אופנועים בשמי קנזס

אם רק היה לי דולר אחד, על כל מי שהודיע לי שאני לא בקנזס יותר או ציטוט דורותי כלשהוא כשהסברתי שהמפעל שלח אותי לקנזס, הייתי יכול לפרוש מהמפעל לחיים של בטלה, ים וסריגה.

אז כן, המפעל שלח אותי לקנזס, ארץ הטורנדו, שדות התירס האינסופיים וארצה של דורותי הילדה בעלת הנעליים האדומות מהקוסם מארץ עוץ. יש שם מטה גדול ויפה של חברה גדולה ויפה ושם יש אנשים (גדולים? אולי בתפקיד) שדרשו לשמוע מה יש לי לומר. בדרך כלל יש לי מה לומר. אז שמתי פעמי ובאבחת טיסה טרנס-אטלנטית וטיסה פנימית במטוס שנשאר להם ממלחמת קוריאה שבו נאלצתי להרכין ראשי במסדרון – עומדות היו רגלי בשערי קנזס.

אבל אין לי רצון לייבש אתכן בסיפורים על עמל יומי. אני רוצה לחלוק חוויה מרשימה וטעם אמיתי של אמריקה, זו שאנו רואים בסרטים אבל לא אמריקה של ניו-יורק או סן פרנסיסקו. אמריקה של דגלים, פטריוטיות שזולגת כמו בירה באצטדיון, חוואים קשוחים וערימת מתאבדים על אופנועים.

באחד הערבים שמתי פעמי אל מרכז קנזס סיטי, הרחק מהפרבר בו עמלתי. יום לפני גם ביקרתי שם, באזור ה Power & light district שמולו ניצב ה Sprint Center, כמו יד אליהו שכזה, רק שכל יד אליהו, היכל נוקיה או מה שקוראים לו עכשיו, נכנס ליציע 204 של מרכז ספרינט. נתקלתי שם במסיבה שלמה ומליון אנשים. כשבררתי אצל שני שוטרים שנראו כמו מקרר של דלת כפולה, הם שמחו לומר לי שיש הופעה. The New Kids on the Block – מתאחדים. זה הסביר את כל הנערות בבגדים הקצרים ואת הנשים שהיו נערות בזמן ש TNKOTB היו רלוונטים – גם הן בבגדים קצרים מאז וקצת יותר שיכורות. כן, היה שם יחס של שלוש נשים על כל גבר וכולן נרגשות לקראת הפגישה המחודשת עם הילדים החדשים בבלוק הנושקים כיום לשנות החמישים שלהם.

KansasCity_192920_150616מרכז קנזס סיטי כשהSprint Center  הוא הפיתה הענקית בחציה הימני של התמונה

אבל, כך נודע לי מהקופאית, שבערב הבא, אין הופעה מיותרת של להקת בנים פיקטיבית מסוף שנות השמונים אלא למחרת בערב מופיע בעיר ה Nitro Circus Live. בדיקה מהירה הבהירה שמדובר בחבורת משוגעים על אופניים ואופנועים שקוראים תיגר על חוקי המשיכה אל מול פני קהל שואג. זה נשמע טוב ולאחר דיון קצר שבו הסברתי לה שהעם היהודי שאני אייצג בכבוד סבל מספיק נמצא לי כרטיס במקום משובח אך כזה שעומד בתקציב.

למחרת  התייצבתי שוב, מסורק ורענן למצוא משהו אחר לחלוטין. לא מסיבה ולא נעליים. כשחניתי, עצר ליד טנדר בגודל של דירת שלושה חדרים וממנו ירדו אבא משופם עם ג'ינס מגוהץ וחולצה משובצת תחובה בחגורה עם אבזם מרשים. לצידו פסעו כחמישה בנים בלונדינים, שערם מסורק הצידה, כולם מגוהצים ומעומלנים ומנומסים לצד אמא בשמלה פרחונית. בתור חיכו לי אנשים בשיער ארוך ובגדי הסוואה, חבר'ה בחולצות של אופנועי שטח, מעט נשים והרבה red-necks. לא נפקדו פרטי לבוש מעוטרים בדגל. אמריקה, כבר אמרתי?

