_0724_150805

ואז אתה מגלה שיש מרפסת עם כסאות נוח, מול הנוף. וכשאתה יושב לך על הבלקון של המרפסת אתה מגלה שאפריקה נפרסת מתחתיך ופתאום מגיע תאו, למטה וקבוצת ג'ירפות מחליטה לנשנש לא רחוק מהמרפסת..

KenyaArkToSamburo_1456_150806

יש משהו קצת קולוניאליסטי בחוויה הזו. משהו מהרוח הבריטית הזו, של "Rouging it" בתנאים של לורד. הכל יפה, גדול, מרווח ועתיר תפעול אנושי. אתה פותח את הדלת בבוקר, עדר של סבלים עומד בחוץ ומחכה לך. מיד לוקחים לך את הכל מהידיים ושיירה של תיקים חוצה את השביל. האיש עם כוס המיץ הקרה שמחכה לך מחוץ למכונית, כדי שתשטוף את הגרון והאישה עם המגבות הלחות והחמות לנגב את אבק היום. לא תמיד זה נעים לי – השירות הזה שנשען על מסורת של משרתים. ברור שאני לא מתגעגע לשירות איכותי ומתחשב ברמה שיש בארץ ישראל אבל לפעמים השירות כאן הוא ברמת התרפסות שלא ברור לי כמה היא אמיתית וכמה היא התפתחה על מנת לאסוף טיפים. אבל מתרגלים.

MasaiMaraDay1_3369_150810

עכשיו במסאי מרה אנחנו לכאורה ירדנו ברמה, כי אנחנו ישנים במחנה אוהלים (Tented Camp). אלה אמנם אוהלים, אבל בכל זאת קצת שונים. יש לנו שני אוהלים ענקיים, באמצע חורשת עצים סבוכה ברמת ג'ונגל. האוהל מכוסה גג רעפים שדואג שהאוהל לא יצטרך לחשוב מה עושים במקרה של גשם. האוהלים מרוחקים זה מזה כדי לתת פרטיות והם עטופים בירק – הם בתוך השמורה. הלודג' עטוף בגדר אבל חיות קטנות כמו אנטילופות דיק-דיק חמודות כן מגיעות ואפילו מסתובבות כי זה מקום בטוח, קופים, כל מה שעף – כולם מסתובבים.

MasaiMaraDay1_3359_150810

MasaiMaraDay1_3360_150810

יש חשמל באוהל, כמובן. בבוקר יד נעלמה מקפלת את בחלונות יפה, קושרת את כל הסרטים שמחזיקים את יריעות הבד של הדלת והחלון. ככה זה עד הערב. אז מגיע מישהו וסוגר את יריעות הבד של החלון ומכין את הכילה לשנת הלילה. יותר מאוחר יגיע איש שכל תפקידו הוא לשים במיטה בקבוק מים חם, כזה בקבוק גומי. בלילה הקר אתה מטפס בין הסדינים המעומלנים ופתאום הם חמים ונעימים ואתה מושך את שמיכת הפוך אל צווארך ומחליט להנהיג משטר דומה גם בבית. ואז אתה נזכר באמרה הפולנית הידועה "אתה חושב שיש משרתים בבית הזה?" ונרדם

MasaiMaraDay1_3362_150810

במאחורה של האוהל, איפה שרואים את הווילון, יש חדר אמבטיה נעים ונחמד, עם מים רותחים וכל מה שצריך. תנאי מלון אבל בשמורה. ומיטות הכילה – כל כך חששתי מיתושים שהבאתי מארה"ב חומרים דוחי יתושים, לא 'סנו-די' אלא דברים שיכולים לדחות פיל, שיש אמנות בינלאומיות שאוסרות על שימוש בהם על כדור הארץ והירח (רק על הצד האפל של הירח מותר). כנראה שהיתושים שמעו על זה, על ה Jungle Juice עם 98% DEET (למביני עניין, לעומת ה 21% העלובים של מה שאתם משתמשים – הא!). אבל בערב יש כמה יתושים והכילה עוצרת הכל וגם נותנת לחדר נופך של מיטת נסיכות עם אפיריון – כפי שאני מקפיד לקרוא למיטה. הבנים ישנים בשתי מיטות נפרדות בשל אלימות בזמן השינה, אבל גם הם בכילה של נסיכות.

LakeNakuru_1831_150807

והאוכל.

אוי, האוכל.

הגמילה תהיה קשה. אני כבר רואה את זה. ארוחת הבוקר היא חגיגה של טעמים מסחררים. בגלל שיש תיירים הודים וסינים אז ארוחות הבוקר ערוכות גם להם ויש תמיד דברים הודים טעימים (סמוסות טריות וכל מיני דברים קטנים כאלו) אבל יש שלל נקניקיות וכל מיני בייקון וחביתות טעימות וגבינות ואוכל מקומי שנע בין מטוגנים טעימים לבין עיסות של תירס חסרות טעם (עד שהסבירה לי מישהי שאת העיסה של השועית והתירס שמים בתוך הכיסונים המטוגנים הקטנים ואז עפתי על זה). הילדים תוקעים ברמה שלא נעים לי מכל הרעבים של אפריקה. אוהד עורך שלושה מסעות למזנון וחוזר עם צלחות מלאות. התיינוק תוקע קרוב לשמונה או יותר נקניקיות וחביתה ועוד. גם אח שלו לא טומן ידו בצלחת אלא טומן בצלחת סטייק ושאר בייקונים אבל חייב לסיים ארוחת בוקר במנה יפה של קורנפלקס כי ככה צריך להיות בוקר (כנראה שהרבנות כרגע הסירה את ההכשר מהבלוג, נו טוב). ארוחות הערב גם הן פאר. מה בדבר אופה שעומד בצד ואופה לך מול העיניים לחם הודי, נאן, טרי ומושח אותו בחמאה? או כמה מנות הודיות מופלאות ואחת או שתיים סיניות וסטייק טוב או צלעות וכמה מנות אפריקאיות צמחוניות ועוד ועדו ועד. כל כך הרבה דברים טעימים שזה מזעזע. כי אתה אוכל כמו תאו ולא ממש מוציא אנרגיה חוץ מהקפיצות ברכב. בסוף איזה אריה לא יעמוד בפיתוי.

KenyaArkToSamburo_0709_150805

בקיצור, זה לא בדיוק טיול מוצ'ילרים. אני מניח שאפשר גם למצ'ל אותו יותר, אבל אני לא חושב שאפשר לעשות זאת ולעמוד בלוח זמנים דחוק. אבל למה? אם אפשר, למה לא להנות? וזה חברים וחברות מה שמפריד את הלודג' מלודז'!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, Travel, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s