הרפתקה כואבת בנחל גוב ולמה הנבטים הם האינקה של הנגב?

הנַבַּטִים הם הדבר הכי קרוב שיש לנו לאינקה. למי שמתקשה עם הניקוד, לא מדובר בנבטי חיטה אלא בעם הקדום שהשאיר אחריו מזכרות ברחבי הנגב וכמובן העניק לירדנים את פטרה. המחשבה הזו עלתה לי כשהתחלנו לטפס במסלול מעלה עקרבים הרומי בנגב. המחשבה הזו לא החזיקה הרבה זמן כי די מהר המחסור בחמצן זמין הפנה את כל משאבי האינטלקט שלי לצעד הבא שאני אניח על הסלע ואיך אצליח לנשום יותר מהר.

לאחר תקופה ארוכה שלא יצאנו לטייל טיול משמעותי, בשל מחויבויות של נדב ונורית ללימודיהם הוחלט שאנו נצא לטייל ויהי מה (אני הספקתי להיות קצת חולה – מה שהעיב על יכולת הנשימה שלי). יצאנו בשישי לכיוון חצבה ובילינו את הלילה במקום שאני אשמח מאוד להמליץ עליו בכל פה – שבילים במדבר – מתחם מופלא ללינה בתוך חצבה, מנוהל ע"י בועז שיש לו גם את ראס השיטה – אתר חושות בחצבה. שבילים במדבר התגלה כאופציה מצוינת ומאוד מרגיעה, בנויה לקבוצות ולמשפחות באווירה חמימה עם כל הפינוקים האפשריים באירוח מדברי. כל כך נינוח שהתעצלתי לצלם ולכן תסתפקו בתמונות באתר שלהם.

בבוקר קמנו, התארגנו ויצאנו למסלול בנחל גוב. כיון שהיינו הפעם רק ארבעתנו וכולם מיטיבי לכת (לפחות הילדים מיטיבי לכת, ההורים שניהם מצוננים ונושמים בקושי) החלטתי לעשות מסלול מעגלי גדול ומאתגר למדי:

MaaleAkrabimWadyGov_HikeMap(מתוך OpenStreetMap – Israel – אתר מפות פתוח)

MaaleAkrabimWadyGov_Map

עולים במעלה עקרבים הרומי  (כחול) בשיפוע ניכר (שימו לב לקווי הגובה הצפופים – מתכון לחוסר בחמצן), עד שמגיעים לקו הרכס, הולכים על גב הרכס (מסלול שחור) עד שפוגשים את נחל גוב ואז יורדים חזרה בנחל, עם סולמות, חבלים, נחשים ויתדות (ירוק). יש תיאור מלא כאן.

MaaleAkrabimWadyGov_0725_140104

בשעת בוקר קרירה יצאנו לדרך. מסתכלים על המעלה הרומי מלמטה, מלאי התלהבות ומרץ

MaaleAkrabimWadyGov_0726_140104

אחרי כמה דקות, כשהשיפוע הרציני החל לתת אותותיו, הקבוצה הקטנה החלה לפתוח מרווחים – אוהד רץ קדימה, נדב אחריו ושני המצוננים משתרכים מאחור, מנסים לקלוט עוד קצת חמצן גם דרך האוזניים.

MaaleAkrabimWadyGov_0732_140104

אנצל את הזמן כשאני מטפס באיטיות, נדהם מהנוף וכמה שחסר לי אויר להסביר קצת על מעלה עקרבים הרומי ולמה הנַבַּטִים הם האינקה של הנגב.

שניהם עמים קדומים שחיו, הקימו אימפריות סחר, סללו דרכים מרשימות, בנו ערים 'אבודות' (פטרה, מצ'ו פיצ'ו), סחבו דברים עם גמל (הלמה, בהמת המשא של האנדים היא סוג של גמל, רק עם מזג רע עוד יותר מגמל) ועוד. על מנת לעשות זאת מדעית יותר, בחרתי להסביר בטבלה:

Inca vs. Nabatim[6]

את כל זה חשבתי בעוד אני מטפס. הקטע שעלינו בו לאיטנו הוא חלק מדרך הבשמים שהובילה מתימן ועד לנמלי עזה. המעלה המופרע הזה בשיפועו הוא הדרך שבה הם בחרו לעלות מהערבה הנמוכה לרמת הנגב ומשם הלאה לעזה. הנבטים פרצו את הדרך אבל הרומאים, המהנדסים ברוחם חצבו מדרגות כדי שיהיה יותר קל להוביל מסעות עלי גמל וסוס. לכן, זהו מעלה העקרבים הרומי.

