הדבר הכי קטלני בשמורת מסאי מרה

שמורת מסאי מרה בקניה מלאה בחיים וחיות. הטבע כאן בווליום הכי גבוה. ברור שיש  תואר של כבוד – "הקטלני ביותר בשמורה".  הטענה שאני עומד לשטוח כאן היא שרוב האנשים לא מכירים את הרוצח האמיתי, זה שמפיל הכי הרבה. רבים רואים במלך החיות, האריה, כחיה הכי קטלנית בשטח. יש הרבה טורפים באזור והם כולם עובדים יפה – אריות, נמרים, צ'יטות (ברדלסים בשפת העברים), צבועים ועוד. גם אוכלי העשב לא ממש רגועים – פילים כמובן אבל אפילו התאו שנראה כמו פרה שמנה עם קרניים אחראי לכ 200 מקרי מוות כל שנה (באפריקה כולה, לא בשמורה). אני רואה כבר את חובבי הטבע ועובדות משעשות מהנהנים בראשם. הרוצח הגדול של אפריקה הוא אכן אוכל עשב ולא ממש עושה רושם מסוכן .

תשאלו את נשיונל ג'יאוגרפיק – הם יגידו לכם שההיפופוטם הוא החיה הכי מסוכנת באפריקה.

הם טועים.

MasaiMaraDay1_3120_150810

ההיפופוטם הוא אכן חיה מאוד מסוכנת. הנבלות השמנמנים האלו הורגים בממוצע 2,900 איש בשנה בכל אפריקה. זה המון. מדובר בחיה שמשקלה כמה טונות (בוגר יכול להגיע ל 3.5 טון). למרות שהם אוכלי עשב יש להם ניבים כל כך גדולים וחדים שיש להם חורים בגולגולת שלתוכם הניבים נכנסים. יש להם מזג רע והם טריטוריאליים להחריד. אם משהו עובר להם בשטח שלהם, אפילו אם זה סתם איזה גנו או סירה עם אנשים, הם יתקפו עד שהאיום מבחינתם יושמד. הם  שורצים במים כל היום ויוצאים בלילה לגדה לאכול. בחוץ הם מרגישים עוד יותר מאוימים בהעדר ההגנה של המים והיכולת לצלול. כל מי שיעמוד בדרכו של ההיפו חזרה למים – הלך עליו.

2900 איש בשנה לא הולך ברגל ,אבל יש מחסל גדול יותר. הנה, נאמן לתפיסת הבלוג שיש להימנע ממתח,  אני אציג לפניכן את הסכנה מספר אחת ברחבי שמורת מסאי מרה.

הנה, כאן בתמונה, אבל תצטרכנה לאמץ את העיניים.

כן, בתמונה הזו של המשפחה המטיילת יושבת לצד הרכב, תחת העץ שנדב כינה "The picnic tree" כשהוא טוען שאין עוד אחד כמותו בשמורה, עם העיקום הזה והצורה הזו.

MasaiMaraDay1_131735_150810

לא ראיתן?

הדבר הכי מסוכן בשמורה היא ארוחת הצהריים הארוזה שהלודג'ים מספקים ללקוחותיהם שלא מודעים לסכנה.

שמורת מסאי מרה היא גדולה. ממש גדולה. כ 1,500 קמ"ר. כמו גוש דן  המורחב מנתניה עד אשדוד עם הים ויהוד סוגרים מערב ומזרח. נעים לאט בשמורה ולכן הרבה פעמים אתן יוצאות מהלודג' בבוקר כדי על מנת לעשות יום מלא בשטח כי אין טעם לחזור לצהריים. במקרה זה, מזמינים יום קודם לכן ארוחת פיקניק שאותה אוספים למחרת בבוקר בדרך לרכב. כשמיצי הקיבה גועשים והרעב נעשה קשה מנשוא, מבקשים מג'יג'י הנהג/מדריך שלנו למצוא מקום (למרות שעם הזמן הוא לבד מחליט). אי אפשר לעצור בעשב הגבוה שיכול להחביא שלושה קרנפים, להקת אריות  ואת אבי ביטר בלי בעיה, מילימטרים ממך ולא תדע (עד שהוא יתחיל לשיר) . לכן עוצרים במקום שהגנו כבר כיסחו את העשב לגובה של פרקט, מקום שבו יש ראות למרחק, ורואים שאין כלום. מחפשים עץ שייתן צל ומסתכלים שאין נמר על העץ ואז עוצרים. ומוצאים את הארוחה.

