יום כיפור שני בשנה אחת – מסע אופניים סובב אונו

לפעמים בא לך להיות ג'ון קרי.

ג'ון קרי לא יודע מה זה פקק תנועה. יש לו זיכרונות מלפני שנים רבות על משהו כזה, אולי ראה אותם בסרטים בטיסות שמקרינים במחלקה ראשונה או באייר פורס 1. כשהוא נוחת בנתב"ג (או כשנחת בנתב"ג) הוא יוצא לדרך בכביש פנוי ורכבי משטרה חוסמים את התנועה כדי שיעבור חלק. אין לפניו ואחוריו שום רכב. הוא והכביש השחור.

ככה דמיינתי לי את ההצעה למסע אופניים סובב בקעת אונו לאחר שראיתי את הפרסומים

Sovev Ono 2014

ראיתי בעיני רוחי, כיצד אני מדווש בשלווה, על כביש משובח, המוני אנשים מריעים וניידות משטרה מאבטחות את המסלול.

כיון שאני  נדיב בחלומותיי, הצעתי גם למשפחתי לחיות את החלום. אמנם זה יום לימודים אבל אני מדובר בפעילות גופנית (שקול לשיעור התעמלות), הכרת הסביבה האורבנית (שקול לשיעור גיאוגרפיה), התחככות בראשי ערים מקומיים ובראשי שלטון (שקול לשיעור אזרחות) והכרת עקרונות פיזיקלים כדוגמת חוקי האינרציה, תנועה צנטריפוגלית ואם לא נזהרים עם האופניים – גם חוקי כח המשיכה (ממש כמו מעבדה בפיזיקה!). בדיעבד, היה פה גם שיעור בלשון אבל על כך אחר כך.

נדב בבגרויות (מבריק ומעלה) אז הוא ויתר על התענוג אבל אוהד הסכים לוותר על יום לימודים (יפה מצידו).

כשהגענו למתחם הזינוק גיליתי את החלום ושברו.

מגרש ענק מלא מאות רוכבים (אם לא אלפים). רובם, בני נוער מבתי ספר באזור, בגילאי חטיבה. רובם ככולם לובשים חולצות תואמות עם חסות של שווארמיה מקומית (רמז: בצבע לבן)

SovevOno2014_090030_140509

ב 09:00 הוזנקנו על ידי ראשת העיר שלנו, הגברת יעלה מקליס. ב 09:05 הוזנקנו שוב כי היה פקק ביציאה מהמתחם.

ב 09:15 לאחר שיצאנו את המתחם ברגל מוליכים את האופניים בפקק זינקנו שוב לדרך, רק כדי להבלם שנית לאחר 400 מ' בזמן שאופנועני המשטרה נערכו לחסימות הראשונות.

למרות הטרוניות שלי, הארגון היה טוב, לא  נתנו לצאת ללא קסדה על הראש והשמחה הייתה גדולה. החלום שלי על הכביש השחור ואני לבדי עליו, נגוז לו בעדרים של בני נוער שהתעקשו לחצות את המסלול שלנו בדרך כלל במהירות.

הפלוטון תפס אורך לאיטו ואנו נשרנו לחלקו האחורי, יחד עם ראשת העיר ועוד כמה חברים לדרך, שם היה פנוי יותר. נענו לאיטנו דרך הרשויות השונות לעיתים אפילו מגיעים לאימוץ השרירים. אוהד רץ קדימה ואני ניווטתי בין להיות איתו כאבא לבין להאט ולרכב לצד נורית כבעל המסור שהיא כה רגילה אליו. יש לומר שלמרות שאני בא בימים אני רוכב צעיר ואין לי אפילו 10 שנות רכיבה מעל הטייץ. אני למדתי לרכב בלי גלגלי עזר בשלהי שנות השלושים ואני עדיין מלא פליאה ליכולת שאני מגלה.

אבל, אתגרי זה לא היה.

כוח השיטור המקומי, ידידותי ויעיל ככל שהיה לא חסם את הדרך באופן שוטף ועצר את הדבוקה בנקודות שונות, אולי כדי לא להרוג את התנועה לכל אורך 17 הק"מ של המסע. כתוצאה בכך נפגם השטף ועד שהשרירים החלו להתחמם נעצרנו שוב.