אולי לגמלים זה קל, אבל הסלע הלך ונעשה משופע יותר ויותר. מדי פעם הסתכלתי לראות שנורית , הסוגרת את הקבוצה עדיין סוחבת בעלייה (סחבה יפה בעלייה ולא אכלה יותר מדי שמן)

MaaleAkrabimWadyGov_0737_140104

אוהד נעלם קדימה, נדב החרה, החזיק אחריו ורץ קדימה בלי לקטר יותר מדי, כאשר מדי פעם, אני שואג לשמוע שהם עדיין שם ולא נעלמו איכשהו והשניים צצים לי קדימה מעל איזה קפל סלע, מראים את הדרך שעלינו עוד לטפס.

MaaleAkrabimWadyGov_0743_140104

כנראה שנסחבנו לאט מדי, מתנשפים בקול רם מדי, כי כמה עורבים (עורב קצר זנב, קבע אוהד בנחרצות) החלו להסתובב מעלינו, מחכים לראות אולי תהיה פה איזה חגיגה

MaaleAkrabimWadyGov_0753_140104

נדב לא ממש קיבל את ההסבר ההיסטורי של המדרגות הרומאיות. הנער ספקן מלידה ולמרות שהייתי מצפה שיקבל את דברי אביו כדברי אלוהים חיים, יכרע ברך וינשק לי את הטבעת על האצבע הקטנה – הוא הסתכל עלי והפטיר בבוז:

– "אין פה שום מדרגות"
– "בטח שיש", כך אני, "הרומאים חצבו אותן בסלע!"
– "זה שיש שברים בסלע לא אומר שיש מדרגות…"
– "חכה, חכה, כל גמל יבוא יומו וכל מדרגה סופה להתגלות"

MaaleAkrabimWadyGov_0745_140104

כשאני ראיתי את הפנייה הזו עם המדרגות החצובות בסיבוב – הייתי בטוח שהספקות ייעלמו אבל הוא עדיין לא הסכים לקבל

MaaleAkrabimWadyGov_0757_140104

בהמשך, כשלגרם המדרגות הקדום היה רק חסר מעקה כדי להתאים לסטנדרט בנייה מודרני, נדב התרחק כדי שלא יצטרך להודות בתבוסתו…

MaaleAkrabimWadyGov_0760_140104

למרות שההערכה שלי הייתה שבשעה וקצת נגיע לקו הרכס וסוף המעלה – זה לא קרה. אין לי טענות. הנוף מדהים לכל כיוון שמסתכלים, השיפוע החזק של כל המסלול מראה את כל שכבות הסלע ופשוט מהווה שיעור בגיאולוגיה מול העיניים. המזג היה נעים ורוח קלה קיררה את המצח המיוזע. כדי שנרגיש כמשפחה מטיילת, עצרנו את השניים וישבנו רגע לנוח ולהחליף אויר

MaaleAkrabimWadyGov_0764_140104

עם התחדשות הטיפוס שוב נפתחו המרחקים ביננו עד שראיתי את אוהד קופץ בהתלהבות. כשהגעתי אליו הוא הראה לי את העקבות הבאים –

MaaleAkrabimWadyGov_0769_140104

באופן פלא, הפעם אוהד לא סחב את כל המגדירים שלו, כולל לא את זה של חיות הבר עם זיהוי העקבות. העקבות נראו די טריים בבוץ, לא הספיקו להתייבש בשמש הבוקר. "זה חתול כלשהו", קבע אוהד בפסקנות, "בטח קרקל". כיון שאני נושא את כליו כבר כמה שנים, נטיתי להסכים איתו (לכלבים וקרוביהם יש ציפורניים קבועות ולכן בקצה העיקבה צריך להיות סימן של ציפורניים. חתולים מכניסים את הציפורניים לתוך הכפה כשהם הולכים ולכן הם משאירים עיקבה חלקה). בדיקה מאוחרת יותר, בבית, הראתה שהוא צדק וקצת לפני שאנחנו עברנו במסלול, חצה אותו קרקל, חתול מדבר עם ציצות אוזניים שחורות. כל הכבוד לאוהד על תשומת הלב!

