על הג'ירפה שלא ידעה את מריל סטריפ בנַאִיבַשָה

בוקר. אני  הולך על אי קטן באגם נאיבשה (Lake  Naivasha) בקניה אחרי עדר קטן של ג'ירפות. במרחק אני רואה קבוצה של זברות שמהדסת לה קלות לכיוון הכללי שלנו ואני תוהה אם ההבטחה שאין כאן אריות שווה משהו. קיבלתי כמה הבטחות לאחרונה שלא ממש קוימו ואם גם כאן ההבטחה לא שווה, אנחנו בצרות. אני תוהה אם גם האריות קיבלו הבטחה דומה ואם סגרו איתם. בכל מקרה, אני שולח את המדריך המקומי קדימה לפנינו, למרות שנראה לי שהוא רץ מהר יותר, לפחות ממני.

LakeNaivasha_2538_150809

הבה ונחזור כמה שעות אחורה.

זה היום השישי לטיול בקניה. אחרי אירועי ליל אמש אנחנו מתחילים מחדש. יש לנו מדריך/נהג חדש שאנו צריכים ללמוד להסתדר איתו. זה מעצבן, כי נכנסנו כבר לשגרה של טיול ושני הצדדים כבר למדו להכיר איך כל אחד עובד.  מניקולס, הנהג הקודם שלנו נפרדנו במילים קשות אתמול בתחנת דלק, אך לבסוף כשהוא ביקש את סליחתנו אמרנו לו שסלחנו לו. החדש, ג'יג'י, אתמול נראה יותר עייף מאיתנו ואחרי שהשאיר אותנו חזר לתחנת הדלק, ישב עם ניקולס לארוחת ערב מאוחרת וקיבל תדרוך לגבי המשך המסלול שלנו ומי יודע מה עוד עלינו עצמנו. אבל אנחנו מנסים, למרות הכעס להשאיר את זה מאחור ולהתקדם הלאה, בטיול שלנו – אחרת חבל על המאמץ.

התרסקנו אתמול בלודג' שאמור להיות מגניב. הלודג שוכן לחופו של אגם נאיבשה (Lake Naivasha) שהוא בערך בגודל הכנרת, על כל אזורי הביצה שמקיפים אותו. ממש לפני שהלכתי לישון הצצתי מהחלון כדי לראות מחזה מאוד לא צפוי:

היפופוטם מסתובב לו חופשי על מדשאות הלודג', מלחך דשא. כיון שהמלון נמצא על הגדה ממש, ההיפופוטמים עולים אליו בלילה ורצוי לא לצאת למדשאה המרכזית, כי היפו, על כל גודלו הוא אצן טוב ועצבן מעולה.

הבוקר נפתח במחזה מוכר של שיירת הסבלים שבאים לקחת את התיקים שלנו. שיירה ארוכה הולכת עם הכל ואחריה נורית, ממוללת את השטרות שישמשו אותנו כתשר לסבלים (טיפ היא מילה בינלאומית וצריך להיזהר ממנה). חוץ מכובעי השעם ללבנים, זה נראה כמו קריקטורה קלאסית על מסיונרים באפריקה.

LakeNaivasha_071658_150809

העצבים שוב גואים כשאנו ממתינים לנהג החדש, ג'יגי'. אנחנו רצינו לצאת מוקדם, כרגיל והאו לחץ לצאת ב 08:30 ולבסוף התרצה על 08:00. אבל הוא לא מגיע ואין לנו איך לאתר אותו והמתח עולה ואתו הכעס שרק הלך רגע הצידה אבל ישב וחיכה לתורו.

לבסוף הוא מגיע, בלי לספק הסבר ומתחיל להעמיס תיקים. אני מתיישב לידו  ומנסה לקשור שיחה, להתחיל לטוות מערכת יחסים כלשהיא, אבל הוא לא ממש מרוכז. הוא בטלפונים כל הזמן, ולמרות שזה סווהילית אני מבין שהוא סוגר עוד פינות מאתמול בלילה. בעוד שהוא פורק אותנו לחופו של האגם, ליד מעגן של סירות, אני אנצל את ההזדמנות באוויר הבוקר הפריך להסביר.