הארוחות שלנו (גם במקומות  אחרים כמו אגם נקורו) הגיעה תמיד בקופסת קרטון לבנה כמו קופסת נעליים גדולה. הקופסה מכילה חתיכת עוף מטוגן, לחמנייה יבשה או שתיים, יוגורט שהיה קר בבוקר, מיץ בקופסה ועוד כל מיני בצקים מטוגנים ,וסלט שבד"כ נשפך כבר קודם בקופסה ושאותו לא נאכל כי אנחנו לא אוכלים ירקות שנשטפו במים מקומיים ולא קולפו. בד"כ יש תפוח חמים, תפוז חם וחתיכת עוגה עטופה בניילון.

הארוחה הזו היא חנק אחד גדול. אתה נוגס בעוף שהוא יבש כל כך שאתה לא יודע ממה תמות קודם – בחנק כי העוף תקוע לך בגרון או בהתייבשות כי העוף כל כך יבש שהוא מושך לך את כל המים בגוף. כל לחות שנותרה לך בגוף תישאב במהרה, ברגע שתנגוס בלחמנייה שאותה לקחת על מנת להעביר את הטעם של העוף. המיץ בקופסה, שאליו אתה שולח את היד, בניסיון להחזיר נוזלים וסוכרים לגוף שהולך וקורס תחת היובש הזה נבחר ע"י מדענים. כל קופסה תכיל את המיץ שמי שקיבל אותה הכי שונא. מי לעזאזל חשב על מיץ גויאבה בקופסה? העוגה, שמיטב מהנדסי המזון הקנייתים פיתחו היא פלא ספוגי שנועד להתרחב בגרון, בספיגה של כל נוזלי הרוק עד שגרונך ניחר ואתה משתעל בניסיון נואש לקבל אויר או לחות כלשהיא מהאוויר.

הטענה שלי היא שאנשים רצים לכיוון ההיפופוטמים בגלל שהם חושבים שהמים יצילו אותם מארוחת החנק. ואז ההיפופוטמים תוקפים ומעלים את הסטטיסטיקה.

MasaiMaraDay1_3090_150810

עכשיו שהורדתי את זה מהלב, אני יכול לחזור לספר על היום הראשון במסאי מרה לאחר שהגענו אתמול בערב. הנסיעה הייתה מזעזעת בכל צורה שהיא בשל הדרך הגרועה במיוחד. כשהוריד אותנו בקבלה ללודג' שאל ג'יג'י "מה מחר?". "אולי נעשה יום מלא בשטח", כך אנחנו, "ננסה להגיע לנהר המרה, אולי נראה חצייה של העדרים?". "טוב", הנהן ג'יג'י בעייפות, "נצא בשמנה וחצי, תשע?". "למה לא שבע?" שאלנו בהפתעה, כי כולם יודעים ששעות הבוקר הן השעות של הפעילות הכי מרשימה. "טוב, נצא בשמונה. ונחזור בארבע או אחר כך", סגר ג'יג'י ויצא חזרה לרכב.

אז בשמונה חיכינו בחניה ולאחר עיכוב קל יצאנו לדרך. אני חושב שהטלפון שלו מאחר ב 10 דקות ומכאן כל פעם יש הפרש בין הצפוי למצוי.

