פסטיבל שירי ילדים – פיקסיז וסאונדגרדן לנוער

בספר משלי כב' ו נכתב "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה". כנראה שאני מפספס משהו כי בנושאים מסוימים אני חונך את הנערים על פי דרכי. ככה אני מבטיח מקווה שהם לא יסורו ממנה. ולכן כשהודיעו על בואם של שתי להקות עבר ענקיות – הפיקסיז וסאונדגרן, שתיהן לא משהו שנורית תסבול ושתיהן הן נדבך חשוב בכל חינוך מוזיקלי שמתעלה מעל הביטלס וליאור נרקיס – הסברתי לילדים שיש פסטיבל. שני ימים, שני ערבים שבראשון תופיע להקת הענק הפיקסיז ובשני תופיע מפלצת הגראנג' סאונדגרדן. מעבר לחשיפה מוזיקלית, יש גם את הכיף של ללכת לקונצרט רוק, לעמוד ולצעוק, לקפוץ בהתלהבות כשהם מנגנים את השיר שלך ולהיות חלק מהמון זועק שירים ביחד שזה אחד ממקורות האנרגיה הכי חזקים וכיפים שיש.

rocknroller

אז רכשתי עוד בהתחלה, כשהיה איזו הנחת שקר כלשהוא, שני כרטיסים כפולים לפסטיבל רוקנרולר, שגם הוא שקר כלשהוא וגלגול של פסטיבל פיק.ניק מ2010 שבוטל עם הודעת הפיקסיז שהם לא מגיעים.

העמדתי את שניהם בשלשות וביקשתי שיבחרו – מי לערב הראשון ומי לשני – מי פיקסיז ומי סאונדגרדן.

הייתה לי השערה כיצד זה יקרה. ניחשתי מי יבחר את מה. אני מכיר את נפש בני היקרים. ברור לי שאוהד יבחר את הפיקסיז שלהם יש יותר מלודיות (בחלק מהשירים) ונדב יעריך יותר דיסטורשן ורעש.

אז זהו, שלא.

אוהד הודיע בהתלהבות שהוא בא לסאונדגרדן ונדב הוריד לטלפון את הפיקסיז והתחיל לעשות שיעורים. לאחר שסיימנו את הכנת האוזניים לרולינג סטונז, גם ברכבים דאגתי למוזיקה מתאימה. זה חלק גדול מהכיף של הופעה – ההכנה והציפיה ובניית רשימת השירים האולטימטיבית שלך בראש – כן ישירו את Caribou, מה עם Monkey gone to heaven? האם כריס קורנל יתעקש על שירים חדשים או יקדיש את זמננו לחרישת עומק באלבום המופת Superunknown?

Pixies@TelAviv_0000_140617

ביום הראשון של הפסטיבל, שמנו אני ונדב פעמינו אל אצטדיון בלומפילד. קבעתי עם שרון, בת דודתי והשי שלה שהם מעריצי פיקסיז ותיקים. נדב כבר מכיר את התרגולת לאחר שכבר היה איתי בכמה מופעי פארק וגם בבארבי אבל גם הוא חש את ההתרגשות שעולה בלב כשאתה עובר את כל הכניסות והאבטחה והשטויות ואז ניצבות רגליך בשער ואתה רואה את המשטח ואת ההמון. גם ממש כיף להיות אחד על אחד עם הבן שלך, שניכם בציפיה למופע שיבוא, מסתכלים על האנשים וסתם מדברים.

Pixies@TelAviv_1403022914488_140627

חלק מאותו חינוך הוא שאני מבין ומעריך את הצורך בחולצת הופעה. אם היא שווה וייחודית להופעה ותשמש אותך כעדות והוכחה, שאתה היית שם, באותו רגע קסום שהלהקה/זמר/מופע/ג'ונגלר עלה הבמה, חלק מקבוצה קטנה אך איכותית (גם 50,000 איש בפארק הירקון הם קבוצה קטנה ואיכותית) – אז צריך.

Pixies@TelAviv_200021_140617

הילד צויד בחולצה, אבא צויד בבירה קרה ודי מהר צוידנו גם בבת דודה ובגבר שלה. הופעת החימום הייתה קצת קשה על האוזניים (הסאונד היה נורא חזק) ולא ממש התחברנו אל ה Hives וסולנם המשעשע.