אנחנו עומדים לצאת לשיט על האגם, עם מדריך מקומי ולהגיע לשטח שהוא פחות או יותר אי שמחובר קלות ליבשה.שם נשוחרר לחופשי, להלך בינות לחיות, משל היינו נוח בתיבתו כשהובטח לנו שאין טורפים על האי. האי נקרא Cresent Island מסיבות די ברורות אם תסתכלנה על המפה של האגם ושל האי בחלקו התחתון הימני.

LakeNaivasha_MAP_150809

באגם יש כמות מרשימה של היפופוטמים ועשרות או אפילו מאות שונות של ציפורים, לשמח את הצפר המשפחתי שהוא חתן השמחה (טיול בר מצווה או לא?!)

לאחר שרכסנו את חגורות ההצלה שקיבלנו לקראת העלייה לסירה הקלה התיישבנו ובטרם הונע המנוע כבר מצאנו כמה ציפורים, שאוהד התעלף כל פעם מחדש ומורה לי לצלם אותן למשמרת וזיהוי לאחר מכן

LakeNaivasha_2432_150809

בואו ונגיע להסכם. אם לא מעניין אתכם ציפורים אז פשוט תרפרפנה קדימה, למקום בו התמונות קצת מתרווחות ויש סיפורים ויש מריל סטריפ.

לאלו שכן רוצים לראות קצת ציפורים כי יש כאן מבחר עוצר נשימה והכל כאן, קרוב, מקרקר ומשייט מול עיננו. נפתח בחסידה. לא סתם אלא, חסידה ורודת פנים (Yellow billed stork) יפה ועסיסית.

LakeNaivasha_2354_150809

איביס שהיה קדוש עוד למצרים הקדמונים ולכן כנראה נקרא sacred ibis

LakeNaivasha_2358_150809

והנה, בפינה לשיפוטכן כפן שמקבל את שמו ממקורו דמוי הכף שבעזרתו הוא בוחש בבוץ ושולה לו את האוכל שלו משם. הוא לא שמע על חוק שלוש השניות של אוכל שנפל לבוץ. המגדיר הלאומי מבקש למסור שזהו  African spoonbill

LakeNaivasha_2368_150809

אנפת גוליית – Goliath Heron  – האנפה הכי גדולה שיש, עם מוטת כנפיים שיכולה להגיע ל 2.3 מטר, היא יותר גדולה ממזל"ט צהלי, אבל נחמדה יותר ובטח חיננית הרבה יותר.

LakeNaivasha_2384_150809

 

LakeNaivasha_2381_150809

שקנאים משייטים כמו סטי"לים קטנים במימי האגם וממריאים במפגן מרשים שנראה כמעט בלתי אפשרי בהתייחס לגודלם. אלו הם Great white pelicans שאותם יש סיכוי טוב לפגוש בארץ, אז אפשר להעביר איתם משהו, אם יש צורך.

LakeNaivasha_2403_150809

. אוהד התרגש מאוד כשהבחנו ב hamerkop. נדב פחות . זו חסידה קטנה ומשעשעת שהמקומיים קושרים לה תכונות רבות (יכולת להכות בברק את מי שינסה לשדוד את הקן שלה, או לפחות להכות בצרעת את הגנבים הזריזים).

LakeNaivasha_2413_150809

שחף מסוג Grayheaded gull חתיך שעמד והסתכל עלינו חולפים על פניו באדישות קלה כשפניו אפורים.

LakeNaivasha_2424_150809

נהג הסירה, מחווה לנו להסתכל הצידה, לכיוון החוף. ערימה של היפופוטמים עומדת ביננו לבין החוף. לא להאמין כמה הם קרובים לחוף שבו שוכן איזה לודג' מקומי. נהג הסירה מרחיק אותנו, שומר על מרחק מכובד מבעל החיים הכי מסוכן באפריקה. אנחנו יושבים, מרותקים למסות הבשר הוורדרדות האלו שנושפים ונוהמים בקולות מצחיקים ולא ממש מסגירים את העובדה שמדובר בפיות ענק עם ניבים חדים, שמאחוריהם יש כמה טונות של בשר ושרירים ומזג ממש מחורבן ועצבני. ההיפו הוא חיה טריטוריאלית, חדורת כבוד. אם מישהו או משהו נכנס לו לטריטוריה או סתם לא בא לו טוב, הוא יתקיף אותו במלוא ניביו החדים, מתוך רצון להגן על המשבצת שלו. במים הוא ממש מסוכן. לעומת זאת, כשהוא עולה ליבשה, בערב ובלילה, שם הוא חושש מטורפים ולכן הוא מתנהג באגרסיביות והוא עוד יותר מסוכן.