אוהד תפס בטחון ונעלם לי כל פעם, חותר קדימה לראש הדבוקה. בנקודת עצירה בקרית אונו, שמחנו להפגש עם הצאצא המאושר.

SovevOno2014_103151_140509

תוך שניות הוא האיץ ונעלם ואנחנו המשכנו הלאה דרך קריית אונו בואכה אור יהודה, עיר ואם ליהדות בבל. אמנם היו הרבה אנשים בוגרים במסע אבל הרוב היו בני נוער ובהשפעתם החלטנו לדפוק סלפי גם אנחנו

SovevOno2014_105039_140509

המסע הסתיים בהצלחה וכל כוחותינו שבו בשלום אל ביתם לאחר כשעתיים וקצת של דיווש ועצירות.

בכל זאת, אני לא יכול בלי כמה אבחנות והבחנות:

  • קסדת האופניים נוטה לנשור מראשים צעירים. אולי זה התכנון הלקוי של הקסדה אבל חלק נאה מהקסדות נצפה מתנודד לו בשלווה, תלוי על כידון האופניים. אם אתבקש לתת פילוח דמוגרפי אז אומר כך, יונית, שרוב הקסדות נפלו מראשיהן של נערות צעירות וכנראה הבעיה היא בקסדה כיון שגם לאחר שנעצרו ונתבקשו לחבוש קסדה ע"י מהסדרנים הרכובים ואכן רכסו אותה היטב, היא איכשהו נפלה, הקסדה ושוב התלפפה לה על הכידון. היו נפילות וראיתי בני נוער שנחבטו אל האספלט (בעיות קשר וריכוז – קשה לרכב קדימה עם טלפון, לחפש את החבר'ה ולהקניט את זאת שרוכבת לצידך – בלי להיתקל במישהו) אבל אני זקן נרגן – כנראה שגם דוגמה אישית לא עובדת בגילאים האלו.

 

  • הפועל ז.י.ן הוא שימושי להפליא במסע אופניים חוצה רשויות. שמענו כמה יפה מטים בני הנוער את הפועל המרשים הזה, בכל הבניינים של השפה העברית המתחדשת תדיר וליבנו רחב.

 

  • אם יש משהו שאני שונא זה אופניים חשמליות לנערים בני 14. מה, אתם עייפים מדי לדווש? אתם חייבים להאיץ דרך הקהל שמואיל בטובו לדבוק בדוושות. גם כנראה שהסוללה החשמלית שקולה לקסדה כי לא נתקלנו ברוכב חשמלי עם קסדה ורובם השתייכו לקסטה החברתית הידועה בשם ערסים.

SovevOno2014_111437_140509

 

תקרית אחת שהעלתה לי את הדם קשות לראש הייתה לקראת הסיום. נערה אתיופית עם צמות קלועות דיוושה לה להנאתה עם חברות. פתאום מגיע איזה גוזל ערסי ושואג לחבריו "בואנה, תראו איזה כושית משונה!" (הציטוט די מדויק, את הכינוי שמעתי במו אוזני). הנערה קיללה והחלה להאיץ כשהערסון הקטן דולק אחריה. רוב הפיוזים קפצו לי בבת אחת ויצאתי אחריהם. אני מודה שבא לי מאוד לתת לו ככה קצת עם האופניים שיחליק (הוא לא חבש קסדה, כמובן) אבל ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מזה. לצערי רק הסתפקתי בלשאוג עליו שיסתום את הפה המלוכלך שלו. הוא הסתכל עלי בפליאה עם משקפי ההיפסטר הכחולות שלו, לא מאמין שמישהו מגיב. "זה היה בצחוק, מה קרה?!" הוא טען כשהוא רוכב קדימה. אני מודה, בעולם מושלם, הייתי עוצר את הלימוזינה של מר קרי, אוסף את הבחור ומגלה אותו לערבות השוממות או לכפר ניגרי קטן שם יוכל להמשיך את הצחוק.

למזל כולנו, המסע הסתיים ממש אחר כך ואני יכולתי לחזור לבועה שלי, שם הכל נראה יותר נוח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Sports, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s