אבל כשעלו הפיקסיז, בלי לומר כלום, בלי להציג את עצמם, פשוט נכנסו לקחו את הכלים והתחילו עם Bone Machine הקסם קרה. זו היתה הופעה מ-ע-ו-ל-ה. נכון שאיני מומחה פיקסיז והיו דברים שלא הכרתי אבל כל מה שביקשתי הגיע. יש מספיק ניתוחים נלהבים ברשת (אבי פיטשון, בן "המלך" שלו ועוד) אז אני לא אהפוך את זה לביקורת מוזיקה. רק אומר שראיתי הקיץ את הרולינג סטונז שהם האבות המייסדים, מי שהמציאו את מושג כוכב הרוק ובאיזשהו מקום הפיקסיז שלהם יש מקום של כבוד בתולדות הרוק עומדים על כתפיהם וסאונדגרדן של מחר ינקו פיקסיז והלכו בדרך שהלהקה המתוחכמת הזו מבוסטון פרצה.

PixiesSetList17June2014

הקהל היה באקסטזה מטורפת וגם נדב שנשען עלי כל פעם במעין חיבוק גולמני נראה מאושר, הוא חיכה ל Where is my Mind למרות ששי הסביר לו, מנסיונו שזה יהיה השיר שיסגור את ההופעה. בלאק פרנסיס וחבריו לא התחנפו לקהל, לא דיברו, לא חייכו, רק נגנו ונגנו ונגנו. בדיסק יש שתי שניות של שקט בין שיר לשיר. בהופעה לא היו שניות כאלו. שיר רדף שיר, להיט רדף להיט בעוצמה טהורה, כאילו לא חלפו אי אלו שנים מאז שנוצרו.בסוף הם נשברו ואפילו בלאק פרנסיס חייך (!!!) אל הקהל, וזה הבין את המחווה הנדירה (חיוך! בתל אביב!! בסוף ההופעה!!!) ופרץ בתשואות שכמותן לא נשמעו מבלומפילד מעולם.

נדב קיבל את Where is my mind  שלו בסוף ההופעה כצפוי ואז כמו שהם עלו, כך הם ירדו. בלי לנופף, להיפרד או כלום. רגע אחד הם היו ובשני כבר לא.

 

נדב היה מאושר ואני גם. הלכנו בינות להמונים המאושרים, מזמזמים את This monkey's gone to heave בדרך לרכב. היה מעולה ואני נהנתי ממופע היסטורי של להקה נדירה. הנקודה שאני לא ידעתי איך אחזור על זה שנית מחר. כי צריך להעביר יום בעבודה ולהכין את האוזניים לרעש חדש.

כל הבוקר למחרת, ישבתי לי בעבודה ורשימת נגינה של סאונדגרדן מתנגנת באוזניים, מנסה להילחם בצורך לפרוץ בזעקה שבר Caribouuuuuuuuu!

הופעה חיה בפסטיבל קואצ'לה בקליפורניה, מאי 2004

ובערב חזרתי שוב לבלומפילד עם אוהד

אני כבר ידעתי למה לצפות אבל לאוהד זה פעם ראשונה שהוא הולך איתי לבד להופעה. הם גם שונים, זה מזה, האחים וגם הקהל והאנרגיה היו שונים כך שלי הייתה זו חוויה שונה. שי ושרון הצטרפו אלינו שוב וזה היה מעין שיגרה. גם הציוד של הילד הזה בחולצת מופע כבר הרגיש אחרת. כיף, אבל אחר. זה קצת הזכיר לי את המופע של הצ'ילי פפרז שלקחתי את נדב וגם הוא לא ידע איך צריך להתנהג, מה עושים בכל רגע.

Soundgarden@TelAviv_0000_140618

היו שם עוד ילדים, לא הרגשתי הורה חסר אחריות אבל זה היה שונה מיום האתמול. אז ישבנו ודיברנו כשגוגול בורדלו (המעולים! לא הכרתי אותם…) שרו ברקע.

