טיול קשישים בוואדי קלט

לכל זכר ממוצע יש את זה. החברים הוותיקים, אלו שאספת בבית ספר, צבא, אוניברסיטה – התנאי הוא שזה היה מזמן ושלמרות שאתם לא נפגשים כל חמישי לפוקר, אתם מרגישים נינוחים להמשיך את השיחה מאותה נקודה שבה היא הופסקה לפני שלושה וחצי חודשים. חבורה כזו של זכרים גם מפשטת עניינים כי (ואני מסתכן כאן) אצל זכרים זה פשוט יותר. נפגשים, מתחבקים בטפיחה על השכם, כמו מנסים להוציא גרפס מתינוק,
(חיבוק יותר גדול כבר נראה לא טוב) זורקים איזה חוכמה וזהו הקשר נבנה מחדש.

גם לי יש את החבורה הזו. אחד אספתי בגן ילדים, כמה ביסודי ואת השאר בבית הספר התיכון – כולם מכירים זה את זה מלאנתלאפים שנים. עם השנים והילדים והעבודה והמחויבות השונות נעשה יותר קשה לעשות משהו כחבורה אבל יש לנו את רונן שתמיד דוחף לעשות משהו.

אי שם בפברואר התחלנו. מחליפים הודעות ומנסים לקבוע תאריך. זה נקבע וזז. הוא לא יכול ואני לא נוח לי וזה כואב לו וההוא בכלל לא מגיב. וקבענו וביטלנו והזיזו והתלוננו ועלה וירד. לבסוף נקבע המועד במאי וזהו, התחושה הייתה שאם זה לא – אז פשוט זה לא יקרה.

את המיקום אני דחפתי. המסלול של נחל פרת, הלוא הוא ואדי קלט קפץ לי לראש לפני זמן מה ופשוט סירב לצאת משם. קרוב, קריר, מים זורמים וכזה שאף אחד מאתנו לא הילך בו שנים.

[הערה – הפוסט הזה התחיל להיכתב אי שם במאי, הרבה לפני שנחטפו שלושת הנערים, שנכון לרגע זה כשאני יושב מול המקלדת, אין מושג איפה הם ומה מצבם – התלבטתי ביני לביני האם להעלות את הפוסט שעוסק במסלול שהוא "שם", מעבר לקו הירוק – ועינכם הרואות – החלטתי שכן]

WadiKeltChechov_3823_140527

החלק הכי קשה היה להוציא את כולם ממגרש החנייה שם נפגשנו בבוקר – אמנם היו חסרים כמה ואחד בא רק לומר שלום אבל נשארנו חמישה ושוב נתגלתה האמת שאם אתה פוגש חברים טובים אפילו סתם מגרש אספלט וצל מספיק כדי לעמוד ולהריץ דחקות עד שדחקתי בכולם להתחיל לזוז כי מסלול מתחילים בבוקר.

למי שרוצה גם – הנה המסלול בטיולי – עין פרת לעין מבוע.

הקפצה של רכב לסוף ורגלינו עומדות בשערי שמורת נחל פרת. אבל התברר שלדחקות יש מחיר:

– "סורי חבר'ה, כניסה למסלול רק עד השעה 11 בבוקר", אמר הפקח
– "מה? למה? אבל רק 11:15 עכשיו!", כך אני
– "השמורה נסגרת ב 16:30 ואתם לא תספיקו להגיע לקצה ולחזור"
– "אבל יש לנו כבר רכב בקצה השני ואנחנו חבורת גברים ללא ילדים – אנחנו הולכים בקצב טוב!"

את שאר הדיון אשאיר חסוי, אבל במסגרת טיעונים בסגנון "Haven't the Jewish people suffered enough", התרצו הפקחים ותחת איומים בסגנון "אני, הולך!" נתנו לנו להיכנס.

WadiKeltChechov_3825_140527

יצאנו אט, כששעון חול מתקתק מעל ראשנו (שעון חול מתקתק? לא מצאת מטאפורה יותר טובה?!), משאירים את אזור הפקניקים של נחל פרת (נפלא עם ילדים, עם כל המעיינות והגשרונים והבריכות הקטנות) ויצאנו מזרחה. מאוד מהר נפלנו לקצב הליכה כשאנו מתפרקים לדיונים קצרים, השלמות של אירועים אחרונים ודרישות של חלק מהנוכחים (שיודעים טוב מאוד מי הם) לעצור לאכול משהו.

המסלול יותר נפלא ממה שזכרתי אותו – בפעם האחרונה שהייתי שם נורית הייתה בהריון עם נדב – שכבר בן 15+. היא לא יצאה ובמקומה טיילתי עם בחור הודי שעבדתי איתו. לאורך המסלול שהלכנו בו, היו נקודות שזכרתי, עיקול מסויים עם הנוף שנשקף ממנו, אבל בגדול זה היה טיול של גילוי, כמו terra incognita. באמצע המדבר, נחל קריר זורם, מפכה לו בבריכות קטנות, מלאות דגים,

WadiKeltChechov_3821_140527

WadiKeltChechov_3850_140527

מפלונים קטנים, הליכה מסודרת עם חציות של הנחל כל הזמן. המים הקרירים שומרים על מזג אויר נוח ליד הנחל וכל פינה סוחטת ממך קריאת התפעלות. השילוב הזה, של הזורם והירוק עם המדבריוּת הצהבהבה מסביב כל כך מיוחד ומדהים שזה לא משביע את העין אף לא לרגע.

אם מדברים על משביע, אמנם אמרנו שאנחנו חבורת גברים ושנשמור על קצב הליכה טוב, אבל מה, לא נעצור לאיזה כריך?!

