שביל נחש, זריחה ושימותו הקנאים

צלצול השעון חתך באוושת המזגן. שום אור לא הגיע מהחלון כיון שהשעה היתה 4:15 לפנות בוקר. לוקח שניה לקבל אוריינטציה ולהבין למה אנחנו צריכים לקום. אנחנו בחדר צנוע ומטה במצוקי דרגות ותיכף נצא לכיוון מצדה כדי לטפס ולראות את הזריחה מפסגת ההר.

"למה?", תשאלו, "למה לטפס על הזקפה הלאומית, זו שהאתוס הלאומי שלנו מבטיח ששנית לא תיפול!". אני אענה לכם באותה תשובה שענה ג'ורג' מאלורי שהיה בכמה משלחות לטיפוס על האוורסט ושם גם מצא את מותו. "למה לטפס על המצדה?", כיון שהיא שם.

לזריחה במצדה יש הילה משלה. הטיפוס לשם הוא מעין אמת מידה כמו שלנהוג במעלה הקסטל הוא קנה מידה לנהג הישראלי. אני תכננתי מזמן לישון למרגלותיה ולעלות למצדה ולראות את הזריחה מלמעלה, אבל אני חשבתי לעלות ממערב, דרך הסוללה שהיא קלה יותר לעליה. נורית באה עם הרעיון לטפס את שביל הנחש. ככה ממש כמו בתקופת ההעפלה. לכן לא הייתה בליבי שום חמלה כשראיתי את המבט ההמום הזה של נורית כשהשעון צלצל.

את הצעד הראשון עשינו ב 5:26. אחרי ארוחת בוקר קצרה, התארגנות מהירה ונסיעה בחושך מוחלט עמדנו בקופת הכניסה למטה, ליד השער הנמוך. זה הרגיש כמו השער למגדל בבל. בליל שלם של שפות, מבטאים וטיפוסים עמדו שם. היו שם אמריקאים, סינים, גרמנים, פולנים, יפנים, אוסטרית אחת ועוד. קצת עברית נשמעה, בעיקר משפחות עם ילדים שכמונו חשבו שזה ראוי לביצוע.

בחושך מוחלט התחלנו ללכת. לא לקח הרבה לפני שנפרדנו מהילדים, כמו בסרט מלודרמטי כשאנו נאלצנו להפסיק לנשום קלות והם המשיכו הלאה. זה היה יותר קשה ממה שזכרתי שזה. הכושר כבר לא אותו כושר וההר כבר לא אותו הר. הוא כנראה נעשה תלול יותר בשל שינויים טקטוניים בשבר הסורי-אפריקאי. אין לי צורה אחרת להסביר את הנשימה הקשה והלב הדופק (ולא מיראת כבוד).

לבסוף לאחר 50 דקות אני הגעתי לקול תשואות הבנים שעמדו על המרפסת למעלה ועודדו אותי בקטע האחרון. האור כבר עלה והיופי של ארץ החווארים ועבר הירדן באור הבוקר הרך היה מופלא. לא הספקתי להגיע למעלה בחושך כמו שציפיתי אבל בכל זאת את יציאת השמש הספקתי לתעד עבור מערכת הבלוג.

SunriseFromMasada

ההר והמצוק המזרחי היה מלא באנשים שצילמו והתפעלו בהמון שפות. סטפן, הגרמני צילם חבורה גדולה של אנשים אז לכן ביקשתי וגם אנחנו הונצחנו, דקות ספורות לאחר ההעפלה.

ClimbToMasada_6355_140926

וכיון שלעיתים עדיין יש בי חשדנות בסיסית אז הנה הגרסה שלי

ClimbToMasada_6340_140926

נדב היה גאה בעצמו שעקף ועלה בזמן שיא את ההר. האמת, הוא צודק…

ClimbToMasada_6359_140926

אנשים שנחו איתנו בעלייה בשביל, סיפרו לנו על שניים שנראו דומים, שני ג'מוסים שעלו בקצב מהיר למעלה מתווכחים ביניהם אם לחכות להורים או לא וממשיכים הלאה.

ClimbToMasada_6369_140926

ואז השמש עלתה ופתאום היה בוקר. מוקדם מאוד בבוקר. פרט לערימות של אנשים שהשיגו את המטרה ועלו לזריחה במצדה, אין אף אחד. לא פקח ולא נעליים. השאיפה הושגה ועכשיו מה? כולם התיישבו להם באיזו פינה מוצלת ופשוט נחו או אכלו. לנו, הודות לצוות המטבח של מצוקי דרגות, הייתה ארוחת בוקר ששודרגה לה יחדיו עוד לפני שפרשנו לשינה. הוצאנו את הכריכים, הביצים, הירקות והחלבה (!)  ודפקנו ארוחה איטית עם השמש העולה וגם כמה חברים חדשים שדרשו את שלהם בצורה אלימה וקולנית

ClimbToMasada_6372_140926

טְרִיסְטְרָמִית או Tristram's starling היא ציפור מאוד נפוצה באזור ים המלח, יפה וחסרת בושה או פחד לחלוטין. אוהד, כמובן, מוקסם מהן ונדב, כמובן, עצבני על אוהד שמוקסם מהן. יש להן קריאה מאוד ברורה וזוג (זכר ונקבה) נעמדו מולנו, דורשים את החלק שלהם בצרחות ממוקדות. אנחנו עשינו להם טובה ולא האכלנו אותם. גם שחור זנב, עדין ונחמד בא לראות אם יש משהו ככה לנשנש אבל הן לא ממש השאירו לו ברירה אלא לעוף להם מהעיניים השחורות שלהן

