אקווריום 2.0 – תקווה חדשה

קצת בעייתי להשתמש במונחים של שואה ותקומה בהקשר לאקווריום של אוהד, אבל אחרי שסיפרתי על המגיפה הלבנה שתקפה את האקווריום של אוהד, זה ממש הסתבך. אחד, אחד שלינו את הדגים המתים, גופות צפודות שנשלחו לקבורה בים. גם הטיפול תרופתי אגרסיבי לא מנע את המוות של 15 מתוך 16 הדגים שחיו באקווריום (לאחר ששני השרימפס – Bamboo Shrimp הועברו להסגר).

DeadFish

94% מאוכלוסיית האקווריום חוסלה. נניח, היפותטית,  שמגפת הזומבים, הכה פופולרית בשנים האחרונות במדיה, הייתה מכה בישראל ברמה כזו – זה אומר שרק תל אביב-יפו היתה נשארת, לא גוש דן, אלא 480,000 מתוך 8,000,000 החיים בישראל. לא שזה רחוק מהמציאות המדומיינת של מגפת זומבים ישראלית, אבל נניח לזה.

המוות האחרון היה של דג שכבר היה כל כך מעוות שחשנו צער רב שהוא ממשיך. הוא כבר בקושי שחה, היה נפוח כולו כך שלא יכול היה לצלול, אבל המשיך לשרוד. היה לו דחף אדיר אבל אנחנו רק קיווינו שזה יגמר עבורו, אבל המוסריות מנעה מאתנו לבצע המתת חסד. לבסוף החזיר את נשמתו לנפטון ואנו נותרנו עם דגה אחת. אוהד, דייקן וקפדן המשיך את הטיפול התרופתי בדגה האחרונה שנשארה, גוּפִּית חסרת צבע ששייטה לה באקווריום השקט, ללא חברים.

לרגע לא עמדה השאלה האם לסגור בזאת את האקווריום. עשינו Reboot שלם לאקווריום, מחליפים מים, מנקים את המיכל, מרתיחים את האבנים ומתחילים להריץ אקווריום ריק מדגים (לאחר שנפתחה מושבת הסגר לגופית בתוך ואזה גדולה עם משאבת אויר). שוב, הדייקן קבע שעלינו לעמוד בדיוק בימים ובשעות, להזליף את החומרים אל האקווריום הריק, תמיסות שנועדו ליצור מושבות של בקטריות לפילטר ביולוגי, לרכך את המים ולהכין אותו לדגים שיגיעו.

לבסוף הגיע היום. אוהד, הנהג ובעלת הארנק נסענו לחוות הדגים ברמת רזיאל – "נעים במים", מעין מֶכָּה של חובבי דגים, עם עשרות אקווריומים מלאים. הילד הסתובב שם כמוכה ברק, רץ לו בינות למדפים, ממלמל שמות של דגים וזנים, רץ כל רגע להודיע לנו על עוד משהו שמצא וראה. גם אנחנו הסתובבנו כשכל אחד מוצא לו משהו יפה להציע. לבסוף לאחר התכנסות, החלטות, שינויים של רגע אחרון וכיוונים חדשים יצאנו עשירים בהמון שקיות והרבה פחות שקלים. שקית אחת כללה גם דג נקאי, תזכורת לרוטשילד האהוב על אוהד, שהיה הראשון להיפגע מהמגפה. עוד נידרש לתת לו שם הולם.

Aquarium3rdVersion_1283_140221

עם החזרה לבסיס האם, נפרשו כל הכלים והחל תהליך האקלום. שוב, אוהד לא ישליך דגים אל האקווריום בידיעה שיסתדרו, אלא הונח טיימר גדול שמנה את הדקות, קודם להשוואת טמפרטורות בין השקית למימי האקווריום, ואז כוס אחר כוס של מי המיכל שנמזגו אל מי החנות כדי להרגיל את הדגים לביולוגיה השונה.

