גם בתל חדיד ילדים וכלבים גונבים את ההצגה

אימרה ידועה בעסקי השעשועים קובעת שאסור לשחק לצד כלבים וילדים כי הם גונבים את ההצגה. האימרה מיוחסת בד"כ לקומיקאי האמריקאי וו. סי. פילדס (W.C Fields) אבל מחלקת התחקירים של הבלוג גילתה שהוא לא אמר את זה (מישהו אמר עליו כי: "Any man who hates dogs and babies can't be all bad").

בכל זאת, גם כשמטיילים קשה להתחרות בכלבים ותינוקות. אבל אין לי לא את זה ולא את זה. מה עושים?

בשבת, כשהיום נראה יפה, בחורף המשונה הזה, המדברי, ללא גשם ועם שמש נאה – הנפש מתרחבת ושואפת לראות קצת ירוק ואולי מעט פריחה. אבל השעה כבר לא מוקדמת והעצלנות כן מתקדמת ולכן בוחרים אתר קרוב – תל חדיד, באזור בן שמן. טיול איכותי נמדד גם בחברה שאתה לוקח איתך – אמנם נדב הסתכל עלינו בעין עקומה וחזר למאורה שלו, אבל יש לו סיבות טובות משלו – אבל גייסתי את נורית ואת אוהד. בשתי שיחות טלפון מהירות שלא עזבו את השכונה גייסתי לי לטיול הספונטני, כלב וילד – ג' וי' בהתאמה. היופי בתוכנית הזו היא שכל אחד מהם הגיע עם אבא, built in  ואח ואחות בהתאמה (לכלב יש אח מטאפורי כיון שמדובר בילד אנושי למדי).

תל חדיד קרוב לבית, לא דורש הכנות מיוחדות ולא ממש מאתגר, אבל ירוק בעיניים, קצת טיפוס כדי למתוח את השרירים, אוויר מסונן ביער האורנים ממש כמו בת אורן לאמבט. שמש החורף מלטפת את הראש בנעימות, הציפורים מצייצות וכיף

TelHadidHike_0885_140118

גם הפעוט (עם האבא שלו ה built in) מאושר ופולט שטף של הסברים שממפים את המציאות לאוצר מילים מוגבל אך ביצירתיות מרשימה. אפילו יותר מתוק מגורי חתולים ביו טיוב.  למען הסר ספק, זה לא רע. יושבים במנשא בגובה, לא צריך להתעייף, רואים הכול בגובה מתאים כמו שיהיה בערך עוד 15 שנה, יש אוכל, יש מים ויש מספיק מבוגרים מסביב שקוראים להם בשמם (או בקירוב מספיק להעלות חיוך) שישושו למלא כל משאלה שלך.

זה מזכיר לי ספר שאני מאוד אוהב, ספר ילדים נפלא בשם Phantom Tollbooth  או כפי שתורגם לעברית 'המגדל הפורח באויר' של נורטון ג'סטר. ספר פנטזיה שמספר על ילד בשם מילו שמאוד משועמם עם כל הצעצועים בחדר, עד שיום אחד מגיע קופסא ענקית לביתו ובה tollbooth, בוטקה עם מחסום. מילו נכנס למכונית החשמלית הקטנה שלו ונוסע מבעד למחסום אל ממלכות פלאים, אוסף חברים לדרך (כלב עם שעון ופשפש פחדן) ומשימה להגיע אל המגדל הפורח באוויר ולשחרר את הנסיכות בינה ושירה הכלואות שם. למה נזכרתי בזה? מילו פוגש ביער 'הראייה' ילד תלוי באוויר שמסביר לו שבמשפחה שלו, ילדים נולדים עם הראש בגובה שבו יהיו תמיד והרגליים לאט צומחות לאדמה וכך לא צריך לשנות את הפרספקטיבה כל הזמן כי אתה תמיד באותו גובה. ספר מאוד מומלץ להורים ולילדים שלהם, עם ציורים נהדרים של ג'ולס פיפר.

Phantom tollbooth Alec Bingsמילו (מימין) פוגש את אלק בינגס הגדל מלמעלה למטה

וחזרה לתל חדיד ולמטיילים העשויים ללא חת. הכלב, שמבלה את רוב זמנו ברביצה כגוש שחור גדול על הרצפה, גם נראה מבסוט. עם אדמה לחה מתחת לכפות וטור אנשים שאפשר ללכת קדימה ואחורה ואז לעשות ספרינט (קצר, הכלב שחור ועצלן) אחורה ואז לגלות שיש ילדים קדימה ולרוץ לבדוק מה קורה איתם ואז להפנות מבט לאחור ולראות את האבא שלו הולך בצד השני של הטור ואז ספרינט (קצר…) והנה הוא אצל האבא שלו שאוהב אותו אבל, הופ! יש ילדים בראש הטור, צריך לבדוק אותם וגו'.