אוהד ביקש לקרוא ליום הזה, יום הדורסים

באמת, הצפר החובב והחביב קיבל מנה עשירה של עופות דורסים. אני חושב שבגלל שיש צפר ביננו ובשל העובדה שהעיניים כבר הורגלו מזה שנים לחפש את הציפור בנוף, ראינו המון דברים שאחרים לא ראו. בעוד שכולם רצים לראות אריה, חוסמים עם רכב ספארי אחד את משנהו, אנחנו עמדנו בודדים לחלוטין מול מראות קסומים. אולי זה גם פונקציה של נהג שלאט, לאט מקבל פוקוס עלינו ולומד אותנו בעוד שאנו לומדים אותו.

רק אנחנו עצרנו בבוקר למראה Gray chatting hawk (בז אפור פטפטן?!)

MasaiMaraDay1_3028_150810

אני בטוח שכולם עברו בשביל ולא שמו לב לחבורת הקטות המדבריות שעמדו להן שם (הגויים קוראים להן sandgrouse, מוסר אוהד)

MasaiMaraDay1_2821_150810

זו ציפור שיש גם בארץ, עם הסוואה מדהימה כשהיא עומדת. היא ססגונית במעופה אבל בשנייה שהיא נוחתת היא קופאת על מקומה וגם אם העיניים שלך עליה, לא תראה אותה עד שתזוז. הנה. הכנתי לכן הדגמה: תראו איך הן משתלבות בנוף

MasaiMaraDay1_2821_150810

בהתחלה, על הבוקר עוד מתלהבים מנשרים גדולים שעומדים להם על העץ נותנים לשמש הבוקר לחמם את האויר לפני שיצאו לדאות.

MasaiMaraDay1_2804_150810

אבל בבוקר יש דברים גדולים יותר לראות. הטורפים הורידו בלילה גנו צעיר – כרגע יש מסביב כאלו כמו גרעינים שחורים. לאחר שסיימו לאכול הם הסתלקו. יש לי חשד שבגלל שיש כל כך הרבה גנו באזור, הטורפים לא ממש טורחים לגמור את הארוחה ומספיק להם לקחת את החלקים הטובים וללכת. אז מתחיל מעגל אוכלי הנבלות.

MasaiMaraDay1_2829_150810

האוזניות Lapeat faced vulture הגדולים פותחים בחגיגה. הם גדולים יותר מהנשרים, יש להם מקור ממש חזק והם פותחים את המנוח, קורעים את העור  ומשסעים את מה שמתחתיו. לכן אין להם את הצוואר הארוך והקרח, כי הם אוכלים מבחוץ.

ואז הם עומדים ומסתכלים בתוכחה על המהומה שהנשרים עושים סביב האוכל.

MasaiMaraDay1_2831_150810

הנשרים נוחתים עם שחר ופושטים על השאריות. בכלל יש המון מושגים שנשרים מככבים בהם אבל לטובת אוהד והדיוק המדעי אני אציין כאן אחד שממש מפריע לו.

בהוביט יש את הקריאה הידועה – "הנשרים באים! הנשרים באים!". הבעיה היא התרגום. המקור אומר The eagles are coming והכוונה לציפור ששמה בעברית הוא עיט ולא נשר שמופיע כאן. אנחנו יודעים שזה מפריע לאוהד ולכן מדי פעם אני ונדב פולטים משהו כזה וזה מקפיץ אותו. הוויה של טיול.

MasaiMaraDay1_2948_150810

הסעודות האלו מרשימות מאוד ולמי שמפריע המראה של החיה המפורקת – השטח מלא בחלקי עצמות וגולגולות מלבינות בשמש האפריקאית – זה הטבע. אחרי הנשרים יבואו עוד אוכלי נבלות שיפשיטו את כל השאריות מהעצמות ואולי גם ציפורי פרס שמרימות את העצמות לגובה, מנפצות אותן לרסיסים ואוכלות את התוכן. בסוף לא נשאר כלום.