Aquarium3rdVersion_1284_140221

אין קיצורי דרך (האמת שאין צורך). שני השרימפים שהפכו לזקני האקווריום, לאחר שחזרו לכור מחצבתם טיפסו על ענף והביטו בניילונים הצפים בתמיהה

Aquarium3rdVersion_1302_140221

לאחר שחלף לו הזמן ושוחררו הדגים אל החופש התמלא האקווריום שוב בחיים. לא יכולנו שלא להזכר בשוכניו הקודמים, שחלקם היו עימנו שנים, ולשמוח ששוב המים מלאים שוב בתנועה ובצבע

Aquarium3rdVersion_1304_140221

אמנם הדגים צעירים ולא קיבלו את כל הצבעים שלהם, אבל זה יבוא, אתם תראו, הסנפירים הקפוצים יתארכו והלב השומר לא להיפגע, יפעם בקצב רגיל. זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו.

המהפך המשעשע יותר הוא ההפיכה של האקווריום הקטן, שיש לאוהד על השולחן (תוצאה של הבטחת עבר שלו, לשמור את שולחן העבודה שלו מסודר ונקי כי יש עליו אקווריום קטן נוסף – החלום ושברו) לשרימפייה. השרימפייה (מתחרז עם פומפייה) היא בית גידול לחסילונים קטנטנים, משופע בצמחיה שבה הם יכולים להסתתר ויכול גם להכיל דגים קטנים שאינם מעוניינים בחסילונים כתוסף תזונה. החנות, שמתמחה גם בShrimp1cmצמחי מים ויש בה תצוגה מרהיבה של אקווריומים עם יערות בזעיר אנפין מציגה גם כאלו עם עשרות שרימפים קטנים (הגדול בהם באורך של ס"מ, אולי ס"מ וחצי) הנה כמו זה שמוצג בגודלו הטבעי . הפלא הוא שיש כאלו קטנים שעולים כמו גדולים, וכששמעתי מה הטרחה והתשלום גם הפיננסי וגם התעסוקתי של טיפוח אקווריום צמחייה, נשלחה היד אוטומטית אל מדף צמחי הפלסטיק.

נקנו שרימפים, בהם לפחות נקבה אחת נושאת ביצים (אוהד יושב לי מאחורי הכתף ומתקן אותי כל הזמן, אני צריך לעמוד בסטנדרטים גבוהים של דיוק, כאן). נקנו כמה דגיגים קטנים שלא יטרידו אותם. שוכני האקווריום הקטן הועברו לגדול והשרימפייה קמה לתחייה.

Aquarium3rdVersion_1305_140221Aquarium3rdVersion_1307_140221

אוהד ישב ובהה באושר רב ביצורים הזעירים והטרחניים הללו, שהסתובבו להם הלוך ושוב בסביבה החדשה

Aquarium3rdVersion_1292_140221(החמגשית היא רק לשם בדיקת אטימות המיכל ולא משהו קבוע לתת לחסילונים תחושת תנור)

24 שעות לאחר המהלך כולו, שלום לכל היצורים החדשים. כמו תמיד, הילד ישב על האינטרנט, על האינדקסים והפורומים ועכשיו הוא מומחה בחסילונים זעירים, בכל בני הכלאיים שנוצרו בטאיוואן וכבר סימן לו את הבאים שהוא רוצה, על מנת להגדיל את האוכלוסייה.

אני מנחם את עצמי שזה לא כלב, שלבסוף אבא צריך לרדת בחצות, בגשם ולאסוף גללים לחים – פרט לכאבי הברכיים של כריעה מול המיכלים וכאבי הגב של סחיבת דליים מלאים – יצאתי בזול…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אקווריום 2.0 – תקווה חדשה

  1. אודי הגיב:

    שרימפ כשר לפסח?

  2. eitanel הגיב:

    ודאי! יש להקפיד להגעיל אותו קודם.
    כולי תקווה שגם בפסח תוכל לצפות בשרימפים ללא חשש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s