TelHadidHike_0917_140118

הסיבה הרשמית, שמולאה בטופס תכנית הטיול שהוגש מראש הוא "לראות את הפריחה" ועל מנת שנוכל להגיש קבלות – פגשנו בדרכנו גם את ראשוני האִירוּס האֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי לחורף תשע"ד.

TelHadidHike_0888_140118

נושא הפרספקטיבה וזווית ההסתכלות על המציאות חזרה שוב גם כשלאחר עליה של שתי דקות לתל עצמו (הקושי הכי גדול במסלול) עצרנו אל מול הנוף ורוח הנעימה שנשבה בראש התל לתה של טיול. כיון שלא תהיה שום נקודה אחרת שבה נרגיש שעבדנו בשביל התה והעוגיות – היינו חייבים לעצור. ילד ירד לגובה הקרקע ופגש את הכלב. שני הצדדים הביעו עניין זה בזה כיון שבניגוד לכל השאר – הם רואים עין בעין.

TelHadidHike_0891_140118

לא יעזור כלום. כלבים וילדים גונבים את ההצגה. צריך להבין, מה שנראה לי כמו כלב מקסים ושחור, נראה אחרת כאשר הוא בגובה שלך ואתה רואה את השיניים החדות האלו בפה, ואת השחור הגדול והמסיבי הזה. כמו הירח וכדור הארץ, הילד נתפס בכוח המשיכה של היצור השחור, מתרחק וחוזר באושר 'ללטף' את הכלב שקיבל את היחס בהבנה. לא היה צורך להמתיק את התה. הייתה מספיק מתיקות באוויר גם לנגלה נוספת של תה טיולים (שהוא, כידוע לבאי הבלוג, גולת הכותרת של הטיול).

מה שמעיב על האווירה בתל חדיד של שבת בבוקר הוא החיבה שמגלים רוכבי אופנועי השטח למקום. רעש המנועים שנשמע כמו קן צרעות עצבני, הריח שהם מותירים אחריהם של עשן ומנוע מאומץ וארומת דאווין שמיתמרת לה מעל, קצת מעצבנים, אבל פרט לרובה ציד קצוץ קנה, אין מה לעשות. פתרון נוסף הוא להתהלך בשבילי הסינגל של האופניים הלוקחות אותך אל תוככי 'היער' לכיוון פריחת הרקפות

TelHadidHike_0919_140118

נ' הנוהג לדווש באזור דיווח שהפרחים לא ממש מבינים את התחזית. הרקפות קיבלו מנת קור וגשם, בסערה ההיא, החלו ללבלב אבל אז בא החום הזה ולגמרי בלבל אותן. ישנם מרבדים של עלי רקפות נטולי רקפות. למרות זאת, אני עדיין מתלהב למראה הכתרים הוורודים הללו, מתחת לסלע. גם אורניות מצאנו אבל לא יותר מדי ולא ראויות לקטיפה. יוצאי חבר העמים המנוסים יותר בזיהוי, גילוי וקטיפת פטריות מהלכים להם בשבילי היער עם דלי, מקל ושקיות סופר מלאות בפטריות ואני יודע לזהות בוודאות רק אורניות שלא ממש שוות את המאמץ. יש לי סיפור משעשע על הפעם שיצאנו לקטוף פטריות והחלטתי לבקש עזרה מכמה משפחות רוסיות. אבל זה לפעם אחרת. הטיול הספונטני הגיע לקיצו כשקיבות ההולכים החלו לקרקר  – כבר צהריים, עברו רק שעות ספורות מאז ארוחת הבוקר וכל האוויר הזה והתה והעוגיות רק עשו אותנו רעבים.

שבנו לנו הביתה, שמחים וטובי לב, בין השאר כי ידענו שמחכה לנו מיכל חומוס עילאי של אבו חסן היפואי, הלוא הוא עלי קראוון שביחד עם בשר טחון (30% כבש, 70% בקר מחלקים טובים, טחון גס), צנוברים, בצל מטוגן ופטרוזיליה החזיר לנו את שתי הקלוריות שאיבדנו בטיול הבוקר.

HumousMeat_0933_140118

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s