MasaiMaraDay1_2898_150810

אבל בפעם השנייה שראינו סעודה כזו, ממש לבדנו אוהד כמעט בלע את הטלסקופ שלו מרוב תדהמה. לצד הבלגן והריבים של הנשרים, פתאום ראינו ציפור אחרת עומדת בצד, כמו לא רוצה לקחת חלק במהומה.

MasaiMaraDay1_2967_150810

חיוואיי להטוטן או Bateleur הוא עוף דורס שלא רואים. כאן במסאי מרה רואים אותם דואים בגובה. זו ציפור שרוב חייה פשוט דואה. יש להם מבנה כנפיים מאוד מיוחד והם דואים כשהם מתנדנדים מצד לצד. אבל מקרוב – הם דוגמנים.

נוצות שחורות כמו פחם, ראש כתום אדום עז וכך גם הרגליים. זנב כחול חזק, כנפיים אפורות וכתם חום על הגב. שילוב מנצח לקיץ 2015!

זה הפריים של הטיול מבחינת אוהד. הוא שינן את מספר התמונה כדי שנכין לו קנבס גדול לחדר.

MasaiMaraDay1_2942_150810חיוויאי להטוטן או Bateleur

יש לו מבט מפחיד כשהוא מסתכל אליך ישר. עין צבעונית וחודרת.

MasaiMaraDay1_2991_150810

ישבנו עליו הרבה זמן. יש לי מיליון תמונות שלו ואוהד פשוט לא יכול היה להוריד ממנו את העיניים עד שהחיוויאי סגר את הביקור בעצמו ונעלם.

MasaiMaraDay1_2978_150810

נראה לי זה אחד הרגעים שאוהד יזכור לעד – השקט הזה, תחת השמיים הכחולים של מסאי מרה, קרקורי הנשרים המתקוטטים והציפור שלו, החיוויאי הלהטוטן ( באטלור נשמע יותר טוב – Bateleur)

ואם מדברים על גנו – אתמול ראינו הרבה. היום ראינו מיליון בערך. בדקה. הנתונים היבשים מדברים על כ 2 מיליון חיות שרובם גנו או Wildeebeast כמו שהם נקראים באנגלית (או הולנדית) וחלקם זברות ואימפלות ושאר אוכלי עשב שכל שנה שמים פעמיהם ועולים ממרחביה העצומים של שמורת הסרנגטי שבטנזניה, מצפינים וחוצים בסכנה רבה את נהר המרה אל שמורת המסאי מרה לעשות שם שלושה חודשים, ללדת ולגדל את הצאצאים עם שפע המזון שיש כאן ואז לחזור חזרה. קוראים לזה The great migration  ולא סתם.

יש פשט טונות של החיה הדי טיפשית הזו.

MasaiMaraDay1_3000_150810

MasaiMaraDay1_3009_150810

MasaiMaraDay1_3022_150810

האופק שחור מרוב גנו. הם פשוט עומדים וגורסים עשב ביעילות, כמו מכונה ענקית. לפני שהם מגיעים השמורה מתהדרת בעשב שגובהו יכול להגיע למטר, מטר וחצי. בעוד שלושה חודשים בערך הדשא יהיה בגובה כמו במגרש כדורגל. הם אוכלים את הכל ואז יוצאים חזרה, פשוט כי נגמר.  לאן שתסתכל יש טורים ארוכים שהם הולכים בהם. אין לי מושג למה ללכת בטור, כי אין להם התנגדות רוח לשבור או משהו אבל כנראה מישהו מתחיל ללכת וכולם אחריו, כמו תור ללחם ברוסיה הסובייטית..

גם זברות יש, אבל הן יצור יפיפה וכנראה הרבה יותר חכם.