(קרקל, כפי שצילמתי אותו בחייבר יטבתה)

אחרי קצת יותר משעה וחצי הגענו לנקודה שבה המסלול הכחול שבו טיפסנו חותך את שביל קו הרכס השחור. לא יאמן איזה אושר חשנו. נכון שאנחנו נהנים בטיול שלנו אבל כל כך חיכינו וציפינו לרגע הזה שהשמחה הציפה אותנו. מיד חגגנו בכריכים ותה של טיול. שלושת הקוראים הנאמנים של הבלוג (כן, אתם יודעים מי אתם) מכירים את התיאוריה שלי שערכו של מסלול נמדד בתה שנשפת לו על אם הדרך. אני מוכן לסחוב את הגזייה הקומפקטית, פינג'אן וארבע כוסיות זכוכית (!) כדי להנות מתה רותח וטעים אל מול הנוף. התה נסך אנרגיה חדשה באיברים הלאים (טוב, זה מה שקורה כששופכים פנימה כמה כפות סוכר…) והמסלול תפס לו כיוון ואופי אחר. המשכנו הלאה, כשאנו חולפים מתחת למיצד צפיר, מצודה קדומה שחלשה על דרך הבשמים.

MaaleAkrabimWadyGov_0782_140104

השביל הלך ונעשה צר יותר, כשתהום פעורה מצידו השני.

MaaleAkrabimWadyGov_0787_140104

המסלול השחור שונה לחלוטין בנופו מקודמו הכחול ומאפשר מבט על המפלים של נחל גוב ועל הסלעים העצומים שהתנתקו מהמצוק ונפלו למטה, כל אחד בגודל של צימר גלילי. שמרנו על קצב טוב עד שהגענו למחוז חפצנו – המסלול הירוק של נחל גוב עצמו. כאן יש צורך לטפס מטה מקו הרכס אל תוך הנחל, טיפוס שלמרבה האושר של הנוער (ושלי גם!) מתחיל בשורת יתדות שצריך לרדת. הירידה מרשימה ודי תלולה, עוקפת מפל ענק שהלב רק מתרחב למראהו ולמחשבה של הדבר העצום הזה שזרם רק לאחרונה, בשיטפונות של הסופה הגדולה והגשמים שבאו אחריה.

העדויות לגשמים החלו להיראות בשטח כשגבים קטנים שחלפנו לידם היו מלאים מים. כמה אנשים שהתייעצנו איתם הניחו שניתקל בגבים מלאים בטיול אבל הסברה הייתה שנוכל לעקוף אותם או רק להירטב קלות במעברים. עד לרגע זה, הנחל היה רחב מספיק שגם אוטובוס היה יכול לעקוף את הגבים אבל אז הגענו לפתחו של הקניון הראשון

MaaleAkrabimWadyGov_0790_140104

MaaleAkrabimWadyGov_0792_140104

הגב הראשון בתוך הקניון היה קל למעבר

MaaleAkrabimWadyGov_0794_140104

נדב שהיה תקוע בחדרו, אפו תחוב בספרי מתמטיקה כבר זמן רב, מתכונן לבחינות המגן לבגרות – פרח באושר רב. זה המסלולים שהוא אוהב, הקפיצות, טיפוסים, יתדות, סולמות – הוא והרגליים הארוכות שלו גלשו במהירות במורד נהנה מתחושת השיחרור, הטבע מסביב והאוויר הטוב בריאות

MaaleAkrabimWadyGov_0798_140104

די מהר הגענו לגב אתגרי. היתדות שהיו בקיר נעלמו להן מתחת למים שנראו די עמוקים.

MaaleAkrabimWadyGov_0800_140104

נורית ירדה ראשונה ומצאה שיש מדף סלע מעל קו המים שאפשר לעבור עליו מבלי להרטיב את הרגליים במים הקפואים שנצברו בגב ולא ראו שמש מאז שירדו על ההר מלמעלה. יורדים ביתדות למטה והולכים על מדף הסלע, לאט, מחזיקים בסלעים שממעל עד לקצה השני ושם מדלגים אל שפת הגב. היא ניסתה ועברה, כשאוהד אחריה, נדב ואנוכי סוגר את השורה.

