עפים ללונדון לאיחוד ההיסטורי

חזרנו. יורים עלינו עכשיו קצת אבל יש לי חובה היסטורית לספר – שלושה ימים של שכרון חושים, מונטי פייתון, תרבות דיגיטלית, אוכל רחוב מדהים ואחד קרקס שעיני לא שזפו כמותו מעולם. כיון שחס אני על שלושת הקוראות ועל עצמי אפרק את זה לכמה פרקים. לחוששים מספוילרים – מונטי פייתון זה לא הפעם…

אז אני וירון, חברי משכבר הימים שאותו אספתי עוד בכיתה י', ידידי כעך לי, יצאנו יחדיו לתור את הבירה הבריטית כשבאמתחתנו שני כרטיסים נחשקים לאיחוד הרכב הקומדיה הטוב ביותר מאז המצאת קליפת הבננה – מונטי פייתון. לי, זו הפעם הראשונה שאני נוסע עם חבר לחופשה בחו"ל, אבל הגעתי לגיל שאפשר להתחיל, אני מניח. אומר כאן גם שירון לקח חלק פעיל בצילומים וחלק גדול מהתמונות המוצגות כאן – הן שלו.

MontyPythonLive_4457_140704 ירון מימין ואני משמאל, בשיט רומנטי על התמזה. מכר חדש באמצע – מתי

לאחר שהצלחתי להשיג כרטיסים למופע הרביעי במספר, פניתי מיד לרכוש כרטיסים והפעם החלטתי לנסות ולחסוך בהוצאות וכך נרכשו שני כרטיסי טיסה בחברה הכאילו זולה, איזי ג'ט. מה שלא הם או אנחנו תכננו עליו היא שביתה פראית וסודית בנתב"ג שעיכבה אותנו לשעות ארוכות בלי שום מושג מה קורה, מי שובת, למה, ועד מתי. עלינו למטוס הכתום כשלוש שעות לאחר שעת ההמראה כדי לקבל הסבר קצר מהקברניט כסוף השיער – לפי הוראות התאחדות הטיסה הבינלאומית צוות הטיסה קרוב לגבול השעות המותר לו לתפקד ולכן יאלצו להמריא ליעד אירופי כלשהוא, שם ננחת, נחליף צוות ונמשיך בדרכנו. כשהמראנו ליעד לא ידוע, ציינתי בפני ירון שזה מרגיש קצת כמו חטיפת מטוס – אנו טסים אל הלא נודע.

EasyJetLondonFlight_204107_140703

קצת אחרי שחופי תל אביב נמוגו אל הכחול שמתחת הודיע הטייס שאנו בדרכנו לרומא. שם נשארנו ישובים בעוד צוות חדש עולה ומבצע את כל ההכנות לטיסה כולל ההדגמה הרגילה אבל במהירות כפולה. הצוות הישן עבר לשבת ביננו ("סליחה, המקום הזה לידך תפוס? אפשר לשבת כאן?") ולהפתעתי הדייל הראשי אף שילם על האוכל שלקח (חמש שקיות של סוכריות ג'לי – מזין ומהמם). לשדה התעופה לוטון בלונדון הגענו בחצות – כשש שעות לאחר השעה המיועדת. קשה לצאת את לוטון בצהרי יום חול, אז בחצות זה לא פשוט וכך מצאנו את עצמנו באוטובוס השועט בכבישים השוממים ללונדון ובמלון בשתיים וחצי לפנות בוקר, מבואסים ומסואבים.

הבוקר בא מהר וקשה. היה קשה להתחיל את היום לאחר הלילה הקצר והאינטנסיבי. למזלנו הטוב לא היינו צריכים ללכת רחוק לארוחת בוקר. ליד המלון מצאנו לנו בית אוכל קטן ואינטימי – the muffin man tea shop שם קיבלו אותנו במאור פנים ואוששו אותנו בעזרת … מאפין!

MuffinMan_1050087_140704

מאפין אנגלי קלוי לשלמות, חביתה רכה ועסיסית ופרוסות של, אההם, האם. זה וקנקן חרס צחור של תה אנגלי חזק השיב לי את האור לעיניים. ישבנו בנחת, שני חברים, ברחוב קטן בלב ליבה של שכונת קנסינגטון הלונדונית. מקשיבים לשיחות שמסביב ומשוחחים על התוכניות ומה נעשה ואיך ומתי ולמה. זה כזה פסק זמן שכזה, בלי דאגות גדולות. לי זה משונה כי כשאני לבד זה בדרך כלל עם איזה עבודה בהמשך היום ולחץ ותחושה של משהו קצוב. כאן יש רק להגיע להופעה בזמן בערב.

fpcom_transparent_0אז יצאנו למקדש.

ברבות השנים, כל פעם שעברתי בלונדון, אני חייב לעצור ב Forbidden Planet. חנות מדהימה של מדע בדיוני, פנטזיה וכמובן מרתף ענק מלא קומיקס. ממש מקדש לקומיקס. והמשמשים בקודש, המוכרים, מוכנים לכל שאלה שאשאל. נראה שהם מכירים כל חוברת איזוטרית, יש להם דיעה על כל צייר ומאייר אותיות. אני מסביר להם מה אהבתי והם שולפים לי חוברת שבטוח אוהב. הנבלות פוגעים מעולה.

ירון עשה טעות ועבר עם משפחתו על מצאי החנות ולכן נדרש לרכוש חצי ממנה. אני ביקשתי וקיבלתי רשימה צנועה של קומיקסים מנדב, אספתי ספרי הדרכה לציור קומיקס לאוהד וכמובן לעצמי השלמתי את החסר.