כשנכנסתי פנימה אל תוככי ההיכל, נעתקה נשימתי. גם בגלל הגובה ביציע שלי – שם האוויר היה דליל, וגם בשל הרמפה/מקפצה שעמדה לפני. 80 רגל שהם 24 מטר או 6 קומות של בניין. ממנה יזנקו אנשים אל מקפצות שונות ברחבי האולם, לקול צהלות הקהל.

NitroCircusKSC_192651_150616

כשהתיישבתי במקומי נאלצתי להודות שהיא צדקה, הקופאית. אני חולש על התמונה כולה בשורה שנייה של היציע, מספיק גבוה לראות את המופרעים מזנקים אל מה שנראה לי מוות ברור.

בזמן שכולנו ממתינים שיתחיל, בוא נסביר כמה דברים. Nitro Circus  הם חבורה מוכרת בכל העולם שמונהגת ע"י טרביס פסטרנה (Travis Pastrana) ורובם בוגרי X-Games שהם מעין אולימפיאדת אקסטרים על כל מה שמתגלגל – אופנועים, אופניים, סקטבורד, רולר-בליידס, קורקינטים ושאר דברים. כל פעם שעלה אחד מהמופיעים ( יהיו עשרות כאלו) נספרו תאריו והישגיו. מדובר באנשים שלא מאמינים לניוטון. אני לא סגור שהם יודעים מי הוא וגם אם ידעו, הם נפלו על הראש מספיק פעמים כדי לשכוח את ניוטון והתפוח שלו.

הנה פרסומת שלהם לסיבוב ההופעות האמריקאי. יותר טוב מהטלפון שלי.

 

וזה התחיל.

הרעש היה מטורף. הבנתי למה כל כך הרבה הגיעו עם אוזניות של טרקטורים. שני מנחים קולניים, שזימנו קבוצות של רוכבים. בעוד האופנועים מאיצים במעלה המקפצות ומבצעים פעלולים החלו לטפס הרוכבים הלא ממונעים במעלה 6 הקומות. אני לא מצליח להבין איך אופנוען עוזב את האדמה, מבצע עמידת ידיים על המושב, זוחל קדימה לאחוז שוב בכידון ולנחות בשלום. איך האופנוע ממשיך לו לעוף בשקט ובשלווה, כמו היה איזה שטיח מעופף בעוד הרוכב עושה הכל, רק לא רוכב. או שהוא עושה סלטות, אחורה, קדימה, ימה וקדמה.

כאילו שהזמן שלהם מפסיק לזרום. כמו בסרט המטריקס הם מאטים את היקום כדי להספיק לרקוד רומבה על אופנוע החוצה את האויר.

NitroCircusKSC_192636_150520

רוכבי האופניים עשו דברים מטורפים עוד יותר. סלטה כפולה ומשולשת. מעל, מתחת ולצד רוכבים אחרים. נרשמו לא מעט נחיתות ריסוק לצלילי "אאוץ'" כולל מהקהל והמנחים. מדי פעם, כשהודיע שעכשיו פלוני אלמוני ינסה בורג וסלטה על הקורקינט שלו, הם טרחו וסיפרו לקהל שאותו אחד ניסה את זה לפני חמישה חודשים בפרנקפורט, גרמניה ושם התרסק קשות. מיד מוקרן הקליפ שתיעד את הכל על מסכי הענק, כולל ריצת הצוות הרפואי. "כמה חודשי שיקום והוא חזרה כאן אתכם הערב, בואו ונמחא לו כפיים, נקווה שיצליח!"

ןהוא מצליח. אבל אחר לא. ומתרסק שוב. ומגיעה מישהי על אופנוע, יפה, חטובה עם כל אביזרי הבטיחות בוורוד זועק . זו הופעה ראשונה שלה אחרי שיצאה מבית החולים, והקהל לא יודע את נפשו. היא יוצאת לדרך, שיער בלונדיני ארוך מתבדר מאחורי הקסדה והיא מגיעה לרמפה ומתחרטת. ושוב. ושוב. ואני מחייך – שיש מישהי עם שכל, שמבינה שגם בקנזס האדמה הקשה מחכה למטה. ואז היא מזנקת והקהל מפסיק לנשום עד שהיא נוחתת בשלום הפעם כשלהבות ענק מחממות את האווירה. כשכל הקהל נושם יחדיו ביחד, כיפת האולם זזה.