LakeNaivasha_2437_150809

לכן זה מראה מפתיע שהלודג' כל כך קרוב ולא מגודר, כמו הלודג' שבו בילינו כמה שעות הלילה ובמקום (אן בנוסף) לחרקים ולטאות הוא שורץ גם היפופוטמים בלילה. רק שעליהם לא דורכים. הם יכולים לדרוך עליך.

LakeNaivasha_2485_150809

סביב האגם, על העצים קל מאוד להבחין בעיטי דגים, African fish eagle. הם יפים ממש, חומים עם ראש לבן ודי גדולים. הם יושבים או לבד או בזוגות שמסדרים לעצמם משטח נחיתה מסודר.

LakeNaivasha_2478_150809

נהג הסירה מרים דג שהכינוהו מראש , מנופף אל מול העיט שבוהה בנו בסקרנות אדישה. הוא שורק לו, למשוך את תשומת ליבו וזורק את הדג למים בקשת גדולה, כדי שהעיט יראה. העיט הזה ממשיך להסתכל באדישות מוחלטת, מתעלם מהדג הצף לו במים בשלווה השמורה רק לדגים מתים.

LakeNaivasha_2584_150809

ממשיכים הלאה לכיוון האי. או שזה חצי אי? הוא אמור להיות מחובר ליבשה בצורה זו או אחרת, אבל אני לא רואה איך ועדיין, כשאנחנו מתקרבים למזח הקטן, לאחר שחלפנו על פני הבית הגדול על הגבעה, עדיין לא הבנתי איך אין כאן טורפים וכל מי ששאלתי, החל בסוכנת בארץ, דרך ניקולס הנהג הקודם, ג'יג'י הנהג הנוכחי ועוד כמה אנשים, אף אחד לא נתן לי תשובה.

אבל, הבחור הצעיר שנוהג בסירה מזנק בצעד קליל אל החוף המדושא, מחכה לנו, כשכל מה שהוא נושא על עצמו זה שמיכה שהוא מתעטף בה, בצבעים של שבט המסאי, מעל ג'ינס שחור מבריק אופנתי וסניקרס. אני מניח שאם הוא הולך אז אין בעיה ואנחנו יורדים לחופו של Cresent Island, הלוא הוא אי הסהר וממשיכים ללכת אחריו במעלה הגבעה ואל פנים האי כשאנו מותירים את ג'יג'י מאחורינו  עם שיחות הטלפון שלו ואת הסירה פשוט מונחת לה על החוף, ממתינה לבואנו.

אחרי כל כך הרבה זמן שרק יושבים ברכב ולא עושים כלום זה ממש נחמד שוב ללכת ברגל, להפעיל קצת את השרירים ולטפס במעלה גבעונת קטנה, כשהרוח מבדרת את השיער. אלא אם יש לך כובע, זאת אומרת.

LakeNaivasha_2502_150809

די מהר, מתגלה לעיננו הפלא. קבוצת ג'ירפות עומדת לה מנשנשת לה שיחים בשלווה. ג'ירפות שונות מאלו שראינו בשמורת סמבורו, שכן אלו הן Masai Giraffe עם כתמים הדומים לכוכבים ואלו בסמבורו הן Reticulated giraffe

LakeNaivasha_2507_150809

זה משהו אחד לראות ג'ירפה כשאתה ברכב ספארי, אפילו אם אתה ממש קרוב, ומביט כשאתה עומד בגג הפתוח, לבין לראות אותה כשאתה מנסה להתקרב ברגל. אתה מבין כמה אתה נמוך ואיטי.