ForbiddenPlanet_1050099_140704

אבל בין לבין, שוחחתי עם אחת המוכרות, על מנגה יפנית וסגנונות שונים – עיינתי בספרים חדשים ונהניתי קשות מהזמן ומהאנשים השונים. נכנס מישהו בחליפה מחוייטת היטב ומעיין באיזה Judge Dredd, ומולו מישהי עם פירסינג קיצוני עוברת על איזה קומיקס עצמאי של ארנבים חמודים. הזמן עמד מלכת במרתף הרחב עד שיצאנו עמוסי סחורה ומבסוטים.

הסתובבנו לנו מאושרים באזור עד שקלטנו שאין לנו זמן!

ההופעה של חמשת המופלאים (וזה שמת) מתרחשת ב O2 Arena – אולם עצום שנמצא בגריניץ', בדרום מזרחה של העיר לונדון, לא משהו שמגיעים אליו בשניות. לכן, נקנו מבעוד מועד שני כרטיסים הלוך וחזור של ספינת נהר שתצא בדייקנות בריטית מהמזח ליד העין של לונדון, אותו גלגל ענק שהפך לסימלה של העיר ליד הביג-בן. שם גם קבענו עם מורן ומתי, אותם מצאתי עוד בנתב"ג. מורן עבד איתי שנים במפעל קודם (לא ממש מפעל, יותר כמו בסטה) וגם הוא הגיע עם חבר (מתי) לראות את החמישה.

אל המזח הגענו ברגע האחרון, מגיחים בהליכה מהירה (ומכובדת) מהרכבת התחתית וחותכים בקהל שעטף את הגלגל הענק. ברגע שהחבל לרציף נמשך והספינה החלה להגביר את המנועים, דילגו מורן ומתי אל הסיפון. ואני חשבתי שאנחנו על הקשקש.

ההפלגה במזג האוויר הנפלא שזכינו בו הייתה מרהיבה. חולפים תחת כל הגשרים ומקבלים את הטוב של העיר מאמצע הנהר. השמש זורחת ומחממת את הגב, הרוח נושבת מעל הנהר, שומרת על נעימות. הנוף מבריק והציפיה מרקיעה שחקים. כולם על הספינה בדרך ל O2 וההתרגשות קלה אך ניכרת. אנחנו גם מתחילים לראות אנשים שהתלבשו כמו דמויות מונטי (Gumby)

MontyPythonLive_4470_140704

לבסוף היעד לפנינו, כמו קיפוד נסיוני בולטת לה הכיפה הלבנה אל תוך הנהר. ככל שהסירה מתקרבת, כך לאט תופסים את גודל המקום. אני הייתי שם עם נורית ב 2009 (הופעת איחוד אחרונה של מדנס) אבל עדיין אני משתאה. אני מניח שזה לעולם לא עובר.

MontyPythonLive_4490_140704

לאחר שעגנו במזח מאחורי הכיפה העצומה יצאה החבורה המופלאה לדרכה – אל הכניסה, דרך כל אזורי האוכל ודוכני המכירות. אין להם בושה לפייתונים, מנסים להרוויח יפה בכל אלמנט – חולצות, תוכניה להופעה, ספלים, מגבות מטבח, תמונות, אוספי סרטים וכו' – הכול יקר…

MontyPythonLive_1050211_140704

בכניסה עצרנו והנדסנו את התיק. ההוראות שקראתי לקראת ההופעה קבעו שלא ירשו להכניס Proffesional looking cameras. אני הנחתי שאת הSLR שלי מתחת לסוודר לא ימצאו וגם את המצלמה הפשוטה יותר של ירון הם יתירו.

עמדתי וצפיתי בחמשת התורים, מתרכז בשומרים. הבנתי מיד שהוא עם הכפפה על היד והפנס – יסודי מדי. אבל מצאתי אחד, עם רסטות שנראה רגוע למדי. הימרתי עליו ו…. הוא שאל אם יש לנו מים (היו) והסתכל שאין לנו ואז פשוט זז הצידה ושחרר אותנו פנימה בלי לתחקר על מצלמות. ההימור הצליח.

בפנים, בקומה הרביעית כבר הרשינו לעצמנו לשלוף את המצלמה קטנה של ירון והנצחנו את הצוות – ירון, איתן, מורן ומתי.

MontyPythonLive_1050223_140704

מסביב כמות המשקיעים גדלה, עם אינקוויזיטור מהמערכון על האינקוויזיציה הספרדית (no one expects the spanish inquisition) ועוד כמה דמויות. דיברנו עם האינקוויזיטור החביב שהסתבר כבחור גרמני שהגיע לאתר הבריטי עם בת זוגו והוא אוסף מחמאות וצילומים מכולם, קופץ באושר על אנשים כשהוא מודיע שאף אחד לא ממש מצפה לאינקוויזיציה הספרדית.

MontyPythonLive_175343_140710

לבסוף זה הגיע. הרגע הגדול שבו גיליתי שהכרטיסים שקניתי הם במרומי האולם, משקיפים גבוה ממעל על הבימה. עלינו ועלינו ועלינו וטיפסנו ועלינו ועלינו עד שהגענו למקומנו. התיישבנו חגיגית, ממתינים לרגע הפתיחה בחיוך קל.

MontyPythonLive_4649_140704

והרגע בא, אבל זה בפעם הבאה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Event, Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עפים ללונדון לאיחוד ההיסטורי

  1. ירון הגיב:

    הכל נכון! הייתי שם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s