צוענים 2.0 – פריחה חדשה

לפעמים, אני עדיין כושל בלשוני ואומר תקליט, כמו שסבא שלי היה אומר אוטומוביל לפעמים. אני שוכח שרוב הציבור לא מכיר תקליטים אלא אם הוא (הציבור) באים בימים, כמוני, או היפסטרים, אודיופילים ושאר אנשים שמסוגלים לשמוע מוזיקה רק מויניל.

אז לא אדבר על 'משבר התקליט השני' אלא על המונח היותר מקובל 'משבר האלבום השני'. בדרך כלל מדובר על אמן יוצר שמוציא אלבום ראשון מצליח שהתבשל אצלו בראש שנים, שוכתב, נוסה, נבדק, שויף עד דק ואז יוצא לעולם ומצליח עד מאוד. עכשיו הוא מחויב להוציא אחד אחר, לפחות טוב כמו הראשון, אבל הפעם אין לאמן זמן ויכולת של שקט ובידוד ליצור בשקט וכאן מתחיל 'משבר האלבום השני'.

במוצ"ש באנו לראות ולשמוע איך הצוענים מדלגים מעל המשבר. הצוענים הם Swing de Gitanes, שבאופן משעשע הפכו לחביבי הבלוג.  שלישייה – יעקב חוטר, אורן שגיא ואלון שגיא – שמנגנים ג'אז צועני בסגנון עדות הג'אנגו ריינהארט.

מימין לשמאל – יעקב, אורן ואלון–מתוך האתר הרשמי של סווינג דה ג'יטאן

כתבתי עליהם כבר, כאן בפעם הראשונה, אחר כך כאן ולפני זמן מה, כשיצאו בפרויקט מימון המונים שוב חזרתי אליהם (ואפילו שמתי עליהם את מעותיי). אז הם מתכוננים להוציא אלבום נוסף. הפעם נראה שקיבלו יותר אומץ מאהבת הקהל אליהם והחליטו להוציא את השירים שכתבו למגירה. לא רק סטנדרטים מוכרים של ג'אנגו אלא מוזיקה שלהם, בסגנון הפריטה המהיר הזה שמזוהה איתם. אורן שאל אותי אם ארצה להגיע להופעה בנמל תל אביב ושמחתי להגיע, להרגיש סלב בגרוש.

נאמן לדרכי אקפוץ ישר לסוף, מונע את המתח הזה, את השאלות האלו שמנסרות בראש ואומר שהייתה הופעה מצוינת והחומר החדש, שונה, מעניין ומהווה אבולוציה טבעית ויפה לכיוון שבחרו השלישיה.

עכשיו שסילקנו את זה מהדרך, אפשר להתרווח אחורה בכורסה, ללטף חתול ביד עטוית טבעת ולקרוא בשקט.

DoctorClawReadingBlog

נראה היה שלמרות שהם ותיקים על הבמה, הייתה התרגשות באוויר. השלישיה עלתה ותפסה את מקומה והחלה לנגן לפני שפנו לקהל. עבר זמן מאז ששמענו אותם חי ושוב החלה הרגל לקפוץ והראש לנוע מעלה-מטה כמו איזה כלב על לוח השעונים במכונית. זה הקצב הזה, שפשוט זורם ישר לרגל וגורם לה לקפוץ. שמתי לב שלא רק לי יש את הרפלקס הזה, אלא לרבים מסביבי. אולי זו הייתה הבירה?!

SwingDeGitanesTelAvivPort_1319_140222אורן שגיא על הבאס

הנינוחות שבה השלושה ניגנו, ניכרה בהם. הם זרמו ביחד בקלילות. הם פתחו בשני קטעים מקוריים שלהם שלא היו מוכרים לי ואז לאחר ששוחחו אתנו, הקהל שישב שני מילימטר מהם בחלל הקטן עברו לקטע הכי ידוע של ג'אנגו, הלוא הוא ה minor swing.

ההופעה המשיכה להתגלגל כשאורן (על הקונטרבאס) ויעקב (עלי גיטאר) מדברים בינות לקטעי המוזיקה, מציגים את מה שיבוא עכשיו, מספרים על השראה, על הרגע הקטן הזה, על הניצוץ שממנו זרח האור הגדול של קטע מוזיקלי חדש.