LakeNaivasha_2516_150809

LakeNaivasha_2524_150809

ג'ירפות המסאי ממש יפות וזה נעים מאוד להסתכל עליהן, במיוחד כשהן מחליטות לנדוד ממך. הקבוצה כולל הגור "הקטן" ואימו תפסו כיוון, הרימו עוגן ודי מהר נעלמו לנו. אנחנו המשכנו אחרי המדריך, מוצאים את עצמנו מוקפים בעדרים קטנים של זברות, גנו, צבעי גרנט, תאו וכו'. אופי השטח משונה. אנחנו הולכים לאורך של כמה מאות מטרים כשאני שואל את הנער לפשר העניין.

LakeNaivasha_2548_150809

כאן המקום לומר שהנער הוא הראשון שהסביר לנו למה אין טורפים.

מתברר שהאי הוא שטח פרטי השייך למשפחה ממוצא בריטי (אלא מה?!) והשטח המבורא שעליו אנחנו הולכים הוא מסלול ההמראה ונחיתה של המטוס הפרטי שלהם. חוצמזה, הסיבה שיש פה כל כך הרבה חיות ואין טורפים היא פשוטה. הביאו אותם לכאן.  מאז הם מתרבים ויש כאן זברות, אימפלות, ג'ירפות, גנו, איילות, תאו, אנטילופות ועוד שלל מינים שאוכלים כל מה שירוק וצומח אבל לא את התיירים.

ב 1985 יצא לאקרנים הסרט "Out of Africa" או out-of-africa-poster"זכרונות מאפריקה" המבוסס על זכרונותיה של הברונית הדנית, קרן וון בליקסן, בכיכובם של רוברט רדפורד ומריל סטריפ.

70% ממנו צולם באפריקה, חלקו על האי הזה שרגלינו עומדות עליו. הם הביאו חיות וכיון שהחוק הקנייתי אסר עליהם להביא אריות, הם הביאו אריות מאולפים מקליפורניה ולקחו אותם חזרה עם תום הצילומים.

אוכלי העשב שהשאירו ניצלו יפה את העובדה שאין טורפים ופרו ורבו על האי. אף אחד לא ממש צד אותם שם, לא אדם ולא טורף. אין להם שום סכנה חוץ מכמות עשב שיש שם. הכל מוקף מים כך שעשב צומח יופי אז רק שעמום וזמן מסכנים את החיות שם.

הסתכלתי סביב. ראיתי המון גורים. ואז חשבתי. הסרט יצא ב 1985. ג'ירף חי מקסימום 25 שנה. אם נחבר את שני אלו, נגלה שהגי'רף שנולד ביום שמריל סטריפ עזבה את האי מת לפני 2010. אני בטוח שבשעות הלילה, הג'ירפות, הזברות, האימפלות ושאר חיות האי יושבות סביב העץ ומספרות על שערו הזהוב של רוברט רדפורד וכשרון המשחק של גברת סטריפ, כמעין מסורת שבע"פ. אבל אין על האי שום ג'ירפה שראתה את מריל סטריפ במו עיניה שלה.

את חוט המחשבה הזה קטעה צרחה. עוד עיט דגים, אחד מיני רבים עופף מעלינו לשמחתנו. אוהד חשב שהם נדירים אבל ראינו כאן המון, מקרוב. והם מרשימים. גדולים, וחולפים על פניך כמו דרורים בת"א.

LakeNaivasha_2562_150809

המשכנו ללכת על האי, כשהביטחון שלנו הולך וגדל, אחרי שהבנו שאין שום סכנה, אם לא מתקרבים לחיות. תאו עצבני יכול להיות קטלני למדי, גם אם הוא לא טורף אותך, אלא רק נכנס בך במשקל קרוב לטון מגובה בקרניים גדולות (הם מחסלים כ 200 אנשים בכל שנה ברחבי אפריקה). סכנה נוספת ונפוצה יותר ב Cresent Island היא הסיכוי לדרוך בתוך חרא. כל אוכלי העשב משאירים אחריהם גללים בגדלים שונים שמפוזרים בכל מקום ולכן צריך לשים לב. תמיד אפשר לשחק במשחק הידוע, "מי עשה את מה שדרכתי בו?", האם זו זברה או אולי אנטילופת אילנד?

