חגיגיק או מסיבת הרשת של סוכות 2014

כשירו בי בפעם המי יודע כמה, כשנשכבתי על הקרקע הקשה, מסתכל בחוסר אונים איך המנוול ממשיך לרוץ בריצה קלה לאחור, כשרובה ענק אחוז בקלילות בין ידיו – זה היה מתסכל. בשניות שנותרו עד שחזרתי לחיים, בריא וחמוש באקדח קפצונים, מופשט מכל הנשקים שצברתי הרמתי את הראש למעלה מעל המסך.

כשמונה מבוגרים (אני עומד על האבחנה הדקה בין בוגרים למבוגרים – הראשון הוא ברמה הנפשית והשני כרונולוגי גרידא) וכעשרה נערים ישבו מרותקים למסכי מחשב. לרובם אוזניות והרוב מסננים קללות או שואגים הוראות לכל הכיוונים:

"אדומים, אלי, אלי! יש לי את הדגל!", "מי ירה בי עכשיו? מי זה אקסטרמינטור?!", "איפה אתם!!!!", "אוף די כבר!", "מי לקח את הטנק?!".

מסיבת רשת, Lan Party בלעז ויש שיאמרו שזו חגיגיק או GeekFest. באים אנשים, על מחשביהם, מי בלפטופ צנוע ומי במשהו שלא יבייש את הNSA, מחברים את כולם לרשת, מתקינים משחקי מחשב המתאימים למשחק ברשת מקומית ומתחילים. נא לשים לב לדקויות שבין Geek ל Nerd, בין חנון לגיק (למרות שהשרטוט הבא מ XKCD מבהיר כמה אמיתות)


Source: XKCD

ירון, ידידי משכבר הימים הוא הרוח החיה מאחורי האירועים האלו. הוא משמר את הרוח הזו ודואג לארגון. הפעם הוא אפילו תרם את ביתו (ותודה להסכמת שאר בני הבית). מכולנו הוא היחידי שגם ממשיך לשחק בלילות, מעודכן בשלל המשחקים ומקפיד לשמור על כושר מרשים. בל נשכח שמאחורי כל רוח חיה עומדת אשתו שמרשה לו למלא את הבית ככה בגיקים ודואגת גם להכין להם פיצות וגם מטריחה את עצמה לצאת את ביתה שלא תידבק (תודה, ורדית!). אני, אישית רואה עצמי כגיימר מזדקן ואפילו כתבתי על כך בעבר, אבל אני גם מגדל דור שני ולכן יש לי כאן אחריות

כשהחלו לזרום האנשים המעמדות היו ברורים – אלו שיש להם ניסיון מעשי, ידע ברשתות מחשבים ושאר פתרון בעיות טכנולוגיות ובני נוער שבעיקר חיכו שיעזרו להם והתאמנו. לחבר 20 מחשבים לרשת אחת, לדאוג לכל ההתקנות של כל המשחקים (שסופקו מראש, למרות שגם אנחנו לא התכוננו מספיק טוב בהתקנה), לענות על השאלה למי יש מפצל לחשמל לפחות 50 פעם – זה לוקח זמן והמון פינגים.

LanParty2014_6516_141011

למי שלא מכיר, כמו שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, ה Ping הוא ידידו הטוב ביותר של הגיימר

LanParty_PING

ירון עמל קשות, וכמו חייט אמן, טווה עוד מחשב ועוד מחשב אל הרשת המוקמת בעוד שאלו שכבר חוברו להם יחדיו החלו להשיג דקות חימום יקרות מפז,

LanParty2014_6527_141011

ואז, כמו שקורה תמיד – הכל עבד. כולם ראו את כולם וכולם היו מוכנים. אחד מעלה שרת כשכולם צועקים לו עצות ("תעלה בלי בּוֹטים", "תוריד את הגראביטי!", "שים דגלים", "אל תוריד את הגראביטי! מה אתה דפוק?!", וכדומה).

זר לא יבין זאת.

יושבים כולנו, בוהים במסך ורובנו חובשים אוזניות ובהן, מוזיקה מרימת דופק, שאון הקרב, שריקת קרני הלייזר החולפות ליד האוזן, הדי פיצוצים רחוקים ובעיקר השאגות של כל היושבים בחדר.

