כשהתותחים רועמים – המוזה שותקת

קשה. אין לי שום חשק לכתוב. המלחמה הזו (לא מבצע – מבצע יש בסופר) מקשה לי על הנשימה. לא רק שנעלמתי מכאן – גם נאלמתי. נאלמתי דום.

אני חוזר הביתה מהמפעל, עייף ועצבני. מתיישב אל מול הטלוויזיה – מה שלעיתים רחוקות אני עושה, ופשוט נדבק אליה. רואה עוד פרשן מטעם עצמו ולמרות שאני לא קונה את מרכולתם – אני יושב ובוהה בהם, מחכה לאייטם שיגיע אחרי הבזק החדשות ואז אולי יגיע מישהו אחר, אמין יותר.

למרות שאין באמת חדש, ואין שום דבר מרתק, אני יושב. לפעמים החל מהמהדורה של שמונה בערב, ועד שאני מנקר לי מול המסך באזור חצות. מזפזפ בין ערוץ 10 ל2, בין רוני דניאל שהיה גוער בליאונידס מלך ספרטה שהוא לא רציני מספיק ולא נכנס מספיק בפרסים, לבין אלוף (במיל') איתן בן-אליהו, מפקד חילהאוויר לשעבר שעושה רושם שלא יכול לעבור מהלך צבאי כלשהו בלי שהוא ישב באולפן ויסביר בעליצות מה קורה.

וכשהתותחים רועמים – המוזה שלי פשוט שותקת.

Taken by Eitan Elkin

היו לי ים דברים לכתוב ולספר – עוד לא סיימתי את כל סיפורי לונדון. כבר התארגנתי על התמונות ויש לי מה לומר אבל קשה לי. קשה לי לכתוב על כל מיני דברים קלילים כשאנשים נהרגים כדקה וחצי מכאן, במעוף הרקטה. בסבב הזה, אני מכיר לא רק מילואימניקים אלא גם בנים של חברים – מה לעשות – יש לי חברים עם ילדים גדולים בסדיר שנעלמו להם לפני שבועות אחדים אל תוך עזה. פתאום אני יושב לשמוע שמות, חושש שמא אכיר מישהו.  זה מחבר אותי עוד יותר למסך ולעיתון הטרי כל בוקר.

זה הפוסט ה300 בבלוג. חשבתי שאחגוג יותר איתו, אבל אני מניח שהחגיגה תידחה כשמצב הרוח הלאומי והאישי יתרומם קצת. גם לחגוג עם 304 זה סבבה.

אבל יש סימנים מעודדים. גם הפסקת האש שמחזיקה מהבוקר (רגע, קופץ לטמקא לYnet  לבדוק) וגם העובדה שפתאום בא לי להרים שוב את הפליימוביל כדי להוסיף משהו ליבבות שלי כאן.

אז תחזיקו מעמד, גם אם אני לא מספק את ליטרת הסיפורים ונקווה שיהיה שקט ושלפחות אוגוסט יהפוך לחודש קיץ שמביא גם דברים נחמדים פרט ללחות ולחום.

אני אשאיר אתכם עם איור של המאייר המאוד-מאוד-מאוד מוכשר אסף חנוכה שאני עוקב אחריו שנים – איור מתוך הבלוג שלו – The Realist. האיור נקרא 60 קילומטר שזה המרחק של עזה מתל אביב ואיכשהו הוא תופס לי את ההרגשה שלי מול הטלוויזיה המלרלרת את עצמה למוות.

(שווה לבקר בבלוג של אסף חנוכה http://realistcomics.blogspot.co.il)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Playmobil, Thoughts, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על כשהתותחים רועמים – המוזה שותקת

  1. fabrexo הגיב:

    , The Muses will start again to write, sing,dance, paint . . . We must hope that in the dispute among Gods on Mount Olympus, Apollo and Dionysos will have the upper hand over Ares.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s