MasaiMaraDay1_2775_150810

MasaiMaraDay1_2791_150810

הזברות האלו השונות מאלו שפגשנו בשמורת סמבורו הן מסוג Common Zebra אבל הן ממש לא פשוטות. למרות שהגיוני שהן בולטות בשטח בטירוף עם הפסים האלו – גילינו במהלך היום שמרחוק הן לא נראות ברור כל כך. הן פשוט תמיד נראות כמו משהו אחר בשטח (איזה עץ או משהו) וגם כשאתה מזהה שזה זברה, לא ברור לאיפה היא פונה. אני מניח שגם טורפים מתלוננים על כך אז אולי יש הגיון בפסים האלו.

יש את אנטילופות הטופּי (Topi – לא כמו הסוכרייה) שגם נראות משונה כאילו אחרי שגמרו  לצבוע אותן בחום, נשפך עליהן דלי של שחור ויצר כתמים לא מסודרים. נחכה לגשם, אולי זה ירד.

MasaiMaraDay1_2811_150810

מכשיר הקשר של ג'יג'י מטרטר במכונית כל הזמן. הכל בסוואהילי. לזכותו יאמר שכשאנחנו עוצרים ומסתכלים הוא מחליש אותו כדי לא להרחיק את החיה וגם לתת לנו את השקט. אבל מדי פעם יש התפוצצות של קריאות, כשנהגים אחרים הבחינו במשהו. ג'יג'י לא תורם לשיחה אבל הוא עוצר לדרישות שלום ובירורים עם כל נהג שני שחולף בשבילים. ככה הוא מביא אותנו לקבוצת שיחים המוקפת בשורה של מכוניות ספארי חמושות בשלל אמצעי צילום.

שתי צ'יטות יושבות להן בינות לעשבים בתוך השיח, נחות להן בחום המתגבר של הבוקר. הן  לא ישנות, רק מתקררות להן באדישות.

MasaiMaraDay1_3042_150810

מדי פעם הן פותחות את העיניים, רואות את כל האנשים האלו בתוך קופסאות המתכת עם הגוף בחוץ, מעל לגג וחושבות לעצמן שאולי זה קראנצ'י ונחמד אבל איזה גנו גנו צעיר יהיה פשוט יותר.

צבוע שחולף באזור פשוט עוקף את כל ההמולה, לא יודע אם זה בגלל הטורפים או המכוניות, אבל אנחנו בקושי מבחינים בו לפני שהוא נעלם ומיד פוצחים בשיר האלמותי "מהר, לפני שהצבועים באים" מתוך מלך האריות 3 (השיר של טימון – Dig a tunnel) – שיר שהונצח לאחר שהילדים (ואנחנו) צפו בסרט 5,713 פעמים לעיתים בשבת אחת. שלושתנו מהמהמים את השיר כשנורית אפילו לא טורחת להתפלא, עם הבעה כמו של הצ'יטה. מתרגלים לכל דבר, אני מניח.

MasaiMaraDay1_3055_150810

כבר מתקרבים לצהריים ושום נהר באופק. בתשובה לשאלותינו עונה ג'יגי' שרכבים שיצאו כבר לנהר דיווחו שאין שום חציה ואין גם שום עדרים בסביבות הנהר כך שהסיכוי לראות חציה היום הוא אפס. "מחר נצא ישר לנהר ולא נסתובב", כך ג'יגי'  ואנחנו מקבלים את דין התנועה.

כנראה שג'יגי' חש באכזבה מסוימת ברכב כי לאחר זמן מה הוא עצר. היו עוד רכבים וראינו אנשים מסתובבים בחוץ. עצרנו גם אנחנו ומבעד לשיחים ראינו שהגענו לאיזה סוג של ערוץ. זה לא ה-נהר, אבל ערוץ.

בכל זאת משהו.