היה למשל קטע שנקרא 'רכבת' שאורן (אם איני טועה) כתב בהשראת רכבת העמק (הוא ואחיו עפולאים אז כשהוא חושב רכבת – הוא חושב על רכבת העמק – מה לעשות). שמענו את הרכבת בפנים ונורית אמרה לי "תסתכל, על האצבעות שלו [של יעקב], כמה מהר הן זזות!". הקטע היה קולח ומאוד ברוח הסגנון של הלהקה.

עדכון: אורן (ההוא מלמעלה) תיקן אותי – 'רכבת' הוא הקטע הראשון שיעקב והוא חיברו ביחד, אמנם "בהתכתבות"  – אורן בא עם התחלה ואמצע אבל היה חסר משהו וגם השראה ואז הציע ליעקב לנסות בהשראת הסיפור וכך זה יצא 

SwingDeGitanesTelAvivPort_1329_140222יעקב חוטר על גיטרה מובילה

קטע נוסף חדש שהוצג היה 'דיאלוג עם עצמי' שאורן, שוב, סיפר איך ישב אצל ההורים של אישתו (הוא לא שכח לומר שהם מקסימים – לא ראיתי אם מישהו בקהל זרח באופן מיוחד) ואז ישב לו בצד ופתאום באה לו מלודיה והרמוניות (המלודיה היא רצף הצלילים שמרכיב את המנגינה, ההרמוניה באה כשכמה רצפים מנוגנים במקביל ויוצרים, אההם, הרמוניה…). גם הקטע הזה, חדש אבל יש בו ד.נ.א מוכר שמשייך אותו לשלישייה ולסגנון שלה. אני חושב ויזואלית. האסוציאציות שלי הם תמיד תמונות, זזות או קבועות אבל אני לא מצליח לתפוס איך מישהו כותב מלודיה ואז מוסיף לה שכבות ונדבכים ויוצאת מגינה עשירה כל כך. כיון שאני לא מבין איך זה קורה – זה נראה לי תמיד כמו קסם.

SwingDeGitanesTelAvivPort_1321_140222אלון שגיא על גיטרה

ככלל, הקטעים החדשים שעוד לא ראו אור הולכים כברת דרך קדימה מהמוזיקה ששמענו בעבר מהצוענים. הם לקחו את הסגנון קדימה, לפעמים שומרים על הגחלת ולפעמים לוקחים איזה פניה בדרך לאזור פחות מחובר. יותר קל להתחבר למנגינות של ג'אנגו שהן גם מוכרות וגם מאוד עשירות, כמו כריך שיש בו המון שכבות אבל המוזיקה המקורית של השלישיה מעניינת, כמו כריך אבל שיש בו משהו אחר, אולי פחות שכבות אבל משהו מעניין, טרי. זה משמח שהם לא נשארים בטריטוריה הנוחה של גרסאות כיסוי אלא מעיזים ויוצאים עם חומרים משלהם. עדיין נחמד לקבל מדי פעם את הדברים הישנים והמוכרים – אבל זה נכון לכל הופעה – אין משהו יותר מעצבן מאמן שבא לנסות עליך חומרים חדשים בהופעה. מעטות הפעמים שזה מתקבל באהבה.

מה שכן, היה קטע עפולאי נוסף (שוב, האחים אורן ואלון הם מעפולה במקור, כפי הנראה) שאורן הציג ויעקב סיפר במעין Spoken word שכזה, על גבי המוזיקה כשאלון ואורן מנגנים ועושים לו קולות רקע. איזה סיפור על כלב בשם מוסטפה. בהופעה זה היה משעשע, כוורת פוגשים צוענים שכזה, אבל מה שהיה מעניין הוא הקשר של שני האחים שהביטו זה בזה וחייכו, אולי נזכרים ברחובות עפולה השוקקים – משהו שבתקליט לא יצֵא.

SwingDeGitanesTelAvivPort_1344_140222

הייתי שומר קטעים כגון אלו להופעות חיות ולא מעלה אותם על פלסטיק. אני חושב שבלי האלמנט הויזואלי, קטעים בסגנון דני סנדרסון לא יעברו כל כך. אולי, פעם, כשאנשים יחפשו חומרים נדירים של השלישיה – אבל עד אז, יש זמן.

זו הייתה הופעה אינטימית. נראה היה שחצי מהקהל הם אנשים שהשלישייה מכירה, מעין התחלה ידידותית וטבילת אש קלילה לדרך חדשה. בקרוב, יכנסו לאולפן ונקווה שמשהו טוב יצא משם – אני מחכה.

SwingDeGitanesTelAvivPort_1353_140222

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s