הנה היא, שם בקצה, עם אוהד ישר אחריה ונדב שיורד פנימה אל הגב השקט המשקף את השמיים הבהירים של שעות אחר הצהריים המוקדמות. יופי ושלווה מדהימים. עד שאוהד נתקע.

MaaleAkrabimWadyGov_0802_140104[5]

אוהד נתקע בקצה המדף, חושש לקפוץ וחושש ליפול למים, להרטיב את הרגליים.

לא ברור מה קרה ואיך אבל הוא עשה תנועה כלשהיא, כנראה עזב ונשאר תלוי בתנועה חדה על יד שמאל. אני רק יודע ששמעתי צעקה של כאב ואז בכי. אני ונדב הגענו לצד השני בתוך פחות משתי שניות. התמונה למעלה צולמה בערך 0.5 שניות לפני שאוהד נפצע.

אוהד עמד, שטוף דמעות של כאב, עם כתף שמוטה. בתחילה חששנו שפרק את הכתף ולמרות שידעתי שכואב לו, ניסיתי לראות את הכתף עצמה כיון שכבר יצא לי לראות כתף פרוקה (כשמתאמנים במכות המון שנים יש הזדמנויות כאלו). לי זה לא נראה פרוק אבל ברור היה שהוא מתח שם משהו וכמישהו שעבר כמה וכמה מתיחות של מרפק או כתף אני יודע שהכאב הוא קשה.

WeInterruptThisProgram_Ohad

לקח זמן. לאט, לאט חזרה הבינה אל הראש ונורית הכינה לאוהד מתלה ליד מחולצה שנתחבה לתיק, מה שהקל על הכאבים. עצרנו, שתינו מים כמצוות נחמן שי, וניסינו להירגע.

ביננו, ביני לבין נורית הבנו שמצבנו לא ממש מוצלח. אנחנו די בהתחלת המסלול האתגרי יותר, יש לנו סולמות, חבלים, יתדות, גבים מלאים מים וילד עם יד אחת שכרגע עדיין כואב מאוד. ביני לביני הסתכלתי גם על השעה (שתיים בצהריים), על הצל הרחב שכבר שורר בקניון והידיעה שבחמש ומשהו יש חושך מוחלט, אין ירח ואנחנו חייבים לעוף משם מהר.

מרגע זה הטיול קיבל נופך שונה. בניגוד לקטעים הראשונים שהלכנו ביחד אבל די לחוד, עכשיו התלכדנו והתחלנו לעבוד יחד כדי להעביר את אוהד הלאה. במבט לאחור, היה פה מבחן יפה לתפקוד. נדב העמיס את התרמיל שלי ואני את שני התרמילים שלהם. כשהמשכנו הלאה להגענו לגב שהיה כל כך מלא שמוטות ההליכה שקעו בו בלי לפגוע בתחתית – משמע שצריך לשחות דרכו, עם ילד גדול בלי יד אחת – נדב מיד יצא אחורה לחפש שביל עוקף ואחרי כמה דקות איתרנו שביל עיזים צר שעוקף את הגב ואז נדב חזר לעזור להעביר את אוהד – הוא מושך מקדימה, אני דוחף את אוהד למעלה נורית במאסף וממשיכים.

מי שממש עזרה לנו הייתה הציפור הזו.

MaaleAkrabimWadyGov_0811_140104

בעוד שנורית קושרת לאוהד מתלה ואנחנו מנסים להרגיע אותו, הגיעה אל הסלע שתחתיו עמדנו ציפור שיר קטנה והתחילה לצייץ, כשהיא קופצת ממש לידינו. דרך כל הכאב של אוהד, הצפר המושבע היה חייב לצאת. ידעתי מה תהיה התגובה ולכן התחלתי לשאול את אוהד מה זו הציפור הזו, איך הוא יודע, מה מיוחד בה ומבעד לדמעות הוא הסביר לנו שזה שחור זנב (Blackstart), ציפור שיר מדברית שמשום מה ממש לא חששה מאיתנו וקיפצה בעליזות.

מאותו רגע הדברים החלו להשתפר.

