הכי טעים ביומולדת של גדולים

חגגנו השבוע לאוהד יומולדת. כל השקרנים שמחו איתו. הבחור כבר גדול, ואפילו שהסתפר קלות הוא מיתמר לגובה רב, כל זוג מכנסיים שקונים לו הופך לברמודה די מהר. הוא הולך לישון מכוסה ובבוקר השמיכה קצרה מדי. וכשהוא קם בבוקר, הוא פוקח עיניו ואומר – "עוד 42 יום". למחרת זה כבר "עוד 41 יום".

הוא סופר את הימים ליומולדת.

אז השבוע זה היה. באמצע של השבוע, ביום רגיל לחלוטין שבו צריך ללכת לבית הספר ולעבודה. ערב לפני נאפו שני מגשי בראוניז (אלו מהסיפור ההוא) כי צריך לקחת לחגוג בצופים, למשל. שנים ארוכות נורית התמחתה ביצור עוגות מהממות עם דמויות מבצק סוכר וסצינות שלמות שהשניים איתגרו אותה. הצבעים, הכלים והחומרים נמסרו מזמן הלאה כי כשיש לך נערים בבית עוגות כושי עם בצק סוכר צבעוני למעלה, ממש לא מעניין אותם. עכשיו הם דורשים בראוניז טובים, עם ספל שווה ליד.

כיון שאוהד מתפתח לאנין טעם הוזמנו מבעוד מועד מקומות למסעדה טובה לערב, אבל זה אחר כך, יותר למטה. קודם הבוקר.

אבא שלו המשוגע, בישל לאט שוקולטה, עם שוקולד מריר וגם קצת שמנת שתקציף, ואז השוקולטה הושלכה למקרר כדי שתתקרר והטעמים יעמיקו. בבוקר, עם הנץ החמה קמתי, סגרתי את דלתות הישנים מפאת הרעש והריחות והכנתי צ'ורוס.

למי שלא מכיר, צ'ורוס הם ממתק הרחוב הכי טעים שיש בארצות הלטיניות כמו ספרד ובדרום ומרכז אמריקה. בצק מטוגן ומתוק. כשהם טריים, פריכים יש בהם קרנצ'יות מתפצפצת בשיניים ובפנים קלילות אוורירית חמה ומתוקה. עם סוכר וקינמון או רחמנא לצלן, ריבת חלב באזורים הנכונים בעולם – זה אושר צרוף. כשטיילנו צעירים ויפים בספרד, באחד הטיולים הראשונים שלנו כזוג היינו פותחים כל בוקר בצלחת צ'ורוס טריים ושוקולטה סמיך על הבר.

עכשיו כשקניתי אתכם – הנה המתכון של קרין גורן שהוא די מוצלח (זה פשוט בצק רבוך שמוזלף לשמן רותח). אני הייתי שם שתי ביצים L ולא שלוש, ובמקום חוט אפשר להשתמש במספריים אבל המתכון עובד.

BirthdayChurros_064551_140401

הם צפו להם, שמנמנים ונחמדים בשמן. אחרי שקניתי קופסא של שקיות זילוף חד פעמיות, נשארו לי רק 97 שקיות וגם זה משהו. נדב התעורר ראשון והביט בי בחשדנות. "מה זה?" שאל.

את אמא שלהם הצלחתי בסוף להעיר כשערימת הצ'ורוס נאספה ונטבלה בסוכר וקינמון. ריח כבד של חנוכה היה באוויר כשהתארגנו ללכת להעיר את חתן השמחה. במקום עוגת כושי עם מרגרינה ובצק סוכר ירוק היה לנו מערום של צ'ורוס וכמובן נר.

BirthdayChurros_065357_140401

החתן התעורר בקלות רבה. ההרמוניה של הקולות השרים כנראה הקשתה עליו להמשיך ולנמנם. הוא כיבה את הנר בקלות והצטרף לארוחת הבוקר שהמתינה לו – ספל שוקולטה מהביל וצ'ורוס לטבול בו.