WadiKeltChechov_3853_140527

הרעב הזה לכריך יעלה אחר כך, שוב, כי כבר אמרתי, אנחנו לא חבורה עם ילדים, אנחנו אנשים בוגרים, מנוסים ויעילים.

קשה לומר שהמסלול קשה. הוא לא סתם הליכה ויש בו קטעים מעניינים שדורשים טיפה יותר תשומת לב וגם כמובן תיעוד – כי "עשית ולא צילמת? לא עשית!"

WadiKeltChechov_3875_140527

ואם בתיעוד עסקינן, אז גם גברים רצינים, כולם בעלי מקצועות חופשיים, אקדמיים, מובילים חברתיים ואנשים שראו עולם וחזרו לספר, גם הם לוקים במחלת הסלפי…

WadiKeltChechov_3918_140527

אני? אני לא כזה!

אני מתעד את הטבע, עוסק ברצינות בצילום ותיעוד עולם החי השביר סביב המערכת האקולוגית העדינה של נחל פרת

WadiKeltChechov_7018_501231

והנה הצד השני של העדשה – צפרדע נחלים (אליבא ד'אוהד) . ממש BBC. אני יושב כאן ומחכה לטלפון מדויד אטנבורו, בכל רגע.

WadiKeltChechov_3846_140527

אבל אין לי תלונות. אני הולך ברגל. במסלול יפיפה וריק מאדם. במקום יום עבודה ואני עם כמה מהחברים הכי טובים שלי, בוודאי הכי ותיקים שלי. חוליות נבנות ונפרדות, פעם אני הולך בצד רוי ומשוחח איתו ואז מישהו מצטרף ושניים אחרים הולכים מאחור מדברים על משהו אחר ואז אני מאט ומצטרף לשניים האחוריים והיופי בדבר שאנחנו מכירים כל כך הרבה שנים שאנחנו יכולים להכנס באמצע שיחה ולהשתלב בלי בעיה. אין אגו, אין תחרותיות – רק נינוחות כמו של נעל בית ישנה. אמנם עולות וצפות דחקות ובדיחות שזקנן כבר הלבין ושערן כבר נשר, אבל זה חלק מהקטע של חבורת זכרים.

WadiKeltChechov_3899_140527

והיום מתקדם, והבריכות במסלול קורצות אלינו, כמו קוראות אלינו כמו אותן סירנות במיתולוגיה היוונית. הקרירות הזו שמקרינה לכל עבר, הכחול היפה הזה עם הדגיגים אומר לנו "בואו, תטבלו קצת, תקררו את הגוף, תנוחו קצת ואולי תאכלו עוד כריך…".

WadiKeltChechov_6667_140527

אבל לנו יש שעון חול על הראש. כל פעם מישהו אחר תופס לרגע את תפקיד המבוגר האחראי ומזרז את כולם, כי השער הנסגר של השמורה והרכב שנעול בתוכה לא מחכים לאף אחד. הבריכות יחכו לפעם הבאה.

במסלול לעין מבוע יש שיפור אחד משעשע למערכת סימון השבילים המוכרת. על סימון השבילים יש מספור. הוא לא נמצא על כל סימן אבל מתקדם לאיטו לסביבות מספר 80. למקרי חירום – זה מעולה. פשוט מודיעים על איזה סימון אתם נמצאים וזה המיקום הכי מדויק שיש.

בכלל, בתור מי שטייל גם במקומות אחרים בעולם – מערכת הסימון הישראלית ממש מעולה. אמנם יש שיטות קצת יותר ידידותיות לסביבה כמו קאירנס (Cairn) אבל בפשטות ויעילות – אין על שיטת הצבעים שלנו.

WadiKeltChechov_3917_140527

המסלול והשיחה התנהלה בקצב טוב. עתודות המזון הצטמצמו והסוף נראה באופק.

WadiKeltChechov_7034_501231

אחרי כמה מעברים יותר משעשעים התחלנו לטפס החוצה מהנחל, כשהנוף משתנה ואנו מקבלים הזדמנות טובה לראות את הפלא – איך הנחל הזורם בולט בירקותו בצחיחות שמסביב ואיך הוא חותר לו, במשך מאות אלפי שנים וסולל לו קניון צר.

WadiKeltChechov_6683_140527

שאר ההליכה היתה מנהלתית למדי, עם קפיצה להביא את הרכב משמורת נחל פרת – נכנסנו בשער ב 16:32 בדיוק, גאים על כך שעמדנו בזמנים וחזרנו לעין מבוע בעוד ששאר המטיילים עשו את דרכם בנחל היבש עד לפארק של עין מבוע (עין פואר).

היה מעולה.

גם הגילוי מחדש של הנחל וגם טיול חברים וגם אמצע השבוע שנותן תחושה טובה של מים גנובים (שהם כידוע מתוקים יותר).

לסיום, הנה כמעט כל הצוות (פרט לעופר שצילם – בכלל התמונות בפוסט הן של רונן, עופר וכמובן שלי)

WadiKeltChechov_7026_501231

הנה אותו צוות כמעט, לא רחוק מואדי קלט, אי שם ב86 או 87 (כן, במאה הקודמת) – אולי השיער קצת נעלם, נוסף קצת בשר על העצמות אבל – הבדיחות נשארו אותן הבדיחות.

YoungChecovs_1987_140603

נשלם אך לא תם – שבועיים אחרי זה – חזרתי שוב לנחל שנגלה מחדש – הפעם עם המשפחה אבל זה לפעם אחרת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טיול קשישים בוואדי קלט

  1. רונן הגיב:

    יפה מאוד כתבת, חברי "הותיק", ואפילו מרגש מאוד …….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s