אנחנו הגחנו מהמכונית בחשש. אחרי כל מה שהסבירו לנו, לצאת ככה, כשיש שיחים מסביב ונהר לידנו? אבל ג'יגי' יצא והוא יותר רחב מכולנו וכנראה גם הכי מבוגר ולכן אני אניח שנצליח להגיע לפניו למקום מבטחים וחוצמזה יש עוד אנשים בחוץ ולכן יצאנו. הוא הוביל אותנו דרך השיחים וראינו שאנחנו גבוהים מעל הנהר. והנהר? כמו שצריך, עם תנינים גדולים שמחכים לאיזה גנו אידיוט שיעבור דרכם. נדב הבחין בתנין הראשון קודם. הם רובצים להם בבוץ, מרוחים בבוץ ולא זזים. אבל ברגע שרואים אחד, פתאום רואים עוד. והם ענקיים. בסמבורו הנהר היה קטן יותר והיה שם פחות טרף וגם קטן יותר. כאן, במסאי מרה הם גדלו לממדים ענקיים, 5-6 מטר אורכם והם פשוט מפלצת שמחכה בנהר לעדרי הגנו. בדרך כלל, יש כאלו שנופלים ושוברים רגליים ולא ממש יכולים לשחות או להתקדם, או שיש גורים. התנינים קוטפים אותם ומטביעים אותם.

התנין לא לועס את טרפו. הוא יכול לשסע. לכן הוא גורר את קורבנותיו למטה אל הקרקעית ומשאיר אותם שם, כמה ימים להירקב קלות ("ליישן" אותם) ואז קל לו לקרוע חתיכות.

MasaiMaraDay1_3079_150810

אין נהר שמכבד את עצמו בלי משפחת היפו מכובדת. הם מכבדים אותו והוא מכבד אותם ובכלל בלי הנהר יהיה להם ממש כבד כי הם גדולים

MasaiMaraDay1_3156_150810

הם רובצים שם, רוב הזמן שקועים עד לאוזניים. הסתכלתי שאין להם דרך לטפס ואכן ג'יגי' עצר בנקודה שאין מדרון אלא יש כמה מטרים של גובה. הם משמיעים גניחות וגעיות עמוקות כאלו וכשהם עולים על פני המים הם עושים קול של לוויתן כאשר הנחיריים נפתחים והם נושפים. מדי פעם, יש מכות שזה מה שאני מחכה לו. הבעיה עם עדשת תותח היא שאתה מהמר על שניים שנראים מבטיח והם נושפים זה על זה בעצבים ואז שניים אחרים, כמה מטרים מהם הולכים מכות – אבל זה לא בשדה הראייה שלך. כשאתה מסתובב מהר לשם, שני המקוריים תופסים עצבים ואז פספסת פעם שנייה. אם תעבור חיה כלשהיא או אדם שם, כולם יוציאו עליו את העצבים בצורה מאורגנת, כמו חבורה בשכונה ד'.

כשיצאנו משם ראינו בשולי הנהר, בריכה קטנה שהנהר מזין ושם חבורה של זברות שתפסו מרחק מהסכנות שמחכות להם שם בנהר עמדו ולגמו מים. חכמות .

MasaiMaraDay1_3174_150810

בכלל, לזברות יש התנהגות נורא חכמה. כל הזמן ראינו זברות עומדות ובאהבה אין קץ מניחות צוואר אחת על השנייה. זה כל כך יפה, רומנטי ומחמם את הלב, עד שג'יגי' הסביר שהם עומדות כך כדי שהן מכסות את כל השטח ואף אחד לא יכול להתגנב אליהן.

MasaiMaraDay1_3198_150810

אבל כן חמוד זה לראות גורים של זברה, סייחים למען האמת (או עייר? הזברות קרובות יותר לחמור מאשר לסוס – זה מסביר למה הן חכמות). הגורים של הגנו לא מעוררים שום חיבה, אבל הקָטַנִי (כמו שלמדנו לקרוא לגורים מניקולס) של הזברה פשוט מתוקים, צמריריים כאלו, יותר חומים משחורים ורצים, כמו גורים.