BirthdayChurros_070129_140401

הערימה התחסלה לה לבסוף. בהתחלה זה היה מהר אבל הכמות עשתה את שלה והמשפחה הלכה והאטה את הקצב. לבסוף הצלחת נתרוקנה. אני ונורית הסתכלנו במבט מלא אחד על השנייה, בתחושת מלאות מסוימת כאשר נדב הסתכל ושאל בהיסוס "אפשר גם לאכול ארוחת בוקר?!".

היום עבר בשמחה, כשאוהד חוגג גם בצופים ואז בערב יצאנו, מקולחים ויפים למסעדת סולה (Sola)

SOLA Facebook Cover Pageהתמונה מדף הפייסבוק הרשמי של המסעדה

סולה היא אחת המסעדות הטובות בתל אביב כרגע ובוודאי אחת האיטלקיות הכי טובות שיש. חפשו אותם, לא רק אני חושב כך. בחלל יפיפה ביפו, על מפתנו של שוק הפשפשים יושבת לה המסעדה שרק לעמוד בפתחה בערב זה כבר חוויה. האוכל הוא איטלקי מסורתי בפרשנות מודרנית, לא מפונפן אלא מבוצע לעילא ולעילא. השפית מיכל ברמן (שגיא כהן בהארץ סיפר את כל הסיפור שלה כבר – אני נתלה באילנות גבוהים) לוקחת מנות קלאסיות ומבצעת אותן גם בטכניקה מוקפדת וגם נותנת פרשנות אישית – כמו שהתיישבנו בפעם הראשונה ברפאל של רפי כהן ונדהמנו לגלות כמה אוכל מרוקאי 'פשוט' לכאורה, יכול להעיף אותך לשחקים כשהוא מבוצע בטכניקות ופרשנות של מטבח עילי.

הסיבה שבאנו לסולה היא בגלל שהשניים הצעירים ובפרט אוהד יודעים כבר להעריך אוכל ברמה כזו. הנחנו שאוהד עם כל האנינות בגבינות ושאר תוצרי המטבח האיטלקי יתלהב.

וכך היה.

לא אלאה אתכם בתיאור כל מנה ומנה אבל התענוג הכי גדול היה להביט בשניים האלו ,בצדו השני של השולחן העגול ולראות איך אוהד עף על כל ביס וביס, עוצם עיניים בעונג או פוער אותם בהפתעה כשאיזה משהו הדליק לו את כל בלוטות הטעם. נדב ביצע חיסול ממוקד בנתח קצבים משובח כשהוא לא משאיר שום שבויים.

אבל מעבר להנאה שלהם מאוכל, העונג שלי היה מהעובדה שערמנו את הטלפונים באמצע השולחן וישבנו עם הבנים שלנו במסעדה של גדולים, מסביבנו זוגות וחבורות והעברנו ערב איטי בשיחה, צחוקים, סיפורים שהם סיפרו, מנות אוכל נפלאות שזרמו לאיטן לשולחן ושיחות קטנות עם מיכל השפית שחגה והסתובבה והייתה מבסוטה מאוד מחתן השמחה. גם פדיחת הסיום של קינוח שוקולדי עם נר ושירת "היום יומולדת" של הצוות ורוב באי המסעדה, משהו שנראה זר מאוד באלגנטיות החמימה של סולה נתקבל בשמחה (מזל שיש באזור יפו פיצוציות שמוכרות נרות יומולדת, כי את שלנו שכחנו על השיש במטבח). אין כבר מפעילה צווחנית ובמבה דרוסה לתוך הרצפה (מעולם לא שכרנו מפעילה צרחנית, אבל הכוונה הועברה) אלא עברנו שלב ובין הוויכוחים על לסדר את החדר ו"עוף לעשות שיעורים" "ודי אבא!" יש לנו ילדים גדולים כבר ותענוג לראות את הניצוצות הראשונים של האנשים שהם יהיו.

עדי, חבר טוב, אמר לי פעם כשהם היו ממש קטנים "ילדים קטנים – צרות קטנות, ילדים גדולים – צרות גדולות!". אני מסכים איתו לחלוטין לאור ניסיון השנים אבל אני רוצה להציע תיקון – "ילדים קטנים, הנאות קטנות  וילדים גדולים הם גם כיף גדול".

מזל טוב אוהדי!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Thoughts, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s