Soundgarden@TelAviv_0002_140618

הקהל היה שונה. זה ניכר היה בחולצות שהיו בעלות גוון יותר רוק, עם חולצות הופעה של פרל ג'אם, NIN ואחרות. הוויב היה שונה אבל אני נהניתי לשבת עם אוהד וכהרגלנו לעבור ולהכין את רשימת השירים שאוי ואבוי להם אם הם לא ישירו. אוהד חיכה, כמובן ל Black hole sun, שהיה ברור שיגיע אבל הזהרתי אותו שרוב הסיכויים שזה יהיה השיר האחרון בהדרן.

ואז הם עלו. הבריזה מהים הנעימה לנו את המקום ואוהד שגבה מאוד לאחרונה ואני נעמדנו קצת מאחור, ממקמים עצמנו אופטימלית ביחס לרמקולים וכשאני ממשש את שקית אטמי האוזניים בכיס, מוכן לכל צרה אקוסטית שלא תבוא.

אני מת על כריס קורנל. לבן אדם יש קול שלא יאמן. כשהוא זועק אתה לא מבין מאיפה העוצמה הזו. יש לו קול שתמיד יבלוט, בכל הרכב ואלבום הסולו שלו הראשון, Euphoria morning הוא אחד האלבומים שאני אקח לאי בודד. הוא גם כנראה ביקש לפצות את הקהל על יום האתמול וחוסר התקשורת של הפיקסיז ולא סתם את הפה כל הערב…

Spoonman ששנינו, אוהד ואני כל כך אוהבים הגיע שני. זה תפס אותנו בהפתעה כי חשבנו שישמרו את השווים ליותר מאוחר. אבל הם הפציצו ושנינו פיזזנו באושר (אוקי, אני פיזזתי).

 

SoundgardenSetList18Jun2014

כשהגיעו סאונדגרדן ללהיט הגדול שלהם, מה שהביא אותם לישראל כבר בשיר החמישי זה הפתיע ממש. אני הייתי בטוח שנשק יום הדין ישלף בסוף או ממש מאוחר אבל הם בשלהם.

הם ביצעו את  Black Hole Sun בצורה משונה מעט. אני מניח שנמאס להם ממנו. הם התפרקו וחזרו לנגן יחד ותהילת העולם שלהם היא על השיר הזה. אבל אין מה לעשות וצריך לנגן אותו ולכן אני מניח בחרו בעיבוד שונה.

אחרי ההופעה, כשהלכנו יד ביד ביציאה מבלומפילד חזרה לרכב, אמר לי אוהד שהוא חושב שהביצוע היה גרוע. זה שימח אותי שהוא היה מספיק בוגר לראות את זה למרות שאני לא רציתי לבאס אותו ולומר לו את אותו הדבר.

לפחות הם החזירו לנו את כבודם כשנתנו את The day I tried to live ואת Fell on black days, שניהם יחסית איטיים ולא ממש היו שייכים להופעה שהייתה בטון גבוה, מאוד רוקיסטית, חומות רעש שנפלו על הדשא המכוסה של האצטדיון.

הופעה בתוכנית של לטרמן, 2012

יסלח לי אוהד אבל ההופעה של הפיקסיז הייתה טובה יותר. זה לא שסאונדגרדן היו פחות טובים, אלא רשימת המנוני הרוק שהומטרו על הקהל בהופעה של היום הקודם פשוט מנצחת בהליכה את הקול המופלא של קורנל.

אבל אני הכי נהנתי לחלוק את חווית המוזיקה עם שני הבנים שלי. אני מקווה שיזכרו את זה ולא את כל הפעמים שביקשתי ועוד אבקש לסדר את החדר. כמו שאני לוקח על עצמי את לימוד הרכיבה על האופניים ושנינו מחזיקים עוד כמה מתנות (לדעתנו) שנתנו להם, כמו הרצון והיכולת לקרוא ספרים ועוד אחרים – אני לוקח עלי את המתנה לאהוב ולהרגיש מוזיקה, ליהנות מהאנרגיה המופלאה הזו של הופעה חיה.

Soundgarden@TelAviv_211636_140618

בזו תמו הופעות הקיץ הגדולות בשבילי. עכשיו נותרה לי רק הופעה אחת בקנה, של חמישה קומיקאים אגדיים (השישי מת, אללה ירחמו) בלונדון, באיחוד ההיסטרי וההיסטורי. על כך, בפעם אחרת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Music, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s