ClimbToMasada_6380_140926

אחרי שאכלנו אפשר קצת לדבר על מצדה. אני לא שותף לפולחן מצדה. הקריאה של "שנית, מצדה לא תיפול!" לא ממש מדברת אלי ואני לא רואה את קידוש השם בהתאבדות קולקטיבית של ערימת פנאטים. אני חושב שהסיסמה הנכונה היא "ימותו הקנאים!". הילדים כמובן מכירים את הסיפור שסופר להם במהלך טיולי בית הספר ושטיפת המח של מערכת החינוך. אני העלתי עוד כמה תיאוריות אחרות, אלטרנטיביות לסיפור מצדה שכן יש עדויות היסטוריות שאי אפשר להפריך אותן כמו ההר והביצורים, המחנות הרומים, אבני הבליסטרה ועוד. אבל יש כמה השערות שלוקחות את הסיפור של מצדה למקום אחר. ישנה תיאוריה שמבססת את עצמה היטב בממצאים ההיסטורים ובתיעוד התקופתי שטוענת שהשוכנים היו באמת קנאים יהודים, הסיקריים, אבל שעסקו בשוד ובביזה.

מתוך מאמרו של ד"ר יחיעם שורק באתר הידען: "ואת מי שדדו? את היהודים בסביבה. הם פשטו על עין גדי, חמסו את היהודים ואף רצחו 700 מהם, ובכללם נשים, ילדים וזקנים, ולאחר מכן בזזו ורוקנו את בתיהם. את השלל העבירו, כמובן למצדה. בהקשר הזה עשתה עימנו הארכיאולוגיה "חסד רב" בכך שנמצאו שרידי הטבוחים, פרי רצחנותם של הסיקריים, בקבר אחים בעין גדי, וכנראה ניסו הסיקריים לגבות דמי חסות ממפיקי בושם האפרסמון היהודים אשר בעין גדי." אני לא קונה במלואן את התיאוריות שלו אבל הן נשמעות די מענינות ומעוגנות היטב.

דנו בדברים האלו בעוד שאנו מהלכים בשבילי האתר המונגשים להפליא, כמו היה זה אתר אמריקאי. רצינו להקדים ולהגיע לארמון הצפוני, של הורדוס לפני שיהיה חם מדי ולפני האנשים

ClimbToMasada_6388_140926

ClimbToMasada_6385_140926

ClimbToMasada_6394_140926

ואם סוחבים חצובה גדולה כל הדרך, לא נעשה בה שימוש?

מהעבר ההיסטורי, מהארמון המפואר של הבנאי הגדול, הורדוס, אנו נושאים פנינו לעתיד מזהיר בשנות ה2000 לספירתם.

ClimbToMasada_6401_140926

השמש שעלתה כבר יותר גבוה והחיילים שהחלו מפטרלים בשבילים (למה? שלא יבוא איזה איטלקי מטורף וידרוש את ההר בשם הקיסר אספסיאנוס) גרמה למפלס הסבלנות למצדה לרדת קרוב לקו האדום. אני רק ביקשתי להציץ בפסיפס המרצף את הכנסייה הביזנטית בהר. הרצפה אכן יפה אבל לדעתנו, הארכיאולוגים לא זיהו נכון את הסמלים המופיעים ברצפה. לכן, אני מגיש את הפירוש האלטרנטיבי לפסיפס הביזנטי שכאילו מקפיא את הזמן שחלף מאז המאה החמישית לספירתם.

ClimbToMasada_MosaicExplained_6411_140926

בהצבעה דמוקרטית הוחלט שאנחנו נרד ברכבל – כי גם לאתגר יש גבולות. בעודנו מחכים לרכבל הבחין אוהד בציפור שיר שדילגה לה בעץ בעליצות. אני מאמין לו שזהו סיבכי טוחנים

ClimbToMasada_6437_140926

ClimbToMasada_6418_140926

עם בוא הרכבל עברנו דרך הקומפלקס המדהים שנמצא בתחתית מצדה, מעין חנות שלא משחררת אותך, רק לאחר כמה מפלסים וכמה עיקולים. שוב, ההר כיום מקבל (לפי מנהל החנות שראיינו) 80-85% תיירי חו"ל והשאר ישראלים ולכן לא טורחים להשתדל לתייר הישראלי בכלל.

חזרנו למכונית, עייפים ומכווצים (לפחות אלו שעברו את גיל 20). מלמטה, זה לא נראה קשה למדי אבל אני נותן לשביל את הכבוד המגיע לו…

ClimbToMasada_6447_140926

תוך זמן קצר להפליא כבר ישבנו אצל חליל ברמלה, מנגבים חומוס אלוהי ומביטים בבוז בכל אלו שקמו זה עתה ולא הרוויחו את הפיתה הזו. את החומוס שטפנו בשתיה קרה ונאנחנו בסיפוק שעוד טיול עבר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s