הכל היה בסדר – סיפורו של מדיח כלים

הפסח נשאר מאחורינו. אבק המצות שקע לו לאיטו וגם העיכול השתפר פלאות מאז תמה תקופת ההאבסה הקרויה חול המועד. עכשיו אני יכול להסתכל אחורה, אל ליל הסדר, לספר כמה סיפורים ולשתף את סיפורו המרשים של מדיח הכלים שנערך התקופה האחרונה לסרט שהביקורות (בני המשפחה הקרובה) היללו.

לרגל הגעתם של בני המשפחה מהגולה הדוויה נערך סדר גדול, יחסית למוצא המשפחות. 22 איש התיישבו להם סביב שולחן סדר גדול (במבנה פָּטיש, האופייני לדיונים בלשכות צבאיות)

Seder2014_2430_140414[4]

חמישה דורות קראו בהגדה כשכמעט תשעים שנה מפרידות בין זו שנעזרה בניקוד לבין זו שקראה את הטקסט הזה בלילות סדר רבים.

Seder2014_VideoFrame_140414

לפני שהגיעו הראשונים, בזמן שערכנו את הבית לאורחים, הורדתי מלמעלה את כוס הכסף שקיבלתי כשהייתי בן שמונה ימים (לא זוכר את האירוע, הייתי שיכור) והושבתי את נדב להבריק אותה. בשנים שהסדר נערך אצלנו, היא משמשת ככוסו של אליהו הנביא. עם הברק שחזר אל הכסף הנושן, הבריק לי רעיון בראש.

– "זוכר את גנדלף, מפורים", שאלתי את נדב שהתחפש בפורים האחרון לקוסם מההוביט ושר הטבעות
– "בטח שזוכר, אז?!"
– "מה ההבדל המהותי בין גנדלף, לאליהו הנביא?", תהיתי בקול

DSC_2196_Smallנדב כגנדלף מהפורים האחרון

תוך דקות נרקמה תוכנית עם שכנינו הטובים שנערכו אף הם לסדר פסח מרובה נכדים. סיכמתי שאשאיר את התחפושת מחוץ לדלת ושבנם, ברגע שינתן האות, יתחפש ויכנס בדלת כאליהו הנביא. בתמורה אני אליהה (הפועל של להיות אליהו הנביא) אצלם. הם הביעו חשש שהילדים שם, שגילם צעיר יבהלו אבל סוכם שלפחות אצלנו זה בסדר. נורית והילדים הושבעו שלא לומר כלום והסתבבו עם חיוך יודע סוד.

עם פתיחת הסדר מזגתי, בכוונה רבה, לכוסו של אליהו הנביא מקפיד שכולם ישימו לב. בנקודה מסויימת נזכרתי בקול רם ששכחתי לפתוח את הדלת לאליהו וסימנתי שהגיע העת.

כשנכנס אליהו (ואליהו הפרטי שלנו גבוה מאוד, יש לו נוכחות) ההפתעה היתה מושלמת. למרות שלא יהיה מועמד לאוסקר על תפקידו, זה היה מעולה. מגדול ועד קטן כולם צחקו ואבישג שאלה בחיוך מהוסס "זה באמת אליהו?!". אליהו שתה מהכוס שלו, תוך כדי שהוא מציין שהזקן באיכות נמוכה וששערות ניילון נכנסות לו לכוס (אמרתי, שיטת סטניסלבסקי עובדת)

Seder2014_2480_140414

חיכיתי כל הערב לגמול אבל זה לא הגיע. בתחקיר לאחר האירוע התברר שבצד השני הילדים נבהלו מכל השירה והקולות אז איש זר עם מקל וזקן ישלח אותם לפסיכולוג עד לפנסיה ולכן החליטו לוותר על שירותי.

אחרי שהושרו כל השירים, סיפרנו ביציאת מצריים בלי לדלג על אף בדיחה חבוטה, לאחר שאכלנו ואכלנו ושתינו זה נגמר. לאט נפרדנו מכל אורחנו והחזרנו את הבית לקדמותו. כיון שאנו לא מחבבים כלים חד פעמיים וכיון שאין לנו מדיח (פעם מסיבות אידיאולוגיות והיום מסיבות הנדסיות – אבל יהיה) – לאחר שכל האורחים הלכו ובני המשפחה פרשו למיטותיהם, עליתי לי על מדי ב' והתייצבתי בעמדה – להדיח את הכלים. כיון שאני לא יכול סתם כך, הרי שמצלמה שהוצבה (במקרה…) מאחורי וכוונה לצלם כל 30 שניות תיעדה את "סיפורו של המדיח"

סיפורו של מדיח הכלים

המצטיינים, יכולים גם ללכת ליו-טיוב ולראות באיכות גבוה ומסך מלא

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הכל היה בסדר – סיפורו של מדיח כלים

  1. יניב הגיב:

    ושום מילה על הנברשת האלמותית?
    גם אמא שלי עשתה קטע דומה. לצערי את הסדר בשנה ביליתי (?) אצל חמותי הפולנייה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s