MasaiMara_2693_150809

LakeNaivasha_2581_150809

לאחר שהקפנו חזרה את החוף חזרנו לסירה שכמובן חיכתה לנו בשלווה ויצאנו שוב, כשערימת עיטי דגים צורחים אחרינו. המדריך שלף דג נוסף, נופף בו באויר תוך כדי שריקה חדה והשליך אותו בקשת איטית. איך שהדג נחת במים, עיט אחד ניתק ממקומו ובתנועה חיננית קטף אותו מהמים והמשיך ללא מאמץ הלאה, אל העץ ובת זוגו.

LakeNaivasha_2597_150809

LakeNaivasha_2598_150809

LakeNaivasha_2600_150809

LakeNaivasha_2599_150809

העיטים המשיכו לעקוב אחרינו לאורך כל השיט חזרה לחוף. נהג הסירה סיפר לנו שבעונה החמה של התיירות כאשר יש הרבה סירות על האגם וכולם מנסים את הטריק הזה, העיטים פשוט מפסיקים לצוד. אין למה, כשיש כמה סירות ביום מלאות תיירים חמושים במצלמות ודגים שנדוגו זה מכבר.

מאגם Naivasha יצאנו ליעד האחרון בטיול, השמורה שבה נשהה הכי הרבה – Masai Mara.

שמורת מסאי מרה היא האייפל של קניה

אין תייר לקניה שלא מגיע למסאי מרה. זה כמו להגיע לפריז ולא לעמוד תחת האייפל, להרים את הראש ולומר וואו. זה כמו להגיע לרחוב הדולפין ביפו ולא לאכול אצל אבו חסן את החומוס הטוב בעולם. אין דברים כאלו.

אבל הדרך ארוכה היא וקשה.

מאוד, מאוד קשה.

חלקה "המהיר" יותר הוא על כביש, עם כל התוספות הרגילות של תנועה, מחסומי משטרה, פסי הרעדה וכו'. אבל אז עוברים לדרך עפר.

MasaiMara_RouteMap_150809

image929בהתחלה זה סביר. אחרי כ 10 דקות הדרך מתחילה להפוך גלית יותר ויותר. זה כמו לנסוע על קרש כביסה. לא שאני זוכר את הדברים האלו, אבל זה האסוציאציה שיש לי. המכונית נחבטת וקופצת ונאנקת וחורקת ואנחנו בפנים. כיון שעברנו דרכים קשות זה משעשע אבל די מהר זה הופך להיות מעצבן יותר ויותר.

מה שמוסיף לעניין זה מה שג'יג'י, הנהג קורא לו "Kenya Snow" – אבק ברמה של פודרה איכותית, או טלק.

כמה שסוגרים, כמה שמכסים, כמה שאוטמים זה מגיע לכל מקום.

LakeNaivasha_2679_150809

די מהר זה מחסל כל ניסיון לקריאה. אתה מטולטל ברמה שבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג היה מוציא את הדרך הזו מהחוק. אתה אוכל אבק ברמה שאייל שני היה מדבר על הסמיכות והטעם של האבק. ג'יג'י שעשה את הדרך הזו חזרה לפני כמה ימים, ממש לפני שהוזעק אלינו יורד מהדרך הראשית לדרכי עפר צדדיות כל הזמן אבל זה קצת פחות. וזה איטי וזה חם כי אי אפשר לפתוח כלום ואין ממש איוורור במכונית. דרך צדדית אחת הובילה אותנו למחסום ארעי שהורכב מגדר קוצים ומוט עץ לרוחב הדרך. יזם משבט המסאי גובה כסף על מעבר בשטחים שלו, כסף ששולם לאחר משא ומתן.

לאחר כמה שעות של טלטלה בלתי פוסקת אנחנו מגיעים לשער, שם עדר נשים מנסה למכור לנו מזכרות בעוד ג'יג'י יורד להסדיר את הכניסה. אנחנו חולפים על פני השער והנשים, עוצרים בצד הדרך וביחד עם ג'יג'י מרימים את הגג – חזרנו להיות רכב ספארי. הוא עייף אבל גם עייף מלהתווכח איתנו – אנחנו נצא לסיבוב קצר של נסיעת ספארי ולחפש חיות ואז נגיע ללודג' ולמנוחה.

