תפוזים עם דם על הידיים

הם נחבאו שם בפינה, אצל הירקן, מונחים במדף נמוך, קטנים, מכוערים, ללא הברק האסתטי של אחיהם היותר מהודרים. תפוזי דם. אין מדובר בתפוזים הגדולים הבוהקים שמצטלמים כל כך יפה אלא בקטנים מאובקים שנעלמו כמעט מהמדפים. שנים לא ראיתי כאלו, מאז ילדותי, אז היו תפוזי דם זמינים. בשנים האחרונות הם חוזרים מדי פעם, ככה בסוף ינואר. לא שאני חושב שאהבתי אותם אז, בילדותי, או תפוזים בכלל, אבל אתן יודעות, נוסטלגיה זה כבר לא מה שהיה פעם ועכשיו אני מתגעגע לטעם החמצמץ והלא מהונדס של תפוזי דם. זה כמו ארץ ישראל הישנה והטובה עם דם (שזה לא הקשר בלתי הגיוני לחלוטין, אם חושבים על זה)

היופי האמיתי של תפוזי הדם נחבא. זה מתחיל כשבאבחת סכין חדה, נחשף עולמו הפנימי העשיר של התפוז

BloodOranges_0876_140118

ההקשר לארץ ישראל הישנה והטובה ממשיך בעובדה שאתה סוחט להם את המיץ (מתחבר יפה מטאפורית) ומגיר את דמם לכוס (מישהו אמר יוקר המחייה בארץ ישראל הישנה והטובה?)

כדי להשלים פרץ נוסטלגיה של שבת בבוקר, המיץ האדום החמצמץ הזה הולך נפלא עם חלה מתוקה, רכה ונימוחה, עם שכבה קלה של דבש שדבורי ארץ ישראל עמלו עליו (ואז לקחו להן אותו – גם זה מתחבר לי!)

BloodOranges_0883_140118

להשלים את התמונה האידילית הזו, חדות העין שמו לב לממרח הלוטוס הנחבא לו בפינה. אותו לוטוס שאני התוודיתי על התמכרותי שקצת פחתה לה אבל עדיין, שבת בבוקר, חלה מתוקה –  ממרח לוטוס בלגי – אין טוב מזה. אני יכול לומר שהלוטוס מסמל את קיבוץ הגלויות מבלגיה אל ארץ ישראל, קיבוץ גלויות היקר לליבי, אבל זה בסדר.

החמיצות האדמדמה של מיץ תפוזי הדם, הרכות של החלה והעגלגלות המתוקה של ממרח לוטוס – פכים קטנים של אושר לשבת בבוקר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Food, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s