LanParty2014_6531_141011

זה רק נראה שקט. כמות האדרנלין בחדר יכולה להקפיץ גם את סטיבן הוקינג במחול רומבה סוער. כולם עם העכבר והמקלדת, בצורה הכי מסורתית וכולנו מרוכזים לחלוטין. הזמן מאט לו לאט עד שנראה שהוא עוצר. על המסכים כמות הפרטים היא ענקית וצריך לשים לב כל הזמן. אתה לא משחק נגד בוטים, שחקנים אוטומטים שהמחשב מייצר ושולט בהם בצורה די צפויה, אלא אתה משחק נגד אנשים אחרים שיושבים ממולך ולועגים לך גם בעולם הווירטואלי וגם מצדו השני של השולחן.

עד שנגמר סיבוב. אם הוא היה קשה וארוך, כולם קמים, להוליך את האנרגיה והאדרנלין, להחליף חוויות ובעיקר לנזוף אחד בשני. קל לראות מי היה בצד המנצח (חיוך רחב) ומי בצד המפסיד (תלונות עמוקות שזה לא הוגן ולמה אני בקבוצה עם כל המפגרים?!)

LanParty2014_6536_141011

גם האוכל הוא מסורתי – פיצה ובירה (לאלו ששירתו בצה"ל) או סתם קולה לבני התשחורת. חטיפים, קשקושים – הכל נעלם. יש מסורות ויש אפילו מושג עתיק יומין (שאפילו הונצח במסמך הנושן של Hacker's Dictionary) שנקרא ANSI Standard Pizza – שזו פיצה פפרוני ופטריות, מאכל הכי מחובר לשעות קידוד או משחק ארוכות לתוך הלילה.

LanParty2014_6540_141011

כל פעם מנסים משחק אחר ותמיד חוזרים לאותו אחד, ישן, מוכר, אהוב והכי טוב מכולם – UT3 או Unreal Tournament 3

unreal-tournament3

אני שומע כבר את הקירקורים ברקע. למה לדבר על משחק ענתיקה מ 2008 כשיש היום דברים טובים הרבה יותר.

אז, זהו. שלא.

ראשית, המושג של משחק רשת מקומית, הולך ונעלם או שכבר נעלם. נדב וחבריו משחקים ברשת – מחוברים איש, איש לאינטרנט ומשחקים איש, איש בביתו הוא. יש משהו מדהים כשכולם בחדר אחד, בלי סקייפ או מצלמות רשת. כולם יושבים אחד מול השני וצועקים, צוחקים ופשוט חווים הכל ביחד. הכל גם פועל חלק ונחמד כשלמעשה השרת שלך יושב במרחק 1.4 מטר וכולם מחוברים יחדיו בלי שום גמגומים ותקיעות. לכן, משחק עם תמיכה ברשת מקומית הוא הכי דבר שיש וחשוב גם למצוא משחק שגם אלו שמגיעים עם לפטופ פשוט יחסית ולא בהמת משחקים מיוחדת יכולים להריץ וגם צריך לחשוב על עקומת לימוד מספיק מהירה לכולם. יש לנו באותו חדר זקנים וצעירים,

Unreal Tournament 3 על שלל השיפורים והמפות הנוספות שיש לו הוא מושלם. קליל, מהיר, כיפי ובעיקר רץ חלק בלי כמעט שום שניה משעממת. שיחקנו גם Call of Duty, אבל לטעמי הוא מייגע ויותר מדי ריאליסטי עם המון כפתורים לזכור והמון זמן מת. אין – כשמדובר ב LAN Game, סדרת Unreal היא המנצחת (גם לדעת הפורום המבוגר שהתכנס לו על המרפסת בעוד הנוער זוחל דרך עיר ערבית מופצצת ב Call of Duty)

והכי כיף – ללכת עם נדב. אמנם הוא עבר על הדיבר החמישי כל כמה דקות ("כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ…", למי שלא זוכר) וחיסל את אביו שלעיתים גם החזיר לו באותו מטבע. היו עוד זוגות של אבא + בן אבל רק על עצמי לדבר ידעתי, צר מבטי כרוחב המסך. אבל כשהרמתי את העיניים מדי פעם, ראיתי את נדב מבסוט עד הגג, מחליף טראש טוק עם שאר בני התשחורת וכשנגמר עוד סיבוב קרב וראיתי את שמי אי שם בשליש התחתון של הטבלה, שמחתי לראות את בני בכורי, עולה ומטפס בטבלת ההישגים. לראות אותו חוגג – עושה לי טוב

LanParty2014_6543_141011

לבסוף זה החל לדעוך. לא להאמין, אבל ישבנו שם, שמונה ומשהו שעות שפשוט עפו להן כמו דקות. עכשיו, כמו יהודים טובים, נחכה לאחד משלושת הרגלים הבאים, לחבור שוב לחגיגיק החגיגי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Event, Thoughts, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s