אני ארחיב קצת על מסאי מרה בפעם הבאה, אבל מדובר במקום גדול ועשיר בחיות בר. מהג'ירפות הראשונות פשוט התעלמנו כי כבר ראינו בבוקר יפיפיות מקרוב מאוד אבל אז אנחנו נתקלים במשהו חדש – טופי (Topi לא כמו הממתק הדביק). אנטילופה שנראה שמישהו  שפך עליה צבע שחור ככה סתם בלי לתכנן.

זMasaiMara_2739_150809

קבוצת פילים שחלפנו על פניה גורמת לנו לעצור. הם ממש גדולים! יותר גדולים מכל אלו שראינו עד כה! אולי בגלל השטח הגדול הם צומחים יותר?

אבל גור פילים שמשתעשע בעשב הגבוה הוא תמיד מראה משובב, שגם יעלה חיוך על שפתיו של הרשע ברשעים. יש משהו כל כך חמוד ותמים בפילון הזה ששוקל כמה מאות קילו שפשוט אפשר להסתכל עליו עוד ועד. העשב כל כך גבוה שלעיתים הוא ממש בולע את הפילון וגורם לך לחשוב מה עוד העשב מסתיר אם הוא מסוגל להעלים פילון.

MasaiMara_2695_150809

ג'יג'י יורד לשבילים עוד יותר קטנים אבל נראה שהוא מושך לנקודה מסויימת. רכב שבא ממול מאט ושני הנהגים עוצרים לדבר ונראה שהם מכירים זה את זה. דיאלוג מהיר בסוואהילית ואנחנו ממשיכים ולא עובר הרבה זמן עד שאנחנו מבחינים בערמה של רכבי ספארי. זה אחד מהסמלים של מסאי מרה, כל הרכבים שעולים אחד על השני כדי לראות משהו מעניין.

ברדלס, צ'יטה בפי העם, יושב בעשב ומסתכל באדישות הצידה.

MasaiMara_2711_150809

מולו עדר שלם של רכבים כולל כמה ג'יפים שנראים חדשים וגדולים ומכילים במקום 7-8 איש, שלושה הודים עם מצלמות ועדשות עצומות שגורמות לי לקנאה קלה.

MasaiMara_2682_150809

MasaiMara_2723_150809

התנועה שלו בעשב היא נהדרת. השרירים זזים תחת העור המנומר בזרימה מתמדת והוא מסתלק לו, פנימה לעומק העשב באיטיות ובאצילות כשהוא מפגין חוסר אכפתיות מוחלט לנעשה סביבו, עם הזנב הזה היפה מטלטל באיטיות.

החיה היחידה שמציגה הליכה אלגנטית לא פחות עם אפקט קוּליות מקביל היא הג'ירפה שעוברת סמוך. ג'יג'י שעדיין לא התכייל למה בדיוק אנחנו אוהבים ולאיזה חיה עוצרים ולאיזה לא, שם אותנו מול הג'ירפה ואני ברפלקס מותנה חייב לתפוס כמה תמונות באור המקסים של הערב.

MasaiMara_2730_150809

השמש יורדת מטה, אל העשב הגבוה ומגיע הזמן לזוז למחנה, אל הלודג' המפנק.  האופק נראה מפתה עם עדרים רבים פזורים בשטח של זברות ושאר חיות.

MasaiMara_2743_150809

ולפני שאנו ממשיכים אל כביש הגישה של הלודג' מבחינים בכתם צבע מטורף עומד לו על עץ בצד הדרך. עוד מכוניות מאטות, כי אם אנחנו עצרנו ואנחנו שולפים מצלמות ועניינים, אז בטח יש משהו שווה, אבל כשהם רואים שאנחנו עצרנו לציפור, כולם ממשיכים קדימה. ההפסד כולו שלהם.

על העץ, מתבונן בשקיעה, עומד כחל, או Lilac-breasted roller. כמה שנראה כאלו, הם עדיין מרהיבים.

MasaiMara_2709_150809

סיום מרשים ליום ארוך נוסף. אנחנו מתמקמים במחנה האוהלים (אבל איזה אוהלים!!!)  ומתכננים את היום הבא, תחת יער עצים שמתעורר למקהלת קולות שתלווה אותנו כל הלילה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s