NitroCircusKSC_200741_150520

הרוכבים חלקם אמריקאים וחלקם משלל ארצות – אנגליה, אוסטרליה, יפן, אירופה הקלאסית והכל. באחד מרגעי השיא מתחילה תחרות בין Team America לבין Team rest of the world. כל פעם שהאמריקאים נעמדים – הקהל מוחא כפיים כמו מטורף, משליך כוסות, כובעים ושכנים באוויר. כל פעם שקבוצת העולם יוצאת לדרך, דממה בהיכל, פרט לזוג כפיים בודד שמוחא בהתלהבות הולכת ופוחתת במרומי היציע. אחרי שנתנו בי מבט משונה, החלטתי בכל מקרה זה משחק מכור וחיי יקרים לי, יותר מלעודד ערימת מתאבדים שלא נראה שיגיע לשיבה טובה.

כמובן ש Team America נצחו, והמנחה ניחם את המסכנים שלא שפר עליהם גורלם להיוולד לאומה הגדולה בעולם.

תמונה אחת נחרתה בראשי, מכל שלוש השעות המטורפות הללו.. המטורף הגדול מכולם, הלו הוא Wheelz – בחור נכה, משותק מהמותניים מטה מלידה הסרטון שהציג אותו אכן מעורר השראהNitro Circus Wheelz. ואז הוא הופיע ועשה חראקות וצלחות עם כיסא הגלגלים לתשואות הקהל.. בזמן שהעלו אותו במדרגות הרמפה – ארבעה נושאים אותו ושניים את כיסא הגלגלים המשופצר שלו, הסביר המנחה שהערב, אותו ווילז ינסה לעשות סלטה משולשת. "אבל", כך הקריין, ":כשהוא ניסה את זה בטורונטו זה לא נגמר טוב". הסרטון שהוקרן הציג את אותו ווילז שואט במורד הרמפה של 24 המטר, מבצע סלטה וחצי, נפרד מהכיסא ונוחת כמו בובת סמרטוטים והכיסא, עליו. "כן, זה היה קשה", הקריין מכריז, "הוא נזקק לניתוחים ואחרי תהליך שיקום ארוך הוא חזר אלינו!".

"מה יש לו להפסיד" אני חושב בעוד שהמופרע המשותק למחצה מזנק לסלטות שלו. לזוועתי, ולקול נשימה עצורה של הקהל, הבחור נפרד מהקרקע, נפרד מהכיסא ונוחת בצורה שלא נראית טוב אפילו ממקומי. צוות רפואי מזנק לבדוק והקהל שוקט. חצי דקה לאחר מכן שואג הקריין "הוא בסדר!!! והוא רוצה לנסות שוב!"

אני כמעט קם. לא יכול לראות את זה.

ומעלים אותו שוב, ומציבים אותו על הכיסא ואני חושב "איך אני יודע שהוא רוצה? אולי הם מתעללים בו שוב ושוב?" והוא יוצא לדרך בנסיון נוסף ושוב מתרסק. אני מסתכל וחושב על רומאים בקולוסיאום. ושוב צוות רפואי ושוב האידיוט רוצה לעלות ואני חושב "אין מצב שהראש שלו תקין" אבל הפעם מחליטים שמספיק כי צריך לעבור לקטע שבו רוכב מנסה לזנק לתוך כדור מתנפח ענק דרך חור קטן (רמז, גם בניסיון השלישי זה לא הולך).

וזה ממשיך עוד ועוד והפעלולים הולכים ונעשים מטורפים וליבי כבר  גס במתרסקים למיניהם. לבסוף, התפלאתי שלא עמדנו להמנון האבל מיהרתי החוצה לפקק המסודר אך המרשים.

הכל גדול באמריקה ומסודר – כך גם הפקק ביציאה מהחניה וכל הדרך אל הכביש המהיר. נהגתי לי בזהירות רבה, כשאוזניים עדיין לא מתרגלות לשקט הזה תחת שמי קנזס החשוכים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s