עדיין ידענו שהמעוק (נקיק) הרציני של נחל גוב לפנינו, ידענו שהוא מלא מים אבל מצאנו על המפה שיש שביל (שחור) שעוקף אותו למרות שאמרו לנו שהשחור תלול למדי. אז התחלנו לחפש את הסימנים לשחור.

המשכנו בקצב הכי מהיר שאנחנו יכולים, עוזרים לאוהד לעבור מכשולים, לרדת סלעים ומדרגות, עובדים כצוות כשאני כל הזמן חושב על החושך שמחכה לנו עוד כמה שעות. תמיד שומעים על אנשים שנתקעים בנחלים בלילה ועל חילוצים ותמיד אתה חושב על חוסר האחריות הזה של אנשים לא מנוסים בטיולים – אבל אנחנו מנוסים, התחלנו את המסלול מוקדם, לא התמהמהנו והלכנו בקצב טוב אבל משהו כזה יכול לתקוע אותנו וגם אנחנו נהיה בחדשות…

לבסוף פלוגת הסיור שלנו, נדב, מצא את הפיצול לשחור. אני התקדמתי לראות וראיתי איך המעוק נפתח עם חבל עבה שמשתלשל אל המים. השביל המסומן שחור נראה פשוט בהתחלה, עד שהבנו שיש סולם חבלים הצמוד למצוק ואין ברירה אלא לטפס אותו. אוהד כבר נרגע מספיק והכאבים ירדו קצת וההבנה שאין ברירה עשתה את שלה והוא עלה את הסולם (המפחיד) באנקות ונשיפות אבל עלה.

ברגע שעקפנו את המעוק, שהוא הקטע הכי יפה בנחל (אין ברירה, צריך לחזור) והתחברנו חזרה לשביל שיוצא מהנחל חזרה לחניה, ידענו שאנחנו במצב טוב. מכאן זו הליכה מנהלתית שאין שום בעיה קדימה. סלע ענק נגול מעל ליבנו המשותף, של נורית ושלי.

גם הפציינט החל מדלג בינות לאבנים, מה שחיזק את הדיאגנוזה שלי שאין מדובר בכתף פרוקה שכן אין סיכוי שהוא היה מסוגל לעמוד בזעזוע של זינוק מסלע. גם המצלמה כבר יכולה הייתה לצאת החוצה כי עכשיו היה ברור שאת הלילה נעשה במקום ידידותי. אפילו היה זמן לארוחת אחר הצהריים של כריכים!

MaaleAkrabimWadyGov_0831_140104

וכך, לאחר קרוב לשש שעות מאז שעזבנו את הרכב חזרנו לנקודת הפתיחה.

MaaleAkrabimWadyGov_0834_140104

לאחר הנסיעה למרכז ומקלחת חמה, המשכנו הלאה לבילוי לילי במוקד רפואי שם אורתופד מישש, שלח אותנו לצילום, בדק וקבע שאוהד נקע את הכתף, מתח רצועות אבל אין נזק וזה ייקח שבוע או קצת יותר עד שהעסק יירגע. אוהד זכה למתלה מרשים וכל תשומת הלב שרק יכול היה לבקש בכיתה למחרת.

Maccabi

בשעה ששורות אלו נכתבות, אני שמח לציין שהכתף כבר די נרגעה והוא אפילו עזב את המתלה ונראה שנקעה נפשו מהנקע. סוף טוב, הכול טוב.

נראה לי שנצטרך תיקון. אולי לא כל הסיבוב הגדול, אולי רק לחזור ולעשות את הקטע האחרון, כמו טייס שנשלח לטוס מיד לאחר שהתרסק, כדי למנוע טראומות. אני מוכן וכך גם שאר המשפחה.

MaaleAkrabimWadyGov_0838_140104

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הרפתקה כואבת בנחל גוב ולמה הנבטים הם האינקה של הנגב?

  1. רונן הגיב:

    בריאות למשפחת אלקין
    זהו אחלה מסלול, אחד האהובים עליי.
    עשינו אותו כל המשפחה לפני שנתיים עם הילדים (כשגיא כמובן על הגב שלי).

    • eitanel הגיב:

      תודה על הבריאות!
      נראה שקצב ההבראה של הנוער עושה את שלו והכתף כמעט כמו חדשה.
      אכן מסלול יפיפה, אנחנו צריכים לחזור להשלים אותו, אבל לא את כל הסיבוב הענק. רק את המעוק…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s