MasaiMaraDay1_3068_150810

MasaiMaraDay1_3196_150810

אחרי ארוחת הצהריים המחניקה (ראו את פתיחת הפוסט) המשכנו הלאה כשטלטולי המכונית עושות רק טוב לשחרר את עוגות החנק ולערבב אותן היטב בקיבה. המשכנו כשנדב ונורית כבר ישובים בתוך המכונית, עייפים משהו ואני ואוהד עדיין בהתלהבות של לעמוד ולחפש. ופתאום זה הופיע. מה שאוהד ביקש עוד לפני שנסענו:

MasaiMaraDay1_3240_150810

על עץ קטן לידנו עמד(ה) Secretary Bird או בעברית יפה לַבְלָר. ציפור דורסת שבדרך כלל מסתובבת על הקרקע בהליכה אלגנטית על רגליה הארוכות. הנוצות סביב ראשה נראו לחוקרים האשכנזיים שחדרו לשטחי אפריקה במאה ה19 כמו עטי הנוצה של הפקידים שהיו תחובות להם מאחורי האוזן ולכן זו ציפור פקידותית משהו.

אוהד, חודשים לפני שיצאנו לדרך, הודיע שהוא רוצה לראות לבלר. זה היה אחד הגבוהים ביותר ברשימת המשאלות. ראינו שניים בסמבורו, אבל רחוק בינות לעשבים הגבוהים. זה כאן, עמד ישר לפנינו, פוער את מקורו עלינו, אולי להתקרר.  זו ציפור גדולה, היא גבוהה יותר ממטר, מגיעה בשקט ל1.3 מטר, כמו תלמיד כיתה ד' כזה. אין לזלזל בה, כשרואים איך היא מחסלת נחשים ארסיים ביעילות עם הרגליים שלה. כשרק התחלנו את הטיול, ומצאנו (מצאתי!) נמר, הטיילים ההודים שהיו איתנו במכונית התרגשו ואמרו לאוהד, שאותו אימצו כסמכות עליונה בזיהוי ציפורים שהם נורא רצו לראות נמר וזכו. אוהד השיב שהוא נורא רוצה לראות לבלר והם צחקו ואמרו לו שיראה במסאי מרה בוודאות גמורה.

צדקו.

MasaiMaraDay1_3248_150810

היה קשה לנתק את אוהד מהציפור. זה מצחיק אבל לא כולם שותפים לעניין שלו ולעיתים מהאגף הנשי ברכב (לא רוצה ללכלך על אף אחת) יש פחות סבלנות לשרוץ במקום אחד מול חיה אחת, על עץ אחד.

אבל המשכנו לתוך סבך שיחים, שם קיווה ג'יגי' למצוא משהו בחום המתגבר של הצהריים.  לא חם ברמות של תל אביב (חורף פה, בקניה) אבל השמש מכה בלי רחמים. אולי זה קשור לעובדה שאנחנו קרובים לקו המשווה ויש פחות שכבות של אטמוספירה שתסנן את הקרניים. בין השיחים נתקלים מדי פעם בדברים גדולים כמו

MasaiMaraDay1_3278_150810

ג'ירפות מסאי עם הכתמים היפים האלו, דמויי כוכבי ים שהם בעצמם יפים, או עלים בשלכת שנופלים במורד הג'ירפה (כי איזה עלה שלכת היה נופל במעלה הג'ירפה) שזה מתאים כי הן גבוהות כאן יותר מרוב העצים (חוץ מהגורים, הקָטַנִי  בפי העם)

MasaiMaraDay1_3267_150810

בין השיחים והעצים הנמוכים מסתובבים גם פילים, למרות שלא ראינו את כמות העצים העקורים שראינו במקומות אחרים כאשר פילים מתגרדים בעץ שיטה ענק והוא לא עומד בעומס. הפילים כאן הם גם XL אבל נדב ואוהד פוטרים אותם בזלזול – "הם לא בגודל של יוסי…". יוסי, למי שלא יודע הוא הפיל הכי גדול בשבי והוא נמצא בספארי ברמת גן (בבידוד כי הוא מסוכן והרג כבר פילה ותקף מטפלים). לא ראינו הרבה זכרים במלוא גודלם אבל גם צעיר(ה) שמתבודד לו בצל הוא מרשים.

