שבת בבוקר – אדם, נער וחומוס

נניח שאדם קם מוקדם בשבת.

נניח. זה קורה. הוא רגיל לקום מוקדם.

נניח שאדם מוזמן לאירוע לקראת הצהריים, משהו משפחתי. יומולדת, נניח. יש מצב שביקשו שיביא איתו חומוס, משהו טוב, זכר לימים שגרו בתל אביב.

אז אדם מציע לבנו המתבגר להצטרף אליו בבוקר. גם יקנו. גם יאכלו ארוחת בוקר של אלופים וגם יזכו לשבת ולשוחח קצת בלי שום מסכים ברקע. נניח שהנער מסכים, למרות שמדובר בשעה שמונה לפנות בוקר בשבת.

אז האב קם והבן קם. הם נוסעים בכבישים הריקים כשבטנם הומה, מקשיבים לסאונדגארדן, מתכוננים לביקורם הצפוי בארץ.

נניח שהם מגיעים ליפו, ממש קצת אחרי השעה שמונה בבוקר. נניח שהם מוצאים חניה (שזו הנחה כבדה למדי).

אחרי הליכה קצרה הם עומדים בשערי ההיכל.

AliCaravan_081713_140517

תור ארוך של מכוניות חונה בחניות כפולות ואנשים זורמים אל ההיכל שנפתח אך לפני דקות ספורות.

האדם והנער נכנסים פנימה, ומחפשים מקום בינות לשולחנות המלאים. מתיישבים ומלצר ניגש לקחת הזמנה. האדם מסתכל על הנער והוא מאושר. לפני שהיה לנער, לא בא מעדן המלכים אל פיו. לא רצה חומוס. לא רצה לטעום אפילו. אבל לפני שנה בערך, ניסה ונשבה. האדם מאושר שהוא יכול לחלוק את האהבה הזו למשחה המזרח תיכונית הזו עם בנו. הוא גם מאושר שהנער טועם את ההבדלים בין משהו שראוי לרוזנים לבין חומוס תעשייתי. לאדם זה לקח הרבה יותר שנים.

הנער מזמין את המנה שלו והאדם מזמין את המְסַבַּחָה החמימה, על גרגיריה הנימוחים והקלילות המישחתית. למרות שהוא אכל כזו כל כך הרבה פעמים האדם נועץ מזלג וטועם את הטעם הראשוני ומשתאה שוב – איך הם עושים זאת?

AliCaravan_1389947878873_140517

נניח לאדם לרגע ונביט מעבר לשולחן.

הנער מרוכז. הוא מנגב את החומוס בתנועות ארוכות, מעמיס על הפיתה המהבילה שהגיע היישר מהמאפייה שמעבר לקיר. פיתה דקה, אנורקטית ממש שנותנת את התמיכה שהרכות של החומוס צריכה אך לא יותר מכך.

האדם מאושר. שבת בבוקר. חומוס מופלא והאושר של הנער שנראה מאושר אף הוא. נניח שהאדם, הוא בסופו של יום, ישראלי והוא גם מאושר לראות שהמוני אנשים עומדים בתור, לפני השעה שמונה ושלושים בבוקר והוא כבר אוכל. אנשים שסוגרים את הלילה ואנשים שפותחים את היום. אנשים שהגיעו עם כלים מהבית, למלא ולהאכיל את בני ביתם. ערבים, יהודים וכולם ממתינים בסבלנות.

AliCaravan_WA0000_140517

לאחר שעבר מחצית המנה, נחה דעתו של אדם, הקצב מואט והנער שכבר מנגב את השוליים מוכן כבר לשיחה שקטה. בלי שום הפרעה, נהנה האדם משיחה עם בנו שהחומוס השרה עליו רוגע. מנגב עוד קצת, נוגס בבצל עסיסי (מזכיר לעצמו לרענן את הנשימה לפני שיצא לאירוע מאוחר יותר) ולוגם עוד קצת בירה שחורה שהרי אין משקה מתאים יותר לחומוס, חוץ, כמובן, ממיץ ענבים – הקברנה של הפרולטריון.

נניח שסיימו השניים, אספו את המכלים שלשמם באו ועוד ערימה של פיתות חמימות ויצאו חזרה, הולכים במתינות, בכובד ראש וכובד קיבה. השמש מאירה את דרכם וציפורים מזגזגות בינות לבתי יפו המתעוררת.

נניח שהכבישים ריקים והם נוסעים חזרה, עם המטען יקר הערך. לאט, הקסם מתפוגג, כשהכבישים מתמלאים יותר. הם מגיעים לביתם. מישהו פולט גיהוק ריחני אל חלל המכונית ונגמר. השבת יצאה לדרכה, אבל הזיכרון נשאר בקיבה ובראש. עד לפעם הבאה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Food, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שבת בבוקר – אדם, נער וחומוס

  1. Zohar הגיב:

    You made an old man cry

  2. eitanel הגיב:

    זה דורש אמונה, קשישא ובטחון בצדקת הדרך.
    כשתבוא, תביא את השניים ונעשה צעד חשוב לחיבור שלהם ללבנט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s