MasaiMaraDay1_3317_150810

ובינתיים, בשטח הפתוח ממול – בוקה ומבולקה!

עדר עצום ומעורב של זברות וגנו פותח בתזוזה. עד שאנחנו מגיעים הם כבר בריצה מטורפת. כולנו נדרכים, סורקים עם משקפות את העשב, מנסים להבין אם יש טורפים בעשב הגבוה, שמחרידים את העדר, אולי מארב של לביאות – סתם ככה לא נכנסים לריצת אמוק. מה שכן בולט זו עובדה אחת. בינות לאוכלי העשב השועטים קדימה במהירות יושב לו יען.

יושב באדישות ומסתכל סביב בשקט, כאילו אין מאות או אלפי חיות חולפות מסביבו במהירות. "המוח שלו יותר קטן מהעין שלו", מפטיר אוהד בבוז ואנחנו ממשיכים לחפש את המקור לשעטה הזו. Stampede קוראים לזה גויי הארצות

MasaiMaraDay1_3299_150810

לא מצאנו.

אולי היו שם עשרים ושתיים לביאות פוסעות במבנה של מגן דוד כמו במפגן של יום כיפור. אולי. אבל העשב הגבוה מסתיר הכול. עמדנו, מחכים למשהו שיפתח במרדף אבל כלום. אולי איזה זברה יצא פשוט לריצת צהריים והגנו המטומטמים ראו מישהי רצה ואמרו לעצמם "זברות הם חכמות, אם היא רצה, סימן שצריך לברוח".

לא יודע אבל כבר אחר הצהריים של יום מאוד ארוך. ג'יג'י מכוון בגדול לדרך לחזרה, אוהד עדיין עומד במכונית עם הראש בחוץ, מחפש ורובנו כבר בישיבה. אני מדי פעם תופס מנוחה בישיבה ואז חוזר לעמוד בחוץ.

כמתנת סיום ליום בסימן דורסים אנחנו רואים ברק מהיר מכה באדמה ונושא משהו אל העץ. Snake Eagle עיט נחשים קטף לו נחש במקור והוא פשוט בולע אותו כמו ספגטי בעוד שאנחנו צופים בו בהנאה. שניות ארוכות והנחש נעלם לו לאיטו בעוד שהעיניים הצהובות מסתכלות עלינו באיום מסוים.

MasaiMaraDay1_3329_150810

את התנים ליד כביש הגישה ללודג' כולם עוברים בענן אבק. ג'יג'י, למוד סבל עוצר מיד כי בטח נרצה להסתכל. האמת שלא רצינו. תנים יש לנו גם. אבל לא נעים מג'יג'י,אז אני מצלם את התנים ותוהה איך הם שורדים בלי מטיילים שמשאירים להם פחים ואשפה.

MasaiMaraDay1_3349_150810

חזרנו אל הלודג' אחרי ארבע. זה מצחיק, כי יש תנועה מולנו. כל אלו שלא יצאו ליום מלא, יוצאים בארבע, עד שש וחצי

זו אחת הפעמים הראשונות שיש לנו זמן, להנות מהלודג'. מתקלחים ומשילים מעלינו שכבה עבה של אבק. לובשים בגדים נקיים ויפים יותר ויושבים לנו בהנאה, זה קורא את הארי פוטר, זה קורא את across the nightingale floor וזה כותב, לכן, סיפורים.

MasaiMaraDay1_3369_150810

נראה לי שאני אתן ללודג'ים את הכבוד המגיע להם בדמות פוסט נפרד. אם כך, אז נתראה בסיפור הבא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הדבר הכי קטלני בשמורת מסאי מרה

  1. טלי הגיב:

    כרגיל כתיבה מרתקת ומשעשעת
    תהנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s